פסקי דין על מרדכי וימר | פסקי דין על אלמוני | פסקי דין על עו"ד נועם לאור |

14548-08/13 א     08/09/2017




א 14548-08/13 מרדכי וימר נ' אלמוני, עו"ד נועם לאור








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 14548-08-13 וימר בעל ואח' נ' . ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
שושנה ליבוביץ


תובע

מרדכי וימר
ע"י ב"כ צבי שילה

נגד


הנתבעים







הצד השלישי

1.אלמוני


ע"י ב"כ עו"ד יבגני רובין

2.עו"ד נועם לאור
ע"י ב"כ עוד" יובל ראובנוף
ועו"ד מיטב וואז
נגד

אלמוני




פסק דין


1.
בתביעה שלפני עותר התובע להשבת כספים אשר הוצאו מחשבונו בבנק וכן לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב כך.

הרקע וההליכים
2.
התובע, מר מרדכי וימר

(להלן: מרדכי)
, הוא אחיו של
מר יעקב וימר
(להלן: יעקב)
, אשר הורשע בעבירות מין חמורות שביצע בנתבע 1
(להלן: הנתבע)
ומרצה בגינן עונש מאסר (תפ"ח 8934-08-11
מדינת ישראל נ' וימר
(4.6.2013)). במקביל להתנהלות התיק הפלילי הגיש הנתבע תביעה אזרחית נגד יעקב בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, באמצעות הנתבע 2, עורך הדין נועם לאור (
להלן: עו"ד לאור, הנתבע
ועו"ד לאור יכונו להלן יחד: הנתבעים)
, בגדרה עתר לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב מעשים אלה (ת"א 9741-06-12,
להלן: ההליך האזרחי
).
3.
במסגרת ההליך האזרחי הגיש הנתבע בקשה למתן צווי עיקול זמניים. בין היתר הופנתה הבקשה גם נגד מרדכי כ"מחזיק" והתבקש עיקול בסך של 78,887 ₪ על חשבון בנק הרשום על שמו, שמספרו 196261
(להלן: החשבון),
המנוהל בבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף 468
(להלן: הבנק)
. בבקשה טען הנתבע כי הכספים המוחזקים בחשבון שייכים ליעקב. בית המשפט נעתר לבקשה (החלטת כב' הרשמת נחליאלי-חיאט (כתוארה אז) מיום 15.7.12). בתשובת הבנק לצו העיקול מיום 18.7.12 דווח כי עוקל פיקדון בסכום של 78,687 ₪ ובהערות נרשם:
"בכפוף להחלטה לגבי מחזיק 1 מר מרדכי וימר

ת.ז. 55368815 שועבד
פקמ ע"ס - 78,687 שח בחשבון 196261 סניף 468 כנדרש בצו"
(הדגשה שלי, ש.ל.)
.
4.
ביום 13.12.12 הגיש מרדכי בקשה לביטול העיקול. הבקשה נדחתה מהטעם שלא נתמכה בתצהיר (החלטת כב' הרשמת א' כהן (כתוארה אז) מיום 13.12.12). ביום 20.12.12 הגיש מרדכי בקשה נוספת לביטול העיקול אשר צורף לה תצהיר.
5.
משלא הוגש כתב הגנה הגיש הנתבע בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, בגדרה ביקש גם את אישור העיקולים. ביום 2.1.13 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה
(להלן: פסק הדין)
. בית המשפט המחוזי חייב את יעקב לפצות את הנתבע בסכום של 3,898,612 ₪ בצירוף שכ"ט והוצאות משפט. במסגרת פסק הדין נדונה בקשת הנתבע לאישור העיקולים הזמניים ונקבע כדלקמן:

"מעיון בתיק עולה, כי לגבי העיקול אשר הוטל בבנק מזרחי טפחות, הוגשה בקשה על ידי מר וימר מרדכי להסרתו, שכן מדובר בכספים השייכים לו ולרעייתו.
עיון במסמכים שצורפו מלמד, כי המסמכים שצורפו מתייחסים לחשבונה של גב' וימר פרידה, אשר אינה מוכרת לי ואיני יודעת את קרבתה לנתבע.
זאת ועוד, מר מרדכי וימר
מתייחס בבקשתו לחשבון מס' 196261 אולם המסמכים שצירף מתייחסים לחשבון שמספרו 480105, שאינו החשבון לגביו הוגשה הבקשה.
מכל מקום, העיקול על כספי הפקדונות המצויים בבנק יאושר ככל שמדובר בחשבון המתנהל על שם הנתבע
.
נוכח האמור הנני מאשרת את העיקולים הזמניים שהוטלו במסגרת תיק זה בהתאם למפורט על ידי בא כוח התובע..:
....
כספי פקדונות בבנק מזרחי טפחות על שם הנתבע בהתאם להודעת המחזיק מיום 18.7.12
" (פסקה 8 לפסק הדין, ההדגשה במקור).

6.
לאחר פסק הדין פתח הנתבע, באמצעות עו"ד לאור, תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מס' 01-33355-13-0). ביום 19.5.13 הגיש עו"ד לאור בקשה, בגדרי תיק ההוצאה לפועל, למימוש כספים מחשבונו של יעקב בבנק על פי פסק הדין. רשמת ההוצאה לפועל נעתרה לבקשה (הבקשה וההחלטה שתיהן מיום 19.5.13).
7.
ביום 14.7.13, לאחר שניתן פסק הדין, הגיש מרדכי בקשה נוספת בגדרי ההליך האזרחי שהתנהל נגד אחיו להסרת העיקול מהחשבון. בעקבות המלצת בית המשפט, שהתקבלה על ידו, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות (החלטת כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי מיום 17.7.13). דחיית הבקשה, בהסכמת התובע, הייתה מטעמים פרוצדורליים.
8.
ביום 23.7.13 הגיש עו"ד לאור בקשה בתיק ההוצאה לפועל לפיה יש להבהיר לבנק
"כי הצו מיום 19.5.13 הורה על מימוש כספים שעוקלו בחשבון בנק שמספרו 196261 על שם יעקב וימר ת.ז. 55368815 בסניף 468 בהתאם להודעת המחזיק בתשובה לצו העיקול"
(ההדגשות שלי, ש.ל.) בהחלטה מאותו יום נעתרה הרשמת לבקשה והורתה לבנק לממש את הכספים המעוקלים והמוחזקים אצלו
"אשר על שמו של החייב".
9.
סמוך לאחר מכן הגיש מרדכי תביעה נגד הנתבעים במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו העיקול הזמני יבוטל. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה על ידו בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. לאחר שניתן ניתן צו מניעה ארעי המעכב את הליכי ההוצאה לפועל התברר כי הכספים הועברו זה מכבר לזוכה (הנתבע). לפיכך התביעה תוקנה כך שחלף הסעד ההצהרתי עתר מרדכי לסעד כספי נגד הנתבעים. במסגרת זו נתבעו על ידו ביטול צו העיקול הזמני, השבת הכספים שהוצאו מהחשבון בסך של 78,687 ₪ ופיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו בשל כך (כתב תביעה מתוקן מיום 7.5.14).
10.
עו"ד לאור שלח הודעה לצד שלישי לגב' טובה וימר, אשתו של יעקב, ולנתבע. במסגרת הודעתו נגד טובה וימר טען עו"ד לאור כי חלק מכספי העיקול הועברו על ידי לשכת ההוצאה לפועל ישירות לתיק המזונות שנפתח על ידה וזאת בשל היותה נושה מועדפת. במסגרת הודעתו נגד הנתבע טען עו"ד לאור כי מהיתרה שהתקבלה מההוצאה לפועל הועבר לנתבע סך של 10,000 ₪ לפנים משורת הדין והיתר קוזז על ידו בגין חשבון שכר טרחה שהנתבע חב לו.
11.
בהמשך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד טובה וימר תימחק וסכום התביעה, בגין הנזק הממוני הישיר, יוקטן בסך של 31,617 ₪ שהועברו לתיק המזונות (פרוטוקול דיון מיום 4.3.15 והודעת עו"ד לאור מיום 13.5.13). לפיכך התביעה הכספית להשבה צומצמה ליתרה בלבד (מדובר בסכום של 47,000 ₪ לערך). כמו כן הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בשלב ראשון יינתן

פסק דין
בחזית שבין התובע לנתבעים ורק לאחר מכן, ככול שייקבע כי מרדכי זכאי להשבת הכספים ולפיצויים, תוכרע החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם על דרך הפשרה (פרוטוקול עמוד 35 שורות 26-29).
12.
להשלמת התמונה יצוין כי יעקב הגיש בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן בהעדר הגנה. הבקשה נדחתה (החלטה מיום 1.7.13). בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות לערער על ההחלטה וביטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה (רע"א 4487/15
פלוני נ' פלוני
(9.2.2016)).

למי שייכים הכספים בחשבון
?
13.


לטענת מרדכי, בית המשפט המחוזי לא אישר את העיקול הזמני על הכספים בחשבון הרשום על שמו ובהחלטה זו בוטל העיקול. בנסיבות אלה, כך הטענה, הנתבעים, באמצעות עו"ד לאור, התרשלו בכך שפעלו למימוש העיקול וגרמו לו נזק. עוד נטען כי הוצאת הכספים מחשבונו העשירה את הנתבעים שלא כדין.
14.
אף אם אניח, לצורך הדיון שלפני, כי חל פגם בהתנהלות הנתבעים או כי הכספים הוצאו מהחשבון "שלא כדין", מרדכי זכאי להשבת הכספים ולפיצוי על נזקיו רק אם הכספים שהיו בחשבון שייכים לו. אם הכספים אינם שלו, אזי לא נגרם לו נזק עקב הוצאתם מהחשבון ואף אין הוא "המזכה" שיש להשיב לו את "זכייתו" (סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979). במקרה כזה אין מקום להשיבם לו. לפיכך השאלה המרכזית בענייננו היא, למי שייכים הכספים בחשבון, למרדכי או ליעקב.
15.
אין מחלוקת בין הצדדים כי יעקב העביר לחשבון ביום 6.2.12 סכום של 78,687 ₪ וכי מקורו של סכום זה הוא בתמורה שהתקבלה ממכירת דירתו. לטענת מרדכי, יעקב נקלע לקשיים כלכליים עקב ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו, והוא סייע לו באמצעות מתן הלוואות. הלוואה אחת, בסך של 35,000 ₪, נתנה ביום 14.9.09 מחשבון בנק שמספרו 480105 בסניף חזון איש של בנק מזרחי טפחות בבני ברק. מדובר בחשבון אשר היה בבעלות משותפת של מרדכי ושל אמו המנוחה
(להלן: החשבון המשותף)
. הלוואה שנייה, בסך של 6,000 ₪ במזומן, נתנה ביום 2.8.11. הסכום הוצא מחשבון מספר 105352748 הרשום על שם מרדכי
(להלן: החשבון הפרטי)
והופקד באותו יום בחשבונם של יעקב וטובה וימר. הלוואה שלישית, בסך של 30,000 ₪, נתנה ביום 3.8.11 מהחשבון המשותף. הלוואה רביעית, בסך של 12,500 ₪, נתנה ביום 24.8.11 מהחשבון הפרטי בהמחאה לפקודת עורך דינו של יעקב על חשבון שכר טרחתו (אסמכתאות צורפו לתצהירו של מרדכי וסומנו כנספח ז'). מדובר אפוא בשתי הלוואות שנתנו מהחשבון המשותף בסך כולל של 65,000 ₪ ושתי הלוואות שנתנו מהחשבון הפרטי בסך כולל של 18,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דינו של יעקב. לפי הנטען, משרבו חובותיו של יעקב מכר את דירתו ומתוך כספי התמורה הוחזרו, בין היתר, גם חובותיו למרדכי ולפיכך מדובר בכספים השייכים לו.
16.
לעומת זאת הנתבעים טוענים כי הכספים המצויים בחשבון שייכים ליעקב. החשבון נפתח במיוחד לצורך קליטתם, על מנת להבריח את נכסיו מפני הנתבע. הנתבעים הצליחו להתחקות אחר נתיב הבריחה של הכספים במסגרת ההליך האזרחי, לאחר שניתן על ידי בית המשפט צו קבלת מידע. בעקבות הצו התקבלו עותק מתדפיסי חשבון הבנק של יעקב והעתקי שיקים נוספים שנמשכו מחשבונו. מהעתקי השיקים עלה בבירור כי חלק מכספי תמורת הדירה הוברחו לחשבונו של מרדכי יום לאחר שהתקבלו. אף אם הדברים לא נאמרו במפורש, מהות טענת הנתבעים היא, כי הכספים הוחזקו על ידי מרדכי, בנאמנות עבור אחיו יעקב, בחשבון שנפתח במיוחד לצורך זה.
17.
ברגיל, הימצאותם של כספים בחשבון בנק של פלוני יוצרת הנחה לכאורה כי מדובר בכספים שלו. אולם במקרה דנן הכספים הועברו לחשבון על ידי יעקב ביום 6.2.12, בעת שההליך הפלילי נגדו היה בעיצומו, וכארבעה חודשים לפני שהודה בכתב האישום המקורי במסגרת עסקת טיעון (ביום 3.6.12). בנסיבות אלה יעקב היה מודע לסיכון שיורשע ויוטל עליו פיצוי כספי משמעותי בגדרי גזר דינו. בנוסף סביר להניח שהיה גם מודע לאפשרות שייפתח נגדו הליך אזרחי במסגרתו ייתבע לפצות את הנתבע על נזקיו. במצב דברים זה, אין די בעובדה כי הכספים היו בחשבון הרשום על שם מרדכי על מנת לקבוע כי הם שייכים לו ויש לבחון האם אכן מדובר בהחזר הלוואות, כטענת מרדכי ולא בהברחת כספי תמורת הדירה, כטענת הנתבעים.
18.
לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו לפני ושמעתי את העדויות, מצאתי כי אין בידי קבל את טענתו של מרדכי לפיה הכספים שהיו בחשבון שייכים לו. גרסתו לפיה מדובר בהחזרי הלוואות מעלה תמיהות וקשיים באופן השומט את הקרקע תחתיה. אפרט.
19.
מהראיות עולה כי בניגוד לנטען על ידו בתצהירו, הכספים שהועברו ליעקב מהחשבון המשותף נתנו לו כמתנה מאמו ולא כהלוואה. מרדכי העיד כי הכספים בחשבון המשותף היו שייכים לאם (פרוטוקול עמוד 14 שורה 32 ועמוד 18 שורות 20-29). הוא אישר כי אמו נהגה להעניק לילדיה מתנות כספיות מתוך החשבון המשותף, בהזדמנויות שונות, וזאת גם בסכומים גדולים יחסית. כך, לדוגמא העיד כי ביום 2.6.11 נתנה האם ליעקב וטובה וימר כמתנה סכום של 14,000 ₪ אשר הועברו לחשבונם (דף חשבון הבנק שצורף לתצהירו של עו"ד לאור (חלק מנספח ט', סומן כדף 13/29). בנוסף העיד כי אמו נהגה לתת סכומים חודשיים לא מבוטלים לילדיה כאשר התגוררה בביתם לתקופות מסוימות (פרוטוקול עמוד 21 שורות 22-25, שורה 31 – עמוד 22 שורות 1-2).
20.
על מנת לאשש את גרסתו טען מרדכי כי היו גם מקרים בהם נתנו כספים מהחשבון המשותף כהלוואה. אולם מחקירתו הסתבר כי מדובר ב"הלוואות" ללא ריבית וללא מועד פירעון. לא נטען על ידי מרדכי ואף לא הוכח כי בני המשפחה החזירו אי פעם סכום שקיבלו מהחשבון המשותף. כך לדוגמא, מרדכי הצביע על סכום בסך של 35,000 ₪ אשר הועבר מהחשבון המשותף ביום 17.9.09 וניתן לאחותו כהלוואה מהאם לצורך שיפוץ דירתה. אולם מרדכי אישר כי אחותו לא החזירה סכום זה לחשבון המשותף. הוא טען כי יש בידו תצהיר של אחותו לפיו מדובר בהלוואה (פרוטוקול עמוד 25 שורות 18-19). אך התצהיר לא הוגש כראייה והאחות לא הוזמנה ליתן עדות. כמי שהיה בעלים בחשבון המשותף, ושעל פי עדותו ניהל את החשבון עבור אמו, היה בידי מרדכי להראות כי סכומים אשר לפי הנטען נתנו כהלוואה הוחזרו כעבור זמן לחשבון המשותף. הוא לא עשה כן ומחדלו נזקף לחובתו. בנוסף לאמור, מעדותו של מרדכי עולה כי אמו כלל לא בקשה מיעקב להחזיר את ההלוואה (פרוטוקול עמוד 22 שורה 25). הוא אישר כי להלוואות הכספיות, כביכול, שנתנו ליעקב מתוך החשבון המשותף לא היה תאריך פירעון והוא לא צפה את החזרתם (פרוטוקול עמוד 10 שורות 29 - 30). הוא לא ידע מראש כי אחיו מתכוון להחזיר לו את ההלוואה והדבר נפל עליו "כרעם ביום בהיר" (פרוטוקול עמוד 22 שורות 31-32 ועמוד 23 שורות 1-2)). גם יעקב אישר כי ההלוואות נתנו ללא מועד פירעון (פרוטוקול עמוד 32 שורות 1-5). נוכח כל האמור, מסקנתי היא כי האם חילקה כספים לילדיה כמתנות וכך פעלה גם בכספים שהעניקה ליעקב מתוך החשבון המשותף.
21.
מסקנתי לעיל נתמכת גם בכך שלא הוגשה ראיה לכריתת הסכמי הלוואה, וזאת למרות שמרדכי העיד כי בינו לאחיו נכרתו הסכמים כאלה בכתב. ההסבר שניתן על ידי מרדכי לכך, לפיו קיים איסור הלכתי להשאיר את השטר בבית לאחר שמחזירים חוב, נסתר על ידו שכן אישר כי המלווה רשאי להותיר בידו עותק צילומי (פרוטוקול עמוד 12 שורות 26-עמוד 13 שורה 5). אף יעקב העיד כי נהג לרשום הלוואות לטווח ארוך, אולם רישומיו לא הוגשו כראיה.
22.
יצוין כי אין ללכת שבי אחר הסכום המדויק לכאורה שהוחזר לחשבון, אשר לטענת מרדכי מהווה ראיה חותכת לכך שמדובר בהחזר ההלוואות (לאחר הצמדתם של הסכומים שנתן מהחשבון המשותף למטבע היורו). אם כך היה הדבר, לא ברור מדוע לא נכלל בגדר סכומי ההחזר גם סכום בסך של 14,000 ₪ אשר הועבר ליעקב ביום 2.6.11. כמובא לעיל, על מנת להסביר תהייה זו, טען מרדכי כי סכום זה ניתן במתנה ולא כהלוואה. אולם דומה כי הגדרת העברת הכספים כהלוואה או מתנה נעשתה על ידי מרדכי באופן שרירותי על מנת שיתאים לסכום שהועבר לחשבון. אין בידי לקבל הסבר זה הנעדר כל בסיס.
23.
מעבר לנדרש אציין כי אף אם הכספים מהחשבון המשותף נתנו ליעקב כהלוואות, וכאמור איני סבורה כך, האם היא זו שהלוותה את הכספים ולא מרדכי ולפיכך אין הוא זכאי להשבתם. אמנם מרדכי היה בעלים בחשבון המשותף עם אמו (דף פתיחת החשבון צורף לתצהירו של יעקב וסומן ה'). אולם מעדותו עולה בבירור כי פעל בחשבון כשלוח של האם ועל פי הוראותיה (ראו פרוטוקול 19 שורות 18-26). גם לגבי הכספים שלטענתו הוחזרו לו על ידי יעקב, העיד מרדכי כי האם העניקה לו אותם עבור חתונת בתו ולא היה נוטל כספים אלה לעצמו ביוזמתו (פרוטוקול עמוד 19 שורות 18-26). המסקנה לפיה מרדכי פעל כשליח עבור אמו, מתחזקת נוכח עדותו לפיה לא ירש מחצית הכספים בחשבון המשותף לאחר מות האם, אלא הכספים חולקו בין אחיו על פי הוראתה (פרוטוקול עמוד 20 שורות 8-15). אם כן, לאחר פטירתה יורשיה היו זכאים לתבוע את השבת הכספים אולם לא נטען ולא הוכח כי מרדכי הוא אחד מהיורשים וגם אם כך הדבר היה עליו לצרף את יתר היורשים כתובעים.
24.
בשולי הדברים יצוין כי אין בידי לקבל את טענת מרדכי, לפיה האם נתנה לו במתנה את הכספים שיעקב החזיר לצורכי חתונת בתו. מדובר בטענה אשר נטענה בעלמא במסגרת עדותו ואשר לא בא זכרה בתצהירו או בבקשותיו להסרת העיקולים (הבקשות צורפו לתצהירו של עו"ד לאור וסומנו כנספח ט'). מדובר הן בעדות כבושה הן בעדות שמיעה שאין לקבלן.
25.
משקבעתי כי גרסת מרדכי לגבי חלק הארי מהכספים אינה עומדת, לא ראיתי לקבל את גרסתו גם לגבי יתרת הכספים שהועברו ליעקב מהחשבון הפרטי. לאחר שגרסתו לגבי "הלוואות" שנתנו כביכול מהחשבון המשותף קועקע במסגרת חקירתו, איני מוצאת ליתן אמון בעדותו לגבי מכלול הכספים בחשבון.
26.
מעבר לאמור לעיל קיימות אינדיקציות נוספות המצביעות על הברחת נכסים. בעוד "ההלוואות" ניתנו מהחשבון המשותף או מהחשבון הפרטי, הכספים "הוחזרו" כביכול על ידי יעקב לחשבון אחר. מרדכי אישר כי פתח את החשבון כדי להעביר אליו את הכספים שאחיו החזיר לו (פרוטוקול עמוד 10 שורות 23-27). מרדכי הצהיר כי עשה כן בשל פטירת אמו שכן לא היה באפשרותו להמשיך לנהל את חשבון הבנק המשותף וזאת בהתאם להנחיית פקידי הבנק (סעיף 21 לתצהיר). אולם האם נפטרה ביום 22.8.12, לאחר שיעקב העביר את הכספים לחשבון ולא לפני כן. בעדותו שינה מרדכי את טעמו ואישר כי החשבון נפתח לפני פטירת האם לאחר שהוזהר כי לא יוכל לפעול בחשבון לאחר פטירתה (פרוטוקול עמוד 10 שורות 23-32). עדותו בעניין זה אינה עקבית באופן הפוגע במהימנותה. מעבר לכך לא ניתן הסבר מספק לכך שמרדכי טרח לפתוח חשבון נוסף, כאשר
החזיק בחשבונות בנק אחרים על שמו. במצב דברים זה סביר יותר לקבוע כי החשבון נפתח על מנת לשמור על כספיו של יעקב שהתקבלו כתמורה ממכירת הדירה.
27.
אינדיקציה נוספת להברחת נכסים היא בכך שנעשה ניסיון דומה להבריח דירה השייכת ליעקב ולאשתו על ידי משפחתו המורחבת. קרוב משפחה הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי במסגרתה עתר להצהיר על ביטול הסכם מכר, מכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת יעקב וטובה וימר,
ולקבע כי המבקש (אותו קרוב משפחה) זכאי להירשם כבעל הזכויות בדירה. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה וקבע:
"[ש]התמונה בכללותה היא שההסכמות בעניין הביטול הנזכרות בסעיף 3 דלעיל הן הסכמות למראית עין, אשר כל תכליתן להבריח נכסים של המשיב 1 (יעקב, ש.ל.), כדי למנוע מימושם לצורך תשלום חיובו כלפי משיב 4 (הנתבע, ש.ל.). להסכמות אלה אין תוקף ואין בהן לאפשר פגיעה במשיב 4 ע"י מתן הסעדים המבוקשים בתובענה בעקבותיהן"
(ה"פ 26231-07-13
הרשלר נ' וימר
פסקה 10 (21.12.2016)). מכאן, שהמקרה שלפני הינו חלק ממנגנון, שהופעל על ידי קרוביו של יעקב, להרחיק את הנתבע מנכסיו של יעקב ולמנוע או להקשות עליו להיפרע מנכסים אלה.
28.
נוכח הצטברות כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי הכספים שהועברו על ידי יעקב לחשבון
שייכים לו ולא למרדכי. הם הועברו לחשבון נפרד על מנת שמרדכי ישמור עליהם בנאמנות עבור יעקב ובאופן זה ירחיק מהם את הנתבע.

הערות לסיום
29.
לסיום, מספר הערות. נוכח מסקנתי לפיה הכספים בחשבון שייכים ליעקב, לא נדרשתי לדון בתוקפו של העיקול וחוקיות מימושו. בשולי פסק הדין ראיתי לציין שתי הערות בהקשר זה. האחת, שאלת הבעלות בכספים לא הוכרעה לגופה בגדרי ההליך האזרחי למרות שעל פני הדברים היה מקום לעשות כן. מבחינה דיונית בקשה לאישור עיקול היא תובענה עצמאית המוגשת נגד המחזיק. דינה של בקשה לאישור עיקול כדין כתב תביעה. הנתבע בה, שהוא מחזיק ש"
לא הודה כי נכסי המשיב מצויים בידו
", יידרש להגיש כתב הגנה על פי הוראת תקנה 19 לתקנות אם ברצונו להתגונן (תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מהותו של הליך הגשת בקשה לאישור עיקול היא פתיחת חזית מחלוקת ישירה בין מבקש העיקול - בענייננו הנתבע, למחזיק אשר לא הודה כי ברשותו נכסי החייב - בענייננו מרדכי. מאחר והוגשה בקשה לאישור העיקולים, לכאורה היה צריך להתקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרת ההליך האזרחי, לצורך בירור השאלה האם מרדכי החזיק בחשבון את הכספים של יעקב.
30.
הערה השנייה
. איני מקבלת את טענת מרדכי לפיה יש לראות את החלטת בית המשפט המחוזי, המאשרת את העיקול על חשבונו של יעקב בלבד, כהחלטה המבטלת את העיקול הזמני שהוטל על החשבון. העדר אישורו של עיקול זמני אינו מוביל בהכרח לתוצאה לפיה העיקול בטל, אלא אם כן הדבר נקבע באופן פוזיטיבי על ידי בית המשפט לאחר דיון בבקשה לגופה. עם זאת, כאשר לא נקבע כך, כמו במקרה דנן, הרי שבמסגרת הוצאתו לפועל של פסק הדין לא ניתן לעבור אוטומטית לשלב מימוש המעוקלים, אלא על התובע לבקש מראש ההוצאה לפועל הטלת עיקול לאחר פסק הדין, ורק אז ניתן לעבור לשלב המימוש (תמ"א (ת"א) 2527/82
הירשהורן נ' הרשהורן
, פ"מ, תשמ"ד(2),(1984)). למען הבהירות אוסיף כי נוכח מסקנתי לעיל, לפיה הכספים בחשבון שייכים ליעקב, איני נדרשת לדון בהשלכות העשויות להיות לכך, אם בכלל, על המקרה דנן שכן ממילא לא יהיה בהן כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין שלפני.
31.
לבסוף אציין כי לאור ביטולו של פסק הדין שניתן בהליך האזרחי, יתכן שמרדכי רשאי לתבוע את השבת הכספים לחשבון גם מהטעם שיש "להשיב את המצב לקדמותו". תיתכן מחלוקת בשאלה האם במקרה של ביטול

פסק דין
צו העיקול הזמני על החשבון שב ומקבל תוקף באופן אוטומטי או שמא במקרה כזה על הנתבע לשוב ולבקש צו עיקול זמני נגד מרדכי כמחזיק. מכל מקום, נקיטת הליך כזה הייתה מובילה להשבת הכספים לחשבון ולעיקולם מחדש וממילא הייתה שבה ומתעוררת השאלה למי שייכים הכספים. לאחר הדרך הפתלתלה שעברו הצדדים, כמתואר לעיל, מצאתי כי ראוי לפסוק בתובענה לגופה ללא קיום הליך נוסף בפני
בית המשפט המחוזי.

תוצאה
32.
התוצאה היא, שהתביעה נדחית.
33.
בהמשך לכך, נדחית
אף ההודעה לצד שלישי שנשלחה לנתבע על ידי עו"ד לאור.
34.
בנסיבות העניין, בהתחשב בהערותיי לעיל, איני רואה מקום לעשות צו להוצאות, הן בתביעה העיקרית הן בהודעה לצד שלישי, וכל צד יישא בהוצאותיו.


המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים



ניתן היום,
י"ז אלול תשע"ז, 08 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 14548-08/13 מרדכי וימר נ' אלמוני, עו"ד נועם לאור (פורסם ב-ֽ 08/09/2017)