פסקי דין על ונטורה דוד | פסקי דין על עזבון המנוח יהושע עובדיה עזבון עובדיה | פסקי דין על חנינה עובדיה | פסקי דין על ג'יני ענת | פסקי דין על עובדיה שאול | פסקי דין על עובדיה שחר |

33100/03 א     25/04/2005




א 33100/03 ונטורה דוד נ' עזבון המנוח יהושע עובדיה עזבון עובדיה , חנינה עובדיה , ג'יני ענת , עובדיה שאול , עובדיה שחר




1
בתי המשפט
א 033100/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
25/04/2005

כב' השופטת עינת רביד

בפני
:

ונטורה דוד

בעניין:
תובע
שטמר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עזבון המנוח יהושע עובדיה עזבון עובדיה

2. חנינה עובדיה

3. ג'יני ענת

4. עובדיה שאול

5. עובדיה שחר


נתבעים
רווה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. 1. מונחת בפני
תביעה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 39,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וזאת בגין עסקה, אשר לטענת התובע עשה עם המנוח, מר יהושע עובדיה (להלן: "המנוח"). הנתבע 1 הינו עזבון המנוח, אשר כלל לא הגיש כתב הגנה ולא היה מיוצג. הנתבעת 2 הינה אלמנתו של המנוח ונתבעת כיורשת עפ"י דין ומכח חזקת השיתוף (להלן: "האלמנה"), הנתבעת 3 לכתב התביעה המתוקן (נתבעת 4 לכתב התביעה המקורי) הינה בתו של המנוח ונתבעת כיורשת עפ"י דין וכן כמי שקיבלה כספים מן התובע (להלן:"ענת"). הנתבע 4 לכתב התביעה המתוקן (נתבע 3 לכתב התביעה המקורי) הינו בנו של המנוח, גם הוא נתבע כיורש עפ"י דין וכן כמי שיצר מצג שווא כלפי התובע, כאילו חובו של התובע יסולק כשמצבו הרפואי של המנוח ישתפר (להלן: "שאול"). הנתבע 5 גם הוא בנו של המנוח נתבע כיורש עפ"י דין.
2. 2. ראשית, מן הראוי להסיר כבר בתחילת הדברים את העילה של "יורש עפ"י דין". הנתבעים 5-2, שכולם יורשים עפ"י דין העידו, והדבר לא נסתר, כי לא קיבלו דבר מן העזבון, לא הוציאו צו ירושה, מכיוון שלא היה צורך בכך ולפיכך אינם חבים בחובות העזבון. נזכיר, כי הסעיף הקובע לענין זה הינו סעיף 127 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 הקובע, בחלק הרלוונטי לענייננו, כי יורש אחראי לחובות שלא סולקו "עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון". הואיל והנתבעים 5-2 לא קיבלו דבר מן העזבון ולא מגיע להם דבר מן העזבון, אשר אין בו רכוש, הרי שאין הם אחראים כיורשים עפ"י דין לחוב, שלטענת התובע, חב לו המנוח. בכך די כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבע 5.
3. 3. אשר לעסקה הנטענת ע"י התובע, צודק ב"כ הנתבעים כי למרות נספחים א/2 ב' ו-ג לפיהם התחייב המנוח למסור סך של 8,000 $ לידי התובע, הרי שמהות העסקה בין השניים לא הובהרה ונותרו לאחר חקירת התובע שאלות רבות לגבי העיסקה. לו אכן מדובר היה בעסקת החלפת כספים הרי שדרך ניהול העסקה, כך שהכסף נמסר במטבע ישראלי בתאריך מסוים והמנוח מתחייב להמציא סך שווה ערך בדולרים שבוע או אף 3 שבועות מאוחר יותר - רחוק מלהיות הדרך הרגילה בחלפנות כספים. החלפת מטבע במטבע מתבצעת על אתר, משום שהגורם העיקרי הינו שער המטבע, שהוא גם הגורם על פיו בוחרים את נותן השרות. משום מה, לא מצוין בהתחייבויות מה הוא השער ואף לא מצוין מה נמסר בתמורה להתחייבות. גם העובדה שהכסף לא נמסר מיידית מעוררת ספק לגבי מהות העסקה. יחד עם זאת, נוכח ההתחייבות הברורה המבוטאת בנספחים א/2 ב' ו-ג' הרי שאני קובעת כי, המנוח התחייב להחזיר לתובע סך של 8,000 $.
4. 4. אשר לעילה של "חזקת השיתוף" מכוחה נתבעת האלמנה, הרי שאין לה כל מקום בנסיבות אלה. האלמנה נישאה למנוח בשנת 1958 וחיה עימו עד מותו, ולפיכך חלה עליהם חזקת השיתוף. אולם, חזקת השיתוף אינה מקנה לאישה, השותפה עם בעלה רק מכח הלכת השיתוף, זכויות כלפי צד ג' או חובות כלפי צד ג', כאשר קשרי המסחר היו עם הבעל בלבד. במילים אחרות, בכל הנוגע לעסקיו של בן זוג לא נוצרת חבות או זכות של הבן זוג באותם עסקים אם לא היתה זיקה ישירה של בן הזוג והצד השלישי. ר' לענין זה את פסק דינו של כב' השופט שטרוזמן בת.א. (ת"א) 2607/87 מרים אלואשוילי נ' בנק ברקליס דיסקונט, הכותב: "צד ג' לא יכול לנקוט בהליכי גביה נגד מי שלא היה צד להתקשרות עמו, ואם יהיה ברצונו לרדת לנכסיו של בן הזוג השני (כגון, לנקוט בהליכי גביה ממחצית הבית השייך לאישה), הוא יוכל לעשות כן רק אם יוכל להכנס לנעלי בן הזוג השני (כגון, נאמן בפשיטת רגל של הבעל, או כונס נכסי הבעל, המטפל בגביית חובות הבעל, בין היתר ע"י תביעתם מאשתו) ובן הזוג, כמובן, יוכל להתגונן כהלכה מפני תביעה זו ע"י העלאת טענותיו וברור חשבונותיו עם בן הזוג השני או עם מי שבא בנעליו". עוד אומר כב' השופט שטרוזמן "ראוי להבחין בין נכסי המשפחה לרכוש העסקי.... לבן הזוג האחד אין שיג ושיח עם צד ג', הבא בדברים ועושה עסקים עם בן הזוג האחר". ובסיכום כותב כב' השופט שטרוזמן: "לא היתה התקשרות בין התובע והבנקים בקשר לחשבונות נשוא הדיון. ההתקשרות היתה רק בין המנוח והבנקים. התובעת לא היתה יכולה לבוא לבנק, בחיי המנוח, ולתבוע מכח הלכת השיתוף את מחצית הסכום המופקד בו, כפי שהבנק לא יכול היה לתבוע אותה ולגבות ממנה את מחצית יתרת החובה שהמנוח היה חייב לו, אם היה חייב (ר' מאמרו של פרופ' ד. פרידמן, חיובו של מי שאיננו צד לחוזה, עיוני משפט י"ג, 387, 393, 394)".
5. 5. לעניין זה בחנתי גם את פסקי הדין, שהביא התובע כאסמכתא לטענתו לחיוב האלמנה. פסקי הדין ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט (5) 163, ע"א 7442/97 עמית נ' עמית פ"ד נד(4) 625 וה"פ (שלום ת"א) 177148/01, 175059/02 פרסאי נ' תים (לא פורסם), עוסקים בתחרות בין בת הזוג לבין נושיו של הבעל המבקשים להטיל עיקול או לממש שעבוד בנכס ספציפי הרשום על שם הבעל, אך האישה טוענת, שמכח חזקת השיתוף מחצית הזכויות שייכות לה. לא כך הדבר במקרה שבפני
, בו מבקשים להפוך את האלמנה לחייבת נוספת ועצמאית, מעין ערבה לחובות בעלה, ללא קשר לנכס מסויים של המנוח אותו מבקשים לממש. להרחבה שכזו אין כל תמיכה גם בפסיקה שהביא התובע. מן הפסיקה שהביא, למשל ע"א 4374/98 עצמון נ' רפ, פ"ד נז(3) 433, עולה כי אין מקום לחייב בחיוב אישי את בן הזוג בחובות שיצר בן הזוג השני. באותו מקרה בוצעה הפרדה רכושית מלאה בין בני הזוג ובית המשפט העליון קיבל את עקרון ההפרדה הרכושית ולא מצא כי האישה חייבת בחובות בעלה בחובה עצמאית שלה מכח קשר הנישואין. ויש להדגיש כי באותו מקרה היה רכוש לבת הזוג, ואילו במקרה שבפני
נו לא הוכח קיומו של רכוש כלשהו של האלמנה לגביו מנסים לטעון את חזקת השיתוף.
6. 6. ב"כ הנתבעים, לעומת זאת, הביא בפני
פסיקה התומכת בכך, שכדברי כב' השופט שלמה לוין, "ספק רב מאד הוא", אם הלכת שיתוף הנכסים "באה לזכות נושה מן ההפקר בחייב נוסף" (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו(5) 661 בעמ' 671, ור' הסכמת כב' השופט שמגר לדברים אלה בע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פ"ד מט (3) 5 בעמ' 16) (ההדגשה הוספה -ע.ר.). במילים אחרות, קיומה של חזקת השיתוף אינה יוצרת לנושה חייב נוסף, ובודאי שאין כוונתה להפוך את בן הזוג, ללא הסכמתו המפורשת מראש, לחייב כספים מעבר לשווי מחצית הנכסים שיכולה להפיק עבורו חזקת השיתוף. ר' בש"א 26564/00 ת"א 1688/00 (ת"א) אורלי גרנות נ' כרמל מיכלים בע"מ, בסעיפים 6-7 לפסקה הדין (לא פורסם); ה"פ (ת"א) 10778/99 אדגר השקעות בע"מ נ' ורדה ארליך, בעמ' 4-3 (לא פורסם); בש"א 7137/01 ת"א 3217/01 (י-ם) חבצלת ויגר נ' אי.איי.אם טכנולוגיות מיחשוב ואח', סעיף 11 לפסק הדין (לא פורסם); תמ"ש (ת"א) 35042/96 ציביאק נ' ציביאק (לא פורסם).
7. 7. מכל הפסיקה שהביאו שני הצדדים עולה, כי במקרה שבפני
, בו לא הוכח קיומו של רכוש, אשר המנוח הותיר אחריו וכמובן שגם לא רכוש משותף, אשר נותר אחריו, הרי שחיוב האלמנה בחובות המנוח הינו חיובה מעבר לשווי הנכסים שיכלה להפיק מחזקת השיתוף ולכן בודאי שאין מקום לחיוב שכזה.
8. 8. אשר לעילה החילופית כנגד האלמנה של "עשיית עושר ולא במשפט", הרי שראשית אין כל הוכחה פוזיטיבית כי הכסף אכן הגיע לידיה, דהיינו כי היא "התעשרה" מכספו של התובע (ובודאי שלעניין זה אין להסתמך על "חזקה" כגון "חזקת השיתוף"). שנית, זכות ההשבה בעילה זו מופעלת, כאשר תחושת המצפון והיושר מחייבת זאת - עיין ע"א 741/79, כלנית השרון השקעות ובניין 1978 בע"מ ואח' נ' רבקה הורוביץ ואח', פ"ד לה(3) 583 מפי כב' השופט (אז) א. ברק בעמ' 540ה'. בעניין שבפני
תחושת המצפון והיושר אינה מחייבת השבה. מדובר בחוב עסקי בין התובע לבין המנוח, אשר התובע מבקש לגבות כעת מצד שלישי, אשר לא היה לו כל קשר לעסקה ואשר אין כל הוכחה, כאמור, כי הכסף הגיע לידיו.
9. 9. אשר לענת, הרי שנתתי אימון בעדותה, שוכנעתי שלא היה לה כל קשר לעסקי אביה וכי תפקידה התמצה בעבודת שליחויות שביצעה בעבורו, כאשר העסקאות עצמן סוכמו בין אביה לבין לקוחותיו בלא שהיא שותפה בכך. בנסיבות אלה, כאשר שוכנעתי שלא היתה לה שותפות בעסק ובוודאי שלא היתה לה שותפות בעסקה נשוא הדיון כאן, הרי שאין מקום לחייב אותה באופן אישי בחוב המנוח.
10. 10. אשר לשאול, הרי שאין מקום לחייבו אישית מאחר ולא היה שותף לעסקי אביו ובוודאי שלא היה שותף לעסקה הנדונה. גם המכתב אשר סומן נספח ה' לתצהירו של התובע, דהיינו המכתב מיום 15.2.03, שכתב שאול לעו"ד דרזנין אין בו לקיחת אחריות אישית לחוב או מצג שווא. המכתב מסביר את מצבו הבריאותי הקשה של האב, מציין במפורש כי מצבו הכלכלי של האב היה קשה בשנים האחרונות ומביע תקוה כי מצבו הרפואי של האב ישתפר בקרוב ואז יוכל לחזור לעבודה ולהתקשר עם התובע. שאול מודה במכתבו, כי פניות התובע אינן נענות ע"י אביו ומסביר זאת במצבו הבריאותי הקשה של האב, אשר אינו יכול להסדיר את ענייניו. בוודאי שאין לראות במכתב שכזה ואף לא בהבעת התקווה שמצב בריאותו של האב ישתפר והוא יוכל ליצור קשר עם התובע, מצג שווא של שאול כלפי התובע, אשר מטרתו להטעות את התובע, כאילו עתיד אביו בוודאות לקום ממיטת חוליו ולשלם את חובו לתובע. מאליו ברור כי שאול אף לא היה יכול להציג מצג וודאי שכזה אשר אינו ביכולת בן אנוש.
11. 11. ככלל, יש לציין כי תביעתו המקורית של התובע התבססה על היותם של הנתבעים, יורשים עפ"י דין. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר נודע לו כי העזבון אין בו מאום, נזכר התובע, כי יש באמתחתו תביעות אישיות כאלה ואחרות כנגד הנתבעים, בעיקר כנגד הנתבעים 3 ו-4, אשר העילה כנגדם היתה על בסיס עובדתי לכאורה. מדובר במעין "עדות כבושה", אשר ערכה מועט, ובוודאי כאשר לא הוצגה כל סיבה לכבישת העדות ולהעלאתה רק משנודע לתובע כי "תפירת" עילות אישיות כנגד הנתבעים הינה הדרך היחידה לנסות ולהחזיר לעצמו את חובו הנטען.
12. 12. מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה כנגד הנתבעים 5-2 להדחות. כמובן שבהעדר הגנה התובע זכאי ל

פסק דין
כנגד הנתבע 1, כפי שהיה זכאי לעשות עוד לפני זמן רב.
13. 13. אשר לסוגיית ההוצאות. ב"כ הנתבעים ביקש הוצאות ריאליות ואף הוצאות לדוגמא. ב"כ הנתבעים לא פירט את הוצאות הנתבעים. יש לציין, כי ב"כ הנתבעים הציע לתובע במהלך קדמי המשפט "ערך מטרד" ואף אני הצעתי זאת לתובע בתחילת דיון ההוכחות, אך הוא סירב וביקש לנהל את ההוכחות. מדובר בתביעה, שעליה נאמר "מן הראוי היה שלא היתה מוגשת", ולכן, למרות שלתובע נגרם בסך הכל חסרון כיס כתוצאה מן החוב שהמנוח נותר חייב לו, הרי שהגשת תביעת סרק כנגד כל אחד מבני המשפחה תוך גרימת הוצאות וגרירתם לבית המשפט אינה פתרון למצוקתו ומחייבת הוצאות גבוהות יחסית. לכן אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט זה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין ע"י ב"כ התובע. אי תשלום במועד יחייב הצמדה למדד וריבית על פי דין מהיום שנקבע לתשלום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ט"ז בניסן, תשס"ה (25 באפריל 2005) בהיעדר הצדדים.
רביד עינת, שופטת









א בית משפט שלום 33100/03 ונטורה דוד נ' עזבון המנוח יהושע עובדיה עזבון עובדיה , חנינה עובדיה , ג'יני ענת , עובדיה שאול , עובדיה שחר (פורסם ב-ֽ 25/04/2005)