פסקי דין על קובי שמעוני | פסקי דין על רכבת ישראל בע"מ

56412-01/17 צו     06/09/2017




צו 56412-01/17 קובי שמעוני נ' רכבת ישראל בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

צ"ו 56412-01-17

06 ספטמבר 2017
לפני: כב' השופט אילן סופר

נציג ציבור (עובדים) – מר יהודה ריינר
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אשר רפפורט

ה
תובע
:

קובי שמעוני
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל
ועו"ד אדר שוורץ



-

הנתבעת
:

רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית לוי
ועו"ד דרור גל
פסק דין
"עמדת הרכבת הינה כי יש להעניק קביעות לעובדים מצויינים, המגלים חריצות, אכפתיות ואחריות בעבודתם, ואשר מבצעים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. הרכבת אינה מוצאת לנכון להעניק קביעות לעובד אשר נמצאו כשלים כה רבים בתפקודו והתנהלותו על פני תקופת עבודה ממושכת, ואשר לא שיפר את דרכיו חרף הזדמנויות רבות אשר ניתנו לו, לרבות בשל הלחצים הרבים שהופעלו בעניינו"
(מתוך ההחלטה על פיטורי התובע – נספח 25 לתצהיר מר אורי שריר).

1.
לפנינו תביעה לביטול פיטורי עובד ארעי, אשר לטענתו סבל מהתנכלות תעסוקתית מצד הממונה עליו ולטענת המעסיקה, מדובר בעובד שכשל פעם אחר פעם בהתנהגותו, הן מהפן המשמעתי והן מהפן הבטיחותי.

רקע עובדתי
2.
הנתבעת – רכבת ישראל (להלן – הנתבעת או הרכבת) הינה חברה ממשלתית המפעילה את התחבורה על מסילות בישראל.


התובע בן 30, אב לארבעה ילדים, התקבל לעבוד ברכבת ביום 15.12.13 בתפקיד עתק בחטיבת המטענים בתחנת מיון אשדוד. התובע התקבל כעובד ארעי.

חטיבת המטענים בתחנת מיון אשדוד אחראית על העמסה, פריקה ושינוע של רכבות משא, ומועסקים בה כארבעים עובדים, ביניהם מנהל תחנה במשמרת, מנהל משמרת עיתוק, בדקנים ועתקים. תפקיד העתק הוא הכנת רכבות המשא לנסיעה וכן אחריות לביצוע פעולות חיבור קרונות וקטרים ותדלוק רכבות.

3.
על הצדדים חלים הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רכבת ישראל, מיום 1.4.1994, הקובעות, בין השאר, בסעיף 8:

"א.
ב-3 השנים הראשונות לעבודת העובד ברשות, ייחשב העובד כעובד ארעי (להלן – תקופת הארעיות).

ב.
בתום תקופת הארעיות יימסרו לעובד כתב מינוי ומכתב קביעות והעובד יהפוך לעובד קבוע. האמור בסעיף אינו גורע מהאמור בסעיפים 8 ג' ו-9 א' להלן.

ג.
נסתיימה תקופת הארעיות ולא נמסרו לעובד כתב מינוי ומכתב קביעות כאמור, או הודעה על סיום עבודתו, יפנה ועד העובדים להנהלת רכבת ישראל במכתב לבירור מעמדו ובמידה ולא תימסר לו בתוך שבועיים ימים מיום קבלת מכתבו, הודעה על הפסקת עבודתו, יהפוך העובד לעובד קבוע.

9 א.
מנכ"ל רכבת ישראל או המוסמך מטעמו רשאי לפטר בכל עת עובד ארעי. כמו כן, רשאים מנכ"ל רכבת ישראל או המוסמך מטעמו להודיע לעובד הארעי על סיום העסקתו עם תום תקופת הארעיות.

ב.
לעובד ארעי, כאמור בסעיף קטן א', תינתן במקרה של פיטורים, הודעה מוקדמת של יום אחד לכל חודש עבודה, אך לא למעלה מ-30 יום בסך הכל"
(חלק מההסכם הקיבוצי צורף כנספח א' לבקשה לסעד זמני).
4.
במהלך חודש מרץ 2015 התקבלה תלונה ביחס לתובע מאת מנהל התחנה במשמרת, מר אברהם פפיאשווילי (להלן - פפיאשווילי), לפיה, במספר מקרים התובע לא היה מרוכז, וביצע טעויות רבות (העתק התלונה – נספח 3 לתצהיר אורי שריר – סמנכ"ל חטיבת מטענים ברכבת (להלן – שריר)).

5.
ביום 16.11.2015 מילא הממונה על התובע, מר צפריר בן שטרית המשמש כמנהל תחנת מיון אשדוד (להלן – צפריר), הערכת עובד בה ציין כי בתחומים של מקצועיות ואיכות הביצוע ובמשמעת התפעולית התפקוד של התובע בלתי מספק. בתחומים של יוזמה והתחדשות וגישה שירותית וצוותית, ציין כי התפקוד דורש שיפור. בהערכה המסכמת ציין כי התפקוד בלתי מספק.

בסיכום והערכה צויין כי על התובע לשפר את כושר קבלת ההחלטות ולהבין את חשיבות מקום העבודה. התובע אינו אחראי, אינו מקצועי ואינו מסור. התובע הסכים להערכה וציין כי עבר משמרת, הוא חש התפתחות ומקווה לעתיד טוב יותר (נספח 8 לתצהיר שריר).

6.
ביום 3.12.2015 נכנס טור של קרונות בדחיפה לקו 1 בתחנת המיון באשדוד, כאשר הטור עבר על פני סימנור עיתוק אדום במצב סכנה (להלן – אירוע הסימנור). התובע היה במשמרת בה קרה האירוע ובהתאם לתחקיר האירוע מינואר 2016, נמצא כי העתק – התובע והנהג פעלו לפי דרישות הוראות הפעלת הרכבת. לפי מסקנות החוקר, שימוש בתדר הקשר ע"י שני צוותי עיתוק בו זמנית גרם להתרחשות האירוע (נספח ד' לתצהיר התובע).

7.
בתאריך 4.1.2016 התובע זומן לשימוע לפני פיטורים, בין השאר בשל העילות הבאות: אי הגעה למשמרת ביום 3.11.15, אירוע הסימנור, כישלון במבחנים במועדי א' ו-ב', אי היענות לאילוצי המערכת, תלונת פפיאשווילי, אי הפעלת שיקול דעת, שינה בזמן העבודה (נספח 4 לתצהיר שריר).

בשימוע הגיש התובע מכתב תשובה לטענות כלפיו (נספח ו' לתצהיר התובע), וטען כי ב-3.11.15 לא יכול היה להיענות לבקשה להחליף עובד אחר כי לא היה לו סידור לילדים. בעניין אירוע הסימנור, התובע טען כי בשל בקשת מנהל העבודה, נתן הוראה לדחוף את הרכבה עד שעברה את הסימנור. לטענתו, עבר את המבחנים במועד ג', הוא מתקשה להיעתר לבקשות של שיבוץ נוסף מאחר ואין לתינוק שנולד לו סידור קבוע. הוא לא נקרא לבירור ע"י המנהל שלו בקשר לטעויות שביצע, בהפסקות הוא נוהג לנוח בחדר המנוחה, דבר שמקובל.

לאחר שמיעת טענות התובע, החליט שריר ביום 15.3.16 לתת לתובע הזדמנות נוספת (נספח 6 לתצהיר שריר).

עוד לפני כן, החליט שריר ביום 29.2.16, שלא להמליץ על קידום בדרגה של התובע ולעכב זאת למשך 6 חודשים (נספח 7 לתצהיר שריר).

8.
ביום 13.3.2016 התובע זומן לוועדה להערכת עובד ארעי. התובע סיפר שהוא עובד מקצועי שמקפיד לעבוד לפי הנהלים. הוא העריך את עצמו בציון של 7.5 והוא יודע שהשיפור שנדרש ממנו נוגע לעבודה מוקפדת יותר "לפי הספר". בקשר לשימוע לפני פיטורים, התובע טען שלחלק מהאירועים האחריות היא שלו ולחלק יש לו אחריות באופן חלקי. התובע טען שאם היו פונים אליו לפני השימוע ומסבירים לו מה הבעיות בתפקודו, היה משפר ככל שניתן.

צפריר סיפר על האירוע בו התובע לא הגיע למשמרת, והתובע הסביר כי היה מדובר באירוע חריג, וכי עדכן על כך מראש. הוועדה סיכמה את החלטתה ונתנה לתובע הזדמנות אחרונה להראות שיפור בהתנהלותו בעבודה וזאת כשנותרו לו מספר חודשים עד הקביעות ובהם מצופה ממנו להצטיין ולהשתפר (נספח 9 לתצהיר שריר).

9.
ביום 29.6.2016 ערך צפריר עם התובע שיחת משוב חצי שנתית. התובע מסר כי הכל טוב וזורם. צפריר הבהיר לו שלא שמע תלונות עליו, אך לא שמע התקדמות והתפתחות (נספח 10 לתצהיר שריר, תמליל השיחה צורף כנספח ט' לתצהיר התובע).

10.
ביום 4.7.2016 נשמט קרון חומצה בקו 15 בתחנת אשדוד כתוצאה מעלייתו על סד תקוע במסילה (להלן – אירוע שימוט הקרון). האירוע התרחש במשמרת בה עבד התובע. לפי דו"ח הביקורת מחודש אוגוסט 2016, לא נמצאו מסקנות אישיות. בפרק המסקנות צויין כי "אין זה האירוע הראשון אשר במהלכו מנסה עתק לחלץ סד ולא מצליח ואז תוך כדי ניסיון לפתור את הבעיה, נגרם שימוט. נראה כי על צוותי העובדים לקבל הנחיות ברורות כיצד לפעול במקרים דומים ולמי לפנות מהממונים לפני המשך העבודה" (נספח י"א לתצהיר התובע).

11.
בעקבות אירוע שימוט הקרון, כתב ביום 9.10.2016 מר יורי מורוזוב – מנהל אגף שינוע מטענים ברכבת לתובע, כי הקרון נשמט עקב שימוש לא נכון בסדי עצירה. על התובע לפעול בהתאם לנוהל שימוש בסדים והתאמתם לגודל הפסים בתחנה ובכל מקרה אין להשתמש בסד שאינו תואם את עובי פס המסילה (נספח 11 לתצהיר שריר).

12.
ביום 30.8.2016 התובע הגיע למשמרת בוקר ולאחר מספר שעות בשעה 11:00 לערך, עזב את העבודה בטענה כי הוא עייף. התובע ניסה להתקשר לצפריר אך לא מצא אותו. בהמשך היום התובע התקשר לצפריר וסיפר לו כי בשל שהותו עם אשתו בבית חולים בלילה, הגיע עייף לעבודה (תמליל השיחה צורף כנספח 14 לתצהיר שריר).

13.
בתאריך 27.10.2016 כתב צפריר לתובע מכתב שכותרתו "אי שביעות מתפקודך" (כך במקור – א.ס.) (נספח 16 לתצהיר שריר). לאירועים שעמדו בבסיס השימוע הראשון, הוסיף צפריר את אירוע שימוט הקרון ונטישת המשמרת ב-30.8.2016. בסיום המכתב ציין צפריר כי ככל שלא יחול שינוי דרסטי בהתנהגותו, ייאלץ לבחון את המשך העסקתו.

14.
ביום 30.10.2016 התקיימה פגישה בין צפריר לתובע, במסגרתה הסביר התובע כי ב-30.8.2016 היה חולה, סבל משלשולים ולכן עזב את המשמרת כדי שיוכל ללכת לרופא. בתום השיחה צפריר הודיע לתובע כי הוא מתכוון שלא להמליץ עליו לקביעות אך עליו לנסות ולתקן את התנהגותו (תמליל השיחה צורף כנספח י"ב לתצהיר התובע).

15.
ביום 15.11.2016 שלחו באות-כוח של התובע לשריר מכתב ובו מחו על ההתנכלות התעסוקתית לתובע ע"י הממונה עליו – צפריר ועל הפגיעה בצפויה בזכותו לקבל קביעות (נספח י"ג לתצהיר התובע).

בתשובה למכתב זה, כתבה עו"ד מיטל בכור מהלשכה המשפטית ברכבת, ביום 13.12.2016, כי לנוכח אי שביעות הרצון מתפקוד התובע, שוקלת הרכבת להפסיק את עבודתו והזמנה לשימוע תישלח בהקדם (נספח 17 לתצהיר שריר).

16.
ביום 15.11.2016 מילא צפריר את טופס ההמלצה לקביעות בעניין התובע וציין כי לתובע ליקוי תפקודי כרוני ועל כן אינו ממליץ להעבירו לקביעות. גם מר מורוזוב הצטרף להמלצה (נספח 22 לתצהיר שריר).

17.
ביום 21.11.2016 מילא צפריר דו"ח הערכת עובד ביחס לתובע בו צויין כי בכל הקשור למקצועיות ואיכות הביצוע, משמעת תפעולית, יוזמה והתחדשות, התובע מתפקד באופן בלתי מספק ובכל הקשור לגישה שירותית וצוותית – תפקודו דורש שיפור.

בסיכום ציין צפריר כי התובע אינו מתאים לארגון (נספח 20 לתצהיר שריר).

18.
בתאריך 8.12.2016 התובע לא התייצב למשמרת בוקר בשעה 6:00 ורק סמוך לשעה 9:00 הודיע כי הוא לא חש בטוב ולא יגיע לעבודה. מזכר בעניין זה רשם צפריר תוך שציין כי מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, הפוגעת בתכנון העבודה, ברצף העבודה ויוצרת עומס. צפריר ציין עוד כי הוא רואה בכך חוסר אחריות, חוסר מקצועיות וחוסר אכפתיות (נספח 18 לתצהיר שריר).

19.
ביום 13.12.2016 זומן התובע לשימוע בו פורטו הנושאים שחלקם הופיע במכתב ההזמנה לשימוע הראשון מה-4.1.2016 וחלקם התרחש לאחר מכן וביניהם אירוע הסימנור, אירוע שימוט הקרון, שיחת המשוב, דוחות ההערכה, העדרות ממשמרת בפעם אחת ועזיבתה מוקדם בפעם אחרת ועוד. למכתב ההזמנה לשימוע צורפו מסמכים רבים כמפורט בו (נספח 19 לתצהיר שריר).

20.
השימוע התקיים ביום 5.1.2017 בנוכחות התובע, שריר, יו"ר הועד ובאי כוח הצדדים. במהלך השימוע שנמשך מספר שעות, שטחו התובע ובאת כוחו את טיעוניהם בפרוטרוט (תמליל השימוע צורף כנספח י"ט לתצהיר התובע).
21.
בתאריך 17.1.2017 הודיע מר שריר לתובע כי החליט להורות על הפסקת עבודתו וזאת לאחר ששקל את טענות התובע ובדק זאת מול הגורמים האחראים, מצא כי קיים חוסר שביעות רצון מעבודתו ברכבת במישורים שונים, ניתנו לו הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו אך ללא הועיל. בנסיבות אלו, פיטורי התובע נכנסו לתוקף ביום 16.2.2017 (נספח 25 לתצהיר שריר).

22.
ביום 24.1.2017 פנה המבקש לבית הדין בבקשה ליתן צו ארעי למניעת פיטוריו. בדיון שהתקיים ביום 12.2.2017, הסכימו הצדדים לאחר את הדיון בסעד הזמני עם הדיון בתיק העיקרי ונקבע לוח זמנים מזורז להגשת תצהירים ולשמיעת התיק.

טענות התובע
23.
התובע טוען כי הוא זכאי לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה. הנתבעת לא פעלה די כדי לברר טענותיו על התנכלות תעסוקתית ממנה סבל מצד צפריר. כך כאשר פנה בשימוע הראשון לשריר וטען כי מייצרים לו "עליהום". לאחר שהנתבעת חזרה מכוונתה לפטרו, המשיכה ההתנכלות והחריפה וצפריר ניצל את כוחו להציגו כעובד רשלן, שקרן ובריון.

גם כאשר נכתב לשריר מכתב מפורט בחודש נובמבר 2016, לא התבררו התלונות ובמקום זאת זומן לשימוע וטענותיו לא נדונו.

24.
התובע טוען כי צפריר התנכל לו, הפלה אותו ונטפל אליו. כך דוחות הבטיחות פורסמו ע"י צפריר לכל העובדים למעט לתובע. התלונות על התובע הומצאו כדי להכשיר את פיטוריו. התובע לא נכשל במבחנים בשונה משאר העתקים שנכשלו. התובע לא נטש משמרת אלא עזב אותה כי היה חולה. חרף הקביעות בדוחות הבטיחות, שהתובע לא היה אשם, נקבע ע"י צפריר כי יש לפטרו בגינם.

25.
הטענות בשימוע לא נבחנו, השימוע היה למראית עין, לא נערך בירור עם שאר העובדים בתחנה, שריר קיבל את טענות צפריר ביחס לתובע בלי לבדוק אותן, ושימש חותמת גומי להכשרת הפיטורים. צפריר התקשר לתובע כדי להקליט אותו ולהשתמש בהקלטה כדי לפגוע בו, בשונה מהאופן שבו הוא נוהג כלפי עובדים אחרים.

26.
התובע טוען כי הוא מסכים לדחיית מועד הקביעות כדי להוכיח שהוא ראוי לעבודה ברכבת, שנעשה לו עוול, ושמגיעה לו הזדמנות אמיתית. התובע טוען שכל מנהל אחר תחתיו יעבוד, יזכה בעובד נאמן וכך יהיה שווה בין שווים ויוכל לפרנס את משפחתו בכבוד.

טענות הרכבת
27.
הרכבת טוענת כי ההחלטה לפטר את התובע התקבלה משיקולים ענייניים ואין מקום להתערב בשיקול הדעת שלה.

עוד לפני כניסתו של צפריר לתפקידו כמנהל התחנה, התקבלה תלונה נגד התובע ע"י מנהל התחנה במשמרת, פפיאשווילי, לפיה, התובע אינו מרוכז ומבצע טעויות.

השימוע הראשון אליו הוזמן התובע הצביע על חוסר שביעות רצון מתפקודו ובין השאר כשלון במבחנים, ומעורבות באירוע הסימנור. לתובע ניתנה הזדמנות נוספת ובוועדת ההערכה כמו בשיחה החצי שנתית, הוענקה לתובע האפשרות לשפר את ביצועיו. אך התובע היה מעורב באירוע שימוט הקרון, נטש משמרת ב-30.8.2016, ונעדר ממשמרת ב-8.12.2016 ללא התראה מוקדמת.

התובע זומן לשימוע, הוא הגיע אליו מיוצג, טען טענותיו בפירוט ושריר שקל אותן והחליט לא לתת לו קביעות.

28.
בגרסת התובע נפלו סתירות ובהן – המסמכים שטען שלא קיבל אך בפועל צורפו למכתב הזימון לשימוע; הוא נעדר ביום 8.12.16 ללא שהוכיח כי שוחח עם מאן דהוא לפני כן, והציג אישור רפואי בדיעבד; לא נמנעו ממנו ימי מחלה; התובע העלים כי הקליט את צפריר במשך חודשים; התובע לא סיפר לצפריר ב-30.8.16, כי היה חולה ולכן עזב את העבודה והציג אישור מחלה בדיעבד; התובע הכיר את מכתב התלונה של פפיאשווילי; התובע לא הוכיח קיומם של מארבים ליליים שצפריר ביצע אחריו; עדי התובע לא הגיעו לדיון ואחרים כלל לא הובאו על ידו; התובע הודה כי לא היתה התנכלות כלפיו.
29.
עוד טוענת הרכבת כי ההסתדרות אינה צד להליך ולא טענה להפרת ההסכם הקיבוצי. התובע אינו עובד קבוע משום בחינה שהיא; הוא לא קיבל מכתב קביעות; הקביעות אינה עניין אוטומטי ועצם חלוף הזמן אינו הופך עובד ארעי לקבוע מבלי שהתקיימו התנאים לכך.

הכרעה
30.
טרם נבחן את החלטת הרכבת שלא לתת קביעות לתובע, נבקש לשפוך אור על מונחי היסוד שעומדים בבסיס הכרעתנו. הבנתם תסייע לנו בראיית השיקולים הנכונים, כפי שעמדו במבחן המציאות של תיק זה.

31.
ראשית, "תקופת ניסיון" – כשמה כן היא, נועדה לאפשר למעסיק לעמוד על טיבו של העובד ואיכות עבודתו ולבחון את התאמתו לעבודה ולתפקיד. מכאן שתקופת ניסיון מעצם טיבה, נועדה לאפשר למעסיק לשקול בדעתו אם לקבל את העובד למעמד של קביעות או להביא לסיום עבודתו בתוך תקופת הניסיון או בסיומה (ע"ע (ארצי) 1076/04 מדינת ישראל – אדם שוב ואח' (11.7.05) (להלן – פרשת שוב)).

32.
שנית, ובהתאם לכך, אמות המידה לאי התאמה לצורכי פיטורים ותום לב הנדרש בפיטורי עובד בתקופת ניסיון, שונים ממקרה בו מדובר בעובד קבוע. בתקופת ניסיון, אין צורך שהתנהגות העובד תהיה שלילית במיוחד כדי להצדיק פיטורים. די בכך שיש ספק ביחס להתאמתו של העובד לדרישות ולציפיות המעסיק כדי לסיים את יחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 12-02-24709 ד"ר רחל זלובינסקי – שרותי בריאות כללית, 25.11.13; דיון נ"ג/3-40 חברת איסטרוניקס – הדה גרפונקל, פד"ע כ"ה 456, 465).

הלכה פסוקה היא כי במסגרת תקופת הניסיון ובסופה, הנימוקים להליך פיטורים יבחנו באופן מקל, שכן, תקופת ניסיון בעבודה היא הסדר שמקורו בחוזה עבודה, בהסכם קיבוצי או בחוק. משנקבעה תקופה קצובה כתקופת ניסיון של עובד, הרי "שבתוך תקופת הניסיון הזכות לעובד להוכיח את כשירותו לתפקיד שהוצב בו, אך משהתברר למעביד בתום לב – ולא תוך שרירות – שאין העובד מתאים לתפקידו, אין טעם לחייבו להמתין עד תום תקופת הניסיון, ומזכותו של המעביד להתיר את הקשר עם התברר אי התאמתו של העובד לתפקיד" (דב"ע מט/3-123 פנקס – ישקר בע"מ נהריה פד"ע כ"א 343, 347, ומראי המקום שם).

כמובן שגם פיטורים במהלך תקופת הניסיון חייבים להיות בתום לב, אך לגבי אמות המידה לבחינת אי ההתאמה בתקופת הניסיון "די בספק סביר, בתום לב לאי התאמתו של העובד לתפקידו, בעוד ששעה שהפך לעובד קבוע שומה על המעביד להוכיח את אותה אי התאמה ומה הביא את המעביד להגיע למסקנתו (דב"ע מה/3-159 סלומון – מוסדות חינוך ותרבות בע"מ, 7.10.86 (לא פורסם).

33.
במסגרת שיקול הדעת הנתון למעסיק אם לקבל עובד בתום תקופת ניסיון, מקובלת כל דרישה שעניינה לא רק עבודה סבירה ונאמנה, אלא גם מעבר לכך. כישורים שיש בהם ערך מוסף, ובכלל זה אף הצטיינות. זכותו של מעסיק לבחור את הטובים ביותר לעבודה אצלו, ובגדר כך בית הדין לא יתערב. לעומת זאת אם יתברר כי מדובר בעובד מצויין אשר שיקולים זרים הביאו לאי קבלתו כעובד קבוע, עשוי בית הדין להתערב בהחלטה כפי שהוא עושה בהתאם לכללי המשפט המנהלי.

התובע אינו עובד קבוע
34.
התובע טוען כי הפך להיות עובד קבוע בחלוף שלוש שנים ועל כן, אין לפטרו ולחילופין יש לפטרו לפי ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי לגבי עובדים קבועים.

ההסכם הקיבוצי החל ברכבת, שהוראותיו הרלבנטיות לגבי עובדים ארעיים הובאו בתחילת הכרעתנו, קובע כי בתום תקופת הארעיות, על העובד לקבל כתב מינוי ומכתב קביעות (סעיף 8 (ב)).

במקרה בו העובד אינו מקבל כתב מינוי ומכתב קביעות, על ועד העובדים לפנות ולברר את מעמד העובד ובאם לא תימסר לו בתוך שבועיים, הודעה על הפסקת עבודתו, יהפוך העובד לקבוע. כלומר, הקביעות אינה אוטומטית, שכן היא עומדת בסתירה לתכלית תקופת הניסיון, שהרי אם עובד זכאי לקביעות אוטומטית בתום תקופת הניסיון, כאילו אמרנו שאין משמעות לתקופת הניסיון (ראו בפרשת אדם שוב, סעיף 10 לפסק דינו של השופט צור).

35.
התובע לא קיבל כתב מינוי ומכתב קביעות ובטרם הסתיימה תקופת הארעיות ב-15.12.16, זומן התובע לשימוע ב-13.12.16. ועד העובדים לא פנה לרכבת בעניין מעמד התובע, וזאת ביודעו את מעמד התובע כעובד ארעי בהליכי שימוע לקראת פיטורים ואי קבלת קביעות.

על כן, משהתובע לא הפך אוטומטית לעובד קבוע, הוא היה ונותר עובד ארעי שזומן לשימוע על מנת לשקול אם יש לתת לו קביעות או לפטרו.

36.
בשולי פרק זה נבהיר כי משהתובע אינו עובד קבוע, אין חלים עליו ההוראות החלות בתקנון המשמעת בהסכם הקיבוצי, לפיהן, היה מקום לזמן את התובע לועדת משמעת ראשונה כאמור בתקנון.

לעניין זה קובע סעיף 10 להסכם הקיבוצי, כי תנאי עבודתו של העובד הארעי ייקבעו בהסכם קיבוצי מיוחד בין הרכבת להסתדרות וועד העובדים שנוסחו מופיע בנספח א' להסכם (נספח א' צורף כנספח 29 לתגובת הרכבת לבקשה לצו מניעה).

מנספח א' עולה כי רק חלקים מסויימים בהסכם הקיבוצי הוחלו מפורשות על העובדים הארעיים והוא לא הוחל באופן גורף. כך למשל אין החלה של נספח ז' להסכם הקיבוצי, הכולל את תקנון המשמעת. לעומת זאת, הוחלו סעיפים ספציפיים כמו סעיפים 8-9 לפרק ד' להסכם הקיבוצי בעניין תקופת הארעיות, פיטורים והודעה מוקדמת; פרק י' להסכם הקיבוצי בעניין חובות העובדים; פרק ה' להסכם הקיבוצי בעניין בדיקות רפואיות ועוד.

לכך יש להוסיף כי העילות של פיטורי התובע, חורגות מהתחום המשמעתי, לפחות בכל הקשור לאירועי הבטיחות, ובכל הקשור להעדרויות מהעבודה, כפשוטן אינן כאלו שנעשו לכאורה ללא רשות כפי שמוגדרות בתקנון המשמעת.


מכאן נפנה לדון בתחילה בהעדרויות התובע, ולאחר מכן, נמשיך לאירועי הבטיחות. כך או אחרת, מדובר בטענות הנתבעת ביחס לתפקודו של התובע.

30.8.2016
37.
ביום 29.6.2016 התובע היה משובץ למשמרת לילה, אך בשל מצבה של אשתו שהיתה בהריון אותה עת, הוא ביקש שלא להגיע למשמרת על מנת שיוכל ללוותה לבית חולים. בקשת התובע נענתה ובהמשך הוא שובץ למשמרת בוקר של ה-30.8.2016, שמתחילה ב-6:00 (סעיפים 138-140 לתצהיר התובע, ותחלופת המסרונים בין התובע לאראי על סידור העבודה מר סמי אילוז (להלן – סמי) – צורפה כנספח כ' לתצהירו).

התובע הגיע למשמרת בוקר ועזב אותה ב-11:00. התובע ניסה להתקשר לצפריר טרם עזיבת המשמרת, אך צפריר מסר לו שהוא בפגישה. התובע ביקש כי צפריר יתקשר אליו (תחלופת המסרונים צופרה כנספח 3 לתצהירו של צפריר).

38.
צפריר התקשר לתובע בסביבות השעה 12:00, והתובע סיפר לו כי היה עם אשתו בבית חולים עד השעה 03:30. צפריר הסביר לו שהליכתו גרמה להורדת מצבת העתקים. התובע השיב שראה שעובד אחר כבר הודיע על מחלה והוא קיווה שיימצא לו מחליף אבל לא הצליח בכך. התובע סיפר שהיה עייף כי לא ישן בלילה וצפריר הסביר לו שגם שהוא הגיע עייף למשמרתו, ביקש שעה לנוח והתחזק, והתובע לעומת זאת בחר ללכת.

התובע אישר שהממונה עליו פפיאשווילי לא אישר לו ללכת, ואז פנה לסמי. צפריר הסביר שסמי אחראי על סידור העבודה והוא לא מנהל. התובע השיב שחשב שיוכל לעבוד למרות עייפותו אבל התברר שלא יוכל ולכן הלך (תמליל השיחה צורף כנספח 4 לתצהיר צפריר).

זוהי הגרסה העובדתית שאינה שנוייה במחלוקת, אך כפי שנראה, התובע הוסיף עליה קומה נוספת.

39.
התובע טוען בתצהירו כי התעורר עם כאבי בטן עזים, ולא היה מסוגל לעמוד על רגליו. למרות זאת, התייצב לעבודה, אך הוא חש ברע והיה קרוב לאיבוד הכרה ועילפון (סעיפים 143-147 לתצהיר התובע).

בנסיבות אלו פנה לסדרן העבודה, כאשר הוא מקיא ומשלשל והודיע לו כי הוא חייב לקבל טיפול רפואי (סעיפים 150-153 לתצהיר התובע).

בעדותו, התובע סיפר שהרופאה שבדקה אותו ביקשה לתת לו יומיים מחלה, אך הוא קיבל יום אחד, ואת אישור המחלה לא הגיש לנתבעת (עמ' 16 שורות 16-17; עמ' 17 שורות 11-12).


אישור המחלה שהוצג ע"י התובע (נספח כ"א לתצהירו) הוא מיום 6.11.2016 ומתייחס ל-30.8.2016 וניתן ע"י ד"ר ארתור יוספי.

מהשיחה שהתקיימה בין התובע לצפריר ב-30.10.2016 עולה כי צפריר זוכר היטב את עזיבת המשמרת מה-30.8.2016. התובע אמר כי זה קרה רק פעם אחת ובגלל שלא הרגיש טוב וסבל משלשולים. צפריר הופתע לשמוע כי התובע לא הרגיש טוב, ואמר לו כי בשיחה הקודמת סיפר שהיה עייף ולא הזכיר שהוא חולה. הוא גם לא הביא אישור מחלה. התובע אמר לו שהוא רק נעדר חצי יום ולכן לא פנה לבקש אישור מחלה. צפריר הזכיר לו שהוא אמר שהוא עייף, מהבחינה הזו, חובתו להגיע לעבודה לא עייף.

התובע מציין בהמשך השיחה (עמ' 61 לתמליל), כי אולי לא אמר לו שהוא חולה (תמליל השיחה שהוקלטה ע"י התובע צורף כנספח י"ב לתצהיר התובע).

40.
בחקירתו הנגדית צפריר מסר כי התובע לא אמר לו כי הוא חולה בשיחה מיום 30.8.2016 (עמ' 74 שורות 8-11), ובאותו יום כבר נעדר עתק אחד בגלל מחלה (עמ' 75 שורות 5-7).

לדעת צפריר, יש הבדל בין עובד עייף למי שלא מרגיש טוב. מי שמגיע עייף, מבטא חוסר אכפתיות וחוסר אחריות (עמ' 63 שורות 12-17).

41.
מבלי להיכנס בשלב זה לרקע להקלטת שתי השיחות, הרי שקריאת תמליליהן תומכת בגרסת צפריר לפיה, התובע לא אמר לו ב-30.8.2016 שהוא חולה. הוא ידע על כך רק בשיחה שהתקיימה ב-30.10.2016. מכאן, שהתובע לא השכיל להוכיח כי היה חולה בתאריך 30.8.2016. אישור המחלה שהציג ניתן בדיעבד, ולא ע"י הרופאה שטיפלה בו לטענתו. יש להניח שאישור המחלה הוצא ב-6.11.2016 בעקבות השיחה עם צפריר, בה התובע אישר כי לא חשב להוציא אישור רפואי.

אך יש לזכור שהתובע בחקירתו הנגדית ציין כי קיבל בפועל אישור מחלה ליום אחד, אלא שדברים אלו סותרים את האישור שניתן בדיעבד ע"י רופא אחר.

42.
כל אלו מובילים אותנו למסקנה כי התובע עזב את המשמרת בשל עייפות וללא שיקבל היתר לכך. בנקודה זו מקובלת עלינו עמדת הרכבת לפיה, עייפות היא אינה סיבה מוצדקת להיעדרות, במיוחד שניתן לחשוב על פיתרון פחות קיצוני מהיעדרות כמו מנוחה קצרה.

לכך יש להוסיף כי עובד אחר לא הגיע באותו יום בשל מחלה, ועיקר העיקרים – התובע לא קיבל אישור ללכת. המנהל האחראי עליו, פפיאשווילי, לא אישר לו לעזוב, ולכל היותר הודיע לאחראי על סידור העבודה שאינו מוסמך לשחרר עובדים.

התובע יכול היה לכתוב לצפריר במסרון כי הוא מבקש ללכת, ויכול היה לחכות עד שצפריר יחזור אליו כפי שעשה כן, בצהריים – בזמן שהתובע לטענתו היה אצל רופא (סעיף 154 לתצהיר התובע). אך בשיחה כאמור, לא הזכיר דבר בעניין המחלה או שהוא אצל רופא.

על כן ולסיכום פרק זה, אנו קובעים כי בהתאם לראיות שהובאו לפנינו, התובע עזב את המשמרת ב-30.8.2016 ללא סיבה מוצדקת וללא שקיבל אישור לכך.

טענות התובע לפיהן, חוסר עירנות יכול לגרום לתאונות ואסונות מקובלת עלינו, אולם יש להשאיר זאת לשיקול דעת המעסיק שצריך להיות מופעל בסבירות וברגישות. אין חולק שהתובע עשה דין לעצמו ולא אפשר לנתבעת להפעיל כלל את שיקול דעתה.

8.12.2016
43.
התובע מפרט בתצהירו בסעיף 162, כי ביום 8.12.2016, חש ברע, הודיע על כך בבוקר וניגש לקבל טיפול רפואי.

בחקירתו הנגדית התובע סיפר כי כשהתעורר בבוקר, קודם התקשר לסמי – האחראי על סידור העבודה, אחר כך הלך לרופא ובהמשך שלח לסמי מסרון בסביבות השעה 9:00 (עמ' 8 שורות 22-24, 27-28). התובע טען שקיבל אישור מחלה על אף שהאישור שהציג ניתן ב-11.12.2016 (עמ' 9 שורות 3-4, 16-19).

44.
חליפת המסרונים בין התובע לסמי צורפה כנספח 6 לתצהירו של צפריר, וממנה עולה כי ב-8:45 של ה-8.12.2016 כתב התובע לסמי כי הוא לא מרגיש טוב והוא רוצה ליידע אותו שהוא במחלה היום ומחר. ב-8:56 השיב סמי ושאל למה הוא מודיע לו רק עכשיו. בתשובה כתב התובע שמתי הודיע לו באמצע הלילה שהוא עם חום. סמי כתב שזה לא היה בבוקר מוקדם, כדי שיוכל להתארגן. התובע כתב שהודיע לו הכי מוקדם שהתאפשר לו והוא מצטער שזה בשעה לא נוחה לו.

בעקבות כך, כתב צפריר מזכר באותו יום ובו ציין שהתובע לא הגיע למשמרת ביום 8.12.2016 בשעה 6:00, ובשעה 8:50 הודיע כי לא הגיע לעבודה מאחר ואינו מרגיש טוב. צפריר כתב שתופעה זו חוזרת על עצמה ופוגעת בעבודה, מאחר ולא תוכנן להביא מחליף (נספח 7 לתצהיר צפריר).

45.
טענת התובע לפיה, התקשר לסמי והודיע לו טרם משלוח המסרון לא הוכחה ונסתרה ע"י תוכן המסרון בו סמי מלין על המועד בו הודיע לו ולא אפשר לו להתארגן.

גם אישור המחלה שהתובע הביא שהיה מיום 11.12.2016 סותר את גרסת התובע לפיה, קיבל שני ימי מחלה כבר ב-8.12.2016.

המסקנה המתבקשת מעובדות אלו היא שהתובע גם כאן, עשה דין לעצמו, מבלי שימצא לנכון להודיע על מחלתו לסמי טרם תחילת המשמרת ב-6:00, וגם לא סמוך אליה, אלא רק שכבר חלפו כשלוש שעות מתחילתה. אין צורך להכביר מילים על חובתו של עובד להודיע למעסיקו בהזדמנות הראשונה שיש לו על העדרות בשל מחלה וזאת כדי לאפשר למעסיק להיערך לכך. התובע לא הביא כל סיבה מוצדקת או מוכחת למניעה כל שהיא שהיתה לו להודיע על מחלתו לפני תחילת המשמרת או סמוך לה.

הדברים חמורים שבעתיים, כאשר התובע ידע באותו זמן שתקופת הארעיות שלו מסתיימת, והוא צריך להקפיד על התנהגותו קפידה יתרה. במקום זאת התובע נהג בהתעלמות מכך שעתידו ברכבת מונח על כף המאזניים.

3.11.2015
46.
בחרנו להביא גם את היעדרות התובע מיום 3.11.2015, על מנת ללמוד דווקא על מה שהתובע ידע שצריך לעשות טרם העדרות כפי שיפורט להלן.

אחת מהעילות להפסקת עבודתו של התובע שבעטיין זומן לשימוע הראשון שהתקיים ב-7.1.2016, היתה אי הגעה למשמרת. התובע הגיע לשימוע עם מסמך כתוב ובו התייחסות לכל טענה כלפיו (נספח ו' לתצהיר התובע).


במכתב התובע התייחס להעדרותו מהמשמרת ב-3.11.2015. הוא התבקש להחליף עובד אחר לאחר שעבד לילה קודם לכן, והיה זכאי למנוחה בת 24 שעות. התובע לא יכול היה להענות לבקשה מאחר והוא היה אז אב לתינוק שלא נמצא במסגרת והוא היה היחיד שיכול היה לטפל בו. הוא התקשר לצפריר ולסמי ואמר להם שלא יגיע. תשובתם היתה שהוא חייב להגיע. התובע הלין על כך שמדובר במחוייבות משפחתית וזו פעם ראשונה שהדבר קורה.

בנקודה זו אנו מוכנים לקבל את עמדת התובע, לפיה, כאשר מדובר במשמרת לא מתוכננת, בנסיבות בהן לא היה לו סידור לתינוק, היה זה אך מוצדק לא להתייצב למשמרת, ומהצד השני, היה על הרכבת לגלות הבנה והתחשבות במצבו המשפחתי של התובע.

יחד עם זאת, מהתנהגות זו של התובע ניתן ללמוד כי חש חובה להודיע לממונים עליו – צפריר וסמי – כי לא יגיע, והוא עשה זאת טרם מועד המשמרת ב-3.11.2015. דומה שדברים אלו נשכחו מהתובע כאשר בחר להעדר ב-8.12.2016 בשל מחלה. התובע ידע היטב את המשמעות והחשיבות של הודעה מראש על העדרות ובמקרה של ה-8.12.2016 התובע כתב במסרון לסמי כי מתי הודיע לו באמצע הלילה שהוא עם חום, על יסוד ההנחה שהודיע לעובד בשם מתי; התובע כאמור לא ידע להסביר מדוע לא הודיע לסמי או לצפריר מבעוד מועד.

אירועי בטיחות
47.
באירוע הסימנור מיום 3.12.2015, התובע עבד כעתק, התבקש על ידי מנהל העבודה להכניס לקו הרכבות שאמור להוביל לכל היותר 29 קרונות, רכבת באורך 32 קרונות. בשל אי ההתאמה בין אורך הקו הקיים לאורך הרכבת, עצר אותה במרחק של קרון וחצי לפני הסימנור האדום. מנהל העבודה ביקש ממנו להזיז את הרכבת במטרים ספורים. התובע ראה שהזזת הרכבת תביא למעבר הרכבות על פני הסימנור האדום. הוא פנה בקשר לנהג הרכבת, אך זה לא ענה לו בשל כשל בתקשורת (סעיפים 59-63).

בתחקיר האירוע (נספח ד' לתצהיר התובע), נקבע כי העתק (התובע) והנהג פעלו לפי דרישות הפעלת הרכבת ושימוש בקשר על ידי שני צוותי עיתוק בו זמנים גרם לאירוע.

48.
אירוע שימוט הקרון מיום 4.7.2016 נגרם לטענת התובע בשל שימוש במכשיר וציוד לא מתאימים. לפי תחקיר האירוע (נספח י"א לתצהיר התובע), התובע בתפקידו כעתק, ניסה להוציא סד מתחת לסרן האחרון של קרון חונה, אך הוא היה תקוע. הוא נתן אישור לנהג להיצמד לקרון ואז הקרון נשמט כתוצאה מעלייתו על הסד התקוע.

בחלק של המסקנות, לא נרשם דבר בעניין הגורם האנושי אך צויין מבחינת סביבה ונהלים, כי על צוותי העובדים לקבל הנחיות ברורות כיצד לפעול במקרים דומים ולמי לפנות לפני המשך העבודה.

התובע נפגש עם עורך התחקירים סרגיי, ביום 25.10.2016, וזה אישר לו כי לא הטיל עליו כל אשמה בשני האירועים (תמליל השיחה צורף כנספח י"א לתצהיר התובע).

49.
בעקבות אירוע שימוט הקרון, כתב לתובע מנהל אגף שינוע מטענים, מר יורי מורוזוב ביום 9.10.2016 כי האירוע נגרם עקב שימוש לא נכון בסדי עצירה מצד התובע. התובע התבקש לפעול לפי נוהל שימוש בסדים והתאמתם לגודל הפסים ובכל מקרה אין להשתמש בסד שאינו תואם את עובי פסי המסילה. מר מורוזוב התרה בתובע כי ככל שיהיה מעורב באירוע בטיחותי או משמעתי נוסף, ינקוט צעדים העומדים לרשותו (נספח 11 לתצהיר שריר).

50.
בנקודה זו, לית מאן דפליג, כי תחקירי האירוע אינם מטילים אחריות על התובע. יחד עם זאת, ברור לנו שהתחקירים נטועים בהקשר רחב הרבה יותר, בו לממונים על התובע יש מה לומר לו, שכן שני אירועים מלמדים על הצטברות לא מקרית, שיכול שהתובע היה יכול לפעול בהם אחרת.

אנו סבורים שהרכבת לא פעלה כנדרש, ולא קיימה עם התובע שיחות אחרי שני האירועים כפי שצפריר העיד שהוא נוהג לעשות (עמ' 45 שורות 20-28). לשלוח מכתב דוגמת זה של מר מורוזוב, אינו יכול לשמש תחליף לשיחות עם התובע ושאר העובדים, שיכול שהיו, אך לא הוכח כדבר הזה. כמו כן, אין חולק כי התובע היה זכאי לעיין בדוחות, דבר שנמנע ממנו.

51.
אך לאירועי הבטיחות מצטרף גם מכתב תלונה מוקדם מחודש מרץ 2015, שבו כתב מנהל התחנה במשמרת, פפיאשווילי, כי התובע לא מרוכז רוב הזמן ומבצע טעויות רבות. במכתב פורטו ארבעה מקרים כשבאחרון התובע לא ניתק קרונות כפי שנדרש (נספח 3 לתצהיר שריר).

מתוך מכתב זה הובא לידיעת התובע בזימון לשימוע, אירוע אחד שבו התובע היה צריך לנתק קרון והוא לא עשה זאת, ובמקום זאת, הוא נשלח לחיפה. במכתב הזימון לשימוע צויין כי הרכבת בה היה הקרון, אסורה לשינוע עם חומרים מסוכנים שהיו בקרון, כיוון שהיא נוסעת דרך איילון (נספח ג' לתצהיר התובע). התובע כתב במסמך שהגיש בשימוע, כי פעל בהתאם להנחיות ואף יידע את מנהליו (סעיף 5 למכתב – נספח ו' לתצהיר התובע).

52.
אמנם שאר התלונות המופיעות במכתב של פפיאשווילי לא הובאו לידיעת התובע, אך זו שהתובע התייחס אליה יחד עם שני אירועי הבטיחות הנוספים, מעידים לכל הפחות על סימני שאלה בהתאמת התובע לתפקיד. זאת ללא קשר לאופן בו הרכבת בחרה לטפל בכך – הזמנה לשימוע הראשון – בעניין אירוע הסימנור ואירוע אחד ממכתב פפיאשווילי, ומכתב של מר מורוזוב בעקבות אירוע שימוט הקרון.

דוחות הערכה וועדת הערכה
53.
דו"ח ההערכה הראשון שנערך לתובע היה ב-16.11.2015. בשאלון מופיע סולם הערכה מ-0 לא רלוונטי, דרך 5 – תפקוד בלתי מספק ועד 10 – תפקוד יוצא דופן.

צפריר נתן לתובע ציון 5 – תפקוד בלתי מספק בכל הקשור למקצועיות ואיכות הביצוע ומשמעת תפעולית. ציון 6 – תפקוד דרוש שיפור - ניתן לתובע ביוזמה והתחדשות וגישה שירותית וצוותית. בהערכה המסכמת, ניתן לתובע ציון 5.

בחלק זה של הנקודות הטעונות שיפור, נרשם כי על התובע לשפר את כושר קבלת ההחלטות ולהבין את חשיבות מקום העבודה. צפריר רשם כי התובע אינו אחראי, אינו מקצועי ואינו מסור.

צפריר שוחח עם התובע ורשם כי ישנה הסכמה ביניהם. התובע אמר שעבר משמרת, הוא חש התפתחות והוא מקווה לעתיד טוב יותר. צפריר ציין כי ציפיותיו מהתובע הן שיפור כושר קבלת ההחלטות, הבנת חשיבות מקום העבודה, גילוי אחריות, מסירות ומקצועיות (נספח 8 לתצהיר שריר).

54.
ב-13.3.2016 התקיימה ועדת הערכה לתובע, בהשתתפות גב' טל קורן מאגף משאבי אנוש, מר מורוזוב, צפריר, וגב' ליטל מרקוס – ממונה חטיבתית על משאבי אנוש. התובע הציג עצמו, ציין כי במשמרת הנוכחית יש עובדים ותיקים והוא אמור לעבור משמרת. הוא העריך עצמו בציון 7.5 והוא צריך לשפר את העבודה שלו שתהיה בהתאם לנוהלים. הוא התייחס לטענות שהועלו כלפיו בשימוע וטען שלחלק מהאירועים הוא לא אחראי ולחלק יש לו אחריות חלקית. הוא מקווה שלאחר שבנו התינוק ייכנס למסגרת, יוכל להיות גמיש בשעות והפעם בה לא הגיע למשמרת היתה חריגה.

הוסבר לתובע כי מטרת הרכבת לקלוט לקביעות רק עובדים מצויינים ולכן עליו להצטיין ולהשתפר וזו ההזדמנות האחרונה שתינתן לו. הוועדה המליצה כי מעבר התובע לקביעות יידון שוב בתום הרבעון השלישי (נספח 9 לתצהיר שריר).

55.
צפריר ערך עם התובע שיחת משוב חצי שנתית ב-29.6.2016. התובע ציין כי הוא מרגיש טוב ואין בעיות. צפריר אמר לו שעל אף שאינו שומע תלונות, גם אינו שומע על התקדמות והתפתחות. התובע אמר שאינו מסוגל להתפתח במצב הזה בו כולם מנסים למשוך אותו לכיוון שלהם, והוא מעדיף להישאר בפינה שלו ולעשות את העבודה. צפריר מסר לו שאם הוא זקוק לעזרתו, עליו לעדכן אותו אך התובע דחה זאת ואמר שהכל בסדר (נספח 10 לתצהיר שריר).

שיחה זו הוקלטה ע"י התובע ועיקריה משתקפים נאמנה בתרשומת של צפריר. ניתן להוסיף את דברי צפריר לפיהם, הוא רוצה להרגיש את התובע בשטח. צפריר נתן לו דוגמא איך להתבלט בדברים טובים; צפריר שאל אותו מה מפריע לו וניתן להבין מהשיחה, שהאווירה במשמרת מפריעה לו. היא כוללת מריבות, ויכוחים, שאלות על אחרים (עמ' 9 לתמליל – נספח ט' לתצהיר התובע). התובע אמר שהוא מוכן להסתפק בכך שלא שומעים עליו טוב וגם לא רע עד שיקבל את הקביעות.

56.
ב-21.11.2016 צפריר מילא טופס הערכת עובד ובו נתן לתובע ציון 5 (תפקוד בלתי מספק), בכל הקשור למקצועיות ואיכות הביצוע, משמעת תפעולית, יוזמה והתחדשות. ציון 6 ניתן עבור גישה שירותית וצוותית. בסוף הטופס ציין צפריר כי התובע אינו מתאים לארגון (נספח 20 לתצהיר שריר).

הערכה זו נעשתה ללא קבלת תגובת התובע וכנראה לקראת אי מתן קביעות אשר נדונה לגופה בשימוע.

57.
התובע טוען בתצהירו כי לא קיבל את דוחות ההערכה. ספק בעינינו אם התובע לא ידע על הדו"ח הראשון בו מוזכרת תגובתו. בנוסף ההערכות שניתנו לתובע - ציון שבין 5 ל-6 – משתקפים היטב בוועדת ההערכה ובשיחה שצפריר קיים עם התובע ב-29.6.2016 ושהוקלטה ע"י התובע.

בוועדת ההערכה מיום 13.3.2016, התובע נותן לעצמו ציון 7.5, מודה שהוא צריך לשפר את עבודתו כך שתהיה באופן מוקפד בהתאם לנהלים, מודה שלחלק מהאירועים שצויינו בשימוע יש לו אחריות חלקית.

הוועדה הבהירה לו כי כדי לקבל קביעות עליו להצטיין, להיות מקצועי, מסור ואחראי (באלו המילים השתמש צפריר בדו"ח ההערכה מיום 16.11.2015).

גם בשיחה שצפריר קיים עם התובע ב-29.6.2016, התובע דחה את ההצעה של צפריר להבלט והסתפק בכך שלא ישמעו עליו מטוב ועד רע. התובע אמר בשיחה שמיקי שעובד איתו אמר לו שהוא השתנה מקצה לקצה והוא ביקש שיכתוב זאת, כי אין פרגון. אך לדברים אלו התובע לא הביא ראיות.

58.
קריאת דוחות ההערכה, פרוטוקול ועדת ההערכה ותמלול השיחה בין התובע לצפריר, מעלים תמונה של עובד שמייחל להעביר את הזמן עד לקבלת הקביעות בשקט, "מתחת לרדאר", שביצועיו אינם מצטיינים בלשון המעטה, דורשים שיפור, אך לא
משתנים בפועל. במקום זאת, התובע נעדר מעבודתו ומעורב באירוע בטיחות נוסף.

כפי שהסבירה לו ועדת ההערכה, קביעות מקבלים עובדים מצויינים. האמור עד כה רחוק מהקביעה לפיה התובע היה מצויין ועל פניו לא היה זכאי לקביעות.


התנכלות
59.
התובע טוען בתצהירו כי צפריר גמר אומר בליבו שלא לאפשר לו לקבל קביעות, גם במחיר של עיוות מסקנות מקצועיות של דוחות חקירה, המצאת אירועים שלא התרחשו, הקלטת שיחות איתו שלא בידיעתו ועוד (סעיף 3 לתצהירו).

לטענת התובע, צפריר בחר בו בהיותו עובד שקט שאינו מתלונן ואינו מתערב ביחסי הכוחות בתחנה, כדי להפחיד את יתר העובדים וכדי להראות כמה הוא חזק. התובע הבין שלא משנה מה יעשה ומה יגיד, צפריר תמיד יטיח בו האשמות שווא (סעיף 41). צפריר החליט להיטפל לתובע ולהפיל עליו כל מחדל או מעשה שהיו בתחנה ולא נמצא להם "אשם" (סעיף 44).

דוחות הבטיחות לא מטילים על התובע כל אשמה, שעה שצפריר כמנהל התחנה היה צריך לקחת אחריות על המחדלים שהתגלו. נוסף על כך, באופן עקבי, צפריר סירב להעביר לו את הדוחות.

התובע טוען עוד כי כאשר צפריר ניסה להביא לפיטוריו בפעם הראשונה ולא צלח בכך, הפך את ההנכלות לחמורה יותר כאשר שמו ניזוק וכל אירוע שיש לו הסבר טוב פעל נגדו.

בנסיבות אלו, פנה התובע באמצעות באת כוחו במכתב לשריר ביום 15.11.2016 ובו שורה ארוכה של טענות המבססות התנכלות תעסוקתית (נספח י"ג לתצהיר התובע).

במקום להתייחס למכתב, התובע זומן לשימוע לפני פיטורים ולבסוף פוטר.

60.
לצורך הוכחת טענת התובע בדבר התנכלות, התובע ביקש להעיד את מי שעבד לפני צפריר בתפקיד מנהל התחנה, מר דודו פרץ, אשר לטענתו יכול היה להעיד כי הוא עובד חרוץ ומצויין. מר פרץ לא הגיע לעדות, והרכבת טענה כי הוא הועבר מתפקידו בשל ליקויים שנמצאו בעבודתו. כך או אחרת, לא נמצא כל עובד אחר שתמך בגרסת התובע. מכאן שנותרנו עם עדות התובע ומעשיו.

התובע הסכים להודות בחקירתו הנגדית כי העובדה ששריר החליט לא לפטרו לאחר השימוע הראשון, מלמדת שלא מדובר בהתנכלות (עמ' 34-35). התובע הודה בכך שהעובדה שוועדת ההערכה בה ישב צפריר החליטה לתת לו הזדמנות נוספת להשתפר מלמדת שזו לא התנכלות (עמ' 35 שורות 28-31).

61.
פנינו לקרוא ולשמוע את השיחות שהתובע הקליט עם צפריר.

השיחה הראשונה מיום 29.6.2016 (נספח ט' לתצהיר התובע), נועדה לתת לתובע משוב בתום חצי שנה. התובע סיפר שהוא מסתדר בעבודה. הוא נשאל אם הוא מרגיש שיפור ביכולות שלו ונענה בחיוב. צפריר הסביר לו כי הוא לא שמע על דברים שליליים אבל גם לא שמע על דברים חיוביים, והוא הציע לו להתבלט. התובע העדיף לשמור על פרופיל נמוך. צפריר איחל לו בהצלחה. לאחר תום השיחה, התובע נשמע אומר שכשמחפשים אדם לא עוזבים אותו.

בשיחה זו בוודאי שלא ניתן להתרשם כי מדובר בהתנכלות אלא ברצון להסביר לתובע מה נדרש ממנו ובוודאי שאין די בחוסר רצון להתבלט, כדי לקבל קביעות.

62.
השיחה מיום 30.10.2016 הוקדשה במרביתה להעדרות התובע מיום 30.8.2016. שיחה זו באה על רקע מכתבו של צפריר לתובע מיום 27.10.2016 (נספח 16 לתצהיר שריר). במכתב שכותרתו "אי שביעות רצון מתפקודך", מפרט צפריר שורה של ליקויים בעבודת התובע ובהם כישלון בשני מועדי מבחן, אי הגעה למשמרת ב-3.11.2015, מעורבות באירוע שימוט הקרון, נטישת משמרת ב-30.8.2016. בסיום המכתב כותב צפריר כי ככל שלא יחול שינוי דרסטי בהתנהגות התובע, ייאלץ לבחון את המשך העסקתו.
במהלך השיחה התברר כי צפריר לא ידע שהתובע עזב את המשמרת בשל כך שלא חש בטוב. התובע הטיח בצפריר כי הוא מנצל כל הזדמנות "להכניס לו", כך בשני אירועי הבטיחות כאשר צפריר לא תמך בו, כאשר בהתאם לתחקירים לא היתה לו כל אחריות.

צפריר חזר שוב ושוב לעזיבת התובע את המשמרת והשארתה עם שלושה עתקים במקום ארבעה; צפריר טען בפני
התובע כי הוא לא מצליח לבנות עליו משמרת, צפריר אמר לתובע שלפני קביעות הוא צריך להיות 100%, ואם המצב כפי שהוא היום, מה יהיה אחרי הקביעות. לכן הוא לא מתכוון לחתום על קביעות לתובע.

התובע טען כי הביא מכתב המלצה מאחד העובדים, צפריר טען מנגד כי המנהלים של התובע כתבו אחרת. התובע ציין שיש מכתב שהוא מכיר שכתב פפיאשווילי אבל הוא גנוז.


צפריר אמר לתובע שיקבל כל החלטה שהמנהלים יחליטו בעניינו והוא לא יכשיל אותו, ואולי ידחו לו את הקביעות.

63.
תוכן השיחה מלמד על כך שצפריר התקשה לעבור לסדר היום על עזיבת התובע את המשמרת ב-30.8.2016, כמו גם העובדה שהתובע טען לפניו לראשונה בשיחה, שלא חש בטוב, כאשר בשיחה מ-30.8.2016 הוא אמר שהוא עייף.

עם התחושות של התובע שעלו בשיחה, קשה להתווכח, אך באותו אופן, ניתן להבין את התסכול של צפריר ולא ניתן לומר על כך שמדובר בהתנכלות.

64.
אך אחרי כל הדברים האלו והמכתב שבאת כוחו של התובע המציאה ב-15.11.2016, ואחרי שידוע לתובע כי הוא נמצא בסופה של תקופת ניסיון, ושצפריר לא מתכנן להמליץ עליו לקביעות, מגיעה ההעדרות של התובע ב-8.12.2016, אשר כפי שקבענו קודם, היתה כזו שחיבלה בסדרי העבודה, שעה שהתובע בחר להודיע על מחלתו שלוש שעות לאחר תחילת המשמרת. נראה שהיה זה "הקש ששבר את גב הגמל", והביא את הרכבת לפיטוריו. אם היה סיכוי שבשימוע שנערך לתובע, תוארך תקופת הארעיות, בא האירוע הזה וטרף את הקלפים.

65.
ברור לנו כי מועד הוצאת המכתב לשריר מיום 15.11.2016 אודות התנכלות תעסוקתית, היה לא מקרי שכן הוא בא לאחר שהתברר סופית לתובע בשיחה עם צפריר מיום 30.10.2016 כי לא ימליץ עליו לקביעות. טענות אלו בהיקף הזה לא בא זכרן קודם לכן; אם כי ברור לנו שהתובע התכונן לכך, כאשר הקליט את שיחותיו עם צפריר כמו השיחה עם סרגיי שהכין את תחקירי האירוע.

לא מצאנו ממש בטענה כי הקלטות השיחה עם התובע ע"י צפריר ב-30.8.2016 מלמדת על התנכלות. צפריר הסביר שמכשיר הטלפון שלו מקליט כל שיחה והוא החליט לשמור על הקלטת השיחה עם התובע, כאשר ראה שהתובע לא מבין מה לא בסדר בנטישת משמרת (עמ' 58 שורות 4-8, עמ' 59 שורות 24-30). הקלטת שיחה שכזו אינה התנכלות ובוודאי שלא מדובר בהקלטה מכוונת כפי שהתובע עשה בשיחותיו עם צפריר.

66.
בשם ההתנכלות, התובע פתח חזית בתביעתו גם נגד שריר וצפריר על עצם מינויים וכשירותם לתפקידיהם (סעיפים 11-15 לתצהיר התובע). מפאת כבודם של התובע ונציגי הרכבת, לא נביא את הטענות לגופן, שכן אלו נדחו אחת לאחת בתצהיריהם של שריר וצפריר ואף גובו במסמכים.

זוהי הדוגמא לכך לכמה רחוק מוכן היה התובע כדי להוכיח את תביעתו, וחבל שהלך בדרך זו. באותו אופן הטענה שצפריר ביצע מארבים לתובע, נשארה תלויה באוויר ללא כל הוכחה. טענת ההתנכלות היתה יכולה לעמוד לזכות התובע אם היינו קובעים כי לא נפל כל פגם בהתנהגותו. אך כפי שהראינו, ולו רק בשל העדרויותיו, הוכיח כי אין הוא ראוי לקבל קביעות.

ההזמנה לשימוע, השימוע וההחלטה על הפיטורים
67.
התובע טען כי נפלו פגמים בכל אחד מהשלבים בהליך פיטוריו, החל מההזמנה לשימוע. אין בכוונתנו לחזור בשלב זה על כל טענות התובע ורק להביא את מסקנותינו.

למכתב ההזמנה לשימוע צורפו כל המסמכים שביססו את הטענות ובכלל זה, מכתב הזימון לשימוע הקודם, ההחלטה בשימוע, סיכום וועדת ההערכה, סיכום שיחת משוב חצי שנתית, מכתב מנהל אגף שינוע, מכתבו של צפריר ומזכר שכתב, ודוחות הערכת עובד.

בתגובה, ביקשה באת כוח התובע לקבל לידיה טרם השימוע את דוחות הבטיחות (נספח ט"ז לתצהיר התובע).

התובע אישר בחקירתו הנגדית שבאת כוחו קיבלה את המסמכים שביקשה לפני השימוע (עמ' 6 שורות 5-9), שהוא ראה תיקייה של מסמכים לפני השימוע (עמ' 6 שורה 15, שורות 27-28). התובע הלין על כך שאם היו מראים לו את המסמכים קצת לפני, היה יכול לתקן את עצמו או לדבר עם מישהו (עמ' 7 שורות 21-22).

אפילו מכתבו של פפיאשווילי מחודש מרץ 2015 היה מוכר לתובע ולא היה צורך להציגו בפני
ו. כעולה מהשיחה שלו עם צפריר ב-30.10.2016 בה טען כי ידוע לו שהמכתב נגנז.

כך שבכל הקשור להליך טרום השימוע, התובע קיבל את כל המסמכים שביקש, מעבר לאלו שצורפו למכתב ההזמנה לשימוע.

68.
השימוע שתמלילו צורף לתצהיר התובע (נספח י"ט), כלל התייחסות מפורטת של באת כוח התובע לכל לטענה וטענה. התובע הודה בחקירתו הנגדית שלא נמנעה ממנו האפשרות להתייחס ולומר כל טענה (עמ' 38 שורות 12-14) וכי השימוע ארך מספר שעות (עמ' 38 שורות 15-16).

69.
במכתבו של שריר מיום 17.1.2016, אשר בו החליט על סיום העסקת התובע, שריר הביא את השתלשלות העניינים החל מהשימוע הראשון, דרך ההחלטה לתת לו הזדמנות נוספת, ועדת ההערכה, האירועים התפעוליים, עד ההעדרויות וההערכות השנתיות, כולל זו האחרונה. שריר בדק שוב ושוב את טענות ההתנכלות של התובע ודחה אותן על בסיס שיחות ובירורים שערך (ראו סעיפים 13, 15, 28, 29, 30 – נספח 22 לתצהיר שריר).

שריר דחה את הטענה לפיה חבריו ומנהליו כתבו בשבחו, לאחר שהתברר שהדבר נעשה לאחר שהתובע הפעיל עליהם לוחצים כבדים.

שריר הבהיר בסיום מכתבו, כי מדובר בעובד אשר קיים חוסר שביעות רצון מתפקודו, למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו.

בנסיבות שכאלו, כאשר עמדת הרכבת כי יש לתת קביעות לעובדים מצויינים המגלים חריצות, מסירות, אכפתיות ואחריות בעבודתם, לא ניתן לעשות כן לעובד שנמצאו בהתנהגותו כשלים רבים.

70.
כפי ששנינו קודם, זכותה של הרכבת כמעסיקה לבחור לה מבין העובדים הארעיים את המצטיינים שימשיכו איתה כעובדים קבועים. על פי הראיות שהבאו לפנינו, וכעולה ממכתבו של שריר, התובע לא היה כזה ועל כן בצדק לא ניתנה לו הקביעות.

סוף דבר
71.
התביעה נדחית.


התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגענו, מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה לפיצול סעדים שהגיש התובע.

ניתן היום,ט"ו ט"ו אלול תשע"ז,
(
06 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציג ציבור (עובדים)
מר יהודה ריינר

אילן סופר
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)
מר אשר רפפורט







צו בית דין אזורי לעבודה 56412-01/17 קובי שמעוני נ' רכבת ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/09/2017)