פסקי דין על ליאור הררי | פסקי דין על אוסנת מידן

23199-03/17 תק     07/09/2017




תק 23199-03/17 ליאור הררי נ' אוסנת מידן








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 23199-03-17 הררי נ' מידן


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
איילת השחר ביטון פרלה


התובע

ליאור הררי


נגד


הנתבעת

אוסנת מידן




פסק דין


תביעה זו עניינה עתירה לפיצוי בסכום של 30,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

התובע והנתבעת הגדירו עצמם בכתבי הטענות ובמהלך הדיון בפני
, כפעילים פוליטית לטובת מפלגת הליכוד. על רקע פעילותם הפוליטית למען אותה המפלגה, חברים השניים בקבוצות וואטסאפ הנושאות את השם "החברים של יגאל בליכוד" ו"המחנה החברתי המסורתי" (להלן: "קבוצות הוואטסאפ").

לטענת התובע, מזה חודשים רבים עובר להגשת התביעה, הנתבעת משמיצה אותו בתכתובות בקבוצות הוואטאפ. התובע צירף לתביעתו צילומי מסך של תכתובות אלה, כשלטענתו, מדובר בהתבטאויות של הנתבעת מבלי שקדמה לכך כל התגרות מצדו.

ההתבטאויות עליהן סומך התובע את תביעתו, כפי שתועדו בצילומי המסך מתוך קבוצת "החברים של יגאל בליכוד" , הן: "תגובות של חברי מרכז על הלעג של האיש שנוהג ללכלך על נשים .. גועל נפש"; "קטי שטרית תתביישי גם את שאת נותן (כך במקור) לאיש שמכפיש נשים ברשת לעלות את הלינקים שלך.."

התבטאויות נוספות שתועדו מתוך קבוצת "המחנה החברתי מסורתי" הן: "גילה גמליאל, ניר ברקת, חיים ביבס תתביישו לכם שאתם נותנים לאדם כזה לעלות לרשת את הלינקים שלכם.."; "שימו לב אישה תמימה שליאור הררי
הכיר בפייסבוק ומשגע אותה לשתף דברים ולעשות לייקים .. זה הדרך שלו גם לפגוע בנשים טובות"; "רק אדם ששונא נשים עושה את זה"; " גילה גמליאל, ניר ברקת, חיים ביבס תתביישו לכםצ (כל במקור) שאתם נותנים לאדם כזה לעלות לרשת את הלינקים שלכם ..".

תכתובות נוספות שצירף התובע לתביעתו מייחסות לנתבעת התבטאויות ביחס לתובע כגון: "טיטול מסריח", "מלכלך על חברות מרכז הליכוד ועל נשים בכלל", "אדם כזה עושה שיימינג לנשים מבייש אתכם", "אדם רע שפוג (כך במקור) בנשות הליכוד (הרר) אין לו כבוד לנשים ולותקי (כך במקור) התנועה", "ואותך זרקו מכל הקבוצות יאפס גוק שחור ואדם קטן ועלוב", "לך לישון עם התמונה של שרה בלילה אדם חולה וסוטה", "עכשיו אשלח את כל ההשמצות שלך לנשות הליכוד, לניר ברקת לפרטי, לקטי שיטרית, לכל הקבוצות לגילה ולעוד רבים", "לא מפחדת מהאמת שלי, לא מראש הממשלה לא משרה ולא מאיש קטן ועלוב שפוגע בצורה אכזרית יום אחר יום בחברי מרכז, בנכים ובעיקר
בנשים...", "תקפוץ לי איש קטן ועלוב נפש", "אני 20 שנה בתוך זירה פוליטית ואפסים כאלו אני אוכלת לארוחת בוקר.. במיוחד אומללים כאלו שפוגעים בנשים", "איכס צוחק על נכים ועל נשים אני מבטיחה לך שאני זו שירחיק אותך ממוסדות הליכוד", "אנשים רעים בלי לב ודיקטטורים פועלים מפחד ולוזריות . . . הטרף הכי קל שלהם הם נשים, נכים ואנשים חלשים...".

התובע, ציין בתביעתו כי "עניתי לנתבעת בשפתה פעם או פעמיים", אך זאת, לטענתו, לאחר עשרות רבות של כזבים ושקרים שפגעו בשמו הטוב על ידי הנתבעת. ואכן, באחת מהתכתובות שצירף התובע לכתב התביעה ישנה התבטאות שלו כלפי הנתבעת, בה הוא מכנה את הנתבעת: "אנאלפאביתית".

ביום 3/4/17 הגיש התובע בקשה להקדמת הדיון, כשבבקשתו ציין שהתובעת ממשיכה להתבטא בעניינו בפני
חברים בקבוצות הוואטסאפ בהתבטאויות שהן לשון הרע ונדרש שבית המשפט יורה לה להפסיק התנהלותה זו.

הנתבעת בכתב הגנתה לא הכחישה את ההתבטאויות שיוחסו לה בכתב התביעה ואולם, לטענתה התבטאויות אלה לא עונות על ההגדרה של "לשון הרע", הן אינן אלא הבעת דעה וביקורת על התובע ואף אם ניתן לראות בהן כפוגעניות, הן בבחינת "זוטי דברים" שאינם מבססים תביעה וזכות לסעד.

הנתבעת הוסיפה שככל שבית המשפט ימצא את התבטאויותיה כלשון הרע, הרי שעומדות לזכותה הגנת תום הלב והגנת אמת בפרסום, כשהאחרונה היא ביחס להתבטאויותיה על התנהגותו המבזה של התובע כלפי נשים. לצורך ביסוס הטענה של אמת בפרסום צרפה הנתבעת לכתב התביעה כתבה שפורסמה באתר וואלה מיום 20/11/2016 בנוגע לפוסט פוגעני שהעלה התובע נגד חברת כנסת, אשר עורר סערה ציבורית והביא בסופו של דבר להתנצלות מצד גורמים שונים ובהם התובע עצמו. לטענת הנתבעת, התנהלותו של התובע כלפי חברת הכנסת וכלפיה כאשה מאמתות את התבטאויותיה כלפי התובע על אודות יחסו לנשים.

הנתבעת הוסיפה כי תביעתו של התובע לא הייתה באה לעולם אלמלא מכתב אזהרה ששיגר עורך דין מטעמה לתובע ביום 9/3/17 ובו התראה לתובע בטרם נקיטת הליכים משפטיים בגין השמצות חמורות חוזרות ונשנות שלו כלפיה. הנתבעת צרפה לתביעתה העתק ממכתב ההתראה וכן צילומי מסך של
קבוצות הוואטסאפ שבהן תכתובות נוספות (שלא צורפו ולא צוטטו על ידי התובע, הגם שיש בהן גם התבטאויות של הנתבעת כלפיו). בצילומים אלו מתועדות תכתובות של התובע והתבטאויות שלו כלפי הנתבעת, בזו הלשון: "גם דיסלקטית גם טיפשה והכי גרוע לא קשורה לליכוד" (התבטאות זו חזרה על עצמה פעמיים), "אנאלפביתית". בנוסף לתכתובות אלו, ייחסה הנתבעת לתובע התבטאויות פוגעניות נוספות שפורסמו ביחס אליה מצד אחרים, כשלטענתה האחרים הם ידו הארוכה של התובע. התובעת טענה בכתב הגנתה וגם בדיון שלפני כי תקופה ארוכה שהיא סובלת מהתבטאויות של התובע דוגמת אלו המתוארות בכתב הגנתה וכי התבטאויותיה כלפי התובע נעשו בהמשך ליחסים העכורים שביניהם ובתגובה להשמצות של התובע כלפיה.

זה המקום לחזור ולציין כי התובע לא התכחש לכך שהתבטא במספר הזדמנויות, כלשונו "בשפתה של התובעת", ואף צירף לכתב תביעתו תכתובת מקבוצת הוואטסאפ, המתעדת התבטאות שלו כלפי הנתבעת כ "אנאלפביתית" (תכתובת ממועד אחר מהמועד של התכתובת שצורפה על ידי הנתבעת). התובע שלל כי נקט לשון דומה בתחילת הסכסוך בין השניים וכי שלח אחרים לפרסם כלפי הנתבעת פרסומים נוספים נגדה.

דיון והכרעה:

אין חולק כי בעלי הדין בתיק זה חברים בקבוצות הוואטסאפ על רקע ולאור היותם פעילים למען אותה מפלגה. כמו כן, ניתן היה להתרשם מעדויותיהם של השניים שמחלוקות פוליטיות ביניהם העכירו את יחסיהם והפכו את שאינו אישי לאישי ופוגעני. התובע והנתבעת היו חלוקים בדבר הנקודה בזמן שבה התערערו יחסיהם (אם מזה שנים או מספר חודשים) ואולם, על פי עדויותיהם של השניים, קדמה לפרסומים שהם נושא התביעה תקופה של יחסים עכורים והתבטאויות שליליות ואלו לא הוצגו לפני.
לפי גרסת התובע, הוא היה פאסיבי בכל התקופה שקדמה לפרסומים שהם נושא התביעה ולפי גרסת הנתבעת, גם התקופה הקודמת, כמו התקופה הנוכחית, כללה חילופי האשמות וגידופים בין השניים בפומבי. במצב הדברים המתואר ולפני נעילת שער ומתן הכרעה בתיק, נעשה ניסיון מצד בית המשפט, לפתוח לצדדים שער לפשרה והבנות שלא על דרך הכרעה שיפוטית, אך ניסיון זה לא צלח.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ולקחתי בחשבון את מכלול נסיבותיו של תיק זה, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה.

חוק איסור לשון הרע מקדם הגנה על שמו הטוב וכבודו של אדם. הוראותיו של החוק מבקשות לערוך איזון בין ההגנה המתבקשת על שמו וכבודו של אדם לבין חופש הביטוי ואינטרסים נוספים שעשויים להיות מנוגדים לפרסום המהווה לשון הרע (ראה בהרחבה על איסור לשון הרע כאיזון בין זכויות חוקתיות מתנגשות התייחסותו של כב' הנשיא ברק בתוארו דאז ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, כרך נה (5),510 (להלן: "פרשת אמר"); שם בעמ' 518).

בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ',
מפרט הנשיא ברק ארבעה שלבים לבחינת ביטוי במסגרת עוולת איסור לשון הרע: שלב ראשון – חילוץ המשמעות העולה מהביטוי לפי אמות המידה המקובלות על האדם; שלב שני – עריכת בירור בהתאם לתכלית החוק, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו בהתאם לסעיף 1 ולסעיף 2 לחוק; שלב שלישי – בהנחה שהתקיים השלב השני, בירור האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק; שלב רביעי – אם עברנו משוכות קודמות, קביעת שיעור הפיצויים, כשגם בשלב זה נדרשת עריכת איזון בין הזכות לשם הטוב לבין הזכות לחופש הביטוי (פד"י (כרך נח (3) 558, בעמ' 568).

בהתאם לשלבים אלו אפנה לבחון את המקרה שלפני.

שלב ראשון - במקרה זה, הביטויים המיוחסים לנתבעת הם כאלה המעידים על עצמם ולא דורשים חילוץ המשמעות מהם. תוכם כברם ולפי הפשט שלהם נטען לגביהם שהם עונים על ההגדרה של לשון הרע.

שלב שני - לפי
סעיף 1 לחוק , לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול:
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

המבחן האם התבטאות כלשהי נחשבת ללשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי, לאמור, האם הביטוי הוא משפיל, פוגע או מבזה בראות עיני האדם הסביר (א. שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז, פרק תשיעי: פרשנות הפרסום (להלן: "א. שנהר"), עמ' 122). די בכך שההתבטאות עלולה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 בכדי להכליל אותה בגדר לשון הרע.

במקרה זה, מדובר בשילוב של גידופים עם התנהגות מיוחסת. גידופים, כך עולה מההלכה הפסוקה ומספרות מלומדים, אף אם מצויה בהם מידה רבה של כיעור, לא בהכרח יוכרו כלשון הרע (ראה סקירתה הנרחבת נושא זה של כב' השופטת נאות פרי בת"א 15264/01
בלס יצחק נ' זורנשטיין משה וכן ראה אצל א. שנהר, עמ' 132). מציאות החיים, ועל כך יש להצטער, מלמדת כי קללות וגידופים שזורים בשיח החברתי ומשכך קם חשש שהכללת כלל הגידופים והקללות תחת הגדרת לשון הרע תביא לריבוי תביעות והצפת בית המשפט (א. שנהר, עמ' 131).

במקרה דנן, היות התובע והנתבעת פעילי אותה מפלגה, המנהלים קבוצות של פעילים ולוקחים בהם חלק, מובילה למסקנה כי הגידופים לצד ייחוס התנהגות מפלה של נכים ונשים יש בה כדי לבזות את הנתבע בעיני חבריו למפלגה ואף להשפיע על המשך פעילותו באותה המפלגה.

אני קובעת כי התבטאויותיה של הנתבעת כלפי התובע, הן כאלה אשר יש בהן כדי להשפיל את התובע, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג; לבזותו בשל ההתנהגות שיוחסה לו ולפגוע במשלח ידו. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התבטאויותיה הן הבעת דעה וביקורת על התובע. מצבור התבטאויותיה של הנתבעת כלפי התובע ובחינתן אחת אחת – יחד ולחוד – בראות עיני האדם הסביר מחייבים מסקנה כי הן עונות על הגדרת לשון הרע לפי החוק ועלולות להוביל לתוצאות המפורטות בו. יתרה מזו, הנתבעת עצמה בדיון לפני העידה כי ההתבטאויות המיוחסות לה
"היו תגובות והם נעשו בהמשך ליחסים עכורים ביננו ולהשמצות שלך כלפיי" (עמ' 4, ש' 32-33). למעשה, הודתה הנתבעת כי גם בראות עיניה, התבטאה כלפי התובע, בלשון רעה, והתבטאויותיה היו בתגובה ללשון הרעה שננקטה נגדה מצדו.

מדובר בהתבטאויות עלי כתוב בקבוצות וואטסאפ בהם חברים נוספים, פעילי מפלגת הליכוד, לצד חברותם של התובע והנתבעת באותן קבוצות. משכך, ניתן לקבוע כי התבטאויותיה של הנתבעת פורסמו, בהסתמך על הגדרת פרסום לפי סעיף 2 לחוק.

התבטאויות נוספות של הנתבעת, שאינן בקבוצות אלה, לא הוכחו לפני במידה הנדרשת ומשכך אני דוחה את התביעה ביחס לטענות התובע לפרסום לשון הרע במדיות נוספות.

בהתאם לאמור, איני סבורה כי התבטאויותיה של הנתבעת חוסות תחת הגנת זוטי דברים. ההתבטאות שבפסק הדין אליו הפנתה הנתבעת (ע"א 36190-01-11 איל נ' ד.ג.ש חניונים אחזקה בע"מ) רחוקה מרחק רב מהתבטאויותיה "העשירות" בתוכן פוגעני. אין המדובר במעשה של מה בכך ומעידה על כך גם העובדה שהנתבעת עצמה, באותן נסיבות, מצאה לשלוח מכתב התראה לתובע בשל התנהגות דומה.




שלב שלישי -
בחינתן של טענות ההגנה.

הגנת אמת הפרסום
סעיף 14 לחוק מסדיר הגנה לנתבע
אם הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי. לפי סעיף זה,
הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

לטענת הנתבעת, עצם הוכחת התנהלותו של הנתבע כלפיה, לרבות התבטאויותיו כלפיה בתכתובות שכתב בקבוצות הוואטסאפ וכן התייחסותו לחברת כנסת ממפלגה אחרת, מבססות ומאמתות את התבטאויותיה כלפיו על אודות יחסו לנשים בכלל.

אף כי הוכחה לפני במידה הנדרשת בהליך זה, התנהלותו של התובע כלפי שתי נשים (הנתבעת וחברת הכנסת) איני יכולה לקבל את טענת הנתבעת כי יש בזה לבסס טענה של הגנת אמת בפרסום.

ראשית, נקיטת לשון בוטה כלפי הנתבעת כאשה וחטא שפתיים כלפי חברת כנסת נוספת אינם ביסוס מספק להגנת אמת הפרסום כיחס בוטה ומשפיל של התובע לכלל הנשים. נאמר: "כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו" (סוטה לה, ע"א). במקרה זה, ביסוס לכאורי להתבטאויותיה של הנתבעת, בדמות שני המקרים שציינה, עלול היה ליתן נופך וחיזוק שגויים להכללה שאינה במקומה ולרמוז כי לצד שני מקרים אלו קיימים עוד מקרים נוספים המוכיחים את אמיתות התבטאותה.

שנית, התבטאויותיה של הנתבעת לא התמצו בייחוס התנהגות ויחס פוגעני כלפי נשים אלא כללו התבטאויות מעליבות ופוגעניות שאין להן כל קשר לנשים וליחס של התובע כלפיהן. הן כשלעצמן
אינן פרטי לואי ומהוות בפני
עצמן פגיעה של ממש (ראה לדוגמה התבטאויותיה של הנתבעת כגון "אדם חולה וסוטה" ו"צוחק על נכים").

הגנת תום לב
סעיף 15 לחוק מסדיר הגנה לנתבע אם עשה את הפרסום בתום לב, בין היתר בנסיבות: בהם הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע או כאשר הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות או
כאשר הפרסום היה בקורת על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה פעולה, או הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

באשר לנטל ההוכחה , קובע סעיף 16 לחוק שאם הוכיח הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. בנוסף ישנה חזקה הפוכה ולפיה יחשב הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו או הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא או
הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15.

בנסיבותיו של תיק זה איני סבורה כי קמה לנתבעת הגנת תום הלב. הפרסום במקרה זה, חרג מהבעת דעה על התנהגות התובע בקשר לעניין ציבורי וככל שהוא בא להגן על עניין
אישי וכתגובת גינוי והכחשה של לשון הרע שפרסם התובע כלפי הנתבעת, לא הוכח שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. היות הפרסום באותו הפורום שבו פרסם הנתבע פרסומים פוגעניים כלפי הנתבעת, יכול היה להיות תחילתה של דרך סבירה לו התוכן שפרסמה הנתבעת לא היה חורג מדרך סבירה לגינוי והכחשה של לשון הרע. כך גם הבעת דעתה על אודות יחסו לנתבעת כאשה ויחסו לחברת הכנסת שחרגו מסבירות בשל היותם הכללה מופרזת ולא מבוססת לצד אמירות נוספות מעליבות החורגות מהבעת דעה גרידא.

שלב רביעי – קביעת פיצויים.

ההתבטאויות של הנתבעת וההתבטאויות של התובע שהוצגו לפני בית המשפט למדו כי השניים עשו שימוש בקבוצות הוואטסאפ לצרכי התגוששות בפומבי. איני מקבלת את גרסתו של התובע ולפיה הוא לא נטל חלק בכך, למעט מספר תגובות מצדו בעת הסמוכה להגשת התביעה. מצאתי דווקא את עדותה של התובעת בנקודה זו מהימנה ומשכנעת. הנתבעת העידה כי השניים מזה תקופה מנהלים שיח ציבורי בקבוצות בהן הם חברים, בו הם עולבים האחד בשנייה הדדית. התובעת צרפה התבטאויות נוספות של התובע מעבר לאלה שצרף התובע מהעת האחרונה והעידה כי עוד קודם לכן התבטא כך התובע כלפיה. יש לציין, שהתובע במהלך הדיון לפני התכחש אף להתבטאות שלו שאותה הוא צרף לכתב התביעה ובה כינה את הנתבעת: "אנאלפביתית" (עמ' 3 ש' 10).

הנתבעת ציינה כי קדמו להתבטאויות אליהם נחשף בית המשפט, התבטאויות נוספות הדדיות שמגנות ומכפישות האחד את משנהו ואני נכונה, כאמור, לאמץ את גרסתה של התובעת על פני גרסתו של התובע. התובע העיד בבית המשפט כי לא ידע על כוונת הנתבעת להגיש נגדו תביעת לשון הרע וכן כי לא קיבל את מכתב ההתראה, אלא שעוד בטרם נשלח מכתב התראה, ניתן למצוא בתכתובות שבקבוצות, לאחר שהנתבע התבטא כלפי התובעת: "גם דיסלקטית גם טיפשה והכי גרוע לא קשורה לליכוד" תכתובת של הנתבעת בה היא מציינת: "תודה שכתבת את זה" "אחלה עבור הוצאת דיבה". לשאלת בית המשפט מדוע לא הגיש תביעה בטרם התבטא כפי שהתבטא בקבוצות כלפי הנתבעת השיב התובע: "אספתי חומרים" (עמ' 3, ש' 22). אמירות פוגעניות מצדו כלפי התובעת כל תקופת איסוף החומרים, כך יש להניח, עודדו את הנתבעת להגיב בהתבטאויות פוגעניות.

השאלה מי מהצדדים הוריד את השיח הפומבי ביניהם להתבטאויות שזרועה בהן לשון הרע נותרה ללא מענה, כך שאין לדעת לעת הזו התנהגותו של מי גרמה לאשמו של מי. שני הצדדים הוכיחו על עצמם שאינם מן "הנעלבין שאינם עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין" (בבלי, יומא כג, א). הן התובע והן הנתבעת ידעו והעריכו, כך יש להניח, מה הסיכונים שהם נוטלים על עצמם שעה שהם מתגוששים בקבוצות הפומביות של סיעתם המשותפת.

בנוסף, ככל שרבו הימים והסלים הקרע ביניהם, כך הקהל בקבוצות אלו היה מעורב ומודע לסכסוך האישי ולכך שמדובר בקטטה מילולית שהאמירות בה הן בלהט הסכסוך ולאורו. לאמור, יש השפעה על אומדן הנזק שנגרם לתובע, אם בכלל, בשל התבטאויותיה של הנתבעת כלפיו ובנסיבות אלו לא הוכח לפני ולא התרשמתי שהתובע נפגע מהתבטאויותיה של הנתבעת וכי הייתה להן כל השפעה בפועל.

בעוולה הנדונה בית המשפט רשאי לפסוק פיצויי מכוח סעיף 7א לחוק אף ללא הוכחת נזק. ואולם, מדובר
ברשות שניתנת לבית המשפט בהתאם
לשיקול דעתו ולנסיבות המקרה. במקרה זה, כשלפני בית המשפט הוכח אך "מקטע" התבטאויות שראשיתו כמו המשכו, לפי קביעת בית המשפט,
כלל התבטאויות הדדיות של התובע ושל הנתבעת, איני מוצאת לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.

אשר על כן, אני מחליטה לדחות את התביעה.

לנוכח נסיבותיו של תיק זה
והקביעות שבו אני נמנעת מלחייב את התובע בהוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.












ניתן היום,
ט"ז אלול תשע"ז, 07 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.






איילת השחר ביטון פרלה
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 23199-03/17 ליאור הררי נ' אוסנת מידן (פורסם ב-ֽ 07/09/2017)