פסקי דין על שחר יהונתן | פסקי דין על שמעון נעמן משה חברון

22216-03/17 הפ     14/09/2017




הפ 22216-03/17 שחר יהונתן נ' שמעון נעמן משה חברון








בית משפט השלום בפתח תקווה



ה"פ 22216-03-17 נעמן נ' יהונתן ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
7

בפני

כבוד השופטת
אשרית רוטקופף


מבקש

שחר יהונתן


נגד


משיבים

1. שמעון נעמן
2. משה חברון




החלטה

עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבע 1 (להלן: המבקש) לדחיית התובענה על הסף מחוסר סמכות.


א.
רקע כללי ותמצית טענות הצדדים
:

1.
ההליך דנן נפתח על ידי התובע (להלן: המשיב 1) כהמרצת פתיחה כשתחת כותרת ההליך צוין "סעד הצהרתי בנוגע לבעלות במניות וקיום חוזה".


2.
כעולה מכתב התביעה, התובע , המבקש והמשיב 2 היו בעלי מניות שותפים בנתבעת 3 שנוסדה בחודש 1/2008 (להלן: החברה). בעת ייסוד השותפות בחברה, המשיב והנתבע 2 החזיק כל אחד ב-1,200 מניות ששיקפו 40% מהון החברה כאשר המבקש החזיק ב-600 מניות ששיקפו 20% ממניות החברה.

על רקע טענתו של המבקש כי קופח על ידי שותפיו לחברה, הוא הגיש כנגדם וכנגד החברה תביעה למתן חשבונות אשר נדונה בת.א. 8957-08-08 בבית המשפט המחוזי מרכז (להלן: ההליך הקודם).

במסגרת ההליך הקודם הושג בין הצדדים הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה) בו נקבע, בין היתר, כי המשיב 1, המשיב 2 והחברה ישלמו למבקש, ביחד ולחוד, סך של 475,000 ₪ ב-48 תשלומים שווים, ובכך יירכשו את מניותיו של המבקש בחברה ויבואו על סיומם יחסי השותפות עימו. כן, נקבע במסגרת הסכם הפשרה כי בתוך 10 ימים ממועד החתימה עליו יפקיד המבקש לידי בא כוחו, שטר בחתימתו שיאומת על ידי בא הכוח, להעברת כל מניות המבקש בחברה. כן, נקבע כי המבקש יתפטר בתוך פרק זמן זה מכהונתו כדירקטור בחברה.
הסכם הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
במהלך הדיון שהתקיים (בהליך הקודם) ביום 11/10/09.

כן, עולה מהנטען בכתב התביעה כי בהסכם הפשרה לא נקבע במפורש למי יועברו מניותיו של המבקש אך נקבע כי נוסח העברת המניות ייקבע על ידי בא כוחם המשותף של החברה,
הנתבע 2 והמשיב (באותו הליך). חרף זאת, הגיש המבקש באופן חד צדדי ביום 29/1/14 הודעה לרשם התאגידים לפיה הוא מעביר את כל 600 מניותיו לנתבע 2. בהסתמך על הודעה זו, אישר רשם החברות את העברת המניות האמורה. להודעה זו לא צורף כל שטר להעברת המניות, ואף נטען בכתב התביעה כי הנתבע 2 טען בפני
המשיב כי לא חתם על שטר העברה כזה כנעבר.

עוד עולה כי מתוך 48 השיקים שנמסרו למשיב במסגרת הסכם הפשרה, נפרעו 36 שיקים בלבד, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעו המבקש, הנתבע 2 והחברה,. בעקבות כך נקט המשיב 1 ביום 17/1/13 בהליכי הוצאה לפועל לפירעון השיקים שנותרו.

המשיב הדגיש בכתב תביעתו כי בהעדר שטר העברת מניות ערוך וחתום כדין, ומאחר ושטר כזה לא הופקד בחברה ולא נרשם במרשמיה, אין כל תוקף להודעתו של המבקש לרשם החברות בדבר העברת 600 המניות האמורות. התיימרותו זו של המבקש להעביר את מניותיו יצרה תקלה שדינה בטלות והיא מהווה הפרת חוזה. כן, נטען כי התעלמותו של המבקש מזכותו של המשיב לקבל מחצית המניות שהיו בידי המבקש היא הפרת הסכם הפשרה שקיבל כאמור תוקף של

פסק דין
.

על רקע האמור עתר המשיב מבית המשפט "להצהיר" את הבאים: (1) כי אין בכוחה של הודעת המשיב על העברת 600 ממניותיו בחברה לידי הנתבע 2 תוקף כלשהו וכי המניות צריכות לחזור ולהירשם על שמו של המבקש; (2) המשיב 1
אינו חייב למבקש סכום כלשהו עד ליום שבו המבקש יבטיח בשטר העברת מניות המופקד בנאמנות בידי בא כוחו, כי 300 מתוך 600 המניות שיוחזרו לרישום על שמו יועברו לידי המשיב לאחר גמר התשלום עבור המניות על פי פסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה בין הצדדים. (3) אם אין בכוחו של המבקש להבטיח את העברת 300 מהמניות שהיו בבעלותו לידי המשיב, אין האחרון חייב למבקש סכום כלשהו, ועל המבקש להשיב לידי התובע מחצית מהסכומים אשר קיבל עד כה על פי הסכם הפשרה; (4) לחילופין, התבקש כי באם ייקבע שיש תוקף להעברת 600 מניותיו של המבקש לידי הנתבע 2, אזי יש לצוות על הנתבע 2 להעביר למשיב מחצית ממניות אלה.

3.
להשלמת התמונה יצוין כי רשם החברות נמנה תחילה כנתבע נוסף בתביעה דנן, אולם הוא נמחק מההליך על-פי החלטתי מיום 30/4/17 ובהמשך לבקשה מוסכמת שהוגשה בנדון.

4.
לטענת המבקש בבקשתו נשוא החלטה זו, משניתן פסק הדין במסגרתו אושר הסכם הפשרה נשוא התובענה בבית משפט המחוזי, הרי שהדיון בתובענה דנן כפי שהוגש אינו בסמכותו של בית משפט השלום. בנוסף, נטען כי אין המדובר בסעד הצהרתי גרידא אלא במספר סוגי סעדים ובכלל זה סעד של השבה וצו עשה. משנתבע סעד של השבה, הרי התובענה מקפלת תביעה לסעד כספי ועל כן אין עסקינן בסעד הצהרתי כנטען. כן, נטען כי סעד ההשבה לו עותר המשיב (השבת מחצית הסכומים ששולמו על פי הסכם הפשרה) מהווה בקשה להצהרה על ביטול הסכם הפשרה לפי סעיף 9 לחוק החוזים ו/או ביטול פסק הדין באצטלה של בקשה לסעד הצהרתי.

כן, נטען כי בעל דין הרוצה לבטל

פסק דין
שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתה או בשל הפרתו על ידי הצד השני, אינו יכול להסתפק במתן הודעת ביטול אלא עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. לאור האמור, עותר המבקש כאמור להורות על דחיית התובענה בגין חוסר סמכות.

5.
בתגובתו של המשיב, הבהיר האחרון, בין היתר, כי הוא אינו מבקש לפסול את פסק הדין או את הסכם הפשרה שביסודו, כשנהפוך הוא – הינו סבור שיש לקיים את פסק הדין. כן, נטען שהערכאה אשר נתנה תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה סיימה את תפקידה והיא אינה חולשת לנצח על

פסק דין
שיצא תחת ידה ובכלל זה בהתפתחויות המאוחרות לקיומו ובהם התיימרות המבקש לבצע את ההעברה החד צדדית של מניותיו בחברה. המשיב הבהיר בנוסף, כי עתירתו הראשית הינה לאכוף את קיום ההסכם ורק לחילופין נטען כי באם המבקש אינו יכול לקיים את חילקו בהסכם, יש מקום להורות על השבת הסכומים שקיבל. בנסיבות אלה, התובענה דנן הינה בבחינת סעד משלים הבא לקיים את פסק הדין ולהביא למימושו.

לחילופין, נטען כי טענת חוסר סמכות אינה עילה לדחיית התביעה, כאשר לכל היותר, יש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך על פי הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. באשר לטענת המבקש כי התביעה "מקפלת" בתוכה סעד כספי ועל כן אינה תביעה לסעד הצהרתי, ציין המשיב כי הסעד העיקרי בתביעה דנן הינו הצהרה על בטלות פעולה חד צדדית של הודעת המבקש על העברת המניות אשר מנוגדת להסכם הפשרה כאשר בקשתו העיקרית והראשית של המשיב הינה להחזיר את קיום הסכם הפשרה על כנו ולמסלולו המקורי ולהבטיח את קיומו על ידי המבקש.


ב.
דיון והכרעה
:

6.
לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים כמו גם בכתב התביעה על נספחיו, הנני סבורה כי אכן הסעדים המבוקשים בתובענה שבפני
י אינם ראויים להתברר במסגרת סוג ההליך שבחר המשיב לנקוט, אם כי אין מקום להורות על דחייתה של התובענה.

7.
ראשית, ייאמר כי משעה שהוברר ברחל ביתך הקטנה בתגובת המשיב כי אינו טוען לבטלותו או פסילתו של הסכם הפשרה, הרי שאין מקום לקבל את הטענה לפיה הדיון בתובענה דנן אינו בסמכותו של בית משפט זה כי אם בסמכותו של בית המשפט המחוזי אשר נתן כאמור תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה.

8.
יחד עם זאת, יש טעם של ממש בטענות כי התובענה על סעדיה באופן בה הוגשה, אינה יכולה להתברר במסגרת של המרצת פתיחה.

ובמה דברים אמורים;

9.
הפסיקה הבהירה לא אחת כי תכליתו של הליך המרצת הפתיחה הינו במתן סעד מהיר ויעיל ופתרון לעניינים שאינם בעלי מורכבות מבחינה עובדתית. מחלוקת בדבר שאלה פרשנית של חוזה לכשעצמה, יכולה להיות נדונה בהמרצת פתיחה, ואולם אם המדובר בתביעה שתכליתה האמיתית היא סעד כספי שניתן לתבוע, אין להגישה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי גרידא, תוך פעולה בשני שלבים למעשה, תחילה על ידי הכרה בעצם הזכות, ואחר כך בתביעה למימושה .

ודוק, ברע"א 84/98 צעד בריא – אלוש אורטופדיה בע"מ נ'
sensograph belgium
nv
, (פורסם במאגרים] (11/3/98) הובהרה התאמתה של תביעה לאכיפת חוזה לבירור בדרך של עתירה לסעד הצהרתי:

"תביעות לאכיפת הסכם ופיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך הרגילה של תביעה לאכיפה

ו/או לפיצויים ולבקש את מלוא הסעד אותו מצפה התובע לקבל בסופה של דרך. אין לאפשר הגשת תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח, שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים
".

10.
בחינה עניינית של כתב התביעה, הסכם הפשרה בנוסף להבהרות המשיב בתגובתו, מעלה כי
נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר לטיבה של הודעת המבקש לרשם החברות עת ביקש כי מלוא מניותיו יועברו לידי הנתבע 2. פעולה זו שהוגדרה כאמור על ידי המשיב כפעולה "חד צדדית" ומעוותות המקפחת ופוגעת בזכויותיו של המשיב לקבלת מחצית מהמניות, הביאו אותו בין היתר, לעתור בתובענתו לצו עשה בדמות החזרת רישום 300 מהמניות על שמו של המבקש והעברתן לתובע לאחר גמר התשלום על פי הסכם הפשרה.

11.
סעד זה של המשיב בתביעתו כמו גם ההבהרות בעניין מהות התביעה כפי שבאו לידי ביטוי כאמור בתגובתו לבקשה, מהווים תביעה ברורה לאכיפת הסכם. אין מדובר בפרשנות

של סעיפי הסכם, אלא במחלוקת עובדתית ומשפטית שיישובה דרוש על מנת לקבוע אם הפר המבקש את הסכם הפשרה לנוכח הודעתו מיום 29/1/14 על העברת מלוא המניות אל הנתבע 2
.


12.
אם לא היה די באמור, הרי שבד בבד עם הגשת התביעה הגיש המשיב בקשה לפיצול סעדים בה התבקש לפצל את הסעדים שהוא תובע מהנתבעים "באופן שיותר לו תחילה לתבוע מהמשיבים סעד הצהרתי, ולאחר מכן ובנפרד סעד של פיצויים הנובעים מהפרת חוזה". עצם קיומה של הבקשה מצביע על כך כי אין המדובר בהכרעה המסיימת את הסכסוך בין הצדדים, אלא, מהווה אך שלב ראשון שתכליתו להכשיר את הקרקע לתביעות כספיות אחרות. במצב דברים זה נראה שהמדובר בתובענה המהווה פלטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופרטיבים ממשיים לאכיפת ההסכם ותשלומים על פיו, שבגינם יש להגיש תובענה בדרך הרגילה.

13.
בנסיבות אלה, אין כל מקום להורות על סנקציה מרחיקת לכת בדמות דחיית התביעה ואף לא מחיקת התביעה, שכן נקבע בפסיקה כי בית המשפט לא יורה על סילוק תביעה על הסף מקום בו ניתן להכשירה לדיון על ידי תיקונה (ר' ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' נוימן [פורסם במאגרים] (13/2/05)).

ג.
סוף – דבר
:

14.
לאור כל האמור, הנני מורה כדלקמן:

א.
המשיב
1 יגיש בתוך 14 יום כתב תביעה מתוקן באופן שייכללו בו כל הסעדים המגיעים לו, לטענתו, ובכלל זה הסעדים הכספיים וככל שהם לא יהוו נגזרת של סעדים שמקורם בטענה לביטול הסכם הפשרה.
לא יוגש כתב-תביעה מתוקן כנדרש, יימחק ההליך דנן.

ב.
היה ויוגש כתב תביעה מתוקן, ישולמו הפרשי אגרה בהתאם לכתב התביעה המתוקן.

ג.
כתבי ההגנה יוגשו בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

ד.
מועד הדיון הקבוע ליום 19/9/17, מבוטל
.
ת.פ. ליום 1.12.17

ה.
שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.

המזכירות תודיע בדחיפות החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט שלום 22216-03/17 שחר יהונתן נ' שמעון נעמן משה חברון (פורסם ב-ֽ 14/09/2017)