פסקי דין על הישאם משרקי | פסקי דין על נביל מבג'יש | פסקי דין על מעון "אנה הקדושה" ציפורי |

26673-05/14 סעש     18/09/2017




סעש 26673-05/14 הישאם משרקי נ' נביל מבג'יש, מעון "אנה הקדושה" ציפורי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 26673-05-14



לפני:

כב' השופטת הבכירה
ורד שפר

נציגת
ציבור (עובדים) גב' שולמית בר
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דב רוזנברג


התובע

הישאם משרקי

ע"י ב"כ: עו"ד יהושע רובין


-

הנתבעים

1. נביל מבג'יש

ע"י ב"כ: עו"ד נביל חאיק



2. מעון "אנה הקדושה" ציפורי




ע"י ב"כ: עו"ד שלמה יער-בר


פסק דין


התובע עבד במעון לילדים, שמנוהל על ידי הנתבעת 2, משך כ-4 שנים. בתביעה שהניח לפנינו, טען כי פוטר מהמעון שלא כדין, וכן טען כי מנהל במעון ביצע כלפיו עוולת לשון הרע.

1.
להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

א.
התובע, תושב נצרת (להלן: "התובע", או "העובד").

ב.
הנתבע מס' 2, מעון אנה הקדושה, מנהל מעון לילדים, ביישוב ציפורי (להלן: "המעון", או "המעסיק").
יוער כי איש מהצדדים לא דק פורתא אשר לאופיה המדויק של אישיותו המשפטית של הנתבע מס' 2. בהתאם לתלושי השכר שהוגשו, נרשם מספר תאגיד: 500301833. בבדיקה באתר רשם החברות, לא נמצא רישום. במאגר גורמים של בית הדין, רשום אותו מספר תחת קטגוריה "שירותי דת", תיאור הרשומה הוא "מנזר האחיות סנט אנה". מכל מקום שני הצדדים התייחסו למעסיק בשמו שבכתב התביעה, וכך נתייחס גם אנו.
וכך תיאר המעסיק את המעון

- מדובר בפני
מייה המשמשת מקום מקלט לילדים בסיכון ובמצוקה: ילדים יתומים, או נטושים, או ממשפחות מצוקה. המעון קולט ומטפל בילדים החל מגיל ינקות, ועד גיל בגרות (בנים מגיל 11 מועברים למעון אחר). המעון מוכר על ידי משרד הרווחה, ומקבל תמיכה קטנה מגוף זה, אשר עיקר הכנסותיו מתרומות. המעון מספק את כל צרכי הילדים החל במזון ולינה, וכלה בייעוץ פסיכולוגי וחינוכי, וחוגים. המעון מופעל, כך בעיקר הדברים, באמצעות נזירות בהתנדבות מלאה, כשלצדן מספר עובדים בשכר, מעליהם המנהל האדמיניסטרטיבי – הוא הנתבע מס' 1, ובראש ההירארכיה הנזירה מריה כרמלה סנטרסירו (להלן: "הנזירה קלמנטינה"). מדובר במוסד נוצרי, השומר על צביון הדתי.

ג.
הנתבע מס' 1,
מר נביל מבג'יש
, שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה מנהל אדמיניסטרטיבי של המעון (להלן:
"מר מבג'יש", או "המנהל"). יצויין, כי לאחר הגשת התביעה דנא, פוטר גם מר מבג'יש מעבודתו במעון.

ד.
התובע הועסק במעון משך כ-4 שנים.[1]

בהתאם לסיכומי מר מבג'יש – התובע הועסק משך 3.5 שנים, אולם אין לכך נפקות בענייננו.

ה.
התובע טען, כי שימש "מעין אב בית" במעון. הנתבעים, לעומתו, טענו כי התובע הועסק כנהג, ובשלב מאוחר יותר הועסק כאיש אחזקה. גם במחלוקת זו, איננו מוצאים חשיבות שמצדיקה דיון.

ו.
במחצית השנייה של חודש אפריל 2014 - הצדדים חלוקים באשר לתאריך המדויק - זומן התובע לשיחה עם הנזירה קלמנטינה. במהלך אותה שיחה, הובהר לתובע, כי למעון יש כוונה לפטרו, בשל ליקויים נטענים בהתנהגותו.

ז.
ביום 05.05.14, נמסר לתובע מכתב פיטורים, נושא תאריך 30.04.14, ולפיו יחסי הצדדים ינותקו ביום 31.05.14. מכתב הפיטורים צורף כנספח א' לתצהיר התובע.

ח.
בו ביום (05.05.14), התקיימה שיחה בין התובע לבין מר מבג'יש, בנוכחות הנזירה קלמנטינה ונזירה נוספת. התובע הקליט שיחה זו, ועל כך בהמשך.

ט.
עוד באותו היום, הגיש התובע תלונה במשטרת ישראל, בגדרה טען כי מר מבג'יש נקט אלימות נגד תלמידים במעון.
יצויין כבר כעת, כי השאלה האם מר מר מבג'יש אכן נהג באלימות אם לאו, אינה צריכה תשובה בענייננו. אולם, להשלמת התמונה, יצויין, כי בהתאם להודעת משטרת ישראל לבית הדין מיום 05.10.14 נגנז תיק החקירה, בעילה של חוסר ראיות. בחקירתו הנגדית של התובע, עלה מדברי בא כוחו, כי הוגש ערר על ההחלטה לסגור את התיק.[2]

לא ברור אם התקבל הערר, אולם גם אם התקבל

נראה כי התיק נסגר בשנית.[3]

2.
בטרם נפנה להציג את טענות הצדדים יוער, כי בהתאם לטענות התובע, תביעת לשון הרע מופנית כלפי מר מבג'יש, וכלפיו בלבד,[4]

ואילו הטענות בדבר פגמים בפיטורים, מופנות כלפי המעון, וכלפיו בלבד.[5]

לפיכך, טענות התובע כלפי כל אחד מן הנתבעים יפורטו בסעיפים נפרדים.

3.
תמצית טענות התובע כנגד המעון –

א.


התובע

טען כי פוטר שלא כדין. זאת על יסוד הטענות הבאות:
(1)
לא קוים לו שימוע כדין עובר לפיטוריו.
(2)
פיטוריו אינם מוצדקים, ונעשו ממניעים פסולים: תלונותיו בדבר אלימות שנקט מר מבג'יש כלפי תלמידים.

ב.
התובע טען, כי התנהלותו הבלתי לגיטימית של המעון כלפיו גרמה לו עוגמת נפש רבה, צער טרדה, וסבל.

ג.
הסעדים להם עתר בכתב התביעה -
(1)
סעד הצהרתי לפיו פיטוריו נעשו שלא כדין, הם נעדרי תוקף/מבוטלים.
(2)
לחייב את המעון, להמשיך לשלם לתובע את שכרו, עד אשר יינתן

פסק דין
סופי.
(3)
ליתן צו מניעה שיאסור על פיטורי התובע.
(4)
לחילופין, "ככל שפיטוריו של התובע לא יבוטלו על ידי בית הדין", לחייב את המעון לשלם לתובע, פיצויים "בגין פיטורין, ללא עריכת שימוע", בגובה 10 משכורות, בסך של 100,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
(5)
לחייב את המעון לשלם לתובע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנ"ל.

ד.
התובע פנה במספר בקשות לתיקון כתב התביעה. הראשונה שבהם ביום 17.06.14, בטרם הוגש כתב הגנה, בגדרה עתר התובע שיתוקן את כתב התביעה, באופן שיוספו המילים הבאות: "התובע נאלץ לתקן את הפלאפון שהשתמש בו מטעם הנתבעת ושילם עבור התיקון סך של 1,400 ₪. רצ"ב עותק חשבונית מס על חשבון חלק התשלום ששולם עבור התיקון, סך 950 ₪. התובע זכאי, כי הנתבעת 2 תשיב לו את סכום התיקון ע"ס 1,400 ₪." לבקשה זו נתייחס בהמשך.

4.
תמצית טענות התובע כנגד מר מבג'יש -

א.
התובע טען כי מר מבג'יש נהג כלפיו באלימות, באשר דחף אותו, וכן הוציא את דיבתו. בגדר האמור בכתב התביעה הוא טען, כי מר מבג'יש כינה אותו במילות גנאי, כגון: "כלב" ו"מלוכלך". בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה, מיום 02.07.14, הוא עתר, שוב, לתיקונים בכתב התביעה. בין היתר, הוא טען, כי מר מבג'יש כינה אותו גם במילים: "חזיר" ו"חיה", אולם מתוך "סערת נפש", שכח לציין זאת בפני
עורכי דינו. בקשתו זו של התובע לתיקון כתב התביעה התקבלה בהחלטת בית הדין מיום 29.10.14. לכן, גם כינויים נטענים אלו הם חלק מעילת התביעה.

ב.
התובע טען, כי עקב התנהגותו של מר מבג'יש נגרמו לו נזקים מנזקים שונים.

ג.
על יסוד טענות אלו, עתר לחייב את מר מבג'יש, לשלם לו פיצוי בסך של 130,000 ₪ - "פיצוי סטטוטורי" לפי חוק איסור לשון הרע.

5.
תמצית טענות הנתבעים

א.
הנתבעים טענו טענות סף כדלקמן:
(1)
יש לדחות את התביעה כנגד המעון על הסף, ככל שהיא מתייחסת לעילה שעניינה לשון הרע. שכן, בכתב התביעה לא מיוחסת למעון כל אחריות מכוח עילה זו. נציין, כי טענה זו מיותרת, שכן עיון בכתב התביעה מלמד בבירור, כי עילת לשון הרע כלל אינה מכוונת כנגד המעון.
(2)
יש לדחות את התביעה כנגד מר מבג'יש על הסף, מחמת היעדר סמכות, וזאת משום שאין יחסי עובד-מעסיק בינו לבין התובע, ומשום לא היה מנהלו של התובע.

ב.
אשר לסוגיית הפיטורים - טענו הנתבעים, כי התובע פוטר כדין, משיקולים ענייניים בלבד, לאור ליקויים משמעותיים בהתנהגותו, לאחר שהוזהר מספר פעמים, וקוים לו שימוע כדין.

ג.


אשר לסוגיית לשון הרע - מר מבג'יש, הכחיש את טענות התובע בכללותן.

ד.
הנתבעים הכחישו, באופן כללי, את הנזקים להם טען התובע, ובהתאם הכחישו כל זכות לכל סעד כספי. הם הוסיפו, כי טענות הנזק חופפות, כך שהתובע דורש כפל פיצוי.

ה.
בסיכום הדברים, הנתבעים עתרו שבית הדין ידחה את התביעה מתחילתה ועד סופה.

ו.
בקשר לבקשה לתיקון כתב התביעה (מיום 17.06.14, בנוגע לטלפון), הנתבעים טענו, בכתב ההגנה, כי ככל שבית הדין יתיר לתובע לתקן את תביעתו, הרי הם מכחישים את טענות התובע, ואת זכותו לסעד הנתבע. בגדר האמור לעיל, הם טענו כי מדובר בטלפון ששייך למעון, ונמסר לחזקתו של התובע ולשימושו האישי. התובע היה אחראי לטלפון, והוא שגרם לקלקולו. לכן, בנסיבות אלו אין למעון חובה לתקנו. כמו-כן, התובע תיקן את הטלפון מבלי ליידע את המעון. בנוסף, הכחישו הנתבעים את הסכום שנתבע, טענו כי הוא מופרז, ושאף לפי הראייה שהציג התובע סכום הנזק (המוכחש) עומד על 950 ₪, ולא 1,450 ₪ כפי שנתבע. לבסוף, טענו הנתבעים, כי לאחר פיטוריו, התובע המשיך להחזיק בטלפון משך חודש ושבוע ללא רשות, כך שלחלופין יש לקזז מן הנזק הנטען, דמי שימוש בגין תקופה זו.

6.
להשלמת התמונה, נציין מספר נקודות ציון דיוניות, בנוסף לשתי הבקשות לתיקון כתב התביעה, אותן הזכרנו לעיל-

א.
הבקשה למתן הסעד הזמני –
בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני, בגדרה עתר שבית הדין יאסור על המעון לפטרו, עד להחלטה אחרת. במהלך הדיון בבקשה, הגיעו הצדדים להסכמה, לפי הבקשה לסעד זמני תמחק, וכך הורה בית הדין.

ב.
הפרדת הגנת הנתבעים –
הנתבעים הגישו כתב הגנה משותף, ויוצגו על ידי אותו עורך-דין – שלמה צח. ביום 24.03.16, לאחר שהוגשו תצהירי התובע, וטרם ישיבת ההוכחות, הופרדה הגנת הנתבעים, ככל הנראה על רקע סכסוך ביניהם, ועל רקע תביעה שהגיש מר מבג'יש נגד המעון.
בגדר האמור, ביום 24.03.16 הודיע עו"ד שלמה יער-בר
על קבלת ייצוג המעון, על הפסקת ייצוג המעון על ידי עו"ד צח, ועל מניעות שקיימת לו לייצג את מר מבג'יש בתביעה דנא.
כמו-כן, באותו היום, ביקש עו"ד צח לשחררו מייצוג מר מבג'יש. בית הדין נעתר לבקשת עו"ד צח, לאור הנימוקים שפורטו בה.
להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 11.07.16, לאחר דיון ההוכחות, הוגשה לבית הדין הודעה על אודות ייצוג מר מבג'יש על ידי עו"ד חאיק.

7.
הפלוגתאות שעומדות להכרעתנו –

א.
האם המעון פיטר את התובע שלא כדין?
(1)
האם המעון ערך לתובע שימוע כדין, עובר לפיטוריו?
(2)
האם פיטורי התובע מבוססים על שיקולים פסולים?
ככל שהתובע פוטר שלא כדין, מהם הסעדים להם הוא זכאי מהמעון?

ב.
האם מר מבג'יש ביצע כלפי התובע עוולת לשון הרע?
ככל שמר מבג'יש עיוול כלפי התובע – מהם הסעדים להם זכאי האחרון?

ג.
אשר לתביעה לשיפוי בגין תיקון טלפון סלולארי, שנזכרה במסגרת בקשת התובע לתיקון התביעה מיום 17.06.14 –
נאמר, כי איננו רואים בה חלק מיריעת המחלוקת. ראשית, בשים לב להחלטת בית הדין מיום 18.06.14, ולעובדה כי התובע לא חזר את בקשתו זו במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 02.07.14, אז התייחס לבקשות אחרות לתיקון כתב התביעה – נוטים אנו לסבור שיש לראות את בקשת התיקון ככזו שנזנחה.
אומנם, התובע חזר על טענותיו במסגרת תצהירו,[6]

והוא נחקר לגבי הצהרותיו אלו, במסגרת חקירתו הנגדית.[7]

ברם, בסיכומי התובע אין זכר לטענותיו אלו, ובנסיבות אלו לכל הפחות יש לומר כי נזנחו בשלב הסיכומים.
למעלה מן הצריך, ולגוף העניין, נאמר כי טיעון התובע דל וחסר, ונראה כי אין בו כדי לבסס זכאות לסעד. מבלי למצות, התובע לא פירט עובדות רלבנטיות לגבי נסיבות היווצרות הנזק, ולא נימק מהו מקור חובת הנתבעת לשאת בעלויות תיקון הטלפון בנסיבות. מנגד, טענות המעון, ובפרט הטענה כי התובע פעל לתיקון המכשיר על דעת עצמו, מבלי שהקדים ופנה אליו, נותרו ללא מענה, חרף שנטענו בכתב ההגנה – ובהחלט מדובר בטענות בעלות משקל. לפיכך, אפילו היה בית הדין דן בתביעה לגופה, קרוב לוודאי שהיה דוחה אותה, ולו בשל היעדר הוכחה.

8.
מסכת הראיות –

א.
מטעם התובע הוגש תצהירו בלבד.

ב.
הנתבעים מצדם ביקשו, כי בית הדין יראה בתצהירים שהגישו בתגובה לסעד זמני, כתצהירי עדות ראשית, ובית הדין נעתר לבקשתם.[8]

אם כן, מטעם הנתבעים הוגשו שני תצהירים: האחד - של הנזירה מריה כרמלה סנטרסירו – היא הנזירה קלמנטינה; והשני – תצהיר מר מבג'יש, הוא הנתבע 1.
בסיכומי התובע, טען בא כוחו, כי יש לזקוף לחובת הנתבעים, את העובדה שביקשו, "ללא כל הסבר", להסתמך על התצהירים שצורפו לתגובתם לבקשה לסעד זמני, ולא הגישו תצהירי עדות ראשית.[9]

בשים לב לבקשת הנתבעים להסתמך על התצהירים שצורפו לתגובתם האמורה, ולהחלטת בית הדין שאישר בקשתם זו, לא ברור על מה מלין ב"כ התובע.

ג.
העדים כולם נחקרו בפני
נו. יצויין, כי עדותה של הנזירה קלמנטינה תורגמה מאיטלקית, באמצעות תורמגנית מטעם בית הדין.

ד.
עוד יצויין, כי בישיבת ההוכחות, מר מבג'יש לא יוצג על ידי עורך דין.

ה.
תמלילים
–
(1)
לתצהירו צירף התובע, בין היתר, "עותק שני תמלילים" של "שיחות" שקיים, כך על פי הטענה, עם מר מבג'יש ביום 05.05.14 (נספחים ג' ו-ד' לתצהירו).
(2)
יצויין, כי התמליל שצורף כנספח ג' לתצהיר התובע, שמחזיק פסקה אחת, מוכל למעשה בסיפת נספח ד' לתצהירו, ולמעשה מדובר בתמליל אחד. המדובר בתמליל שלפי הצהרת ב"כ התובע, נערך על ידי מרשו[10]

, והוא הוגש ללא קובץ ההקלטה. לפי הצהרת ב"כ התובע, מדובר ב"תמליל מלא" של כל מה שהתרחש באותה שיחה.[11]

(3)
במהלך דיון ההוכחות, הגיש ב"כ המעון תקליטור ובו קובץ הקלטה, של השיחה – או שמא חלק מן השיחה – הנ"ל מיום 05.05.14.[12]

התקליטור סומן נ/2. שפת השיחה המוקלטת היא ערבית, ובהפעלת הקובץ ניתן לחזות גם בוידאו שמשקף מקצת ההתרחשות.
(4)
עוד במהלך דיון ההוכחות, הציג בפני
נו ב"כ המעון, תמליל מקצועי מטעמו של אותה השיחה. ב"כ התובע הצהיר, ביו היתר, כך: "אני מוכן שהתמליל הזה יועבר לבית הדין, בהסתייגות שלא עברתי עליו. הדיסק נמצא בפני
בית הדין ובית הדין יעשה כמיטב שיקול דעתו.". בהתאם הוגש התמליל מטעם המעון, וסומן נ/3. נ/3 נערך, לפי האמור בו, באמצעות חברת תמלול (איגמי), ולצדו הוגש תקליטור ובו קובץ השיחה. כמו-כן, צורף לתמליל, הצהרה ("חוות דעת") מטעם עובדת חברת איגמי, בו הצהירה על בדיקת הקובץ, ועל נאמנות התמליל והתרגום להקלטה.
(5)
אשר לדעתנו
– תמליל התובע הוגש כלאחר יד, ולא נערך בהתאם לכללים המתחייבים [עיינו: ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי (09.12.10)]. התובע לא טרח להסביר מדוע יש לקבל התמליל כראיה, חרף העובדה שלא הוגש בדרך המלך.
על רקע זה, אפילו נאמר כי מדובר בראיה קבילה, אין לייחס לה משקל ממשי. מנגד, התובע לא העלה בדל הסתייגות ממשית מן התמליל המקצועי שהגיש המעון, ועל כן אנו מעדיפים את תמליל המעון – הוא נ/3.

9.
משאמרנו את הדברים, ניגש לברר את התביעה, בהתאם לפלוגתאות שהגדרנו.

א. התביעה כנגד המעון (פיטורים שלא כדין)
א.1. נסיבות סיום ההעסקה
שנת עבודתו האחרונה של התובע
10.
המעון טען, כי במהלך השנה האחרונה לעבודתו (לעתים נטען "יותר משנה"), נערך לתובע שימוע (מלבד השימוע הנטען עובר לפיטוריו), נערכו עמו שיחות וישיבות, וניתנו לו התראות ואזהרות.
ביתר פירוט, נטען, כי משך תקופה ארוכה, נדרש התובע להישמע להוראות הממונים עליו, לשפר את יחסו לנזירות, לצוות, ולחניכי המעון - שאחרת יפוטר.
משלא עשה כן, יותר משנה עובר לפיטוריו, הנזירה קלמנטינה, ערכה לתובע שימוע, בשל התנהגות חצופה ו"עצבנית", תוך שהתרתה בו שאם ימשיך בהתנהגותו זו, יפוטר. לאחר מכן, התקיימו מספר ישיבות, בקשר לליקויים בהתנהגותו. בכל הפעמים התובע התנצל, והבטיח לא לחזור על התנהגותו. הנזירה תמיד הסכימה לסלוח לו, כי זו דרך ההתנהלות במעון (סלחנות).

11.
התובע הכחיש גרסה עובדתית זו. בתצהירו, הוא טען, כי במשך שנות עבודתו במעון הוא עבד במסירות ובנאמנות, ובאופן ראוי, ולא הייתה כל תלונה בקשר לעבודתו.[13]



12.


בתצהירה, תמכה הנזירה בגרסת המעון שנזכרת לעיל, וכה עשה גם מר מבג'יש בתצהירו. מר מבג'יש הוסיף, כי גם הוא עצמו קיים שיחות עם התובע בעניין יחסו לנזירות ולצוות, ובעניין קשריו האישיים של התובע עם עובדת במעון. [14]

13.
בחקירתו הנגדית, עומת התובע גרסתם זו של העדים מטעם המעון, והוא הכחיש אותה:

"ש. אני מפנה אותך לכל מה שהיא מספרת החל מסעיף 2 לתצהירה ועד סעיף 8. שם דובר על שנה שלמה, שקלמנטינה אומרת שבה היו שיחות, נזיפות, פגישות, התנצלויות והבטחות לשיפור.
ת. לא נכון. את האמת, הייתה שיחה אחת בזה שאני רבתי פעם אחת עם נזירה כי רציתי להיכנס למטבח לבקש אוכל לארוחת צהריים. זה היה בכלל לפני הזמן של קלמנטינה ואני אפילו ביקשתי סליחה.".[15]

14.
הנזירה קלמנטינה, נחקרה באשר לשיחות שקיימה עם התובע, לפי גרסתה. כך, בין היתר, היא העידה:

"ש. במשך השנה האחרונה כמה שיחות היו לך איתו.
ת. מספר פעמים, הרבה פעמים, לא תמיד במשרד, לפעמים גם כשהיינו תוך כדי נסיעה שאז היינו מדברים על ההתנהגות שלו.[16]

ובהמשך שם:
"ש. אני אומר לך שכל הטענות נגד התובע התעוררו לאחר שהוא הגיש את התביעה.
ת. כל האשמות? זה לא נכון, הוא יודע כמה פעמים אני דיברתי איתו והוא ביקש סליחה והבטיח לשנות. אני כל הזמן אמרתי לו והערתי לו על ההתנהגויות שלו ועל איך שהוא מדבר אבל אני לא עושה את זה בצורה מאוד חמורה אבל תמיד חשבתי שהערה ממנהלת אמורה להישמע כהצעה. אני כל הזמן קיוויתי שהוא ישתנה כי הוא הבטיח שישתנה."[17]

15.
אשר לדעתנו –
במישור העובדתי, ראינו לקבל את טענות המעון, אולם באופן חלקי בלבד, ולמעשה ראינו לדחות את רובן.

16.
איננו מקבלים את הטענה, שלפיה נערך לתובע שימוע, כשנה טרם פיטוריו. שכן, הטענה לא נתמכה בראיות ממשיות כלשהן. בשל אותו נימוק, איננו מקבלים את הטענה הכללית, לפיה בשנת העבודה האחרונה התקיימו "ישיבות" בעניינו של התובע.

17.
מנגד, אנו מקבלים את עדות הנזירה, לפיה בשנת עבודתו האחרונה, לעתים לא רחוקות, היא לא הייתה שבעת רצון מיחסי האנוש של התובע, והעירה לו על האופן שבו התבטא והתנהג לסובבים אותו במקום העבודה.

18.
לבסוף, איננו מקבלים את טענת המעון, לפיה אותן הערות מצד הנזירה כללו התראות, לפיהן באם התובע לא ישנה מהתנהגותו, כי אז יפוטר.


על יסוד עדות הנזירה, נראה לנו סביר יותר, כי על אף שהנזירה לא הייתה שבעת רצון מהתנהגות התובע, היא העירה לו באופן מאופק - שמא לאור אופייה ואמונתה ביחס סלחני, שמא לאור כך שהמעון היה זקוק לתובע, כפי שעלה מעדותה במקום אחר[18]

.

19.
כללו של דבר
: אנו קובעים, כי במהלך שנת עבודתו האחרונה, הממונה על התובע, הנזירה קלמנטינה, לא הייתה שבעת רצון מהתנהגות התובע, בעיקר מיחסי האנוש שלו עם סובבים אותו במקום העבודה, והיא העירה לתובע על כך לעתים לא רחוקות.


התגבשות כוונת הפיטורים בחודשים מארס ואפריל 2014
20.


הנזירה קלמנטינה הצהירה, כי בחודש מארס 2014, יחסו של התובע כלפי הנזירות, כלפי הבנות בפני
מייה, ובמיוחד כלפיה עצמה – היה בלתי נסבל. משכך, היא כתבה מכתב למר מבג'יש על אודות התנהגות התובע. המכתב, נושא תאריך 28.03.14, צורף כנספח א' לתצהירה, והוא כתוב בשפה הערבית (להלן: "המכתב הפנימי"). היא המשיכה והצהירה, כי לאחר מכן, "כולם" יצאו לחופשה חג הפסחא, ולאחר ששבו במהלך חודש אפריל: "נוספה הידיעה שהישאם סטר לעובדת עמה היה בקשר וכן שהוא מטריד אותה טלפונית.".[19]


21.


בדומה לכך, מר מבג'יש הצהיר, כי בטרם היציאה לחופשת חג הפסחא (באפריל) נודע לו על החרפה בהתנהגות התובע, אשר הגיעה לשיאה ביחס משפיל ופוגע לנזירות ולצוות ואף לחלק מילדי הפנימייה, ובאי ציות להוראות המנהלת (הנזירה קלמנטינה). הוא הפנה למכתב הפנימי מיום 28.03.14. מר מבג'יש הוסיף והצהיר, כי לאחר חזרתו מחופשה, ביום 22.04.14, נודע לו שיחסיו האישיים של התובע עם העובדת נמשכו והיא התלוננה שהתובע סטר לה והטריד אותה הטרדות טלפוניות.[20]

22.
במהלך חקירתו הנגדית, הופנה התובע למכתב הפנימי, והוצג לו תרגום של המסמך. בתגובה, הציג ב"כ התובע תרגום מטעם מרשו, אשר הוגש לתיק וסומן נ/1. כך נכתב בנ/1:

"מעון אנא הקדושה ציפורי
לכבוד
28.03.14
מר נביל מבגיש
מנהל המוסד


הנידון: העובד הישאם משרקי

הנני מביאה לידיעתך בנוגע להתנהלות ופנית העובד שבנדון הלא ראויה, במסגרת עבודתו במוסדנו בחודשים האחרונים:
1.
ישנם פניות מהילדים ובמיוחד הבנות הגדולות במוסד כי התנהגותו כלפיהם מכוערת ובלתי מכובדת בנוסף לעצבנותו כלפיהם.
2.
המדריכות גם באו בתלונה בנוגע לעצבנותו כלפיהם בהתנהגותו כלפיהן.
3.
תגובותיו בעצבנות וללא כבוד אף הנזירות.
4.
תגובותו בעצבנות וללא כבוד אף כלפי בנוכחות הבנים והבנות במוסד, דבר שאיננו מכובד כלל.
5.
מתעלם מהוראותי ולא מקבל הערותי בנוגע לעבודתו.
הנני חושבת כי צריך לנקוט בצעדים בנוגע למצב, ובמיוחד כי פניתי אליו מספר פעמים וביקשתי כי ישנה את התנהלותו והתנהגותו עם האנשים במוסד ובמידה ולא תופסק עבודתו, אף ללא תועלת.
בכבוד רב,
סובריורא קלמנטינה."

23.
התובע העיד בפני
נו, כי לא ידע על המכתב, אשר כלל לא נמסר לו. המעון לא התיימר לטעון אחרת, ולכן אנו קובעים כי המכתב לא נמסר לתובע בזמן אמת, אלא רק במסגרת ההליכים דנא.

המעון טען, כי מכתב זה נשלח למר מבג'יש בזמן אמת. התובע טען בפני
נו, כי אותו מכתב הוכן רק לאחר הגשת כתב התביעה. בנקודה זו, איננו מוצאים עדיפות לגרסה כלשהי, ולכן אנו דוחים את טענת המעון. אומנם, כפי שצוין לעיל גרסת הנזירה קלמנטינה הייתה מהימנה בעיננו, ברם-
תיעוד כפי שנזכר במכתב הפנימי, אינו מתיישב עם התמונה המצטיירת לפיה המעון לא נהג לתעד לגבי התובע עניינים כגון דא, ובגדר האמור, הוא לא תיעד דבר לגבי הליך פיטורי התובע. מנגד, אפשר שאותו מכתב הוא תוצאה של ייעוץ כזה או אחר שקיבל המעון. על רקע זה, הסתברויות הגרסאות לגבי מועד הכנת המכתב הפנימי, והשאלה אם הוא נשלח בזמן אמת, נראות לנו שקולות - ולכן אנו דוחים את טענות המעון, בשל היעדר הוכחה מספקת.

24.


אף על פי כן, אנו מקבלים את עדות הנזירה קלמנטינה, שנתמכה בעדות מר מבג'יש, לפיה בתקופה הנקובה במכתב, התגבשו כלפי התובע כוונות משמעותיות לפיטורים, על יסוד הטענות שנזכרו במכתב.

השיחה שהתקיימה בין הנזירה קלמנטינה לתובע בשלהי אפריל 2014
25.
גרסת הנזירה
- כך תיארה הנזירה קלמנטינה את השיחה שקיימה עם התובע, ואשר לטענת המעון מהווה שימוע:


"אני הזמנתי את הישאם (התובע – ו.ש.) אלי ביום 23.4.14, לשם קיום שיחת שימוע. בה הודעתי לו שבגלל התנהגותו החצופה, העצבנית והאלימה הן כלפי צוות הנזירות, ויתר העובדים והבנות בפני
מייה וכן מחמת העובדה שסטר לעובדת ומטריד אותה – יש לנו כוונה לפטר אותו ומה יש לו להגיד על כך.
הישאם – הודה במעשיו שלו והסביר שנתן סטירה כי היה עצבני והוא מתנצל מאוד ומבקש סליחה וכן מבקש שאסלח לו על התנהגותו והבטיח לא לחזור עליה. הודעתי לו שאנחנו נודיע לו על ההחלטה לאחר שנכנס ישיבת הנהלה.".[21]

26.


גרסת התובע
–
לגרסתו, ביום 30.04.14, הוא זומן לפגישה בנוכחות הנזירה קלמנטינה.[22]

בפגישה, נאמר לו, שהנתבעים מבקשים לסיים את העסקתו במעון. נאמר לו, כי הוא "לא מתנהג טוב", ושהתנהגותו היא: "בשיעור 10% טובה, ו-90% לא טובה."

[23]
התובע הצהיר, כי לא קיבל זימון כלשהו לשימוע, ולא קיבל הודעה כלשהי שכוללת את הסיבה לפיטוריו, במהלך השימוע לא נערך פרוטוקול כלשהו, וממילא לא נמסר לו פרוטוקול כזה.[24]

בחקירתו הנגדית, חזר התובע על טענתו, שלפיה פגישתו עם הנזירה התקיימה ב-30.04.14, והכחיש כי באותו מעמד התנצל בפני
ה.

[25]


27.

אשר לדעתנו -

א.
אין מחלוקת כי בשלהי חודש אפריל 2014, ולכל המאוחר ביום 30.04.14 - התקיימה שיחה בין התובע לבין הנזירה קלמנטינה, שבה הודיעה האחרונה, כי בכוונת המעון לפטרו, עקב ליקויים בהתנהגותו.

ב.
איננו מוצאים צורך בבירור השאלה האם אותה שיחה התקיימה ב-23.04.14, או שמא ב-30.04.14. די לנו בקביעה, כי אותה שיחה התקיימה בשלהי חודש אפריל 2014.

ג.
טענת התובע, שלפיה הוא לא קיבל זימון מבעוד מועד לשימוע, לא נסתרה, ונחזה כי הוא זומן לשימוע מעכשיו לעכשיו. המעון לא התיימר לטעון, כי זימן את התובע לשימוע בכתב, וממילא לא הוכיח כי כך היה, וממילא לא נמסרו לתובע הטענות נגדו בכתב. המעון אף לא התיימר לטעון, כי הטענות שעמדו בבסיס הכוונה לפטר את התובע, ואשר פורטו בעדותה של הנזירה, הובאו לידיעתו באופן סדור, סמוך לפני השיחה בשלהי אפריל 2014.

ד.
כמו-כן, אין למעשה מחלוקת כי במהלך השימוע, הנזירה לא ניהלה פרוטוקול של השימוע.

ה.
אשר לתוכן השימוע שנערך לתובע -
(1)
איננו סבורים כי עדות התובע שלפיה הנזירה אמרה לו שהוא "לא מתנהג טוב" וגו', ממצה את הטענות שהופנו כלפיו במהלך השימוע. בנקודה זו, אנו מעדיפים את עדות הנזירה, שלפיה במעמד אותו שימוע, היא העלתה כלפי התובע את טענות כמפורט בעדותה לעיל.
(2)
עם זאת, בהיעדר פרוטוקול, ובשים לב לחומרת חלק מהאשמות שהושמעו כלפיו, איננו סבורים שניתן לקבוע שהוכח כי במעמד השימוע התובע "הודה במעשיו שלו והסביר שנתן סטירה כי היה עצבני".

החלטת הפיטורים ועילת הפיטורים
28.

התובע טען, כי ההחלטה על פיטוריו, התקבלה שלא משיקולים מקצועיים, אלא משיקולים פסולים: עקב תלונות מצדו על אודות אלימות של מר מבג'יש כלפי תלמידים.

29.


הנתבעים

טענו, כי לאור הליקויים בהתנהגותו בשנה האחרונה, ולאחר שניתנו לו מספר הזדמנויות לשפר דרכיו, ולאחר שהוזהר שאם לא יעשה כן יפוטר, ומשלא שיפר דרכיו -
הוא זומן לשימוע ופוטר. ההחלטה בדבר הפיטורים, התקבלה על ידי פורום מקצועי: ישיבת צוות, בה נכחו הנזירה קלמנטינה, מר מבג'יש, עובדות סוציאליות, ויועצת חינוכית – והיא התקבלה פה אחד. לעמדתם, החלטה זו התבססה על שיקולים ענייניים-מקצועיים בלבד, בעקבות ליקויים משמעותיים ומתמשכים בהתנהגותו, וללא שיקולים זרים. בעיקר הדברים ציין המעון, שיקולים אלו:

א.
התנהגות התובע הייתה חצופה, ועצבנית, וכללה גידופים. בגדר האמור, הוא נהג חוסר כבוד כלפי הנזירה קלמנטינה, ולא נשמע להוראותיה.

ב.
בהיותו נהג בהסעת התלמידים הוא נהג באופן פזיז/פרוע

ג.
התובע קיים "קשרים אישיים" עם עובדת במעון, דבר שלטענת הנזירה אסור בתכלית במוסד נוצרי, מהווה דוגמה רעה, ומפריע לעבודה.
[26]
התובע סטר לאותה עובדת והטריד אותה.
הנתבעים הכחישו, מכל וכל, כי התובע פוטר בעקבות תלונות מצדו על אודות אלימות של מר מבג'יש כאמור. הם טענו כי תלונה כזו מצד התובע, נזכרה, לראשונה, רק לאחר פיטוריו, בפגישה שהתקיימה ביום 05.05.14. לצד זאת, הם הכחישו את הטענה שלפיה מר מבג'יש נהג אלימות.

30.
השאלות העובדתיות שיש לברר הן, אשר שלובות אחת בשנייה, הן: מהם השיקולים שבגינם פוטר התובע, והאם הוא פוטר על יסוד שיקולים פסולים?

31.


עדות התובע -

א.
בתצהירו חזר התובע על טענותיו לפיהן פוטר, כתוצאה ממניעים פסולים, כאמור.[27]

ב.
הוא טען, כאמור, כי במשך שנות עבודתו במעון, הוא עבד במסירות ובנאמנות, ובאופן ראוי, ולא הייתה כל תלונה בקשר לעבודתו.[28]



ג.
התובע שלל בתצהירו מכל וכל, את הטענות שלפיהן הוא התנהג באופן פסול, כשם ששלל את הטענה כי פוטר עקב התנהגות פסולה. בגדר האמור, הוא הכחיש נמרצות את הטענה, לפיה סטר לעובדת ואת הטענה כי הטריד אותה. לגרסתו, הוא זה שהוטרד על ידה, ולא להיפך. כמו-כן, הכחיש התובע את הטענה לפיה נהג ברכב באופן פרוע במהלך עבודתו.[29]

ד.
התובע הצהיר, כי יום לאחר השיחה (השימוע) שערכה לו הנזירה, הוא שוחח עם מר מבג'יש, אשר הודיע לו שיקבל מכתב אזהרה בלבד, והוא לא יפוטר. אולם, כידוע לבסוף פוטר. גם משינוי עמדה זה, למד התובע כי
קיים קשר סיבתי בין הפיטורים, לבין תלונתו בדבר אלימות מצד מר מבג'יש.[30]

ה.
עוד טען התובע, כי לאחר פיטוריו, הוא ניסה לברר על שום מה פוטר, אולם ניסיונותיו לא צלחו. לטענתו, "התברר" לו, כי פוטר בעקבות תלונותיו בדבר אלימות מצד מר מבג'יש.[31]

ו.
התובע הוסיף, כי בפגישה מיום 05.05.14, מר מבג'יש הודה בפני
ו, כי הוא נוהג להכות ילדים, והצהיר כי בתור מנהל זכותו לעשות כן.

ז.
בחקירתו הנגדית בפני
נו, טען התובע כי "כל הזמן" דיבר על ה"אלימות" של מר מבג'יש כלפי ילדים במוסד, לרבות שנה טרם פיטוריו. אולם, משפנה
לנזירה קלמנטינה, היא הסתירה את התלונות, ואמרה לו שלא יספר על כך לאף אחד, כדי שהמנהל לא יפגע בו.

ח.
התובע נשאל בפני
נו לגבי מכתבי תלונה ששלח בנוגע להנהגות מר מבג'יש, ובנוגע להתנהלות המוסד. התובע העיד, כי מכתבים כאלו נשלחו לאחר פיטוריו. כאשר נשאל במפורש, האם יש בידיו מכתבים לגורמים הנ"ל מלפני הפיטורים – השיב בשלילה.[32]

התובע נשאל מדוע לא התלונן לפני כן (טרם
פיטוריו), ותשובתו הייתה כי "היו לחצים", וחזר על גרסתו לפיה הוא פנה לנזירה קלמנטינה, והיא אמרה לו "לשתוק".[33]

ט.
בהמשך עדותו, ציין התובע, כי מר מבג'יש ידע, שהתובע
"יודע" שהראשון מרביץ לילדים, שכן הייתה עובדת ניקיון ש"הלשינה" למר מבג'יש "על הכל".[34]

י.
לבסוף, טען התובע, כי מספר חודשים בטרם פוטר, הוא הגיש מכתב התפטרות, וכדי שיחזור בו מהתפטרותו העניק לו המעון תוספת שכר.[35]

בכך הוא ביקש ללמד, כי התנהגות זו של המעון אינה מתיישבת עם הטענה בדבר ליקויים בהתנהגותו.

32.

עיקרי גרסת הנזירה קלמנטינה -

א.
בחקירתה בפני
נו, נשאלה הנזירה קלמנטינה באשר לעילות הפיטורים, וכך היא העידה:

"ת....עורכי הדין שאלו אותי מה הסיבות לפיטורים של התובע ואז אני אמרתי את כל הסיבות שלפי דעתי הן מאוד חמורות. בשנה האחרונה הוא תמיד נהיה יותר עצבני. אני תמיד הייתי דואגת לילדים כי הוא היה נהג, הוא היה מאוד מהיר ודיבר בטלפון תוך כדי נהיגה, וגם עם הילדים הוא היה קצת עצבני.
ש. אלו היו הסיבות.
ת. אחר כך הוא היה חסר כבוד גם עם נזירות אחרות וגם כלפי. כשראיתי שהוא חסר כבוד גם אלי ואני הייתי המנהלת הכי גבוהה במנזר אז החלטתי שאני שמה סוף לדבר...."
.
[36]

בהמשך עדותה, התייחסה הנזירה ל"מערכת יחסים" שניהל התובע – כך לפי טענתה - עם אחת העובדות, ושלפי הגדרתה הינה מערכת יחסים ש"אינה ראויה".[37]

ב.
הנזירה העידה בפני
נו, כי התובע אף פעם לא בא להגיד לה, שהמנהל מרביץ לילדים, ובהתאם הכחישה כי אמרה לתובע שלא יגיד לאף אחד.[38]

עוד היא העידה, באופן כללי, כי התובע לא בא אליה בתלונות.[39]

33.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, על רקע חומר הראיות, אלו מסקנותינו:

א.
לא הוכח קשר סיבתי כלשהו, אף לא לכאורה, בין תלונת התובע בדבר אלימות מצד מר מבג'יש לבין פיטוריו. לפיכך, אנו דוחים את הטענה שלפיה פיטורי התובע נסמכים על שיקולים פסולים.

ב.
פיטורי התובע התבססו על שיקולים ענייניים. בראש ובראשונה: אי שביעות רצון הנזירה קלמנטינה מהתנהגות התובע, יחסי האנוש שלו בעבודה: התנהגות "עצבנית" וחסרת כבוד כלפיה, קושי בציות להוראותיה, והתנהגות חצופה ועצבנית כלפי גורמים נוספים במעון. להתרשמותנו, זו עילת הפיטורים העיקרית (להלן: "העילה העיקרית").

ג.
לצד זאת, מטענות המעון והעדים מטעמו עולה, כי החלטת הפיטורים נסמכה גם על מסקנות המעון בדבר ליקויים נוספים בהתנהגות התובע: נהיגה פרועה, ו"קשרים אישיים" עם עובדת אחרת במעון, אשר המעון אף טען, כי התובע סטר לה והטריד אותה (להלן: "העילות הנוספות").

ד.
נחה דעתנו, כי מבחינת המעון, העילה העיקרית הייתה תנאי מספיק לפיטורים, שבעטיה המעון גמר אומר לפטר את התובע. כנובע מכך, להערכתנו, בהסתברות גבוהה, העילות הנוספות לא היוו תנאי הכרחי לפיטורים.

34.


נפנה לנמק מסקנות אלו.

35.
התובע לא שכנע בדבר קשר סיבתי, אף לא לכאורה, בין תלונתו בדבר אלימות מצד מר מבג'יש לבין פיטוריו
–

א.
על יסוד חומר הראיות שהונח לפנינו, אנו קובעים, כי תלונת התובע בדבר אלימות מצד מר מבג'יש, נשמעה לראשונה ביום 05.05.14 - דהיינו לאחר פיטוריו.
מכאן, נשמט הבסיס תחת טענתו בדבר קשר סיבתי בין אותה תלונה יחידה, לבין פיטוריו.

ב.
איננו מקבלים את עדות התובע, לפיה הוא התלונן על התנהגות מר מבג'יש, עוד טרם זומן לשימוע, או טרם פיטוריו, והעדפנו את עדות הנזירה, אשר הכחישה כי התובע התלונן באוזניה, עובר ליום 05.05.14.

ג.
כמו-כן, לא הוכח כי התובע העלה הסתייגויות מהתנהגות מר מבג'יש באוזני גורמים אחרים במעון. אפילו הוכחה טענה כזו, הרי לא הוכח כי מר מבג'יש ידע שהתובע העלה הסתייגויות ממין זה.
בהקשר זה, העובדה שהתובע לא זימן לעדות את אותה עובדת ניקיון, שלפי הטענה יידעה את מר מבג'יש "על הכל" – פועלת לחובת התובע.

ד.
למען הסר ספק, אין גם ראיות לכך, שהתובע הגיש תלונות כלשהן, לגורם כלשהו, בעניינים אחרים לגבי התנהלות המעון.

ה.
הנה כי כן, תלונות מצד התובע בדבר התנהגות מר מבג'יש, נשמעו רק לאחר פיטורי הראשון. לפיכך - אנו דוחים את טענת התובע בדבר קשר סיבתי בין תלונות כלשהן מצדו לבין פיטוריו.

ו.
ודוק: לצורך הכרעה בסכסוך שלפנינו, אין לנו צורך לקבוע מאומה, באשר לשאלה האם מר מבג'יש נהג, שמא לא נהג, באלימות כלפי תלמידים. השאלה שעמדה להכרעתנו, היא: האם התובע פוטר עקב תלונה/תלונות שלו על אודות אלימות מצד מר מבג'יש? על שאלה זו השבנו בשלילה.

36.


התובע פוטר על יסוד שיקולים ענייניים -

א.
לא הונחו לפנינו אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על עילת הפיטורים. בגדר האמור לעיל, במכתב הפיטורים, לא צוין על שום מה פוטר התובע. בנקודה זו, קיבלנו את טענת המעון, לפי נימוקי הפיטורים לא פורשו עלי מכתב פיטורים, במטרה למנוע פגיעה בתובע. עם זאת, לא הייתה מניעה, כי נימוקי הפיטורים יימסרו לתובע במסמך נפרד.

ב.
העובדה שהמעון לא תיעד תלונות ומשובים שוטפים בעניין הליקויים הנטענים בהתנהגות התובע, וכן העובדה כי אף הליך הפיטורים לא תועד - מעוררת קושי מסוים. הנזירה קלמנטינה עומתה בחקירתה עם קושי זה, ותשובתה הייתה: "זו טעות שלי, אני תמיד חשבתי שזה מספיק לדבר.".[40]

ג.
ברם, היעדר אסמכתאות, לא גורר בהכרח דחיית טענות המעון. כאמור, לאחר שמיעת העדויות, נחה דעתנו, כי משך תקופה ממושכת עובר לפיטורים, המעון לא היה שבע רצון מהתנהגות התובע, כפי שתואר לעיל. בנקודה זו, בית הדין נותן אמון בגרסת הנזירה קלמנטינה באשר לעילות שהניעו אותה לפטר את התובע.

ד.
התרשמותנו מעדותה, הן הכתובה והן בפני
נו, היא כי הסיבה העיקרית לפיטורים, היתה יחסי האנוש של התובע: כלפי הסובבים אותו במקום העבודה, ובעיקר כלפיה.

ה.
סוגיית הקושי ביחסי האנוש הודגשה הן בתצהיר הנזירה והן בעדותה בפני
נו.
כמו-כן, למדנו מעדותה, כי מבחינתה סוגיית יחסי האנוש של התובע הייתה תנאי מספיק לפיטורים, שבעטיה היא גמרה בלבה לפטר את התובע, לאחר שתשוחח עמו.
זאת למדנו, הן מן ההדגשה היתרה של העילה העיקרית בעדותה, לרבות סדר הצגת העילות בתצהירה;[41]


והן לאור עדותה בפני
נו, ממנה עלה כי החליטה "לשים סוף לדבר", כשראתה שהתובע נוהג גם כלפיה בחוסר כבוד.

ו.
עם זאת, מטענות המעון ועדיו, נראה כי החלטת הפיטורים נסמכת גם על ליקויים נוספים: מסקנת המעון בדבר קשר אישי של התובע עם עובדת אחרת במעון, מסקנתו כי התובע סטר לה והטריד אותה[42]

, וכן מסקנתו בדבר נהיגה מהירה תוך שימוש בטלפון הסלולארי במהלכה, במהלך הסעת תלמידים.
כאמור התרשמותנו היא, כי מבחינת המעון העילה העיקרית הייתה תנאי מספיק לפיטורים, והיא שגרמה לפיטורים. בהתאם, אנו סבורים כי הגם שהעילות הנוספות עמדו בבסיס הפיטורים, הן לא גרמו לפיטורים, ואף לא החישו אותן, אלא היו בבחינת למעלה מן הצריך.

ז.
למען הסר ספק, נעיר כי לא הוכח בפני
נו כי התובע סטר לעובדת, או הטריד אותה, או ניהל קשר לא ראוי עמה, או שנהג ברכב באופן פרוע. המעון לא הוכיח טענות אלו, אף לא לכאורה.

ח.
בשים לב לקביעותנו לעיל, בכל הנוגע לעילות הפיטורים, אנו סבורים, כי המעון רשאי היה לפטר את התובע, ואין כל מקום להתערבות בין הדין בהחלטת הפיטורים.

37.


בהתייחס לטענת התובע בדבר העלאת שכרו מספר חודשים עובר לפיטוריו-

א.
התובע טען, כאמור, כי גרסת המעון שלפיה בשנה האחרונה הוא לא היה שבע רצון מהתנהגותו, נחלשת לאור העובדה, שמספר חודשים עובר לפיטוריו הועלה שכרו.

ב.
הנזירה קלמנטינה עומתה עם נתון זה, וסיפקה הסברים שהניחו את דעתנו. כך היא העידה:

"ש. חצי שנה לפני שהוא פוטר מרוב לחץ של העבודה הוא רצה להתפטר, אם הוא היה כל כך לא בסדר למה לא הסכמתם שהוא יתפטר.
ת. זה היה משחק שהוא שיחק. סוג של משחק. הוא ידע שהיינו צריכים עזרה באותה תקופה והוא שיחק על זה שכל הזמן הוא איים שהוא יילך.
ש. ובגלל זה הגדילו לו את המשכורת.
ת. אני כל הזמן קיוויתי שהוא ישתפר וישתנה וכן הגדלנו לו את המשכורת.
ש. מתי הגעת למסקנה שהוא לא ישתפר.
ת. ישר אחרי שנתתי לו העלאה במשכורת. במקום שהוא ישתפר עם ההעלאה הזו הוא בעצם המשיך להיות ונהיה יותר ויותר גרוע. במקום לעשות את העבודות שהוא היה אמור לעשות אותן, הייתי צריכה לבקש ממנו לעשות אותן והוא נעשה יותר עקשן.".
[43]


ג.
טענת הנזירה, שלפיה באותה נקודת זמן, המעון היה זקוק לתובע, בהחלט מתקבלת על הדעת, ולא מצאנו עילה להטיל ספק בדבריה. נוסף על כך, מקובלת עלינו טענתה, לפיה סברה, שמא תוספת שכר תביא לשיפור בהתנהגות התובע. טענה זו, גם מתיישבת עם התרשמותנו בדבר גישתה הסלחנית במובהק של הנזירה.
וראו בעניין זה, גם עדות מר מבג'יש (פרוט', עמ' 23, ש' 22 – 25).

א.2. האם התובע פוטר שלא כדין
?
טענות הצדדים וגדר המחלוקת
38.
התובע טען, כי לא קוים לו שימוע כדין עובר לפיטוריו. לטענתו, הוא לא זומן לשימוע, לא נערך פרוטוקול כלשהו, ולא פורטו בפני
ו העילות בגינן הייתה כוונה לפטרו. התובע טען, כי גם לאחר שפנה, ביום 05.05.14, לנציגי המעון, לא נמסרו לו עילות פיטוריו. הוא הוסיף וטען, כי השיחות שקיימו עמו לא היו בגדר שימועים.[44]


39.
המעון טען, כי התובע זכה לשימוע כדין, בשיחה שקיימה עמו הנזירה קלמנטינה, ביום 23.04.14. עוד הוא טען כי במהלך השנה האחרונה, ניתנו לתובע התראות ואזהרות, נערך לו שימוע כשנה קודם לכן, והתקיימו עמו שיחות.

40.

התובע טען, כאמור, כי פיטוריו נסמכו גם על שיקולים פסולים (תלונות שהגיש כנגד מר מבג'יש). ברם, לעיל דחינו טענה זו.

41.

משכך, נותר לנו לבחון: האם התובע פוטר שלא כדין, בשל פגמים שנפלו בשימוע שקוים לו? ככל שהתשובה חיובית, נקבע מהם הסעדים להם הוא זכאי.

סוגיית השימוע
42.
נקדים אחרית דבר לראשיתו, ונציין כי ראינו לנכון לקבל את טענת התובע, שלפיה נפלו פגמים בשימוע שקוים לו, ועל כן את טענתו לפיהם בהקשר זה פוטר שלא כדין.

43.
תחילה, העובדה שהמעון לא הציג לפני התובע את הטענות נגדו מבעוד מועד, והעובדה שלא נוהל פרוטוקול במהלך השימוע – הם ללא ספק פגמים בשימוע בענייננו.

כמו-כן, בנסיבות העניין, יש לומר כי מדובר בפגמים משמעותיים. חלק מן האשמות שיוחסו לתובע - חמורות. כגון אלו, הן הטענות שלפיהן
התובע סטר לעובדת אחרת והטריד אותה, וכן הטענות בדבר נהיגה פרועה. לעמדתנו, ייחוס האשמות ממין זה, הטיל על המעון חובה מוגברת להקפיד על זכות הטיעון של העובד. משלא עשה כן, הרי התנהגותו לוקה בחוסר הגינות, והוא הפר את חובת תום הלב כלפי התובע.

נוסף על כך, ובשים לב לחומרת ההאשמות שיוחסו לתובע, סבורים אנו, כי ראוי היה אילו המעון יידע את התובע בדבר זכותו להופיע לשימוע מלווה בנציג (למשל – נציג ארגון עובדים ו/או עורך דין).

44.

טענות המעון, לפיהן הנזירה קלמנטינה היא "...ישישה, תושבת חוץ, בעלת דרכון איטלקי, שאינה דוברת עברית..."[45]
, שנראה כי נזכרו כדי להקהות מחובת השימוע שחלה על המעון – אינן מעלות או מורידות.
45.


מן העבר השני, יש לומר, כי זכות הטיעון לא נשללה מן התובע כליל. העובדה כי הנזירה קלמנטינה הודתה בפני
נו, בהגינותה, כי בזמן אמת לא הבינה את משמעות המונח "שימוע" – אינה מעלה ואינה מורידה. שכן, שימוע הוא מושג משפטי. השאלה החשובה היא, האם התקיימו בשיחה שקוימה לתובע, מאפיינים מסוימים של שימוע. על שאלה זו, אנו משיבים בחיוב. אין ספק בעינינו, כי במסגרת אותה שיחה, הנזירה קלמנטינה אפשרה לתובע להגיב לטענות כנגדו, והיא הסכיתה לדבריו. כמו-כן, החלטת הפיטורים לא התקבלה על אתר, אלא לאחר שהופעל שיקול דעת, לאחר השימוע.

46.
להשלמת התמונה, יש לומר, כי להתרשמותנו, להבדיל מהליך הפיטורים, במהלך תקופת העבודה, נהג המעון כלפי התובע בהגינות.

47.
אשר להערות שהעירה הנזירה קלמנטינה לתובע בשנת העבודה האחרונה –
דעתנו, היא כי ההערות שהעירה הנזירה קלמנטינה לתובע, במהלך שנת עבודתו האחרונה, כפי שקבענו לעיל, אין כדי לשנות את
המסקנות בדבר פגמים בשימוע. דהיינו, איננו סבורים כי ניתן לראות בהערות אלו, עובדות שגורעות מחובת המעסיקה לאפשר לתובע זכות טיעון מלאה בטרם פיטוריו, ואף לא מילוי חלקי של חובתה זו. עם זאת, העובדה שהעילה העיקרית לא
הונחתה על התובע כרעם ביום בהיר, היא נסיבה רלבנטית לעניין הערכת הנזק.

48.
בסיכום הדברים
: אנו קובעים, כי בשימוע שקוים לתובע דבקו פגמים. על כן, אנו קובעים כי התובע פוטר שלא כדין.

הסעדים
49.
בתצהירו זנח התובע את עתירתו למתן צו מניעה שיאסור את פיטוריו, שנזכרה בכתב התביעה.

50.
אשר לתביעה להכרזה כי הפיטורים חסרי תוקף, והתביעה לתשלום שכר
עד שיינתן

פסק דין
סופי
- התובע לא טרח לנמק את הבסיס המקים לו זכות לסעדים אלו. מה גם, שלא ברור היחס בין תביעה זו להפסדי שכר, לבין התביעה לפיצוי בגובה 10 משכורות, ונחזית חפיפה ביניהן. נראה, כי תביעות אלו – התביעות להכרזה כי הפיטורים חסרי תוקף, והתביעה לתשלום שכר עד שיינתן

פסק דין
סופי - מבוססות על הנחה, לפיה הפגמים שנפלו בפיטורי התובע הצדיקו ביטול החלטת המעסיק והחזרתו לעבודה.

נסתפק ונאמר, כי התובע לא שכנע, כי יש לחרוג מן הכלל שלפיו, אין ולא היה מקום לאכיפת יחסי עבודה [לשאלת האכיפה עיינו למשל: ע"ע 36316-06-12 עיריית רמת השרון – איילת שושני גי'נו (25.02.15), בסעיפים 65 – 67 לפסק הדין]. נוסיף, כי את התביעה להפסדי שכר, יש לדחות מנימוק נוסף: התובע הזניח לחלוטין את סוגיית הנזק הממוני, ולמעשה לא הוכיח כי נגרם לו נזק כזה. בגדר האמור לעיל, הוא לא התיימר לטעון בפירוט ובבירור, כי נגרם לו נזק מסוג אובדן השתכרות, וממילא לא הוכיח מאומה בנקודה זו.

51.
אשר לתביעה לפיצוי "בגין פיטורין, ללא עריכת שימוע" בגובה 10 משכורות, בסך של 100,000 ₪
- התובע לא הבהיר לאיזה נזק נטען מתייחס סעד זה: נזק ממוני, או שמא לא ממוני. ככל שמדובר בנזק ממוני – וקרוב לוודאי שכך הדבר (שכן הנזק הלא ממוני נתבע במסגרת סעיף נפרד, במסגרת סעיף 23ה. לכתב התביעה) – הרי שדין התביעה להידחות. שכן, כפי ששנינו לעיל, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני. ככל שכוונת התובע הייתה לנזק לא ממוני, הרי שקיימת חפיפה לסעד המפורש בסעיף 23ה. לכתב התביעה. מכל מקום, הפיצוי הראוי בגין נזק לא ממוני יידון להלן מיד.

52.
אשר לתביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני –
התובע עתר לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ראינו לנכון להעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובע על סך של 20,000 ₪. בקביעתנו זו, לקחתנו בחשבון, בין היתר, את טיב הפגמים, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל.
כמו כן נתנו משקל למסקנתנו, לפיה אין קשר סיבתי בין הפגמים שנפלו בשימוע לבין הפיטורים. התרשמותנו היא כי קרוב לוודאי, שגם אילו קוים לתובע שימוע כהלכתו, לא היה בכך כדי למנוע את פיטוריו, שנסמכו על מסקנת המעון בדבר קושי ביחסי אנוש.

למותר לציין, כי הזכות לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אינה תלויה בקיומו של קשר סיבתי בין הפגמים בפיטורים לבין החלטת הפיטורים. אל נכון, פגיעה בזכות הטיעון של העובד, כך על פיו רוב, יש בה משום פגיעה בכבודו. עם זאת, לשאלת הקשר הסיבתי האמור, עשויה להיות השפעה במישור הנזק.

בענייננו, הטחת האשמות משמעותיות בתובע, שלא בהתאם לפרוצדורה תקינה, ולכללי הצדק הטבעי, אף אם לא נעשתה בכוונה רעה, כפי שהתרשמנו שאירע בענייננו, היא בלתי הוגנת, וללא ספק היה בה משום פגיעה בכבוד התובע [עיינו: ע"ע 666/09 מולי אורן – מבטחים מסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (01.04.12)].

53.

כללו של דבר – אנו מחייבים את המעון לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 20,000 ₪.

ב. התביעה כנגד מר מבג'יש (לשון הרע)
ב.1. טענות הצדדים
54.


התובע

טען, כאמור, כי מר מבג'יש נהג כלפיו אלימות, כאשר דחף אותו, וכן הוציא את דיבתו. זאת, בכך שהמנהל כינה אותו במילות גנאי: "כלב", "מלוכלך", "חזיר" ו"חיה" (להלן: "האמרות שבמחלוקת").
התובע הוסיף וטען, כי "הפרסום" בוצע על ידי מר מבג'יש ביום 05.05.14, במסגרת הפגישה שהתקיימה במקום העבודה, והוא נעשה בזדון. הוא טען, כי במצבים שפורסמו פרסומי הדיבה האמורים, הייתה אפשרות שאף אחרים ייוודעו
לדברי הדיבה.
עוד הוא טען, כי כתוצאה מהפרסום, נגרמו לו נזקים לא ממוניים שונים, ובין היתר: עוגמת נפש, צער, בושה, וסבל.. אשר על כן, עתר, כאמור, כי בית הדין יחייב את מר מבגי'ש לשלם לו "פיצוי סטטוטורי", לפי חוק איסור לשון הרע, בסך של 130,000 ₪.

55.

מר מבג'יש
טען, כזכור, כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה נגדו, הואיל ולא התקיימו יחסי עבודה בינו ובין התובע, והואיל ולטענתו לא היה מנהלו של התובע, אלא הייתה זו הנזירה קלמנטינה מנהלתו.
לגופן של הטענות, מר מבג'יש הכחיש את הדברים שיוחסו לו מכל וכל. בסיכומיו, טען מר מבג'יש, כי התובע לא הצליח להוכיח את המילים שנאמרו לו המהוות, לפי גרסת התביעה, לשון הרע. כמו-כן, פורטו בסיכומים נימוקי הגנה נוספים, כאלו ואחרים. הלכה למעשה, אין לנו צורך להידרש לנימוקים אלו, או לשאלת ההצדקה להידרש אליהם, בשים לב לכך שנזכרו לראשונה בסיכומים. שכן, כפי שיתברר להלן, התביעה נהדפת ברובד הראשוני ביותר, באשר התובע לא שכנע כי האמרות שבמחלוקת נאמרו על ידי מר מבג'יש.

ב.2. סוגיית הסמכות העניינית
56.


בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, סעיף 24(א)(1ד), נקבע כך:

"24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

[...]

(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;


57.

אין ספק כי התובע הוא "עובד", ואין גם מחלוקת בעניינו, כי תביעת לשון הרע דנא היא ב"קשר ליחסי עבודה". הסכסוך דנא, אם כן, נטוע היטב ביחסי העבודה. השיחה שהתקיימה בין התובע למר מבג'יש, נולדה עקב פניית התובע אליו, עקב החלטתם המשותפת של הנזירה ומר מבג'יש בדבר פיטורי התובע.

58.
מכאן, השאלה שטעונה בירור היא: האם יש לראות במר מבג'יש "נושא משרה"? על שאלה זו אנו משיבים בחיוב, ולהלן נסביר.

59.

מר מבג'יש היה ממונה על התובע -

א.
אין חולק, כי התובע היה כפוף לנזירה קלמנטינה. אלא, שעובדה זו אינה שוללת את כפיפותו גם למר מבג'יש.

ב.
בהתאם לתצהיר הנזירה קלמנטינה, היא שימשה כ"מנהלת על", ומר מבג'יש שימש כ"מנהל" – "מנהל אדמיניסטרטיבי". התובע נמנה על עובדי התפעול: "מעין אב בית" – לשיטתו; נהג ואיש אחזקה – לגישת הנתבעים. בנסיבות אלו, ובינתן כי התובע היה איש תפעול, מר מבג'יש לא נימק מדוע
הוא היה כפוף ישירות למנהלת העל, כפי שטען.

ג.
חשוב מכך: בכתב ההגנה, בעדות הנזירה קלמנטינה, וגם בעדות מר מבגי'ש עצמו, ניתן למצוא חיזוקים מפורשים לכך, שהתובע היה כפוף למר מבג'יש.
כך, למשל, הנזירה ציינה, כי עוד בטרם התקיים השימוע דנא, התובע הוזהר על ידי מר מבג'יש פעמים רבות (סעיף 5 לתצהירה); וכן שההחלטה בדבר פיטוריו התקבלה ביחד עם מר מבג'יש (סעיף 6 לתצהירה). עוד היא ציינה, כי במהלך השנה האחרונה, היא ומר מבג'יש ערכו שיחות עם התובע (סעיף 8 לתצהירה). בתצהירו של מר מבג'יש צויין במפורש, כי הוא קיים עם התובע שיחות בנושא התנהגותו. בכתב ההגנה, צויין כי התובע "לא כיבד הוראות מנהליו".
[46]


ד.
המסקנה שלפיה מר מבג'יש היה ממונה על התובע, מתחזקת גם לאור עדות התובע,
[47]
אשר מן השאלות שנשאל, ומן התשובות שהשיב, ניתן ללמוד כי הנזירה קלמנטינה הייתה ממונה על עבודתו בנוסף למר מבג'יש.

60.
הנה כי כן, אנו קובעים כי מר מבג'יש, היה ממונה על התובע, ולכן יש לראותו "נושא משרה", לצורך סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, ומכאן סמכותו העניינית של בית הדין.

61.
כללו של דבר
: אנו קובעים כי לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעת לשון הרע דנא, וטענת הסף שהעלה מר מבג'יש - נדחית בזאת. נפנה לדון בטענות הצדדים לגופה של תביעה.

ב.3. עוולת לשון הרע - המסגרת הנורמטיבית
62.
סעיף 7
לחוק מגדיר את יסודות עוולת לשון הרע, וכך נקבע בו:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית..."
.

63.


חוק איסור לשון הרע מתווה תהליך ארבע שלבי, בתביעות לשון הרע:

"בשלב הראשון נבחנת השאלה
אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה
שבסעיף 1
לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו

בסעיף 2
לחוק.
רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות
בסעיף 13
לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות.
אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה
בסעיף 14
לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות

בסעיף 15
לחוק במשולב עם חזקות תום הלב

בסעיף 16
.
היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת
סעיף 14
או מהגנת

סעיף 15
, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים (לתיאור שונה במקצת של השלבים ראו בע"א 89/04

נודלמן נ' שרנסקי
בפסקה 7 (
[פורסם בנבו]
, 4.8.2008))."[48]


64.
כאמור, התביעה דנא אינה צולחת את השלב הראשון, ואולי אף נכון לומר שאינה צולחת שלב מקדמי יותר -
ועל כן דינה להידחות. על רקע זה, נתייחס להלן לשלב הראשון בלבד.

65.


בסעיף 2 לחוק, התייחס המחוקק ליסוד הפרסום, וכך נקבע בו:

"(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)
רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.".


66.

ב
סעיף 1
לחוק, שכותרתו "לשון הרע מהי", נקבע, כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

'"(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; [...]"

67.

לאחר שהוכח ביטוי ש"פורסם", יש לבחון, האם יש באותו ביטוי משום "לשון הרע". לשם כך, יש לפרש את הביטוי, בדרך שבה היה מפרשו האדם הסביר, היינו באופן אובייקטיבי. בית הדין בוחן את הפרסום בכללותו: הן את הביטוי, והם את הנסיבות החיצוניות הסובבות אותו. בשלב זה, של בירור האחריות, אין חשיבות לכוונה או למניע שמאחורי הפרסום, או לשאלת אמיתותו.[49]

ב.4. עוולת לשון הרע - מן הכלל אל הפרט
68.


לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות, נחה דעתנו כי התובע לא הרים את הנטל לשכנע, כי התקיים יסוד הפרסום. ראשית, לא מצאנו בראיות שהונחו לפנינו די, כדי לבסס ממצא עובדתי, לפיו מר מבג'יש אמר את האמרות שבמחלוקת.
שנית
, אפילו היינו קובעים כי מר מבג'יש, אמר את הדברים או מקצתם – ואין זה המצב – הרי איננו סבורים, כי ניתן לקבוע, באופן סביר, שהאמרות פורסמו "
לאדם או יותר זולת הנפגע", כמתחייב מסעיפים 7 ו-2(ב)(1) לחוק.

מכיוון שלא הוכח שהאמרות נאמרו, ולחלופין אף אם נאמרו לא הוכח שפורסמו -
הרי כאמור, התביעה אינה צולחת את השלב הראשון. על כן, אין מקום לבחון האם האמרות מהוות לשון הרע, כל שכן שאין מקום לבחון את יתר השלבים אליהם התייחסנו לעיל.

להלן נימוקינו בפירוט.

69.

לא הוכח, כי מר מבגי'ש אמר לתובע את האמרות שבמחלוקת -

א.
תחילה, יש להסיר מן הדרך את טענת התובע בסיכומיו, לפיה: בסעיף 17 לכתב ההגנה: "...הנתבע 1 מודה בפרסומי הדיבה שמייחס לו התובע.".
[50]

(1)
בסעיף 17 לכתב ההגנה, עליו נסמך התובע, נכתב כך: "מוכחש האמור בסעיף 17 לכתב התביעה. אין לראות במילים החריפות שנאמרו ע"י הנתבע 2 כפרסום לשון הרע.".
(2)
מכאן, שבראש ובראשונה, מר מבג'יש הכחיש את האמור בסעיף 17 לכתב התביעה, שם נטען, בין היתר, כי מר מבג'יש "פרסם פרסומי דיבה כנגד התובע...".
(3)
אשר לסיפת סעיף 17, לא ניתן ללמוד ממנו, במידה הדרושה, כי מר מבג'יש הודה באמירת המילים הספציפיות, שייחס לו התובע. משתמע ממנו, כי נאמרו מילים חריפות כלשהן, שאינן מקימות אחריות.
(4)
לפיכך, איננו סבורים כי יש לראות במר מבג'יש, כמי שהודה, בכתב ההגנה, שאמר את המילים הספציפיות שייחס לו התובע.

ב.
טענות התובע בדבר האמרות שהטיח בו מר מגב'יש, נסמכות במידה רבה על עדותו.

ג.
עדות התובע בנקודה עובדתית זו נזכרת בסעיפים שונים בתצהירו. בסעיף 15 לתצהירו, חזר התובע על הטענה, לפיה מר מבג'יש כינה אותו במילות גנאי: "כלב", ו"מלוכלך". בסעיף 21, נטען, כי מר מבגי'ש כינה את התובע גם בכינויים: "חזיר" ו"חיה". מסעיף 18, ומעדות התובע בכללותה, ניתן להבין כי הפרסומים הנטענים הנ"ל, בוצעו ביום 05.05.14, במסגרת הפגישה האמורה.

ד.
מר מבג'יש, לא אישר אמירת האמרות שבמחלוקת. כך הוא תיאר את הפגישה עם התובע: "חשוב לציין כי התובע בא להיפגש איתי לאחר קבלת מכתב הפיטורים ביום 5.5.14 בשעות הצהריים, הפגישה צולמה והוקלטה על ידו ללא ידיעתי דבר שהתגלה לי בסוף הפגישה. הוא נכנס למשרדי יחד עם המנהלת שבאה בעקבותיו וביקש לדעת מדוע לא נרשמו במכתב הפיטורים הסיבות לפיטוריו. ציינתי כי מחמת הגנת הפרטיות ראינו לנכון לא לרשום את הסיבות. בשיחתנו פרשתי בפני
ו את הסיבות לפיטוריו. הוא ניסה להכפיש עובדים אחרים במוסד בטענתו, כי עובדת אחרת מנהלת קשר רומנטי עם עובד אחר וכי ישנו עובד שהינו קרוב שלי שהוא גונב דלק, ושאני פעם דחפתי ילדה לעלות לאוטובוס לפני שנתיים וגולת הכותרת שהוא אמר לי...בניסיון לפגוע בכבודי...אני כעסתי וגירשתי אותו ממשרדי. הרגשתי שהוא התגרה בי במכוון על מנת לעצבן אותי (לאחר שקיבלתי אירוע מוחי לפני כ- שנה ורבע לערך הפכתי להיות אדם מאוד רגיש) והכל משום שאינו שלם עם פיטוריו".[51]


ה.
גרסת הנזירה קלמנטינה, הייתה דומה לזו של מר מבג'יש.[52]


ו.
בחקירתו הנגדית, נשאל מר מבג'יש, במפורש האם אמר לתובע את המילים שבמחלוקת. הלכה למעשה, מר מבג'יש לא אישר שאמר את הדברים, תוך שטען שאינו זוכר שאמר אותם. כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון:

"ש. רואים בתמליל וגם שומעים בדיסק שאתה מכנה אותו, כשנודע לך שהוא מקליט אותך ב- 5.5, אתה כעסת ודחפת אותו בפראות והתחלת להגיד לו ביטויים לא טובים כמו חזיר. הדברים האלה היו.
ת. כשאמר לי...אז אני דחפתי אותו והוצאתי אותו מהמשרד שלי ואמרתי לו שהוא אדם מנוול ולא טוב כי הוא התגרה בי.".
ש. אתה אמרת לו חזיר.
ת.
לא זוכר. לא שמעתי את הדיסק.
[...]
"ש. אתה, כשהוא שאל אותך אם אתה מרביץ ואמרת לו שכן, אז דחפת אותו והוא הפסיק את ההקלטה ואז המשכת ואמרת לו שהוא כלב וחזיר ומלוכלך, כל מה שכתוב בתצהיר.
ת. לא, הגיעה הנזירה שעמדה לידי ואמרה לי שהוא מקליט אותי, הוא אמר לי שאלך...הוא פגע בכבוד שלי בכבוד של המשפחה, אם היה לי משהו הייתי זורק ומרביץ לו.
ש. אבל אמרת לו שהוא כלב, חזיר, מלוכלך.
ת. אמרתי לו שהוא בן אדם לא טוב. אמרתי כל מיני דברים אבל כלב לא אמרתי לו. אני אמרתי לו שהוא בן אדם רע, מנוול, לא זוכר מעבר לזה."
[53]


ז.
בתצהירה ובעדותה בפני
נו, אישרה הנזירה קלמנטינה כי נכחה בפגישה, ובפרט שנכחה בחלקה האחרון, אז הרוחות בין התובע לבין מר מבג'יש – התלהטו.

ח.
בעדותה בפני
נו, היא נשאלה האם האמרות שבמחלוקת נאמרו על ידי מר מבג'יש. היא לא שללה את אמירת הדברים, אך גם לא אישרה שנאמרו.

ט.
מעדותה עלה, כי בשלב המדובר של השיחה, החלה חליפת צעקות בין התובע למר מבג'יש, עובדה אשר הכניסה אותה ללחץ. כך, למשל, היא העידה:

"ש. את ראית שהמנהל דחף את התובע מהחדר.
ת. אני זוכרת שלקראת הסוף הם התחילו לצעוק אחד על השני כי התובע עשה כל ביכולתו להרגיז את המנהל. אני מבינה ערבית.
ש. את שמעת שהמנהל מכנה אותו כלב, מלוכלך, חזיר.
ת. אני שמעתי צעקות אבל אני חולת לב פחדתי ורעדתי.
ש. ולא שמעת את הדברים האלה.
ת. זה יכול להיות אבל אני הייתי בהתרגשות יתר...
ש. את לא זוכרת את הקללות שאמר המנהל. את שאר הדברים את זוכרת.
ת. מה אנחנו לא יודעים איך ערבים צועקים כשהם מתעצבנים אחד על השני? אני פחדתי.".[54]

י.
מעיון בתמליל נ/3, עולה כי אין זכר לאמרות שייחס התובע למר מבג'יש. לא זו אף זו: אף בתמליל שהגיש התובע - נספחים ג' ו-ד' לתצהירו – אין זכר לאותן אמרות. נזכיר, כי בהתאם להצהרות בא כוחו, תמליל התובע הוא "תמליל מלא של כל מה שהתרחש בשיחה".

יא.
לכן, התמלילים מחלישים את גרסת התובע. גם אם נניח כי השיחה המשיכה מעבר למתועד בהקלטה, הרי התובע לא הסביר מדוע נקטעה ההקלטה.

יב.
ודוק: אפילו נאמר כי עדותו של מר מבג'יש אינה מושלמת, הרי שבנקודה זו – השאלה אם נאמרו האמרות שבמחלוקת – ראינו ליתן אמון בעדותו, לפיה אין הוא זוכר שנאמרו המילים דנא.
דווקא כנות מר מבג'יש לגבי פרטים חמורים יותר: הודאתו שדחף את התובע, ועדותו לפיה אם היה לו "משהו" היה זורק (על התובע) ומרביץ לו – מחזקת את עדותו שלפיה אין הוא זוכר שהאמרות שבמחלוקת נאמרו ידו. גם בעדותו בפני
נו (פרוט', עמ' 26, ש' 17 – 22), אליה הפנה התובע בסיכומיו, לא מצאנו הודאה בדבר אמירת האמרות שבמחלוקת. באותו שלב בחקירה הנגדית, היה בידי התובע, לעמת את מר מבגי'ש עם שאלת עצם אמירת האמרות באופן חזיתי, זאת הוא לא עשה.

יג.
הנה כי כן, מעדות מר מבג'יש והנזירה, התרשמנו כי הם לא זכרו את תוכן השיחה, אלא רק שהרוחות התלהטו; תמליל השיחה אינו תומך בעדות התובע. נותרת, אם כן, עדות התובע, שעליה לא ראינו לנכון לבסס ממצאים עובדתיים.

יד.
לכך נוסיף, כי בהתאם לסיכומי התובע, באותה שיחה נכחו שתי נזירות.[55]

מר מבג'יש אישר בסיכומיו, כי באותה הפגישה נלוותה לנזירה קלמנטינה, נזירה אחרת ששמה שירין.[56]

הואיל וכך, ובשים לב לנטל שכנוע המוטל על שכמו של התובע, וכן בשים לב לחולשת ראיותיו, הרי העובדה שלא זימן לעדות את הנזירה הנוספת – שירין - פועלת לחובתו.

טו.
בסיכום הדברים
: אנו דוחים את טענתו העובדתית של התובע שלפיה מר מבג'יש הטיח בו איזו מן האמרות שבמחלוקת, ולו בשל היעדר הוכחה מספקת.

70.


למעלה מן הדרוש, אפילו קבענו כי איזו מן האמרות אכן נאמרה על ידי מר מבג'יש, איננו סבורים כי ניתן לקבוע, באופן סביר, שהן
"פורסמו"-

א.
הקושי במישור זה, ניכר כבר מנוסחה המתוקן של סיפת סעיף 14 לכתב התביעה,[57]

שם נטען כי: "במצבים שפורסמו פרסומי הדיבה לעיל, הייתה אפשרות שאף אחרים, יוודעו לדברי הדיבה, שפורסמו על ידי נתבע 1.".

ב.
ודוק: בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, קיימת הבחנה בין ביטוי בכתב לבין ביטויים אחרים. בעוד שלגבי ביטוי בכתב [ס"'ק (ב)(2)] – די בכך שהכתב עשוי היה להגיע לאדם אחר זולת הנפגע; הרי שלעניין יתר הביטויים [ס"ק (ב)(1)], נדרש כי לשון הרע, הגיעה לאדם זולת הנפגע.

ג.
בענייננו, אין חולק, שמדובר בביטוי בעל פה, שהתובע לא התיימר לטעון בכתב התביעה, בבירור, כי הגיע לאדם אחר זולתו.

ד.
בסיכומיו, טען התובע, כי: "שתי הנזירות ואחרים יכלו לשמוע הדברים.".[58]

אף טענה זו, שהוזכרה בסיכומים, מעוררות קשיים. ראשית, היא אינה מסוימת דיה, בכל הנוגע לציון "אחרים"; שנית, הטענה לא נתמכה בראיות מתאימות. שלישית, גם אילו הוכחה, היא אינה מבססת את יסוד הפרסום, שכאמור דורש הגעת הביטוי לאחר.

ה.
בחינת עדות הנזירה קלמנטינה, מלמד, כי לא ניתן לקבוע שהאמרות (תחת ההנחה שנאמרו), הגיעו לאוזניה. כאמור, היא לא אישרה ששמעה את האמרות שבמחלוקת, אלא אך אישרה ששמעה צעקות. מעדותה עלה, כי כאשר התלהטו הרוחות, היא נכנסה למצב של התרגשות יתר ופחד[59]

– נתון אשר יש בו כדי לחזק אפשרות שלא שמעה את הדברים, אף בהנחה שנאמרו. לא ברור האם הנזירה שירין, נכחה עד תומה של השיחה. אולם אם כך הדבר, התובע לא התיימר לטעון כי האמרות הגיעו אליה בפועל, וממילא לא הוכיח זאת.

71.


סיכום ביניים

: אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את יסוד הפרסום.

72.


בהתייחס לטענה בדבר אלימות מצד מר מבג'יש כלפי התובע

–

א.
בסיכומיו, טען ב"כ התובע, כי: "התביעה שהוגשה נגד נתבע 1, הייתה בשל נקיטת אלימות כנגד התובע ופרסומי דיבה נגדו, לאחר שנתבע 1, כינה את התובע כלב מלוכלך, חזיר, חיה.".

ב.
כאמור, מר מבג'יש הודה כי דחף את התובע והוציא אותו ממשרדו.

ג.
אולם, לא ברור מהי כוונת בא כוח התובע באמרו כי התביעה שהוגשה נגד נתבע 2, "הייתה בשל נקיטת אלימות...".

ד.
הסעד שהיחיד שהתבקש כנגד מר מבגי'ש, הוא: "פיצוי סטטוטורי" לפי חוק איסור לשון הרע.[60]

ה.
לעיל קבענו, כי
לא הוכחו יסודות עוולת לשון הרע, בנוגע לאמרות שבמחלוקת. התובע לא התיימר לטעון, כי מעשה הדחיפה מהווה "פרסום" "לשון הרע".

ו.
משכך, העובדה כי מר מבג'יש דחף את התובע, אינה מקימה זכות לסעד שתבע.

73.
כללו של דבר
: מאחר שתובע לא הוכיח התקיימות יסוד הפרסום, יסוד הכרחי של העוולה, אנו דוחים את התביעה כנגד מר מבג'יש, היא התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע.


ג. אחרית דבר
74.

לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד המעון נדחית ברובה המכריע, ומתקבלת בחלקה הקטן. התביעה כנגד מר מבג'יש נדחית כליל.

75.
לעניין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד
–
לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין – בין היתר העובדה כי התביעה כנגד המעון הועמדה על סך של 150,000 ₪; העובדה שהתביעה נוהלה באופן מכביד; העובדה שבסופו של יום
נפסק לתובע סכום אשר עומד על פחות מ-15% מסכום התביעה; בשים לב לכך שהמעון מימן את רוב הגנתו של מר מבג'יש, אשר התביעה כנגדו נדחתה כליל; ומנגד, בשים לב לקשיים שעולים מהתנהגות המעון
- אנו מחייבים את התובע לשלם למעון שכר טרחת עורכי דין, בסך כולל של 7,000 ₪.
בנוסף, ובשים לב לכך שמרבית הגנתו של מר מבג'יש נוהלה ומומנה על ידי המעון, והוא נאלץ לשכור שירותי עורך-דין רק בשלב שלאחר ההוכחות - אנו מחייבים את התובע לשלם למר מבג'יש שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 3,000 ₪.

76.


כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, זאת תוך 30 ימים מן היום שיקבל לידיו

פסק דין
זה.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ז, 18 ספטמבר 2017,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








גב' שולמית בר
נציגת ציבור (עובדים)

ורד שפר
,
שופטת בכירה


מר דב רוזנברג
נציג ציבור (מעסיקים)

[1]
תצהיר התובע, בסעיף 4; פרוט', עמ' 6, ש' 18 - 19

[2]
פרוט', עמ' 15, ש' 26 – 27, עמ' 16, ש' 1 - 2

[3]
סיכומי מר מבג'יש, בסעיף 10

[4]
סיכומי התובע, בסעיף 15; פרוט', עמ' 16, ש' 14; כתב התביעה, בסעיף 23ו.

[5]
כתב התביעה, בסעיפים 23ב., 23ד., 23ה.

[6]
תצהיר התובע, בסעיף 50

[7]
פרוט', עמ' 18, ש' 2 - 7

[8]
החלטת בית הדין מיום 22.04.15

[9]
סיכומי התובע, בסעיף 1

[10]
פרוט', עמ' 13, ש' 8 - 9

[11]
פרוט', עמ' 13, ש' 14

[12]
פרוט', עמ' 10, ש' 11 - 15

[13]
תצהיר התובע, בסעיף 5

[14]
תצהיר מר מבג'יש, בסעיפים 3 - 5

[15]
פרוט', עמ' 7, ש' 16 - 21

[16]
פרוט', עמ' 33, ש' 27; עמ' 34, ש' 1- 2

[17]
פרוט', עמ' 34, ש' 11 - 16

[18]
פרוט', עמ' 30, ש' 27 - 28

[19]
תצהיר הנזירה קלמנטינה, בסעיף 5

[20]
תצהיר מר מבג'יש, בסעיף 6

[21]
תצהיר הנזירה קלמנטינה, בסעיף 5

[22]
ראו: תיקון גרסתו: פרוט', עמ' 6, ש' 16 - 17

[23]
תצהיר התובע, בסעיפים 6 - 7

[24]
תצהיר התובע, בסעיף 13

[25]
פרוט', עמ' 10, ש' 3, ש' 6 - 7

[26]
תצהיר הנזירה, בסעיף 3

[27]
תצהיר התובע, בסעיפים 29 ו-32

[28]
תצהיר התובע, בסעיף 5

[29]
תצהירו, בסעיפים 25, 27, 38, 40

[30]
תצהיר התובע, בסעיף 9 - 10

[31]
תצהיר התובע, בסעיף 11

[32]
פרוט', עמ' 15, ש' 10 - 15

[33]
פרוט', עמ' 15, ש' 16 - 19

[34]
פרוט', עמ' 17, ש' 9 - 10

[35]
פרוט', עמ' 17, ש' 15 - 17

[36]
פרוט', עמ' 29, ש' 23 – 28; עמ' 30 ש' 1 - 3

[37]
פרוט', עמ' 30, ש' 3 - 12

[38]
פרוט', עמ' 32, ש' 10 - 11

[39]
פרוט', עמ' 33, ש' 25 - 26

[40]
פרוט', עמ' 31, ש' 8 - 9

[41]
תצהיר הנזירה קלמנטינה, בסעיף 5, פסקה שנייה

[42]
תצהיר הנזירה קלמנטינה, סעיף 5 פסקה 2

[43]
פרוט', עמ' 30, ש' 25 – 28; עמ' 31, ש' 1 - 7

[44]
תצהיר התובע, בסעיף 30

[45]
סיכומי המעון, סעיף 32

[46]
ההדגשה אינה במקור.

[47]
פרוט', עמ' 6, ש' 20 – 22; עמ' 7, ש' 1

[48]
ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין אורבך ואח' (08.02.12), סעיף 6 לחוות דעת השופט עמית.

[49]
ראו למשל: ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין אורבך ואח' (08.02.12), בסעיפים 82 – 83 לחוות דעת השופט ריבלין, והאסמכתאות שם.

[50]
סיכומי התובע, בסעיף 23

[51]
תצהיר מר מבג'יש, בסעיף 13

[52]
תצהיר הנזירה קלמנטינה, בסעיף 9

[53]
פרוט', עמ' 21, ש' 13 – 19; עמ' 22, ש' 6 - 14

[54]
פרוט', עמ' 32, ש' 18 – 24; עמ' 33, ש' 3 - 5

[55]
סיכומי התובע, בסעיף 11

[56]
סיכומי מר מבג'יש, בסעיף 7

[57]
כתב התביעה, בסעיף 14; פרוט' דיון מוקדם מיום 02.07.14, עמ' 1,
ש' 8 – 9.

[58]
סיכומי התובע, בסעיף 23

[59]
פרוט', עמ' 31, ש' 22, 24; עמ' 32, ש' 4 - 5

[60]
ראו כתב התביעה, וראו גם: סיכומי התובע, בסעיף 13






סעש בית דין אזורי לעבודה 26673-05/14 הישאם משרקי נ' נביל מבג'יש, מעון "אנה הקדושה" ציפורי (פורסם ב-ֽ 18/09/2017)