פסקי דין על יצחק פירוז | פסקי דין על רשות הנמלים והרכבות

2107/01 עב     30/05/2005




עב 2107/01 יצחק פירוז נ' רשות הנמלים והרכבות




1
בתי הדין לעבודה
עב 002107/01
בית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר -ש ב ע
30/05/05

כבוד השופט אילן סופר

נציג עובדים: מר שאול סימון
נציג מעבידים: מר אליעזר כהן
בפני
:
יצחק פירוז

בעניין:
ה ת ו ב ע
עו"ד שגית דרוקר

ע"י ב"כ
נגד
רשות הנמלים והרכבות
ה נ ת ב ע ת
עו"ד עופר קצנשטיין

ע"י ב"כ

פסק דין


1. האם עלינו להורות על בטלות הסכם פרישה עליו חתם התובע מחמת פגמים להם טוען שנפלו בהליך שהוביל לפרישתו, או מחמת הטעייה של הנתבעת או טעות של התובע. זוהי השאלה העומדת במרכזו של תיק זה. נפרוש תחילה את הרקע העובדתי, נביא את טענות הצדדים, נביא את הבסיס המשפטי, ולבסוף תבוא הכרעתנו.

2. רקע עובדתי

התובע הינו יליד 1947 אשר החל לעבוד אצל הנתבעת ב- 1966.

3. הנתבעת הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם לפי חוק רשות הנמלים תשכ"א-1961.

4. על הנתבעת ועובדיה חל הסכם קיבוצי מיוחד על תוספותיו ותיקוניו מעת לעת (להלן:"ההסכם הקיבוצי").

5. התובע הועסק בתפקידים שונים במהלך עבודתו בנתבעת כשהבכיר בהם היה ב- 1994 מנהל עבודה - מפעיל חדר פיקוד . החל מ- 1996 הוצב התובע כעובד פריקה בבור הפריקה.
6. במסגרת הליכי גרושין בין התובע ואשתו, ניתן

פסק דין
על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתאריך 22.4.99 בעניין חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
בסעיף 8 לפסק הדין נקבע, כי אשת התובע זכאית למחצית שווי זכות הפנסיה התקציבית שלה זכאי התובע וכן מחצית משווי המענקים שיגיעו לתובע בעת הפרישה מכל סיבה שהיא נכון ל- 1.4.97.
ב

פסק דין
זה ניתן צו לנתבעת לקיימו מידי חודש בחודשו במידה והתובע יפרוש על ידי העברת מחצית מהכספים לאשת התובע (להלן:"פסק הדין") (פסק הדין צורף כנספח ת/3 לכתב התביעה המתוקן).

7. פסק הדין תוקן ביום 23.3.99 לבקשת התובע כך שחלוקת זכויות הפנסיה, או הפרישה או פיצויי הפיטורין להן זכאי התובע ואשר יחולקו בין התובע ואשתו, יהיו החל מתאריך 11.12.97 ועד ליום 1.4.97. לצורך הבטחת פסק הדין הוצא צו עיקול על מחצית מזכויות אלו אצל הנתבעת - פסק הדין צורף כנספח ת/4 לכתב התביעה המתוקן.

8. בתאריך 29.5.01 ארעה דליפה של חומצה זרחנית במסוף פריקת קרונות במהלך משמרת בה עבד התובע.

9. בעקבות כך מינה מנהל נמל אשדוד דאז מר אריה גביש, ועדת בדיקה לבדיקת הארוע, לדווח על ממצאים מסקנות והמלצות. כתב המינוי צורף כנספח א' לתצהירו של מר גביש.

10. בתאריך 4.6.01 מסרו חברי הועדה את הדוח אשר נקבע בו בין השאר, כי הדליפה נגרמה כתוצאה ישירה מביצוע רשלני של העבודה על ידי התובע ובנסיבות אלו יש לבחון את המשך עבודתו. דוח ועדת הבדיקה צורף לבש"א 3181/01.

11. בתאריך 11.6.01 החליט מנהל הנמל, מר גביש, לערוך לתובע ברור משמעתי בהתאם להסכם הקיבוצי, ועד לסיום הבירור, לא שובץ התובע בעבודה.

12. בתאריך 14.6.01 התקיים דיון ועדת ברורים בעניין התובע בו השתתפו: מר יוסי בסן - משנה למנהל הנמל, מר אמציה רונן - רמ"ד כ"א פרט, מר מאיר עמר - יו"ר ועדת חקירה לארוע, מר רפאל חסין - חבר ועד תפזורת והתובע. מר בסן קרא לתובע קטעים מדוח ועדת החקירה המתייחסים לתובע. התובע הכחיש את אחריותו לאירוע. מר בסן הזכיר לתובע ארועים קודמים בהם נערכו לו ברורים משמעתיים וכי עובדים אחרים שעבדו במתקן בו עבד התובע, לא גרמו נזקים. לאור כך הודיע מר בסן, כי התובע לא יכול להמשיך לעבוד. נציג הועד התנגד לכך ובשל כך המשך הברור עבר לשלב ב' בפני
מנהל הנמל . תמצית הדיון צורפה כנספח ח' לתצהירו של מר בלומנטל - סגן מנהל למנהל ומשאבי אנוש בנמל אשדוד.

13. בתאריך 20.7.01 התקיים ברור משמעתי שלב ב' לתובע בנוכחות מנהל הנמל, מזכיר ועד מח' תפזורת, רמ"ח מנהל ומ"א, ומחזיק תיק הנמל במועצת הפועלים. הברור הופסק לנוכח בקשת מזכיר ועד מח' תפזורת לאפשר זמן מחשבה לתובע ולועד.

14. בתאריך 22.7.01 החליט התובע לפרוש ולא הופסק הברור המשמעתי. פרוטוקול סיכום דיון ברור משמעתי שלב ב' צורף כנספח ט' לתצהירו של מר בלומנטל.

15. תנאי פרישתו של התובע סוכמו בפגישה ביום 22.7.01 אצל מר בלומנטל בנוכחות התובע, נציג ועד עובדים - רפאל חסין. התובע קיבל פנסיה בשעור של - 70%, 6 חודשי מענק פרישה, 6 חודשי הסתגלות, פדיון יתרת ימי חופשה, שחרור כספים בקרן חריש ובקרן השתלמות, פרישה בדרגה 13+ ותוספת שהייה שתהיה בתוקף 1.2.01. סיכום הדיון נחתם על ידי הצדדים ובכלל זה התובע ונציג העובדים.
סיכום הפגישה צורף כנספח י"א לתצהיר מר בלומנטל.

16. בתאריך 21.8.01 פנתה ב"כ התובע לנתבעת וביקשה לעכב את הליך פרישת התובע בשל נסיבות החתימה, לרבות כפייה, ניצול, שרירות לב, חוסר תום לב, אפלייה, הטעייה ופגיעה בכללי צדק טבעי.לבד מכך נטען, כי התובע הוטעה או טעה לגבי העובדות שעמדו ביסוד הסכמתו לפרוש, באשר הוא סבור, כי בהתאם לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על הנתבעת להעביר כספים לגרושתו רק עם הגיעו לגיל פרישה - 65.
המכתב צורף כנספח ת/5 לתצהיר התובע.

17. בתאריך 29.8.01 פנה התובע בבקשה למתן סעד ארעי לפיו יוחזר לעבודתו, ולחילופין הנתבעת תימנע מלהעביר כספים לגרושתו (בש"א 3182/01).

18. בתאריך 19.3.02 נדחתה בקשת התובע ונקבע בה בין השאר, כי המבקש הסכים לתנאי פרישתו, הנתבעת פעלה כדין בהתאם לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכי לא הוכחה אי ידיעת המבקש בקשר להעברת הכספים בהתאם לפסקי הדין שניתנו בעניינו.

19. עוד נוסיף, כי התובע פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להורות לנתבעת להימנע מלהעביר כספים לגרושתו בעקבות פרישתו המוקדמת. בקשה זו נדחתה ביום 11.11.01 (נספח י"א לכתב ההגנה המתוקן).

20. בתאריך 12.12.02 פנה התובע לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להבהיר את פסק הדין מיום 23.9.99 לגבי שווי הפנסיה. בית המשפט קבע, כי אינו מבהיר פסקי דין שניתנו והערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נדחה ביום 15.7.03 (נספח י"ז לתצהירו של מר בלומנטל).

21. התובע פנה בבקשה נוספת למתן הוראות לבית המשפט לענייני משפחה בעניין שווי הפנסיה, וגם בקשה זו נמחקה ביום 20.5.05 (נספח י"ח לתצהיר מר בלומנטל).

22. טענות התובע

התובע טוען, כי לא התקיים בעניינו הליך ברור אמיתי מתוך מטרה שהיתה ידועה מראש לנתבעת להגיע בסופו של דבר לפיטורי התובע, כאשר הדרך הנקייה היא פרישה מרצון.
התובע טוען, כי לא ניתנה לו האפשרות להגיב לטענות שהושמעו כנגדו, לא נמסר לו מידע על הטענות טרם נכנס לישיבה; לתובע לא נמסר בטרם הישיבה ולאחריה עותק מדוח ועדת הבדיקה, וגם במהלך הישיבה הוקראו לתובע רק חלקים מהדוח.
לתובע לא ניתן לחקור את העדים שהעידו בפני
הועדה והוא גם לא ידע מי הם. לא פורט בפרוטוקול מהו החומר שהונח בפני
הועדה, והוא מהווה תמצית של הדיון ואין הוא משקף אותו לאשורו.
הועדה לא הפעילה שיקול דעת משלה, אלא בחרה לאמץ את מסקנות דוח ועדת החקירה, כאשר לא נשקלה כלל האפשרות של שיבוץ התובע בתפקידים אחרים.

23. הנתבעת הטעתה את התובע, כאשר יצרה מצג של הליך תקין של ברור, כאשר בפועל ההליך לא היה תקין.

לאור התנגדות הועד לא ניתן היה להגיע להחלטה בנוגע לפיטורי התובע ועל כן האיום, לפיו מסקנות הברור יחייבו את פיטורי התובע לא היה נכון.
נוסף לכך, הנתבעת הטעתה את התובע, כאשר גרמה לו לחשוב, כי ישללו ממנו פיצויי פיטורים, שעה שהיה זכאי לפנסיה מהנתבעת בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) שחל על התובע מכוח ההסכם הקיבוצי.

24. מאחר והנתבעת הטעתה את התובע לטענתו, זכאי הוא להודיע על ביטולו כפי שעשה במכתב בא כוחו ( ת/5 לכתב התביעה). לחילופין, טעה התובע כאשר סבר, כי דינו נחרץ במסגרת ההליך המשמעתי, ובשל כך הסכים לפרוש.

25. עוד טוען התובע, כי כאשר הסכים לפרוש, לא ידע כי בהתאם לפסק הדין חצי מזכויות הפנסיה המוקדמת יועברו לגרושתו. התובע סבר, כי הניכויים יחלו רק ממועד הגיעו לגיל 65.
כשגילה זאת התובע כאשר אמר לו זאת איש הנהלת חשבונות של הנתבעת, סרב לחתום על מסמכי הפרישה .

26. לטענת התובע המשמעות הכספית של הניכוי לטובת גרושתו, ובכלל זה גם תשלומי מזונות, הוא שבידי התובע ישאר סכום של כ- 1500 ₪ במקום סכום של כ- 8800 ₪.

27. הנתבעת לא גילתה לתובע את חובת הניכוי שחלה עליה מכוח פסק הדין, ובכך פעלה שלא בתום לב, במטרה להביא את התובע לפרישה מרצון.

28. על כן, התובע טוען, כי על בית הדין לבטל ההסכם מכוח טעות שנפלה כאשר הסכים לפרוש ולחילופין כאשר הנתבעת הטעתה אותו ולא מסרה לו את מלוא הפרטים טרם החתימה על ההסכם.
לחילופי חילופין, עותר התובע לתשלום פיצוי בגין הפסדי הכנסה ופיצוי בגין נזק לא ממוני.

29. טענות הנתבעת

לתובע קויים הליך משמעתי בהתאם להסכם הקיבוצי מ- 1970, לפיו התכנסה ועדת ברור שלב א' ולאחר מכן ועדת ברור שלב ב' שלצורך החלטתה על פיטורי התובע לא היתה זקוקה להסכמת נציגות ועד העובדים.
הנתבעת סברה, שאם ימצא התובע אשם בעבירת המשמעת היא תדרוש את פיטוריו.
התובע קיבל הזדמנות לשטוח את טענותיו במהלך שתי ישיבות ועדת הברור והוא קרא את דוח ועדת החקירה לפני ישיבת הברור השניה.

30. התובע יכול היה לבחור בהמשך ההליך המשמעתי, להתייעץ עם עו"ד או לפנות לבית הדין. העובדה שהנתבעת הבהירה לתובע, כי המשך ההליך המשמעתי יביא לפיטוריו היה שימוש בזכות בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים.

31. גם אם נפל פגם בניהול הפרוטוקול, או במסירת דוח ועדת החקירה, אין בהם כדי להביא לבטלות ההליך מיסודו.

32. התובע ידע על פסק הדין כבר מ - 1999, ואף ביקש לתקנו. התובע בחר להחריש מתוך תקווה שהנתבעת לא תעביר כספים לגרושתו ובכך קיווה לצאת נשכר. התובע ידע או היה צריך לדעת, כי מכל סכום שיקבל כפנסיה יופחת הסכום, המגיע לגרושתו מכוח פסק הדין.

33. הנתבעת לא הטעתה את התובע , מאחר ולא מסרה לו מידע שגוי שבעטיו נקלע לכלל טעות. לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה , שבגינה לא ניתן לבטל חוזה. לבד מכך טוענת הנתבעת, כי התובע לא ביטל את הסכם הפרישה תוך זמן סביר .

34. היה ובית הדין יורה על אכיפת יחסי העבודה, טוענת הנתבעת, כי תמשיך בהליך המשמעתי, ומכל מקום על התובע וגרושתו להשיב את הכספים שקיבלו.

35. ה כ ר ע ה

הוראות ההסכם הקיבוצי הרלבנטיות לתיק הנדון

על הנתבעת ועובדיה חל הסכם קיבוצי מיוחד מ- 1966. פרק ז' להסכם זה אשר עוסק בשיפוט המשמעתי, שונה בהסכם הקיבוצי מיום 6.12.70. ההסכם הקיבוצי צורף כנספח ת/7 לתצהיר התובע ואילו ההסכם מ- 1970 צורף כנספח א' לתצהירו של מר בלומנטל.

השינוי שנעשה ב 1970 הביא להחלפת בית הדין למשמעת של עובדי הנתבעת בועדות ברורים.

36. סעיף 189 להסכם הקיבוצי קובע:

"אם לא נאמר אחרת בהסכם זה, לא יפוטר עובד קבוע בלתי אם מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית מוקדמת בין הרשות וועד העובדים".

מכאן יוצא, כי גם לפני שההסכם הקיבוצי תוקן ב- 1970 וגם לאחריו, ניתן היה להביא לפיטורי עובד בהליכים משמעתיים שבהם לא נדרשה הסכמת ועד העובדים, שכן נאמר אחרת בהסכם הקיבוצי בעניין זה ומפורשות.

ועדת הברורים היא ועדה פריטטית המורכבת מרמ"ד כוח אדם בנמל ומנציג ועד העובדים. בפני
ועדה זו עומד לברור משמעתי עובד, אשר הפר או לא ציית להוראה המחייבת אותו על פי ההסכם, לרבות רשלנות, הזנחה, התנהגות בלתי ראויה במילוי תפקיד, והפרת הוראות מוסמכות.
הועדה מוסמכת להטיל על עובד, לאחר ברור עימו אחד מהעונשים הבאים: התראה, נזיפה, קנס כספי, הקפאת זכות לעלייה בדרגה, הורדה בדרגה, פיטורים,לרבות פיטורים ללא פיצויי פיטורים, או פיצויים חלקיים.

באם ועדת הברורים לא מגיעה להסכמה, מועבר הדיון לועדת ברורים שניה שבה חברים רמ"ח מינהל בנמל, יו"ר הועד היציג ומנהל הנמל או נציג שלישי שימונה על ידי השניים הראשונים. החלטת ועדה כזו היא ברוב דעות והיא מוסמכת להטיל על העובד לאחר ברור עימו, עונשים מאלו שועד הבירורים מוסמכת.

37. התובע מודה, כי הוזמן לישיבות ועדות בירורים בחודשים יוני-יולי (עדותו של התובע,עמ' 4 שורות 17-27). ישיבות אלו באו לעולם בעקבות ארוע של דליפת חומצה מחודש מאי 2001 במהלך משמרת בה עבד התובע כעובד פריקה. ועדת בדיקה שבדקה את הארוע התייחסה להמשך תפקודו של התובע ( סעיף 11 לתצהירו של התובע בבקשה לסעד זמני). את גרסתו של התובע בקשר לארוע מסר התובע לחברי ועדת החקירה (עדות התובע, עמ'2 שורות 9-10, עמ' 2 שורות 19-20). כך שניתן להניח בוודאות, שהזימון לועדת הבירור לא נפל על התובע בהפתעה.

38. בישיבת ועדת הברור הראשונה בה השתתף התובע ב- 14.6.01 נכחו: נציג ועד עובדי התפזורת - מר חסין והמשנה למנהל - מר בסן (עדות התובע עמ' 5, שורות 8-10). במהלך ישיבה זו קרא מר בסן לתובע קטעים מדוח ועדת החקירה, הוזכרו ארועים משמעתיים קודמים, התובע עיין בדוח ועדת החקירה במשך 10-15 דקות ובתום הישיבה הודיע לו מר בסן, כי בכוונת הנמל לסיים את העסקתו (עדות התובע עמ' 5 שורות 8-10, 12-13, עמ' 6 שורות 2-3, 8-15, עמ' 8 שורות 5-6).

39. חבר הועד מר חסין התנגד להפסקת עבודת התובע ועל כן הדיון הועבר לועדת ברור שלב ב' אצל מנהל הנמל. פרוטוקול ועדת הברור מיום 14.6.01 צורף כנספח ח' לתצהירו של מר בלומנטל. מפרוטוקול זה ניתן לראות, שהתובע אף הגיב לקטעים מדוח ועדת הבדיקה. התובע טוען, כי הארוע קרה בשל כשל טכני הנובע מאי התקנת ברזים. הוא סגר את כל הברזים ולמרות זאת היתה שפיכה. לבד מכך טען התובע, כי כולם ידעו שהבריכה מלאה.

40. התובע היה ער לכך, כי מר בסן מבקש לסיים את העסקתו (עדות התובע עמ' 6 שורות 15-16). לאחר הישיבה התובע ידע שמר בסן מבקש לסיים את העסקתו בשל היותו מסוכן (עדות התובע עמ' 7 שורות 22-23).

41. לסיכום פרק זה, ניתן לקבוע בוודאות, כי התובע ידע מה הסיבה לזימונו להליך משמעתי בפני
ועדת ברור. הוא ידע שהוא מגיע לדיון בפני
ועדת ברור. במהלך ועדת הברור ניתנה לתובע אפשרות להגיב למסקנות דוח ועדת הבדיקה. ניתן לו פרק זמן קצר בו יכול היה לקרוא את הדוח. בנקודה זו נציין את טענת התובע, לפיה היה מקום לאפשר לו לחקור את העדים שנשמעו בפני
ועדת הבדיקה, אינן מקובלות עלינו. ועדת הבדיקה אינה טריבונל שיפוטי וגם אם היא מעין שיפוטי, אין מקום, כי תתנהלנה חקירות של עדים על ידי עדים אחרים המופיעים בפני
הועדה. יש לזכור, כי גם לא מדובר בועדה הפועלת מכוח חוק ועדות חקירה תשכ"ט- 1968. די בכך שהתובע יכול היה להביא את גרסתו לארוע בפני
הועדה כפי שהודה בכך בעדותו ( עמ' 2 שורות 9-10, 19-20).

לתובע הובהר על ידי חבר הועדה מר בסן, כי בכוונת הנתבעת לדרוש את סיום העסקתו בנמל לנוכח מסקנות ועדת החקירה ולנוכח עבירות משמעת קודמות. בכך אין פסול, כאשר הנתבעת באמצעות נציגה בועדת הברור לא הסתירה את כוונתה מהתובע. כוונה זו מבוססת כדבעי, על דוח ועדת הבדיקה, ועל ארועים משמעתיים קודמים, אשר פורטו בסעיפים 11 עד 13 לתצהירו של מר בלומנטל, ובנספחים ד' עד ז' לתצהיר זה.

זאת ועוד. עיינו בדוח ועדת הבדיקה אשר כולל 10 עמודים ונספחים, כאשר חלק הממצאים והמסקנות מתפרש על 6 עמודים מתוך 10 העמודים. הממצאים מבוססים בין השאר על עדותו של התובע בפני
הועדה, אשר נמסרה בפרוט ומופיעה כחלק מנספחי הדוח. בהתאם לעדותו בפני
הועדה, התובע מודה כי לא פעל בהתאם לנוהלים של סגירת ברזים, לפיהם יש קודם לסגור את כל הברזים טרם חיבור הצנרת לקרונות על מנת להזרים את החומצה, ובכלל זה יש לסגור ברזים בעמדות ריקון לא פעילות ורק לאחר מכן יש לפתוח את הברזים בצנרת הפעילה בלבד. התובע הודה בפני
הועדה, כי הסיבה לדליפה הינה ברז של אחד הצינורות הגמישים, שלא היה פעיל ושנשאר פתוח, וממנו פרצה החומצה (סעיפים 6.17, 6.18 לדוח). לו התובע היה דואג לסגירת כל הברזים, לרבות אלו שלא היו פעילים, ולא היה עוזב את תחנת העבודה בזמן הפריקה וגם זאת בניגוד לנהלים ייתכן והדליפה היתה נמנעת.

בנסיבות אלו, אנו מוצאים, כי החלטה זו הינה סבירה והעובדה שלא הוצעו לתובע תפקידים אחרים, בהתחשב בויתקו, נראית הגיונית בשים לב לחומרת האירוע וכן עברו של התובע, אשר היה רצוף בארועים משמעתיים,כמפורט בנספח י"א לדוח ועדת הבדיקה.

42. יש לזכור, כי התובע לא ביקש לדחות את הישיבה למועד אחר או כדי ללמוד את דוח ועדת הבדיקה או כדי להתייחס לטענות חדשות (עדות התובע עמ' 7 שורות 1-2).
בכך אין כדי לחדש מאחר והדברים שנאמרו לתובע, לא הפתיעו אותו, כאשר עוד לפני הישיבה, כאשר הגיעו מסקנות דוח ועדת הבדיקה, הושעה התובע מעבודתו בהתאם להחלטת מנהל הנמל מיום 19.6.01 (סעיף 9-11 לתצהירו של מר גביש). ניתן להניח, כי משנציג הועד התנגד לסיום עבודת התובע, יכול היה התובע לסבור, כי בכך יש כדי להסיר את האיום של פיטוריו. אולם כפי שקובע ההסכם הקיבוצי חוסר היכולת של ועדת הברור להגיע החלטה בשל היותה פריטטית, לא מהווה סיום ההליך, אלא הוא נמשך בפני
ועדת ברור מדרג שני ששם ההחלטה מתקבלת ברוב דעות של חברי הועדה שמונה 3 חברים.
43. ישיבת ועדת הברור - שלב ב' נקבעה ליום 10.7.01. חברי הועדה מנו את מנהל הנמל -מר גביש, רמ"ח מנהל ומשאבי אנוש , מזכיר ועד עובדי מחלקת התפזורת ומחזיק תיק הנמל במועצת הפועלים אשר ישב על תקן של משקיף. התובע אישר זאת בעדותו (עמ' 8 שורות 18-26, וכך גם מופיעה בסעיף 15 לתצהירו של מר גביש).

44. מר גביש הסביר לתובע בתחילת הדיון את אופן ניהול הברור המשמעתי בשלב ב'. בפני
התובע הועלו הטענות שהובאו בישיבת הברור הראשונה. התובע התבקש להגיב ומסר, כי מישהו אחר פתח את השסתומים, והוא נפגע אישית מההאשמות אשר הופנו כלפיו. מר גביש הקריא שוב את ממצאי ועדת הבדיקה ( סעיף 15 לתצהירו של מר גביש).
בשלב זה מר גביש מספר בתצהירו, כי פנה אליו מזכיר ועד עובדי מחלקת תפזורת והציע שהתובע יפרוש מרצון ובכך לא ימוצה ההליך המשמעתי מר גביש נעתר להצעה והחליט לעכב זמנית את הליך הברור המשמעתי על מנת לאפשר משא ומתן שיוביל לפרישת התובע (סעיף 16 לתצהיר מר גביש).
התובע טען בעדותו, כי מר גביש הסביר לו ,שאם לא יפרוש מרצון יקבל מכתב פיטורים (עדות התובע עמ' 8 שורות 28-29).

בכך לא היה כדי להטעות את התובע. אין צורך לקרוא צפונות לב על מנת לדעת, כי לו היה ההליך המשמעתי נמשך, התובע היה מסיים את עבודתו. בועדת הברור השניה יושבים שני נציגי הנהלה ונציג ועד עובדים, שדעתו לו היתה נשמעת כבועדת הברור הראשונה,לא היתה קובעת בשלב זה. אם התובע היה מקבל פיצויי פיטורים או לא או היה זכאי לגמלה כפי שקרה בפועל, שבכך לא ניתן לפגוע, עדיין התוצאה של פרישה מרצון היא עדיפה לתובע, בה קיבל את כל זכויותיו, לא כמי שעמד וחויב בדין משמעתי אלא כמי שפרש מרצונו. אם התובע היה מסיים עבודתו בהתאם להחלטת ועדת הברור, ספק אם התובע היה מקבל 6 חודשי מענק פרישה, ו- 6 חודשי הסתגלות שמשמעותם הכספית היא קבלת משכורת במשך שנה נוספת.

45. לתובע יש טענות כנגד רישום הפרוטוקול שאינו משקף את הדיון, הטענות שהיו צריכות להימסר לו בפני
הדיון בועדות הברור.
יתכן והפרוטוקול של ועדת הברור, במיוחד השניה, אינו משקף את כל שנאמר בדיון, אולם בכך אין כדי להפוך את ההליך לבטל; באותו אופן, מתקשים אנו לקבל את טענת התובע, לפיה לא ידע מה הטענות שיש לנתבעת כנגדו. התובע הושעה מעבודתו בשל מסקנות ועדת הבדיקה. במהלך הדיון בפני
ועדת הברור הראשונה, הוצג בפני
ו הדוח, הוא קרא אותו ולא ביקש כי הדיון יופסק על מנת שיוכל ללמוד את מסקנותיו. יש לזכור, כי מאז ישיבת ועדה זו חלף כמעט חודש ימים עד שהתכנסה ועדת הברור השניה, ובמהלך פרק זמן זה, התובע לא דרש לראות שוב את הדוח, או להיפגש עם מנהל הנמל; הוא גם לא פנה לקבל יעוץ משפטי. מכל אלו ניתן ללמוד כי התובע לא הוטעה וגם לא טעה באשר להליכים בהן לקח חלק, וכן בקשר לתוצאות ההליך ומשמעותו לגביו.

46. טעות או הטעייה ביחס לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה

כאמור, פסק הדין שניתן במסגרת הליכי הגרושין שבין התובע לאשתו קבע, כי גרושתו תהא זכאית למחצית מזכויות הפנסיה התקציבית והמענקים שיגיעו לתובע עם פרישתו. התובע טוען, כי הנתבעת הסתירה ממנו את פסק הדין ובכך הטעתה אותו, כאשר הגיעה עימו להסדר על תנאי פרישתו ולחילופין טוען התובע, כי הוא טעה כאשר סבר כי פסק הדין אינו חל על הפנסיה המוקדמת אליה יצא בהסכמתו.

47. נאמר כבר עתה, כי איננו מקבלים את טענות התובע וראוי היה כי לא יבואו כלל לעולם, באשר הן נגועות בחוסר תום לב קיצוני. התובע ואשתו פתחו תיק גרושין בבית המשפט לענייני משפחה כאשר כל אחד מהם, ובמיוחד התובע היה מיוצג על ידי עו"ד (ראה עדות התובע עמ' 12 שורות 10-11). התובע מכיר את פסק הדין מ- 1999, ומכיר גם את פסק הדין המתוקן שהרי הוא עתר לתיקונו (עדות התובע עמ' 12 שורות 20-21 , 27-26).

עובדות קיומו של פסק הדין היו איפוא ידועות ונהירות היטב לתובע ולכן הטענה לפיה הנתבעת הסתירה ממנו את פסק הדין מקוממת ונראית על פניה בלתי הוגנת. כיצד הנתבעת יכולה להסתיר את שנמצא בידיעת התובע, עוד הרבה יותר טוב ממנה.

48. זאת ועוד. בתצהירו של מר בלומנטל בסעיף 27 מצאנו כדברים האלו המתייחסים לפגישה עם התובע לאחר ה- 10.7.01:

"במהלך הפגישה ביקש מר פירוז כי עובר לפרישתו יוספו לו שתי דרגות פרישה. לאחר שהתובע נענה בשלילה לגבי בקשתו שבנדון, פנה הוא אלי בבקשה שאשפר את תנאי פרישתו וזאת מאחר שהינו חב במזונות לילדיו וכן מאחר ועל פי

פסק דין
של בית המשפט לענייני משפחה עליו להעביר מחצית מזכויותיו בעת פרישה מהעבודה לגרושתו ולפיכך הינו חושש כי ישאר בסופו של דבר ללא כלום."

49. יצויין, כי דברים אלו לא נסתרו בחקירתו הנגדית של מר בלומנטל,אם כי מצאנו בפרוטוקול הדיון בבקשה לסעד זמני, כי מר בלומנטל לא זכר אם התובע סיפר לו על עניין הוראות פסק הדין לגבי הפנסיה לפני ההסכם שחתם עליו או אחר כך (עמ'30 שורות 1-4).

יחד עם זאת, גרסתו של התובע לפיה אילו ידע שהנתבעת תעביר מחצית מהפנסיה לגרושתו, לא היה חותם על הסכם הפרישה, אינה מתקבלת על הדעת.
כפי ששנינו קודם, גם אם התובע לא היה פורש מרצון, הוא היה מסיים את עבודתו. ומכל סכום שהיה מקבל אם כגמלה או כפיצויים גרושתו היה זוכה לקבל מחצית. התובע ידע זאת היטב ונראה שדוקא הוא קיווה כי הנתבעת תשכח את עובדת קיומו של פסק הדין ותעביר לו את מלוא הסכום. אבל כאמור בפסק הדין ובתיקון לו - פסק הדין נשלח לנתבעת והוא היה בידיעתה. אך על הנתבעת לא היתה כל חובה לפרט מה תהיה הגמלה והזכויות שהתובע יקבל בפועל, שעה שהתובע הוא בעצם מי שהיה צד להליך שקבע את חלוקת הזכויות והוא זה שצריך להכיר זאת יותר טוב מכולם.
כפי שניתן לראות, הפרשנות שביקש התובע לתת לפסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 11.1.01 כאשר צויין בה מפורשות, כי בפסק הדין צויין והוכרע כי גרושת התובע תהיה זכאית לקבל זכויותיה בעת פרישת התובע מכל סיבה שהיא. זאת ועוד, צויין כי הזכאות לזכות תהיה גם בעת התפטרות ופיטורים. כך הוסבר ואנו רק יכולים להצטרף לכך (ההחלטה צורפה כנספח י"א לכתב ההגנה המתוקן).
50. איננו מקבלים גם את טענת התובע, לפיה טעה במובן זה שלא העריך נכונה את המצב העובדתי - משפטי, שהיה בעת שהסכים לפרוש. לכל היותר מדובר היה בהערכה מוטעית של התובע בקשר לנסיבות שיתרחשו לאחר פרישת התובע ובהן ציפייתו הנכזבת, לפיה הנתבעת תתעלם מפסק הדין ותעביר לו את מלוא הכספים למרות זאת. זוהי כאמור אינה טעות אלא ציפיה שנכזבה.

ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 189-196

51. לא רק זו אף זו. לפי הלך מחשבה זו, מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה שאינה בגדר טעות לצורך סעיף 14 או 15 לחוק החוזים. לתובע היה שיקול דעת מוטעה לגבי פרשנות פסק הדין, כאשר סבר, כי יוכל להרוויח מכספי פרישתו יותר ובפועל התברר לו אחרת, במיוחד כאשר פנה לאחר פרישתו לבית המשפט לענייני משפחה ובהליכים רבים שכולם נדחו בערכאות השונות, שכל מטרתם היתה למנוע את העברת הכספים לגרושתו. זוהי כאמור לא עילה לביטול החוזה. אך כפי שהסברנו קודם, כך או כך, התובע היה מסיים את עבודתו אם מרצון ואם בהחלטת ועדת הברור השניה; כך שתקוותו, כי באם תבוטל פרישתו, יחזור לעבודה, גם היא מונחת על אדני שוא ובסופו של יום, עתיד היה התובע בכל הליך פרישה שהיה, להעביר לגרושתו מחצית מכספי הגמלה.

52. ס י כ ו ם

בהליכי פרישתו של התובע לא נפלו פגמים כלשהם שיכולים היו להביא לביטול ההליך.

הנתבעת לא הטעתה את התובע בכל הקשור להליך הפרישה ובמיוחד בקשר לפסק הדין.

התובע לא טעה בקשר לפסק הדין.

אשר על כן, התביעה נדחית.

53. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך - 7,500 ₪, בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום כ"א באייר, תשס"ה (30 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
__________________ ___________________ _________________
נ.עובדים -מר שאול סימון נ.מעבידים-מר אליעזר כהן אילן סופר
- ש ו פ ט
002107/01עב 734 דקלה








עב בית דין אזורי לעבודה 2107/01 יצחק פירוז נ' רשות הנמלים והרכבות (פורסם ב-ֽ 30/05/2005)