פסקי דין על קשוע בן זקי יוסף

2746/02 פ     08/06/2005




פ 2746/02 מדינת ישראל נ' קשוע בן זקי יוסף




91
בתי המשפט
פ 002746/02
בית משפט השלום בכפר - סבא
08/06/2005
תאריך:
כב' השופטת נאוה בכור

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
פינצי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קשוע בן זקי יוסף
- נוכח

הנאשם
אבו - סייף

ע"י ב"כ עו"ד
גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של פריצה לרכב ע"פ ס' 413 ב' לחוק העונשין תשל"ז-1977 ( להלן: "החוק" ), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו - על פי סעיף 275 לחוק, מסירת וידיעה כוזבת - על פי ס' 243 לחוק, והחזקת מכשירי פריצה- ע"פ סעיף 413 ז' לחוק.

2. כעולה מהכרעת הדין, ביום 12.4.01 בין השעות 16:30 לחצות, ברח' הגליל ברעננה, התפרץ הנאשם לרכב מסוג הונדה סיביק שבבעלות אסתר יובל - בכוונה לבצע גניבה, וגנב ממנו רדיו דיסק, מגש עם שני הרמקולים, שני מגברים, רמקול עם ארגז שחור, וקלסר שחור ובתוכו כחמישים דיסקים (אישום ראשון).

ביום 12.4.01 בשעה 15:30 מסר רמזי חאג' יחיא רכב מסוג מיצובישי (להלן:"הרכב") לחזקתו של הנאשם, בשעה 23:00 הגיע הנאשם עם הרכב לרח' המלכים 25 א' ברעננה ופרץ בצוותא יחד עם שניים אחרים לרכב מסוג פיאט שבבעלות ענבר גולדשטיין, בכוונה לבצע גניבה או פשע.
בהמשך - ברח הנאשם עם הרכב בנסיעה לכיוון טירה, בצומת העליה בכפר סבא הבחין בו השוטר דני ברבירו שהורה לו לעצור, אך הנאשם המשיך בנסיעה מהירה עד הפרדסים המזרחיים ליד כביש המוביל, ונמלט מהמקום.
הנאשם החזיק ברכב מברג ומפתח צינורות המשמשים לשם פריצה לרכב.
ביום 13.4.01 בשעה 19:45 הגיש הנאשם תלונה במשטרת כפר סבא לפיה ביום 12.4.01 בשעה 22:00 בטירה נגנב ממנו הרכב שהיה בחזקתו, ובכך מסר לשוטר ידיעה על עבירה מסוג פשע, כשהוא יודע שהידיעה כוזבת (אישום שני).

3. מתסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של הנאשם, עולה כי הינו כבן 25, רווק , תושב טירה, ה-3 מבין 11 אחים/יות בגילאי 12-22 במשפחת מוצאו.
אביו נהרג לפני 7 שנים בהיותו בן 48, ובחייו ניהל האב אורח חיים התמכרותי. בבית נקוטה היתה אלימות עד כדי הוצאת שתי אחיותיו למסגרות חוץ, אח אחד של הנאשם משתמש בסמים, וכיום הוא עצור.
הנאשם סיים 6 שנות לימוד , עבד במפעל לחם במשך 3 שנים, לאחר מכן עזב, התחבר לחברה שולית, והחל להשתמש בסמים.
לפני כ-3 שנים עבר תאונת דרכים, היה מאושפז למשך 3 חודשים, כיום תפקודו התעסוקתי לא עיקבי, הוא מנהל תביעת פיצוים, ואינו עובד.
בבדיקת שתן פתע שמסר בשירות המבחן נמצא כי היא נקייה משרידי סמים.
הנאשם הודה בביצוע העבירות והסביר זאת על רקע תנאי גדילתו הקשים.
הנאשם גילה חוסר עיקביות בקשר עם שירות המבחן, ועל כן סובר השירות בשלב זה כי אינו בשל לטפל בעצמו.
לאור האמור, המליץ שירות במבחן לאפשר לנאשם לרצות עונש של מאסר בפועל, במידה ויוטל, בדרך של עבודות שירות.

4. בטיעוניה לעונש, ציינה ב"כ מאשימה כי הנאשם ביצע שתי התפרצויות לשני כלי רכב, ביום אחד, ועל אף גילו הצעיר הוא הורשע בעבר בשתי עבירות שונות במהלך שנת 02' ו-04'.
עבירות הרכוש נהפכו למכת מדינה ופוגעות בשלום הציבור ובטחונו, הבאה לידי ביטוי גם בפגיעה נפשית וחדירה לתחום הפרט, ועל כן על בימה"ש להלחם בתופעה זאת באמצעות ענישה מחמירה כלפי עברייני רכוש.
בנוסף, ביצע הנאשם עבירות הפוגעות בסדר השלטון בכך שמסר הודעה כוזבת במשטרה והכשיל שוטרים במילוי תפקידם כאשר נמלט מהרכב, ועל כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מע"ת, קנס, ופיצוי למתלונן.

5. מאידך, ציין ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש כי בזמן ביצוע העבירות היה הנאשם בן 21, ולו נסיבות אישיות חריגות, כפי שאלה פורטו בתסקיר שירות המבחן.
כיום הנאשם עובד, הוא לקח אחריות על פרנסת משפחתו, ומתבייש על ביצוע העבירה.
שליחתו של הנאשם למאסר בפועל רק תדרדר את מצבו, ועל כן עתר ב"כ הנאשם לקבל את המלצת שרות המבחן ולא להטיל עליו מאסר בפועל, ובמידה וכן יוטל - אז שזה יומר לעבודות שירות, וכמו כן להטיל פיצוי מסוים למרות שהרכוש שנגנב הוחזר לבעליו.

6. בפני
ביהמ"ש ציין הנאשם כי הוא מצטער על מה שקרה, כיום הוא עובד ועוזר בפרנסת משפחתו, ולא עושה בעיות.

7. הכרעה
עבירות הנוגעות לכלי רכב, לרבות התפרצות אליהם וגניבתם, הפכו למכת מדינה הפוגעת ברבדיה השונים של החברה - באשר קורבנותיהן של עבירות אלה נפגעים באופן נפשי-רגשי ובטחונם האישי מתערער בשל החדירה לפרטיותם והפגיעה ברכושם.
עבירות רכוש גוררות לעיתים ביצוע עבירות אלימות, וגם הפגיעה הכלכלית כתוצאה מהן - משמעותית ומהותית, באשר מעגלי הנזקים הכלכלים הינם רחבים ומשליכים על כלל החברה בהעלאת מחירי הפרמיות כתוצאה מריבוי הגניבות, עד כדי נשיאת כלל המבוטחים בעלויות ביטוח גבוהות בגין מעשיהם של עברייני הרכוש.
אין גם להתעלם מקלות ביצוען של עבירות אלה והקושי במיגורן.

נוכח האמור, ברי כי אין להקל עם עברייני הרכוש ויש להענישם בחומרה המתבקשת הנגזרת מחומרת מעשיהם ונפוצותם, יש לגמול להם על מעשיהם ולהרתיע עבריינים בכח מביצוע עבירות אלה ודומותיהן.

גישה מחמירה זו ניכרת ונלמדת גם מקביעת המחוקק את עבירות אלה כעבירות פשע, ומפסיקת בתי המשפט.

ברע"פ 4152/05 אלסיד אסרף נ' מ"י מיום 3.5.05 , בביהמ"ש העליון, דן כב' המשנה לנשיא חשין בבקשת נאשם שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב, גניבת רכוש מהרכב, החזקת כלי פריצה, גניבת רכב, והיזק במזיד לרכב, להקל בדינו, לאחר שנגזרו עליו עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים, מע"ת, קנס, התחייבות ופיצוי.
ביהמ"ש דחה את הבקשה, בנמקו כי:

"למעלה מן הצורך אוסיף, כי מסכים אני עם קביעת ביהמ"ש המחוזי שהעונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל וכי בבואו לגזור את העונש שקל ביהמ"ש השלום כראוי את מיכלול השיקולים הצריכים לעניין".

בבש"פ 7636/97 מ"י נ' עומר מסרי נדון בביהמ"ש העליון עניינו של נאשם שהורשע בהתפרצות לרכבים וגניבתם, ונקבע כי:

"אכן יש לנהוג בזהירות רבה בבואנו להאריך מעצרו של נאשם בטרם הורשע בדין. אנו מצווים על כך מכוח החוק ומתוך שמירה על כבוד האדם וחרותו, אולם התפרצות לכלי רכב וגניבתם באופן סיטונאי על ידי מי שחשוד בכך שהפך עבירות אלה למקור פרנסה, פוגעת קשות בסדר החברתי, וברכושם ושלוותם של אזרחים תמימים שכלי רכבם החונים בחוצות העיר חשופים לחבלות ולגניבה על-ידי פורעי חוק וסדר."

בת"פ 2466/03 (שלום-י-ם) מ"י נ' דרוויש מוחמד דן ביהמ"ש בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד, שב"ח, גניבת רכב וגניבה מרכב וכן בהחזקת מכשירי פריצה והכשלת שוטר.
ביהמ"ש (כב' השופט פרקש) גזר על הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל (לרבות 8 חודשי מע"ת - שהופעל) ומע"ת, וזאת על כי:

"העבירות הקשורות בגניבת הרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד, החזקת מכשירי פריצה הפכו זה מכבר למה שתואר כ"מכת מדינה". עבירות אלו פוגעות בציבור שוב ושוב וגורמות לנזק כלכלי עצום לפרטים ולמשק המדינה.

עמד על כך ביהמ"ש המחוזי בע"פ 83/92 מדינת ישראל
נ' אלטורה (לא פורסם), כאשר הביע את דעתו כהאי לישנא:
"כבר נלאנו מלחזור ולאמר כי מדובר במכת מדינה הגורמת סבל רב חמור לאלפי אזרחים ולמשק המדינה. לפי סטיסטיקה נגנבים עשרות אלפי כלי רכב מדי שנה בשנה ברחבי מדינת ישראל
, בקצב של רכב גנוב אחד בכל 20 דקות בממוצע. על בתי המשפט להטיל עונשים חמורים, אשר יבהירו לכל, בצורה חד משמעית, כי דינו של גנב רכב למאסר ממושך".

בת"פ 340/03 (מחוזי-חיפה) מ"י נ' אבו מוך ניסים דן ביהמ"ש בנאשם שהורשע במסחר ברכב או בחלקים גנובים, קשירת קשר לפשע, גניבות רכב והתפרצויות לרכב, וקבע (ע"י כב' השופטת ברכה בר-זיו) כי:

"העבירות שבהן הורשע הנאשם הפכו זה מכבר למה שכונה "מכת מדינה" ועל כגון דא אמר ביהמ"ש העליון בע"פ 5957/98- דוד לברטי נ' מ"י תק- על 2000 (1) 672:
"כולנו ידענו והכרנו אותה מכת - מדינה של פריצה לכלי רכב גניבתם ומכירתם ל"משחטות" לפירוקם ולמכירת חלקיהם לאחר מכן. מכת מדינה היא מכת- יחיד היא. אין צורך בדמיון מפליג כדי לעמוד על עוגמת הנפש הנגרמת לו לבעל כלי- רכב משמתגלה לו כי רכבו נגנב. בעניינו- שלנו, כאמור, אין המדובר אך בכלי רכב אחד אלא בכלי רכב רבים; לא בגנב בודד אלא בכנופייה של עבריינים; והמערער שלפנינו הוא מראשיה של אותה כנופיה. הוא שאמרנו: העונש שהוטל על המערער אינו עונש חמור כל- עיקר, והרי רק בהטלת עונשים חמורים יעלו בתי - המשפט את תרומתם לביעור הנגע שפשה בנו".

בע"פ 70299/99 (מחוזי-ת"א-יפו) מ"י נ' פואז בן פואז דקרוק דן ביהמ"ש בנאשם שהורשע, בין היתר, ב-5 אישומים - בהם גניבת רכב, התפרצות לרכב, ושב"ח.
ביהמ"ש קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על הנאשם בביהמ"ש קמא, והשית עליו עונש מאסר של 3 שנים לריצוי בפועל (במקום 7 חודשי מאסר שהוטל עליו בבית משפט קמא).
בדעת מיעוט, קבע כב' השופט המר, כי:

"ביהמ"ש קמא אמר את כל האמירות הנכונות לגבי חומרת העבירות, לגבי גישת המחוקק לעבירות אלו, לגבי התוצאות הכלכליות הקשות שנגרמות לציבור מביצוען של עבירות אלו. יש לציין כי מדובר אכן בעבירות המאופיינות בקלות ביצוען ובקושי הרב להלחם בהן.

בשל נפוצותן של העבירות הללו, רק מדיניות ענישה מחמירה יכולה להוות הרתעה ממשית, לא כל שכן כשמדובר באנשים שאינם תושבי המדינה הנכנסים ארצה, שלא כחוק, כדי לבצע כאן עבירות, לערער את בטחון הציבור ולגרום לו נזקים.

לו דעתי היתה נשמעת, ורק בשל ההלכה עי אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם העבריינים (הלה שסבורני, כי יש מקום להרהר בה שנית בבוא הזמן), הייתי מעמיד את העונש מאסר בפועל על המשיב לשאת על 4 שנות מאסר" (דגש שלי - נ.ב.).

בת.פ. 198/96 (מחוזי-ירושלים) מ"י נ' דוד ליברטי, דן בית המשפט בנאשם שהורשע ב-32 עבירות - לרבות התפרצות לרכב ועבירות רכוש אחרות הקשורות לרכב, דחה את המלצת שירות המבחן לדחות את מתן גזר הדין, על שום כי מאסר יביא לנסיגה וקושי לשקמו בעתיד, וכב' השופט חשין קבע, כי:

"כבר בפתח פרשת העונש דחיתי המלצה זו של שירות במבחן; שכן, לאור חומרת העבירות וריבויין, נראתה לי ההמלצה בלתי סבירה לחלוטין. כנגד האינטרס השיקומי של הנאשם, שאין להקל בו ראש, חייב אני להעדיף, את האינטרס של כלל הציבור- המחייב הטלת עונש מכאיב ומיידי על הנאשם- על פי האינטרס של הנאשם בשיקום".

כמו כן, הוסיף ביהמ"ש בנוגע לחומרת העבירות אותם ביצע הנאשם כי:

"העבירות הרבות שעבר הנאשם מהוות חלק מאותה "מכת מדינה" אשר פשתה במקומותינו; הנאשם, כמו יתר חברי הכנופיה, שם ללעג ולקלס את שלטון החוק בישראל מתוך שאיפה להתעשרות קלה, שלא בדרך של עבודה המכבדת את בעליה, על חשבון בעלי המכוניות התמימים. העבירות שעבר הנאשם פוגעות לא רק בקורבנות העבירה הספציפיים - בעלי המכוניות שנגנבו - אלא חותרות תחת סדרי השלטון והמשפט ממש, מדירות שינה מלילותיהם של האזרחים שומרי החוק ומערערות את בטחונו של הציבור בשוטריו ובשופטיו; ולא אצא ידי חובתי אם לא אוסיף, כי עבירות מסוג זה גם גורמות נזק כלכלי משמעותי למשק הישראלי. דומה, כי הגיעה העת להתייחס לעבירות אלו של גניבת כלי רכב, פירוקם וסחר בהם, המתבצעות באופן שיטתי וכעסק מאורגן לכל דבר, לא עוד כאל עבירה רכושית רגילה, ולא כאל סתם "מכת מדינה", אלא כאל מכת מדינה המאיימת על אכיפת שלטון החוק ועל אמון ציבור האזרחים במערכות השלטון והמשפט, כפי שכבר עמדתי על כך לעיל. על התגובה העונשית להיות מחמירה בהתאם, תוך העדפת אינטרס הכלל על האינטרס של הנאשם היחיד."

סופו של דבר, נדון הנאשם ל-10 שנות מאסר, מתוכן 7 בפועל ויתרתו על תנאי, ופסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

ברע"פ 4108/05 ויקטור שניידרמן ואח' נ' מ"י מיום 17.5.05 בביהמ"ש העליון דן כב' השופט עדיאל בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים שהורשעו, בין היתר, בפריצה לרכב וגניבת חלקי רכב, החזקת כלי פריצה וגניבה, ונגזרו עליהם 8 ו-12 חודשי מאסר בפועל, מע"ת ופיצוי ושנדחה ערעורם בבית המשפט המחוזי.
ביהמ"ש דחה את הבקשה למרות המלצת שרות המבחן, וזאת כי:

"גם בדחיית המלצת תסקיר שירות המבחן, חרף המשקל הנכבד שיש לייחס לה, אין כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית ( וע"פ 11841/04 קרינאווי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם); רע"פ 10904/04 מיארה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)). על ביהמ"ש ליתן את דעתו גם על ההיבטים האחרים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם ולשקול את כלל שיקולי הענישה, לרבות ההתרעה והגמול, כפי שנעשה במקרה שבפני
נו."
8. מן הכלל את הפרט
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אותן ביצע ביום אחד ולא הסתפק בכך, ניסה להמלט מהשוטרים שניסו לעוצרו, סיכן את עצמו ואת הסובבים אותו, והכשיל בכך את השוטרים שניסו למלא את תפקידם כדין.
הנאשם הוסיף "חטא על פשע" ומסר הודעה כוזבת - ובכך הקשה על משטרת ישראל מלבצע את משימותיה הרבות.
אין זו מעידה חד פעמית של הנאשם, שלחובתו אף עבר פלילי בעבירות דומות, שבוצעו בסמיכות זמנים לעבירות נשוא הרשעתו בפני
(ב-2/01, 8/01) - כרצף פעולות עברייני נמשך.
אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שאלה עלו מתסקיר שרות המבחן, וכפי שהובאו בפני
להקהות את חומרת מעשיו.
עם זאת, אין להתעלם מחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (למרות שהנאשם לא התייצב ב-13.7.04 לדיון בעניינו והוצא נגדו צו הבאה), גילו של הנאשם, ונסיבותיו האישיות כמפורט בתסקיר - ועל כן לא אמצה את הדין עימו.

9. על כן ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 10 חודשים.

ב. מע"ת בן 8 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור על עבירות רכוש והעבירות בהן הורשע.

ג. קנס בסך 4,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם עד ליום 10.5.06.

ד. פיצוי למתלוננות (ענבל גולדשטיין ואסתר יובל), בסך 1,500 ₪ כל אחת - שישולם עד ליום 10.4.06.

10. זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ה (8 ביוני 2005) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת
ב"כ הנאשם:
אבקש עיכוב ביצוע גזה"ד, אנחנו מתכוונים להגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזה"ד.
מדובר בתיק משנת 02'.
בתיק הזה היו הרבה דיונים והרבה דחיות, והנאשם התייצב לכל הדיונים, חוץ מאשר דיון אחד, ולכן אני סבור שיש מקום לאור התקופה שנגזרה עליו ולאור העובדה שהליכי הערעור אורכים זמן רב ולאור הלכת שוורץ - להיעתר לבקשה .
כמו כן, בתיק בית המשפט יש הפקדה בסך 1,000 ₪ שיכולה להוות ערבות להתייצבותו של הנאשם, ואבקש שלא להוסיף עליה, נוכח מצבו הכלכלי.
ניתן להוסיף ערבות צד ג'.
לחילופין אבקש לעכב את ביצוע גזה"ד ולו לצורך התארגנות.

ב"כ המאשימה:
מתנגד לעיכוב הביצוע, נוכח העובדה כי עתירת התביעה למאסר היתה ידועה לנאשם.
החלטה

1. הגשת ערעור אינה מהווה עילה המצדיקה עיכוב ביצוע גזה"ד.

2. גם נוכח משך המאסר אינני רואה מקום לעיכוב ביצוע גזה"ד, וזאת נוכח האינטרס הציבורי הברור בדבר מיידיות ריצוי עונשו של אדם בתכוף למתן גזר דינו.

3. הבקשה נדחית.

ניתנה היום א' בסיון, תשס"ה (8 ביוני 2005) במעמד הצדדים.
נאוה בכור
, שופטת

קלדנית: אתי ב.ש.








פ בית משפט שלום 2746/02 מדינת ישראל נ' קשוע בן זקי יוסף (פורסם ב-ֽ 08/06/2005)