פסקי דין על בית ספר נזירות נצרת | פסקי דין על רימון באבא | פסקי דין על רימה באבא |

11656-02/16 א     01/10/2017




א 11656-02/16 בית ספר נזירות נצרת נ' רימון באבא, רימה באבא








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 11656-02-16 בית ספר נזירות נצרת
נ' באבא ואח'


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



התובעת
בית ספר נזירות נצרת
ע"י ב"כ עוה"ד נסים נג'אר


נגד

הנתבעים

.1

רימון באבא
.2

רימה באבא
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף משיעל ואח'




פסק דין


לפני תביעה כספית- חוזית.
בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים אשר קיבל תוקף של החלטה מיום 22/5/17,

פסק דין
זה ניתן על בסיס סיכומי הצדדים וחומר הראיות המצוי בתיק בלבד.

התובע הוא בית ספר "מוכר שאינו רשמי" המעניק שירותי חינוך לתלמידים, כנגד תמורה כספית בעבור שכר לימוד, דמי פיתוח ושירותים. הנתבעים הם בני זוג תושבי העיר שפרעם, אשר רשמו את ילדיהם ללימודים בבית הספר, תוך התחייבות לשלם לתובע בעבור שירותי החינוך הניתנים לילדיהם. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם ואת ההסכם בין הצדדים, לא שילמו את המגיע מהם לתובע במשך השנים ונותרו חייבים לו את סכום התביעה.

לטענת התובע, בכל שנת לימודים נשלחים להורי התלמידים מנשרים אודות גובה שכר הלימוד, דמי הפיתוח והשירותים לשנה הבאה והורי התלמידים שולחים את ילדיהם ללמוד בבית הספר על סמך תנאים אלה. לטענתו, המדובר בהצעה וקיבול לכל דבר ועניין.

התובע טוען כי הנתבעים צברו חוב בסך של 94,992.5 ₪ (נומינלי) בגין התקופה שמשנת הלימודים 2005-2006 ועד שנת הלימודים 2013-2014 וחרף פניות חוזרות ונשנות אליהם בדרישה לתשלום החוב ועל אף הנחות שניתנו להם בהפרשי הצמדה וריבית, שילמו הנתבעים רק חלק מזערי מחובם לתובע. התובע טוען כי הנתבעים ממשיכים לצבור חוב אף מעבר לתקופה הנ"ל ובמהלך שנות הלימוד 2014/2015 ו- 2015/2016
הם לא שילמו דבר. לפיכך, עתר התובע לפיצול סעדים על מנת שיתאפשר לו להגיש תביעה נוספת כנגד הנתבעים בגין תקופה זו. לטענת התובע פניות אל הנתבעים במהלך השנים לא הועילו, על אף שאלו התחייבו להסדיר את חובם.

התובע טוען כי סוגיית גביית שכר הלימוד על יד בתי ספר פרטיים (מוכרים בלתי רשמיים) הוכרעה במסגרת ע"א 10232-09-13 המוטרנות היוונית הקתולית נ' מרואן עבוד ואח', שם נפסק כי משעמדה לפני הורי התלמיד האפשרות לשלוח אותו לבית ספר מוכר רשמי באזור מגוריו ואלו בחרו לשלחו אותו לבתי ספר מוכר שאינו רשמי, הם קיבלו על עצמם את נטל התשלומים שאינו מוטל על מי שבוחר לשלוח את ילדיו לבית ספר רשמי. עוד נקבע, כי עצם החיוב בתשלום שכר לימוד ודמי הרשמה על ידי מוסד חינוכי מוכר ולא רשמי בהעדר אישור המנכ"ל, אינו מהווה פעולה בלתי חוקית, השוללת קבלת תשלום בגין השירותים הניתנים. בנוסף נקבע כי טענת הורי התלמיד לפיה אין לחייבם בתשלום בהעדר אישור מנכ"ל מהווה חוסר תום לב מצדם ואין מקום לבטל בדיעבד את התשלום מחמת אי חוקיות.

התובע טוען כי חובם של הנתבעים עומד על סך של 126,612 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית ומכאן התביעה שלפני.

הנתבעים טוענים כי התביעה כנגדם קנטרנית וטורדנית. לטענתם, חלה התיישנות לגבי חובות המתייחסים לשנים 2001- 2009. לטענתם, דמי ההרשמה אותם דורש התובע הם בניגוד להוראות חוזרי המנכ"ל המחייבים בתי ספר מוכרים לא רשמיים. לטענתם, בית המשפט בע"א 10232-09-13 החריג בפסק דינו את שאלת זכותו של מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי לגבות דמי הרשמה. לטענתם גביית דמי הרשמה באופן שנתי, כפי שגובה התובע, נעשה בניגוד לחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. לטענתם, פנייתם אל התובע בבקשה לשלם את שכר הלימוד שאינו שנוי במחלוקת זכתה לסירוב מצדו.

לטענת הנתבעים, פסק הדין שניתן בע"א 10232-09-13
אינו מחייב ונותן פתרון חלקי בלבד לבעיה. לטענתם, בפסק הדין נקבע כי על בתי ספר מוכרים לא רשמיים לפעול בהתאם להוראות חוזרי המנכ"ל. לטענתם, בהיותם בני העדה הנוצרית אין להם ברירה אלא לשלוח את ילדיהם ללמוד בבית הספר אותו מנהל התובע. הנתבעים מכחישים כל התחייבות מצדם לשלם לתובע עבור שירותי חינוך כלשהם, דמי פיתוח ושירותים או שכר לימוד.

בכתב התשובה מטעמו, טוען התובע כי חובם של הנתבעים בעבור השנים 2001- 2008 לא התיישן זאת בשים לב כי בכתב הגנתם טענו הנתבעים טענת התיישנות המתייחסת לשנים 2008-2009 בלבד. לטענתו, ממילא לא חלה כל התיישנות לגבי חובם של הנתבעים זאת כאשר במהלך השנים הודו הנתבעים בחובם לתובע, שילמו סכומים על חשבון החוב ואף הבטיחו לא פעם לתובע כי יסדירו את חובם. לטענתו, התביעה שלפני מתייחסת לחובות שחוזר המנכ"ל כלל אינו חל עליהם ובית המשפט של הערעור קבע כי ניתן לגבות את החובות וכי החוזר אינו חל באופן רטרואקטיבי.

לטענת התובע, בית המשפט של הערעור קבע כי אין לשלול את חוקיות גביית דמי הרשמה ככל וגביה זו נעשתה עובר לכניסת חוזר המנכ"ל לתוקף. התובע דוחה את טענת הנתבעים לפיה הוא סירב לקבל מהם תשלומים על חשבון חובם וכי התנה זאת בתשלום מלוא החוב. לטענתו בעיר שפרעם בה פועל בית הספר לא קיימת חלוקה למחוזות או עדות, בבית הספר ישנם תלמידים מעדות שונות וקיימים בעיר בתי ספר רשמיים רבים בהן לומדים תלמידים מכל העדות.


דיון:
התיישנות:
התביעה שלפני הוגשה ביום 5/2/16. הנתבעים טוענים להתיישנות חלק נכבד מהסכומים המפורטים בכתב התביעה המתייחסים לשנים 2001- 2009 (ס' 4 לתצהיר הנתבעים).

סעיף 5(1) לחוק התיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") קובע,
כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת תוך שבע שנים. סעיף 6 לחוק קובע כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התובענה. חריג לסעיף 6 נמצא בסעיף 9 לחוק הקובע כי
"הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".
מטעמו של התובע הוגש תצהירה של הגב' לולו משיעל העובדת במחלקת הגביה אצל התובע מזה עשרות שנים ומתוקף תפקידה נוהגת לפנות להורי התלמידים בכתב ובע"פ בדרישה לתשלום חובותיהם בגין שכר הלימוד וחובות אחרים. לתצהירה צורף רישום שיחותיה עם הנתבעים במהלכן של השנים, ממנה עולה כי לכל המאוחר בשנת 2012 הודו הנתבעים בפני
ה, בחובם לתובע. מהתיעוד עולה כי ביום 18/10/12 קיימה הגב' משיעל שיחה עם הנתבעים וכך נרשם: "התקשרתי עם האישה שאמרה תתקשרי עם האב. התקשרתי עם הבעל ואמר שהוא ישלם ב – 10.11.12."

עוד מעידה הגב' משיעל כי בשיחה טלפונית מיום 10/1/14 נרשם
"שיחה טלפונית עם הבעל ואמר שיגיע לבית הספר ביום שני" וכן תרשומת נוספת מיום
20/6/14 שם נרשם: "שיחה טלפונית עם האישה אין תשובה. לאחר מכן התקשרתי עם הבעל והוא ענה מה הסכום לשנה זו, אמרתי לו 5,230 ₪ ואמר ששבוע הבא הוא בא לשלם." מכאן עולה כי לכל המאוחר במהלך שנת 2012, הודו הנתבעים בקיומו של חוב לנתבעת ולאחר מכן אף במסגרת שיחות שקיימו עם הגב' משיעל במהלך שנת 2014. התובענה דנן הוגשה ב 2/16, בטרם חלוף תקופת ההתיישנות ממועד ההודאה ומכאן כי התביעה לא התיישנה וטענת הנתבעים לעניין זה נדחית.
מעבר לכך, התובע הציג אסמכתאות לפיהן החל משנת 2004 נשלחו אל הורי התלמידים ובכללם הנתבעים, הודעות המפרטות את
שכר הלימוד החודשי לכל שנת לימוד. בהודעה המפרטת את שכר הלימוד לשנת הלימוד 2012/13 נכתב בכותרת "הנדון: שכר לימוד וסילוק חובות" ובהמשך "בית הספר ימסור את נושא גביית החובות לעו"ד. מבקשים מכל אחד עם חובות כלשהם (ללא קשר מה גובה החוב או אורך תקופתו) לפנות לבית הספר כדי לסדר את תשלום החוב כדי להימנע מהשלכות של פעולה זו". בהתאם, טענת הנתבעים לפיה הם מעולם לא נדרשו לשם את החובות (ס' 4 לתצהיר רימון באבא
) וכי הם מעולם לא התחייבו, בכתב או בע"פ, לשלם שכר לימוד (ס' 12 לתצהיר רימון באבא
) אינה יכולה לעמוד.
לא ייתכן כי הורים שולחים את ילדיהם ללמוד בבית הספר של התובע, החל משנת 2001 ואינם מעלים בדעתם כי הדבר כרוך בתשלום שכר לימוד. טענת הנתבעים כי שילמו מתוך רצון לתמוך בבית הספר ולעזור לו כספית בשל צביונו הנוצרי (ראה ס. 12 לתצהיר מר באבא מאזן), איננה מתקבלת על הדעת. בע"א 10232-09-13, עליו מבקשים שני הצדדים להסתמך, נקבע כי טענה זו נוגדת את ההיגיון ומהווה חוסר תום לב.


התובע צירף דפי חשבון המפרטים את התשלומים אשר הושתו על הנתבעים במהלך השנים ובהם ניתן להיווכח כי הנתבעים שילמו תשלומים מזעריים על חשבון חובם לתובע במהלך השנים. אות וסימן הוא לידיעת הנתבעים על חובתם בתשלום שכר לימוד. אם אכן סברו התובעים כי אינם חבים בכל תשלום לבית הספר, מדוע שלמו תשלומים אלו. כאמור, הטענה כי הנתבעים ביקשו "לתמוך" בבית הספר אינה מתקבלת על הדעת. העובדה כי הנתבעים שילמו לתובע במהלך השנים סכומים על חשבון החוב אף עומדת בסתירה לטענתם לפיה התובע סירב לקבל מהם תשלומים ע"ח החוב וכי התנה זאת בתשלום החוב במלואו.

פסק הדין בתא"מ 44866-03-12 ופסק הדין בערעור (ע"א 10232-09-13):
14.
הצדדים ביקשו להסתמך על מקרה דומה אשר נדון בפסק הדין מיום 3/6/13 בתא"מ
44866-03-12. התביעה שם הוגשה על ידי בית ספר מוכר שאינו רשמי כנגד הורי תלמידים אשר שלחו את ילדיהם ללמוד בבית הספר ונצבר להם חוב כספי בגין אי תשלום מלוא שכר הלימוד ודמי שירותים. בית המשפט בערכאה הראשונה הורה על דחיית התביעה לגביית חובם של הנתבעים בגין אי תשלום שכר לימוד זאת משלא הוצג לפני בתי המשפט אישור מנכ"ל בהתאם לס' 28(ג) לחוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969. ערעור שהגיש בית הספר על פסק הדין התקבל.
בפסק דינו מיום 22/4/14, לאחר שסקר את המסגרת המשפטית הרלבנטית, קבע בית המשפט של הערעור כי בנסיבות בהן בחרו ההורים לשלוח את ילדם ללמוד בבית ספר מוכר שאינו רשמי, הם למעשה קיבלו על עצמם את נטל התשלומים שאינו מוטל על מי שבוחר לשלוח ילדיו לבית ספר מוכר רשמי.
נקבע כי לא הוצגה כל תשתית עובדתית באשר לטענת ההורים לפיה שלחו את ילדיהם ללמוד בבית ספר מוכר שאינו רשמי בשל העדר אלטרנטיבה והעדר קיומו של בית ספר מוכר ורשמי באזור מגוריהם. טענת ההורים לפיה לא היו מודעים לקיומם של תשלום דמי לימוד והרשמה נדחתה משנקבע כי היא נוגדת כל הגיון, שכן לא ניתן להעלות על הדעת כי ההורים ישלחו את ילדיהם ללמוד בבית הספר למשך 3 שנים ולא ידעו במהלך
תקופה זו כי הלימודים כרוכים בתשלום. נקבע כי ההורים בחרו מרצונם לשלוח את ילדיהם לבית ספר מוכר שאינו רשמי הגם שבמקום מגוריהם ישנם בתי ספר אחרים מוכרים ורשמיים וחרף כך שבית הספר פנה אליהם בדרישות תשלום, הם לא שילמו את שכר הלימוד ולא כפרו בדבר זכותו של בית הספר לגבות מהם שכר לימוד עבור ילדיהם. בית המשפט של הערעור קבע כי טענת ההורים שאין לחייבם בתשלום שכר לימוד על רקע העובדה שאין בידי בית הספר להציג אישור מנכ"ל לפי ס' 28(ג) לחוק הפיקוח על בתי ספר, מקום שקיימת לבית ספר לא רשמי הרשאה לחיוב תשלום שכר לימוד, מגיעה כדי חוסר תום לב. כן קבע בית המשפט כי התנהלות ההורים כאשר הם זכו לקבל שירותים למשך תקופה ארוכה, לא שילמו חובותיהם ולא כפרו בעצם זכות החיוב, מגיעה כדי חוסר תום לב אשר מכוחו ראוי לחייבם בתשלום בגין השירותים שסופקו להם. כן נקבע, כי בנסיבות אלו מנועים ההורים להעלות טענותיהם לעניין אי החוקיות. בית המשפט קיבל את טענת בית הספר לפיו הוראות ס"ק 28(ג) לחוק פיקוח על בית הספר הקובע כי המנהל הכללי יאשר מפעם לפעם את שכר הלימוד של בית הספר וסדרי גבייתו, נותרה כאות מתה ולא יושמה על ידי משרד החינוך מאז
חקיקתו. חיזוק לכך מצא בית המשפט בחוזר משרד מנכ"ל משרד החינוך מיום 9/3/14 במסגרתו הוסדרו לראשונה
הקריטריונים לגביית שכר לימוד במוסדות מוכרים שאינם רשמיים ואשר תחולתו היא מיום 27/8/14. בית המשפט קבע כי בשים לב לכך שחוזר זה הוא הראשון המסדיר את גביית שכר הלימוד במוסדות החינוך המוכרים הלא רשמיים, קובע מנגנון למתן היתרים לגביית שכר ומסדיר את הגשת הבקשות להיתרים על ידי מוסדות מוכרים שאינם רשמיים למשרד החינוך לצרכי גביית שיעור שכר הלימוד שמותר למוסד לגבות, לא ניתן לאמץ את קביעת בית משפט קמא לפיה עצם החיוב בתשלום שכר לימוד ודמי הרשמה על ידי מוסד חינוכי מוכר ולא רשמי בהיעדר אישור המנכ"ל מהווה פעולה בלתי חוקית השוללת את קבלת התשלום בגין השירות שניתן. נקבע כי משנמנע משרד החינוך במשך עשרות שנים מקביעתם של קריטריונים לגביית שכר לימוד ולעריכת נהלים לשם הגשת בקשת אישור היתר לאחר שניתן לבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים במסגרת חוק לימוד חינם היתר לגביית שכר לימוד ודמי הרשמה ואלה נהגו כך מזה עשרות שנים, אין לשלול את חוקיותו של החיוב או לגרוע מחוקיות ההתחייבות החוזית של הורי התלמידים כלפי בתי הספר המוכרים הלא רשמיים בגין שירותי החינוך שסופקו לילדיהם. לפיכך נקבע כי אין מקום בדיעבד לבטל את חיובי התשלום, מחמת אי חוקיות, שעה שהוראת סעיף 28(ג) לחוק לימוד חינם לא נמלאה בתוכן במהלך כל השנים על ידי משרד החינוך. בית המשפט קבע עוד כי עם כניסתו לתוקף של חוזר המנכ"ל ביום 27/08/14 יידרשו מוסדות החינוך לפעול על פי האמור בו ואולם תחולתן של הוראות חוזר המנכ"ל אינה רטרואקטיבית. בית המשפט לא מצא לנכון להידרש למחלוקת באשר לזכות
מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי לגבות דמי הרשמה משהסכום הנתבע בכתב התביעה הינו עבור שכר לימוד ללא רכיב של דמי הרשמה או דמי שירותים.
בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על פסק הדין, נמחקה בהעדר הפקדת ערובה ופסק דינו של בית המשפט של ערעור הפך חלוט.
15.
טענת הנתבעים שלפני כי
לא היו מודעים לקיומם של תשלום דמי לימוד והרשמה אינה מתקבלת על הדעת ויש בה, כאמור, כדי להעיד על חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעים השולחים את ילדיהם ללמוד בבית הספר אותו מנהל התובע. טענת הנתבעים לפיה מאחר והם בני העדה הנוצרית אין להם ברירה אלא לשלוח את ילדיהם ללמוד בבית הספר מאחר ובתי הספר הממלכתיים בעיר שפרעם מחולקים לעדות (מוסלמית, נוצרים ודרוזים) אף היא לא תוכל לעמוד להם, שכן הנתבעים עצמם טוענים כי בעיר מגוריהם קיים לפחות בית ספר ממלכתי אחד המיועד לעדה הנוצרית (ס' 12 לתצהיר הנתבעים). טענה זו של הנתבעים בדבר בית ספר יחיד לעדה הנוצרית,
לא הוכחה. המצהיר מטעמו של התובע הבהיר כי אין בעיר שפרעם כל חלוקה למחוזות ולעדות וכי גם בבית הספר אתו מנהל התובע ישנם תלמידים מעדות שונות. אף בבתי הספר הרשמיים הרבים הקיימים בעיר שפרעם לומדים תלמידים מכל העדות (ס' 35 לתצהיר התובע).

יישום חוזר מנכ"ל משרד החינוך:
16.
בחוזר מנכ"ל משרד החינוך מיום 9/3/14 הוסדרו לראשונה
הקריטריונים לגביית שכר לימוד במוסדות מוכרים שאינם רשמיים ותחולתו היא מיום 27/8/14. על חוזר זה לא יוכלו הנתבעים להסתמך, היות וחובם הנטען של הנתבעים, הוא בגין התקופה משנת הלימודים 2005-2006 עד שנת הלימודים 2013-2014. מעבר לכך, עיון בפרסומיו הרשמיים של משרד החינוך מעלה כי חוזר זה
בוטל וכי החוזר הרלבנטי לעניינו הוא החוזר שכותרתו
"גביית תשלומי הורים ושכר לימוד במוסד חינוך שאינו רשמי יסודי, וגביית תשלומי הורים עבור מקצועות לימוד ברמה מוגברת, תכנית לימודים נוספת תורנית ובמוסד חינוך ניסויי וייחודי" ותחולתו החל מיום 24.8.16, כך שאף מן הטעם הזה יש לדחות את טענות הנתבעים לעניין זה.

גביית דמי הרשמה:
17.
הנתבעים טוענים כי בהתאם לאמור בע"א 10232-09-13 אין מקום לחייבם בדמי הרשמה. אכן בית המשפט בפסק הדין האמור, לא ראה לנכון להידרש בפסק דינו לשאלת זכותו של מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי לגבות דמי הרשמה. עם זאת נקבע בפסק הדין כי שכר הלימוד ודמי ההרשמה שנגבו על ידי בית הספר אינם חורגים מהוראות חוזר המנכ"ל מיום 9/3/14, אין מחלוקת כי בית הספר הוא מוסד חינוכי מוכר ובלתי רשמי המתוקצב באופן חלקי בלבד ובנסיבות אלו אין מקום לבטל בדיעבד את חיוב התשלומים שנדרשו על יד בית הספר מחמת אי חוקיות, זאת שעה שהוראות ס' 28(ג) לחוק לימוד חינם לא נמלאה בתוכן שנים על ידי משרד החינוך. אף התובע דנן הוא בית ספר רשמי שאינו מוכר ומשכך מתוקצב באופן חלקי על ידי משרד החינוך. טענת הנתבעים לפיה דמי ההרשמה והשירותים אותם גובה בתי הספר מופרזים (ס' 6 לכתב התביעה), נטענה באופן כללי ללא כל פירוט והנמקה מדוע סבורים הנתבעים כי דמי ההרשמה והשירותים שנגבים מהם מופרזים. היה ואכן הנתבעים סברו כי הסכומים מופרזים, מדוע בא הדבר לידי ביטוי אך ורק בכתב ההגנה מטעמם בעוד דרישות התשלום בגין שירותים אלו נשלחות אליהם על ידי התובע עוד משנת 2001. הנתבעים טענו מחד כי הסכומים מופרזים ומאידך כי מעולם לא התחייבו ולא נדרשו על ידי התובע לשלם תשלומים אלו. טענות סותרות אלו לא תוכלנה לדור בכפיפה זו עם זו. כאמור, אף חוזר המנכ"ל מיום 9/3/14 עליו ביקשו הנתבעים להסתמך בוטל וממילא נקבע כי אין לו תחולה רטרואקטיבית ועל כן
אין מקום לקבל את טענת הנתבעים לפיה דמי ההרשמה אותם גובה התובע הם בניגוד להוראות חוזרי המנכ"ל.

גובה החוב:

18.
סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 קובע כי מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת שבאו לו מאדם אחר חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה
לשלם לו את שוויה. בענייננו הוכח כי הנתבעים, מלבד תשלום סכומים מזעריים במהלך השנים , לא נשאו במלוא התשלום המגיע מהם לתובע בגין השירותים שסיפק להם – שירותי החינוך לילדיהם ומשכך, טענתם לפיה הם אינם חבים דבר לתובע מהווה ניסיון מצדם להתעשר שלא כדין על חשבון התובע.
19.
בס' 19 לכתב התביעה נטען כי חובם של הנתבעים לתובע נכון למועד הגשת כתב התביעה, כולל הצמדה וריבית, עומד על סך כולל של 126,612.5 ₪. להוכחת הסכום הנתבע, צרף לעיוני התובע העתקי "מצב חשבון למשלם" החל משנת הלימודים 2001/2002 ועד לשנת הלימודים 2013/2014 (נספח ג לכתב התביעה) וכן דפי חישוב ריבית והצמדה לגבי חובות אלו (נספח ו לכתב התביעה). הנתבעים מלבד טענות כלליות לפיהן
החוב הנתבע מופרז, כי הם אינם מודים בחובם לתובע וכי אופן חישוב חוב אינו מפורט, לא סתרו את טענת התובע ולפיכך אני מקבלת את רשומות התובע בעניין זה וקובעת כי גובה החוב הוא אכן במפורט בידי התובע ועומד ע"ס 126,612.5 ₪.

פיצול סעדים:
20.
התביעה שלפני הוגשה בגין חובם של הנתבעים לתובע עד לשנת הלימודים 2013/2014. התובע טוען כי הנתבעים ממשיכם לצבור חוב אף מעבר לתקופה זו כאשר במהלך שנות הלימוד 2014/2015 ו 2015/2016 הם אינם משלמים דבר על חשבון על חשבון שכר הלימוד ולפיכך עותר לאפשר לו פיצול סעדים באופן כזה שתוגש על ידו תביעה נוספת כנגד הנתבעים בגין שנים אלו ואף לתקופה שלאחר מכן (ס' 10 לכתב התביעה).
סעיף 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע כי "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו.". "ביסוד התקנה עומד הכלל של מעשה בית דין, ובכללו עקרון השתק העילה, שנועד בעיקרו להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה (בנימין רוטנברג, "פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)" משפטים ט"ז 390,393 (תשמ"ו)). הסיפא לתקנה, המעניקה לבית המשפט סמכות לאפשר לתובע לפצל את תביעותיו בשל עילה אחת, מהווה חריג לכלל. מטרתו של החריג "למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם". ראה בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1), 547. אותם מקרים ראויים הם מקרים בהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עמו עד כדי כך באמצעים דיוניים. לבית המשפט מסור שיקול הדעת כדי לערוך איזון בין האינטרסים העומדים בבסיס כלל השתק העילה לבין האינטרסים של התובע, העלולים להיפגע בנסיבות המקרה המסוים. ההיתר לפיצול יינתן רק באותם מקרים בהם מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע לפיצול הסעדים בתובענות שונות על פני האינטרס של הנתבע וטובת הכלל" ראה ברע"א 1399/11 קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ. לזרום חברה קבלנית לבניין ופיתוח בע"מ
(19/01/2012).
בעניינו, משנטען כי הנתבעים אינם משלמים חובם לתובע אף בגין שנות הלימוד 2014/2015 – 2015/2016
תקופה אשר לא נכללה במסגרת התביעה שלפני וייתכן כי נצבר להם אף חוב נוסף בגין תקופה שלאחר מכן, יש לאפשר לתובע פיצול סעדים ואין לפגוע במימוש זכותו לגבות שכר לימוד אף לתקופות אשר מחוץ לתובענה זו ואשר בהן העניק שירותי חינוך לילדי הנתבעים, בלא תמורה. אשר על כן, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדי התובע.
21.
מכל האמור עולה כי התובענה לא התיישנה, זאת בהתאם להודאת הנתבעים בחוב במהלך השנים ולכל הפחות החל בשנת 2012, התובע הוכיח את גובה החוב ואילו טענות הנתבעים כי לא ידעו על חובתם לשלם שכר לימוד וטענותיהם כי שכר לימוד זה הוא מופרז, נדחו. יתרה מכך הוברר כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך עליו מבקשים הנתבעים להסתמך באשר לסכומים אשר ניתן לגבותם בוטל וחוזר המנכ"ל החדש אינו רלבנטי לתקופה בה עסקינן בתובענה זו. הוברר כי לנתבעים הייתה אפשרות לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אחרים בהם לא נדרש שכר לימוד, תוך שמירה על ערכי עדתם, אך הם בחרו למרות האמור בבית הספר התובע ומשכך, עליהם לשלם את שכר הלימוד הנדרש כפי שפורט לעיל. לכן, יש לקבל תביעת התובע במלואה.
22.
סוף דבר,
התביעה מתקבלת.
הנתבעים ישלמו לתובע סך של 126,612 ₪ . הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה (5.2.16) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך 3,200 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,500 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 11656-02/16 בית ספר נזירות נצרת נ' רימון באבא, רימה באבא (פורסם ב-ֽ 01/10/2017)