פסקי דין על הרטוב לוי בע"מ | פסקי דין על שלמה עזראן | פסקי דין על מרים נועם עזראן |

19833-08/17 רעא     03/10/2017




רעא 19833-08/17 הרטוב לוי בע"מ נ' שלמה עזראן, מרים נועם עזראן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 19833-08-17 הרטוב לוי בע"מ
נ' עזראן ואח'




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש
ת -מערערת:

הרטוב לוי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דב פישל
ועו"ד גור עמרם



נגד


המשיבים
:

1.שלמה עזראן
2.מרים נועם עזראן
ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד סער רשף




פסק דין



1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' הש' גיא היימן)
מיום 6.8.17 בת"א 9241-09-16 ות"א 51170-09-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני.

2.
המבקשת היא חברה בע"מ העוסקת בעבודות פיתוח ובנייה.

המשיבים הינם משתכנים אשר הוקצה להם מגרש מס' 14 (במקום מגרש מס' 92) בשטח ההרחבה בקיבוץ זיקים.

3.
בבימ"ש קמא נדונות במאוחד שתי תובענות -
ת"א 9241-09-16 ות"א
51170-09-16.

במסגרת ת"א 9241-09-16 נדונה תביעת המבקשת (להלן גם: "הרטוב לוי") נגד המשיבים (להלן גם: "עזראן") בסך 375,000 ₪ לאכיפת חוזה בניה ולפיצוי בגין הפרתו.
ת"א 51170-09-16 היא תביעת עזראן נגד הרטוב לוי בסך 58,140 ₪ שעניינה בין היתר, ביטול ההסכם במקרקעין.




תביעת עזראן הוגשה בבימ"ש השלום בבאר שבע ובהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון אוחדו התיקים בבימ"ש השלום בתל אביב.

4.
בכתב התביעה אשר הוגש ע"י הרטוב לוי
ביום 6.9.16 בת"א 9241-09-16 נטען כי ביום 15.1.2009 נחתם חוזה בינה ובין הקיבוץ, לפיו הסכימה להיכנס לנעלי חברה בשם אבו דוגוש (1984) בע"מ עמה בוטל החוזה, בכל הקשור לביצוע עבודות פיתוח, שיווק המגרשים ובניית הבתים על המגרשים המיועדים לבנייה מרוכזת.

נטען כי המגרש נשוא כתב התביעה נכלל בשטח ההרחבה במגרשים המיועדים לבניה מרוכזת.

המבקשת מבהירה כי העניין שיש לה הוא כי כל הבתים המיועדים להיבנות על המגרשים לבניה מרוכזת ייבנו על ידה וכי כל המשתכנים ישלמו את הוצאות הפיתוח כדי שניתן יהיה לממתן את ביצוע עבודות הפיתוח.
לטענת המבקשת,
ביום 3.8.2016 המשיבים ביטלו ללא התראה מוקדמת את חוזה הבנייה
אשר נחתם עמה ביום 15.1.2009 והפרו אותו הפרה יסודית. כמו כן לא שילמו את מלוא התמורה שנקבעה בחוזה הפיתוח (216,860 ₪) ונותרו חייבים סך של 116,860 ₪. נטען כי אי תשלום מלוא התמורה בחוזה הפיתוח מהווה הפרה יסודית של חוזה הפיתוח ע"י המשיבים.

לטענת המבקשת, מטרת הביטול הינה ניסיון חסר תום לב של המשיבים לבנות בעצמם בית בבנייה עצמית על המגרש הואיל והם סבורים כי יוכלו לבנות את הבית במחיר זול יותר מהמחיר שנקבע בחוזה הבניה.

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הם
:
תשלום כספי
בגין הפרות ההסכמים וחיובים כספיים (סעיפים 62-66 לכתב התביעה), וכן אכיפת חוזה הבניה וחיוב המשיבים לבנות את הבית על המגרש באמצעות המבקשת ובהתאם להוראות חוזה הבניה.
לחלופין,
ככל שביהמ"ש לא יורה על אכיפת ההסכם, מבוקש לחייב את המשיבים לשלם למבקשת סעד כספי כמפורט בסעיפים 45-54 לכתב התביעה.
כמו כן, מבוקש
לקבוע כי מערכת ההסכמים
כהגדרתה בכתב ההצטרפות עליו חתמו המשיבים עם מתיישבי זיקים בטלה ובהתאם בטלה זכות המשיבים להקצאת המגרש ועליהם להשיב את המגרש לרשות מקרקעי ישראל.






5.
ביום 21.5.17 הגישה הרטוב לוי "בקשה דחופה למתן סעד זמני (במעמד צד אחד)".
בימ"ש התבקש ליתן צו מניעה זמני האוסר על עזראן להוציא ו/או לקבל מהועדה המקומית לתכנון ובניה חוף אשקלון (להלן: "הועדה המקומית") היתר בניה (להלן: "היתר הבניה") בקשר למגרש 14 בשטח ההרחבה בקיבוץ זיקים עד למתן פס"ד בתובענות. כמו כן התבקש צו מניעה זמני שיורה לעזראן להימנע מכל בניה, מכל סוג שהוא במגרש 14 בשטח ההרחבה בקיבוץ זיקים.


בימ"ש התבקש ליתן את הצו בדחיפות ובמעמד צד אחד הואיל ונטען כי ביום 8.5.17 אישרה הועדה המקומית בקשה להיתר בניה לעזראן; והצו נחוץ לצורך מניעת קביעת עובדות בשטח ושינוי מצב קיים.

לבקשה צורף תצהיר מטעם מר יעקב לוי.

בהחלטה מאותו יום, קבע כב' הש' היימן מועדים להגשת תגובה ותשובה לתגובה.


עזראן בתגובתם מיום 4.6.17 ביקשו לדחות את הבקשה.

נטען בין היתר כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, אין עילה לאכיפת הסכם; סיכויי תובענת הרטוב לוי קלושים.



לתגובה צורף תצהיר מטעם משיבה 2.


בתשובה לתגובה מטעם המבקשת מיום 5.6.17 נטען כי תגובת המשיבים נעדרת מענה ענייני למרבית מטענות המבקשת, קל וחומר כאשר אותן טענות שנטענו ע"י המשיבים נטענו בת"א 49251-06-16 ות"א 47536-04-16; בעניין תורג'מן, שם קיבל בימ"ש (כב' סג"נ השופט דפדי) את הבקשה לצו מניעה, ובר"ע על ההחלטה נדחתה על ידי.
עוד נטען כי סיכויי התביעה טובים ביותר והמשיבים לא התמודדו עם נושא "מאזן הנוחות" שמוכרע לטובת המבקשת באופן מובהק.
צורף תצהיר מטעם מר יעקב לוי.








6.
ביום
26.7.17 הגישו עזראן "בקשה למתן החלטה" במסגרתה ביקשו כי בימ"ש ייתן החלטה בבקשת הרטוב לוי מיום 21.5.17 וידחה אותה, בשים לב לכך לבימ"ש קמא לא מצא לנכון ליתן צו במעמד צד אחד והמשיבים עצרו את כל הליכי תכנון ובניה כדי לא לקבוע עובדות בשטח.

7.
החלטת בימ"ש קמא מיום 6.8.17:

בימ"ש קמא מצא כי דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להידחות מהטעמים הבאים:

(1)
עילת התביעה לאכיפת חוזה:
נקבע כי ספק אם התובענה מקימה עילה לאכיפת חוזה, מדובר בעניין הדורש בירור לגופו. בשלב המקדמי של הבקשה למתן סעד זמני, בימ"ש קמא לא מצא תשובה מניחה את הדעת לשאלה מכוח מה ניתן החוזה לאכיפה ולא מצא מענה לשאלה כיצד ניתן לעתור לסעד של ביטול הזכאות למגרש במקום בו בעלי המגרש (מנהל מקרקעי ישראל) אינו צד לתובענה ואף לא הקיבוץ.

(2)
מאזן הנוחות:
בימ"ש קמא סבר כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המשיבים.
בכל הנוגע לבקשה למניעת הליכים של תכנון ובנייה, לא ניתן להיעתר לה. מדובר בהליכים הפיכים וממילא אין מדובר בהעמדת עובדה מוגמרת שתסכל את הסעד המבוקש בתובענה.
בכל הנוגע למניעת בנייה בפועל, לא הונח טעם מניח את הדעת להשבית את הנעשה במקרקעין ולהכפיפו לרצון המבקשת. כל השאר ניתן לכימות בכסף ובהתחשב בכך שמעורבים בבקשה גם המנהל והקיבוץ, אין חשש כי המבקשת תמצא עצמה מול שוקת שבורה במידה ותזכה בתובענה.
מנגד, נזקם של המשיבים יהא ניכר אם לא יתאפשר להם לנהל הליכים לקבלת היתר בנייה ולמימושו.









הודגש כי אין באמור להכריע בתובענה גופה אשר תתברר כל צורכה.
צוין כי העובדה שבתיק אחר ניתן צו כמבוקש, אינה משנה מטעמי ההנמקה וכן אם ביהמ"ש המחוזי סבר כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המבקשת, הרי שפתוחה הדרך גם בבקשה זו, לפנות לערכאת הערעור.

8.
המבקשת טוענת בבקשת רשות ערעור כי יש לתת לה רשות ערעור, לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בימ"ש קמא מיום 6.8.17 ולתת צו מניעה זמני נגד המשיבים.
לטענתה, בימ"ש קמא התעלם ממרבית טענות המבקשת בבקשה; לא דן ולא הכריע בהן לגופו של עניין.
נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהעובדה שהסעד העיקרי המבוקש בתביעה, התואם גם את ההסכם בין הצדדים הינו אכיפה וכן מטענות המבקשת בנוגע למאזן הנוחות.
עוד נטען כי בימ"ש קמא לא התייחס להחלטת כב' סג"נ הש' דפדי שניתנה בת"א 49251-06-16 שעניינה בתביעת המבקשת נגד משתכנים אחרים בקיבוץ זיקים (להלן: "עניין תורג'מן") אשר זהה במהותה לתביעה דנן,
שם ניתן צו מניעה זמני בבקשה שהגישה המבקשת נגד תורג'מן.
בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י תורג'מן, נדחתה על ידי בהחלטה מיום 28/2/17 (ׁרע"א
52677-02-17 תורג'מן נ' הרטוב לוי בע"מ
) . נטען כי החלטת בימ"ש קמא עומדת בסתירה להחלטה זו, מבלי שבימ"ש קמא מסביר מדוע סטה מקביעת ביהמ"ש המחוזי, בשים לב לכך שטענות המשיבים בתגובתם לבקשת למתן צו מניעה בהליך דנן זהות לטענות תורג'מן בתגובתם לבקשת למתן צו מניעה זמני, וללא שנטען לשינוי נסיבות בין המקרים.
כן נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהחלטת כב' הש' קויפמן מיום 6.9.16 בבימ"ש שלום בבאר שבע שניתנה במסגרת תביעה שקדמה לתביעה בת"א 49251-06-16 שהגישו תורג'מן נגד המבקשת וקיבוץ זיקים (ת"א 47536-04-16), שם נדחתה בקשת תורג'מן לצו עשה
נגד הקיבוץ כדי לאפשר להם לקבל היתר בניה לצורך בניה עצמית.

9.
המשיבים בתגובתם לבקשה מבקשים להורות על דחיית הבקשה ודחיית הערעור (במידה והבר"ע תידון כבערעור).







לטענת המשיבים ההחלטה ניתנה במסגרת שיקול דעת הערכאה הדיונית ואין מקום להתערב בקביעותיה; החלטת בימ"ש קמא מפורטת ומנומקת ולא נפלה בה טעות.

כמו כן אין כל סתירה בין ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור לבין ההחלטה שניתנה על ידי בעניין תורג'מן.

עוד נטען כי סעד האכיפה אינו ישים והסעד היחידי הישים הינו סעד כספי; התנהלות המבקשת חסרת תום לב ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם.

10.
בהחלטתי מיום 18.8.17 ניתן צו ארעי לפיו עד למתן החלטה אחרת לא יבצעו המשיבים עבודות בניה במגרש 14 בשטח ההרחבה בקיבוץ זיקים, על מנת לאזן בין האינטרסים השונים.

התקיים דיון בבקשת רשות הערעור ביום 10.9.17.

11.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובמכלול החומר הגעתי למסקנה ולפיה
יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן
:

12.
ככלל "בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים...". (תקנה 366 (א) לתקסד"א).
(א)
זו דרך המלך אותה התווה מחוקק המשנה ומטרתה להבטיח כי טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני יידונו כדבעי, זאת בשל החשיבות המעשית לבקשות לסעדים זמניים שחייבה התייחסות מיוחדת מצד מחוקק המשנה (רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, סעיף 19 להחלטת כב' הש' נ' סולברג (12.1.16)).


בענייננו בימ"ש קמא לא נתן צו במעמד צד אחד.
החלטת בימ"ש קמא ניתנה על סמך הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים.
יובהר; למען הסר ספק; כי הצדדים לא ביקשו לקיים דיון בעניינם.

משלא ניתנה החלטת בימ"ש קמא לאחר דיון במעמד הצדדים, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ונחלש כוחה של ההלכה לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים (רע"א 8286/12 עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה (15.1.2013)).






הרי החלטת בית משפט קמא לא התבססה על התרשמות ישירה מעדים אלא ממסמכים, המונחים גם בפני
ערכאת הערעור.

(ב)
ברע"א 5779/16 באסל נ' חדיד (7.8.2016) נפסק על ידי כב' השופט סולברג (סעיף 19):

" ברם, על אף חשיבותו של הסעד הזמני וחרף היתרון הגלום בדיון בבקשה במעמד הצדדים, אין בכך כדי לשלול את סמכותו הטבועה של בית המשפט לדחות על הסף בקשות אשר גם ברמה הלכאורית אינן מצדיקות את מתן הסעד הזמני המבוקש...

מכל מקום, אין צורך לומר כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הנ"ל אך ורק במצבים חריגים, כאשר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה. זאת, כפועל יוצא של זכות היסוד של הגישה לערכאות, אשר קנתה לעצמה מעמד חוקתי על אף שאיננה חרותה עלי ספר בחוקי היסוד...".
(הדגשה שלי – א.כ.).

(ג)
בימ"ש קמא לא קיים דיון בבקשה. הוא ביסס את החלטתו על כך שאין סיכוי להליך גופו לאור סעד האכיפה המבוקש והסעד של ביטול הזכאות למגרש.

(ד)
אינני סבורה כי בשלב המקדמי בו מצוי התיק, ניתן כבר לקבוע כי אין עילה לכאורה בנוגע לסעד האכיפה.
סעיף 7. ב. להסכם עליו חתמו הצדדים ביום 5.1.14 מאפשר לתבוע אכיפה וטענות המשיבים בדבר חוזה למתן שירות אישי ואי היכולת לאכוף עליהן את ההסכם יתבררו בהליך העיקרי.

(ה)
תפקידם העיקרי של הסעדים הזמניים הוא לדאוג לשמירת מצב קיים, על מנת שהנתבע לא יוכל לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד מתן פסק הדין. רק במצבים חריגים ביהמ"ש יעניק סעד זמני שיש בו שינוי המצב הקיים.

(ראה: 8716/15 מימון נ' רייטר סעיף 22 להחלטת כב' הש' סולברג (28.12.15)).


בשלב הסעד הזמני ביהמ"ש לא מכריע את גורל התביעה אלא אמור להעריך את סיכויי התביעה תוך שקילת מאזן הנוחות שבין הצדדים.






שיקולים אלו, שקיימת ביניהם "מקבילית כוחות" הם אלו המכריעים את גורל הבקשה לסעד זמני, כאשר חוזקו של האחד משפיע על האחר (ראה לענין זה גם: רע"א 8284/14 קורקוס נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (29.12.14) וכן רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי (27.11.14)).
צו המניעה במקרה שלפני מטרתו
למנוע מעזראן מלסכל את סעד האכיפה המבוקש במסגרת התביעה, באמצעות שמירה על המצב הקיים.


(ו)
בעת בחינת סיכויי התביעה בשלב הסעד הזמני נעשית הערכת סיכויי התביעה רק באופן לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני
ביהמ"ש. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.

תנאי זה משמעו- האם עולה מהתובענה שאלה רצינית דיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.

(ראה למשל: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי, סעיף 38 לפסק דינה של כב' הש' מ' נאור (25.10.09)
רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, סעיף 5 לפסק דינו של כב' הש' א' גרוניס (21.4.09)

(ז)
איני סבורה כאמור, כי סעד האכיפה על פניו הינו חסר סיכוי.


בעניין תורג'מן, הגיש המבקש תביעה נגד תורג'מן שגם הם
משתכנים אשר הוקצה להם מגרש 1 בשטח ההרחבה בקיבוץ זיקים. הרטוב לוי טענה כי תורג'מן ביטלו ללא כל התראה מוקדמת את הסכם הפיתוח והסכם הבניה שנחתמו עמה ביום 26.4.15 והם הופרו בהפרה יסודית ע"י תורג'מן.
בכתב התביעה נתבעו

על ידה, בין היתר,
סעד כספי וסעד של אכיפת ההסכמים וחיובם של תורג'מן לבנות את הבית על מגרש באמצעותה.

מדובר בסיטואציה זהה לזו שבענייננו, המסכת העובדתית דומה ואף מערכת ההסכמים בין הצדדים.








בעניין תורג'מן בחן כב' סג"נ השופט דפדי את הטענות שהועלו גם על ידי תורג'מן.

בסעיף 7. ב. להסכם נכתב:
"ביטול ההסכם ע"י המזמין שלא כדין או הפרתו הבוטה על ידי המזמין או איחור בתשלומים של מעבר ל- 45 יום ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם להלן: ההפרה היסודית, ויזכה (אך לא יחייב) את הקבלן בזכות לביטול ההסכם או אכיפתו, וכמו-כן יזכה את הקבלן בפיצוי קבוע ומוסכם ללא צורך בהוכחת נזק ע"ס בשקלים השווה ל-25,000 $ ארה"ב...".
משכך, מלשון ההסכם עולה כי הצדדים הסכימו כי במקרה של הפרת ההסכם ע"י עזראן, הרטוב לוי תוכל לעתור לסעד של אכיפת ההסכם.

עזראן טענו בתגובתם לבקשה למתן סעד זמני מיום 4.6.17 (סעיפים 28-29) כי בנסיבות העניין לא ניתן להעניק למבקשת סעד של אכיפה בשל חוסר אמון ויחסים עכורים בין הצדדים, ובשים לב לכך שמדובר בחוזה למתן שירות אישי שהוא בניית ביתם. נטען כי עפ"י הוראות סעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 לא ניתן לאכוף חוזה בנסיבות אלה והסעד המתאים הוא של פיצוי כספי.

טענה זהה נטענה ע"י תורג'מן ונדחתה על ידי בית משפט.
נקבע שם כי אמנם, ככלל, חוזה למתן שירות אישי אינו ניתן לאכיפה, ברם זה אינו המקרה בגינו יש להימנע
מליתן את הסעד הזמני.
בסעיפים 38-39 להחלטה בעניין תורג'מן נומק:
"
ראשית, כאמור לעיל, המשיבים נתנו הסכמתם בחתימתם על הסכם הבנייה לקיומו של סעד כזה. ושנית, בניית הבית אינה נעשית בהכרח על ידי התובעת או מנהלה ואין מניעה כי זו תסתייע בגורמים שונים בביצועה. נאמנים עלי הדברים של פרופסור שלו שהובאו בטיעוני המבקשת כדלקמן (ראו סעיף 13 לתשובת המבקשת): "יתר על כן: מניסוחו הצר והמדוייק של הסייג לאכיפה בסעיף 3(2) עולה בבירור המגמה לצמצום תחולתו של סייג זה. ראשית, מדובר בסייג הנדון רק בעבודה אישית או בשירות אישי. לא כל עבודה ולא כל שירות אינם ניתנים לאכיפה, אלא רק כאלה שהם אישיים במהותם. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע פעמים רבות מספר כי ביחסים בין קבלן לבין מזמין לא ניתן שירות אישי. שירות אישי לא ייחשב כאישי כאשר ניתן להעביר את ביצועו לאחר".





וראה גם פסק דינו של כב' השופט בך כדלקמן: "כבר נקבע לא אחת בפסיקתו של בית
­
משפט זה, כי היחסים בין קבלן למזמין עבודה אינם משום שירות אישי (ראה ע"א 821/77 [
10
], בעמ'
98
; המ' 506/81 [
11
] בעמ'
275
). אמנם אינה מקובלת עלי טענת המשיבה, שלפיה לא ייתכן קיום שירות אישי כשמדובר בחברה ולא באדם פרטי. "שירות אישי" נלמד ממהות השירות. ייתכן בהחלט, כי חברה כלשהי, המזוהה עם אנשים מסוימים, תתחייב לשירות אישי. ואולם אין הדבר כך במקרה שלפנינו, שכן "כשמדובר בעבודה שהמפר אינו חייב לעשותה אישית... ובעבודות... שהמתחייב יכול לעשותן בין בעצמו ובין על ידי אחרים, אין מניעה לתת צו אכיפה" (א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970
" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ט)
56
-
57
). במקרה שלפנינו ברור, כי אין המדובר בעבדה שהקבלן חייב לבצעה בעצמו, וגם משום כך אין זה מקרה של שירות אישי" (ע"א 108/84 מרקוביץ נ' חברה לבנין ולהשקעות, פ"ד מב(1) 757, 765)".


נימוקים אלו יפים גם לעניינינו וכשם שלא מצאתי לנכון להתערב בהן כאשר דחיתי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי תורג'מן, כך גם אינני מוצאת לנכון לשנות דעתי עתה.

15.
באשר למאזן הנוחות:
(א)
יש לבחון את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן צו המניעה, אם לאו.


(ב)
בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה למתן סעד זמני מיום 21.5.17 נטען כי אי מתן הצו יגרום למבקשת לנזקים כבדים מאוד בהיקף של מיליוני ₪, יסכל את הסעד העיקרי (סעד של אכיפה), יאיין את מטרת ההקצאה ועלול להביא משתכנים נוספים להפר את הסכמי הבנייה עליהם חתמו עם המבקשת ולבנות את ביתם בבנייה עצמית על מגרש המיועד לבנייה מרוכזת. נטען כי למבקשת הבונה עשרות בתים בקיבוץ ובקיבוצים אחרים, תיגרם גם פגיעה במוניטין וכן הדבר יוביל לפגיעה בעבודות הפיתוח לכל המשתכנים בהרחבה, אותן לא ניתן יהיה להשלים.






(ג)
בתצהיר מטעם משיבה 2 שצורף לתגובת עזראן לבקשה למתן סעד זמני נטען כי מספר משפחות פעלו לביטול ההסכמים, התנהלו הליכים משפטיים ובחלקם ניתנו פסקי דין ולא נותרו עוד בהרחבה בקיבוץ
משפחות שטרם קיבלו החלטה בדבר צעדיהם המשפטיים. לאף אחת מהמשפחות שפעלו לביטול ההסכמים, המבקשת לא בנתה את ביתם, כך שמדובר בצו מיותר שממילא אין בו כדי לשמור על מצב קיים. עוד נטען כי אפקט ההרתעה כלפי משתכנים אחרים מביטול הסכמים אינו נמנה על השיקולים למתן צו מניעה זמני.
נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת עזראן והנזק העלול להיגרם להם עולה מספר מונים על הנזק העלול להיגרם למבקשת.
עוד נטען כי ככל שיינתן הצו, לא יעלה בידי עזראן לקדם את בניית ביתם, לא יעלה בידם לעמוד בלוח הזמנים לעבודות הבנייה וייגרם הפסד כספי שעה שממילא בסופו של יום הסכם הבנייה לא ייאכף. כמו כן
עיכוב בעבודות הבנייה דורש מעזראן להתגורר בשכירות ולשאת בעלויות השכרת דירה.

(ד)
אני סבורה כי טענות המבקשת בדבר נזקים שייגרמו לה, לו לא יוטל הצו, מבוססות באופן שמטה את מאזן הנוחות לטובתה.
במקרה דנן, ככל שלא יינתן צו מניעה, יסוכל סעד האכיפה לו עותרת המבקשת בכתב התביעה ומאידך, לא שוכנעתי שייגרם נזק של ממש לעזראן ממתן צו המניעה, שאינו ניתן לפיצוי כספי, ככל שהתביעה נגדם תידחה.
משכך, מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת המבקשת.

14.
באשר לבקשה למניעת הליכים של תכנון ובנייה אני מסכימה עם החלטת בימ"ש קמא ולא מצאתי מקום להתערב בה.


15.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל.
החלטת בימ"ש מיום 6.8.17 תבוטל והצו שניתן על ידי ביום 18.8.17 יהפוך לצו מניעה זמני
שיעמוד בתוקפו עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית.




ב)
להבטחת נזקי המשיבים על המבקשת להפקיד התחייבות עצמית (כבר הוגשה בתיק קמא) וכן ערבות בנקאית צמודה למדד או סכום במזומן בסך 100,000 ₪.
כמו כן יש להפקיד ערבות צד ג' בסך 200,000 ₪.
בטוחות אלו יופקדו עד ליום 16/10/17, שאם לא כן יפקע הצו מאליו.

ג)
המשיבים ישאו בהוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

ד)
לאחר שבדיון שהתקיים בפני
הסתבר ,כי קיימים למבקשת עוד 8 תיקים באותו עניין, מומלץ למבקשת לפעול
לאיחוד תיקים
או חלקם או לבקש קביעת התיקים העוסקים באותו עניין בפני
מותב אחד. כך
ימנע חשש לפסיקה סותרת בתיקים השונים שעניינם זהה.

ה)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
י"ג תשרי תשע"ח, 03 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 19833-08/17 הרטוב לוי בע"מ נ' שלמה עזראן, מרים נועם עזראן (פורסם ב-ֽ 03/10/2017)