פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון קצרין | פסקי דין על איתן רוזנפלד

48018-10/14 תוב     12/10/2017




תוב 48018-10/14 ועדה מקומית לתכנון קצרין נ' איתן רוזנפלד








בית משפט השלום בקצרין



תו"ב 48018-10-14 ועדה מקומית לתכנון קצרין
נ' רוזנפלד




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
מיכל ברלינר לוי


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון קצרין


נגד


נאשם

איתן רוזנפלד



החלטה


לפני בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו משלושה טעמים: טענה כי עבודות הבניה נשוא כתב האישום פטורות מהיתר בניה, טענת זוטי דברים וטענה להגנה מן הצדק.

מבוא
1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 29/10/14 אשר תוקן ביום 15/3/16 על ידי הוספת שני עדים, בגדרו יוחסו לנאשם עבירות של בנייה ושימוש ללא היתר כדין לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), זאת בגין הפריטים הבאים בחצר הבניין:

א.
התקנת שער לצורך כניסה לבניין מהחזית האחורית.

ב.
גדר עץ בחזית האחורית.

ג.
תוספת בניה וקירוי סנטף בחזית האחורית בשטח של כ-15 מ"ר.

ד.
מחסן מפח בחזית הקדמית של הבניין.

ה.
גגון מפח בחזית הקדמית.

ו.
תוספת בניה בחזית הקדמית.

ז.
פירוק סלעי בזלת מקו המגרש והצבתם בחנייה הציבורית.

2.
לאחר שנשמעה פרשת התביעה, חזר בו הנאשם מכפירתו, ואולם ביקש להימנע מהרשעתו מן הטעמים לעיל, כפי שפרט בסיכום טענות שהגיש. המאשימה הגישה סיכומי תשובה מטעמה.

טענות הצדדים בתמצית
עבודות הבנייה המפורטות בכתב האישום פטורות מהיתר בניה
3.
לטענת הנאשם מרבית העבודות נשוא כתב האישום פטורות מהיתר בהתאם לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: "תקנות הפטור"):

א.
השער- פטור מהיתר משהינו פתוח עשוי ברזל המצוי בתוך המתחם ואיננו חשמלי.

ב.
הגדר- פטורה מהיתר משבהתאם לעדות המפקחת, אורכה וגובהה לא נמדדו.

ג.
קירוי סנטף- משהעדה ציינה כי גודלו 11 מ"ר, אשר אינו מצריך אישור מהנדס כמפורט בתקנה 11(ד) לתקנות הפטור.

ד.
מחסן-פטור מהיתר משהוא עשוי מחומר קל, מפח, אינו עולה על הגודל הנדרש, אינו מחובר לתשתיות ולא מוקם בשטח המיועד לחנייה בהתאם לתקנות הפטור. בנוסף, המחסן אינו נמצא עוד בשטח.

ה.
גגון מפח- פטור מהיתר משמדובר בגגון פח, הבולט פחות מ-2 מ"ר, בנוי מחומר קל, בהתאם לתקנות הפטור.

ו.
סלעי בזלת- פטורים מהיתר מהטעם שפרוק סלעי הבזלת והצבתם בחניה הציבורית אינם דורשים היתר, זאת אף לדברי העדה, וכי התביעה לא הצביעה על מקור חוקי המחייב להודיע על פרוק סלעים וכי אי מסירת הודעה הינה עבירה. בנוסף צוין כי הסלעים הוסרו והם אינם נמצאים כיום במקום.

4.
המאשימה בתשובתה ציינה כי כתב האישום הוגש ביום 20/10/14 בהתייחס לעבירות שבוצעו במהלך חמש השנים שקדמו להגשתו, וקודם לכניסת תקנות הפטור לתוקף, כשמן הדוחות עולה כי המבנים נבנו זמן רב קודם לכניסת התקנות לתוקף כאמור. נטען כי הנאשם לא עמד בתנאי תקנה 2 לתקנות הפטור, בין היתר משהמבנים אינם מתאימים לתכניות והנחיות מרחביות, לא דיווח על העבודות ולא צרף האישורים הנדרשים ואף לא הוכח כי המבנים עומדים בתקנות הפטור. בתשובתה, פרטה המאשימה לגבי כל פריט הטעם לאי עמידתו בתקנות הפטור.

5.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול המסמכים שבפני
, מצאתי כי דין טענות הנאשם להידחות:

א.
השער והגדר- מת/22 עולה כי גובה הגדר 2 מטר ואורכה 8.80 מטר. האמור עולה אף מת/4 שם צוין כי מדובר בגדר גבוהה, דבר הנחזה אף בשלל התמונות אשר צורפו לתיק. משכך, אין מדובר בגדר שגובהה "...אינו עולה על 1.5 מטרים.." כמצוות תקנה 5 לתקנות הפטור. שעה שמן התמונות עולה כי השער בו עסקינן מהווה חלק מן הגדר אשר לגביה אין תחולה לתקנות הפטור, ספק אם ניתן לקבוע כי אלה חלות לגבי השער. אכן, מעדותה של המפקחת מטעם המאשימה עלה כי לא נמדד אורך הגדר לפני הגשת כתב האישום. ואולם, שעה שבהתאם לדוח מיום 13.10.16 (ת/22) עולה כי גובה הגדר 2 מטר ומשלל התמונות שהוגשו במהלך ההליך לתיק עולה על כי על פניו לא חל שינוי בגובה הגדר במהלך השנים, לא מצאתי כי ניתן לבסס הטענה כי בניית הגדר פטורה מהיתר בהתאם לתקנות הפטור. מקל וחומר שעה שמדובר בגדר אשר הוקמה בחזית המגרש הפונה לרחוב או לשטח ציבורי פתוח ולכן בכל מקרה אינה עומדת בהוראות תקנה 5(2) לתקנות הפטור.

ב.
קירוי סנטף- שעה שסעיף האישום מתייחס לתוספת עץ וקירוי סנטף בשטח של 15 מ"ר, מקובלת עלי עמדת המאשימה כי לא ניתן להתייחס לקירוי בנפרד מן התוספת. אין חולק כי תוספת הבניה איננה פטורה מהיתר, ואף לא נטען אחרת. לפיכך, לא ניתן להתייחס לגגון בנפרד ואין לשעות לטענת הנאשם בעניין זה.

ג.
מחסן מפח- בהתאם לכתב האישום, המחסן הוצב בחזית הקדמית בשטח אורחה. כמו כן, מעדות המפקחת מטעם המאשימה עולה כי המחסן בחזית, כמו גם יתר העבירות בשטח אורחה, נמצאו בשטח המשותף. לפיכך, ומשהנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, לא עומד המחסן בדרישות תקנה 2(1) לתקנות הפטור לפיה על הבנייה להיות מבוצעת "...בידי בעל זכות במקרקעין או בעל זכות לגביהם המאפשרת ביצוע עבודות". עוד יוסף, כי אין בהסרת המחסן כדי לאיין העבירה והדבר יוכל להילקח בחשבון בשלב הטיעונים לעונש בלבד. מעל לצורך יוער כי בכל מקרה, לשם עמידה בתקנות הפטור בעניין זה, היה על הנאשם לפעול בהתאם להוראות תקנה 29(5), דבר שלא נטען כי
נעשה.

ד.
גגון מפח בחזית הקדמית- שעה שמדובר בגגון בחזית עולה כי הבנייה בוצעה בשטח משותף כפי שאף עולה מן התמונות שהוגשו לתיק, ולכן בהתאם להוראות תקנה 2(1) אין תחולה לתקנות הפטור.

ה.
פרוק סלעי בזלת- משעסקינן בסלעי בזלת המהווים חלק מן הבניין המשותף, הזזתם
מהווה תיקון בבניין קיים ושינוי פני הקרקע בהתאם להוראות סעיף 145(א)(2) לחוק. כמו כן, התרשמתי כי הזזת הסלעים נועדה לאפשר לנאשם להמשיך לבצע העבודות נשוא כתב האישום ואין לתת לכך יד.

עבודות הבנייה נשוא כתב האישום עולות כדי "זוטי דברים"
6.

לטענת הנאשם, עבודות הבניה המפורטות בכתב האישום נכנסות לסייג של "זוטי דברים" בהתאם להוראות סעיף 34יז לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נטען כי מדובר בעבודות בנייה קלות ערך, בשטחים זעירים, מתחלפות ומשתנות, אשר אינן מצריכות היתר ולא פוגעות באינטרס הציבורי העומד בבסיס החוק. הודגש בהקשר זה מצבו הבריאותי של הנאשם ומגבלותיו הפיזיות ונטען כי יש להתייחס אף לנסיבותיו החריגות.

7.
המאשימה טענה כי יש לדחות טענת הנאשם; כי הנאשם ביצע הפרות חוזרות ונשנות עת בנה עבודות הטעונות היתר ללא שניתן לו היתר, משך שנים ארוכות מבלי לשעות להתרעות המאשימה; כי אין יסוד לטענת הנאשם כי העבודות היו זמניות ומתחלפות; וכי חלק מן הבנייה בוצעה בשטח הרכוש המשותף.

8.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לרבות מכלול החומר בתיק, מצאתי כי דין טענת הנאשם בדבר "זוטי דברים" להידחות.

9.
סעיף 34יז לחוק העונשין, תשל"ז-1977 שכותרתו "זוטי דברים" קובע כדלהלן
:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

משמע, הסייג של "זוטי דברים" מותנה בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: טיב המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.

10.
בע"פ (ת"א) 1720/95 יובל בן ארי נ' מדינת ישראל נקבע כדלהלן:

"באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי , וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות הענין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו
השכלי (סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט-1969), הרי שהדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו "נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי". עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של "העדר ענין לציבור"..."

11.
ואילו בע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ ואח'
קבע כב' השופט א' א' לוי כדלהלן:


"...נקיטת זהירות בהחלתו של הסייג אינה מונעת פרשנות שתבחן בין מכלול השיקולים גם את נסיבותיו האישיות של המבצע. שכן, יש והשפעתן של נסיבות אלו תשנה את התמונה מן הקצה אל הקצה, והרשעתו לאורן לא תשרת
כל מטרה ראויה".

12.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתצלומי הפריטים השונים שבבנייתם ושימושם מואשם הנאשם, סבורני כי ככל שמדובר בטיב המעשה והאינטרס הציבורי, הרי שלנוכח מספר ההפרות, משכן, אופי הבניה וחריגותה, כמו גם טענת המאשימה בדבר התראות רבות שהוצאו לנאשם, אין זהו המקרה להחלת הסייג של "זוטי דברים".

שעה שהנאשם ביצע מספר רב של הפרות בגין עבודות שונות אשר בוצעו ללא היתר וזאת משך תקופות ארוכות כשמן התמונות והדו"חות שבפני
עולה כי מדובר לכל הפחות בעבודות ומבנים הפוגעים בחזות המבנה ובסדר הציבורי, לא ניתן להגדיר העבירות "זוטי דברים".

13.
לא נעלם מעיניי מצבו הבריאותי של הנאשם ומגבלותיו הפיזיות, ועם זאת, לא מצאתי כי
יש בנסיבותיו אלה כדי לשנות ממסקנתי ואין מדובר במקרה המצדיק את זיכויו מביצוע העבירה המיוחסת לו, מחמת ההגנה של "זוטי דברים".

הגנה מן הצדק

14.
לטענת הנאשם, התנהלות המאשימה היתה לקויה ובלתי הוגנת משלאורך שנים ערכה דו"חות מבלי שצרפה תמונות, מבלי לבצע מדידות ומבלי להיכנס לתוך הנכס פנימה. נטען כי המדידות בוצעו רק בשלב מאוחר של ההליך לאחר שהנאשם הצביע על לקויים ואי התאמה בין העולה מכתב האישום למצב בפועל. עוד נטען כי המאשימה לא הצליחה להוכיח אף לאחר המדידות המאוחרות, כי העבודות מצריכות היתר. בנוסף, חלק מן העבודות הוסרו טרם מועד ההוכחות. כמו כן, לא הצביעה המאשימה על השטח השייך לדירת הנאשם לעומת השטח המשותף.

15.
עוד נטען כי המאשימה התעלמה מנסיבותיו האישיות והחריגות של הנאשם, נכותו וצרכיו המיוחדים שאילצוהו להעביר הכניסה לביתו אל החצר האחורית על המתחייב מכך.

16.
בנוסף נטען כי בנסיבות, לא שקלה המאשימה את הוראות תיקון 66 לחסד"פ- שקילת הסדר מותנה.

17.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושבתי ועיינתי בכלל החומר בתיק, מצאתי כי דין הבקשה לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק- להידחות.

18.
בהתאם להלכה הפסוקה, ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני אשר יינקט במקרים חריגים ביותר. ראו: רע"פ 2730/15 אריק מימון נ' מדינת ישראל (29/4/15) עמ' 7:

"
ואזכיר, בהקשר זה, את שציינתי ברע"פ 959/15

שלבי נ' מדינת ישראל

[פורסם בנבו]
(10.2.2015):

"
'ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר
', ולשם כך נקבע בפסיקה מבחן בעל שלושה שלבים, אשר במסגרתו יש לבחון את עוצמת הפגמים שנפלו בהליך נגד הנאשם; את השאלה האם קיומו של ההליך פוגע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות; וכן את האפשרות לרפא את הפגמים באמצעי מתון יותר מאשר ביטולו של כתב האישום (
ע"פ 4855/02

מדינת
ישראל נ' בורוביץ
[פורסם בנבו]
(31.3.2005) (להלן: עניין
בורוביץ
)).""

19.
לאחר שעיינתי במכלול טענות הנאשם בדבר הפגמים הנטענים בהתנהלות המאשימה, מהותם וטיבם, לא מצאתי כי ככל שנפלו פגמים מסוימים, מדובר במקרה קיצוני של פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, המצדיקה לבטל של כתב האישום.

מן הכלל אל הפרט

א.
העדר מדידות, צילומים, אבחנה בין שטח הנאשם לשטח המשותף
לאחר עיון בחומר עולה כי לגבי חלק מן המבנים והפריטים צוינו מדידות ואילו לגבי חלקם בוצעו מדידות בשלב מאוחר יותר של ההליך. לא מצאתי כי יש באמור כדי להוות פגם חמור, ודאי לא כזה המצדיק ביטולו של כתב אישום, במיוחד כשצורפו דוחות ותמונות אשר אף מהם ניתן היה להתרשם מגובה/אורך/גודל העבודות והפריטים. הדברים יפים במיוחד שעה שהנאשם חזר בו מכפירתו והודה במיוחס לו בכתב האישום ובחר שלא לנהל הליך הוכחות. אף לגבי טענת הנאשם בדבר האבחנה בין השטח המשותף לשטח דירת הנאשם, לא מצאתי כי יש לקבלה. מן התצלומים והדוחות עולה כי חלק מן העבודות בוצעו בשטח ציבורי ולא מצאתי כי יש בעובדה כי לא בוצעה אבחנה מדוקדקת כדי להוות פגם קיצוני בנסיבות העניין. באשר לטענה כי חלק מן העבודות הוסרו, הרי שחלקם נותרו על כנם ובכל מקרה, אין בהסרת העבודות כדי לאיין העבירה אלא להוות שיקול במסגרת העונש.


ב.
התעלמות מנסיבותיו המיוחדות וצרכיו של הנאשם
מעיון במכלול העבודות נשוא כתב האישום עולה כי לגבי מרביתן, מדובר בעבודות אשר על פניהן, אין ביניהן לבין מגבלותיו הפיזיות של הנאשם כל קשר. יתירה מכך, עם כל ההבנה למצבו של הנאשם ומגבלותיו, ואף אם מקצת העבודות נבנו לצורך שיפור איכות חייו או נגישותו, אין הוא פטור מתחולת דיני התכנון והבניה, והיה עליו לפעול בהתאם לדין החל, טרם ביצוע העבודות.


ג.
תחולת הסדר מותנה
התובע בהגינותו ציין כי כתב האישום הוגש על ידי תובעת קודמת ומשכך אין למאשימה מידע האם נבחן עניינו של הנאשם כמתאים להסדר מותנה אם לאו. עם זאת, לאחר שבחנתי טענות הנאשם בעניין זה, לא מצאתי כי יש לשעות להן. ראשית, עומדת למאשימה חזקת התקינות המנהלית. שנית, תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי,
עושה שימוש במילה "רשאי", ומכאן עולה זכותו של התובע להחליט בהתאם לשיקול דעתו ואין מדובר בחובה להציע הסדר. (ראה בעניין זה תו"ב 58319-02-15 ועדה מקומית לתכנון חוף השרון נ. בלה לוי רוזנצויג). שלישית, במהות, מקובלת עלי עמדת המאשימה כי בנסיבות אין התיק הנדון עומד בהנחיות פרקליטות המדינה. זאת משעסקינן בבניית פריטים רבים, בחלקם על שטחים משותפים לאורך תקופה ארוכה תוך זלזול מתמשך ברשויות החוק, חרף התראות רבות.

8313

ד.
העבודות אינן מצריכות היתר
משטענותיו של הנאשם בעניין זה נדחו בגדרי סעיף 5 להחלטתי, אינני מוצאת מקום לשוב על הדברים כאן.

סוף דבר
משדחיתי טענותיו של הנאשם, אני מרשיעה אותו בהתאם להודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המזכירות תקבע דיון בטיעונים לעונש ליום 5/11/17 שעה 13:15 ותזמן הצדדים.
למען הסר ספק, הדיון יתקיים בבית משפט השלום בצפת.

ניתנה היום, כ"ב תשרי תשע"ח, 12 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.










תוב בית משפט שלום 48018-10/14 ועדה מקומית לתכנון קצרין נ' איתן רוזנפלד (פורסם ב-ֽ 12/10/2017)