פסקי דין על פיצה "פצץ" | פסקי דין על יפה אזולאי | פסקי דין על רונית אזולאי פחימה |

26317-10/17 צא     21/10/2017




צא 26317-10/17 פיצה "פצץ", יפה אזולאי, רונית אזולאי פחימה נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום בחדרה



צ"א 26317-10-17 "פצץ" ואח' נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
רקפת סגל מוהר


מבקשות

1
.
פיצה "פצץ"

2
.
יפה אזולאי

3
.
רונית אזולאי פחימה


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה


לפני בקשה לביטול צו סגירה מינהלי
(להלן: "צו הסגירה") שהוצא ביום 16.10.17 למבקשת 1 - בית עסק (פיצריה) שבבעלות המבקשות 2 ו-3, הממוקם במרכז המסחרי שברח' הנשיא ויצמן באור עקיבא (להלן: "בית העסק"). הצו הוצא מכח סעיף 78 (א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה").

השאלה בה הנני נדרשת להכריע תחילה היא שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה לביטול הצו.


רקע

1.
בתאריך 16.10.17, לאחר שימוע שנערך למבקשות, הורה מפקד משטרת חדרה - סנ"צ יגאל
בן-לולו, על סגירת בית העסק. זאת משום שמצא כי "מדובר במקרה חמור ביותר של עיסוק בעסק תוך הפרעת השלום והסדר הציבורי", בעקבות תפיסת כמויות שונות של סם מסוכן מסוג גראס וחשיש במקומות שונים בתחום בית העסק, לרבות משקל קטן, סכין לחיתוך שעליה נמצאו שרידי סם ומכשיר לקיצוץ חומר החשוד כסם מסוכן.

2.
ביום 17.10.17 פנו המבקשות אל בית המשפט בבקשה לביטול צו הסגירה. הנימוקים העיקריים שעמדו בבסיס הבקשה הם כי הסמים שנתפסו שייכים לבעלה של מבקשת 3 ומשמשים לצריכתו העצמית בלבד, כי הלה שוחרר בתחנת המשטרה מיד עם תום חקירתו, וכי בנסיבות אלה מדובר בצו בלתי מידתי ובלתי סביר העלול לגרום לקריסת בית העסק ולפגיעה קשה בשמו הטוב.

3.
בהחלטתי מיום 17.10.17 הוריתי על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד להחלטה אחרת ועל קיומו של דיון במעמד הצדדים בפני
ביום 19.10.17.

4.
בתגובתה לבקשה מיום 18.10.17, טענה המבקשת להעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בבקשה ולבטלות ההחלטה בדבר עיכוב ביצועו כאמור, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

5.
בפתח הדיון שהתקיים בפני
ביום 19.10.17 הלינה ב"כ המבקשות על כך שתגובת המשיבה לא הועברה לעיונה ולאחר שאפשרתי לה לעיין בתגובה, בקשה היא כי תינתן לה ההזדמנות להציג החלטות שניתנו בעת האחרונה על ידי בתי משפט שלום שונים שראו עצמם מוסמכים לדון בבקשות דומות. ב"כ המבקשות טענה כי "אם כל צו סגירה שניתן על בית עסק היה צריך להגיע לבג"צ, בג"צ לא היה צריך לעבוד אלא ברישוי עסקים".

לאחר שנאותתי ליתן לה את ההזדמנות לעשות כן, הגישה ב"כ המבקשות את תשובתה בכתב לתגובת המשיבה. בתשובתה טענה המשיבה כי מאחר שהשאלה טרם הוכרעה בבית המשפט העליון, לנוכח הדעות השונות בבתי המשפט המחוזיים ולאור העובדה שבתי משפט השלום פוסקים בבקשות מן הסוג הזה באופנים שונים גם כן, יש לדחות את טענת המשיבה ולדון בבקשה לגופה. לתמיכת עמדה זו הפנתה המשיבה להחלטות בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ה' רוזנברג שיינרט) בבר"ש 24292-03-15 נאסר (נאסט) נ' משטרת ישראל ובר"ש 46569-02-16 בזיע נ' מדינת ישראל
.

6.
ב"כ המשיבה חזר וטען כי בהעדר הוראת דין שתסמיך את בית המשפט לדון בבקשות מן הסוג הזה, אזי אין מנוס מהגשתן לבג"צ.
בתשובה לשאלתי הצהיר ב"כ המשיבה כי כיום, בכל מקרה בו מחליט בית משפט שלום לדון בבקשות מעין אלה, מערערת המשיבה על החלטתו ולסיכום הוסיף ואמר: "אם הסמכות היתה נתונה לשלום, לא היתה הצעת חוק להעביר את זה מבג"צ לבית המשפט לעניינים מינהליים על מנת שזה יכנס לפרט שבתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט".





טענות המשיבה


7.
המשיבה טוענת כי החלטת מפקדת משטרת חדרה ליתן את צו הסגירה היא החלטה מינהלית וכי בהעדר מסלול מובנה בפקודה לביקורת שיפוטית על החלטה מן הסוג הזה, הרי שבהתאם להוראת סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, נתונה הסמכות העניינית לעשות כן לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ולו בלבד.

8.
בהצעת החוק "בתי משפט לעניינים מינהליים (בתי משפט שלום לעניינים מינהליים) התשע"ב-2012" מוצע להסמיך את בית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים לדון בעתירות על החלטת רשות לפי סעיף 78 לפקודה, שכן נכון להיום מוגשות עתירות אלה לבג"צ.

9.
במהלך השנים 2011-2010, קודם להגשת הצעת החוק הנ"ל בשנת 2012, ניתנו 4 החלטות של בתי משפט מחוזיים בהן קבעו בתי המשפט השונים קביעות שונות בנוגע לסמכותם העניינית של בית
המשפט לעניינים מקומיים, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, לדון בבקשות או בעתירות מעין זו. בהחלטה היחידה שניתנה מאז שנת ,2012 בעפ"א 29037-09-16 פשייב נ' מדינת ישראל
(להלן: עניין פשייב"),
קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי החלטת בית משפט השלום שניתנה בבקשה לביטול צו סגירה שהוצא מכח סעיף 78 הנ"ל, בטלה, מאחר שניתנה בחוסר סמכות עניינית.


דיון והכרעה

10.
סעיף 78 (א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש] התשל"א-1971 קובע כי:


"היה נראה שיש התקהלות בלתי חוקית, התפרעות או הפרעת השלום,

או שיש יסוד סביר לחשוש לה, רשאי הממונה או שופט או קצין משטרה

בכיר, להורות לבעל בית קפה או מקום אחר שיש לציבור גישה אליו ואיננו

מקום שניתן עליו רשיון למכירת משקאות משכרים או לבעל מועדון, או לבעל

רשיון לפתיחתם או לניהולם של אלה – שיסגור את החצרים לזמן שנותן הצו

יראה לנכון".

11.
אין חולק על כך שבפקודת המשטרה חסרה הוראה שתבהיר מי הוא הגורם השיפוטי המוסמך

לדון בעתירות לביטול צווים שהוצאו מכח סעיף 78, כמו גם על העובדה שפקודה זו איננה

מנויה על התוספת השלישית לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 אשר סעיף

55(א) בו קובע כי בית המשפט לעניינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודות וחוקים שונים

אחרים "וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית...".


גם בית משפט השלום לא הוסמך על ידי חוק בתי המשפט לדון בעתירות מעין אלה, זאת

לנוכח לשון סעיף 51 המפרט את העניינים השונים שבסמכותו.

12.
זאת ועוד, גם בתי המשפט לעניינים מינהליים לא הוסמכו מעולם לדון בערעורים על החלטות
הניתנות מכח סעיף 78 הנ"ל. עובדה זו נדונה בשעתה בעת"מ (מחוזי חיפה) 430/08 מכבי טמרה נ' משטרת ישראל ואח' (26.3.08) בו נדונה עתירה כנגד צו סגירה שהוצא לפי סעיף 78 (א) לפקודת המשטרה וסעיף 8 לחוק הבטיחות במקומות ציבוריים בקשר
למגרש הכדורגל בטמרה. במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) כי אי הכללת סעיף 78 לפקודת המשטרה בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט המינהליים נראה כ"תקלה חקיקתית", שכן סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק זה קובע כי בית משפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בענייני רישוי עסקים, בקביעת תנאים לפי חוק רישוי עסקים וכן בצו לסגירת מקום לפי סעיף 229 לחוק העונשין.
במצב דברים זה ובמציאות בה בתי משפט השלום ובתי המשפט לעניינים מינהליים דנו באותה עת כבדרך שגרה בערעורים על צווי סגירה שהוצאו מכח חוק רישוי עסקים, חוק העונשין וחוק התכנון והבניה, קבע כב' השופט שפירא כי לא יהא זה נכון לדחות את עתירת המבקשת באותו מקרה על הסף מהטעם של העדר סמכות עניינית, על אף שסבר כי יש ממש בטענת המשיבה בנושא.
13
.

כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2010, נדרש בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט שפירא) לשאלה זו פעם נוספת בע"פ 9008-04-10 מדינת ישראל
נ' בובי רפאילוב (להלן: "עניין רפאילוב").
נתוני מקרה זה היו דומים מאוד לנתוני המקרה שלפני
, שכן גם בו נדונה טענת המשיבה לבטלות החלטת בית משפט השלום אשר ביטל צו סגירה שהוצא על ידי קצין משטרה בהתאם לסעיף 78(א) לפקודת המשטרה, לעסק מסוג פיצוציה שנתפסו בו סמים, מן הטעם של העדר סמכות עניינית. כאן קבע כב' השופט שפירא כי "מאחר שהפקודה מגדירה שופט בית משפט שלום (או מחוזי) כמוסמך ליתן צו סגירה על פי סעיף 78, ניתן להסיק מכך כי שופט בית משפט שלום מוסמך לדון בעניינים הקשורים למתן צו סגירה על פי סעיף זה, לרבות ביטולו של הצו. בכל מקרה, לא ניתן לקבוע... כי קיים חסר חקיקתי המונע מבית משפט השלום לדון בבקשה לביטול צו סגירה שהוצא על פי סעיף 78, אף על פי שראוי היה כי המחוקק יגדיר באופן מפורש וברור מיהו בית המשפט המוסמך לדון בבקשות המוגשות בעניין צו סגירה כזה".

14.
אופן התנהלות בתי משפט השלום בעניינים אלה במהלך התקופה מאז ניתנו החלטות כב' השופט שפירא בשני הערעורים הנ"ל ועד להחלטה האחרת שניתנה על ידי כב' השופטת ת' שרון נתנאל בעניין פשייב, עליה סומכת המשיבה את עמדתה, נסקר ע"י כב' השופטת שרון נתנאל בפסק דינה, בפירוט. כך נמצא כי בחלק מן ההחלטות הלכו בתי המשפט אחר עמדת כב' השופט שפירא בעניין רפאילוב, בחלקן נקבע כי

הסמכות איננה מסורה לבית משפט השלום ובאחרות נקבע כי היא מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים
או לבג"צ בלבד.
כך למשל:
·
בבר"ש (נתניה) 59220-11-15 ויקי זייתון נ' מדינת ישראל
(30.11.2015) הלכה כב' השופטת רוזנברג שיינרט בעקבות ההחלטה שניתנה בעניין רפאילוב, בהפנותה למספר החלטות של בתי משפט שלום שדנו בעתירות מסוג זה ובנתנה משקל לפרקטיקה הנוהגת
,
וכך גם בבר"ש 24292-03-15 נאסר נ' מדינת ישראל
ו- בע"א 46569-02-16 בסיע נ' מדינת ישראל

אליהן הפנתה ב"כ המבקשות.

·
בצ"א (שלום ב"ש) 16526-06-15 משה גוהרי נ' מדינת ישראל
(10.6.2015) [לא פורסם], קבע כב' השופט י' דנינו, כי "
כאשר מדובר בסמכות עניינית, אין מקום להיזקק לסמכותו הטבועה של בית המשפט, שכן עניין זה הוא בתחום סדרי הדין אותו מוסמך המחוקק להסדיר בלבד. בהיעדר הסמכה מפורשת, לא ניתן להשלים על דרך של הסדר שלילי, את אשר החסיר המחוקק".
בהפנותו לבג"צ 26/50 איגרא
ציין ביהמ"ש כי "אף במקרים בהם סבור בית המשפט כי נכון היה שידון באותו הליך, אין הוא רשאי ליטול סמכות כאמור זו אינה קנויה לו על פי דין, והלכה היא מלפנינו, כי מקום שבית המשפט עושה כן, החלטתו בטלה מעיקרה".
·
בצ"מ (שלום ראשל"צ) 3389-03-16 דניאל פרץ נ' מדינת ישראל
(3.3.2016) קבע כב' השופט ע' מייכלס כי אין לבימ"ש השלום סמכות לדון בערר על הוצאת צו סגירה על פי סעיף 78(א) לפקודה, אלא יש להגיש עתירה לבג"צ:
"...על אף הקושי המובנה בכך שהפקודה משווה את סמכויותיו של קצין משטרה לסמכויות של שופט שלום ואת סמכויותיהם אלו לסמכויות של שופט מחוזי, תוך הצבתם באותו 'מדרג', הרי שקיים קושי דומה גם בטיעון לפיו שופט שלום (ואף שופט מחוזי) יוכלו לשבת כערכאת ערעור על הגוף לו מסורות אותן סמכויות ממש".

·
בע"ק (שלום רמלה) 57660-02-16 אמיר וותד ואח' נ' משטרת ישראל (28.2.2016), קבעה כב' השופטת ר' גלט כי בימ"ש השלום אינו מוסמך עניינית לדון בבקשה לביטול צו מינהלי שניתן על פי סעיף 78(א) לפקודה.
15.
כפי שציינתי כבר לעיל, בשנת 2012, כשנתיים לאחר שניתנה החלטת כב' השופט שפירא בעניין רפאילוב , הוגשה הצעת החוק הנ"ל ולפני כשנה – ביום 15.9.16, קבעה כב' השופטת ת' שרון נתנאל בעניין פשייב, כך:
"...אכן... טעמים של ממש מצדיקים שעניין מסוג זה לא יידון על ידי בג"צ,

אלא על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, או אף בית משפט השלום.

בין יתר הטעמים ניתן להזכיר את העומס המוטל על בית המשפט העליון,


את המגמה להעביר סמכויות בעניינים מנהליים שונים מבית המשפט העליון

אל בתי המשפט לעניינים מינהליים, את החשיבות שבהענקת סעד מהיר

בנושאים אלה, נוכח הפגיעה הנגרמת לעסקים נגדם מוצאים צווי סגירה

ואת העובדה שעניינים אחרים, דומים, מסורים לסמכותם של בתי משפט

השלום או בתי המשפט לעניינים מינהליים... אף אני סבורה שיש צורך לפתור

את בעיית הסמכות, אך בניגוד לחבריי סבורה אני כי אין די בהיגיון ואף לא

בשיקולי יעילות, בשיקולים שנמנו לעיל ואחרים, כדי להקנות סמכות עניינית

מקום בו המחוקק לא עשה כן. בין אם קיימת לקונה בחוק ובין אם מדובר

בהסדר שלילי, שעה שמדובר בסמכות עניינית לא ניתן להקנות סמכות עניינית

בדרך פרשנית, כאשר אין לכך בסיס בהוראת חוק, במיוחד כאשר הפרשנות

עצמה מעוררת ובעייתיות רבה וקשיים רבים עליהם מעידה, בין היתר,

העובדה שלעיתים נקבע כי הסמכות נתונה לביהמ"ש המינהלי ולעיתים נקבע

שהיא נתונה לבימ"ש השלום, כמו גם החלטות סותרות שניתנו בבתי המשפט

השונים, בסוגיה זו. אכן, פעמים לא מעטות, דנים בתי משפט השלום בבקשות

או בעררים, המוגשים על החלטות שכאלה, כאשר איש אינו מעלה טענת סמכות

עניינית. ממילא גם אם הטענה מועלית ונדחית, אין בכך כדי להעיד על נכונות

ההחלטה. הפרקטיקה איננה יכולה להקנות סמכות עניינית, מקום בו היא

איננה קיימת, ממש כפי שהסכמת הצדדים איננה יכולה להקנותה".




16.
בבחינת הפסיקה מאז ניתן פסק הדין בעניין פשייב, מצאתי כי ניתנה לפחות

החלטה אחת נוספת של בית משפט השלום בנושא זה, היא החלטתו של כב' השופט

ג' אבנון בצ"מ (ראשל"צ) 21747-10-16 חיילי נ' משטרת ישראל. כב' השופט אבנון

הסתמך על פסק הדין הנ"ל כעל תקדים מנחה והורה על מחיקת הבקשה לביטול צו

הסגירה מכח סעיף 78(א) הנדון
אשר הונחה בפני
ו, בשל העדר סמכות עניינית.


17.
מפני כל האמור לעיל ובעיקר לנוכח ההתפתחות שחלה מאז ניתנו החלטתו האחרונה

של
כב' השופט שפירא בעניין רפאילוב בשנת 2010, דהיינו הגשת הצעת החוק בשנת

2012 - שאף לטעמי, אם יורשה לי להעיר, עבר זמן רב מדי מאז הגשתה ועד כה מבלי

שהמחוקק נתן דעתו עליה,
ופסק הדין בעניין פשייב, נראה כי לא נותר לי אלא לבטל

את החלטתי מיום 17.10.17 בדבר עיכוב ביצוע צו הסגירה מושא הבקשה ולקבוע כי

אין לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בה.

18.
התוצאה היא שבשלב זה ועד שתתקבל החלטה אחרת על ידי הערכאה המוסמכת (ככל שתתקבל) ייוותר צו הסגירה על כנו.


המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדחיפות ותסגור את התיק
.

ניתנה היום, א' חשוון תשע"ח, 21 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.










צא בית משפט שלום 26317-10/17 פיצה "פצץ", יפה אזולאי, רונית אזולאי פחימה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/10/2017)