פסקי דין על יצחק צנעני | פסקי דין על אילן גאן | פסקי דין על הכשרה היישוב חברה לביטוח |

31160-12/16 תאמ     20/10/2017




תאמ 31160-12/16 יצחק צנעני נ' אילן גאן, הכשרה היישוב חברה לביטוח








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"מ 31160-12-16 צנעני נ' גאן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אפרת רחלי מאירי מרקוביץ


תובע

יצחק צנעני


נגד


נתבעים

1.אילן גאן

2.הכשרה היישוב חברה לביטוח




פסק דין


מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 1.5.2016, עת עמד הרכב במצב עצירה מוחלטת, לפני מעבר חציה, הגיח רכב הנתבעים מאחור או סטה לנתיב נסיעת רכב התובע וזאת ללא שמירת מרחק וגרם לנזקים ברכבו.
הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. לטענתם, עת נסע רכב הנתבעים ישר ברחוב ויצמן בתל אביב בנתיב השמאלי, סטה רכב התובע שנסע בנתיב הימני אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים, וגרם להתנגשות בין הרכבים. ברגע ההתנגשות, עצר רכב התובע במעבר החציה ולא היו הולכי רגל שביקשו לחצות את מעבר החציה. משכך, נהג בניגוד לתקנה 47 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 האוסרת עקיפה בכביש מצדו הימני אלא מצידו השמאלי וכן נהג בניגוד לתקנות 40 ו-41 האוסרות על סטייה אם הדבר עלול לגרום להפרעה או לסיכון, ויסטה מקו נסיעתו במהירות סבירה ובמידה שיכול הוא לעשות זאת בביטחה בלי להפריע לתנועה או לסכן אדם או רכוש.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

נסיעה לאחור בניגוד
לתקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961
היא אסורה. נסיעה לאחור מתרחשת ממצב של עמידה מוחלטת או כמעט מוחלטת. נסיעה לאחור היא פונקציונלית, כך למשל לשם החניית הרכב או יציאה מחניה. ברי, כי טווח הראייה לנוהג אחורה אינה כטווח הראייה של הנוהג קדימה (ראו עדי
סומך תאונות פח ושיבוב רכב
(נבו הוצאה לאור (2013)).

עם זאת, הנטל על התובע להוכיח את תביעתו והנטל הוא על הטוען כי נפגע כתוצאה מנסיעה לאחור של הרכב שלפניו. לא שוכנעתי כי רכב הנתבעים נכנס מאחור ברכב התובע. התמונות שצורפו מעידות כי חלקו הקדמי של רכב התובע כבר היה על פסי מעבר החציה, כאשר רכבו לפני רכב הנתבעים כאשר חלקו הקדמי נמצא בסטייה שמאלה. השפשופים בכנף השמאלית אחורית מתיישבים עם המסקנה כי הוא זה שסטה שמאלה ולא כי התנגשו בו מאחור עת היה מלפנים. ודוק; סימון הנתיבים בכביש מצביע על שני נתיבים, כאשר המסלול השמאלי מורה ישר והמסלול הימני מורה ישר וימינה. לא ברור מדוע ביקש לסטות לנתיב של רכב הנתבעים, כאשר אין לו אפשרות לפנות שמאלה אלא רק לנסוע ישר או ימינה. מכל מקום, נראה בבירור כי רכב התובע הוא אשר חסם את נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים ולמצער עמד בצורה מסוכנת עת עצר או נסע באלכסון. בתמונה נראה כי מצידו הימני יש רכב נוסף, מעבר לרכב הנתבעים מצידו השמאלי ונראה כי הוא לא הצליח לעבור בביטחה תוך תימרון ביניהם. גם לפי קו התביעה שהציג ב"כ התובע בחקירה הנגדית: "נכון להגיד שראית שיש רכב מימין שחסם את נתיב הנסיעה שלו (של רכב התובע-א"מ)" (עמ' 3, שורה 33).
תקנה 21 לתקנות התעבורה
היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם". על הנהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות והבחנה בכל תנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". נראה כי התובע לא שם ליבו לתנאי הדרך ובהתנהגותו למעשה הפריע לתנועה.
ודוק; התובע עצמו העיד: "לאחר שהיה לי רכב שהפריע להמשיך, אותתי, הסתכלתי במראה, רציתי לעקוף מצד שמאל, היות ואני עובר כבר לנתיב השמאלי, ראיתי אדם במעבר החציה שרצה לעבור, אני חייב לעצור" (עמ' 2, ש' 9-11). דומה כי עדותו מתיישבת עם התרחיש שהוביל לתאונה אולם כשהאחריות לה רובצת לפתחו. עדותו בכל הנוגע למקום הימצאותו – "אני נמצא בקו ישר עם הטמבון, זה לא שאני על המעבר חציה" (שם, ש' 19), אינה מתיישבת עם התצלום.
עם זאת, הנתבע מודה שהוא זה שהתנגש ברכב התובע אולם לא יכול היה לבלום בזמן עקב כך שרכב התובע "חתך" אותו, כלשונו – "באמצע הצומת הנהג חתך אותי, אני הייתי בנתיב שמאלי והוא בימני, לא הספקתי לעצור, ונכנסתי בו בחלק שמאלי של הרכב" (עמ' 3, ש' 17-19). הוא העיד שנסע במהירות 30-40 קמ"ש. הוא ראה את הרכב של התובע נוסע לפניו במקביל. אפילו ומדובר במהירות מותרת, הרי שאף היא לא מתאימה לתנאי הכביש עת הוא מגיע לצומת ועומד לפני מעבר חציה. משמדובר בסטייה, היה גם על התובע, אפילו ולא צפה את הסטייה, לצפות כי גורם זר יכול להתפרץ לכביש – הרי שלשניהם תרומת אחריות מסתברת לאירוע הנזק (ראו והשוו: ע"א 96/77 זיזה נ' אורטל, פ"ד לג (1) 393). הפתעות בדרך יכולות להיות גם ב"דמות חיה", תרתי משמע. כך למשל, מה היה קורה אם חלילה וחס ילד היה מתפרץ לכביש או בעל חי? כל שכן, הוא מצוי לפני מעבר חציה ויכול לצפות זאת. רוצה לומר, כי היה עליו לשמור על מרחק סביר מרכבו של הנתבע, כך שגם אם האחרון סטה בפתאומיות מבלי "לאותת" מבעוד מועד על כוונתו לעשות כן, הרי שאם לא שמר על מרחק מתאים וכתוצאה מכך הופתע כאשר סטה רכב הנתבע ולא היה סיפק בידו לעצור ולמעשה פגע ברכב אחר כדי לא לפגוע ברכב הנתבע, הרי שאין בכך לפטור אותו מאחריות (ראו והשוו: רע"פ 4261/04 יעקב פארן נ' מ"י, דינים-עליון כרך ע' 172).
אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע אשם תורם בשיעור של 70% וכי הוכיח את אחריות הנתבעים לתאונה בשיעור של 30% במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי. ימי השבתה לא הוכחו וכן זמן בטלה. הנתבעים על כן ישלמו לתובע סך של 1333 ₪ בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכבו וכן סך של 1300 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סך הכל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 2633 ₪ תוך 30 יום מהיום.
בכל הנוגע להפסד הנחת העדר תביעות, התשלום יהיה כפוף להצגת אסמכתאות לנתבעים, ולפי החלק היחסי של אחריות לתאונה בשיעור של 30%.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.



ניתן היום,
ל' תשרי תשע"ח, 20 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 31160-12/16 יצחק צנעני נ' אילן גאן, הכשרה היישוב חברה לביטוח (פורסם ב-ֽ 20/10/2017)