פסקי דין על אלכסיי צבטקוב | פסקי דין על טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ

57142-06/16 דמ     23/10/2017




דמ 57142-06/16 אלכסיי צבטקוב נ' טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ד"מ 57142-06-16



לפני
:
כב' השופטת הדס יהלום
, סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב ענב

ה
תובע
אלכסיי צבטקוב
ע"י ב"כ: עו"ד גדי גליצקי
-

ה
נתבעת
טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ליאת אינגבר




פסק דין


1.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח, עד להתפטרותו.

2.
התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשים בגין שעות נוספות ושעות שבת וזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה.

3.
בפני
נו העידו התובע וכן מר שגיא יום טוב מטעם הנתבעת.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

4.
אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א.
הנתבעת הינה חברה המספקת שרותי שמירה ואבטחה לגורמים שונים.
ב.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח, בתקופה 21/6/14 עד 14/4/16.
ג.
התובע הועסק במהלך כל תקופת העובדה, בקניון אבנת בפתח תקוה.
ד.
התובע שלח לנתבעת מכתב מיום 13/3/16 ובו התראה על הרעת תנאים.
לאחר שלא נענה, שלח מכתב נוסף מיום 14/4/16 ובו הודיע על התפטרות מחמת הרעת תנאים.

5.
נדון להלן בסוגיות השוניות במחלוקת.



6.
נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד
ביום 18/3/16 נשלח לתובע מייל, נספח ו1 לתצהירו, בו מודיע לו מ"מ מנב"ט קניון אבנת, מר עומר נפתלי:

"בהמשך לשיחתנו האחרונה בנושא הורדת תקנים, ומאחר ותעודת המאבטח שלך אינה תואמת לקניון, אני מבטל את המשמרת שלך למחר (יום שבת 19/3/16...)
אשמח
להמשיך ולהזמין אותך למשמרות לאחר שתוציא תעודת מאבטח נוספת (כמתאפשר בחוק) המתאימה למקום".

7.
מספר דקות לפני משלוח המייל הנ"ל, נשלח מכתב ממר עומר נפתלי אל מנהל סניף השרון, בו הודע לו כי בעקבות החלטת הנהלת הקניון, הוחלט להוריד שתי עמדות סיירים במשמרת שישי בצהריים ועד למשמרת מוצ"ש, וכי בעקבות כך נאלץ מר נפתלי לשחרר שני מאבטחים, שאחד מהם הוא התובע.
במייל נאמר:
"לפי הבנתי את החוק, אנו נדרשים לשלם לעובדים הנ"ל משכורת מלאה של המשמרת אליה הוזמנו ושוחררו עקב הורדת תקנים....

בנוסף אני מבקש לקבל את נהלי החברה בנוגע למצבים מסוג זה ע"מ לסיים את ההתקשרות /לשבץ את העובדים מחדש בהתאם לנהלים".

8.
התובע העיד כי לאחר ביטול המשמרת, לא יצרו איתו קשר ולא שובץ למשמרות.
עדותו זו לא נסתרה. מהראיות עולה שאכן, לאחר ביטול המשמרת הנ"ל, התובע לא שובץ עוד למשמרות בנתבעת.

9.
בכל הנוגע לתעודת מאבטח, התובע הציג את התעודה שנמצאת ברשותו. לטענתו, עשה שימוש בתעודה זו במהלך תקופת העבודה והתעודה עודנה בתוקף במועד מסירת העדות (אפריל 2017).

10.
העד מטעם הנתבעת טען שהתובע לא הביא תעודת מאבטח עדכנית ולכן לא שובץ. עדותו זו סותרת את דבריו של התובע.
בנוסף, הנתבעת לא זימנה לעדות את "עומר" שהוא זה שביטל את המשמרת האחרונה שאליה היה התובע משובץ, על מנת להוכיח כי לאחר אותה משמרת, התובע שובץ פעם נוספת או שפנו אליו על מנת שימציא תעודת מאבטח.

11.
במכתב ב"כ התובע אל הנתבעת מיום 1/3/16 (לפני ביטול המשמרת) נטען כי הנתבעת אינה משלמת לתובע עבור שעות העבודה בהתאם להוראות החוק, וכן טענות נוספות בנוגע לזכויות סוציאליות שטרם שולמו.
התובע צירף אישור על משלוח פקס אל הנתבעת וכן צירף אישור על משלוח המכתב בדאר רשום.

הנתבעת טוענת שלא קיבלה את המכתב.
לאור האישורים שהוצגו על ידי התובע, אנו קובעים שהמכתב התקבל על ידי הנתבעת.

12.
משהמכתב מיום 1/3/16 לא נענה ומשהתובע לא שובץ למשמרות החל מיום 19/3/16, נשלח מכתב התפטרות מיום 14/4/16, בו חזר התובע וטען להפרות של חוקי העבודה וכן הודיע כי הנתבעת חדלה לשבץ את התובע לעבודה בקניון אבנת ולכן התובע מודיע על התפטרות בדין מפוטר.

13.
הנתבעת השיבה למכתב זה במכתב מיום 18.4.16, נספח ח' לתצהיר התובע:

"4.
בחודש 03/2016 נדרש מרשך לחדש את תעודת המאבטח, אשר בלעדיה איננו יכול להשתבץ לעבודה בפרוייקט זה, שכן אלו דרישות משטרת ישראל. אף על פי כן, ביקשה טי אנד אם להמשיך ולשבץ את מרשך בעמדות אבטחה אשר בהן אין לא נדרשת תעודת מאבטח ואף שיבצה אותו במספר משמרות אליהן לא הגיע מרשך.

5.
מנהלו הישיר של מרשך ניסה מספר פעמים ליצור עמו קשר על מנת להבין את פשר היעלמותו, אך מרשך סירב בכל תוקף לחזור לעבודתו מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת.

6.
לאור כך ולאור העובדה כי משרך התבקש מספר רב של פעמים לשוב לעבודתו אך הוא לא עשה כן, לא נותרה בידי החברה אלא לראות אותו כמי שהתפטר מעבודתו, מבלי ליתן כל הודעה מוקדמת כנדרש ממנו.


7.
...

8.
במצב דברים זה נראה כי אין בסיס לטענות מרשך ובן נטענות בעלמא וללא כל ביסוס. יחד עם זאת, ככל שמרשך מבקש כיום לשוב לעבודה בעמדות בהן הוא מוסמך לעבוד, הוא מוזמן לעשות כן בתיאום עם מנהלו הישיר
(ההדגשה במקור)."

14.
נציין עוד, כי במהלך העדות ביקש התובע להציג הודעות סמס ששלח, לטענתו, לנתבעת, לגבי שיבוץ למשמרות. המסמכים לא הוצגו בגילוי המסמכים או בתצהיר התובע ולכן קבענו כי ככל שהתובע מבקש להגישם, יש לאפשר לנתבעת להגיש תצהיר משלים ולזמן לעדות את העובד עומר.
התובע ביקש הפסקה בדיון ולאחריה הודיע כי הוא מוותר על הגשת המסמכים.

15.
העד מטעם הנתבעת נשאל האם יש תעוד על כך שפנו לתובע, לאחר ביטול המשמרת ביום 19/3/16 וביקשו לשבצו. תשובתו היתה:
"עד כמה שזכור לי לא היתה התיחסות מצד התובע. מה שיש לנו הצגנו".

וכאשר נשאל הכיצד, בדיוק באותו יום שבו מודיעים לחברה שקניון אבנת מבטל משמרות וכי יש לבטל את המשמרת של התובע מחמת אותו צמצום, מודיעים לתובע שתעודת המאבטח שלו אינה בתוקף, השיב:
"אני לא כתבתי את המייל אז כך שאיני יכול לתת הסבר".

16.
לאחר ששמענו את העדים ועיינו בחומר הראיות, אנו קובעים שהתובע הוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.
הנתבעת ביטלה משמרת של התובע "מהרגע להרגע" לאחר שכבר התיצב לעבודה. הנתבעת לא הוכיחה שהיתה לה סיבה מוצדקת לכך. הטענה כי יש בעיה עם תעודת המאבטח של התובע, לא הוכחה די צרכה, משהובהר שהתובע אוחז בתעודת מאבטח שעודנה בתוקף.
התובע טען כי מאז ביטול אותה משמרת, לא שובץ עוד לעבודה.
הנתבעת לא הוכיחה כי פנתה אל התובע לאחר ביטול המשמרת, כי הזמינה אותו לעבודה או שיבצה אותו למשמרות במקום עבודה כלשהו.
הנתבעת לא זימנה לעדות את עומר, על מנת שיבהיר מה היתה הסיבה לביטול המשמרת ומה נעשה לאחר מכן.
הנטל להוכיח כי לאחר ביטול המשמרת, התובע שובץ לעבודה, מוטל על הנתבעת. נטל זה לא הורם.
ואם תטען הנתבעת כי לא ניתן היה לשבץ את התובע ללא תעודת מאבטח בתוקף, הרי שטענה זו נסתרת שעה שהוכח שהתובע אוחז בתעודה כזו ובנוסף, הנתבעת לא הוכיחה שפנתה אל התובע והודיע לו כי עליו לחדש את רשיון המאבטח והיכן ומתי עליו לעשות כן.

התובע פנה לנתבעת במכתב מיום 1/3/16, שהתקבל על ידי הנתבעת, אולם לא היתה לו כל תגובה. כפי שיפורט להלן, חלק מטענות התובע היו מוצדקות וההפרות המצויינות במכתב, לא תוקנו.

17.
לאור כל האמור, התפטרות התובע במכתב מיום 14/4/16 מזכה אותו בפיצויי פיטורים.

18.
לעניין שעור פיצויי פיטורים, עיון בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות מעלה כי התובע עבד בשעות עבודה משתנות מדי חודש. בחלק מהחודשים עבד במשרה מלאה ובחלק מהחודשים עבד במשרה חלקית. כך בחודש 7/15 עבד 152 שעות, בחודש 8/15 עבד 146 שעות, בחודש 10/15 עבד 179 שעות.
התובע טוען כי יש לחשב פיצויי פיטורים לפי 186 שעות כפול בשכר אחרון 26 ₪ לשעה, סה"כ 8,782 ₪.
הנתבעת טוענת כי יש לחשב את הפיצויים לפי שכר קובע בסך 3,098 ₪ (שהם כ- 120 שעות בממוצע).

19.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, פיצויי פיטורים יחושבו על פי ממוצע היקף משרתו של התובע בכל תקופת עבודתו. ע"ע (ארצי) 44824-03-16


י. ב. שיא

משאבים

בע
"
מ

נ'

adhenom berh teami
, מיום 4.6.17.

על פי דוחות הנוכחות, ממוצע שעות עבודתו של התובע בכל תקופת העבודה, הינו 170 שעות. על כן יחושבו פיצויי הפיטורים לפי שכר קובע של 4,420 ₪ בגין תקופת עבודה בת 22 חודשים. סה"כ
זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 8,103 ₪.
מסכום זה יש להפחית סך
7,384 ₪ אשר נצבר לזכות התובע ב"כלל פנסיה וגמל" ושוחרר לידי התובע (נספח 1 לתצהיר הנתבעת).
על כן על הנתבעת לשלם לתובע סך 719 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים.

20.
לעניין דמי הודעה מוקדמת, משמדובר בהתפטרות, אין מקום לחייב את הנתבעת
לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת.

21.
שכר עבודה ושעות נוספות
התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה על מלוא השעות שעבד. התובע צירף לתצהירו טבלה שערך, המשקפת, לטענתו, את שעות עבודתו. עיון בטבלה מעלה כי תחילת העבודה הינה מספר דקות לפני שעת המשמרת. כך, בחודש אפריל 2015, מופיעות שעות התחלת עבודה: 13:52, 17:58, 17:53 וכיו"ב.
שעת הסיום אף היא אינה בשעה עגולה: 23.56, 22:52, 23:49 וכיו"ב.

על פי עדות העד מטעם הנתבעת, התובע חותם באצבעו בתחילת המשמרת ובסיומה. לדבריו:
"מרגע שהוא מטביע אצבע מתחילות להספר שעות העבודה"

ואולם בהמשך הסביר:
"דו"ח שעות האצבע מוקלד למערכת השכר לפי שעות משמרת ואנו משלמים לעובדים לפי תקן המשמרת. גם אם העובד סיים לפני אנו מעגלים לשעה עגולה וגם אם התחיל לפני מעגלים לשעה עגולה. בדו"ח הנוכחות אין התייחסות לשעות נוספות וגם להפסקות שעובד מקבל. כל עובד בקניון מקבל חצי שעת הפסקה. אנו מקזזים רבע שעה. בהפסקת יש לו החלפה"

ואכן, עיון בדוחות הנוכחות של הנתבעת מעלה כי מדובר בשעות עגולות, כך שאם התובע הדפיס כרטיס בשעה 22:52, נרשם תחילת עבודה 23:00.

22.
בעניין זה אנו מקבלים את גירסת הנתבעת לעניין שעות העבודה. אין חולק כי עבודת האבטחה בקניון מחולקת למשמרות. התובע אמור לקבל שכר עבור המשמרת שאליה שובץ. התובע לא טען כי חוייב להגיע לפני המשמרת או להשאר לאחריה. על כן, אם התובע הגיע למשמרת מספר דקות לפני תחילתה או יצא מספר דקות לפני סיום המשמרת, עליו לקבל שכר עבור המשמרת שאליה שובץ. שעה שהתובע נדרש להגיע למשמרת שמתחילה בשעה 23:00, עליו להתייצב בשעה זו. אם נקבל את טענת התובע, הרי שאם התובע יגיע שעתיים לפני תחילת משמרת, יהיה זכאי לשכר עבור שעות אלה.
אלא, שעה ששובץ למשמרת ספציפית, עליו לקבל שעות בגין המשמרת, אף אם הגיע לעבודה מספר דקות לפני תחילתה.

23.
בנוגע להפסקות, אמנם טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה. כמו כן לא הוצג הסכם עבודה, אף שלטענת הנתבעת נושא ההפסקות מעוגן בהסכם העבודה.
יחד עם זאת, שעה שהנושא הועלה לראשונה בתצהיר הנתבעת, התובע יכול היה להשלים את עדותו ולטעון כי לא היו הפסקות. דבר כזה לא נעשה. בנוסף, מדובר במשמרות ארוכות שנמשכו שעות רבות. לא סביר שלתובע לא היתה הפסקה מסודרת לאורך יום עבודה.

24.
לאור האמור אנו מקבלים את גירסת הנתבעת לעניין שעות העבודה ודוחים את טענת התובע ברכיב זה.

25.
לעניין שעות שבת, טוען התובע כי במרבית תקופת העבודה עבד במשרות בנות 12 שעות ובגין העסקתו בימי שבת קיבל תעריף 150% וכן שעות נוספות, לאחר 9 שעות הראשונות.
לטענת התובע, בשבתות רבות השלים מכסה של 43 שעות במהלך השבוע, ולכן היה זכאי לתעריף שעות נוספות, כבר מהשעה הראשונה לעבודה בשבת.
התובע צירף, נספח יא' לתצהירו, טבלה בה מפורטים ימי עבודה בשבת, בשבועות שבהם התובע השלים 43 שעות עבודה.
על פי הטבלה, התובע זכאי ל- 66 שעות לפי תעריף 175% ועוד
282.5 שעות לפי תעריף 200%.

עיון בחישוב שערך התובע מעלה כי התובע כלל בחישוב 43 השעות השבועיות, הן את זמני ההפסקה והן את השעות הנוספות ברמה היומית. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטבלה שערך התובע.






הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי.
מבדיקת דוחות הנוכחות עולה כי במקרים רבים, גם לאחר ניכוי זמני הפסקות והפחתת השעות הנוספות ברמה היומית, עבודת התובע בשבתות היתה לאחר שכבר השלים 43 שעות במהלך השבוע ולכן הנתבעת לא שילמה את מלוא התמורה לה היה זכאי בגין שעות עבודתו.

בדיקה מדגמית של דוחות הנוכחות אל מול הטבלה שהציג התובע העלתה את הנתונים הבאים:

בתאריך 12.7.14
התובע עבד 12 שעות לאחר שהשלים 44.5 שעות עבודה שבועיות רגילות במהלך השבוע.
על פי דוח הנוכחות שצורף, בגין משמרת זו שולם לתובע סך 542.23 ₪.
על הנתבעת היה לשלם לתובע בגין 2 השעות הראשונות לפי תעריף 175% ובגין 9.75 השעות שלאחר מכן לפי תעריף של 200% ובסה"כ היה עליה לשלם לתובע 580 ₪. סה"כ פער לטובת התובע -
38 ₪.

בתאריך 17.1.15
התובע עבד 12 שעות לאחר שהשלים 36 שעות עבודה שבועיות רגילות במהלך השבוע.
על פי דוח הנוכחות שצורף, בגין משמרת זו שולם לתובע סך 449.44 ₪.
על הנתבעת היה לשלם בגין משמרת זו 7 שעות בתעריף 150% ועוד 2 שעות לפי 175% ועוד 2.75 שעות לפי 200% ובסך היה עליה לשלם לתובע 497.25 ₪. סה"כ פער לטובת התובע - 48.25 ₪.

על פי הבדיקה המדגמית הנ"ל ובהעדר תחשיב מטעם הנתבעת, אנו מעריכים כי עבור כלל התקופה (33 שבתות) זכאי התובע להשלמת שכר בגין עבודה בשבת בסך 1,420
₪.


26.
ביטול משמרת בחודש 03/2016

התובע טען כי ביום 18.3.16 הודיעה לו הנתבעת על ביטול שתי משמרות:
משמרת אחת שנקבעה ליום 18.3.16 מהשעה 14:00 עד 02:00
משמרת נוספת שנקבעה ליום 19.3.16 מהשעה 10:00 ועד 22:00.

הנתבעת אישרה כי ביטלה את המשמרות וכי שילמה לתובע שכר בגין שעה אחת בתאריך 18.3.16, לאחר שכבר הגיע למשמרת.
מהראיות עולה כי המשמרות בוטלו מסיבות שאינן תלויות בתובע (כמובא לעיל).

סעיף 28 לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה בתוקף מיום 1.11.14 קובע:

"עובד שהוזמן לעבודה, אך לא שובץ בעבודה מסיבות שאינן תלויות בעובד ולא קיבל על כך הודעה מראש של יום אחד לפחות – ישולם לו מלוא השכר שהיה משתלם לו בגין יום עבודה שאליו הוזמן."

התובע טען כי צו ההרחבה דורש כי הודעת הביטול תנתן יממה מראש לפחות.
לטענת הנתבעת, המשמרת של יום 19.3.16 בוטלה מבעוד מועד וכנדרש בצו ההרחבה, על כן לא היה עליה לשלם לתובע בגין משמרת זו.

לגבי המשמרת של 18/3/16, שבוטלה בבקר המשמרת, לאחר תחילת העבודה, ברי שהתובע זכאי לתשלום מלא בגין משמרת זו.

לגבי המשמרת של 19/3/16 שאמורה היתה להתחיל בשעה 10:00 (יום שבת) התובע קיבל את הודעת הביטול ביום 18/3/16 (יום שישי) בשעה 15:00. ממועד הודעת הביטול ועד לתחילת המשמרת, לא חלף "יום" אלא חלפו אחר צהריים ולילה. אנו סבורים כי בנסיבות מקרה זה, זכאי התובע למלוא התמורה עבור משמרת יום שבת שבוטלה.

מאחר שהנתבעת לא הציגה חישוב נגדי,
מתקבל חישוב התובע. הנתבעת תשלם לתובע את שכרו בגין המשמרות שבוטלו בסך 936 ₪.

27.
דמי מחלה
לטענת התובע, מתאריך 3.4.16 ועד 13.4.16 היה בחופשת מחלה והוא זכאי לדמי מחלה בגינם.
לטענת הנתבעת, התובע הגיש אישורי מחלה לתקופה 9.4.16 עד 13.4.16 בלבד והיא שילמה לו דמי מחלה על פי דין.
התובע לא הוכיח כי בזמן אמת הגיש אישור מחלה לתקופה 3.4.16-8.4.16.
יצוין כי לא הוגש לתיק בית הדין אישור מחלה קריא לתקופה זו.
בהתאם לחוק דמי מחלה, בגין היעדרותו בימים 9.4.16- 13.4.16 היה התובע זכאי לדמי מחלה בסך 624 ₪. תלוש השכר של התובע לחודש 4/16 לא הוצג. התובע אישר כי הנתבעת שילמה לו 205 ₪ בגין דמי מחלה.
על כן, עליה לשלם לתובע את ההפרש בגין דמי מחלה בסך 419 ₪.

28.
פדיון חופשה
לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו פדיון 3.8 ימי חופשה אשר עמדו לזכותו בסיום עבודתו ואף לא צברה לו ימי חופשה על פי כדין, בהתאם לעבודה של ששה ימים בשבוע. לטענתו, הוא זכאי לפדיון 3.7 ימי חופשה נוספים (המהווים את ההפרש בין 0.833 ימי חופשה בגין כל חודש עבודה ל – 1 יום חופשה אשר נטען כי היה זכאי לצבור ב – 22 חודשי עבודתו).

לטענת הנתבעת, במהלך תקופת העבודה קיבל התובע תשלום בסך 2,552 ₪ העולה על זכאותו לימי חופשה בגין 16.6 ימים אותם צבר.

עיון בדוחות הנוכחות ובתלושי השכר מעלה כי התובע ניצל 14 ימי חופשה בשכר בחודשים 12/14, 1/15, 4/15, 9/15 ו-3/16.
מדוחות הנוכחות עולה כי התובע עבד במספר ימים משתנה ובמרבית השבועות עבד 6 או 7 ימים בשבוע. הנתבעת אישרה כי צבירת ימי החופשה היתה לפי עבודה במתכונת של 5 ימי עבודה בשבוע בלבד.

לאור האמור, מאחר והתובע עבד 6 או 7 ימים בשבוע, מתקבלת טענתו כי צבירת ימי החופשה נעשתה בחסר וכי היה זכאי לצבירה של יום חופשה אחד בגין כל חודש עבודה. על כן בתקופת עבודתו זכאי היה התובע ל – 22 ימי חופשה מתוכם ניצל כאמור, 14 ימי חופשה והוא זכאי לפדיון יתרת הימים במועד סיום העבודה.
הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע פדיון חופשה במועד סיום העבודה. תלוש שכר לחודש העבודה האחרון לא הוצג. העד מטעם הנתבעת לא ידע לאמר אם שולם פדיון חופש וכמה שולם.
לאור האמור, התביעה ברכיב זה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 1,560 ₪.

29.
דמי הבראה
לטענת התובע, החלה הנתבעת לשלם לו בשנת 2015 דמי הבראה על בסיס חודשי בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה אך נותרה חייבת בתשלום 2.5 ימי הבראה בגין
שנת 2014.
על פי תלושי השכר, מחודש 1/15 קיבל התובע דמי הבראה מדי חודש, זאת על פי הנוסחה לתשלום דמי הבראה המפורטת בצו ההרחבה בענף השמירה.

הנתבעת לא הוכיחה כי התובע קיבל דמי הבראה בגין התקופה מחודש 6/14 ועד 12/14.

התובע זכאי לדמי הבראה בסך 945 ₪ (2.5 ימים*378 ₪).

30.
הפרשות לפנסיה
התובעת החלה לבצע הפרשות לפנסיה בגין התובע מחודש 11/14.
לטענת התובע, היה על הנתבעת לבצע הפרשות בגינו לפנסיה ממועד תחילת עבודתו, כאשר עמדה לרשותו קופת פנסיה קודמת ממעביד קודם. עוד לטענתו, חובה היה על הנתבעת לבצע את ההפרשות הפנסיוניות בתקופה שעד לחודש 10/14 גם בגין השעות הנוספות שביצע, בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה.

התובע הציג "דו"ח מצב עמית" מפסגות פנסיה, ממנו עולה כי עובר להעסקתו בנתבעת היה מבוטח בקרן פנסיה ע"י מעביד קודם (נספח יג' לתצהירו).
הנתבעת טוענת כי עולה מהדו"ח שהקופה לא היתה פעילה במועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת.
טענה זו אינה מתקבלת. בצו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.09, שהיה בתוקף במועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, נקבע בסעיף 25.7:

"עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו".

בהתייחס למועד תחילת ביצוע ההפרשות, אין כל דרישה כי המבוטח יהיה מבוטח פעיל. על כן, מתקבלת טענת התובע כי היה זכאי לכך שיופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה מהיום הראשון להעסקתו בנתבעת.
לפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לתקופה ממועד תחילת עבודתו ועד לחודש 10/14 בשיעור 6% משכרו.
השכר המבוטח לצורך ביצוע ההפרשות הוא השכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964.
טענת התובע כי היה על הנתבעת לבצע הפרשות פנסיוניות על רכיב שעות נוספות, נדחית, משהוראה זו נכנסה לתוקף בצו ההרחבה מחודש 11/14 בלבד.

התובע טען כי השכר המבוטח בחודשים 6/14 עד 10/14 (ללא שעות נוספות) עמד על 20,302 ₪. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי.
על כן זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות (רכיב תגמולים) בסך 1,218 ₪ (20,302 ₪ * 6%).


31.
סוף דבר

התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.
השלמת פיצויי פיטורים בסך 719 ₪.

ב.
השלמת שכר בגין עבודה בשבת בסך 1,419 ₪.

ג.
פיצוי בגין משמרות שבוטלו בסך 936 ₪.

ד.
דמי מחלה בסך 419 ₪.

ה.
פדיון חופשה בסך 1,560 ₪.

ו.
דמי הבראה בסך 945 ₪.

ז.
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה (תגמולים) בסך 1,218 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשלום הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף

הפרשי

הצמדה

וריבית

מהיום

ועד

ליום

התשלום

בפועל
.


ניתן היום, 23/10/17 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




נציג ציבור מר ענב

הדס יהלום
, סגנית נשיאה












דמ בית דין אזורי לעבודה 57142-06/16 אלכסיי צבטקוב נ' טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/10/2017)