פסקי דין על הקובל | פסקי דין על יורם ביטון | פסקי דין על זיו אלוני

18012-09/16 קפ     23/10/2017




קפ 18012-09/16 הקובל, יורם ביטון נ' זיו אלוני








בית משפט השלום בקריית שמונה


ק"פ 18012-09-16 ביטון נ' אלוני ואח'




תיק חיצוני:
.





בפני

כבוד השופטת
רות שפילברג כהן


הקובל

יורם ביטון


נגד


הנאשם

זיו אלוני



החלטה

1.
זהו הליך קובלנה פלילית פרטית, בו מיוחסות לנאשם עבירות בניגוד לחוק איסור לשון הרע.
בפני
שתי בקשות – הבקשה האחת הנה בקשתו של הקובל
לתקן את כתב הקובל
נה, בכך שתתווסף בו נאשמת נוספת לנאשם הנוכחי, וכן בהוספת עדי תביעה.
הבקשה האחרת הנה בקשתו של הנאשם להורות על ביטול כתב הקובל
נה. בקשה זו מנומקת במספר טענות, ביניהן הטענה כי כתב הקובל
נה אינו מגלה עבירה, טענה נוספת על כך שההליך נגוע בפגמים המחייבים מחיקתו של כתב הקובל
נה בנימוקים של "הגנה מן הצדק" וכן כי הנאשם נהנה מהגנת "זוטי דברים".

2.
לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים ובתגובותיהם, בשים לב לנסיבות הפרשה כפי שהן משתקפות בכתב הקובל
נה, הגעתי למסקנה כי אכן, כמבוקש על ידי הנאשם, יש למחוק את כתב הקובל
נה.
שוכנעתי, כבר בשלב מקדמי זה, כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים שבהם המיוחס לנאשם מהווה "זוטי דברים", ולפיכך אינו מתאים לבירור בהליך פלילי, על כל המשתמע מכך.

לגבי הטענה כי כתב הקובל
נה הפלילי מהווה פגיעה בכללי הצדק
- סוגיה זו, אף על פי
שיש בה טענות הראויות לבחינה, מתייתרת כאמור ממילא, בשל החלטתי כי יש לבטל את כתב הקובל
נה.

3.
משהגעתי למסקנתי כי דין כתב הקובל
נה להימחק, מתייתרת בקשתו של הקובל
לאפשר לו לתקן את כתב הקובל
נה.


אבהיר להלן את נימוקי החלטתי:

רקע והליכים

4.
ביום 8/9/16 הגיש הקובל
קובלנה פלילית פרטית נגד הנאשם בגין עבירות על חוק איסור לשון הרע כדלקמן:

פרסום לשון הרע
– לפי סעיפים 1, 1(1), 1(2), 1(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, וכן לפי סעיפים 2(א), 2(ב)(1) ו- (2).

פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע
– לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.

על פי כתב הקובל
נה, הנאשם הנו בעליו היחידי ומנהליו של מקומון ותיק ששמו "מידע 8" (להלן: "המקומון") המופץ אחת לשבוע, מזה שנים רבות, בעיר קריית שמונה ובסביבתה, וכן באתר אינטרנט.

נטען כי הקובל
הנו עורך דין ופעיל חברתי בעיר קריית שמונה, אשר בתקופה הרלוונטית ייצג כעורך דין את מהנדס העיר קריית שמונה, אינג' חגי קול, בהליכים שהתקיימו בעניינו של מהנדס העיר במשרד מבקר המדינה. באותם הליכים נדונה שאלת תקפותו של צו הגנה שניתן למהנדס העיר ממבקר המדינה.

על פי כתב הקובל
נה, בדיון אצל מבקר המדינה שהתקיים ביום 18.7.16, שבו נכחו נציגי העירייה, בהם ראש העיר, מנכ"ל העירייה ועורכי דין מטעמם, ביקש הקובל
בשם מרשו להפוך את צו ההגנה הזמני שניתן לקבוע. מנגד, העלו נציגי ראש העירייה טענות באשר לחוסר מקצועיות מצד מהנדס העיר וביקשו לבטל את צו ההגנה הזמני.

בתום הדיון, פנו כלי התקשורת שונים וביניהם כתב המקומון, ששמו רועי אלפסי, בבקשה לדעת את מהלך הדברים בדיון שהתקיים, ולקבל את תגובת הצדדים להכנת כתבה שתסקר את הנושא בסוף השבוע במקומון.
הקובל
מסר לכתב אלפסי את הדברים הבאים:

"גם אם נכונה הטענה שכל ששת המהנדסים שקדמו לחגי קול הם מקצוענים, עדיף שיהיה מהנדס פחות טוב אבל אמיץ, שלא כקודמיו, שעל אף מקצועיותם הנטענת שיתפו פעולה בעבירות בנייה ובסופו של יום נמלטו מפני ראש העיר. גם אם נכונה הטענה שמר חגי קול לא מקצוען כקודמיו, אז הרי כעת נמצא איתו מר אדם קולמן המהנדס המלווה, כך שכל טענה מבחינה מקצועית לא יכולה לעמוד לראש העיר כעת"
.

על פי הנטען בכתב הקובל
נה, פורסמה במקומון, ביום 22/7/16, כתבה (להלן: "הכתבה") שנשאה את הכותרת הבאה (להלן: "הכותרת"):

"עורך הדין יורם ביטון
: "מהנדס העיר אינו מקצועי, אך הוא אמיץ לעמוד מול ראש העיר"
.

על פי כתב הקובל
נה, הנאשם הוא שערך את הכותרת השקרית ובכך יצר מצג שווא, לפיו הקובל
התבטא כי לקוחו, מהנדס העיר אינו מקצועי, וזאת בניגוד לתוכן האמיתי של דבריו, שהובא לעיל.

על פי כתב הקובל
נה, הביא הנאשם את דבריו של הקובל
באותה כותרת בצורה מעוותת ושקרית, ונטען כי הוא עשה זאת במטרה לבזות את הקובל
, להשפילו, ולפגוע בקובל פגיעה של ממש. נטען כי הפרסום עלול לפגוע במשלח ידו של הקובל
כעורך דין, וכן לפגוע במשלח ידם של עובדי משרד עורכי הדין אשר הקובל
מחזיק בעיר קריית שמונה.

5.
להשלמת המצע העובדתי ולמען יוגדר נכונה גדר המחלוקת, ועל אף שהדבר אינו ברור מכתב הקובל
נה, ראוי לציין ולהבהיר כי אין מחלוקת על כך שהכותרת האמורה אכן פורסמה כלשונה במקומון.
עוד ראוי לציין שבגוף הכתבה נשוא הקובל
נה, צוטטו במלואם דבריו של הקובל
כפי שהשמיעם בפני
הכתב רועי אלפסי. טענות כתב הקובל
נה מופנות, איפוא, לא לכתבה עצמה, כי אם רק לכותרת, אשר בה יוחסה לו אותה התבטאות שמשמעה אמירה על ידי הקובל
, כאילו לקוחו, מהנדס העיר, אינו מקצועי.

הבהרה זו, אשר מצאתי כי הנה חשובה להבנת גדר המחלוקת, נלמדת מתוך דברי הקובל
בישיבה שהתקיימה ביום 20/11/16, עמ' 2:

"...
רועי אמר לי שהוא עיתונאי חדש וביקש בכל לשון של בקשה ואמר שהוא מבטיח שיכניס את התגובה שלי מילה במילה, אכן את התגובה שלי כתב מילה במילה אך שמו כותרת שאין לה כל קשר לכתבה" (הדגשה אינה במקור ר.ש.כ)

בנוסף, התייחסותו של כתב הקובל
נה לכותרת בלבד ולא לכתבה עצמה מובהרת גם ב"תגובת הקובל
לבקשה לביטול כתב האישום" מיום 30/4/17, שבה נטען בסעיף 9, כדלקמן:

"9. לפיכך יטען הקובל
כי בפרסום נשוא הקובל
נה יוחסו לו מעשים חמורים ובכלל זה אמרות פוגעניות כנגד לקוחו, אותם ניתן ללמוד מהכתבה עצמה, ולהיווכח כי בין הכותרת לבין תוכן הכתבה עצמה אין כל קשר וגם לא יכול להיות כל קשר.." (ההדגשה במקור ר.ש.כ)

כתב הקובל
נה מייחס, איפוא, ביצוע עבירה על חוק לשון הרע בכותרת של הכתבה בלבד, אשר בה, על פי הנטען, סילף הנאשם במתכוון, וכדי להזיק לקובל, את הדברים אשר הקובל
השמיע לכתב הלכה למעשה.

6.
במעמד ההקראה מיום

20/11/16, טען הנאשם כי לא היה זה הוא אשר כתב את הכותרת כי אם עורכת העיתון, הגברת יהלי בדיחי. בנוסף טען הנאשם כי התוכן שנכלל בכותרת הנו פרסום אמת, וכי באותה ישיבה הנזכרת בכתב הקובל
נה, הקובל
אכן השמיע את הדברים שיוחסו לו. הנאשם הבהיר כי כותרת הכתבה אינה מבוססת על תגובתו של הקובל
לכתב אלפסי, כי אם על דברים שנאמרו בתוככי הישיבה, וכי הכותרת נוסחה על בסיס מידע שהתקבל ממקורות שנכחו בישיבה אצל מבקר המדינה.
כתגובה לגרסת הנאשם, לפיהם הייתה זו עורכת המקומון, ולא הוא, אשר ניסחה את הכותרת, הגיש הקובל
, כפי שצויין, את בקשתו לתיקון כתב הקובל
נה בהוספת שמה של עורכת המקומון כנאשמת שניה, ובתיקון לשון כתב הקובל
נה, בעיקר בכך שהעבירות ייוחסו לנאשם יחדיו עם הגב' בדיחי, עורכת המקומון.

7.
בהמשך, בישיבה נוספת שהתקיימה, ובטיעונים כתובים מטעם שני הצדדים, טענו הצדדים טענות שונות. אתעכב על חלק מהטענות, הראשונה בהן היא
טענת הנאשם לפיה כתב האישום איננו מגלה עבירה, טענה בה לא השתכנעתי. נטען כי כתב הקובל
נה חסר התייחסות קונקרטית לרכיבים משמעותיים ומסויימים בדרישות חוק איסור לשון הרע, עד כי חלות עליו הוראותיו של סעיף 149(4) לחסד"פ. נטען כי פגמים בכתב הקובל
נה מקשים על הנאשם לנהל הגנתו.

8.
סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, קובע כדלקמן:

המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה
אחת

סעיף 1 לחוק מגדיר "לשון הרע" כך:


לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;


(4)
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

אישום או קובלנה בגין עבירה על חוק לשון הרע מחוייבים, איפוא, לכלול תיאור של התנהגות המהווה "לשון הרע" על פי חלופותיו של סעיף 1 לחוק, וכן לפרט את אופן הפרסום, ואת ייחוסה של "כוונה לפגוע" וזאת על פי דרישת סעיף 6 לחוק.

9.
מצאתי כי כתב הקובל
נה אכן עמד בלשון הניסוח, שכן נאמר בו במפורש כי פרסום הכותרת, שאיננו מוכחש, נעשה על ידי הנאשם בכוונה לפגוע בקובל. בנוסף, מצאתי כי פרסום תוכנה של הכותרת, בו מיוחסת לקובל אמירה לפיה מרשו, מהנדס העיר, איננו מקצועי, עלול לפגוע בו במישורים שונים כנדרש בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. המסקנה הנה כי כתב הקובל
נה מהווה עבירה.

קובלנה פלילית
- מסגרת נורמטיבית מאפיינים ובעיות

10.
מוסד הקובל
נה הפלילית הפרטית הנו חריג מתוקף חוק לכלל, המנוסח בסעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982, לפיו במשפט פלילי הגוף המאשים הנו המדינה, ונציגיה השונים הם המבצעים את תפקיד התובע.
בניגוד לכלל - סעיף 68 לחסד"פ מתיר לכל אדם להאשים בגין שורת סעיפי חיקוק המפורטים בתוספת השניה לחוק, ואולם הגשת קובלנה בגין חוק איסור לשון הרע מוסדר בחיקוק ספציפי, בסעיפים 6 ו-8 לחוק איסור לשון הרע, המגדיר לשון הרע כעבירה פלילית, והמתיר לנפגע להאשים בגינו בהליך של קובלנה.

11.
חוק לשון הרע קובע מספר אבחנות בין עוולה אזרחית בניגוד לאיסור על לשון הרע, לבין עבירה פלילית.
בניגוד לנדרש בהוכחת עוולה אזרחית של לשון הרע, הרשעה בעבירה פלילית מחייבת הוכחת כוונה לפגוע בנפגע באמצעות הפרסום.
מעבר לכך, הליך פלילי מחייב את המאשים לעמוד בנטל הוכחת רכיבי העבירה במידת הוכחה הנקייה מכל ספק סביר, לעומת עמידה בנטל "רגיל" המספיקה לתובע בהליך אזרחי.
לצד הדרישות המכבידות החלות על המאשים בהליך פלילי לעומת ההליך האזרחי, קיימים בהליך זה מאפיינים אשר מכבידים דווקא על הנאשם, ומדובר בהכבדה משמעותית, שכן הרשעה בהליך פלילי, מהווה כתם הצהרתי בגנותו של המורשע.
בניגוד להליך אזרחי, שמכוון לרוב לסעדים חומריים, עלול הליך פלילי להסתיים בפגיעה בשמו הטוב של אדם, בכבודו ואף בחירותו.
לנוכח מידת הפגיעה
הפוטנציאלית הגבוהה שעלול הליך פלילי לפגוע בנאשם, כרוך ניהול הליך כזה בדרישות תקינות שנועדו להגן על זכותו של נאשם.

12.
בהליך פלילי "רגיל", שבו מנוהלת חקירה ומוגש כתב אישום על ידי המדינה, נתונים בידי בית המשפט הכלים לפקח ולהקפיד כי זכויות נאשמים לא יקופחו.
הענקת זכות האישום ליחידים, במסגרת קובלנה פלילית פרטית, מעוררת קשיים רבים ומהותיים, עד כי רבו הקולות שקראו לבטל מוסד זה כליל.
ניהול הליכים פליליים על ידי הפרט עלול לנגוד אינטרסים חשובים שעניינם אחידות באכיפת הדין, מניעת התנכלות אישית, ניצול לרעה של הליכים משפטיים וגרירת הליכים בלתי יעילים בניהול לא ענייני ולא מיומן.

ראה לעניין זה את דברי כב' הנשיאה נאור, ברע"פ 1955/12 נמרי נ' בנימיני (אשר אוזכר בטיעוניה הכתובים של ב"כ הנאשם):

"כשמוגש כתב אישום על ידי המדינה נשקלות כל נסיבות העניין. מותר למדינה להביא בחשבון בהחלטתה גם שיקולים כמו מידת אשמו של המתלונן, והאם הוא עצמו פגע במי שהוא מבקש שיוגש נגדו כתב אישום. אחד מחסרונותיה הרבים של הקובל
נה הפלילית הפרטית הוא היעדר שיקול דעת כזה. לאחרונה הוגשה הצעת חוק לבטל את מוסד הקובל
נה הפרטית (ראו הצעת
חוק סדר הדין הפלילי

(תיקון מס' 67) (ביטול קובלנה), התשע"א-2011, ה"ח 615). דברי ההסבר להצעת החוק מבהירים היטב את הרקע להצעה. על יסוד ניסיוני – ובעיקר ניסיוני השיפוטי כשופטת שלום – אני רואה בברכה את הצעת החוק האמורה".

13.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74)(ביטול קובלנה) תשע"ו – 2016, מיום 10/2/16, מבוססת על המלצות וועדה מקצועית בראשות כב' שופט ביהמ"ש העליון מצא אשר המליצה לבטל כליל את מוסד הקובל
נה הפרטית.

הפקדת ניהול המשפט הפלילי בידיים פרטיות עלולה לחטוא למטרות ההליך הפלילי, אשר מחייבות ביצועה של חקירה מקצועית שבמהלכה ייאספו ראיות כבסיס לאישום, וראיות אלה יועברו כדין לעיונו של הנאשם. תנאים אלה לא מתקיימים בהליך של קובלנה פלילית, וזאת אף על פי שקיים בו פוטנציאל של שלילת חירויותיו של הפרט (ראה בעניין זה את דברי ביהמ"ש העליון בבג"ץ 4957/08 שורת הדין -
israel law center

ואח' נ' היועמ"ש

).

14.
ביהמ"ש העליון התייחס לבעייתיות הקונקרטית המתקיימת דווקא בהליכי קובלנה פרטית בגין עבירות על חוק לשון הרע. ראה לעניין זה את דבריו של
כב'
הנשיא אהרון ברק (שהובאו בדברי ההסבר להצעת החוק) כדלקמן:

"הליך זה אמנם נושא מאפיינים של התדיינות אזרחית, אך אין לשכוח שתכליתו הטלת אחריות פלילית בגין ביטוי פומבי. זהו כלי חמור ורציני, וכך יש להתייחס אליו..ככלל, לא נועד ההליך הפלילי ליישוב יריבויות אישיות או לריצוי רגשי נקם
" (רע"פ 9818/01 שמעון ביטון נ' ציון)

15.
לקובלנה פלילית יתרונות פרוצדוראליים אשר עלולים להביא להעדפתו של הליך זה על פני הליך אזרחי נזיקי. מחד, פטור ההליך הפלילי מכללי פרוצדורה המוכתבים בתקנות סד"א, ומאידך לא ניתן להחיל עליו כלשונם את הוראותיו הקפדניים של הדין הפלילי המחייבים העברתו של כל חומר חקירה לעיונו של נאשם. החובה להעביר כל חומר חקירה לנאשם מאבדת ממשמעותה במקרים, כמו זה שבענייננו, בהם לא מתבצעת "חקירה" במובנו הטבעי של מושג זה. מאפיין נוסף של ההליך הפלילי, בניגוד להליך האזרחי, הנו מיעוט בפסיקת הוצאות למתדיינים, שכן הסכומים הנפסקים לטובת נאשמים שזוכו, קל וחומר לצדדים בגין התנהלות לא ראויה, הנם סכומים נמוכים.
בנוסף, ניתן לומר כי הליך פלילי מתברר, בדרך כלל, מהר יותר מהליכים בתובענות אזרחיות.
מאפיינים אלה של ההליך הפלילי עלול למשוך אליו גורמים שמטרתם לבוא בחשבון עם אחרים על רקע סכסוכים שונים, בהגשת קובלנות פליליות פרטיות. הקלות היתרה שבה ניתן להביא כל אדם בפני
שופט, במעמד של נאשם בפלילים, ללא כל מחסום בלתי שיפוטי, מציבה חשש ממשי לניצול הליכים לרעה. מלבד הפגיעה המהותית בזכויות פרט, קיים חשש כי תופעה של ריבוי קובלנות תביא להצפה ולעומס מיותר במערכת שהנה עמוסה ממילא, ולהביא בסופו של דבר לפגיעה בנפגעי עבירה באירועים פליליים, וכן לעינוי דין לנאשמים אחרים שבירור עניינם יידחה בשל העומס.
ניתן לסכם ולומר כי מוסד הקובל
נה הפלילית הנו חריג, אשר על אף חוקיותו מחייב התייחסות זהירה שמטרתה להבטיח כי לא ינוצל לרעה ולא יפגע פגיעה בלתי מידתית בזכויות של נאשמים.

טענת זוטי דברים

16.
הנאשם טען כי גם אם ידחו טענותיו על כך שכתב הקובל
נה אינו מגלה עבירה, וכי אישומו מנוגד לכללי הצדק – אזי יש למחוק את כתב האישום בגין היותו "זוטי דברים". נטען כי בכתבה המלאה הוצגה בהרחבה מיוחדת תגובתו המלאה של הקובל
, וכי תגובה זו התפרסמה בצמוד לכותרת נשוא כתב הקובל
נה. אשר על כן, נטען כי ההפרדה שעושה הקובל
בין הכותרת לבין גוף הכתבה, בה הובאו מלוא דבריו, הנה "הפרדה דיכוטומית".
עוד נטען כי הכותרת מקורה בלשונו של הקובל
עצמו, ולא עסקינן ב"המצאה יש מאין", ולכן אין לו לקובל אלא להלין על עצמו לגבי לשון הפרסום בכותרת שלגביה הוא קובל.

נטען כי במקרה זה יש לקבל את הטענה בדבר היות המעשה בבחינת "זוטי דברים" כבר בשלב מוקדם, וזאת באופן יוצא מן הכלל.

17.
סעיף 34יז לחוק העונשין, המסדיר את הגנת זוטי הדברים קובע כדלקמן:


זוטי

34יז.
לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.
מיום 23.8.1995
תיקון מס' 39
ס"ח תשנ"ד מס' 1481
מיום 23.8.1994 עמ' 357 (

ה"ח 2098
)
הוספת סעיף 34יז


בניגוד לטענה המקדמית לפיה כתב אישום איננו מגלה עבירה, מבוסס סעיף זה על ההנחה לפיה קיימים מקרים בהם עבירה פלילית נעברת, ואולם מידת פגיעתה בערך החברתי המוגן בעבירה הנו נמוך ביותר, עד אשר אינו מקיים את המינימום הקונקרטי הנדרש להטלת עונש, ולו אף עונש קל יחסית.

השאלה אם מקרה נתון ראוי לחסות תחת הגנת "זוטי דברים" מפאת היותו קל ערך נענית על פי בחינת טיב המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והפגיעה שבו בערך הציבורי.

18.
עיתוי בחינת התקיימותה של הגנת "זוטי דברים" הנו, ככלל, במהלך ניהול המשפט, לרוב רק בתום הליך שמיעת הראיות, ואף אחרי קביעת העובדות על ידי בית המשפט. ככלל - רק אחרי שיקבע כי המעשה אכן בוצע, ורק אחרי שיקבע את העובדות כפי שהתרחשו, ואף יתייחס לנסיבות הסובבות, יוכל בית המשפט לשאול ולענות על השאלה אם המעשה הנו אכן "קל ערך".
יחד עם זאת, במקרים נדירים הוכר בפסיקה גם מסלול המאפשר זיכויים של נאשמים בגין טענת "זוטי דברים" גם בשלב מקדמי.
ראה לעניין זה קביעתו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בע"פ (חיפה) 2094/01 מ"י נ' פלונית, בו נדחה ערעור עקרוני של המאשימה לגבי הגנת זוטי דברים ועיתוי קבלתה, וכן בהחלטות בתי משפט שלום בהליכי קובלנה פלילית בהם ק"פ (חיפה) 1013/04 גולדברג נ' בכר, ק"פ (עכו) 102/08 סגל ואח' נ' בנק הפועלים אגף משכן ואח' (אושר גם ע"י ביהמ"ש המחוזי בעק"פ 14134-03-09, ובהמשך בביהמ"ש העליון).
ראה גם את החלטת בימ"ש השלום באשדוד בק"פ 19891-11-11 אופיר בר ואח' נ' אפרים וינר ואח').

19.
אותם מקרים נדירים, בהם תידון טענת זוטי דברים כבר בשלב המקדמי, הנם אותם מקרים בהם רכיביה העובדתיים של ההתנהגות מוסכמים או מוסכמים ברובם, ושבהם גם אם יוכח בסופו של דבר כל הנטען בכתב האישום או כתב הקובל
נה, יימצא כי מדובר בעניין קל ערך.

אף כי התלבטתי אם עיתוי הדיון בטענת זוטי הדברים בשלב מוקדם זה הוא הנכון, החלטתי בסופו של דבר כי במקרה זה ראוי, באופן חריג, לדון בטענה כעת, ולא להותיר את הדיון לשלב שלאחר שמיעת הראיות.
יש לחזור ולציין כי הפרסום עצמו אינו מצוי במחלוקת, שכן מוסכם כי במקומון, אשר הנאשם הנו בעליו ומנהלו אכן פורסמה הכותרת העומדת בלב כתב הקובל
נה.
עוד מוסכם, כאמור, כי בגוף הכתבה פורסמו, מלבד אותה כותרת, גם דבריו המלאים של הקובל
שהושמעו בפני
הכתב אלפסי, כפי שהובאו בכתב הקובל
נה.
אם יישמעו הראיות, יהא הדבר כדי לקבוע את הנסיבות האחרות, שבירורן נדרש – שאלת אחריותו של הנאשם עצמו לפרסום, למול טענתו כי עורכת העיתון, שהוספתה כנאשמת נוספת התבקש על ידי הקובל
, הייתה זו שפרסמה את הכותרת, כן תתברר שאלת הכוונה לפגוע המיוחסת לנאשם, ושאלת התקיימותן של עילות ההגנה מתוקף חוק איסור לשון הרע, ובראשן טענת "אמת דיברתי" אשר הנאשם השמיע.
החלטתי בסופו של דבר כי נסיבותיו של האירוע, על פי הנטען בכתב הקובל
נה ובטיעוניהם המפורטים של הצדדים, לרבות נתונים שאינם מצויים במחלוקת לגבי הרקע הכללי, מאפשרים, ואף מצדיקים, לדון בטענה כבר כעת בטרם יושחת זמן לריק בהליך פלילי.

20.
בחינתו של מקרה בשאלת החלתה של הגנת "זוטי דברים", נעשית, כפי שמורה סעיף 34יז בהתחשב בטיבו של המקרה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי. על פי טענת הקובל
, הנאשם עיוות את דבריו, הוציאם מהקשרם, וניסח, בכוונה לפגוע בנאשם, כותרת שקרית המייחסת לו דברים שונים מאלה שאמר בפועל.

כאמור, אין מחלוקת כי בגוף הכתבה הובא תוכנה המלא של תגובת הנאשם.
אשר על כן - מי שהיה קורא את הכתבה במלואה, היה מבין, לפיכך, כי למרות האמור בכותרת, הקובל
לא דיבר, בתגובתו הרשמית, סרה במרשו מהנדס העיר, ולא אמר שמהנדס העיר, אינג' חגי קול אינו מקצועי.

21.
כותרתה של כתבה עיתונאית אינה עומדת בפני
עצמה, שכן הנה למעשה בגדר קדימון לכתבה המלאה.
מטרתה של כותרת עיתונאית הנה למשוך את תשומת לבו של הקורא, לעורר את עניינו, ולגרום לו להקדיש זמנו לתכנים השונים אשר העיתון, המקומון, או אתר האינטרנט מציעים.
כותרות בעיתונות הכתובה, וכעת גם כותרותיהם של ידיעות, מאמרים או פוסטים אינטרנטיים, נטו מאז ומעולם לתור אחר ניסוח לקוני ו"סיסמתי", וגם
"עסיסי" ולעיתים פרובוקטיבי, במטרה לעורר עניין.
ברי כי כל חלקיו של פרסום, לרבות כותרתה של כתבה עיתונאית, נתונים לחובות מתוקף חוק, כמו גם מתוקף כללים אתיים של מקצוע העיתונות, ולכן, דבר שקר בוטה, או הכפשה קיצונית, שנכללים בכותרת, לא יוכשרו ולא יזכו לסלחנות גם אם בהמשך הפרסום יבוא תיקון לשקר או להכפשה.
ואולם במקרה זה, גם אם מדובר בפרסום החוטא לאמת ועלול להזיק לקובל – אין הצדקה, בנסיבות העניין לבירור הטענה בהליך פלילי.

22.
הקובל
טען כי בישיבה שנערכה אצל מבקר המדינה, ובה הושמעו טענות מטעם ראש העיר ומקורביו על כך שמהנדס העיר אינו מקצועי, השמיע הקובל
דברים הדומים לתוכן שמסר לכתב אלפסי.
הקובל
אמר, לשיטתו, באותה ישיבה, כי עדיף אומץ ציבורי, המאפיין את המהנדס קול, על פני מקצועיות, גם אם היא אפיינה את מהנדסי העיר הקודמים. ועוד אמר כי גם אם ייקבע שאינ' קול אינו מקצועי כקודמיו, הרי שאי מקצועיות זו מנוטרלת בכך שמונה מהנדס נוסף ללוות מקצועית את מהנדס העיר.
הדברים אכן עובדו לכאורה לכותרת שתכנה אחר. תמצית התוכן בכותרת הוא כי הקובל
מציין כי מהנדס העיר אינו מקצועי אך אמיץ, אך בחינתה של אותה תמצית לא מצדיקה הליך פלילי.
מדובר בבחינתם של ניואנסים עדינים ושל משחקי מילים שנלקחו מדבריו של הקובל
ועובדו לאותה כותרת.
גם אם נעשה הדבר על ידי הנאשם במתכוון, ותוך מודעות לעיוות התוכני – עדיין מדובר במעשה אשר מטיבו ובנסיבותיו הנו קל ערך, במיוחד לנוכח פרסום דבריו המלאים של הקובל
בגוף הכתבה.

23.
לא מצאתי כי הפרסום האמור גרם לתוצאות קשות, שכן כזכור, תוצאותיה של עבירה פלילית הנה אחד השיקולים שיש לשקול בעת בחינת טענה להגנת "זוטי דברים".
מעבר להערכה הברורה שאדם לא אוהב לראות את דבריו מעוותים ומוצאים מהקשרם, וכי הדבר איננו נעים אולי אף מקומם – לא שוכנעתי כי נגרם לקובל נזק ממשי, וזאת למרות ניסוחו החריף של כתב הקובל
נה, וכינויו של הפרסום, בין היתר בביטוי הדרמטי משהו: "דברי שטנה".
מתוך הנסיבות שהובאו בפני
, ואשר פורטו בהרחבה על ידי הקובל
, הקובל
הנו עורך דין ופעיל חברתי, אשר מוביל מאבק נגד אנשי השלטון המקומי בקריית שמונה.
במסגרת פעילותו, ובהתאם לקו האופוזיציוני אותו הוא מייצג, ייצג גם את מהנדס העיר במאבקו נגד ראש העיר.
נראה לפיכך, כי רק מי שבקיא ביריבויות המקומיות בזירה הפוליטית, ויודע מידיעה אישית מהו העימות השורר בעניינו של מהנדס העיר קריית שמונה, ומכיר את הקובל
כמייצגו – יבין את פשרה של הכותרת, שבה מיוחסת לקובל אמירה בגנות לקוחו, כאילו המהנדס אינו מקצועי (אך אמיץ).
לא מדובר לפיכך בפרסום אשר תוכנו מובן לכל קורא, ואף לא בפרסום שתוכנו נתפס כמכפיש מבזה ומזיק בעיני הקורא המקרי.
אני סבורה כי דווקא אותו קורא הבקיא ברקע שמאחורי הכתבה, ומבין את הפוטנציאל הנפיץ שבכותרת – הוא קורא אשר רב הסיכוי שיתעמק גם בגוף הכתבה, יקרא את כולה, ויבין שהקובל
בפועל לא אמר שאינג' קול אינו מקצועי.

24.
לא ראיתי צפי להוכחת נזק ממשי שנגרם לקובל מהפרסום, ואם נגרם נזק כזה, הרי שהיה על הקובל
לפרטו בכתב הקובל
נה.
האמירה הכללית לפיה נפגע עיסוקו של הקובל
ועיסוקם של עובדי משרדו, לא פורטה דיה, וזאת במיוחד לאור הוראותיו של תיקון 113, המחייב לפרט בהזדמנות הראשונה, וכבר בכתב האישום את נזקיו של מעשה פלילי.

25.
שאלת האינטרס הציבורי הקיים בפרשה זו לגבי הצדקת הליך פלילי תיענה תוך התחשבות במספר גורמים.
ראשית, יצויין כי פרקליטות המחוז, אליה הופנה כתב הקובל
נה לתגובה, הודיעה כי אין בכוונתה לנהל הליך פלילי זה. לעמדה זו אין משקל רב, שכן נראה כי המקרים בהם נאכפים דיני לשון הרע במישור הפלילי הנם נדירים ביותר, וכי גם במקרים שאינם מקרי גבול כמו כאן, מושכת התביעה הפלילית את ידה מההליך.
שנית, בחינת האינטרס הציבורי של העמדה לדין פלילי תיעשה בהשלכה למורכבותו של מוסד הקובל
נה הפלילית ולקשיים המתעוררים ממנו, אליהם התייחסתי, שלא בכדי, בהרחבה בהחלטה זו.

26.
מצאתי כי במקרה זה מתקיימים הקשיים שבמוסד הקובל
נה הפלילית, בעטיים עומדת הצעת חוק לביטולו, הלכה למעשה.
בירור השאלות אם הוצאה דיבתו של הקובל
, מה באמת אמר בישיבה, ואיך התייחס למקצועיותו של המהנדס, עד כמה עוותו דבריו, ומדוע – אינו מתאים להליך פלילי, ואינו מצדיק, גם אם תוכח כוונת פגיעה, הכתמת הנאשם בהרשעה פלילית. מדובר בניואנסים עדינים ובבחירת מילים שלא מצדיקה אישום בפלילים.
לעומת זאת, ההליך האזרחי, ואולי תלונה למועצת העיתונות, יהלמו את הטענה ואף יחסכו מהקובל
את החובה להוכיח כוונת פגיעה ואת חובת העמידה בהוכחה מעבר לספק סביר, ואת חובת הוכחת הנזק.

27.
לא אמנע מלציין את היריבות העמוקה אשר אינה מוכחשת בין הקובל
לנאשם, המשתייך על פי הטענה למקורבי ראש העיר קריית שמונה, ועושה, לטענת הקובל
, שימוש במקומון לקידומו של ראש העיר.
רקע זה, שעניינו יריבות פוליטית, מקים חשד לחוסר ענייניות, ולניצול לרעה של ההליך, המאפשר סיבוכו של אדם בפלילים ללא חקירה משטרתית וללא הפעלת שיקול דעת על ידי היועץ המשפטי או של גופי התביעה.
לא ניתן היה להשתחרר מהתחושה כי מדובר במהלך נוסף ממהלכי המאבק שאופיו פוליטי שבו מצויים הקובל
והנאשם משני צידי מתרס.
מאבק זה הנו זר להליך הפלילי, שאמור להיות ענייני ונקודתי, ולא לשמש כלי שרת למי מהצדדים.

28.
ראייה לכך שמדובר בסכסוך רחב שאין עניינו בבירור הקובל
נה מצאתי בדבריו של הקובל
עצמו מיום 20/11/16 שם אמר את הדברים הבאים (עמ' 2 ש' 16):

"כאשר אדם מקבל צו הגנה לפי חוק חושפי שחיתות, לא ניתן לפטר אותו אלא אם המעסיק מוכיח שהפיטורים לא קשורים לצו ההגנה, על כן העירייה וראש העיר מנסים להוכיח שהוא לא מקצועי. העיתון משרת את העירייה בנושא הזה. זאת הייתה המטרה של הפרסום."

מדברים אלה עולה כי הקובל
סבור שכוונת הנאשם בפרסום הייתה לפגוע במהנדס ולהשפיע על דעת הקהל כי המהנדס אינו מקצועי
, וזאת בניגוד לדרישות המוכתבות בעבירת פרסום לשון הרע, הדורשת להוכיח שהנאשם התכוון לפגוע בקובל.

29.
מצאתי לנכון לציין כי קביעתי, לפיה במישור הפלילי מדובר במעשה שהנו "קל ערך", אין בה משום עמדה כלשהי לגבי המחלוקת השוררת בעיר קריית שמונה, או לגבי טענות מטענות שונות שנשמעות במסגרת סכסוך הרקע על ידי מי מהדמויות הפועלות. עניין לנו בהליך מצומצם, אשר לגביו ולגביו בלבד לא מצאתי הצדקה לבררו במסגרת כתב קובלנה פלילי.

30.
לפני סיום, אתייחס בקצרה לטענות שונות שהובאו על ידי הנאשם, ושבעטיין הוא ראוי, לדבריו, ל"הגנה מן הצדק". לא ארחיב את הדיון בטענות אלה, שכן, כאמור, בדעתי לזכות את הנאשם מחמת ההגנה בדבר "זוטי דברים", אך אציין כי אותו חלק בטענותיו, המתייחס לאישומו מבלי שהתקיימה חקירה לגביו, ומבלי שהועבר לו חומר חקירה, כולל טענות מוצדקות. טענות אלה נוגעות ללב לבן של מגבלות הליך הקובל
נה הפלילית, המאפשר, כפי שכבר ציינתי, אישום פלילי ללא ביקורת נאותה, ומבלי שניתנת לנאשם האפשרות להגן על עצמו תוך לימוד חומר הראיות.

מצב דברים בו מוגשת קובלנה פלילית, ללא כל איסוף ראיות מסודר, שכן לא נגבו תצהירים מעדי התביעה, ללא העברת גרסאות כלשהן, אף לא תמצית מרובן, לעיון הנאשם – הנו מצב דברים בעייתי.
נוסיף על כך את נסיבותיו של הפרסום, ואת העובדה שמדובר בכותרת של כתבה ובכך בלבד, ונגיע למסקנה שלא מתקיים בסיס לאישום פלילי, עד כדי תחושת אי נוחות.
כל הבחינות – זו המהותית, זו הפרוצדוראלית, וזו הנוגעת לאינטרס הציבורי, הופכות מקרה זה לבלתי מתאים לבירור פלילי.

31.
לסיום אתייחס לבקשתו של הקובל
לתקן את כתב האישום. בקשה זו, בה מבקש הקובל
, אחרי הקראה, להוסיף את שמה של עורכת העיתון גב' בדיחי כנאשמת נוספת, התבססה אך ורק על טענתו של הנאשם, שהושמעה במענה לכתב הקובל
נה, לפיה גב' בדיחי, ולא הוא, ניסחו את הפרסום. בקשה כזו, המעדכנת את כתב הקובל
נה הפלילי בהתאם לתגובת הנאשם, מנוגדת לכללי הצדק ומדגישה את הבעייתיות הקיימת בחירות הניתנת לאדם פרטי לנקוט הליך פלילי. מכל מקום, הדיון בבקשה זו, שעלולה הייתה אילו נתקבלה, לפגוע באותה גב' בדיחי, מתייתר.

סוף דבר

32.
מבלי שאחסום בפני
הקובל
כל מסלול תביעה אזרחי או אחר, אני מקבלת את טענת הנאשם לגבי "זוטי דברים" מורה על ביטולו של כתב הקובל
נה, ומזכה אותו מהעבירות המיוחסות לו.




ניתנה היום, ג' חשוון תשע"ח, 23 אוקטובר 2017, במעמד הנוכחים.










קפ בית משפט שלום 18012-09/16 הקובל, יורם ביטון נ' זיו אלוני (פורסם ב-ֽ 23/10/2017)