פסקי דין על יאסין אלי | פסקי דין על שרים יהודית | פסקי דין על הר ציון רות | פסקי דין על לביא יהונדב | פסקי דין על לביא עמי | פסקי דין על לביא תמר | פסקי דין על לביא לאה |

201305/04 הפ     05/01/2005




הפ 201305/04 יאסין אלי נ' שרים יהודית, הר ציון רות, לביא יהונדב, לביא עמי, לביא תמר, לביא לאה




1
בתי המשפט
הפ 201305/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
05/01/2005
תאריך:
כב' השופטת רות רונן

בפני
:
יאסין אלי

בעניין:
מבקש
ספקטור ועו"ד פלדמן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . שרים יהודית

2 . הר ציון רות

3 . לביא יהונדב

4 . לביא עמי

5 . לביא תמר

6 . לביא לאה
משיבים
יפת

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. המבקש הגיש נגד המשיבים תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר כי בית המשפט יצהיר כי הוא קיים בתום לב את הוראות הסכם הפשרה שבין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה") שקיבל תוקף של

פסק דין
במסגרת ת.א. 97565/98 (להלן: "התביעה"). כן עתר המבקש לסעדים נוספים, הכל כפי שיפורט להלן.

2. המשיבים הגישו נגד המבקש את התביעה (ת.א. 97565/98), בה עתרו לסילוק ידו של המבקש מהדירה שברחוב עמק יזרעאל 19 בתל אביב (להלן: "הדירה"), שהושכרה לו בשנת 1983 בדמי מפתח.

במסגרת התביעה, הגיעו הצדדים ביום 19.12.00 להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. מכוח הסכם הפשרה הנ"ל, הוסכם כי המבקש ישלם למשיבים סך כולל של 15,000$ בארבעה תשלומים שווים ורצופים.

בהסכם הפשרה נקבע כי: -

"תשלום ראשון (ישולם) תוך 7 ימים מיום מתן תוקף של

פסק דין
להסכם זה, תשלום שני תוך ועד 40 יום מהיום, תשלום שלישי תוך ועד 70 יום מהיום ותשלום רביעי תוך ועד 100 יום מהיום".

עוד הוסכם בהסכם הפשרה, כי איחור בביצוע כל תשלום עד 7 ימים לא ייחשב להפרה.
כן קבע הסכם הפשרה כי ניתן נגד המבקש

פסק דין
לסילוק יד מהדירה, שיבוצע רק אם המבקש לא ישלם את הסכומים שלעיל במלואם ובמועדם.

3. אין חולק כי המבקש שילם את התשלום הראשון והשני, שצויינו לעיל.
לטענתו, כאשר ביקש לשלם את התשלום השלישי, סירב ב"כ המשיבים לקבל ממנו את התשלום, בטענה כי אחר בתשלום.

4. המבקש טוען כי ביקש לשלם את התשלום השלישי במועד, כי אם היה איחור - הוא היה מוסכם, וכי סירוב המשיבים לקבל את התשלום במועד בו הוא ביקש לבצעו, היה שלא בתום לב.
המשיבים טוענים כי המבקש איחר בתשלום התשלום השלישי, וכי לכן קמה להם הזכות לפנותו מהדירה, מכוח הסכם הפשרה.

5. אני סבורה כי כדי להכריע בתובענה שבפני
, יש להכריע במספר שאלות.
ראשית, מתי ביקש המבקש לבצע את התשלום השלישי מכוח הסכם הפשרה;
שנית, האם בוצע תשלום זה באיחור;
ולבסוף, בהנחה שהתשלום בוצע באיחור - האם עמדת המשיבים ביחס לכך היתה שלא בתום לב.

מתי ביקש המבקש לבצע את התשלום השלישי?

6. לגירסת המבקש, שנתמכה בגירסה של מי שהיתה עורכת הדין שלו באותו מועד, עו"ד תגר, המבקש שלח את אישתו למשרד עוה"ד של המשיבים על מנת לבצע את התשלום ביום 18.3.01.
המבקש טען כי מועד זה זכור לו, משום שהוא זוכר כי ביום 13.3.01 אושפזה דודתו בבית חולים במצב קשה. המבקש טען בתצהירו כי מדובר בדודה שהיה קשור אליה, שכן היא גידלה אותו כאם מילדות (ר' ס' 22 לתצהיר).
המבקש טען בעדותו בביהמ"ש, כי הודיע לאישתו כי עליו לשלם את התשלום השלישי עד יום 18.3.01 שהיה יום ראשון, וכי הוא זוכר כי אישתו התקשרה אליו במועד זה, ואמרה לו כי ב"כ המשיבים סרב לקבל ממנה את הכסף.

עדותו של המבקש בהקשר זה היתה אמינה בעיני. זכרונו ביחס למועדים הוא סביר, בשל הקשר החזק שלו לדודתו. יצויין שכאשר התחיל המבקש להעיד לגבי הדודה ולגבי מחלתה, נשבר קולו, כתוצאה מהקשר החזק ביניהם.

כפי שיפורט להלן, עדות המבקש סבירה בעיני, גם משום שהיא עולה בקנה אחד עם הבנתו הנטענת של המבקש לגבי המועד בו היה עליו לשלם את התשלום השלישי מכוח הסכם הפשרה - להבנתו.

7. עדת התביעה מטעם המבקש, עו"ד תגר, העידה כי המועד המדוייק שבו ניסתה אשת המבקש לשלם את התשלום השלישי מכוח הסכם הפשרה אינו זכור לה. עם זאת, במכתביה מהתקופה הרלוונטית היא ציינה כי המועד היה ב"מחצית חודש מרץ" (ר' נספח י"א להמרצת הפתיחה). העדה אף העידה בחקירתה הנגדית, כי היא זוכרת כי המבקש התקשר אליה במחצית החודש. היא לא ציינה מועד מדוייק, וטענה כי המועד יכול להיות בין ה-15 לבין ה-18 לחודש. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות המבקש.

8. מנגד, טענת המשיבים היא כי הנסיון הראשון של המבקש לשלם את התשלום השלישי היה ביום 29.3.01. טענה זו נסמכת על מזכר (נספח ד' לתשובת המשיבים), שנחזה להיות ערוך ע"י עו"ד חלד, ב"כ המשיבים, מיום 29.3.01. במסמך זה צויין כי עו"ד חלד סרב לקבל את התשלום שכן התשלום השלישי היה צריך להיות משולם עד יום 22.2.01.

אני סבורה כי מסמך זה - אין בו כדי להתגבר על האמור לעיל.
ראשית, עורך המסמך, עו"ד חלד, לא הוזמן להעיד עליו. העדה מטעם המשיבים, הגב' הר ציון - לא היתה נוכחת במשרד עו"ד חלד ביום 29.3.01, גם לגירסתה. ב"כ המבקש התנגד לקבילות המסמך, וטען כי מדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה.

בנוסף, מאחר שעורך המסמך לא העיד לגביו, לא ניתן היה לבחון את גירסתו, לוודא כי התאריך שנרשם, הוא אכן המועד בו התייצבה אשת המבקש וביקשה לשלם את התשלום השלישי.
אין גם כל דרך לברר האם אשת המבקש לא היתה במשרד ב"כ המשיבים קודם ל-29.3.01 והאם היא לא ניסתה לשלם את התשלום השלישי גם במועד הנטען ע"י המבקש, ביום 18.03.01.

לכן, אני סבורה כי יש להעדיף את גירסת המבקש לגבי המועד הראשון בו ניסה, באמצעות אישתו, לבצע את התשלום השלישי, ולקבוע כי המבקש ניסה לשלם את התשלום השלישי ביום 18.3.01.

האם בוצע התשלום השלישי באיחור?

9. אני סבורה כי אף אם התשלום השלישי בוצע שלא ע"פ המועד שנקבע בהסכם הפשרה, הרי המבקש יכול היה להסיק כי מדובר באיחור המוסכם על המשיבים, והוא יכול היה להסיק כי הבנתו (השגוייה) את הסכם הפשרה מקובלת על המשיבים.

כך, הסכם הפשרה נחתם ביום 19.12.00. על כך אין חולק. על פי ההסכם, התשלום השלישי צריך היה להיות מבוצע תוך "70 יום מהיום" - היינו 70 יום מיום חתימת הסכם הפשרה.

המבקש טוען כי הוא שגה, שכן כאשר עיין בהסכם הפשרה, הוא ראה על גביו את חותמת בית המשפט מיום 31.12.00. לכן, היה סבור בטעות כי ספירת המועדים לתשלום נמנית ממועד זה- 31.12.00, ולא מיום 19.12.00.

10. טעות זו של המבקש, החלה כבר בתשלום השני ע"פ ההסכם. המבקש שילם תשלום זה ביום 15.2.01, ולא במועד הנכון (שהיה צריך להיות 50 יום מיום 19.12.00).

אף על פי כן, ב"כ המשיבים קיבל את התשלום מהמבקש, ואף מסר לידיו אישור לפיו הסכום הנ"ל שולם "לפי פסק הדין" (ר' נספח ד' להמרצת הפתיחה).

11. משהוצג למבקש מצג זה ע"י ב"כ המבקשים, ביחס לתשלום השני, והוא הסתמך עליו לצורך מניין הימים לצורך ביצוע התשלום השלישי, המשיבים אינם יכולים להתכחש למצג זה, ולטעון כי התשלום השלישי בוצע באיחור.

לכן, המבקש היה רשאי, מכוח הסכמת המשיבים, ומכוח המצג של בא כוחם לגבי הפרשנות הנכונה של הסכם הפשרה, לבצע את התשלום השלישי 30 יום לאחר שבוצע התשלום השני, היינו - עד יום 17.3.01.
לגירסת המבקש, יום ה-17.3.01 היה יום שבת, ולכן - יכול היה לשלם עד יום 18.3.01, בלא שהתשלום ייחשב כמבוצע באיחור.

האם נהגו המשיבים בתום לב?

12. אני סבורה כי אף אם תתקבל עמדת המשיבים ביחס למועד בו היה על המבקש לשלם את התשלום השלישי, (ביום 22.2.01), ואף אם ייקבע כי התשלום השלישי בוצע באיחור, הרי יש לקבוע כי עמדת המשיבים בהקשר זה כאשר הם סרבו לקבל את התשלום השלישי - היתה התנהגות שלא בתום לב.

13. כעולה מהמרצת הפתיחה ומהתשובה, המבקש היה אמור לבצע את התשלומים נשוא פסק הדין, כדי להמנע מסילוק ידו מהדירה, שהיא דירת מגוריו.

המשיבים טוענים כי מדובר בדירה שהמבקש רכש מהם בדמי מפתח, כדירת חדר וחצי, בשנת 1983, והמבקש בנה במקום "פנטהאוז בן 4 חדרים". המשיבים טוענים כי "שווים האמיתי של המקרקעין בהם המבקש משתמש הוא... הרבה מעבר ל7,500 $ אותם הוא מציע ב"רוחב לב" לתת למשיבים באמצעות כבוד בית המשפט" (ר' ס' 6.15 לתגובת המשיבים).
כלומר, עמדת המשיבים היא כי סכום הפשרה, שהוסכם הן על ידיהם והן ע"י המבקש במסגרת הסכם הפשרה, אינו משקף את השווי האמיתי של זכויות המבקש בדירה.
ענין זה הוא חשוב, כדי להבין את המניע האפשרי של המשיבים, בסרבם לקבל את יתרת סכום הפשרה מהמבקש.

14. כידוע, צדדים לחוזים חייבים על פי המשפט הישראלי בחובה לנהוג זה כלפי זה בדרך מקובלת ובתום לב.
המבקש, לטענתו שלא נסתרה, טעה בהבנת הסכם הפשרה. הוא אף הסביר את מקור טעותו. האם עמידה של המשיבים בנסיבות אלה על "קוצו של יוד" על האיחור בשלושה שבועות במועד התשלום, היא התנהגות בתום לב?

אכן, בית המשפט מצווה לתת תוקף ולכבד את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים לאחר משא ומתן ביניהם, ושקיבלו תוקף משפטי בהסכם הפשרה ובפסק הדין. עמידה על זכות חוזית, איננה נחשבת, לכן, בדרך כלל, בהתנהגות שלא בתום לב.
נכון גם שככלל, בעל דין אינו חייב לספוג פגיעות כספיות או להסכים לניסיון שלא לקיים חיוב חוזי.
אולם, ישנן נסיבות בהן "נופלת טעות שולית, פורמאלית, שאינה גורמת נזק לאיש, ורגש הצדק איננו מרשה כי ייאמר בנסיבות כאלה, כי הדין ייקוב את ההר ותשלום בתום לב שנעשה לשם בצוע תניה חוזית ייחשב כנטול תוצאות משפטיות" (ר' רע"א 1233/91 ג'רבי נ. בן דוד, פ"ד מה(5) 661).

15. אני סבורה כי גם בענייננו, רגש הצדק אינו מתיר התייחסות לאיחור של המבקש בביצוע התשלום השלישי כאל איחור המצדיק את התוצאה המשפטית הנובעת מכך - פינוי של המבקש מדירת מגוריו.
המבקש טען - ואין כל סיבה שלא לקבל את טענתו בהקשר זה - "לא חשבתי לרגע שלא לשלם. ברור שלא חשבתי לפנות את הבית שלי בשביל תשלום כזה או אחר" (ר' עמ' 7 שורות 15-16 לפרוטוקול).

כעולה מהעובדות, לרשות המבקש עמד סכום הכסף שהיה עליו לשלם לצורך עמידה בהסכם הפשרה.

לכן, המסקנה לפיה האיחור שלו בתשלום נבע מתקלה הנובעת מטעות בלבד, ולא מאיחור מכוון, היא מסקנה סבירה.
כאשר מדובר באיחור כזה, כאשר הצדדים הסכימו כי איחור של עד 7 ימים לא ייחשב לאיחור, כאשר את התשלום הרביעי ע"פ הסכם הפשרה המבקש ביקש לשלם במועד, כאשר מדובר בבית המגורים של המבקש ובאפשרות כי הוא יפונה ממנו, אני סבורה כי יש לראות את המשיבים, שעמדו על "קוצו של יוד" בהקשר זה, כמי שלא נהגו בתום לב, אלא כמי ש"ארבו" למבקש, וניסו לנצל את מעידתו כדי להביא לפינויו מהדירה.

חיובים שלובים

16. המבקש טען כי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה בכך שלא ביטלו תלונה שהוגשה כנגד המבקש על בנייה בלתי חוקית, ובכך שלא מסרו לו יפויי כוח חתומים לצורך הגשת תוכניות בנייה ע"י המבקש.
אינני סבורה, לאור המסקנה שלעיל, כי יש צורך לדון בטענות המבקש ביחס להפרות המשיבים את הסכם הפשרה.
זאת, משום שאף לגרסת המבקש, אין מדובר ב"חיובים שלובים" והאיחור שלו בתשלום לא נבע, גם לגרסתו, מההפרות הנטענות של המשיבים את הסכם הפשרה. עם זאת יש לציין כי המבקש הוכיח כי המשיבים אכן הפרו את הסכם הפשרה, (אף לו הדבר לא היה גורם נזק למבקש, ואני סבורה כי נגרם לו נזק), וכי התנהגותם זו יש בה כדי להשליך על מסקנות ביהמ"ש לעניין תום לבם.

ביצוע ההסכם היום

17. כעולה מ

פסק דין
זה, היה המבקש אמור לשלם את הסכום נשוא ההסכם למשיבים לפני כמעט 4 שנים.
אין חולק כי הסכום של 7,500$ לא שולם על ידו עד היום.

אני סבורה כי בנסיבות אלה, וכאשר הסכום נותר במשך כל התקופה בידי המבקש, יש להורות על הוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק לסכום הנ"ל. זאת, על מנת שלא יגרם נזק למשיבים כתוצאה מהאיחור בתשלום (ר' פס"ד ג'רבי שאוזכר לעיל).

18. לכן, אני מורה למבקש לשלם למשיבים ע"י בא כוחם תוך 15 יום מיום קבלת

פסק דין
זה, סך של 7,500$, עפ"י שער הדולר ביום 18.3.01, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 18.3.01 ועד התשלום בפועל.
יבוצע התשלום במועד - לא יפונה המבקש מהדירה, ותיק הוצל"פ 01-57325-03-4 - ייסגר.
לא ישולם הסכום במועד - יוכלו המשיבים לפנותו מהדירה.

19. אני מחייבת את המשיבים בהוצאות המבקש ובשכ"ט עורכי דינו בסך כולל של 7,500 ש"ח + מע"מ.
(סכום שהמבקש רשאי לקזז מהסכום נשוא ס' 18 לעיל).
המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים בפקס', וכן בדואר רשום.

ניתן היום 5.1.2005 בהעדר הצדדים.
ר. רונן, שופטת
קלדנית: סיגי י.








הפ בית משפט שלום 201305/04 יאסין אלי נ' שרים יהודית, הר ציון רות, לביא יהונדב, לביא עמי, לביא תמר, לביא לאה (פורסם ב-ֽ 05/01/2005)