פסקי דין על עבדאללה עזאיזה | פסקי דין על מועצה מקומית דבוריה

18744-07/15 סעש     25/10/2017




סעש 18744-07/15 עבדאללה עזאיזה נ' מועצה מקומית דבוריה








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 18744-07-15

לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
:
עבדאללה עזאיזה
ע"י ב"כ עוה"ד עזאיזה מאהר


-

הנתבעת:


מועצה מקומית דבוריה

ע"י ב"כ עוה"ד נעמאן נג'אר



פסק דין

1.
האם זכאי התובע להשלמת פיצוי פיטורים ולמענק הסתגלות - אלו השאלות בהן עלינו להכריע במסגרת תיק זה.

2.
מהלך הדיון-
התובע הגיש תביעה במסגרתה ביקש כי ביה"ד יחייב את הנתבעת (להלן:"הנתבעת" או "המועצה") לשלם לו פיצויי פיטורים מוגדלים, הלנת פיצוי פיטורים ומענק הסתגלות.
בתאריך 18/1/16 התקיים, דיון מוקדם מקיף, לפני כב' הרשמת ל. תלחמי- סוידאן, במהלכו שטחו הצדדים ובאי כוחם את טענותיהם, התייחסו זה לטענותיו של רעהו ולקראת סיום הדיון, ביקשו שהות על מנת לנסות ולהגיע להסכמות וכן הודיעו כי במידה ולא יעלה הדבר בידם, יגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעתו.
בהמשך והואיל והצדדים לא הגיעו להסכמות ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו ולאחר שבקשתו אושרה, הגיש, בתאריך 25/2/16, כתב תביעה מתוקן, במסגרתו עתר להשלמת פיצויי הפיטורים ולתשלום מענק הסתגלות.
בעקבות כך התקיים בתאריך 25/5/16 דיון מוקדם נוסף, לפני כב' הרשמת ל. תלחמי- סוידאן, במהלכו הובררו, טענותיהם המתוקנות והמעודכנות של הצדדים ובסיומו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית.
בהתאם להחלטת בית הדין, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, כאשר מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של גזבר המועצה - מר וג'יה עזאיזה (להלן: "הגזבר").
בתאריך 24/4/17, בפתחה של ישיבת ההוכחות, הודיעו הצדדים, כי הגיעו, לאחר שגיבשו רשימת מוסכמות וכן חידדו את המחלוקות ביניהם,
להסדר דיוני לפיו: "
הואיל והמסכת העובדתית הרלוונטית מוסכמת עלינו והיא פורטה לעיל, והואיל ונותרה רק מחלוקת משפטית בשאלת פרשנות הצו, ואולי גם בשאלת זכאות התובע לקבלת 4 חודשי הסתגלות, יינתן פסק הדין על סמך המסכת העובדתית המוסכמת, על סמך החומר המצוי בתיק ועל סמך סיכומים קצרים שנגיש... ברור לנו
כי בשל העובדה שהצלחנו להגיע למסכת עובדתית מוסכמת אשר היא תעמוד במסגרת פסק הדין, הסכים בית הדין לבקשתנו למתן

פסק דין
על בסיס אותה מסכת עובדתית ועל סמך החומר המצוי בתיק וכן על סמך סיכומים שנורשה להגיש
"
(עמ' 10 לפרוטוקול שורות 1-10).
ביה"ד נתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים וקצב להם מועדים לשם הגשת סיכומיהם והיות ואלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 2/7/17 וסיכומי הנתבעת ביום 10/10/17) הבשיל התיק למתן

פסק דין
.

3.
להלן העובדות המוסכמות שגיבשו הצדדים:
א
.
התובע
עבד כמורה לשפה הערבית בבית ספר תיכון כפר דבוריה
(להלן: "ביה"ס")
מתאריך 1/10/81 ועד לתאריך 31/8/2010.
ב.

במהלך השנים הנ"ל שימש התובע ברציפות, כמורה, כמחנך ואף מילא מספר תפקידים בדרגי ניהול שונים בבית הספר.
ג
.
שכרו הקובע של התובע הינו 9,261 ₪.
ד
.
לטובת התובע נצבר במבטחים סכום כולל של 440,567 ₪, כאשר 218,908.14 ₪ הופרשו כפ"פ ויתרת הסכום כתגמולים (וזאת בהתאם לאישור ממבטחים - נספח ב' לתצהיר הגזבר).
ה
.
התובע הפסיק את עבודתו בנתבעת בשל העברת ניהול בית הספר לרשת עמל.
ו
.
התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
ז
.
במסגרת מכתב מיום 30/12/10 רשם גזבר המועצה כי נותר לתובע הפרש לתשלום פ"פ בסכום של 66,793 ₪, כאשר בשלב זה היה במבטחים, בגין פ"פ סכום של 201,776 ₪.
ח.

אין מחלוקת כי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963


והצו שהוציא שר העבודה בתאריך 21/2/66 בעניינם של המורים במוסדות חינוך על יסודי (להלן: "הצו"), חל על הצדדים.

4.
להלן השאלות בהן עלינו להכריע:
א.
האם הפרשנות שנתנה הנתבעת, לצו, היא הפרשנות הנכונה ? כלומר האם למרות שהיה הפרש בין סכום פיצויי הפיטורים שזכאי היה התובע לקבל לפי חוק (סכום של 268,569 ₪) לבין הסכום שנצבר במבטחים בגין רכיב זה (218,908 ₪), לא היה עליה לשלם לו את ההפרש?
ב.

האם זכאי התובע למענק הסתגלות?
להלן נדון בשתי השאלות הנ"ל.

5.

האם הפרשנות שנתנה הנתבעת, לצו, היא הפרשנות הנכונה ? כלומר האם למרות שהיה הפרש בין סכום פיצויי הפיטורים שזכאי היה התובע לקבל לפי חוק (סכום של 268,569 ₪) לבין הסכום שנצבר במבטחים בגין רכיב זה (218,908 ₪), לא היה עליה לשלם לו את ההפרש?

להלן טענות התובע:
א.

הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה "מבטחים" אין בהם כדי לכסות שיעור פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי על פי חוק.
ב.

הוא זכאי לפיצוי פיטורים , על פי חוק, בהתאם לוותק שלו, ולמשכורתו הקובעת, בסכום של 268,569 ₪ .
ג.

בקרן הפנסיה מבטחים נצברו לטובתו, בגין הפרשות המעסיק, סכום של 201,776 ₪. משסכום זה, אינו משקף את מלוא זכויותיו על פי חוק על הנתבעת להשלים לזכותו הפרשים בגין פיצוי פיטורים בסכום של 66,793 ₪, בצירוף פיצויי הלנה.
במסגרת סיכומיו העלה התובע טענה נוספת ולפיה, מאחר והסכום שהפרישה הנתבעת אינו מגיע לכדי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לו לפי החוק הרי שאין תחולה לסעיף 14 לחוק ואין לראות בהפרשות ככאלו שבאו במקום פיצויי הפיטורים ולכן על הנתבעת להשלים לו 2.3%.
כן הוסיף התובע וטען כי הנתבעת לא הוכיחה כי הפרישה 8.33% מדי חודש.

להלן טענות הנתבעת:
א.

התובע קיבל את מלוא הפיצויים ו/או הכספים והזכויות המגיעים לו עקב סיום עבודתו אצלה וזאת מהכספים והתגמולים שהופרשו לזכותו בקרן מבטחים והיא לא נותרה חייבת לו מאומה, זאת בהתאם להוראות צו שר העבודה בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים שלפיו:
"תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ (להלן- הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, הכפוף לסייג שבסעיף 2
)"
ב.

התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה כלשהם שכן היא אינה חבה לו מאומה בגין פיצויי פיטורים והתובע, כאמור, קיבל מלוא הכספים והזכויות המגיעים לו במועד וללא איחור ולחילופין התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה מאחר וקיימים חילוקי דעות בדבר עצם קיום החוב הנטען.

דיון והכרעה-
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") בסעיף 14 שלו, קבע מקרים, בהם יהיה המעסיק פטור מתשלום פיצויי פיטורים או חלק מהם, והתשלומים לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים, שיש בהם צבירה לפיצויי פיטורים, יבואו במקומם אם:
"...נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה ובמידה ואושר".

זכאותם של עובדי הוראה, כדוגמת התובע, לפיצויי פיטורים הוסדרה בצו שהוציא
שר העבודה ביום 21.2.66,
שזה לשונו:
"צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים -
בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, אני מאשר כי:
1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על- יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - "הקרן") יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2.
2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי הפיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו ...".
בית הדין הארצי
פירש את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וצו 1966 שהוצא מכוחו באומרו:
"מלשון סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והצו שהוציא שר העבודה מכוחו עולה, כי במקרה של פיטורים יש לבחון האם הסכום שהפריש המעסיק למבטחים עבור עובד ההוראה מגיע כדי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק. במידה ואכן הצטבר בקופת מבטחים סכום העולה כדי סכום פיצויי הפיטורים, הרי שאותן הפרשות יבואו במקום פיצויי פיטורים. נטל ההוכחה כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כיוון שהתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק, מוטל על המעסיק (דב"ע נד/3-23חיים פרינץ - נתי גפן, פד"ע כו, 547)"
(ע"ע 458/03 עדינה ביליג - נשי אמי"ת-רשת מוסדות חינוך בישראל, מיום16/8/05, להלן: "פס"ד ביליג")

על פי הצו, ככל שהסכום שנצבר בקרן מתשלומי המעסיק גבוה מפיצויי הפיטורים להם זכאי העובד על פי חוק, יבואו הפרשות המעסיק במקום פיצויי פיטורים והמעסיק לא יידרש להשלימם בקרות אירוע מזכה (סעיף 2 לצו). אולם, ככל שתשלומי המעסיק לקרן אינם עולים כדי פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי חוק, יהיו התשלומים על חשבון פיצויי הפיטורים והמעסיק יידרש להשלימם.
מלשונו של הצו עולה כי אין הבחנה בין הפרשות המעסיק לתגמולים ולפיצויים,
והצו מתייחס לכלל תשלומי המעסיק לקרן כמקשה אחת ללא הבחנה בין ההפקדות לרכיב הפיצויים לבין אלו שלרכיב התגמולים. משכך, בחינת תחולתו של סעיף 2 לצו, צריכה להיעשות ביחס לכלל הפקדות המעסיק המצטברות ולא רק ביחס לחלק שהופרש לרכיב פיצויי הפיטורים.
עניין זה הוסבר על ידי בית הדין, במקרה דומה, בס"ע (באר שבע) 3056/09 מרציאנו חנה - אמי"ת רשות חינוך ציונית דתית בישראל, מיום 11/2/13 , (להלן: "פס"ד מרציאנו") שם נקבע:
"
ולענייננו. אין כל קשר לשיעור האחוזים שהופרשו על ידי מעסיקי המורים לבין המצב החוקי לפיו במועד פיטורי התובעת נקבע כי ההפרשות שהפריש המעביד לקופת הגמל באות במקום פיצויי פיטורים. גם אם נראה כי על פניו התוצאה אינה ראויה, אולם כפי שנקבע הפתרון לשינוי המצב ההסכמי שבין הצדדים הינו בפתרון שבין הסכמת הצדדים. בהיעדר הסכמה ממשיך להתקיים המצב החוקי ההסכמי שנקבע בין הצדדים לפיו במסגרת הסדרי הפנסיה שבין הצדדים, הפרשות המעסיק באות במקום פיצויי פיטורים.
לשון אישור הצו כמו גם קרן מבטחים בשעתו, לא הבחין בין הפקדות המעסיק לפנסיה מקיפה ובין הפקדות המעסיק לקופת פיצויים. אישור השר התייחס לכלל תשלומי המעביד. ד"ר אלמליח צירף לתצהירו מכתב מאת מנהל אגף שירות המעסיקים לקרנות הפנסיה הוותיקות בעניינה של התובעת ומיום 21.9.11 בה הודגש כי בדו"ח לעמית שמנפיקה קופת הגמל מצוי מידע כללי לגבי כלל ההפרשות ואם נעשית בו חלוקה בין הפרשות לתגמולים ולפיצויים, חלוקה זו אינה רלוונטית לעובדי ההוראה לעניין חלק הפיצויים שנצבר בקרן מאחר ואין לקרן מידע ממוכן לגבי סיווגו של העובד כעובד הוראה ולפיכך מצויה מפורשות בדו"ח כי הוא אינו מתאים לעובדי הוראה ואין להסתמך עליו בעניין חישוב חלק הפיצויים
".
(סעיף 100 לפסק הדין).
עוד צויין בפסק הדין מרציאנו, כי:
"
על פי לשונו של הצו משנת 1966 נקבע מפורשות כי ככל שהסכום שנצבר בקרן מתשלומי המעביד גבוה משיעור פיצויי הפיטורים, יבואו הפרשות המעביד במקום פיצויי פיטורים והמעביד לא יידרש להשלימם בעקבות אירוע מזכה.
משקבע השר כי הפקדות המעסיק ייעשו כהפקדות כוללות, והן כולן יבואו במקום פיצויי פיטורים, הלכה היא כי בית הדין לעבודה לא יתערב בשיקול דעתו של השר מקום שזה אישר תשלום לקרן במקום פיצויי פיטורים. מקום בו קיים אישור לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על בית הדין לבחון אם קוימו התנאים שבאישור, אך הוא אינו צריך להיזקק לבחינה הכמותית. כך טוענת הנתבעת בסיכום טענותיה.

במקרה הנוכחי, אנו בדעה כי יש לקבל את עמדת הנתבעת בסוגיה זו ולו מהטעם כי על המקרה הנוכחי חלות הוראות הצו משנת 1966 שלא בוטל ושיש לקיימו כלשונו. הסכמות הצדדים באשר לחלוקה הפנימית הטכנית, אין בהן כדי לשנות מסקנתנו.
במקרה הנוכחי, גם אם הוכח בפני
נו כי קיימת חלוקה של שיעור הפרשות מעסיקי המורים לקופת הגמל "מבטחים", ככל שהוכח מדובר בחלוקה במובן ה"טכני" שכן כך נהוג בכלל המגזרים בהם לא חל צו שר העבודה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובאין הוראה מתאימה בהסכם הקיבוצי. אין זה המקרה שלפנינו.
לפיכך, בהתאם לתשתית העובדתית שהונחה בפני
נו, לא מצאנו כל עילה שבדין לחייב הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים לרבות השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.3% כל זאת מעבר לסכומים ששולמו לה בעקבות פיטוריה מהנתבעת."
כאמור בהתאם להסכמת הצדדים, אין חולק כי בענייננו חל
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים,

והצו שהוציא שר העבודה בתאריך 21/2/66 גם הוא חל על יחסי הצדדים, כאן ובהקשר זה יוער,

כי טענותיו של התובע במסגרת סיכומיו, ביחס לאי תחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וביחס לשיעור ההפרשות שהנתבעת הפרישה, דינן להידחות בהיותן הרחבת חזית אסורה ואף סותרת את ההסכמות שהיו בין הצדדים ואשר עמדו בבסיס ההסדר הדיוני אליו הגיעו, מה גם שכלל לא הוכח, על ידי התובע, כי הנתבעת לא הפקידה עבורו למבטחים את כל הסכומים אשר היה עליה להפקיד במהלך השנים בשיעורים המתחייבים. משכך, יש לבחון את כלל הסכומים שנצברו בקרן מבטחים לטובת התובע וככל שאלו גבוהים משיעור פיצויי הפיטורים יבואו אלו במקומם והנתבעת לא תידרש להשלימם.
לפי האישור מטעם מבטחים מיום 2/11/16, שצורף כנספח ב' לתצהיר הגזבר, לטובת התובע נצברו 440,567.63 ₪ (הן ברכיב הגמולים והן ברכב הפיצויים), ואין חולק כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 268,569 ₪ (ראה דבריי ב"כ הצדדים בישיבה מיום 24.04.17 עמ' 9 שורה 21) משכך, ומשהסכום שהפריש המעסיק עולה על סכום הפיצוי לו זכאי התובע על פי חוק, אין הנתבעת חייבת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים.

6.
האם זכאי התובע למענק הסתגלות?
התובע עתר לתשלום שלושה חודשי הסתגלות, הואיל ולטענתו,
א.

הוא

פוטר בגיל 54 לאחר כ- 29 שנה בשירותי הנתבעת, ועליו להסתגל לשינוי שחל בחייו לרבות ניפוץ חלום חייו- העיסוק בהוראה.
ב.

הוא זכאי למענק הסתגלות על-פי אמות המידה למתן חודשי הסתגלות ו/או הסבה מקצועית לעובדי הוראה הפורשים מן השירות בתנאי גמלאות ו/או פיצוים (להלן: "אמות המידה").
ג.

התנהלות הנתבעת היתה פגומה ונגועה בחוסר יושר ובחוסר תום לב מובהק.
ד.

אין זכאות לדמי הסתגלות על פי חוק ואולם תיתכן זכאות לתשלום זה לפי הסכם עבודה או הסכם פרישה אישי (סעיף 37 לסיכומים).
ה.

ההודעה על הפסקת עבודתו נשלחה באיחור ובחריגה מן המועד שנקבע בהסכם הקיבוצי ולכן על הנתבעת לשאת בנזק אשר נגרם לו כתוצאה מכך.

הנתבעת טענה, כי
א.

התובע אינו זכאי לדמי הסתגלות הן עפ"י חוק ו/או עפ"י דין ו/או עפ"י נוהג ו/או הוראות משרד החינוך, והוא לא הצביע על שום מקור משפטי שמחייב אותה לשלם לו רכיב זה.
ב.

התובע אינו זכאי
לדמי הסתגלות והוא קיבל את מלוא הכספים והזכויות המגיעים לו.
ג.

התובע לא התייחס לרכיב זה בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו ולכן יש לראותו כמי שזנח את תביעתו בעניין זה.

דיון והכרעה-
במסגרת הדיון מיום 24.04.17 ציין ב"כ התובע, כי "
אני מבקש, בשלב זה, לעמוד גם על רכיב חודשי ההסתגלות העומדים, לאחר שהסכמנו על השכר המוסכם, על סכום של 37,044 ₪. ככל שלא אמצא עיגון משפטי לרכיב זה, אציין זאת בסיכומי כדי שחברי לא יצטרך לטרוח בנושא."
(עמ' 9 לפרוטוקול שורות 24-26 )
.

בסיכומיו, חזר התובע ודרש כי המועצה תשלם לו רכיב זה, למרות שלא הצביע על כל מקור משפטי המחייב אותה לעשות כן, כאשר כל שטען היו טענות כלליות; כך לדוגמא טען כי הוא זכאי לרכיב זה על פי אמות המידה למתן חודשי הסתגלות ו/או הסבה מקצועית לעובדי הוראה הפורשים מן השירות בתנאי גמלאות ו/או פיצויים והוסיף וטען כי עובד הוראה המתקיימים בו שניים מתוך התנאים המפורטים זכאי לדמי הסתגלות, אלא שהתובע לא פירט מהן אמות
המידה, מהם התנאים להם ואלו שני תנאים מתקיימים
ביחס אליו.

גם טענות התובע לפיהן הוא זכאי לחודשי הסתגלות בהתבסס על הסכם עבודה או הסכם פרישה אישי, לא עוגנו בדבר.

בנוסף, גם טענת התובע לפיה הוא זכאי לחודשי הסתגלות, בשל המועד בו הודע לו על הפסקת עבודתו בנתבעת (כשהכוונה - לאחר ה- 31/5 לאותה השנה) אינה מבוססת על שום עוגן משפטי או חוקי שהרי התובע הוא זה אשר ביקש לסיים את עבודתו בנתבעת בשל העברת ניהול בית הספר לרשת עמל, כפי שהדבר מצא ביטוי מפורש במוסכמה מספר 5 (עמ' 9 שורה 10 לפרוטוקול).

לנוכח האמור לעיל, הרינו מורים גם על דחיית רכיב זה של התביעה.



7.
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבעת, הרינו מורים על דחיית התביעה.
8.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
לאור התוצאה אליה הגענו, הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת, את הסכומים הבאים:
א
.
סכום של 1,200₪ בגין הוצאות משפט.
ב.

סכום של 4,500₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

9.

זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' בחשון, תשע"ח, (25 באוקטובר 2017
)
, בהעדר הצדדים.






מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 18744-07/15 עבדאללה עזאיזה נ' מועצה מקומית דבוריה (פורסם ב-ֽ 25/10/2017)