פסקי דין על אס.אי. ספיישל איוונטס בע"מ | פסקי דין על חיים אלטמן

34442-07/15 תאמ     24/10/2017




תאמ 34442-07/15 אס.אי. ספיישל איוונטס בע"מ נ' חיים אלטמן








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 34442-07-15 אס.אי. ספיישל איוונטס בע"מ
נ' אלטמן





לפני
כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


התובעת:

אס.אי. ספיישל איוונטס בע"מ


-נגד-


הנתבע:

חיים אלטמן



פסק-דין

מבוא
:

1.
הורתו של ההליך שלפניי בבקשה לביצוע שטר, לפי הוראת סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מס' 508807-05-15), ביום 10.05.2015, בגין שיק שמספרו: 10797 (מועד פירעון 07.05.2015) על-סך של 29,630 ₪; אשר נמשך לפקודת התובע (להלן: "השיק" או "השטר"). ביום 23.06.2015 הוגשה התנגדות שהועברה להכרעה בפני
בבית משפט זה וביום 31.01.2016 ניתנה לנתבע רשות להתגונן.
נוכח סכום התביעה, עברה התובענה להידון בסדר דין מהיר, ובהתאם לתקנה 214 טז. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

טענות התובעת בקצירת האומר
:

2.
אליבא דגרסת התובעת כעולה מכתב התביעה ומעדותו של מנהלהּ, הינה חברה למתן שירותי מטבע אשר קיבלה ביום 27.01.2015 פנייה לקבלת שירותי ניכיון שיקים מחברת "חיים בורנשטיין בע"מ" (להלן: "החברה") המנוהלת על ידי מר יעקב דומב (להלן: "דומב"), ואשר אף היא עוסקת במתן שירותי מטבע. בהמשך לחתימת החברה ומתן ערבות בשמו של דומב, החלה התובעת ליתן לחברה שירותי ניכיון כנגד שיקים אותם קיבלה מעת לעת, כאשר התובעת מקפידה לבדוק את השיקים הנמסרים לידיה.
כך, השיק נשוא התביעה התקבל אצל התובעת ביום 10.03.2015 יחד עם שיקים נוספים במסגרת עסקת ניכיון מס' 6571, כאשר בסך הכל כללה העסקה שלושה שיקים בסך כולל של 105,340 ₪ תמורתם שילמה התובעת סך של 101,587 ₪ לחשבון החברה. כן מציינת התובעת, כי השיק נשוא התביעה התקבל אצלה לניכיון לאחר ששיק אחר שנמשך על ידי הנתבע בסך 28,730 ₪ הופקד ביום 07.03.2015 ונפרע ביום 09.03.2015, מה שהגביר את ביטחונה באשר לאמינות המושך. באשר לטענה, כי ההמחאה הלה לא נחתמה על ידי הנתבע גורסת התובעת, כי לכל הפחות, היא נחתמה בהרשאתו ובהסכמתו המודעת, שכן הנתבע סמך ידיו על דומב ומסר לו המחאות פתוחות לשימושו החופשי. כללו של דבר טוענת התובעת, כי קיבלה את השיק נשוא התביעה כאשר הוא שלם ותקין על פי מראהו וכאשר נתנה תמורה מלאה בגינו.

טענות הנתבע בקצירת האומר
:

3.
אליבא דגרסת הנתבע כעולה מכתב ההתנגדות לביצוע השטר וכן בתצהירו, הוא מעולם לא התקשר עם התובעת בשום דרך, לרבות באמצעות קשרי עבודה, ולא קיבל מאת התובעת כל תמורה בגין השיק דנן. לטענת הנתבע, במהלך שנת 2013 נקלע למצוקה כספית ובשל כך פנה לבן דודו, מר יוסף לזר, שיעזור לו להשיג הלוואת גמ"ח. בעקבות זאת, מר לזר הפנה אותו למר דומב על מנת שהלה יעניק לו הלוואה. כך, נפגש הנתבע עם דומב וקיבל ממנו הלוואה, על סך 8,000 ₪, וכנגדה התבקש להשאיר לדומב שיקים רבים לטובת החזרי ההלוואה אשר על פי הסיכום בין הצדדים, אמורים היו להיות נמוכים ביותר, בסכומים של 100-150 ₪ בחודש.

4.
השיקים אשר נמשכו על ידי הנתבע למר דומב במעמד נטילת ההלוואה נחתמו על ידו
ואולם בהמשך התבקש הנתבע למסור שיקים נוספים כשהם ריקים (ללא חתימתו). אמנם הנתבע חשש להותיר את השיקים בחזקתו של מר דומב מבלי שנכתב סכום על גביהם, ואולם לאחר ששוחח עם בן דודו, נרגע והתרצה להותיר את השיקים אצל דומב, וזאת, אך לטובת החזרי ההלוואה שנטל. לימים הבחין הנתבע, כי נמשכים מחשבונו - באמצעות השיקים שמסר למר דומב - סכומים גבוהים מאוד ולפיכך פנה בשנית לבן דודו, מר לזר, אשר הרגיעו פעם נוספת. דא עקא, שבהמשך התברר לנתבע, כי דומב סחר בשיקים ללא ידיעתו וללא הסכמתו. הנתבע טען שפנה למשטרה לצורך הגשת תלונה נגדו, אך זו דחתה אותו, מה שגרם לו להאמין שלא מדובר בעניין פלילי.

5.
לאחר זמן מה יצר אדם בשם "שלמה ברבור" קשר עם הנתבע וטען שמצא את השיקים בסמוך למשרדו של דומב והחזירם לנתבע לאחר שקרעם. אשר על כן טען הנתבע, כי מעבר לאי קבלת תמורה בגין השיק נשוא התביעה, מעולם לא חתם על השיק נשוא הליך זה וכי החתימה המתנוססת עליו הינה מזויפת. הנתבע לא מילא את פרטיו ולא התיר לאיש לעשות כן, ומשכך אין הוא חב בתשלום תמורתו לתובעת.





מהלך הדיון
:

6.
דיון במעמד הצדדים התקיים בפני
י ביום 26.05.2016 והמשכו התקיים ביום 23.05.2017.

6.1
בעדותו בפני
י, חזר מנהל התובעת, מר יצחק מימון, על עיקרי הטענות כפי שהופיעו בכתב התביעה. כן הוסיף, כי בדק כל שיק שהתקבל אצל התובעת מול מאגרי מידע פנימיים וחיצוניים וכי לא נפל רבב במידע אודות הנתבע, אך אישר, כי לא שוחח ישירות עם הנתבע בטרם קבלת השיק. עוד טען, כי טרם מועד פירעון השיק דנן חזרו שיקים נוספים שהופקדו על ידי דומב, ואולם כל אימת שחזר שיק קיבל את תמורתו באותו היום. בנוסף העיד כי נפגש עם מר שמואל פרידמן, אשר עבד בחברה, לאחר שנודע לו, כי מר דומב יצא את הארץ, וזאת בסמוך לפני חילול השיק דנן.

6.2
ע/ת
– מר שמואל פרידמן העיד בפני
י, כי הינו מכיר את שני הצדדים ויודע ששניהם נפגעו מפעילותו של מר דומב. לדבריו, עבד אצל מר דומב במשך כשנתיים וחצי במהלכן הכיר את הנתבע, מר אלטמן. מר אלטמן קיבל הלוואה ובתמורה לה מסר שיקים. העד לא זכר את סכום ההלוואה. לדבריו, הנתבע מסר מספר פעמים שיקים ופנקסי שיקים למר דומב כשהם ריקים ומר דומב עשה שימוש באמצעותם בחשבון הבנק של הנתבע לצורכי עסקיו ובין היתר, משך את השיקים שנמסרו לו על ידי הנתבע לטובת גורמים שונים. מדובר בסכומים שנעו בין 10,000 ₪ ל-30,000 ₪. שיטת גיוס האשראי של מר דומב הייתה משיכת שיקים מעותדים של הנתבע כאשר בדרך כלל במועד פירעון השיק היו מפקידים לחשבון סכום מזומן לצורך כיבודו על ידי הבנק. מבחינת הנתבע, מר אלטמן, התמורה שקיבל בעד מסירת השיקים הריקים הייתה העובדה שהוא היה פטור מתשלום הריבית עבור ההלוואה שנטל. לדברי העד, מסירת השיקים לא נועדה, איפוא, להשיב את סכום ההלוואה כטענת הנתבע. את השיק נשוא התביעה קיבל מר דומב לא לפני 25.12.14. בחקירתו הנגדית, השיב העד, כי התובעת הייתה בודקת את השיקים בטרם קבלתם.

6.3
הנתבע
חזר במהלך עדותו בפני
י על עיקר גרסתו. כן הוסיף, כי קיבל תמורה כספית בגין השיק, היא ההלוואה שנטל. עוד ציין, כי לא נערך כל הסכם עם מר דומב באשר לאותה הלוואה וטען, כי לא פרע אותה כלל. לגרסתו, דומב היה מפקיד לו כסף בחשבון במשך תקופה של שנתיים וחצי לערך, ואולם טען שבמשך הזמן הזה ניסה להפסיק את משיכת השיקים והפקדת סכומי הכסף כנגדם ואף הגיש תלונה במשטרה לאחר שהחל ההליך המשפטי דנא. עוד חזר על הטענה, כי לא חתם על השיק נשוא התביעה, הגם שהותיר בידי דומב מספר שיקים חתומים על ידו במעמד נטילת ההלוואה.

6.4
ע/ה
– מר יוסף לזר העיד בפני
י ואישר, כי הפנה את הנתבע לדומב אשר היה חברו. כן העיד, כי למיטב זכרונו הנתבע פרע את סכום ההלוואה שנטל מידי דומב וטען שהוא אינו זוכר שהרגיע את הנתבע כשזה פנה אליו בחשש לאי סדרים בחשבונו.

דיון ומסקנות
:

7.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

7.1
עניינה של תביעה זו יסודו בעילה שטרית. בענייננו נחה דעתי, כי במהותם של דברים התובעת הינה צד רחוק לשיק. כך, טענות הנתבע הינן כלפי צד שלישי בגין עסקת יסוד שנסובה סביב המחאה שניתנה, לטענת מוסרהּ, כחלק מעסקה להלוואת גמ"ח וסופה להיסוב לפקודת התובעת. אמנם, התובעת הינה הנפרעת בשיק וככזה נחזית היא להיות צד קרוב לשטר, ואולם, כבר נפסק, כי הקרבה או הריחוק בין הצדדים לשטר אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים, כאשר עסקינן במבחן פונקציונלי ולא צורני (ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132, 136 (1999)). כאשר הנפרע בפועל אינו חלק מעסקת היסוד, אזיי קיימת לו אפשרות להיות אוחז כשורה על פי פקודת השטרות, בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") (ראה למשל: ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקב , פד"י מ"א(3) 402, 406 (1987)). לפיכך, ככלל, אם האוחז בשטר טוען, כי הוא אוחז כשורה, מוטל על הנתבע הנטל לסתור טענה זו של האוחז ולהוכיח, כי אין הוא אוחז בו כשורה. במקרה דנן בפיו של הנתבע טענות בדבר זיוף חתימה, חריגה מהרשאה וכישלון תמורה. להלן אדון בטענות אלה כסדרן.

7.2
אשר לטענת הזיוף. טוען הנתבע, כי חתימתו על גבי השיק נשוא ההליך זויפה. בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודה, כי ככלל, אכן,
אין גורם חב בגין שטר מקום שלא חתם עליו בתור מושך, מסב או מקבל. הכרעה עובדתית הינה
מטבעה קביעה הקשורה בנטלי ההוכחה. ככלל, במצב בו נתבע מתכחש לחתימתו על גבי מסמך, אזי על התובע מוטל הנטל להוכיח אמיתותה של
חתימת הנתבע (ראה:
ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ
(1) 499 504 (1996);
ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד
(2) 309 312 (1979);

ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז
(3) 240 261 (1993) ; יואל זוסמן, דיני שטרות
(מהדורה שישית- 1983) עמ' 40). לא זו אף זו, מאחר וטענה של זיוף הינה טענה בעלת גוון פלילי, נקבע בפסיקה, כי יש להוכיחה בראיות משמעותיות ומוצקות יותר מאלו הנדרשות בדרך כלל במשפט אזרחי (ראה דברי כב' השופטים ג' בך, א' ברק
ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ
(1)589, 604 (1986)), ויש
אף
הסבורים כי רמת ההוכחה
עצמה של
טענות כגון דא - הינה רמת הוכחה מוגברת, המהווה מעין "דרגת ביניים" בין רמת ההוכחה במשפט אזרחי לבין רמת ההוכחה במשפט פלילי (ראו המחלוקת המובאת בפרשת זיקרי הנ"ל, וכן: כב' השופט י' טירקל

ע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג
(5) 689, 695 (1999)); דברי
כב' השופט א' מצא
ע"א 3224/03
זכי כמאל נ' מהא כמאל מנסור ואח'
, מיום 20/11/03', פורסם בנבוׂ). בנוגע לטיב הראיות, הנדרשות לצורך הוכחת אמיתותה של חתימה, נקבע
בענין בנק לאומי נ' הורוביץ, כי: "קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות ... . הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר: ' ...כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור' (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262)". (כב' השופטת ע' ארבל

ע"א 8752/07

בנק לאומי לישראל
בע"מ
נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ואח', פס' 7 לפסה"ד מיום 15/03/11, פורסם בנבו). בנטל זה לא עמד התובע בענייננו, אף לא לכאורה. התובע לא המציא חוות דעת של מומחה לכתבי יד, המאשרת, כי החתימה המתנוססת על גבי השיק היא אכן חתימה אותנטית של הנתבע,
ולא
הציג כל דבר ראייתי חיצוני שיהא בו כדי להוציאו ידי חובת השכנוע בעניין זה.

7.2
שונים הם פני הדברים כאשר עסקינן בטענה לחיובו של הנתבע מכוח הרשאה. בידוע, אפילו לא חתם הנתבע על השיק הוא בעצמו, אין בכך כדי להוות סוף פסוק בקביעת חבותו השטרית בגינו. על-פי סעיף 23(א) לפקודה, שעניינו בחתימה שזויפה או שנחתמה שלא ברשות, ניתן לאשרר חתימה זו גם למפרע ובכך ליתן לה תוקף. אכן, סעיף 22(א) לפקודה קובע כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל על שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", אך בסעיף 92(א) לפקודה הכיר המחוקק בחתימה שנעשתה בהרשאה ככזו שמקיימת את יסוד החתימה שנדרש בסעיף 22(א) לשם כינון חבות שטרית (ראו והשוו: תא"מ 35820-02-12 ברימאג דיגיטל אייג' בע"מ נ' צרימי (פורסם בנבו, 11.02.2014)). לשון אחר, כדי שתקום חבות שטרית אין הכרח שהשיק יישא חתימה של בעל השטר עצמו; גם בחתימת מורשה מטעם בעל השטר די לשם חיוב בעל השטר (ראו למשל: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 805 (1994)). משכך, יש לבחון האם מר דומב פעל במסגרת הרשאה שנתן לו הנתבע. ובהקשר זה יוער, כי לא התנהגות השלוח מכוננת הרשאה אלא התנהגותו של השולח (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965; עא 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (פורסם בנבו, 07.12.2011)).

7.3
יש לבחון, אפוא, התנהלות הנתבע בכל הקשור ליחסיו עם דומב. כאמור, טוען הנתבע, כי לא נתן לדומב הרשאה לחתום על השיקים או למילוי יתר הפרטים בשיקים שנמסרו על ידו. לדבריו, קיבל ממר דומב הלוואת גמ"ח בסך 8,000 ₪ בהחזרים נמוכים של 100-150 ₪ לחודש לאחר שנקלע במהלך שנת 2013 למצוקה כספית, כשלצורך החזר ההלוואה בלבד העביר לדומב שיקים רבים – חלקם חתומים על ידו וחלקם לא. ואולם, כשלימים הבחין כי מחשבון הבנק נמשכים שיקים בסכומים גבוהים מאוד, פנה הנתבע בלחץ לבן דודו מר לזר, אשר הרגיעו והבהיר לו כי מר דומב אדם הגון.

7.4
אין בידי לקבל את גרסתו של הנתבע, להיעדר הסכמה והרשאה.
ראשית, הנתבע לא הציג כל ראיה להוכחת הטענה אשר לנסיבות בהן נדרש ליטול ההלוואה האמורה. אמנם טען הוא בתצהירו, כי נזקק ליטול הלוואה בתנאים כפי שהוצעו לו על ידי דומב לאחר שנקלע למצוקה כספית, ואולם לא עלה בידיו להציג כל ראיה להוכחת המצוקה ומהות העסקה אותה הינו מכנה "הלוואה". ודוק, הנתבע לא הביא כל ראיה כי השיקים נשוא התביעה נמסרו אך לצורך פירעון הלוואה הנדונה. כמו כן, נמצאה סתירה בעניין זה בין עדותו של הנתבע לבין עדות מר לזר, בשים לב לגרסתו של מר לזר כי הלה נפרעה (עמ' 11 לפרו' מיום 26.05.2016, ש' 8) אל מול גרסתו של הנתבע עצמו כי מעולם לא פרע אותה (עמ' 19 לפרו' מיום 23.05.2017, ש' 16). יתר על כן, לטענתו של הנתבע, הוסכם עם דומב על החזר הלוואה בסכומים חודשיים נמוכים. דא עקא, שלא זו בלבד שלא נערך כל הסכם בכתב בין הצדדים, הרי שסבורני, שהנתבע לא הציג כל הסבר מניח את הדעת מדוע לנוכח סיכום זה לכאורה, לא רשם על גבי השיקים שמסר לדומב את הסכומים הנמוכים המדוברים והותיר את השיקים כשהם פתוחים. כך, לא הוברר כיצד זה מסר הנתבע לדומב עשרות שיקים ללא סכום בגין ההלוואה האמורה. כמו כן, אם ממילא לא חתם הנתבע על השיקים שמסר לדומב, כטענתו, או לא התכוון שדומב יוכל לעשות בהם שימוש, לא הוברר מדוע הוא מסרם לדומב מעיקרא.

7.5
נוסף על כך, טען הנתבע בעדותו, כי כבר כחודש או חודשיים לאחר שנטל את ההלוואה האמורה גילה שמר דומב סוחר בשיקים שלו בסכומים גבוהים היוצאים מחשבונו, אך למרות זאת המשיך הנתבע לספק לו שיקים משך שלוש שנים שלמות (עמ' 8 לפרו' מיום 26.05.2016, ש' 24-26), וזאת אף חרף שיחות שקיבל מהבנק בו מתנהל חשבונו אשר לפשר הסכומים שעוברים לו בחשבון (עמ' 9, ש' 28). ודוק, אף הנתבע מאשר בעדותו, כי ביטל שיקים שנמשכו בעבור דומב רק מעת קריסת עסקיו של דומב, כשעד לאותו שלב לא פעל לביטול ההמחאות שנמשכו מחשבונו (עמ' 23, ש' 18). לא זאת אף זאת, ראיה נוספת השומטת את הקרקע תחת גרסתו של הנתבע, הינה העובדה שהנתבע לא ביטל את שיק מס' 10831 (נספח 6 לתצהיר התובעת) אשר הופקד אף הוא לפקודת התובעת עוד ביום 07.03.2015 ונפרע יומיים לאחר מכן על סך לא מבוטל של קרוב לשלושים אלף שקלים, וכל זאת, כאמור, טרם נפילת עסקיו של דומב (עמ' 23, ש' 16). סבורני, כי מעדותו של הנתבע עצמו ניכרת פעילות עסקית ענפה ורחבת מימדים שאינה מתיישבת עם סיפור ההלוואה בסכום נמוך שנטל הנתבע ממר דומב. התמונה הכללית המצטיירת מהעדות הינה, כי הנתבע ידע גם ידע על השימוש הנרחב שעשה דומב בשיקים. הנתבע איפשר למר דומב להתנהל בחשבונו ובשיקים שלו בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי במשך תקופה ארוכה, שיתף עימו פעולה באופן אקטיבי בכך שמסר לידיו פנקסי שיקים שלו ולא הביע כל מחאה אף לא בפני
קרוב משפחתו מר לזר בעניין זה. ברי, כי בהתנהגותו זו יצר מצג כלפי התובעת וכלפי כולי עלמא בדבר תקינות השיקים וכי החתימה בשיקים הינה שלו או בהרשאתו. מכל אלו מתקבל הרושם, כי הנתבע היה שותף מלא וביודעין למהלכיו של דומב ולמנגנון אשר יצר ואשר חשבונו של הנתבע היווה גורם משמעותי לכך וזאת משך תקופה ארוכה בת שלוש שנים כשבמהלכה היה דומב מפקיד בשיטתיות את השיקים שמסר לו הנתבע לניכיון וכנגד זאת היה דומב מזכה את חשבונו של הנתבע בבנק בסכום השיקים. חרף זאת, כאמור, ישב הנתבע בחוסר מעש ולא עשה דבר בכדי להפסיק פעילות זו, לרבות עשיית המעשה המתבקש של ביטול השיקים מיד לאחר שעמד על השימוש שנעשה בהם. בהקשר זה יש להוסיף, כי אופי פעולותיו "האקטיביות" של הנתבע בהן נקט, לטענתו, על מנת להפסיק את מעשיו של דומב, אינו הולם כלל את רצונו הלכאורי לכך שדומב יפסיק מפעילותו. כך, במשך כל התקופה הרלוונטית, הנתבע לא יצר קשר ישיר עם מר דומב אף לא פעם אחת וכל פניותיו בנדון היו אל בן דודו, מר לזר, אשר הפיס את דעתו פעם אחר פעם, כטענתו (פרוט' עמ' 20, ש' 7-15). לא זו אף זו, את התלונה במשטרה בגין טענת הזיוף הגיש הנתבע רק לאחר שהוגשה התביעה דנן ( פרוט' עמ' 20, ש' 22), וזאת בסתירה לאמור בתצהירו, לפיו, פנה למשטרה בשלב מוקדם יותר, אך זו התעלמה מפנייתו. כן יוער בהקשר זה, כי מצאתי את טענת הנתבע לפיה, סירבה המשטרה לקבל את תלונתו ודחתה אותו מעל פניה, כטענה תמוהה ואינה סבירה. כאמור, לא הוכח, כי הנתבע הגיש תלונה במשטרה על זיוף שיקים או גניבה או מעשה מרמה מצד דומב, אלא רק לאחר שהתובעת פתחה בהליך דנא.

7.6
אשר לטענת כישלון התמורה. בידוע, הנטל להוכיח טענת כישלון תמורה מוטל על הנתבע, וזאת לנוכח חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה, לפיה, כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעד ערך. בעניין זה, ראשית אציין, כי לא נסתרה טענת התובעת לאחיזתה כשורה בשיק. אף אם אקבל את הטענה לפיה, התובעת איננה אוחזת כשורה בשטר ואניח, כי השיק נמסר לה ללא שם הנפרע, אין בכך כדי לאיין את זכותה השטרית, שכן יש לבחון את השאלה האם היא זוכה למעמד של אוחזת בעד ערך, בהתאם לסעיף 26(ב) לפקודה. כך, הנני מקבל בהקשר זה את טענת התובעת כי ניתנה תמורה של ממש בגין ההמחאה וזאת בהסתמך על הראיות שהוצגו בפני
י בדמות שובר ניכיון השיקים מיום 10.03.2015 ולאור חזקת התמורה שצוינה לעיל. לא זו אף זו, אלא, שאף לשיטת הנתבע עצמו לא עומדת לו טענת כישלון תמורה, שכן על פי גרסתו קיבל את סכום ההלוואה על סך 8,000 ₪ בגינו נמסר השיק נשוא ההליך. יתרה מכך, מהעדויות והראיות שהובאו עולה הרושם כי הנתבע מסר לדומב שיקים כמיטיב, על פי משמעו בסעיף 27 לפקודה, וזאת על מנת לאפשר לדומב ולחברה שהפעיל לקבל אשראי בנקאי (עמ' 9 לפרו' מיום 26.05.2016, ש' 5-6). בהקשר זה נקבע, כי המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך ואין נפקא מינא אם האוחז ידע, בשעה שנטל את השטר, שאין אותו צד אלא מיטיב, ואם לאו. מכאן, שגם אם נמסרה ההמחאה לתובעת מבלי שהנתבע קיבל כל תמורה ישירה בגינה, אין בכך כדי לפגום במעמדה של המשיבה כאוחזת בעד ערך (ראה למשל: ע"א (מחוזי חיפה) 58843-01-16, מנאל עסאקלה נ' כלמוביל בע"מ (פורסם בנבו, 07.06.2016)).

8.
סוף דבר
- דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 29,633 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת ההליך ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום,
ד' חשוון תשע"ח, 24 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 34442-07/15 אס.אי. ספיישל איוונטס בע"מ נ' חיים אלטמן (פורסם ב-ֽ 24/10/2017)