פסקי דין על טורנר מאיר | פסקי דין על סמי ניסים | פסקי דין על פפר יהודה | פסקי דין על כהן עמיקם | פסקי דין על ארוש עודד | פסקי דין על מור נזקי צנרת | פסקי דין על אקי"ם - אגודה לאומית לקימום מפגרים

902/03 א     15/06/2005




א 902/03 טורנר מאיר, סמי ניסים, פפר יהודה, כהן עמיקם, ארוש עודד, מור נזקי צנרת בע"מ נ' אקי"ם - אגודה לאומית לקימום מפגרים




1
בתי המשפט
א 000902/03
בית משפט השלום הרצליה
15/06/2005
תאריך:
כב' הש' אירית מני-גור

בפני
:

1 . טורנר מאיר

2 . סמי ניסים

3 . פפר יהודה

4 . כהן עמיקם

5 . ארוש עודד

6 . מור נזקי צנרת בע"מ

בעניין:
תובעים
עו"ד סיגל מיכאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
אקי"ם - אגודה לאומית לקימום מפגרים
נתבעת
עו"ד וילצ'יק אליעזר

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

א. א. מ ב ו א

1. 1. התובעים כולם הינם דיירים ובעלי מקרקעין ברח' נורדאו בהרצליה פיתוח. התובע מספר 1, (להלן: "מר טורנר") הינו הבעלים של שני קוט'גים במבנה בין שלושה קוטג'ים, הרשומים שלושתם כבית משותף. אחת היחידות, מושכרת על ידי טורנר לשגרירות ארה"ב, ביחידה השנייה מתגורר טורנר עצמו ובני משפחתו, והיחידה השלישית מושכרת על ידי בעליה לנתבעת.

2. 2. התובעים מבקשים בתובענה זו מביהמ"ש, ליתן סעד של צו מניעה קבוע על פיו הנתבעת תוכל לאכלס במושכר שישה חוסים בלבד בהתאם להוראות החוק, וכן ליתן צו אשר יורה לנתבעת שלא להשתמש ולא לאפשר שימוש למגורים בקומת המרתף שביחידת הדיור נשוא התביעה.

3. 3. הנתבעת הינה עמותה אשר מייצגת אוכלוסיה עם פיגור שכלי, ואת בני משפחותיהם ואשר שמה לה למטרה להגן על זכויותיהם של אנשים עם פיגור שכלי, בין יתר פעולותיה דואגת לליווי והנחיה של ציבור זה. (להלן: "אקי"ם"). לטענתה של אקי"ם, החוסים מתגוררים בבית נשוא התביעה כבית מגורים ארעי בלבד, ועד שתסתיים בניית בית הקבע אשר בנייתו החלה זה מכבר. עוד טוענת אקי"ם, כי מאחר והבית איננו עונה להגדרת "בנין מגורים", אין כל מגבלה לאכלס בו יותר משישה חוסים. לחילופין, טוענת אקי"ם, גם אם ביהמ"ש יקבע כי הבית נשוא התביעה עונה להגדרת "בנין מגורים", הרי שעדיין יכולה אקי"ם, הגם שאיננה נהנית מהחזקה החלוטה לפיה עושה היא שימוש במקום למגורים בלבד, להוכיח כי החוסים עושים שימוש במושכר למגורים בלבד ואין מדובר בשינוי ייעוד או בחריגה מההיתר. עוד טוענת אקי"ם, כי כל השינויים הפנימיים שנעשו במושכר, בוצעו כדין ואינם נזקקים להיתר מחמת שהינם שינויים פנימיים, וכי השימוש שהיא עושה במרתף בית המגורים הארעי, תואם לחלוטין את תוכנית המתאר הר/2000/מ, מרתפים לעיר הרצליה (להלן: "תוכנית המרתפים בהרצליה") ולפיכך לטענת אקי"ם, דין התביעה להידחות.

4. במסגרת התובענה, עתרו התובעים אף לצו מניעה זמני שיאסור על החוסים את המשך השהייה במושכר עד לבירור התובענה העיקרית. לאחר שהתקיים דיון בבקשה לצו המניעה הזמני, (בש"א 542/03), קבעתי בהחלטתי מיום 24.2.03, כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעת, והכל מהנימוקים המופיעים באותה החלטה. באי כח הצדדים הסכימו לוותר על שלב ההוכחות בתיק זה ולסכם טענותיהם בכתב, מאחר ומרבית המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היא מחלוקת משפטית.

5. 5. עיקר המחלוקת אם כן בין הצדדים, היא בשתי שאלות משפטיות. האם השימוש שעושה אקי"ם במושכר היא בניגוד להוראות סעיף 63 א' לחוק תכנון והבניה תשכ"ה 1965, וכן האם עושה אקי"ם שימוש חורג במרתף המושכר.
ב. שימוש במושכר בהתאם להוראות החוק

1. 1. סעיף 63 א' לחוק התכנון והבניה, (להלן: "החוק") קובע כדלקמן:
"63 א. מעונות לחוסים [תיקון: תשנ"ה, תשס"ב (4)]

(א) יועדה בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, יראו כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת, ובלבד שבבנין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר מששה חוסים, הגבלה זו לא תחול לגבי בנין מגורים שאינו מאוכלס, אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדה מקומית לכלול בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת, קרקע שיועדה בתכניות כאמור למטרת מוסדות, מעונות או טיפול בנזקקים, בכל מספר שהיא.

(א1) שר הפנים רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, לשנות את התוספת החמישית בהתאם לרשימת סוגי הדיור הכלולים בסעיף 1 לחלק ב': תחום הדיור, שבתוספת לחוק שיקום נכי נפש בקהילה.

(ב) בסעיף זה-
"מעון"- כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה- 1965.
"חוסים"- כמשמעותם בהגדרת מעון.
("הדגשות אינן במקור- א.מ.ג).

2. 2. הפרשנות אליה ביהמ"ש נדרש והניצבת לפיתחו, היא באשר לצמד המילים "בנין מגורים". זה המקום להעיר, כי ב"כ התובעים השתמש בטעות במונח "בית מגורים" בסיכומיו ויותר מפעם אחת (ראה סעיפים 12-16 לסיכומים) במקום המונח "בנין מגורים". יובהר להלן, כי אין מדובר בטעות של מה בכך , שהרי כל המחלוקת האם מבנה המגורים של שלושה קוט'גים הרשומים כבית משותף, יכולים להיחשב כ"בנין מגורים", או כ"בנין" בכלל, ולענין זה קיים הבדל משמעותי בין פרשנות המילה "בית" לבין "בנין".

3. 3. ברור לשני הצדדים, כי לו יקבע ביהמ"ש שהמבנה נשוא התובענה עונה להגדרת "בנין מגורים" מאוכלס, או אז צריכה להיות הגבלה במספר החוסים היכולים לשהות במושכר, אשר לא יעלה על שישה. יחד עם זאת, אם יקבע ביהמ"ש כי אין המבנה נשוא התובענה עונה להגדרת "בנין מגורים", הרי על פי לשון החוק לא חלה ההגבלה בענין מספר החוסים. בענין זה, כאמור יש משמעות להחלפת המילה "בנין" במילה "בית" , שכן בראש וראשונה כשביהמ"ש בא לפרש פרשנות של מונח בחוק, יבדוק בתחילה את לשון החוק עצמו.

"שלושה הם המרכיבים של כל תורת פרשנות במשפט: לשון הנורמה, מטרתה, ובמקרים הקשים - שיקול דעת שיפוטי. שלושה מרכיבים אלה מהווים את הבסיס לשיטה הפרשנית התכליתית. שיטה זו מבוססת על שלושה כללי יסוד בפרשנות, כלל הלשון, כלל התכלית, כלל שיקול הדעת השיפוטי".
(ראה בספרו של פרופ' אהרון ברק , פרשנות במשפט, כרך שני, עמ' 80).

4. 4. נאמן לכללים אלה, יבדוק ביהמ"ש את המושג "בנין מגורים" כפי שהוא מצוי בתוך סעיף החוק. ועל פי הכלל הראשון, יש לבדוק את לשון הטקסט עצמו. וראה לענין זה, בספרו של פרופ' ברק הנ"ל, בעמ' 82 כדלקמן:

"לשון החקיקה נועדה להעביר מסר מהמחוקק לציבור. המחוקק השתמש בלשון המקובלת על הציבור, ושהציבור נזקק לה. על כן, יש להעניק לחקיקה את המשמעות המקובלת והרגילה. המחוקק לא השתמש ב"לשון פרטית". הוא השתמש בלשון "כללית" ופומבית. באמצעותה הוא ביקש להגשים את מטרתו. על הפרשן להגשים אותה מטרה, תוך היזקקות לאותו מובן לשוני כללי ופומבי".

וראה גם ד"נ 40/80, קניג נגד כהן, פד"י ל"ו 3, 701, 715:
"אין השופט רשאי להגשים מטרה שאין לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק. מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למילים, אך המילים מגבילות את הפירוש...ייתכן שינתן ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, פירוש רגיל או פירוש חריג, אך בד"כ יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק..."

5. 5. ומהכלל אל הפרט, בענייננו, בחר המחוקק להשתמש דווקא במונח "בנין מגורים" ולא "בית מגורים", ללמדך כי הכוונה לבנין בעל מספר יחידות דיור אשר בד"כ מתנשא לגובה. ב"כ התובעים מציע פרשנות אחרת,על פיה יש לערוך היקש מהמונח "בית משותף". שכן המחוקק השתמש במונח "בנין" לרמוז כי הכוונה למבנה שיש בו יותר מדירת מגורים אחת. וגם המונח "בית משותף" מכיל יותר מיחידת מגורים אחת, שאחרת לא יכול היה להיקרא "בית משותף". ולפיכך, מבקש ב"כ התובעים לשכנע בפרשנותו, כי מקום שהמחוקק השתמש במונח "בית משותף", כאילו השתמש במונח "בנין מגורים". כפי שכבר כתבתי בהחלטתי בבש"א 542/03, אינני סבורה כי זו הפרשנות הנכונה. לו רצה המחוקק להשתמש בביטוי "בית משותף" היה עושה כן, והראיה כי הביטוי מופיע בסעיף 2 א' לתקנות, בענייני אגרה באותו חוק.

שנית, פרשנות מסוג זה מביאתני לאבסורד, מקום בו נרשמים "כבית משותף" מספר בתים שאינם מחוברים זה לזה בשום צורה ואופן. במקרה כזה לא ניתן להשוות בתים בודדים הרשומים כבית משותף לבין מספר דירות בבנין אחד החולקות רכוש משותף. זהות ההגדרה של "בית משותף" עם ההגדרה של "בנין מגורים", תביא אם כן לאבסורד.

6. 6. על פי כלל הפרשנות הראשון אם כן, שהוא בחינת לשון החוק כפי שהיא מקובלת ומובנת בציבור, נראה כי המונח "בנין מגורים" מתייחס למבנה המאגד בתוכו מספר יחידות דיור אשר חולקות רכוש משותף, כמו: גינה, גרם מדרגות, מעלית, חדר אשפה, תיבות דואר, תאורה וכד'. קשה לי להגיע למסקנה, כי מספר קוטג'ים טוריים הרשומים "כבית משותף" יענו להגדרת "בנין מגורים". הרכוש המשותף של אותן יחידות דיור מועט ביותר אם בכלל, והרישום בלשכת רישום המקרקעין לאו דווקא מעיד על השיתוף בין שלושת יחידות הדיור.
7. 7. על פי הכלל השני, יש לבחון את לשון החוק על פי תכליתה.

"אם מספר משמעויות (לשוניות) מגשימות את תכליתו של הטקסט החקיקתי, יש לבחור באותה משמעות אשר יותר מכל משמעות אחרת, מגשימה באופן המלא ביותר את תכליתה של החקיקה. זהו כלל התכלית, אשר מעמיד את התכלית ככלל הפרשני המרכזי. זוהי אמת המידה העיקרית על פיה ניתן מובן לטקסט משפטי. זהו כוכב הצפון של הפרשנות והציר עליו היא סובבת".
(ראה בספרו הנ"ל של פרופ' ברק כרך שני, עמ' 85).

במילים אחרות, בבוא ביהמ"ש לבחון את התכלית מאחורי המילים בחוק, יש לבדוק את כוונת המחוקק ואת רצונו ואת המטרה שלשמה חוקק חוק זה.

8. 8. ובענייננו, סעיף 63 א' תוקן והוסף בשנת 94. ומעיון בדברי ההסבר להצעת החוק, (הצ"ח 2333, ב' בטבת התשנ"ה 5.12.94), עולה כי התיקון בא להסדיר את הגדרת מגוריהם של החוסים בקהילה, עקב התנגדות בה נתקלים לא פעם מצד אוכלוסיה שכנה המתנגדת לאיכלוס חוסים בקירבתה, בטענה כי אין המדובר במגורים בלבד, אלא במעון או במוסד טיפולי. על מנת להסדיר הגדרת איכלוס החוסים כמגורים בלבד, באה אותה הצעה לתיקון וקבעה חזקה בחוק, על פיה יראו קרקע כבעל ייעוד למגורים גם אם הוא כולל מגורי חוסים, ובלבד שלא יגורו יותר משישה חוסים ב"בנין מגורים" מאוכלס. בבנין מגורים שאיננו מאוכלס, לא תחול הגבלה זו.

9. 9. לטענת ב"כ התובעים, בהצעת החוק המקורית נקבעה מגבלה מכסימלית של 25 חוסים ב"בנין מגורים" מאוכלס, ולעומת זאת התיקון בפועל שהתקבל מגביל כאמור לשישה חוסים בלבד. שינוי זה לטענת ב"כ התובעים, מעיד כאלף עדים כי מטרת המחוקק היתה לשלב את החוסים בקהילה הקיימת "בבנין מגורים" ולא להפוך את החוסים עצמם לקהילה בה הם אמורים להשתלב. היינו, לטענת ב"כ התובעים דווקא צימצום מספרם של החוסים יביא להתערות והטמעות של החוסים בתוך הקהילה הרגילה ביתר הצלחה. וככל שיגבר מספרם ביחידת הדיור, יהפכו הם לקהילה בפני
עצמה.

10. 10. עיינתי בטענתו זו של ב"כ התובעים, ואינני יכולה לקבלה. סבורני שלא זו כוונת המחוקק. כוונת המחוקק אכן היתה לשלב את החוסים בתוך הקהילה כפי שכל קהילה שדואגת לצרכי חבריה החלשים צריכה לעשות, ואולם ספק בעיניי אם זו היתה מטרת צימצומם של מספר החוסים. ההגבלה נבעה לטעמי על מנת שלא ליצור הכבדה על השימוש ברכוש המשותף. יש לזכור שכדיירים בבנין, יש רכוש משותף המתחלק בין כל הדרים בו, כמו חדר מדרגות, חדר אשפה, תאורה, שימוש במעלית, תיבות דואר וכד'.

המחוקק ביקש להתאים את מספר החוסים בדירה בהתאם למספרה של משפחה גרעינית רגילה. ולפיכך, הגביל זאת לשישה חוסים ביחידת דיור. לא כך כשאנו מדברים על יחידת דיור צמודת קרקע שאין לה רכוש משותף רב עם יחידת הדיור הצמודה אליה. במקרה כזה, סבורני שלא צריכה להיות הגבלה של שישה במספר בהתאם לחוק, והכל כפי שקבע המחוקק כי הגבלה כזו לא תחול על "בנין מגורים" שאיננו מאוכלס. שהרי אם פרשנות ב"כ התובעים נכונה, מה ענין לנו אם הבנין מאוכלס אם לאו. אין זאת אלא, שהדאגה היתה לצפיפות בשימוש ברכוש המשותף. לא כך כאמור, כשמדובר ביחידת דיור שהרכוש המשותף שלה מועט ביותר אם בכלל.

בענין זה, ראוי לעיין בדברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 170 כדלקמן:

"הגישה הטיפולית לגבי אוכלוסיות שונות הזקוקות לטיפול והשגחה היא לשלבם עד כמה שניתן באוכלוסיה רגילה בחיי הקהילה. במסגרות של עבודה, לימודים וכו'...שילובם בחיי הקהילה מותנה בכך שגם מגוריהם יהיו בתוך הקהילה.
לצערינו, פעמים רבות נתקלים אנו באוכלוסיה המתנגדת שבשכנותם יוקם הוסטל או מעון מעין זה.
הצעת חוק זו באה לקבוע שמעון...ייחשב בחוק כבית מגורים לכל דבר.
הצעה זו תסייע לאוכלוסיות חלשות אלו להשתלב בחיי הקהילה ולתפקד תפקוד רגיל עד כמה שהם יכולים ותוסר מהם הרגשת החרם והנדוי החברתי".

11. 11. גם אם תאמר כי מספרם של החוסים ביחידת הדיור מהווה הגדרה של "מעון", גם אז לא ניתן לומר כי השימוש חורג בניגוד למותר בסעיף 63 א' לחוק. שהרי הגדרת "מעון" בחוק הפיקוח המעונות, תשכ"ה - 1965, הינה מקום המשמש כולו או חלקו מקום מגורים...
לפיכך, השאלה שתישאל איננה האם המקום משמש למעון או לא, אלא האם המקום אכן משמש למגורים אם לאו.

12. 12. בפני
י לא הובאה כל ראיה כי במקום מתנהלת פעילות החורגת מהגדרת "מגורים". המושכר משמש כבית עבור החוסים, חוסים אלה בבגרותם לא יכולים להתגורר עם הוריהם, ולפיכך עליהם למצוא מקום מגורים מוגן. המושכר משמש להם מקום מגורים לכל דבר וענין. זה המקום להזכיר, כי על פי האמור בתצהיר שתמך בתגובת אקי"ם, החוסים נבחרים בקפידה לצורך שילובם בקהילה, ורק חוסים שנמצאו מתאימים עוברים למגורים תוך השתלבות בקהילה ובעבודה במקומות מוגנים. לפיכך, יש לראות את מגוריהם של החוסים כמגורים לכל דבר וענין, ללא הבדל בינם לבין משפחה גרעינית רגילה, למעט אולי העובדה כי יחד עם החוסים מתגוררים מטפל או משגיח מטעם אקי"ם.
ראה לענין זה, בג"צ 188/63, בצול נ' שר הפנים, פד"י י"ט 1, 337, 350, וכן בג"צ 342/61 אשכנזי נגד המועצה המקומית גן יבנה, פד"י ט"ז 1306, 1309 כדלקמן:

"המילים "גר" ומקום "מגורים" אין להם מובן אחד ויחיד, אלה הם מושגים גמישים ויש לפרשם בהתאם לתכלית החוק שבו הם מופיעים ולכוונת המחוקק כפי שהיא מתגלית מהוראות החוק בכללותו".

13. 13. משביררנו את תכלית החקיקה, והיא לסייע לחוסים להשתלב בקהילה, יש להעדיף את הפרשנות המרחיבה והמקלה במקום הפרשנות המצמצמת והמגבילה. בענייננו, הרכוש המשותף בין שלושת הקוטג'ים הרשומים כבית משותף, הוא בור ספיגה משותף ומקלט, וייתכן ואף שביל כניסה משותף שניתן להפרידו ללא קושי. "העומס" ברכוש המשותף איננו דומה ולא יכול להיות דומה לשימוש ברכוש המשותף שעושים דיירים ב"בנין מגורים" משותף.

באשר לבור ספיגת מי השופכין, טענו התובעים כי הוא איננו בנוי לקלוט מספר רב של דיירים, ו-14 דיירים המתגוררים ביחידת דיור אחת הינו מספר החורג מכל פרופורציה של משפחה גרעינית ממוצעת. לטענה זו השיבה אקי"ם, כי התחייבה בחוזה השכירות שצורף לתיק (נספח י'), לערוך ביקורת מידי שישה חודשים ולהבטיח שימוש נאות ותקין בבור הספיגה. כמו כן, התחייבה אקי"ם לרוקן את בור הספיגה על חשבונה לפי הצורך בתנאים המנויים בחוזה.

באשר לשימוש במקלט, על פי הוראות והנחיות פיקוד העורף, אם ההגעה למקלט אורכת למעלה מ- 3 דקות, ההמלצה היא להיערך בחדר אטום בתוך המבנה ולא להתפנות למקלט. מאחר וחלק נכבד מהחוסים במושכר הינם בעלי מוגבלות פיזית, שאינם יכולים להגיע בתוך 3 דקות למקלט, הרי השימוש במקלט איננו ישים לגביהם, ולפיכך גם טענה זו של הכבדה בשעת חירום, היא טענה לא רלבנטית.

14. 14. לבסוף, גם אם נרצה ליישם את הכלל התכליתי על פי עקרונות חוק יסוד כבוד אדם וחירותו, ולאור זכויות היסוד לחיים לכבוד ולשוויון על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח - 1998, יש לאמץ את הפרשנות התכליתית המאפשרת לאכלס מעבר לשישה חוסים במושכר זה. כשאנו בודקים את תכלית החקיקה לאורם של חוקי היסוד תוך התייחסות לזכויות הפרט, יש לבדוק את ערכיה של מדינת ישראל וערכיה של הקהילה כפי שהיא משתקפת אצל "הציבור הנאור".

15. 15. בנושא זה מצאתי ענין רב בעמדתו של המשפט העברי, בהתייחסו לחריג והחלש בחברה. על ערך זה של עזרה לזולת במסורת היהודית אין צורך להכביר מילים, זהו כלל גדול כפי שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב'). מצווה זו של עזרה לזולת ידועה גם כמצוות גמילות חסדים, שהינה עיקר עניינה ומסגרתה של התורה כולה, ככתוב: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים", (משנה אבות, א', ב').

16. 16. דוגמא לשילובם של החלשים בתוך הקהילה, הלקוחה מתוך המשפט העברי, ניתן ללמוד משלמה המלך שבנה את בית המקדש שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, על מנת שיצאו כל ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים. מכאן, שהיחס הראוי לנדכאים איננו להרחיק אותם מהחברה, אלא נהפוך הוא, לשלבם בתוכה מתוך רגש ואחריות כלפיהם, דאגה לסבלם ומתן הזדמנות לעזור להם. לפיכך, בחר שלמה המלך לעשות להם מקום של כבוד ולעשות להם שני שערים בבית המקדש.
(מתוך מאמרו של ד"ר מיכאל ויגודה מיום 9.9.02, המח' למשפט עברי משרד המשפטים).

17. 17. המדיניות הראויה והרצויה בכל קהילה מתוקנת, כפי שאף הזכרתי בהחלטתי בבש"א 542/03, היא כי תינתן הזדמנות שווה לכל אדם בחברה לרבות לחבריה החלשים, וכפי שצוטט מאת ז'אן ואניאר:
"איכות הקהילה נמדדת באיכות הדאגה לחבריה החלשים, כי כולנו ילדי האל ובעיניו נוצרנו שווים".

כל פרשנות בחוק שתצמצם את מספר החוסים במבנה שאיננו מוגדר כ"בנין מגורים", תחטא למטרתו ותכליתו של סעיף 63 א' שהוסף לחוק. שהרי כל המטרה כאמור בדברי ההסבר, היתה לאפשר לאוכלוסיות חלשות אלו להשתלב בחיי הקהילה ולתפקד תפקוד רגיל, מבלי שיסבלו הרגשות של חרם ונידוי.

18. 18. פרשה דומה נדונה בביהמ"ש השלום בירושלים, בה"פ 512/02, ד"ר פלד זימרה ואח' נ' אלו"ט לאומית לילדים אוטיסטים, דינים שלום כרך כ"ג 103. פרשה זו נדונה בפני
כב' הש' דוד מינץ, באשר לשאלה האם יש להורות על הפסקת הפעילות בבית ששימש כמעון לאוטיסטים. בהתייחסו לעמדת המשפט העברי, קבע כב' הש' מינץ, כי השאלה איננה סביב חשיבותה של מצוות גמילות חסדים ומתן תמיכה לחוסים הברורה לכל, אלא בשאלת היחס הקיים והאיזון הנדרש בין זכויותיהם של השכנים מחד ובין צרכיהם של החוסים מאידך.

ובלשון ביהמ"ש:
"לא פחות חשובה מעשיית גמילות חסדים, היא עשיית (צדקה ו) משפט (שלום), ולכן גם לפי ההלכה היהודית, אין די בקביעה ששיכונם של החוסים בקרב האוכלוסיה הרגילה מהווה חסד או מצווה, ואיננו פטורים מלנסות למצוא את נקודת האיזון בין האינטרסים הלגטימיים של שני הצדדים גם יחד".

19. 19. בענייננו, לא נטען מטרד על ידי התובעים אלא בכתב הסיכומים בלבד, הטענה היתה כי נוכחותם של החוסים מעבר למספר הקבוע בחוק מהווה פגיעה בערכם של הנכסים באותו איזור מגורים. לטענת ב"כ התובעים, מר טורנר נתקל בקשיים להשכיר את היחידה שהושכרה לשגרירות ארה"ב, מחיר השכירות ירד ויש קושי במציאת שוכר חלופי. טענות אלה לא הוכחו עובדתית (לא התקיימו הוכחות בתיק זה והראיות צורפו לכתבי הטענות בלבד), לא הובאה בפני
י כל ראיה כי מחיר השכירות ירד עקב נוכחותם ומספרם של החוסים במקום. תמהתי אף בהחלטתי בצו המניעה הזמני, ותמיהה זו קיימת גם כיום, מדוע ערכו של הבית יירד יותר אם מספר החוסים ישתנה מ-6 ל- 14? הרי מי שיגלה אי נוחות לגור ליד החוסים, אין זה מעניינו האם מספרם הוא 6 או 14? האם אותה התנגדות היתה קיימת במקרה בו היתה מתגוררת משפחה גרעינית רגילה מרובת ילדים? מסופקני. וכבר ציינתי בהחלטתי ביותר מהזדמנות אחת, כי היחס אל החוסים המשתלבים בקהילה, צריך שיהא כאל כל אדם רגיל, וזאת מתוך הנחת יסוד כי מגוריהם לא גורמים למטרד לסביבה באופן החורג ממגורים רגילים. טענה זו כאמור של מטרד לסביבה, לא הועלתה ולא הוכחה בפני
י.

20. 20. בבואי לשקול את ירידת הערך, שכאמור לא הוכחה בפני
י, קשה לי שלא לחשוב על הערך המוסף, הוא ערך החיים המקבל משמעות אחרת בשעה שאדם מתגורר בשכנות לחוסים. לא זו בלבד, שעליו להלל ולשבח כי שפר עליו גורלו לקיים מצוות גמילות חסדים יום יום שעה שעה בשכניו הקרובים, אלא אף בהתבוננות בחריג ובשונה ממך תוך גילוי סובלנות לאחר, אינך יכול לשכוח כי העובדה שהתברכת בבריאות תקינה ובכוחך לעזור לאחר, היא איננה דבר של מה בכך אלא דבר שיש לברך עליו ולהודות מידי יום. הנה מצאנו, כי גם אם היה מוכח שערך הנכס ירד, הרי ערך החיים עלה לאין ערוך.

21. 21. לסיכום, על פי כל כלל פרשנות בין אם על פי לשון החוק, בין אם על פי תכלית החוק, ובין באספקלריה של חוקי היסוד וזכויות האדם, ובין אם תתאים זאת לערכי העם היהודי, תמצא כי הפרשנות הנכונה היא אותה פרשנות שתאפשר שילובם של החוסים בקהילה, ומקום שאפשר שלא לצמצם את מספרם יש לאפשר זאת ובתנאי ששהייתם מהווה מגורים לכל דבר וענין וכפי שנעשה בענייננו.

ב. ב. השימוש בקומת המרתף

1. 1. לטענת ב"כ התובעים, אם נעיין בתוכניות היתרי הבניה, ניוכח כי קומת המרתף הוגדרה כשטח עזר שאיננה שטח עיקרי, ולפיכך הייעוד של אותו שטח איננו למגורים. ומותר לבצע בשטח העזר רק שימושי עזר כגון , אחסנה, חניה וכד'. כמו כן, נקבע בתקנון כי אסורה כניסה חיצונית נפרדת על קומת המרתף, בעוד שבפועל אקי"ם עושה שימוש כזה דרך מיתחם החניה לשעבר. לטענת ב"כ התובעים אם כן, הנתבעת מבצעת בפועל בקומת המרתף שימוש בלתי חוקי החורג מההיתר ומתנאי התב"ע.

2. 2. לטענת הנתבעת, כל השינויים שנעשו במושכר נעשו בהסכמת הבעלים ומהווים שינויים פנימיים, אשר על פי סעיף 145 א' (2) לחוק התכנון והבניה אינם זקוקים להיתר. בהקשר זה מפנה הנתבעת לתגובתה של הועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית הרצליה, שהיתה אחד המשיבים בתובענה המקורית ובבקשה לצו מניעה זמני, ובתגובתה זו הודיעה כי כל עוד השיפוץ הוא בגדר שינוי פנימי, הוא איננו בגדר עבודה הטעונה היתר.

כמו כן, צרפה הועדה המקומית דו"ח ביקורת שביצע במקום ולפיו לא התבצעו עבודות חיצוניות במושכר (הדו"ח צורף כנספח כ"א).

3. 3. זאת ועוד, לטענת ב"כ הנתבעת, השימוש שנעשה במרתף הבית הינו שימוש כדין. לטענתה, תוכנית המרתפים להרצליה החלה על כל שטח שיפוטה של העיר הרצליה, איננה מטילה כל איסור על שימוש עיקרי למגורים במרתפי וילות וקוטג'ים, אלא אוסרת אך ורק על השימוש במרתפים כיחידת מגורים עצמאית ונפרדת (העתק התוכנית צורף כנספח כ"ב).

4. 4. ב"כ הנתבעת מפנה בסיכומיו לטבלת השטחים ושימושם בתוכנית למרתפים, בטבלה זו קיימת אבחנה בין "בית דירות" לבין "וילות וקוטג'ים". באשר לאחרונים לא קיימת הגבלה למעט: "...הכניסה למרתף מתוך יחידת המגורים ולא תותר כניסה חיצונית נפרדת, לא תותר בנית והתקנת מטבח במרתף".

5. 5. משתיקתו של מתקין התקנות ניתן להסיק כי מרתף המצוי בוילה או קוטג' מותר למגורים שלא כמו מרתף בבית דירות. ההגיון מאחורי אבחנה זו, היא העובדה הפשוטה כי בבית פרטי המרתף מיוחד לאותו דייר המתגורר בוילה, והכניסה היא פנימית, כך שאין כל הפרעה חיצונית. בעוד שמרתף בית מגורים היא חלק מהרכוש המשותף, ומגורים במקום יהפכוהו ליחידת מגורים נוספת.
6. 6. באשר להיתר הבניה הקיים משנת 87 והקובע כי שטח המרתף מיועד למחסן וחניה, משיב ב"כ הנתבעת כי תוכנית המרתפים נכנסה לתוקף בשנת 1990, והיא מאוחרת יותר להיתר הבניה.

7. 7. במאמר מוסגר אוסיף ואומר, כי לא ירדתי לסוף דעתם של התובעים בטענה זו, גם אם ייאסר השימוש במרתף למגורים, יכולים כל החוסים להצטופף בקומות העליונות, והאם בכך תבוא המחלוקת על פתרונה? הרי מספר החוסים לא יקטן עקב כך והעומס על הרכוש המשותף לא יקטן, גם ערך הדירות לא יעלה. אין זאת אלא טענה הבאה על מנת להצר צעדי הנתבעת בתקווה שאי הנוחות תגרום לה לעזוב המושכר. ואולם מאחר וממילא משמש מושכר זה כמקום מגורים ארעי עד אשר ייבנה בית הקבע, ממילא מתייתרת טענה זו.

8. 8. לא שוכנעתי איפוא כי הנתבעת עושה שימוש חורג במרתף. על פי תוכנית המרתפים, כל עוד אין למרתף כניסה חיצונית נפרדת ואין בו מטבח, השימוש בו למגורים נעשה כדין.

ס ו ף ד ב ר:

אני דוחה איפוא את התביעה, הבקשה לפיצול סעדים מתייתרת בנסיבות הענין, אני מחייבת התובעים בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ה (15 ביוני 2005) בהיעדר באי כח הצדדים

מני-גור אירית, שופטת
קלדנית: שרה נחמני









א בית משפט שלום 902/03 טורנר מאיר, סמי ניסים, פפר יהודה, כהן עמיקם, ארוש עודד, מור נזקי צנרת בע"מ נ' אקי"ם - אגודה לאומית לקימום מפגרים (פורסם ב-ֽ 15/06/2005)