פסקי דין על ליטה ניהול נכסים ומימון | פסקי דין על אריה שוורץ | פסקי דין על גני באר שבע | פסקי דין על כחלית ניהול פרוייקטים | פסקי דין על אברהם יצחק הר שגיא ואח' |

40677-12/15 א     27/10/2017




א 40677-12/15 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ, אריה שוורץ נ' גני באר שבע בע"מ, כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ, אברהם יצחק הר שגיא ואח'








בתי משפט

בית המשפט המחוזי בבאר שבע




בפני
כב' השופטת שרה דברת

ת"א 40677-12-15
בקשה 39





1. ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ

2. אריה שוורץ
ע"י ב"כ עוה"ד
יעקב אביעד
וצליל בר-סלע
המבקשים
נגד

1. גני באר שבע בע"מ

2. כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ
3. אברהם יצחק הר שגיא
הנתבעים 2-3 ע"י ב"כ עו"ד דודי לוי
4. אריה הרשטיק
המשיבים


החלטה

1.
בפני
בקשה לשומת הוצאות משפט.

2.
המבקשים והמשיבים הינם בעלי מניות או נושאי משרה במבקשת 1, גני באר שבע בע"מ
(להלן - "החברה"). בין הצדדים התנהל הליך משפטי מורכב בתביעה שהגישו המשבקשים לגילוי חשבונות החברה, הסרת קיפוח, בדיקת ספרי החברה וחלוקת כספי החברה בין בעלי מניותיה, כאשר בהמשך ההליך לאחר שקיבלו חלק מהחומר שיקשו, העמידו המבקשים את סכום התביעה על סך של 15,418,530 ש"ח.

3.
ביום 9.7.17 ניתן

פסק דין
בהליך, אשר קיבל חלק מטענות המבקשים. בפסק הדין נקבע, כי החברה נוהלה באופן אשר יש בו כדי לקפח את בעלי מניות המיעוט, ועל כן יש לחייב את חשבונו של המשיב 3, אברהם הר שגיא, בסכומים שונים אשר הוצאו על ידו מהחברה שלא כדין, העולים כדי סך כולל של 1,627,276 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כן נקבע, כי יש לתקן את תחשיב הלוואות הבעלים שניתנו לחברה באופן שישאו ריבית בלבד ולא ריבית דריבית, וכי על תחשיב זה להיערך על ידי רואה החשבון של החברה, רו"ח קריספל. לאחר מכן, בכפוף להוראות מסוימות שאינן מעניינה של בקשה זו, יש לחלק את הסכום הנותר בידי החברה לבעלי המניות בהתאם לאחזקותיהם בחברה. עוד נקבע, כי המשיבים ישלמו למבקשים שכ"ט עו"ד בסך של 99,450 ש"ח והוצאות משפט, כאשר שכר הטרחה נקבע בהתחשב בכך שהחלק מהתביעה נדחה וחלק התקבל, וכן בהתחשב בהתנהלותו של המשיב 4, אריה הרשטיק (להלן - "הרשטיק"), לאורך הדרך, אשר הכבידה על ניהול התביעה.

4.
בעקבות פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה לשומת הוצאות משפט. המבקשים תובעים החזר בגין הוצאותיהם בשל אגרת בית המשפט, תמלול והקלטת דיונים, המצאת תצהירים, חוות דעת כלכליות ועלויות צילומים. עוד עותרים הם, כי יקבע כי החברה עצמה לא תשא בהוצאות אלה שכן הדבר יביא לכך שחלק מההוצאות יושת על המבקשים, כבעלי מניות בחברה, ואין בכך כל הגיון או צדק.

5.
המשיבים מתנגדים לרובה של הבקשה. המשיבים מפנים לקביעה לפיה על הוצאות המשפט להיפסק תוך התחשבות ביחס בין שווי הסעד שנתבע לשווי הסעד שנפסק בסופו של יום וכן בסבירות, מידתיות והכרחיות ההוצאות שהוצאו ובהתבסס על הראיות הקיימות לגובה ההוצאות שהוצאו בפועל. לעמדת המשיבים, התנהלותם בהליך אינה שיקול רלוונטי בפסיקת ההוצאות, שכן המשיבים לא טענו בעניין זה ומאחר ולטענות אלה ניתן משקל בעת פסיקת שכ"ט ב"כ המבקשים. מה עוד, שלשיטת המשיבים הם שיתפו פעולה באופן מלא בהליך אשר הסתיים בתוך זמן קצר ביותר.
המשיבים מוסיפים, כי בעת פסיקת הוצאות המשפט יש ליתן משקל ממשי לכך שמרבית התביעה נדחתה, שכן הסכומים שנפסקו למבקשים עומדים, לכל היותר, על 11% מהסכום שנתבע על ידם. למשיבים נגרמו הוצאות כבדות על מנת להפריך את החלקים בתביעה שנדחו, הוצאות בגינן אינם זכאים לכל החזר, ויש ליתן ביטוי להוצאות אלה בעת פסיקת הוצאות המשפט לטובת המבקשים.

6.
בתשובתם, טוענים המבקשים כי ההוצאות שהתבקשו הינן הוצאות ריאליות, סבירות והכרחיות לניהול ההליך. לעמדתם, בית המשפט קיבל את מלוא טענותיהם ופסק את מלוא הסעדים שהתבקשו, שכן ניתן צו למתן חשבונות; נקבע כי ענייני החברה נוהלו באופן אשר קיפח את זכויות בעלי מניות המיעוט; נעשתה ביקורת חשבונאית לחשבונות החברה באמצעות חוות דעת המומחים; וניתנו הוראות מפורטות בגין אופן ביצוע ההתחשבנות והדרך בה יחולקו כספי התמורה של עסקת המכר. מעמדת המשיבים במהלך ניהול התביעה ברי, כי אלמלא הוגשה התביעה לא היו המבקשים מקבלים ולו שקל אחד מכספי החברה. המבקשים לא תמחרו את תביעתם, אלא רק דרשו כי תתבצע חלוקה הוגנת של כספי התמורה, יהא סכומם אשר יהא; כמו כן, התחשיב שערכו המשיבים ביחס לשיעור התביעה שהתקבל הינו שגוי. המבקשים מוסיפים, כי ממילא היחס בין הסעד שהתקבל לסעד שהתבקש הינו רק שיקול אחד מבין מספר שיקולים העומדים בפני
בית המשפט בעת פסיקת הוצאות משפט, ועל בית המשפט לתן משקל לכלל השיקולים הרלוונטיים.

7.
יוער, כי בניגוד להחלטתי המפורשת מיום 15.10.17, אשר דחתה את בקשת המשיבים להגיש תשובה לתשובת המבקשים, הגישו המשיבים ביום 16.10.17 'הודעה' מטעמם, המעלה טענות נוספות ביחס לבקשה. מאחר והודעה זו הוגשה בניגוד להחלטתי, הרי שהחלטה זו ניתנת תוך התעלמות מהאמור בה.

8.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף הראוי של הוצאות המשפט אותן יש לפסוק למבקשים, לאור פסק הדין שניתן בהליך. אמות המידה לבחינת ההוצאות קבועות בתקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, לפיהן "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".
בפסיקה נקבע, כי נקודת המוצא של בקשה לפסיקת הוצאות משפט הינה כי "יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין" (בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא ואח'
, עמ' 14 (פורסם בנבו) (30.6.05). לבית המשפט נתון שיקול דעת לבחון האם ההוצאות שהוצאו הינן סבירות, מידתיות והכרחיות, כאשר במסגרת זאת ישקול בית המשפט את התנהגות הצדדים להליך ודרך ניהול ההליך; את היחס בין הסעד שהתבקש לסעד שהתקבל; את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; ואת חשיבות העניין עבור בעלי הדין, כאשר ככל שמדובר בעניין שחשיבותו האובייקטיבית עבור בעל הדין הינה רבה יותר השקעתו בתיק תחשב לסבירה יותר. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (שם, עמ' 17-18).

בענייננו, יש ליתן משקל מסוים ליחס בין הסעד שהתבקש לסעד שהתקבל. מחד גיסא, אין להתעלם מכך שמהראיות שעלו במהלך התנהלות התביעה, ובפרט מאופן התנהלותו של הרשטיק במהלך ניהולה, עולה החשש הממשי, כי אלמלא הוגשה התביעה ומתן הוראה מפורשת בפסק הדין לחלוקת דיבידנד לבעלי המניות, הרשטיק היה מנצל את מעמדו בחברה על מנת למנוע כל חלוקת דיבידנד בעתיד (ראה סעיף 76 לפסק הדין). על כן, למבקשים לא היה מנוס מהגשת התביעה, לא רק על מנת לקבל את הסכומים הנוספים שנפסקו להם בסופו של יום, אלא גם כדי לקבל את הסכומים להם היו זכאים כדיבידנד בהתאם לספרי החברה. מאידך גיסא, יש ליתן משקל לכך שהסכומים שנתבעו על ידי המבקשים היו מופרזים, כאשר ביחס לסכומים רבים ניתן היה לדעת, מלכתחילה, כי לא קיימת התשתית הראייתית הנדרשת על מנת לבסס את התביעה בעניינם. מבלי שאדרש לדון בשאלה מהו האחוז המדויק מהסעד הכספי שהתקבל בסופו של יום, הרי שברי, כי בעוד שהסעדים בהם התבקש גילוי חשבונות וקביעה של קיפוח המיעוט התקבלו, ואף התנהלה התחשבנות מפורטת ביחס לספרי החברה, הרי שחלק קטן בלבד מדרישותיהם הכספיות של המבקשים התקבלו בפסק הדין.
מנגד, יש ליתן משקל לאופן ניהול ההליך על ידי המשיבים, ובפרט להתנהלותו של הרשטיק במהלך הליך גילוי המסמכים, עליה עמדתי בהרחבה בפסק הדין (סעיפים 25-29 לפסק הדין). כן יש ליתן משקל למורכבות התיק מהבחינה החשבונאית, הנובעת גם מהעובדה כי המשיבים העלימו מסמכים באופן עקבי מהמבקשים.
על בסיס שיקולים אלה, יש לפנות ולבחון את ההוצאות שהתבקשו על ידי המבקשים.

10.
המבקשים תובעים החזר של אגרת בית משפט, אשר סכומה הכולל עומד על 386,615 ש"ח. לעמדתם, גם אם בסופו של יום לא נפסק מלוא הסכום כפי הנתבע על פי בחוות דעתו של מדינה, הרי שהסכום בחוות הדעת נקבע על בסיס מידע חסר, שכן המשיבים נמנעו מלהעביר למבקשים את מלוא החומר הנדרש, ועל כן המשיבים אינם יכולים להיבנות כיום מכך שחוות הדעת התייחסה לסכום משוער בלבד. המשיבים, לעומת זאת, טוענים, כי יש לחייבם רק באגרת פתיחת התיק, בסך 1,152 ש"ח, או לחילופין בסכום העומד על 11% לכל היותר מהאגרה ששולמה, לאור הפער הניכר בין גובה הסעד שנתבע על ידי המבקשים לגובה הסעד שהתקבל.
באיזון שבין הסעדים שהתקבלו ובהינתן העובדה שהמבקשים
לא היו מקבלים דיבידנד כלשהו מהחברה אלמלא הוגש ההליך, לבין העובדה כי נפסק חלק קטן בלבד מהסעד הכספי שהתבקש - על כן, ישאו המשיבים באגרת פתיחת התיק, בסך של 1,152 ש"ח, אשר החיוב בה אינו שנוי במחלוקת; כן ישאו המבקשים ב - 40% מהאגרה ששולמה בגין התביעה הכספית, בגובה 385,462 ש"ח. סה"כ ישלמו המשיבים למבקשים עבור אגרת משפט סך של 155,337 ש"ח.

11.
המבקשים תובעים החזר של הוצאות הקלטה ותמלול של דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק, בסך 7,001 ש"ח. המשיבים סבורים כי יש לחייבם לכל היותר ב – 11% מסכום זה, בהתאם ליחס בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק. איני רואה להפחית מהסכום שנתבע בעניין זה, בהתחשב בכך שלאור עמדת המשיבים המבקשים היו נדרשים ממילא לקיים דיוני הוכחות גם אם היו מעמידים את התביעה על סכום נמוך יותר. על כן, המשיבים ישלמו למבקשים את מלוא עלות הוצאות ההקלטה והתמלול, על סך של 7,001 ש"ח.

12.
המבקשים תובעים החזר של הוצאות המצאת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחה למשיבים, בסך 600 ש"ח. המבקשים סבורים כי גובה התשלום אינו סביר, כי הוא לא הוכח במסמכים הנדרשים וכי ממילא יש לחייבם ב - 11% לכל היותר מהסכום. גם במקרה זה, אני סבורה כי יש לחייב את המשיבים במלוא הסכום, אשר לטעמי הוכח כראוי בעזרת מסמך המתייחס באופן ישיר להליך שכאן ולמסירה הנטענת, כמו גם בתצהירו של עו"ד רפאל קיוויתי.

13.
המבקשים תובעים את עלויות חוות הדעת הכלכלית שניתנה על ידי רו"ח שי מדינה (להלן – "מדינה") במסגרת התיק, בגינה שולם סכום של 204,900 ש"ח. לעמדתם, אלמלא היו מגישים חוות דעת התביעה היתה נדחית במלואה, וחוות הדעת נגעה לא רק לשאלת הנזק הכספי אלא גם לעניין אחריות המשיבים והוכחת טענת קיפוח המיעוט. גם אם חלק ממצאי חוות הדעת לא התקבלו, אזי הדבר אינו נובע מפגם בחוות הדעת אלא מפאת נזק ראייתי שנבע מחלוף הזמן ומצבו הרפואי של הר שגיא. ההוצאות הגבוהות של עבודתו של מדינה נבעו גם מהתנהלותו של הרשטיק אשר נמנע מלהעביר את כל המסמכים הנדרשים.
המשיבים, לעומת זאת, סבורים, כי אין לחייבם בעלות חוות הדעת שכן רובה הופרכה וממצאיה לא תרמו כלל להכרעת בית המשפט. המשיבים אף נדרשו להוצאה מקבילה מטעמם על מנת להפריך את סעיפי התביעה שנדחו בפסק הדין. המשיבים מעירים, כי חוות דעתו של מדינה בעניין המימון נדחתה משהסתבר, כי הוסתר ממנו מסמך משמעותי, ובנסיבות אלה ודאי שאין המבקשים זכאים לשיפוי בגין עלות שכר טרחתו בעניין זה. גם בסעיפים בהם התקבלה התביעה, חוות הדעת לא תרמה מאומה כיוון שדיווחה על העובדות בלבד והתקבלה רק בחלקה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המסמכים שצורפו להוכחת גובה התשלום למדינה אינה תומכים במלוא התשלום הנדרש, אינם מיוחסים להליך שכאן ומעוררים שאלות שונות; במידה וטענותיהם בעניין לא יתקבלו, עומדים הם על זכותם לחקור את רפאל קיוויתי על תצהירו התומך בבקשה.
מעיון במסמכים התומכים בבקשה, עולה כי קיימות חשבוניות וקבלות התומכות במלוא הסכום הנתבע, בסך של 204,900 ש"ח. אמנם, החשבוניות אינן תומכות במלוא הסכום, אולם הקבלות שצורפו תומכות ביתרת הסכום, ודי בכך על מנת להוכיח את התשלום. כן איני סבורה כי יש לייחס משקל לכך שהקבלות אינן מפרטות כי שכר הטרחה ששולם נוגע לתביעה שכאן, או להעדרו של הסכם שכר טרחה, וזאת לאור תצהירו של עו"ד רפאל קיוויתי, אשר צורף לבקשה, בו מצהיר עו"ד קיוויתי, כי הסכום האמור שולם עבור חוות דעתו של מדינה בהליך זה. באשר להערות הנוגעות ליחסי התשלום בין שוורץ לליטה ניהול ולמספרי החשבוניות, הרי המדובר בספקולציות גרידא שאין מקום לייחס להן משקל כלשהו. עוד אוסיף, כי איני רואה להורות על חקירתו של עו"ד קיוויתי על תצהירו בנסיבות הקיימות. על כן, יש לקבוע כי הוכח כנדרש כי המבקשים אכן שילמו למדינה 204,900 ש"ח עבור חוות הדעת.
על אף האמור, יש ליתן משקל לכך שעל אף שהמבקשים חייבים היו לתמוך את תביעתם בחוות דעת חשבונאית, לאור מורכבות הטיעונים שהועלו, אזי חלקים נרחבים מחוות הדעת לא התקבלו בסופו של יום. בנסיבות אלה, אני רואה לנכון להעמיד את ההחזר לו זכאים המבקשים בגין עלות חוות דעתו של מדינה על סכום של 125,000 ש"ח.

14.
המבקשים תובעים החזר של שכר טרחתו של רו"ח ניסים אביש, אשר בחן את יתרות הלוואות הבעלים בחברה ואת נכונות היתרות הכספיות בדו"חות הכספיים של החברה, מאחר ולטענתם עבודתו היוותה חלק מהותי ממאמציהם להוכיח את התביעה והיוותה בסיס לחוות דעתו של מדינה; גובה התשלום עומד על 46,750 ש"ח. המשיבים מתנגדים לחיובם בסעיף זה וטוענים כי רו"ח אביש לא הגיש כל מסמך בתיק, לא העיד בתיק, ולא הוזכר בסיכומי המבקשים או בפסק הדין, ועל כן לא תרם כלל לניהול התביעה. לטעמי יש ממש בטענת המשיבים. אכן, רו"ח אביש ביצע בדיקה חשבונאית של מסמכי החברה עבור המבקשים, אולם אין חולק כי בסופו של יום בדיקה זו לא הושלמה ולא שימשה בסיס לתביעה, אשר נשענה על חוות דעתו של מדינה בלבד. על כן, אין לחייב את המשיבים בסכום זה, משאין מדובר בהוצאות הנוגעות באופן ישיר לניהול התביעה.

15.
המבקשים תובעים החזר של עלות צילומים שנדרשו במסגרת התביעה, הן לצורך יצירת העתקים של כתבי בית הדין השונים לצורך מסירתם למשיבים והן לצורך צילום המסמכים במסגרת התביעה למתן חשבונות, בסכום כולל של 6,830 ש"ח. המשיבים סבורים כי חלק מהסכום אינו נוגע לתביעה או שלא היה בו צורך, וכי ממילא יש לחייבם רק ב - 11% לכל היותר מהסכום, לאור הפער בין הסכום שנתבע לסכום שהתקבל. מאחר והסכום הנתבע נתמך בתצהירו של עו"ד רפאל קיוויתי, בו נאמר כי כל הסכום הנתבע שימש לצילומים לצרכי התביעה, אני רואה לנכון לחייב את המשיבים במלוא הסכום.

16.


סוף דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה. המשיבים יחד ולחוד ישלמו למבקשים 155,337 ש"ח - החזר אגרת משפט. 7,001 - החזר הוצאות הקלטה ותמלול. 600 ש"ח - עלויות המצאת מסמכים. 125,000 ש"ח ן עלות חוות דעתו של מדינה ו - 6,830 ש"ח
עלויות צילום מסמכים.
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום שהוצאו ועד התשלום בפועל ע"י המשיבים.
אכן יש טעם של ממש בטענת המבקשים, שאין לחייב את החברה בתשלום ההוצאות, כדי שהדבר לא יושת גם עליהם. על מנת שלא להביא לפגיעה בדיבידנד שישולם למבקשים ומאחר והמשיבים לא התנגדו לבקשת המבקשים בעניין זה, אני מורה כי בסכום זה ישאו המשיבים 2-3 והמשיב 4 בלבד, ולא החברה.


ניתנה היום,
ז' חשוון תשע"ח, 27 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
שרה דברת
, שופטת









א בית משפט מחוזי 40677-12/15 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ, אריה שוורץ נ' גני באר שבע בע"מ, כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ, אברהם יצחק הר שגיא ואח' (פורסם ב-ֽ 27/10/2017)