פסקי דין על ציון סומך | פסקי דין על אילנה סומך | פסקי דין על טל חלמיש ואח' | פסקי דין על כהן יוסף | פסקי דין על ג'נט כהן |

50839-08/16 א     02/11/2017




א 50839-08/16 ציון סומך, אילנה סומך, טל חלמיש ואח' נ' כהן יוסף, ג'נט כהן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו


02 נובמבר 2017
ת"א 50839-08-16 סומך ואח'
נ' יוסף ואח'



בפני

כב' השופטת בכירה
דורית קוברסקי

התובעים/המבקשים
1.

ציון סומך

2.

אילנה סומך

3.

טל חלמיש
4.

גבע חלמיש
5.

דן סמלוי
ע"י עו"ד פסי


נגד

הנתבעים/המשיבים
1. כהן יוסף
2. ג'נט כהן
ע"י עו"ד ערד ועו"ד חזז



החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שהגישו התובעים נגד הנתבעים. מנגד, הגישו הנתבעים בקשה למתן צו מניעה כנגד התובעים.

רקע – כללי
1.
הצדדים לתביעה הם בעלי דירות בבניין משותף שברחוב יד שלום 6 ברמת גן (להלן: "הבניין") והמחלוקת נושא התביעה עניינה ברישום החניות בבניין. התביעה הוגשה במקור על ידי התובעים 1 ו-2 (להלן ביחד: "סומך") ובהמשך, לאחר הגשת כתבי הטענות, הצטרפו התובעים 4-3 (להלן ביחד: "חלמיש") והתובע 5 (להלן: "סמלוי") (ר' החלטה שניתנה במסגרת הדיון מיום 8.3.2017). בתמצית, מבוקש בתביעה לחייב את הנתבעים לחתום על מסמכים לצורך תיקון הרישום בטאבו של ארבע החניות של הצדדים (סומך, חלמיש, סמלוי והנתבעים), בטענה כי הרישום שגוי ונוגד את חלוקת החניות שנעשתה בעת הקמת הבניין ושעל פיה נהגו הצדדים מאז ועד לא מכבר (מבלי שידעו על הטעות ברישום).

בקשת התובעים
2.
בבקשה למתן צו המניעה מיום 30.3.2017 שהוגשה מטעם כל התובעים נגד הנתבעים
(להלן: "בקשת התובעים") נטען, כי במשך 15 שנה, מאז סיום בניית הבניין בשנת 2002 ועד לישיבת 8.3.2017, חנו הדיירים במקומות מסוימים (הם וקודמיהם בבעלות הדירה או שוכרים); כי בישיבת 8.3.2017 ביקשו התובעים שיינתן צו בהסכמה לשמירת המצב הקיים והנתבעים התנגדו; וכי עד למועד הדיון האמור חנו הנתבעים בחניה המסומנת מ', שהיא המקום "הנכון" לשיטת התובעים, אלא שלאחר הדיון עשו הנתבעים דין לעצמם והחלו לחנות בחניה המסומנת ס', שהיתה עד אז בשימוש חלמיש. מודגש: חניה ס' רשומה בטאבו כחניית הנתבעים, כמפורט בתשריט שצורף לצו רישום הבניין משנת 2009 (להלן: "תשריט 2009"). לנוכח האמור, ביקשו התובעים מתן צו המונע מהנתבעים מלחנות את רכבם בחניה ס' ומלהפריע לחלמיש להשתמש בה. כמו כן, נתבקש למנוע מהנתבעים מלבצע כל עסקה בדירתם הכוללת את החנייה ס', ולצורך הבטחת האמור להורות על רישום הערת אזהרה על דירת הנתבעים.

ראיות
3.
בתמיכה בטענות המפורטות בבקשת התובעים הוגשו תצהירים מטעם בעלי הדירות בבניין סומך, חלמיש וסמלוי. בנוסף לכך הוגש תצהיר מטעם הבעלים הקודמת של דירת חלמיש מאז הקמת הבניין, הגב' רינת אקריב (להלן: "אקריב"), וכן תצהיר מטעם עורך הדין גיא פלג (להלן: "פלג"), שטיפל בענייני הבניין, ובהם הסכם הקומבינציה בין בעלת הקרקע המקורית (בתיה סמלוי ז"ל, אמו של סמלוי, להלן: "בתיה"), הסכמי המכר של הדירות – לרבות הסכם הרכישה של דירת הנתבעים מבתיה – ועד לחתימת צו הרישום של הבניין (שכלל את תשריט 2009) וכן תיקונו של צו רישום הבניין בשנת 2010 (להלן: "תיקון 2010").

4.
לעניין בקשת התובעים יש להתמקד בהוכחת טענתם לפיה חלמיש חנו בחנייה ס' והנתבעים חנו בחנייה מ'. אקריב, הבעלים הקודמת של דירת חלמיש, הגישה תצהיר בתמיכה לבקשת התובעים, ובו הצהירה כי במשך כל השנים מאז שרכשה את הדירה ועד שמכרה אותה, השתמשה בחנייה ס' בלבד (וכאשר השכירה את הדירה השתמשו בחנייה זו השוכרים), וכי הנתבעים מעולם לא השתמשו בחנייה זו אלא בחנייה מ'. אקריב גם התייחסה במסגרת עדותה לטענת הנתבעים, שעלתה במסגרת תשובה לשאלון, לפיה השתמשה בחנייה רק בפרק זמן קצר וברשותם. על פי עדותה, לא הייתה זקוקה לרשותם של הנתבעים לחנות בחנייה ס'. מה גם שהתברר לה שלרשותה רשומה חנייה פ', שהיא חנייה מקורה ועדיפה על חנייה ס'. לתצהיר צורף גם תמליל שיחת טלפון בין סומך לבין מר אקריב (בעלה לשעבר של הגב' אקריב), התומך בעדותה הראשית.

5.
על פי תצהיריהם של סומך, חלמיש, סמלוי, במשך 15 שנה חנו בעלי הדירות במקומות מסוימים, כפי שהיה מוסכם ביניהם ובאופן שתאם את ידיעתם על זכויותיהם הרשומות. לתצהירים צורפו תמונות של רכביהם חונים במקומות התואמים את טענותיהם. סמלוי הצהיר, כי במסגרת עסקת הקומבינציה חולקו החניות בין אמו לבין הקבלן, ובנוגע לארבע החניות נושא התביעה המצויות בחזית הבניין, החלוקה היתה שהשתיים הקרובות לבניין הוקצו לאמו והשתיים הרחוקות לקבלן. כך עולה גם ממכתב משנת 2005 מאת עו"ד קפלאוי
ב"כ הקבלן ומעסיקו של פלג באותה העת. לתצהירו של סמלוי צורף עותק מהסכם הרכישה של דירת הנתבעים מאמו מיום 30.1.2003 ותשריט שהוגש לעירייה בשנת 2001 (להלן: "תשריט 2001"), מהם עולה כי החנייה שהוצמדה לדירת הנתבעים סומנה בספרה 3, סימון התואם את הסימון מ' בתשריט 2009. סמלוי הוסיף, כי כאשר הנתבעים רכשו את דירתם מאמו, הוא ייצג אותה בפני
הם וביחד עם הקבלן הראה להם את הדירה והחניה הצמודה לה. הנתבעים התלוננו על מגבלותיה של חנייה מ' ולכן ניתנה להם הנחה של 15,000 דולר ברכישת הדירה.

6.
תצהירו של פלג, שכאמור עבד במשרדו של ב"כ הקבלן וטיפל מאז בענייני הבניין, לרבות בעריכת הסכמים וברישומו, תואם את גרסת התובעים לגבי חלוקת החניות בפועל והטעות שנעשתה ברישום החניות. על פי עדותו, מקור הטעות היה במספור המקורי של הדירות, שנעשה על ידי הקבלן באופן שלא תאם את המספור שבתשריט 2001. לאחר הרישום בשנת 2009 הוסבה תשומת לבם של עורכי הדין לשגיאה, אך זאת רק בהקשר הערות האזהרה שתוקנו במסגרת תיקון 2010. כך, עד לשנת 2016 לא שמו לב לעובדה שהחניות בחזית הבניין הוצמדו לפי מספור הדירות ולא לפי מספרי חלקות המשנה. טעות זו התבררה כנראה רק במסגרת מכירת דירת אקריב לחלמיש, אז פנה בא כוחו של סמלוי לפלג וביקש לתקן את רישום החניות. פלג מצדו בדק את הטענות ומצא שהן מוצדקות, ובעקבות זאת פעל לאיסוף חתימות בעלי הדירות הנדרשות. כעדותו, כולם חתמו למעט הנתבעים (צורפו לתצהירים חלופת המכתבים בעניין ומסמכים הדרושים לצורך התיקון המבוקש, חתומים ע"י כל בעלי הדירות הרלוונטיות למעט הנתבעים).

7.
מפאת חשיבות עדותו של פלג, אצטט מעדותו לפניי:

"אני רוצה לתת רקע כדי שכולם יבינו.
אני מדגיש שאין לי אינטרס כלפי אף אחד מהצדדים. אני עבדתי בתקופות הרלוונטיות במשרד של עו"ד קפלאוי שהלך לעולמו. במסגרת העבודה שלי טיפלנו בעסקאות, בין השאר בעסקת הקומבינציה הזו. חלק מהעבודה שלנו היינו צריכים לרשום את הבית כבית משותף. כשבאנו לרשום את הבית כבית משותף, היינו צריכים לשכור שירותיו של מהנדס, מי ששכר אותו היה הקבלן וגם מימן אותו. הייתי אצלו פעמיים להכין את התשריט, התיק הוגש לרישום בת"א. התיק נבדק וחזר עם הערות. אחת מההערות היה הסימון והמספור של הדירות (רישום הדירות צריך ללכת לפי כיוון השעון). לקחתי את התשריט והחזרתי לאדריכל לתיקון. במקביל תיקנתי גם את מסמכי הלוואי כדי שיתאמו את מספר הדירות בסדר החדש כך שיתאמו למספור החדש. אנחנו מתקנים את מספור הדירות. תיקן האדריכל את התשריט ואני הכנתי את המסמכים המתוקנים, הגשתי למפקחת והאדריכל אמר שאת התשריט המתוקן יגיש ישירות למפקחת. קיבלנו את הצו לרישום וכולם שמחו. לימים, בערך 10 שנים, עלה נושא החניות, התגלתה טעות בשיוך החניות לדירות. פנו אליי ובדקתי את עצמי וראיתי ישר מה מקור הבעיה. האדריכל כשהוא שינה את מספור הדירות השאיר את מספור החניות אותו דבר, זה כל מה שקרה.
כשאנו חותמים על חוזה המכר, כשהקבלן מוכר את הדירות שלו, הוא נמצא בשלב לפני היתר, וכאשר הוא בשלב הזה כל מה שיש לו זה הבקשה להיתר, ועליה יש את הדירות והחניות. ההצמדות על פני הגרמושקה אינם מסומנות באותיות אלא במספרים, לכן כשעושים את חוזי המכר האנשים מקבלים את מספרי החניות לפי המספור שקיים בהיתר, וזה לא שייך לבית המשותף.
כשהופכים את זה לרישום בית משותף הטאבו דורש מספור באותיות בלבד ומכאן גם יש לפעמים אצל אנשים בלבול בין אותיות למספרים. כאשר בית מקבל טופס אכלוס העירייה מבצעת מדידות, ויש גם מספור דירות בעירייה והרבה פעמים גם זה לא תואם את המספור של הבית המשותף
."

8.
להשלמת התמונה יצוין כי מעדותו של חלמיש עולה כי מאז ישיבת 8.3.2017, פעלו הנתבעים לתפיסת חזקה בחנייה ס', ואף הגישו תלונות במשטרה כנגדו בגין הסגת גבול ואיומים (לבקשה צורפו העתקים מדוחות משטרה בעניין). בנוסף, ממסמכים שהוגשו בהמשך וכפי שפירט ב"כ התובעים בדיון שנערך ביום 2.10.2017, עלתה גם הטענה כי הנתבעים המשיכו והגישו במשטרה תלונות רבות נוספות כנגד חלמיש, על בסיס יומיומי, וכי ביום 7.4.2017 הקימו הנתבעים מחסום בחנייה ס'. בחקירתו הנגדית העיד חלמיש כי מאז הגשת הבקשה, בעקבות האירועים המתוארים לעיל ומשנקבע הדיון הבא לחודש אוקטובר, הוא בחר לחנות "בחוץ", על מנת לשמור על השקט בבניין.

בקשת הנתבעים
9.
בערבו של יום הגשת בקשת התובעים, הגישו הנתבעים בקשה מצידם למתן צו מניעה כנגד כל התובעים שלא לעשות שימוש בחנייה ס', המוצמדת לדירתם (להלן: "בקשת הנתבעים"). בתמיכה לבקשתם הוגש תצהיר מטעם הנתבע 1, אליו צורף נסח טאבו ותשריט 2009, המאשר את המוסכם על כל הצדדים – כי חנייה ס' רשומה ומוצמדת לדירת הנתבעים. הנתבעים המשיכו וטענו בבקשתם כי התובעים עושים דין לעצמם ואינם מחכים להכרעת בית המשפט, ומזה זמן ואף בעת הגשת הבקשה משתמשים בחנייה ס'. לטענת הנתבעים, הם פנו "אין ספור פעמים" לתובעים, הן בכתב והן בע"פ, בבקשה כי יחדלו לחנות בחנייתם, אך אלה סירבו והגיבו בתקיפות, ובשל כך הגישו הנתבעים תלונה על איומים והסגת גבול, ומשאף זו לא הועילה הגישו לאחרונה תלונה נוספת. בתמיכה בטענותיהם אלה צורפו לתצהיר הנתבע חלופת מכתבים בין הצדדים ובאי-כוחם מיום 17.11.2016 וכן שתי תלונות במשטרה – מאותו מועד ומיום הגשת הבקשה.

10.
לבקשות התובעים והנתבעים הוגשו תגובות, ואף בקשות המשך (למתן החלטות ואחרות), ובכללן חזרו הצדדים על עמדותיהם כאמור, תוך הכחשת טענות הצד שכנגד.

11.
חמשת המצהירים מטעם התובעים והמצהיר מטעם הנתבעים נחקרו כולם על תצהיריהם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 19.10.2017 ועמדו על גרסותיהם בתצהירי עדותם הראשית.

12.
יצוין עוד כי במסגרת הדיון נעשו ניסיונות להביא לפתרון הסכסוך בהסכמה, בעיקר בהקשר הבקשות מושא החלטה זו, אך ניסיונות אלה לא נשאו פרי, ומכאן החלטה זו. תקוותי כי במסגרת ההליך ייפטרו המחלוקות בדרך שתהיה מקובלת על כל הצדדים.

דיון
סעד זמני – כללי
13.
כידוע, על מבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, ובמסגרת שיקוליו יביא בית המשפט בחשבון את מאזן הנוחות (הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני), האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בין השיקולים העיקריים במתן סעד זמני – סיכוייו הלכאוריים של ההליך ומאזן הנוחות
מתקיים יחס הידוע כ"מקבילית כוחות", לפיו ככל שבית המשפט יתרשם שסיכויי ההליך גבוהים, כן יטה להפחית מחשיבות קיומו של מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהפך. יחד עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני.

14.
אשר לשיקול מתחום היושר שאף אותו שוקל בית המשפט בבקשה לסעד זמני – האם הוגשה הבקשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין – מכך נגזרת, בין השאר, החובה להביא לפני בית המשפט את כלל המידע הרלבנטי לבקשה וכן שלא להגיש את הבקשה בשיהוי שיש בו כדי להעיד על אי-נחיצותו של הסעד.

15.
פסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לשיקולים במתן סעד זמני היא רבה עד מאד. כדוגמאות בלבד ר' רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.2017); רע"א 131/16 אשבורן נ' אייזנברג (4.2.2016); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר (28.12.2015); רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.09.2011); רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון (1.9.2009), ואסמכתאות המובאות בדוגמאות אלה.

מן הכלל אל הפרט
16.
כאמור, אין מחלוקת בנוגע למצב העובדתי בהקשר רישום החנייה. הצדדים מסכימים כי על פי הרישום בעת הנוכחית, ולמעשה מאז שנחתם צו הרישום של הבניין, החנייה מושא שתי הבקשות רשומה כצמודה לדירת הנתבעים. עם זאת, אין בכך כדי לבטל את טענת התובעים כי רישום זה נעשה בשגגה, ולמעלה מכך – כי עד לשנת 2016 אף אחד לא שם לב לחלוקת החניות הרשמית, לא בדק את נכונותה, וכי בעלי הדירות נהגו שלא בהתאם לחלוקה הרשומה, אלא השתמשו בחניות על פי החלוקה שלשיטת התובעים היא "הנכונה".

17.
בהקשר זה, מעבר לתצהירי ועדויות הצדדים, שהם בעלי הדירות בבניין ומניעיהם ברורים משני צדי המתרס, בולטים תצהירו ועדותו של פלג, התומכים בגרסת התובעים. דברים אלה, כאשר הם נשמעים מפי עורך הדין שטיפל במסמכים, המצהיר על היעדר אינטרס אישי במחלוקת, מהווים הסבר מלא וסדור לאי-הסדר שנתגלה ברישום החניות, כטענת התובעים, ויש בהם משום תמיכה ממשית בעמדתם.

18.
מנגד, ניתן להביא בחשבון כי התובעים לא הגישו תצהיר מטעם הקבלן, שנטען שהוא שחילק בפועל את החניות ושמקור הטעות בסימון שגוי שנעשה על ידו. התובעים גם לא הציגו העתק חתום ע"י הנתבעים של תשריט 2001, אליו מתייחס הסכם המכר בין בתיה לבינם (ולדברי פלג, כנראה שאבד). לא צורפו גם הסכמים חתומים אחרים (למשל הסכמי המכר הראשוניים בעניין יתר הדירות בבניין), ולמעשה לא הוצג אף מסמך חתום המצביע על הצמדת חנייה ס' לדירת חלמיש. עם זאת, גם הנתבעים לא הציגו מסמך כלשהו מצידם, אשר יש בו כדי להפריך את טענות התובעים, ואף לא העתק מהתשריט מהסכם הרכישה של דירתם. סבורני, מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, שדי בראיות התובעים כדי לבסס את המסקנה כי בשאלת סיכויי ההליך, נוטה הכף לזכות עמדת התובעים.

מאזן הנוחות
19.
בשאלה זו, כאמור, ניבחן הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיבים אם יינתן הסעד הזמני. מבחינה זו, יש להבחין בין שני הסעדים העיקריים המתבקשים בבקשת התובעים, אל מול הסעד שנתבקש בבקשת הנתבעים: הסעד האחד עניינו במניעת שימוש בחנייה ס' על ידי הצד שכנגד, ואילו הסעד האחר שנתבקש ע"י התובעים עניינו באיסור ביצוע עסקאות בדירת הנתבעים (לרבות באמצעות רישום הערת אזהרה).

20.
על פי עדותו של הנתבע 1, אין בכוונתו למכור את דירתו, והוא הכחיש טענות מצד התובעים לפיהן אמר לאחת השכנות כי הוא מתכוון למכרה. יש בהצהרה זו כדי להקטין את הנזק הצפוי ממתן צו מניעה האוסר על הנתבעים למכור את דירתם. יתרה מכך, הותרת המצב על כנו ללא איסור דיספוזיציה בדירה, עלולה להוביל להולכת שולל של צד שלישי אל תוך המחלוקת הנוכחית, ועל ידי כך לפגיעה אפשרית בו, מצב שמוטב להימנע ממנו.

21.
אשר לעניין החנייה – כאמור, מאז ישיבת 8.3.2017 הנתבעים הם שחונים בחניית המריבה ואילו חלמיש חונה "בחוץ". עם זאת, איני מוצאת בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת הנתבעים, בבחינת שמירה על המצב הנוכחי – אלא להיפך. נראה כי לאחר חודשים בהם "ניזוק" חלמיש, וכשהמחלוקת עודה תלויה ועומדת, יש מקום לאזן את ה"נזק" ולחלקו בין הצדדים. מה גם, שלשיטת התובעים, הקניית חנייה ס' לחלמיש תוביל להשבת הסדר שהיה נוהג במשך שנים ארוכות עובר להגשת התביעה (ובהקשר זה יוער, כי לא הובהר מי חונה כעת בחנייה מ', שהייתה על פי הנטען בשימוש הנתבעים עד למעברם לחנייה ס'). על כל פנים, ה"נזק" שייגרם לנתבעים במתן צו כמבוקש בבקשת התובעים מסתכם בכך שלעת עתה הם ישתמשו בחנייה מ' הסמוכה וצמודה לחנייה ס'. מדובר ב"נזק" שאינו משמעותי, וכאמור זמני.

22.
אוסיף ואומר, שאין מחלוקת כי על פי הרישום הנוכחי, מדובר בזכות קניינית הרשומה לטובת הנתבעים. אולם, אין בצו הזמני המבוקש משום שינוי הרישום או העברת הזכות הקניינית, בשלב זה. בבחינת מאזן הנוחות יש לבחון, כאמור, אך ורק את שאלת הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים אם יינתן הסעד הזמני אם לאו. בשאלה זו, דעתי היא כאמור כי הנזק שייגרם לנתבעים עקב מתן הצו (חנייה במקום החנייה הסמוך) אינו משמעותי, בעוד הנזק לתובעים עלול להיות משמעותי יותר (חניית חלמיש "בחוץ"). על כל פנים, בבחינת "מקבילית הכוחות", סיכויי התביעה מטים את הכף לטובת מתן הצו כבקשת התובעים.


סוף דבר
23.
לאור כל האמור, נמצא כי יש לקבל את בקשת התובעים ולדחות את בקשת הנתבעים.
אני מורה כדלקמן:
א.
על הנתבעים להימנע מלהשתמש בחנייה המסומנת ס' בתשריט הבניין, וכן שלא למנוע את השימוש של התובעים חלמיש בחנייה זו.
ב.
על הנתבעים להימנע מלבצע כל עסקה בדירתם, וזאת עד למתן החלטה אחרת בהליך זה.
ג.
על הנתבעים לרשום הערת אזהרה בהתאם לאמור בסעיף ב.

במקביל, אני דוחה את בקשת הנתבעים ומחייבת אותם בהוצאות בסך 3,000 ₪.

התיק יועבר למזכירות לקביעת מותב.



ניתנה היום,
י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 50839-08/16 ציון סומך, אילנה סומך, טל חלמיש ואח' נ' כהן יוסף, ג'נט כהן (פורסם ב-ֽ 02/11/2017)