פסקי דין על יפה אזולאי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

32336-05/15 בל     01/11/2017




בל 32336-05/15 יפה אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 32336-05-15

01 נובמבר 2017

בפני
כב' השופט
אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינשטיין
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מיכל גור

ה
תובע
ת
יפה אזולאי
ע"י ב"כ: עו"ד ס' אבו ורדה
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר' חן


פסק דין


1.
בתובענה זו עותרת התובעת להכרה בליקוי ממנו היא סובלת לטענתה בכתפה הימנית, כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען, בין היתר, כי לתובעת לא ארעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

2.
לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לתשתית העובדתית.
תשתית עובדתית מוסכמת זו פורטה בהחלטה מיום 10.5.17 באופן הבא:
"א.
התובעת ילידת 7/5/58.
ב.
החל מחודש 3/88 מועסקת התובעת כעובדת שכירה של הרשות המקומית ברכסים בתפקיד של ספרנית בספריה הציבורית ברכסים.
ג.
באשר למתכונת העסקה:
1.
עד חודש 4/11 עבדה התובעת בספריה, חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום לערך.
2.
ביום 4/4/11 נשרפה הספרייה. בתקופה 4/4/11 ועד חודש 6/12, עבדה התובעת בשיקום הספרייה. בתקופה זו עבדה 5 ימים בשבוע, כל יום כ-8 שעות.
3.
לאחר שהספרייה שוקמה, היא נפתחה בחודש 6/12 לקהל. החל מחודש 6/12 ואילך, עובדת התובעת בימים א' ו-ג' מ- 08:00-19:00 כספרנית בספריה.
ד.
במסגרת עבודתה כספרנית בספריה נדרשת התובעת לבצע פעולה של הוצאה והחזרה של ספרים ממדפים המצויים בשבעה גבהים משתנים. הנמוך בהם בגובה 5 ס"מ, והגבוה ביניהם 2.5 מ' כאשר הרווח בין המדפים הוא כ-35 ס"מ. גובהה של התובעת הוא 1.70 מ'.
ה.
30% מפעולות אלו של הוצאת ספרים ממדפים, או החזרת ספרים למדפים, נעשות בשני המדפים הגבוהים ביותר. התובעת עולה על כיסא על מנת להגיע לשני מדפים אלו. לאחר שהיא עולה על כיסא, היא נדרשת להושיט את ידה מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות על מנת שתוכל להגיע למדף הספרים. התובעת מבצעת את פעולת הוצאת והחזרת הספרים עם יד ימין בלבד, שהיא ידה הדומיננטית. לעיתים נעזרת התובעת ביד שמאל על מנת לאפשר לה לשלוף/להחזיר עם יד ימין מתוך המדף את הספר.
ו.
הפעולות של החזרת ספרים למדפים והוצאתם מתוך המדפים לא בוצעו על ידי התובעת באופן רציף מדי יום, אלא הפעולות בוצעו לסירוגין על פני אורכו של יום העבודה, אשר כלל גם ביצוע פעולות נוספות כגון עטיפת ספרים, מתן ייעוץ בע"פ ללקוחות בספרייה, קטלוג ומיון הספרים במחשב, הוצאת ברקודים והדבקתם על הספרים ורכישת ספרים ומיונם.
ז.
באשר לתדירות ביצוע פעולת הוצאת הספרים והחזרת הספרים מכל המדפים:
לאורך תקופת עבודתה של התובעת בספרייה, יש לאבחן בין שלוש תקופות משנה שבהן תדירות ביצוע הפעולות של הוצאת והחזרת ספרים מכל המדפים, בכל הגבהים, הייתה שונה:
1.
בין השנים 1988 עד 1995:
בשנים אלו טיפלה התובעת, באופן אישי, ומדי יום ב-20 לקוחות שפקדו את הספרייה. כל לקוח החזיר והשאיל 4 ספרים בממוצע ביום. את כל הספרים שהוחזרו נדרשה התובעת באופן אישי להשיב למדפים. אולם, לא כל הספרים שהושאלו, דרשו מהתובעת להוציאם מהמדפים שכן חלק מהלקוחות (כ-50%) הוציאו את הספרים בצורה עצמאית. אבחנה זו בין כמות הספרים שהוציאה התובעת ממדפים לבין כמות הספרים שהחזירה למדפים, מוצאת ביטוייה בנתונים הכמותיים הבאים:
א.
מדי יום החזירה התובעת למדפים 80 ספרים, כאשר 24 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהחזירה) הוחזרו למדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
ב.
מדי יום הוציאה התובעת 40 ספרים ממדפים כאשר 12 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהוציאה)
הוצאו ממדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
2.
בין השנים 1995 עד 4/2011 (מועד השריפה בספרייה):
בשנים אלו טיפלה התובעת, באופן אישי, ומדי יום ב-80 לקוחות שפקדו את הספרייה. כל לקוח החזיר והשאיל 4 ספרים בממוצע ביום. את כל הספרים שהוחזרו נדרשה התובעת באופן אישי להשיב למדפים. אולם, לא כל הספרים שהושאלו, דרשו מהתובעת להוציאם מהמדפים שכן חלק מהלקוחות (כ-50%) הוציאו את הספרים בצורה עצמאית. אבחנה זו בין כמות הספרים שהוציאה התובעת ממדפים לבין כמות הספרים שהחזירה למדפים, מוצאת ביטוייה בנתונים הכמותיים הבאים:
א.
מדי יום החזירה התובעת למדפים 320 ספרים, כאשר 96 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהחזירה) הוחזרו למדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
ב.
מדי יום הוציאה התובעת 160 ספרים ממדפים כאשר 48 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהוציאה)
הוצאו ממדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
3.
במהלך תקופת שיקום הספרייה, בין 4/4/11 ועד 6/12:
מתוך תקופה זו שנמשכה כשנה, נדרשה התובעת להוציא ספרים ממדפים על מנת שניתן יהיה לשלוח אותם לחברה חיצונית לשם שיקום. לאחר שהוחזרו הספרים משיקום, נדרשה התובעת להשיבם למדפים. תדירות ביצוע הפעולות היא כמפורט להלן:
א.
בתקופה 4/11 ועד 6/11 (חודשיים ימים) נדרשה התובעת לבצע בעיקר פעולה של הוצאת ספרים מכל המדפים, על מנת לאחסנם בארגזים כדי לשולחם לשיקום. 30% מפעולות אלו של הוצאת הספרים מהמדפים, בוצעו ממדפים גבוהים אשר דרשו מהתובעת הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות. לעיתים נעזרה התובעת ביד שמאל על מנת לאפשר את שליפת הספר מהמדף או החזרתו. פעולות אלו של הוצאת הספרים בוצעו על ידי התובעת בתקופה זו באופן חוזר ונשנה במרבית יום העבודה (בתקופה זו עבדה התובעת 5 ימים בשבוע, בממוצע 8 שעות ביום).
ב.
בתקופה 3/12 ועד 6/12 (שלושה חודשים) נדרשה התובעת לבצע בעיקר פעולה של החזרת ספרים לכל המדפים, לאחר פירוקם מארגזים, כאשר הוחזרו משיקום. 30% מפעולות אלו של החזרת הספרים למדפים, בוצעו למדפים גבוהים אשר דרשו מהתובעת הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות. לעיתים נעזרה התובעת ביד שמאל על מנת לאפשר את החזרת הספר לתוך המדף. פעולות אלו של החזרת הספרים בוצעו על ידי התובעת בתקופה זו באופן חוזר ונשנה במרבית יום העבודה (בתקופה זו עבדה התובעת 5 ימים בשבוע, בממוצע 8 שעות ביום).
4.
החל מחודש 6/12 ועד היום:
א.
בשנים אלו טיפלה התובעת, באופן אישי, ומדי יום ב-50 לקוחות שפקדו את הספרייה. כל לקוח החזיר והשאיל 4 ספרים בממוצע ביום. את כל הספרים שהוחזרו נדרשה התובעת באופן אישי להשיב למדפים. אולם, לא כל הספרים שהושאלו, דרשו מהתובעת להוציאם מהמדפים שכן חלק מהלקוחות (כ-50%) הוציאו את הספרים בצורה עצמאית. אבחנה זו בין כמות הספרים שהוציאה התובעת ממדפים לבין כמות הספרים שהחזירה למדפים, מוצאת ביטוייה בנתונים הכמותיים הבאים:
1.
מדי יום החזירה התובעת למדפים 200 ספרים, כאשר 60 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהחזירה) הוחזרו למדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
2.
מדי יום הוציאה התובעת 100 ספרים ממדפים כאשר 30 מתוכם (שהם 30% מתוך כלל הספרים שהוציאה)
הוצאו ממדפים אשר דרשו הרמת יד ימין מעל גובה השכם בזווית של כ-45 מעלות.
ב.
בתקופה מיום 28/8/14 (מועד הניתוח בכתף ימין) ועד 10/15 לא עבדה התובעת בפועל. בתקופה זו עברה ניתוח נוסף בכתף ימין. בחודש 10/15 שבה לעבודתה בספרייה.
ח.
על מצבה הרפואי של התובעת ניתן ללמוד מהתיק הרפואי."

3.
לאור תשתית עובדתית זו מונה ד"ר רון בשוראי, מומחה בכירורגיה אורתופדית,
כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א.
מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת בכתפה הימנית?
ב.
האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ג.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד.
ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת?

(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)."

4.
המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 21.6.17, השיב לשאלות כך:

"א.
לתובעת כאבים בכתף ימין ומגבלת תנועה. קרע בגיד הסופראספינאטוס לפי
us
. עברה ניתוח, וניתוח נוסף בהמשך. מדובר במחלה ניוונית שחיקתית הקשורה לגיל ותורשה.
ב.
ישנו להערכתי קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי, בסבירות של למעלה מ-50%, מדובר בהחמרת הליקוי עקב העבודה.
ג.
הליקוי הוחמר עקב מיקרוטראומה הקשורה לעבודה תוך הרמת
היד מעל גובה הכתב, בתדירות גבוהה יחסית, בשנה שבין 2011-2012.
ד.
להערכתי לעבודתה לא היתה השפעה משמעותית על החמרת הליקוי (פחות מ-20%), עקב החשיפה הקצרה למיקרוטראומה, שנה אחת. בשאר שנות העבודה, תדירות הרמת היד מעל הכתף היו נמוכות מאוד, ולא ניתן להגדיר אותה כמיקרוטראומה."

5.
חוות הדעת הועברה לעיון הצדדים.

למומחה הועברו שאלות ההבהרה הבאות שביקשה התובעת להפנות אליו:
"א.
נא להבהיר, האם עבודת התובעת במהלך כל שנות עבודתה (26 שנים), בתפקיד אשר כרוך בהרמת היד מעל גובה הכתף באופן חוזר ונשנה כמפורט בהחלטת המינוי, אין בה כדי להשפיע על החמרת הליקוי או מועד הופעתו אצל התובעת, במידה העולה על שיעור של 20%?
ב.
האם הנך סבור כי אילו התובעת היתה עובדת לאורך כל השנים בתפקיד אחר (לא כספרנית), שאינו כרוך בהרמת הכתף באופן חוזר ונשנה, הליקוי בכתף היה מופיע במועד בו הופיע?
ג.
מהו משך זמן העבודה בתנאים בהם עבדה התובעת, הנדרש לשיטתך על מנת להצביע על השפעה משמעותית על הליקוי בכתף?"

6.
המומחה השיב לשאלות ההבהרה כך:

"א.
לא, מכיוון שברוב שנות עבודתה, לא היתה חשיפה למיקרוטראומה למעט שנה אחת בין 2011-2012.
ב.
קשה לומר. הליקוי הוחמר ע"י מיקרוטראומה. יתכן שהיה מופיע מאוחר יותר או באותו מועד אך בחומרה קלה יותר, לולא החשיפה למיקרוטראומה.
ג.
לשאלה זו אין תשובה מדויקת. אך אנסה לכמת את הגורמים המשפיעים:

חשיפה לגורמי תורשה וגיל – 39 שנים (מגיל 20, גיל סיום גדילת השלד)

חשיפה לגורמי מיקרוטראומה – שנה 1.

סה"כ חשיפה לגורמים שונים 39 ועוד 1 הם 40.
שעור תרומת המיקרוטראומה למצבה: 1 לחלק ל40 שווה 2.5%.
בחישוב גס – על מנת שתרומת המיקרוטראומה תהיה משמעותית היה עליה להיות חשופה למיקרוטראומה משך כ-10 שנים."

7.
בסיכומיה טוענת התובעת, בין היתר, כי מתשובות המומחה עולה כי קיים קשר סיבתי אלא שהמומחה לא ידע להתמודד עם שאלת מידת ההשפעה.
נטען כי המומחה לא היה מוסמך לשלול קיומם של תנאים להחלת תורת המיקרוטראומה, שכן מדובר בשאלה משפטית; ולא היה מקום שהמומחה יתעלם מהתקופה בין 1995 ל- 4/11 בה הרימה התובעת את היד מעל גובה השכם 144 פעמים ביום.
התובעת עותרת להכיר בתביעה ולחילופין למנות מומחה נוסף או אחר.
הנתבע בסיכומיו עותר לדחית התביעה ולאימוץ מסקנות המומחה.
נטען על ידו, בין היתר, כי מתשובות המומחה עולה כי לעבודת התובעת לא היתה השפעה משמעותית על החמרת הליקוי בכתפה; וכי רק העבודה בתקופה 4/11-6/12 היא זו שהחמירה את הליקוי, אולם אין מדובר בהשפעה משמעותית על החמרת הליקוי.

8.
לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, לחוות הדעת ולתשובות המומחה לשאלות ההבהרה (להלן יכונו אלה יחדיו – חוות הדעת)
ובשים לב לתשתית העובדתית המוסכמת, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להדחות.
קביעתנו זו נסמכת על חוות הדעת אותה מצאנו לאמץ במלואה.

9.
על פי חוות הדעת, התובעת סובלת מכאבים וממגבלת תנועה בכתף ימין, בה אובחן קרע בגיד הסופראספינאטוס.
המומחה מצא כי עבודתה של התובעת החמירה את הליקוי.
את ההחמרה מצא המומחה לייחס רק לתקופת העבודה בשנים 2011-2012.
באשר ליתר שנות עבודתה, לא מצא המומחה קשר סיבתי בין שנות עבודה אלו לבין החמרת הליקוי, מאחר ובשנים אלו תדירות הרמת היד מעל הכתף היתה נמוכה מאוד ולא ניתן להגדירה כמיקרוטראומה.

10.
לא נפל כל פגם בכך שהמומחה הגיע למסקנה כי מתוך כלל שנות עבודת התובעת, רק העבודה בשנים 2011-2012 היא כזו שניתן למצוא בינה לבין הליקוי בכתף קשר סיבתי על דרך החמרה.
נכון הדבר כי עצם מינויו של המומחה, באה לאחר שהצדדים הסכימו כי מתקיימת תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.
אלא שבכך אין לומר כי המומחה לא נדרש להביע את דעתו הרפואית בדבר השאלה האם התנועות החוזרות ונשנות שביצעה התובעת גרמו לליקוי.
זו שאלה רפואית מובהקת אשר מי שאמור לתת עליה תשובה הוא המומחה, ולא מי מהצדדים.
ואכן, במסגרת השאלות שהופנו למומחה, נכללה השאלה "
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)".
זו שאלה שכולה נסבה על עצם קיומו של מנגנון מיקרוטראומה.
על כן יש לדחות את טענת התובעת כי המומחה לא היה מוסמך להביע עמדה בענין זה.

המומחה הסביר הסבר-היטב מדוע הוא מוצא קשר סיבתי בין החמרת הליקוי לבין תנאי העבודה, רק בהתיחס לעבודה בשנים 2011-2012.
על פי המומחה, בשנים אלו היתה תדירות הרמת היד מעל גובה הכתף גבוהה יחסית, בעוד שביתר השנים התדירות היתה נמוכה מאוד.
מסקנה זו של המומחה עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית המוסכמת, ממנה ניתן ללמוד כי לעבודה בשנים 2011-2012 היו מאפיינים מיוחדים שאין למצוא ביתר שנות העבודה: בשנים 2011-2012 עסקה התובעת בשיקום הספריה – על ידי הוצאת ספרים ממדפים, שליחתם לשיקום והחזרתם למדפים.
בתקופה זו היא לא עסקה ביתר פעולות הספרנית שביצעה בשאר תקופות העבודה – כגון טיפול בלקוחות.
בשל השיקום, תדירות פעולת הוצאת הספרים והחזרתם היתה גבוהה יותר – במרבית יום העבודה - וכך גם תדירות התנועה של הרמת היד מעל גובה השכם.

11.
הקביעה מהי תדירות של תנועות אשר מקימה קשר סיבתי בינה לבין הליקוי, היא שאלה רפואית מובהקת.
הסברו של המומחה כי רק העבודה בשנים 2011-2012 קשורה להחמרת הליקוי – מקובלת עלינו.

12.
בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה בשנים 2011-2012 לבין החמרת הליקוי בכתף ימין, לא די כדי להביא לקבלת התביעה.
התובעת נדרשת עדיין לעמוד בנטל השכנוע להראות גם כי השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמים אחרים, היא השפעה משמעותית.
תנאי זה מבטא את רמת ההוכחה המוגברת שבה יש להוכיח את הקשר הסיבתי לפי עילת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 744/08 עזרן – המוסד לביטוח לאומי
, פס' 18-21 לפסק דינו של הנשיא אדלר (27.1.2011)).
תנאי זה, של ההשפעה המשמעותית של תנאי העבודה, לא מתקיים בתובעת.
המומחה מסביר בענין זה בחוות הדעת כי הליקוי נגרם משני גורמים עיקריים: האחד, גורמי גיל ותורשה שנמשכו 39 שנים.
השני, גורמי מיקרוטראומה שנמשכו שנה אחד.
היחס ביניהם, מסביר המומחה, הוא כזה שבו השפעת המיקרוטראומה אינה משמעותית.
הוא הוסיף והבהיר כי השפעה משמעותית יכולה היתה לקום לו נחשפה התובעת למיקרוטראומה במשך 10 שנים.
הנמקתו של המומחה בשאלת ההשפעה המשמעותית ברורה ועקבית, והיא מקובלת עלינו ויש לדחות את טענת התובעת כי המומחה לא ידע להתמודד עם שאלה זו.

13.
חוות דעת המומחה היתה בהירה ונתנה מענה לכל השאלות שהופנו למומחה.
מצאנו, כאמור, לאמצה.
יש לדחות את בקשת התובעת למנות מומחה נוסף או אחר.


14.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
זאת מאחר ולא הוכח כי תנאי העבודה השפיעו השפעה משמעותית על הליקוי.
בהיעדר השפעה כזו, לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין הליקוי בכתף ימין, על פי תורת המיקרוטראומה.

15.
אין צו להוצאות.
לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה, זכות לערער עליו בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ח, (01 נובמבר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








נציגת ציבור (מעסיקים)
מיכל גור

אסף הראל
, שופט

נציג ציבור (עובדים)
יעקב גרינשטיין








בל בית דין אזורי לעבודה 32336-05/15 יפה אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/11/2017)