פסקי דין על נאגי אבו זקיק |

5331-10/17 באש     02/11/2017




באש 5331-10/17 נאגי אבו זקיק נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בא"ש 5331-10-17 אבו זקיק נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 90250051803




בפני

כבוד השופטת, סגנית נשיאה
טל אוסטפלד נאוי


המבקש

נאגי אבו זקיק


נגד


המשיבה

מדינת ישראל



החלטה



בפני
י בקשה לביטול צו לאיסור שימוש ברכב.
בהתאם למפורט בבקשה ולטענות ב"כ המבקש, ביום 16.10.17 נתפס טרקטור תעשייתי שבבעלות המבקש (להלן: "הרכב") כשהוא נהוג בידי נהג קטין, בלתי מורשה לנהיגה, בניגוד להוראת סעיף 10( לפקודת התעבורה). באותו היום ובחלוף 5 דקות מזמן התפיסה, נערך לנהג הקטין שימוע על ידי קצין משטרה והאחרון הורה על השבתתו המנהלית של הרכב לתקופה של 30 יום.
כנגד החלטת קצין המשטרה הגיש המבקש הבקשה שבפני
.

טענות הצדדים
ב"כ המבקש לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה אך טען, כי היה על קצין המשטרה לערוך את השימוע לאדם שמלאו לו 18 שנה. ב"כ המשיב הפנה לסעיף 6 בטופס השימוע (להלן: "הטופס"),
שם נכתב: "הודעת איסור השימוש ברכב נמסרה....לבן משפחה שמלאו לו
18 שנה".
ב"כ המבקש המשיך וטען, כי סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי יש להודיע להוריו של קטין על קיום הליך מנהלי.
עוד ב"כ המבקש, כי נוהל המשטרה קובע כי יש לערוך שימוע לבעל הרכב בתוך 72 שעות ועל כן הוא תמה מדוע נחפזה המשטרה וקיימה שימוע בחלוף 5 דקות בלבד.
ב"כ המבקש הוסיף, כי אין ראיה המצביעה על כך שהמבקש נתן את המפתחות לנהג וכי מפתחות הרכב נמסרו לאדם אחר, אך זה באותו הרגע ירד מהרכב והלך לעשות צרכיו.

ב"כ המבקש טען כי הרכב הוא כלי עבודה המפרנס את המבקש וששת ילדיו וכי למבקש התחייבויות חוזיות הנוגעות לעבודה באמצעות הרכב. על כן, עתר כי בית המשפט יסתפק בשישה עשר ימי ההשבתה המנהלית שרוצו.

המשיבה התנגדה למבוקש. המשיבה ציינה כי הנהג הקטין הוא אחיו של המבקש,
המבקש לא הוכיח
כי עשה ככל הניתן על מנת למנוע את ביצוע העבירה וכי אחריותו של המבקש היא ברורה ומוחלטת אף אם לא מסר את המפתחות לידי אחיו, הקטין.
אף באשר לנסיבות הכלכליות, טענה המשיבה כי המחוקק נתן דעתו לכך שעלולה להווצר פגיעה כלכלית. עוד הוסיפה המשיבה, כי בבעלות המבקש רכבים נוספים מהסוג שהמשטרה השביתה ועל כן עולה ספק בענין הפגיעה בעבודתו השוטפת של המבקש.

דיון והכרעה
סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור באחד משני תנאים:
"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

בנסיבות המקרה, הרכב ניתן על ידי המבקש לאֲחֵר. לא מדובר בנהג שנטל את הרכב מבעליו אלא מאֲחֵר. על כן, אין החלופה הראשונה מתקיימת.
באשר לחלופה השנייה, לא מצאתי כי המבקש נקט בפעולה כלשהי על מנת למנוע את נהיגת הקטין. לא הוכח ואף לא נטען כי המבקש הזהיר את אותו אחר או את אחיו הקטין שלא ינהג ברכב. ובוודאי שלא עשה, כלשון הפקודה, "ככל שביכולתו".
ואדגיש, בהליך זה, לא מוטל על כתפי המשיבה הנטל להוכיח את ביצוע עבירת ההתרה לבלתי מורשה, אלא על המבקש להוכיח כי עשה ככל שביכולתו על מנת למנוע ביצוע העבירה.

הנני דוחה את טענת ב"כ המבקש לפיה היה על קצין המשטרה לערוך את השימוע

"לבן משפחה שמלאו לו
18 שנה". ראשית, סעיף 6 לטופס, אליו הפנה ב"כ המשיב מציין אפשרויות שונות בעניין האדם לו תמסר הודעת אישור השימוש ולא עריכת השימוע עצמו.
זאת ועוד, בהתאם לטופס, קיימות מספר אפשרויות למסירת הודעת איסור השימוש: לנהג או לבעל הרכב, במקום מגוריו או עסקו, לבן משפחה שמלאו לו 18, לידי אדם המורשה לייצגו, בפקסימיליה או בדואר רשום.
ניכר, כי נוסחו של הסעיף תוך ציון מספר אפשרויות מסירה, נועד לוודא את מסירת הודעת איסור השימוש. על כן, באם היה נופל במסירה פגם או שהודעת איסור השימוש לא היתה מגיעה ליעדה –ניתן היה לטעון טענות על בסיס סעיף זה, טענות שלא נטענו במקרה שלפניי.

לגופם של דברים, איני סבורה כי סעיף זה נועד לכונן חובת שימוע שאינה קיימת בחוק או בפקודה ואף אם זו היתה כוונתו, הרי שלמשטרה אין סמכות לעשות כן.

יתרה מכך, השימוע המנהלי אינו בגדר חקירה משטרתית, כך שאין חובת נוכחות מבוגר בעת השימוע. ראה רע"פ 8860/12 מקסים קוטליאר נ' מדינת ישראל
.

באשר לטענת ב"כ המבקש כי סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי יש להודיע להוריו של קטין על קיום הליך מנהלי, אומר כי לא מצאתי בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי התייחסות לעניין זה ויתרה מכך, כל ההוראות הנוגעות לזכויותיהם לקטינים, לרבות, באופן תיאורטי הוראות בדבר זימון הוריו לשימוע, נקבעו על מנת למנוע פגיעה בקטין. כאשר הפגיעה אינה בקטין, באשר אינו בעל הרכב, והודעה על כך נמסרה לבעל הרכב – הרי שלא נפל פגם בשימוע.

אף באשר לקיצור ההשבתה המנהלית, נחה דעתי כי אין לעשות כן, סעיף 57ב(ג) לפקודה מקנה לבית המשפט את הסמכות לקצר את ההשבתה:


"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

שמעתי את טיעוני המבקש בצורך הכלכלי ברכב ובהיותו גורם בפרנסת משפחתו. בעניין זה יש לציין, כי מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו. במקרה זה, ובייחוד בנסיבות בהן אין זה רכב העבודה היחיד של המבקש, באיזון בין בטחון משתמשי הדרך לפרנסתו של המבקש ומשפחתו, אינטרס הביטחון הציבורי עדיף.

מטעמי זהירות, מצאתי לנכון שלא להתייחס לטענה שהקטין לקח הרכב ללא רשות, עניין זה אפשר ויתברר במהלך הדיון בעניינו של הקטין עצמו – הנוהג בפועל.

מכל הטעמים – הבקשה נדחית.



ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 5331-10/17 נאגי אבו זקיק נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/11/2017)