פסקי דין על דני בן יעקב יופר | פסקי דין על טוביה בן יהושע שועלי |

1647/03 פ     20/06/2005




פ 1647/03 מדינת ישראל נ' דני בן יעקב יופר, טוביה בן יהושע שועלי




83
בתי המשפט
פ 001647/03
בית משפט השלום רחובות
20/06/2005
תאריך:
בפני
כבוד השופט גדעון ברק
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . דני בן יעקב יופר

2 . טוביה בן יהושע שועלי
הנאשמים
עו"ד ליאור רוב

על ידי ב"כ:
הכרעת דין

1. א. הנאשם 1 (להלן: "דני") היה במועד הרלוונטי מלווה בעל תפקיד בהוצאה לפועל
ובעל חברה לשירותים משפטיים בשם "דולפין" ואילו הנאשם 2 (להלן: "טוביה") היה חוקר פרטי.
הגב' עפרה שכן טוב (להלן: "עפרה"), היתה במועד הרלוונטי פקידה בלשכת ההוצאה לפועל בבית משפט השלום באשקלון (להלן: "בית המשפט") ומתוקף תפקידה היתה עובדת ציבור.

ב. א) ביום 5.3.02 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, בבית המשפט הציע דני לעפרה
שוחד, בכך שהציע לה כי במידה ותיתן לטוביה ידיעות מתוך המסוף הממוחשב של לשכת ההוצל"פ בדבר רשימת תיקים ארצית לחייבים, שאת שמם ימסור לה, ישולמו לה סך של 50 ₪ בגין כל ידיעה.
בכך, הציע דני שוחד לעפרה, שהינה עובדת ציבור בעד פעולה הקשורה לתפקידה.

ב) ביום 6.3.02 התקשר טוביה אל עפרה וחזר והציע לה 50 ₪ בגין כל ידיעה על חייבים שתיתן לו מתוך המידע הממוחשב בהוצל"פ.
בכך, הציע טוביה שוחד לעפרה,שהינה עובדת ציבור, בעד פעולה הקשורה לתפקידה.

ג. בשל כל האמור לעיל, הואשמו הנאשמים הנ"ל בהצעת שוחד - עבירה לפי סעיף 291 + 294 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום וטוביה אף הוסיף כי אינו מכיר את עפרה וגם לא ידוע לו אם היא היתה בתפקיד כזה וכי מעולם לא יצר קשר עם עפרה.

3. א. מטעם התביעה העידו 8 עדים ולאחר שמיעת עדים אלה, טען ב"כ הנאשמים כי
אין על הנאשמים להשיב על האשמה.
בנימוקיו לטענה זו, טען כנגד המסמכים ת/3, ת/4, ת/21 ו-ת/22 וכן טען להיעדר ראיות לכאורה עד כי כבר בשלב זה יש לזכות את הנאשמים.
לאחר שב"כ התביעה השיב לטענה הנ"ל, בכתב ובעל פה, ניתנה החלטה ביום 28.11.04 הדוחה את טענת ב"כ הנאשמים והנאשמים נדרשו להשיב על האשמה המיוחסת להם בכתב האישום.

ב. כבר בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה" טען ב"כ הנאשמים כי בפני
בית המשפט נמצאת רק עדות אחת עיקרית של עפרה והיות ועדות זו מעוררת יותר תהיות מאשר סימני אמת בגרסתה, יש לזכות הנאשמים. (ראה בעמ' 45 לפ', ש' 6-9).
בתהיות אלה או יותר נכון לומר בקביעות עובדתיות פותח ב"כ הנאשמים את סיכומיו בכתב, אך אינני מקבל אותן קביעות שעליהן מצביע, כאילו שכך אכן הוכחו העובדות המועלות על ידו.
אינני תמים דעים עם ב"כ הנאשמים, ואינני מוצא תהיות אלה מהן. עדותה עשתה עלי רושם אמין ובנוסף לכך עדותה נתמכת על ידי עדות התביעה, להן מסרה את הידיעה סמוך מאד לאחר האירועים הנזכרים על ידה - הכל כפי שיפורט בהמשך.
4. א. א) שוש נזריאן,שימשה במועד הרלוונטי כמזכירה ראשית של בית המשפט.
(להלן: "גב' נזריאן").
גב' נזריאן העידה כי ביום 10.3.02 פנתה אליה פקידה בשם אורית פיניש, שהיתה מרכזת ההוצל"פ, (להלן: "גב' פיניש") והודיעה טלפונית שעפרה עברה איזה אירוע, איזשהו מקרה מסוים כאשר פנו אליה בענין שהוא קצת נראה תמוה ומוזר.
מאחר ושיחה זו היתה טלפונית, ביקשה גב' נזריאן מגב' פיניש להפסיק השיחה וביקשה ממנה לבוא אליה בשעות הצהרים - עם סיום קבלת הקהל.
בשעה שנקבעה, נפגשה גב' נזריאן עם גב' פיניש ועם עפרה. גב' נזריאן החלה לתחקר את הידיעה ואף ערכה פרטיכל בכתב המכיל 5 דפים, כאשר הפרטיכל נכתב בכתב ידה של יהודית - סגניתה - ובסוף השיחה היא - גב' נזריאן - חתמה על כל אחד מדפי הפרטיכל (ראה מסמך ת/1) (ראה עמ' 6 לפ' ועמ' 10 לפ', ש' 11-12).
גב' נזריאן גם ביקשה מעפרה להעלות את דבריה על הכתב והיא אכן עשתה זאת במסמך המכיל שלשה עמודים וגם כאן חתמה גב' נזריאן על כל אחד מהעמודים ואילו עפרה חתמה בסוף המסמך. (ראה ת/2) .
באמצעות גב' נזריאן גם התקבלו 2 פתקיות חתומות על ידה, לאחר שהעידה כיצד אלו הגיעו לידיה.
בפתקית אחת (ת/3) רשום מס' הפלאפון של טוביה ובפתקית השניה (ת/4) פרטים הקשורים לדני.

ב) ב"כ הנאשמים מעלה בסיכומיו תזה שכלל לא נטענה ולא הוכחה.
ב"כ הנאשמים מציין בסיכומיו, כי ניתן להסיק כי גירסתה של עפרה בפני
גב' נזריאן נראתה מופרכת, יען כי גב' נזריאן נראתה תמוהה כיצד זה פנו דווקא לעפרה בהיותה קלדנית שופט ומסתמך על תשובתה של גב' נזריאן באומרה כי רצתה להיות בטוחה שהנאשם אכן פנה דווקא אליה ולמה אליה, משום שהיא קלדנית שופט ולא עובדת בהוצל"פ.
כך אמנם טען ב"כ הנאשמים מחד גיסא, אך טען גם מאידך גיסא, טענה המחזקת את גיסרתה של עפרה, כאשר הוא מתאר את עפרה כקלדנית, שעובדת בהשלמת שעות במסגרת מתן שירות לציבור בהוצל"פ, מואסת במשכורתה הנמוכה ומנסה לעשות הסבת מקצוע.
עוד נטען על ידי ב"כ הנאשמים כי עפרה סבורה שיש לה מה להציע ועבדה במשרה חלקית במערכת ההוצל"פ, ויש לה גישה למידע שהיא חושבת שיש לה למי למכור.
עם כל הכבוד לטענת ב"כ הנאשמים, אין הוא יכול לטעון דבר והיפוכו ולשלול את העובדה כי עפרה - בנוסף להיותה קלדנית נתנה גם שירות בהוצל"פ - כאשר הוא בעצמו מאשר כך.
טענת ב"כ הנאשמים על כי עפרה היתה קלדנית שעובדת בהשלמת שעות, לא נטענה ולא הוכחה, אך הוכח כי עפרה אכן עבדה גם במתן שירות בהוצל"פ.
ולהזכיר לב"כ הנאשמים, כי גם דני מאשר בהודעתו במשטרה כי בין פקידות ההוצל"פ שהוא מכיר, נקב הוא גם בשמה של עפרה. (ראה ת/12, עמ' 2, ש' 2-3).
גם טוביה מאשר בהודעתו במשטרה כי מי שיצרה אתו קשר היא פקידה מההוצל"פ. (ראה ת/11, ש' 25).
בחקירה הנגדית מעידה גב' נזריאן כי עשתה הפעולות שעשתה כדי לרדת לשורשו של ענין ומסבירה כי היה תמוה בעיניה, מדוע פנו דווקא לעופרה ולא לפקיד ההוצל"פ, משום שבאותה עת שימשה אמנם כקלדנית שופט - אך בהמשך גם מסבירה כי כל העובדים עושים את כל העבודה וכי עפרה, בדרך כלל כשהיתה יוצאת מאולם המשפטים היתה יושבת במזכירות והיתה עוזרת לכולם, גם לעורכי דין, גם לקהל וגם לקבלנים. (ראה בעמ' 8 לפ' ועמ' 9 לפ', ש' 15-16).
לא נאמר כי העבודה המתוארת על ידי גב' נזריאן בוצעה על ידי עפרה כהשלמת שעות או כי מואסת במשכורתה הנמוכה.
גם גב' פיניש אומרת בחקירה הנגדית כי עפרה היתה אמנם קלדנית שופט, אך היתה תקופה שהיא היתה רק בהוצל"פ, אך משאירע המקרה, החליטה גב' נזריאן להעבירה למדור אחר ועברה להיות קלדנית רשמת, המשיכה לתת שירות לקהל אך לא באותה מידה שנתנה לפני הארוע (עמ' 12 לפ', ש' 1-8).

ג) גב' נזריאן מעידה כי היא זו אשר שלחה את עפרה להגיש תלונה במשטרה, משום שהבינה מהמבקרת כי לא ניתן לטפל בענין זה במסגרת הפנימית. (עמ' 10 לפ', ש' 7-8).

5. א. א) גב' פיניש מסרה שתי הודעות במשטרה: אחת ביום 27.3.02 והשניה
ביום 4.12.02.
הודעותיה הוגשו בהסכמה בחקירה ראשית וסומנו ת/5, ת/6.

ב) בהודעתה הראשונה, מספרת גב' פיניש כי עפרה פנתה אליה ורצתה לספר לה אירוע שארע לה והוסיפה כי היא רוצה לספר לה, משום שאם יפנה אותו בחור אל גב' פיניש וינסה להכפיש את שמה של עפרה, שגב' פיניש תדע שעפרה לא עשתה כלום.

ג) (1) אני ער לעובדה כי כל הנאמר בהודעתה של גב' פיניש (ת/5) הוא
מה ששמעה מעפרה ויותר מכך, ער אנוכי לעובדה כי גב' פיניש גם סיפרה בהודעתה את מה ששוחחה עפרה עם דני, עם טוביה ועוד שתי פקידות ועדיין יש לבחון השאלה אם אין בדברי גב' פיניש על מה שמסרה לה עפרה משיחתה עם אחרים, משום עדות שמיעה.
ב"כ הנאשמים לא רק שמתעלם מהיות עדותה של גב' פיניש עדות שמיעה על מה שאמרה לה עפרה מדברים שהשמיע בפני
ה דני, אלא שהוא מבקש לראות בעדותה של גב' פיניש עדות חשובה עד מאד, משום שמדבריה עולים המניעים שהיו לעפרה בחשיפת הפרשיה.
כתוצאה מאותן שיחות שניהלה עפרה עם דני ועם טוביה והיות והוצע לה התשלום, כמפורט בכתב האישום, ביררה היא את הענין אם בכלל מותר לה לעשות כן, ובנוסף לכך מצאה לנכון לדווח על אותן שיחות, תוך הדגשת החשש, שמא יקדימו הנאשמים ויכפישו את שמה.
אינני רואה כי בעצם גילוי דעתה, יש משום הצגת מניע לסיפור שסיפרה ואינני רואה בהתיעצות ובמסירת הפרטים לגב' פיניש ולגב' נזריאן כהכנה לכיסוי עתידי הפועל כנגדה ואינני רואה בכל אלה המצאת אירוע על הצעת התשלום, כאירוע שלא היה.
אם להתייחס לעדות הגב' פיניש כעדות חשובה מאוד - כדברי ב"כ הנאשמים, אזי עלי לציין כי דברי גב' פיניש אושרו ונתמכו בדבריה של עפרה וגם בדברי הגב' נזריאן, כך שהעדות של גב' פיניש ושל גב' נזריאן תומכות בגירסתה של עפרה.

(2) ב"כ הנאשמים מבקש להדגיש את הסתירה בדבריה של עפרה, כאשר לטענתו פעם אמרה שהיא רצתה לספר משום שהיא חששה שמא יכפישו לאחר מכן את שמה, ופעם אחרת אומרת כי לא חששה.
בענין זה, על מנת לקבוע אם אכן קיימת סתירה יש לבחון את מכלול התשובות שניתנו בענין זה.
גם מהמובא על ידי ב"כ הנאשמים, ניתן לראות כי עפרה הסבירה כי חששה והסבירה מה הסיבה לחששה.
החשש היה שידווחו כנגדה שהיא לא בסדר, שהיא לא עושה את העבודה שלה, אבל לא חששה שעשתה משהו לא חוקי. (ראה דברי עפרה בעמ' 20 לפ', ש' 2-13).
ב"כ הנאשמים מבקש להסיק מדבריה של עפרה, כי למעשה היא זו שביקשה שוחד מטוביה, כלומר תמורת זה שהוא יקבל אותה לעבודה היא תמסור לו מידע.
אינני מקבל מסקנה זו, להפיכת היוצרות במהלך המשפט, כאשר בפועל - למרות שהיה לנאשמים די זמן - אף לא הוגשה תלונה על כך במשטרה על ידי מי מהם על מנת שהמשטרה תוכל לחקור גם את תלונותיהם כלפי עפרה.
ד) ואלו הן העובדות כפי שהועלו על ידי גב' פיניש במשטרה:
(1) מה שסיפרה עפרה לגב' פיניש הוא, שדני - שהוא קבלן הוצל"פ - פנה אליה וביקש ממנה להתלוות אליו מחוץ ללשכה ואמר שיש לו חבר חוקר שצריך שיהיה לו קשר עם מישהו מהוצל"פ כדי לקבל מידע בשביל העבודה שלו לגבי תיקי הוצל"פ וכל פעם יתן מספרי ת"ז של אנשים ועפרה תצטרך להגיד לו אם יש לאנשים אלה תיקי הוצל"פ ועל כל מידע כזה ישלם לה 50 ₪.
עפרה גם סיפרה לגב' פיניש, שהיא אמרה לדני שיתן לאותו חוקר את מספר הטלפון שלה וידבר עמה.
למחרת או אחרי יומיים, יצר אותו חוקר - ששמו טוביה - קשר עם עפרה והציג עצמו בשם טוביה.
טוביה אמר לעפרה כי דני דיבר איתו. עופרה השיבה כי רוצה לברר אם זה מותר או אסור לה.
כתשובה לכך, אמר לה טוביה שתבדוק ותחזור אליו בדחיפות ואף מסר לה את מספר הפלאפון שלו.
עפרה גם סיפרה לגב' פיניש, כי פנתה לשתי פקידות בשם ניצה ורחל ושאלה אותן אם מותר והן השיבו לה שאסור ואז השיבה עפרה לטוביה שאסור לה.
טוביה ניסה לשכנע אותה, אך עפרה סרבה.
למחרת, דני יצר עמה קשר - לא בזמן העבודה - לפלאפון וניסה לשכנע אותה ואמר שחשב שמתאים לה כסף מהצד וכדאי לה. עוד הוסיף כי היתה להם מישהי בתל-אביב שעזבה, אך היא ענתה שהיא לא מוכנה לסכן את מקום העבודה.
בעקבות שיחה זו - פנתה גב' פיניש לגב' נזריאן. (ראה כל הנ"ל בהודעה ת/5).

(2) את ההודעה השניה, ת/6 מסרה גב' פיניש משום שהיה בדעת המשטרה לבדוק נתוני מחשב במדור ההוצל"פ.
גב' פיניש תארה מה ניתן לראות תוך עיון במחשב והוסיפה כי כל אישור לצורך מסכי הרשעות מחייב אישור של מרכז המדור.
גב' פיניש גם הסבירה צורות הגישה שיש לפקידות למחשב וכיצד אפשר לקבל המידע הדרוש ולדבריה היתה לעפרה נגישות לקבלת פרטים.

ב. א) מאחר והודעותיה של גב' פיניש הוגשו בהסכמה במקום החקירה
הראשית, נחקרה היא בחקירה נגדית בלבד .
בחקירה הנגדית חזרה גב' פיניש על העובדות עליהן העידה בהודעות במשטרה.

6. גם מעפרה נחסכה החקירה הראשית על ידי כך שהוגשו בהסכמה שתי הודעותיה במשטרה ת/7, ת/8. וכן דו"ח עימות בינה ובין דני ובהתערבות החוקר יוסי ציפרוט (להלן: "ציפרוט"):
א. א) (1) בהודעה שנגבתה מעפרה ביום 12.3.02 (ת/7) העידה כי ביום
5.3.02 בעת שקיבלה קהל בבית המשפט, בין השעות 11:30 ל-13:30 פנה אליה דני, המוכר לה מהעבודה בלבד וביקש ממנה לצאת החוצה לפרוזדור. (ראה גם בעמ' 14 לפ', ש' 3-12).
עפרה גם תיארה כיצד דני נראה ומה הוא לבש בעת הארוע ואת טוביה היא לא מכירה, לא הכירה, לא פגשה ולא יודעת איך הוא נראה.
דני מכחיש כי ביקש מעפרה לצאת החוצה לפרוזדור מעבר לדלת של לשכת ההוצל"פ כדי לשוחח עמה ומוסיף כי היא באה לפתוח את עמדת המחשב וביקשה ממנו מספר טלפון של חוקר, ושאלה אם הוא מכיר חוקר ויכול לתת לה מספר טלפון. אחר כך אומר דני כי נזכר שעמדת המחשב היא בשטח של דלת הכניסה, זה ממש אחד ליד השני במרחק של 2-2 וחצי מ' (ראה עמ' 64 לפ').

(2) גם בשיחת הטלפון עם טוביה היא לא ידעה אישית עם מי היא מדברת, אך הוא הציג את עצמו בשם טוביה ואמר שהוא חוקר (ראה גם בעמ' 17 לפ', ש' 12-18).
היא יצאה, ושם פנה אליה דני ואמר לה שיש לו חבר חוקר בשם טוביה, אשר צריך מידע דרך ההוצל"פ (ראה גם בעמ' 14 לפ', ש' 22-23 ועמ' 17 לפ', ש' 23) לברר לפי ת"ז של אדם מסוים אם קיימים נגדו תיקי הוצל"פ או לא והוסיף תוך כדי כך כי חברו מציע 50 ₪ על כל בירור ושיש לו 10 כאלה בחודש.
למרות שהענין נראה לה חשוד, מסרה עפרה לדני את מס' הפלאפון שלה, כאשר חשבה כי בינתיים היא תבדוק אם הבקשה אפשרית באופן חוקי וללא תמורה כספית.
בחקירה הנגדית אומרת עפרה כי טוביה הסביר באותה שיחת טלפון מה המטרה בלקיחת ת"ז. (עמ' 17 לפ', ש' 25-27).

ב) (1) עפרה מעידה כי למחרת בבקר,אחרי שדני פנה אליה, בין
השעות 8-9 התקשר אליה טוביה והשאיר לה את מס' הפלאפון שלו. (עמ' 18 לפ', ש' 24-26) ועפרה אמרה לו שהיא תחזור אליו ואכן חזרה אליו בפלאפון. (עמ' 19 לפ', ש' 17-19) ואמרה לו שהיא תברר אם בכלל מותר לה מבחינה חוקית להעתר לבקשה ולא חשבה על הענין הכספי.
טוביה ביקש מעפרה לחזור אליו בדחיפות ומסר לה את מס' הפלאפון שלו, שהוא 239723-050. (ראה הודעתה ת/7, ש' 20-26).
את מספר הפלאפון הנ"ל מסר גם דני בהודעתו מיום 10.4.02 כמספר פלאפון של טוביה. (ת/12, עמ' 3, ש' 19) וציפרוט מציין, הערה בהודעה כי ראה את דני מדפדף בפלאפון וגם הוא הבחין במספר הפלאפון הנ"ל.
ציפרוט ציין בהודעה את המספר והחסיר בטעות את הספרה 3 וזאת למדנו מעדותו בבית המשפט. (ראה ההערה בהודעתו של דני ת/12, עמ' 3, ש' 17-19 וראה גם דברי ציפרוט בעמ' 25 לפ', ש' 21-25).
טוביה מאשר כי מספר פלאפון שלו הוא 239723-050. לטוביה פלאפון נוסף שנמצא אצל אשתו ומספרו 239723-052 ועוד פלאפון שמספרו 239723-053 שהיה אצלו תקופה מסוימת ברכבו. (ראה הודעתו ת/11, דף 2, ש' 13-15 וראה גם בעמ' 76 לפ', ש' 16-17).

(2) ציפרוט גם התקשר למספר הנ"ל, השאיר הודעה ולאחר מכן חזר אל ציפרוט והמדבר הציג עצמו בפני
ו כטוביה. טוביה נתבקש באותה שיחה להגיע לחקירה ולאחר שהתענין בקשר למה החקירה, אמר לו ציפרוט כי כאשר יגיע לתחנה יבהיר לו הענין. בסופו של דבר, סרב טוביה למסור פרטיו בטענה כי אין הוא יודע מי המדבר מעבר לקו. (ראה מזכר ת/17).
אין לי ספק כי המספר בהודעה בהחסרת המספר 3 היא טעות והמספר הוא כפי שציינה עפרה וכפי שאישר גם דני. (ראה גם המספר בפתקית ת/3 עליו העידה גב' נזריאן).

(3) באותו יום ביררה עפרה עם הפקידות ניצה, שעבדה בלשכת ההוצל"פ (להלן: "ניצה") ורחל, שהינה המזכירה בלשכת ההוצל"פ (להלן: "רחל") אם מותר לה לעשות את שביקשו ממנה - זאת מבלי לפרט פרטים - ושתי הפקידות הנ"ל אמרו שאסור לה. (ראה גם עדותה בעמ' 15 לפ', ש' 1-4 ועמ' 18 לפ', ש' 20-21).
העדות רחל וניצה אישרו את דברי עפרה, על כי עפרה פנתה אליהן בשאלה אם אפשר למסור המידע. רחל השיבה בשלילה ואילו ניצה ציינה בפני
ה מהו ההליך הפרוצדורלי שעל מבקש לנקוט.
רחל גם מאשרת את דברי עפרה כי בעת ששאלה את השאלה לא נמסרו לרחל שמות המעורבים. (עמ' 23 לפ', ש' 9-19 ועמ' 24 לפ').
בעקבות כך, חזרה עפרה טלפונית לטוביה ואמרה לו שהיא לא מוכנה להסתבך ושאסור לה.

ג) ביום ששי, כאשר עפרה לא היתה בעבודה, התקשר אליה דני וניסה לשכנע אותה ואמר לה שהוא חשב, שזה טוב בשבילה שיהיה לה קצת כסף מהצד. (ראה גם בעמ' 15 לפ', ש' 26-30) עפרה השיבה לו, שהיא לא מוכנה בשביל 500 ₪ לסכן את מקום העבודה שלה ולאחר מכן הלכה אל גב' פיניש וסיפרה לה על המקרה.
מאז יום השישי - לא היתה כבר כל פניה אליה, לא על ידי דני ולא על ידי טוביה.
בהמשך לכך, דווח הענין לגב' נזריאן ועפרה העלתה את כל האינפורמציה בפני
ה בכתב. (ראה ת/7, דף 2, ש' 3-16).

ב. א) בהודעה מיום 4.12.02 (ת/8) חזרה עפרה על תוכן השיחה הקודמת עם
טוביה והוסיפה כי לאחר שבועיים מאז המקרה, התקשר טוביה לפלאפון שלה, הזדהה בשמו ואז עפרה אמרה לו שאם הוא מתקשר בקשר לאותו ענין, היא לא רוצה לדבר על זה וניתקה. (ראה גם בעמ' 17 לפ', ש' 6-11)
עפרה דיווחה על שיחה זו לגב' נזריאן.

ב) (1) ב"כ הנאשמים רואה סתירה בתשובה שניתנה על ידי עפרה
בקשר להשעיתה. אינני רואה כל סתירה בענין זה. עפרה אומרת שבעקבות המקרה, היא הושעתה מקבלת קהל וכך היא גם עונה כתשובה לשאלה. היא נשאלת האם הסבירו לה למה הפסיקה לקבל קהל ועל כך היא משיבה כי אמרו לה שהיא לא מקבלת קהל בגלל המקרה הזה ושיש השעיה בקבלת קהל כרגע. (עמ' 16סיפא ועמ' 17 רישא לפ').
עם כל הכבוד, מה סתירה רואה כאן ב"כ הנאשמים.
מה סתירה יש בדבריה של עפרה, כאשר היא מעידה כי בדרך כלל אין היא מוסרת מס' הפלאפון והפעם מסרה? הפעם מסרה והיא הסבירה את הסיבה לכך, שרצתה לברר ולהחזיר תשובה.
עוד מצביע ב"כ הנאשמים על סתירה בדברי עופרה, בציינו כי העידה בבית המשפט על עובדות אשר לא מסרה במשטרה. (סעיף 18 לסיכומיו).
גם בכך לא מצאתי סתירה. אם עד לא אומר במשטרה ואומר בבית המשפט כתשובה לשאלות - אין בכך כדי להוות סתירה לדברים שלא נאמרו במשטרה.
סתירה יכולה להיות אם במשטרה אומרים כך ובבית המשפט אומרים אחרת, דהיינו יש ממה להשוות את האמירות, אך כאשר בבית המשפט נשאלות שאלות וניתנות תשובות ושאלות אלו לא נשאלו במשטרה ולכן גם אין תשובות - מה באה העדות בבית המשפט לסתור? דברים שאין במה להשוות גירסאות?

(2) ב"כ הנאשמים טוען כי בפעול קיימת ראיה אחת בלבד להוכחת עובדות כתב האישום והיא עדותה המופרכת של עפרה.
לטענה זו אין לי אלא להשיב לב"כ הנאשמים, כי ראשית, לא התרשמתי כי עדותה היא עדות מופרכת ושנית גם אם היא עדות יחידה לקיום אותן שיחות עם כ"א מהנאשמים, הרי שיש בהודעה המיידית על אותן שיחות לעדות שהוזכרו על ידה, יחד עם האמור בדו"ח העימות ובעדויות הנאשמים- כדי להוות סיוע לדבריה של עפרה.

ג. א) לצורך הגשת פלטי השיחות הוזמן העד פיני אלבז (להלן: "מר
אלבז"), שהיה בעל מספר תפקידים בסלקום. (ראה עמ' 38 לפ',ש' 13-14)
הוגש באמצעותו פלט שיחות יוצאות בין מנוי פלאפון 750546-050 ואין חולק שמס' זה שייך לדני (עמ' 60 לפ', ש' 23) ובין מנוי פלאפון - 943016-053 ואין חולק כי מס' זה שייך לעפרה (ראה עדותה בעמ' 14 לפ', ש' 17). הפלט הציג מצב שיחות יוצאות בין התאריכים 1.3.02 - 10.4.02. (ראה ת/21).
ב"כ הנאשמים הסכים להגשת הפלט בכפוף לחקירה נגדית וטען טענות משפטיות לגבי קבילות וביקש כי הגשת המסמך לא ישמש כראיה לאמיתות תוכנו. (עמ' 38 לפ', ש' 2-3).
החקירה הנגדית התמקדה ברובה בשאלות מקצועיות ובסופו של דבר כוונה שאלה ספציפית לגבי הפלט עצמו: מר אלבז נשאל אם הוא זה שהפיק את הפלט ועל כך השיב כי הוא עצמו לא הפיק הפלט, אך ידוע לו שהפקידה הפיקה אותו מתוקף תפקידה. (ראה עמ' 39 לפ', ש' 27-30).
לאור העדות הנ"ל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הפלט כפי שהוגש ואני רואה בפלט זה כמשקף את הנתונים כפי שהיו בפועל.

ב) (1) בהמשך הוזמנה גב' מירב פדה, נציגת פלאפון (להלן: "גב' פדה")
על מנת להעיד על הרשומה המוסדית - הוא פלט מחשב המתייחס למספרי טלפון 750546-050 ו-239723-050.
גב' פדה נתבקשה למסור פרטי בעלות של הטלפונים הנ"ל וכן פרוט שיחות שלהם וגם ערכה תעודה בדבר רשומה מוסדית.
הוגשו באמצעותה שני הפלטים וסומנו ת/22.
גם בענין זה חזר ב"כ הנאשמים על אותה הסתייגות שהשמיע לגבי מוצג ת/21 (ראה בעמ' 40 לפ').
מהרישומים שהגישה גב' פדה עולה כי הבעלים של טלפון מס' 239723-050 הינו טוביה שועלי (אשר צוין כפרטי מינוי 15) ואילו מס' הטלפון 750546-050 רשום על שם דולפין שירותים משפטיים יופר דני (אשר צוין כפרטי מינוי 7).
טוביה מאשר בהודעתו במשטרה כי מספרי הפלאפון: 239723-050, 239723-053 הם שלו וגם מס' 239723-052 קשור אליו והוא נמצא אצל אשתו. (ראה ת/11, דף 2, ש' 12-15 וראה גם עדותו בבימ"ש בעמ' 76 לפ', ש' 16-17).
גב' פדה גם פרשה את הנתונים שבפלטים הנ"ל והעידה כי הפלט זהה לפלט שהיא הוציאה - אם כי ציינה כי אותם סימוני מרקר בפלטים לא נעשו על ידה. (עמ' 40 ועמ' 41 לפ').

(2) אני לא מקבל טענת ב"כ הנאשמים - כפי שהיא משתקפת בשאלה - כי בעצם סימון המרקר יש משום שינויים בטופס. העיקר פה המהות ולא סימון שעשה מאן דהוא אחר על מנת להקל על ההפניה. (ראה בעמ' 41 לפ', ש' 21-29).

(3) ב"כ הנאשמים הציג בפני
העדה מכתב התנצלות ששלח פלאפון ואף ציין בפני
כי מכתב זה נשלח ביום 12.3.02. (ראה המסמך חנ/1 וראה גם בעמ' 42 לפ').
ראשית, אינני יודע מה הקשר לשכפול מכשיר הפלאפון עם עצם העבירה המיוחסת לנאשמים ושנית, עיינתי עיין היטב במסמך זה ולא מצאתי מנין הסיק ב"כ הנאשמים כי מכתב זה אכן נשלח ביום הנ"ל, כאשר על המכתב עצמו אין כלל תאריך.
זאת ועוד, כותב המכתב לא הוזמן להעיד ואם נתקבל מסמך זה כך ואם יש להתיחס אליו על פי תכנו, הרי שלא אוכל להתעלם מכך כי מתוכן המסמך לא רק שאין תאריך, אלא כלל לא ידוע למי הופנה המסמך ולמי נשלח.
לא רק שלא נזכר השם לו מיועד המסמך, אלא שאין בו גם כתובת הנמען ואין עליו ציון מספר הפלאפון עליו מדובר, כביכול.
טוביה נשאל אודות מכתב זה והוא עצמו לא ידע לומר אם המסמך הופנה אליו ואין לו שום דרך לדעת שהמכתב הזה הופנה אליו ואף קשה לו להגיד אם בכלל קיבל מכתב זה.
גם בחקירה החוזרת, כאשר נשאל בפירוש בשאלה שאפשר לראותה גם כשאלה מדריכה: "אבל קיבלת מכתב התנצלות עד כמה שאתה זוכר" גם אז אין לו בטחון אם זהו המכתב, שכן תשובתו היא: "קיבלתי מכתב התנצלות אבל אני לא יודע אם זה זה".
לא רק זאת, אלא שטוביה כלל לא יודע באיזה שנים בוצע השכפול בפלאפון - כפי שצויין באותו מכתב הלוקה בחסר. (עמ' 80 לפ', ש' 5-8 ,וש' 18-28).
חבל שמוסד מכובד מוציא מכתב בצורה כזאת, שנראה בסך הכל כעין סטנסיל מבלי לדעת ספציפית מתי הוצא ולמי נשלח.
(4) אני מסכים לטענת ב"כ הנאשמים כי עובדת קיומן של השיחות לא הוכחשה מלכתחילה (סעיף 38 לסיכומיו), משום שממילא מודים הנאשמים בעדותם במשטרה ובבית המשפט את קיומן של השיחות עם עפרה וקיומן של השיחות בינם לבין עצמם ולכן הגשתם בפועל להוכחת השיחות - לא הוסיפו ממש להוכחת האישום.
מכל מקום, לא פלטי השיחות הם הם אשר מבססים את האישום נגד הנאשמים ולכן כל השאלות ששאל ב"כ התביעה בקשר לזיהוי שיחות הטלפון בין הנאשמים כפי שמופיעות במסמכים ת/21 או ת/22 אין בכל אלה רלוונטיות לכתב האישום.
אם סבור או אם סבר ב"כ התביעה כי היה בין הנאשמים קשר טלפוני בזמן שנאסר עליהם ליצור קשר - זהו ענין, אולי, למשפט אחר, אך כל עוד אין אלמנט זה מעובדות כתב האישום אין לכך נפקא מינה.
אם כן, היו שיחות, שכן כך מופיע בפלטים, אך מה זה בא להוכיח? ראשית, כפי שאומר דני, רואים שהתקשר וגם אם דיבר - אין זה יכול להוכיח פירוט השיחות ולא ניתן לדעת מה בדיוק שוחחו ושנית, הנאשמים אינם מואשמים בסוג עבירה כגון דא. (ראה לענין זה בעמ' 69-70 לפ').
מכאן כי התנגדותו של ב"כ הנאשמים לקבלת המסמכים ת/21, ת/22 אינה מתקבלת, יען כי הפלטים מוכיחים כי אכן היו שיחות, כפי שגם הודו הנאשמים, אך אין בכך כדי להשפיע על הכרעת דין - זאת לאור הנימוקים שהובאו לעיל.

ד. א) ציפרוט ערך עימות בין עפרה ודני - כאשר הוא זה שמעמיד תחילה את
רוב השאלות. עימות זה הועלה על הכתב ( הוגש וסומן - ת/9) ולכן כיצד יכול ב"כ הנאשמים לטעון בסיכומיו כי ציפרוט לא מצא לנכון לעמת את עפרה עם הגרסה שהעלו הנאשמים?
נכון, ציפרוט לא ערך עימות בין עפרה ובין טוביה, אך ציפרוט לא טיפל בגבית הודעתו של טוביה ולכן היה צורך לשאול את גובה האמרה מטוביה מדוע הוא לא ערך את העימות. (סעיף 32 לסיכומי ב"כ הנאשמים).
העימות נערך לאחר שציפרוט פנה אל המתלוננת והיא הביעה הסכמתה לכך. (ראה מזכר ת/16).
כאן בא ב"כ הנאשמים בטענה כנגד צורת עבודתו של ציפרוט בהצביעו על כך שציפרוט לא שאל את עפרה אם היא רוצה לעבור בדיקת פוליגרף והנאשמים אשר הסכימו לבצע בדיקה כזאת - לא נעשתה להם.
עוד מציין ב"כ הנאשמים כי למרות שציפרוט מאשר שעפרה תחילה סירבה לעימות הרי שענין זה לא משתקף במזכר שהוגש.
אכן אין מזכר על כך שבתחילה סירבה עפרה לערוך עימות, ברם סירוב זה משתקף בדו"ח העימות עצמו ובאשר לבדיקת פוליגרף של מי מהמעורבים, הרי שאם המשטרה לא ביצעה לאף אחד בדיקה כזאת, יכל היה כ"א מהנאשמים לילך מיוזמתו לבצע בדיקה כזאת - אם אכן סברו שזה נחוץ להם לצורך הגנתם.
ציפרוט גם גבה הודעה מדני - הודעה המשתרעת על פני 6 דפים (ת/12) ובאמצעותו אף הוגשו 3 בקשות וצווים להצגת מסמכים, (ת/13) הכוללים פלטי שיחות יוצאות בין עפרה ובין הנאשמים (ראה בעמ' 25 לפ').
בעימות נקבה עפרה בשמו של דני אשר ישב מולה ואשר לדבריה הוא זה אשר פנה אליה בתאריך 5.3.02 - הוא יום האירוע - ואמרה שהוא עובד עם קבלן בהוצל"פ.
לשאלת החוקר, היא חזרה גם הפעם על מה שהצהירה בהודעותיה במשטרה, וציינה הקשר בין דני ובין טוביה וחזרה על כך שדני הציע לה 50 ₪ לכל בירור.
עפרה מכחישה את טענתו של דני, שהיא היתה צריכה חוקר ולכן ביקשה ממנו שם של חוקר.
כאן החל דני להגיב לשיחה ואמר כי עפרה היא זו שביקשה שם של חוקר ולכן נתן לה דני את הפלאפון והיא נתנה לדני את הפלאפון שלה. עפרה מגיבה על טענה זו כך: "הוא בא והציע לי, בשביל מה אני צריכה לקבל ממך שם של חוקר ואתה אמרת שיש לך חבר חוקר". תגובת דני על כך היתה: "אני לא יודע מה את רוצה ממני ואני לא צריך את הדברים האלה".
כאן, הגיבה עפרה ואמרה לדני שהוא משקר ומוסיפה כי אחת הסיבות שלא רצתה לבוא לעימות כי לא רצתה לשמוע שקרים והוא בא להציע לה שוחד. דני שואל: "אני הצעתי לך שוחד" ועפרה משיבה: "לא בשבילך, בשביל חבר שלך".
למעשה, כאן נסתיים העימות, אך לאחר שהחוקר שאל את עפרה אם יש לה מה להוסיף, הוסיפה כי מה שנאמר הם שקרים של דני.
לסיום, שאל החוקר אם עפרה רוצה לשאול משהו את דני ואז שאלה עפרה את דני למה הוא בא אליה ולכך הוא השיב כי היא באה אליו. תגובתה של עפרה היתה, שהוא שקרן. כאשר דני אמר לה: "את לא מתביישת להגיד לי שקרן", השיבה: "לא אני לא מתביישת".
גם לדני איפשר החוקר להוסיף משלו, וכתגובה לכך אמר דני כי עפרה ביקשה טלפון של חוקר והיא מסרה לדני מס' הפלאפון על מנת שהוא ימסור לחוקר וכל הדברים השניים זה שקר.
כאשר ניתנה לו האפשרות וההזדמנות להציג לעפרה שאלות, השיב כי אין לו מה לשאול אותה וכי הוא לא צד בענין הזה בכלל.

ב) (1) ב"כ הנאשמים מטיל דופי באופן חקירת המשטרה את המקרה
ובא בטרוניה כלפי ציפרוט אשר לטעמו לא חקר את כל האלמנטים שעלו מחקירתה של עפרה ומחקירת הנאשמים.
ב"כ הנאשמים מטיל על ציפרוט את האחריות לחקירה הכושלת והבלתי ממצה ובא בטרוניה כי ציפרוט טען כי עדותו של דני היא עדות בעלמא, בעוד שהיתה בידיו עדותה של עפרה בלבד.
עוד נטען (סעיף 36 לסיכומים) כי ציפרוט שראה בעדותו של דני עדות בעלמא לא חושב כי מתפקידו לקבוע אם גרסתה של עפרה היא גירסה בעלמא.
בענין זה, רוצה אנוכי להפנות תשומת לבו של ב"כ הנאשמים, כי בסופו של דבר לא ציפרוט הוא זה הקובע אם גירסה זו או אחרת מתקבלת - אם לאו, אלא כאשר מובאות עדויות אלו בפני
בית המשפט - בית המשפט הוא זה הקובע אמינות, מהימנות ואם הגירסה היא בעלמא - אם לאו.
לשאלות על מה סמך ציפרוט את טענותיו, משיב כי לא רק שהיתה בידיו עדותה של עפרה, אלא שסמך טענותיו גם על עדויות נוספות של האחראים על עפרה.
גם אם יש ממש בטענותיו של ב"כ הנאשמים כי באף אחת מהעדויות של המנהלים של עפרה אין כדי לקשור את דני או טוביה בדרך כלשהי לעבירה, הרי ברי לי שעדויות אלו לא באות כדי לקשור באופן ישיר את הנאשמים, משום שעדות אלו לא שמעו את השיחה בין הנאשמים ובין עפרה ולכן עדויות אלו לא יכולות לקשור באופן ישיר הנאשמים לעבירות, אך אין להתעלם מעדויות אלה היכולות לשמש עדויות מסייעות לעדות אשר שמעו ואשר דווחו סמוך מאד לאחר אותן שיחות על תוכן השיחות בין עפרה ובין הנאשמים.

(2) נניח, כדברי ב"כ הנאשמים, כי ציפרוט המליץ על העמדתם לדין של הנאשמים, האם זה סוף פסוק?
המלצה זו לא נבחנת על ידי מאן דהוא אחר? הרי גם ב"כ הנאשמים מסכים כי ציפרוט יכול רק להמליץ להגיש כתב אישום, אך ההחלטה בפועל להגשת כתב אישום איננה של ציפרוט.
ציפרוט נחקר בחקירה נגדית ארוכה, ברם, עם כל הכבוד לב"כ הנאשמים, לא מצאתי שהיה מקום להקדיש כל כך הרבה שאלות, כאילו עומד ציפרוט לפני בחינה: כיצד הוא חוקר חשוד, מהי אזהרה, מתי יש מקום לחקור תחת אזהרה, אם הוא מפעיל שיקול דעת לפני אזהרה וכל כיוצא באלה.
לב"כ הנאשמים לא היתה כל טענה מקדמית בקשר לצורת גבית ההודעה או לגבי פסלות ההודעה ולכן מה מקום כל השאלות שנשאל ציפרוט? אין תימה שציפרוט השיב כפי שהשיב, תוך הבעת תמיהות לעצם השאלות ולא הבין בדיוק מה מטרת השאלות. (ראה השאלות והתשובות בעמ' 28-29 לפ').
ב"כ הנאשמים הפנה את ציפרוט לטענה שהעלה דני בעמ' 2 להודעתו ת/12, אך נראה לי כי תשובתו של ציפרוט לא באה לעזור לנאשם זה, משום שציפרוט היה בדעה - כחוקר - שדני מסר תשובה בעלמא על מנת להוציא עצמו מכל הענין הזה.
ב"כ הנאשמים ממשיך ושואל בכיוון זה ובתשובותיו אך מחזק ציפרוט את מקורות החשד שהיו לו לגבי דני (עמ' 30 לפ, ש' 3-24).
אני מניח, כי לא לתשובה זו ציפה ב"כ הנאשמים, ברם כאשר שואלים שאלות יש גם תשובות - לטוב ולרע.

(3) ב"כ הנאשמים גם מטיל דופי באופן הבנתו של ציפרוט את שאלת המניע וטוען כי הוא חקר על חשד של הצעה לשוחד, כאשר לא מענינת אותו שהאינפורמציה, שלכאורה, התבקשה על ידי הנאשמים בכלל נחוצה להם.
ציפרוט נשאל לענין זה ותשובותיו הניחו את דעתי, שכן הוא מסביר מה המידע שהנאשמים ביקשו לקבל, אך לא ידע להשיב על השאלה מדוע נחוצים להם הפרטים שביקשו. בתשובה זו לא הביע דעתו חד משמעית שהוא איננו יודע מדוע נחוץ להם המידע, אלא השיב כי כל אחד והסודות השמורים עמו ולא מצא לנכון לשאול לשם מה היה להם צורך במידע. (סעיף 37 לסיכומי ב"כ הנאשמים).

(4) ציפרוט גם נשאל בחקירה הנגדית בקשר להודעתו של טוביה (ת/11) למרות שציפרוט לא גבה את הודעתו.
למרות זאת, טוען ב"כ הנאשמים כי ציפרוט לא ידע מה להשיב בקשר לגירסתו של טוביה ועוד מוסיף כי ב"כ התביעה ביקש להראות סתירה בגרסתו של טוביה בבית המשפט מול גירסתו במשטרה, כאשר כלל לא הוכח מה היתה גרסתו במשטרה. (ראה סעיף 31 לסיכומיו).
ראשית, עם כל הכבוד לב"כ הנאשמים, כיצד אפשר לבוא בטרוניה אל ציפרוט שלא השיב לשאלה, כאשר ידוע כי ציפרוט לא גבה את עדותו של טוביה ושנית, כיצד אפשר לטעון שכלל לא הוכח מה היתה גרסתו של טוביה במשטרה, כאשר הודעתו במשטרה המעלה גירסה - כפי שמעלה - הוגשה לבית המשפט. (ת/11) ושלישית, ציפרוט לא אומר שאין גירסה או שהוא לא יכול להשיב בקשר לגירסתו של טוביה, אלא - בצדק - עונה ציפרוט כי מאחר והוא לא גבה הודעתו, קשה לו להצהיר על דברים שלא הוא חקר עליהם.
מה פסול יש בתשובה זו ומדוע יש לבוא אליו בטרוניה במתן תשובה כנה זו?
לגבי השאלה הספציפית שנשאל ציפרוט אם שאל את עפרה שאלה שהועלתה על ידי טוביה השיב ציפרוט בחיוב ואף הפנה לאותה שאלה ספציפית ששאל את עפרה המתיחסת לטענתו של טוביה. (עמ' 30 סיפא ועמ' 31 לפ').
ציפרוט נשאל בחקירה נגדית: "העברת לפרקליטות ממצאי בדיקת הפוליגרף של טוביה"?
ומשאלה זו עלה, כאילו קיימת תוצאות בדיקה כזאת.
ציפרוט השיב לענין זה כי הוא לא טיפל בענין פוליגרף ואכן המזכר שהוגש לבית המשפט (ת/10) איננו מזכר שנכתב על ידי ציפרוט.
במזכר זה צויין כי בגמר חקירתו נשאל טוביה אם יהיה מוכן לעימות עם עפרה ועל כך השיב בחיוב ואף היה מוכן להיבדק בפוליגרף. יחד עם זאת גם צויין כי, טוביה סרב לחתום על טופס 2004 או לתת טביעת אצבעות. (עמ' 32 לפ', ש' 11-24).
אם ב"כ הנאשמים רצה להתעכב בענין זה ולחקור מה באמת ארע לאחר שטוביה הסכים לבדיקת פוליגרף, יכול היה לבקש להזמין את כותב המזכר והיינו לומדים ממנו את נסיבות כתיבת המזכר ומה באמת ארע עם כל שצויין באותו מזכר.
(5) הסניגור המלומד גם ביקש למצוא פגמים בצורת החקירה של ציפרוט וגם התיחס למזכר ת/16 בו ציין ציפרוט כי עפרה הסכימה לעימות בעוד שלא ציין שקודם לכן לא הסכימה.
התשובות שניתנו על ידי ציפרוט לשאלות על צורת החקירה, הניחו את דעתי ולא ראיתי כי היתה חריגה או שציפרוט לא הפעיל שיקול דעת נכון, מה לחקור ומה לא.
באשר לשאלה מדוע לא הכין מזכר נוסף על סרובה של עפרה לעימות, על כך השיב בשניים אלה:
ראשית, שאילו היתה עומדת בסירובה היה מכין מזכר כדי לציין זאת, אך משהסכימה - הגיש מזכר בנוסח המזכר של ת/16. שנית, אומר לנו ציפרוט כי עפרה נשאלה בענין העימות ובתחילה ענתה שלא רצתה לבוא כי לא רצתה לשמוע שקרים. (ראה כל הנ"ל בעמ' 33-34 לפ').
תשובה זו, מתישבת יפה עם תגובתה של עפרה בדו"ח העימות, כאשר היא פנתה אל דני ואמרה לו: "אתה משקר. אחד (צ"ל: "אחת") הסיבות שלא רציתי לבוא ובסוף באתי כי לא רציתי לשמוע שקרים ואתה בא ומציע לי שוחד". (ראה עמ' 3 בת/9, ש' 7-9 ועוד לעניין העימות ראה בעמ' 98 להכרעת הדין).

ד. א) כפי שכבר ציינתי לעיל, (סעיף 3ב) אני מאמין לעדותה של עפרה, שכן
עדותה עשתה עלי רושם מהימן ואמינותה עולה לא רק מהתרשמותי מעדותה בבית המשפט, אלא גם מעקביות הודעותיה במשטרה, העדות בפני
גב' נזריאן ובפני
גב' פיניש ועם העמידה בחקירה הנגדית.
אמנם עדותו וחקירתו הארוכה של ציפרוט היא עדות לא ישירה למקרה עצמו - אך תשובותיו בחקירה הנגדית גם הן תמכו ואף חיזקו את גירסתה של עפרה.
בנוסף לכך, מצינו כי עפרה מיד דווחה לגב' נזריאן בהיותה ממונה עליה וכן לגב' פיניש והדיווח, הן בעל פה והן בכתב, לא חרג ולא סתר העדויות שמסרה עפרה לאחר מכן.

ב) ב"כ הנאשמים ביקש להצביע כי לעפרה היה מניע בהגשת התלונה, אך לא מצאתי מה מניע ומה תועלת אישית, או כל סיבה נראית הפיקה כדי להעליל ולא מצאתי מה טובת הנאה או תמורה שמבקשת עפרה להפיק מתלונתה - ואלו ראיות נסיבתיות המחזקות את אמינותה.

7. א. א) (1) כבר בתחילת הודעתו של דני במשטרה, מנסה הוא להרחיק
עצמו אף מההיכרות שהיתה לו עם עפרה כאשר מתחילת הודעתו הארוכה (ת/12) עולה כי הוא מופתע מנוסח האזהרה של החשדות נגדו ותגובתו הראשונית היא, שהוא לא יודע על מה מדובר, לא יודע מי התלונן על חשדות כאלה.
כאשר נשאל אודות פניתו אל עפרה, השיב שהוא לא זוכר -למרות שההודעה ניתנה כחודש לאחר האירוע - אך לאחר שנשאל שוב על אותה פניה, נזכר כי עפרה שאלה אותו אם הוא מכיר חוקר וגם זכר שמסר לה מספר הפלאפון שלו (ראה ת/12, עמ' 3, ש' 7-9).
כאשר נשאל, אם יוכל לנחש מדוע עפרה החליטה לטעון את שטענה כלפיו, השיב דני תחילה, שאין לו מושג, אולם בהמשך משער כי: "אולי בגלל שהיא ראתה שמצד החוקר, התקשרתי אליה ואמרתי לה שזה לא מתאים לו, אולי היא קיבלה רגלים קרות ורצתה להפיל תיק סתם להגן על עצמה..." (עמ 60 לפ', ש' 15-20).
תשובה זו אין בה ולא כלום כדי להוות הסבר הגיוני לשאלה שנשאל. תחילה הוא טען שאינו יודע את התשובה לכך, אך לאחר מכן החל לשער והרי כל השערה טובה ובלבד שיש בה כדי לשכנע את אי מעורבותו בענין המיוחס לו.
תשובותיו, כפי שניתנו אינן משכנעות.
(2) דני העיד, שהוא עובד במתן שירותים משפטיים ובתוקף תפקידו הוא מתלווה לבעל תפקיד ועושים צווי עיקול של בית משפט - הוצל"פ באשדוד, אשקלון. הוא מכיר את לשכת ההוצל"פ באשקלון כ-4-5 שנים ומכיר את הפקידות שם וביניהן את עפרה. (ראה בת/12, עמ' 2, ש' 1-5 וראה עמ' 58 לפ', ש' 11-12).
כבר עד כאן עולה הקשר בין דני ובין לשכת ההוצל"פ באשקלון, ועולה ההיכרות בינו ובין עפרה.
דני נשאל על ידי ציפרוט האם הוא משוחח עם עפרה כשהוא מגיע להוצל"פ באשקלון ובתשובתו מתחמק הוא ממתן תשובה ישירה ולא עונה על השאלה כפי שנשאלה ולאחר שנשאל אם פנה אל עפרה אישית ביום 5.3.02, משיב דני שהוא לא זוכר. (ת/12, עמ' 2, ש' 16-24).
דני נשאל אם ביום 5.3.02 פנה אל עפרה במטרה להציע לה הצעה שיכולה לעזור לה, ועל כך משיב כי חוץ מהקשר שהיה לו איתה לפני חודש-חודשיים לבדוק איתה במחשב ואז שאלה אותו עפרה אם הוא מכיר חוקר, ששמו טוביה, בעל משרד חקירות. דני השיב בחיוב ומסר לה כי מספר הפלאפון שלו הוא 239723-050 (ת/12, עמ' 3, ש' 2-9 וש' 14-25).

(3) דני מאשר בעדותו בבית המשפט כי המספר 750546-050 הוא המספר שלו. (עמ' 60 סיפא ועמ' 61 רישא לפ' וראה גם ת/11, ש' 52-53).
מהאמור לעיל עולה כי, אם דני מסר הודעתו במשטרה ביום 10.4.02 וטוען כי היה לו קשר עם עפרה חודש - חודשיים לפני כן, האפשרות שהפניה היתה ביום 5.3.02 קיימת וסבירה.

ב) (1) דני מעיד על כך כי יומיים-שלושה לאחר ששוחח עם עפרה,
התקשר אליו טוביה ואמר לו שעפרה פנתה אליו והציעה לו דברים לא חוקיים וזה לא מתאים לו להתעסק איתם וטוביה ביקש מדני להתקשר אליה ולהודיע לה אם היא יכולה להפסיק לדבר איתו ולהתקשר אליו. (עמ' 59 לפ', ש' 7-9).
מה הם אותם דברים לא חוקיים? הרי טענתו של טוביה היתה שעפרה חיפשה חוקר כדי לעבוד במשרדו ומה יש בדברים אלה דברים לא חוקיים?
טוביה אמנם מציין גם, כי קיבל שיחת טלפון ביום שישי ממישהי שדני הפנה אליו ואפילו לא זכר את שמה. היא אמרה לו שהיא מעונינת להיות חוקרת, משהו כזה וטוביה השיב לה, שכרגע לא זקוק לחוקרת ובנוסף היא אמרה לו שהיא יכולה לספק לו כל מיני נתונים שונים, רישומי בית משפט ושהיא עובדת בהוצל"פ. הוא השיב לה שאין לו צורך בדברים כאלה ובזה מבחינתו נסגר הענין. (ראה עמ' 74 לפ', ש' 10-14 וראה גם עמ' 76 לפ', ש' 11-13, עמ' 77 לפ', ש' 9-12).
אגב, טוביה מביא בענין זה גירסה שונה: בעוד שעל פי האמור לעיל, התנהלה השיחה הנ"ל, כאשר קיבל שיחת טלפון ממישהי שדני הפנה אליו ואמרה את שאמרה, מעיד טוביה במקום אחר כי זכור לו כי בוקר אחד התקשרה אליו עפרה ואמרה לו שדני נתן לה את מספר הטלפון שלו והיות וטוביה היה עסוק ביקש הוא ממנה את מספר הפלאפון שלה וכאשר התפנה היה זה הוא אשר חזר אליה (ולא היא התקשרה אליו, כפי שאמר קודם) ואז היתה השיחה הנ"ל.
רק אחרי שבועיים-שלושה התקשרה עפרה שוב אליו ושאלה אם כרגע הוא צריך חוקרת ולשאלה זו השיב בשלילה ובזה נגמר הענין ואפילו לא טרח לשאול את דני מי המדברת. (ראה ת/11, ש' 38-47).
סתירות אלו, אשר גם לא מתישבות עם עדותו של דני בענין אותן שיחות - פוגמות באמינותו של טוביה.

(2) טוביה נשאל, מדוע לא הגיש תלונה נגד עפרה, אם ראה בהצעותיה דברים לא חוקיים ועל כך משיב טוביה כי לא הגיש תלונה מחוסר זמן וגם לא ייחס לכך חשיבות. (עמ' 75 לפ', ש' 25-27).
אינני מקבל עדותו כי מציעים לו דברים לא חוקיים והוא כחוקר פרטי עובר על כך לסדר היום, לא מייחס לזה חשיבות ולא עושה עם זה מאומה, רק משום שלא היה לו זמן.
מעניין לציין, כי דני מסר הודעתו במשטרה כחודש לאחר האירוע ויש להתפלא, שאם השיחה הנ"ל עם טוביה היתה לאחר יום-יומיים, כיצד נעלמה מדני אותה עובדה שהעלה בפני
בית המשפט? כיצד לא מסר בהודעתו במשטרה את שהעיד בבית המשפט?

(3) ועוד אומר דני לענין זה, כי כאשר טוביה התקשר אליו - לא ידע מה קרה. טוביה רק אמר לו שהוא מבקש להתקשר אל עפרה ולומר לה שהיא לא תתקשר אליו יותר. דני לא רצה להיכנס לפרטים.
לטענת דני, אמר לו טוביה: "דני אני מבקש ממך בבקשה תתקשר לעפרה ותאמר לה שלא תתקשר אלי יותר. לא רוצה קשר איתה". (עמ' 59 לפ', ש' 15-17 ועמ' 66 לפ', ש' 4-6).
מוסיף דני ואומר כי טוביה אמר לו שעפרה דרשה ממנו דברים לא חוקיים לעשות והוא לא רצה להיכנס לזה. (עמ' 59 לפ', ש' 19).
בעקבות כך, חזר דני לטוביה ואמר לו שדיבר עם עפרה וביקש ממנה שלא תציק לו יותר בטלפון. (ראה עמ' 59 לפ', ש' 21, עמ' 73 לפ', ש' 4-8).

(4) טוביה מעיד כי התקשר לדני ואמר לו, שהוא מבקש לא לפנות אליו. בהתחלה היה בטוח שזו לקוחה שדני הפנה אליו והיא צריכה איזושהי עבודה או משהו כזה, שבד"כ זה קורה, אבל ביקש מדני שיבקש מעפרה לא להתקשר אליו יותר. (עמ' 74 לפ', ש' 15-17).
טוביה ממשיך ואומר כי, גם אחרי שאמר לדני שהוא מבקש שעפרה לא תיצור קשר, לא ממש עניין אותו - את טוביה - מי זאת הבחורה כי אין לו שום ענין בבחורה כזאת.
לטענתו, הוא לא צריך עובדת ולא מידע על תיקים בבית המשפט. (עמ' 75 לפ', ש' 20-22).
שאלה היא, מדוע לא דיבר טוביה ישירות עם עפרה לומר לה את אותם דברים שהטיל על דני לומר לה.
שאלה זו נותרה ללא מענה ולטעמי אין זה מתקבל על הדעת שיעביר לה באמצעות דני את המסר לנתק מגע ולא עשה זאת בעצמו באופן אישי.

(5) דני נשאל מדוע החסיר מידע זה מהודעתו במשטרה ועל כך השיב כי במשטרה הרבה דברים לא זכר במעמד החקירה, רק לאחר ששחזר נזכר הוא בהרבה דברים שלא ציין במשטרה. (עמ' 71 לפ', ש' 17-18).
דני מעלה פעמים מספר טענה זו נגד החוקר, ברם אינני מקבל טענה זו משום שהיא לא מתישבת עם הקשר הדברים ועם זמן החקירה.
לדבריו נחקר הוא 4 שעות ורואים בהודעה שאלות ותשובות על פני 6 דפים.
בעימות היו לו דברים שלא זכר ולכן לא אמר ורק לאחר העימות ולאחר כל החקירה התחיל לשחזר דברים בבית ולחשוב על כל הנושא ונזכר בהם. (ראה עמ' 59 לפ', ש' 28-29, עמ' 61 לפ', ש' 19-21, עמ' 65 לפ', ש' 15-19, ועמ' 71 לפ', ש' 23-29).

(6) דני מעיד כי שלשה ימים לאחר השיחה עם עפרה, טלפן אליה ואמר לה את מה שאמר לו טוביה (שלא תתקשר אליו וכו').
דני מסר הודעה במשטרה וערך העימות הרבה מעבר לשלשת הימים הנזכרים (העימות וההודעה היו ב-10.4.02) ואם כך כיצד לא הזכיר דני ענין זה, לא בעימות ולא בהודעתו במשטרה?
(7) מהחקירה לא עולה כי חסמו את דרכו של דני להשיב כפי שהוא רצה ואינני מבין מה טרוניה יש לדני כלפי החוקר כאשר מצינו בסופה של העדות כי החוקר שאל אותו אם יש לו מה להוסיף. למרות שהיתה לו לדני הזדמנות להוסיף את שהחסיר - מצא הוא לנכון להשיב כי אין לו מה להוסיף.
רק בבית המשפט נזכר לומר כי היתה טעות מצידו שלא הוסיף בזמנו וטען כי היה בלחץ גדול מאד. (עמ' 71 סיפא ועמ' 72 רישא לפ').
כך השיב לשאלות בית משפט, ברם כאשר התובע חוזר ושואל שוב השאלה מדוע לא הוסיף כאשר ניתנה לו ההזדמנות לכך, הפעם משיב דני כי אמר שאין לו מה להוסיף כי אמר שכל הגרסה שלה היא שקר.
הפעם כבר לא חזר על אמירתו הקודמת כי לא הוסיף משום שהיה בלחץ. (עמ' 72 לפ', ש' 5-6).

(8) לא רק כלפי גבית ההודעה בא דני בטרוניה כלפי החוקר, אלא דני בא גם בטרוניה לגבי הרישום בעימות וטוען כי אמר לעפרה שהיא משקרת וזה לא נרשם. (עמ' 72 לפ', ש' 21-25).
אינני מאמין לטענותיו אלו של דני. אלה טענות הבאות לתרץ את השוני שיש בעדויות, אך תירוץ זה אינו מקובל עלי ואני לא מקבלו והדברים נאמרו תוך נסיון להרחיק עצמו מן האירוע המיוחס לו, אך ללא הצלחה.
מכל מקום, עלי לציין ולהדגיש, כי הסניגור המלומד גם לא טען מאומה כנגד ההודעה או נגד הודעת העימות שהוגשו לבית המשפט בהסכמה.

(9) עלי לציין כי ההודעה והעימות ניתנו קרוב לאירוע - וכיצד אז לא זכר? ואם נזכר לאחר מכן - מדוע לא חזר למסור הודעה משלימה?
דני נשאל מדוע לא מסר הודעה משלימה לאחר שנזכר ועל כך השיב בתחילה כי היה לחוץ ולא ידע שיגיע לממדים כאלה של משפט ולאחר מכן מביא תירוץ נוסף ואחר והוא, כי לא ידע שיש מצב למסור עוד הודעה. (ראה עמ' 65-66 לפ', ועמ' 71 לפ', ש' 17-18).
להזכיר לקורא הנכבד, כי במסגרת עבודתו של דני בא הוא במגע עם עורכי דין ולכן אם באמת רצה או באמת חשב שיש לעשות פעולה משפטית כלשהי, כמו מסירת עדות נוספת - היה לו במי להיוועץ.

ג) (1) יש גם שוני בין התיאורים שנתן בקשר להיכרות ולקשרי
העבודה בינו ובין טוביה.
מעדותו של דני בבית המשפט עולים קשרי העבודה בינו ובין טוביה - קשרי עבודה הדדיים: זה שולח לזה וההיפך, כלומר אם שואלים על חוקר מפנה דני אל טוביה כי דני יודע שטוביה עושה עבודה טובה.
עוד מציין דני כי היו הרבה פעמים שהפנה אל טוביה לקוחות והם היו מרוצים (עמ' 3 לת/12, ש' 26-28 ועמ' 59 לפ', ש' 3-5).
לכן, אינני מאמין לדני כי סתם כך מסר את מספר הפלאפון של טוביה כי זה השם הראשון שצץ לו בראש, כאשר הוא עצמו אומר שזה לא במקרה. (עמ' 67-68 לפ').
גם הטענה כי, עפרה פנתה אליו בשאלה אם הוא מכיר בעל משרד חקירות - דבר המוכחש על ידי עפרה - איננה מקובלת עלי ואני לא מאמין לדני כי אכן עפרה פנתה אליו בשאלה זו.

(2) טוביה מנסה להרחיק עצמו מהקשר ההדוק עם דני וכבר בתחילת הודעתו במשטרה, כאשר נזכר שמו של דני, שואל טוביה "איזה דני" ובהמשך עדותו במשטרה כלל לא אמר את שאמר דני בקשר לבקשתו של טוביה להתקשר לעפרה ולהגיד לה שלא תטריד אותו.
טוביה מציין, כי דני עובד איתו מדי פעם והוא - טוביה - מקשר את דני עם עורכי דין. (ראה ת/11, ש' 21-22 בעמ' 1) ולא אומר הפניות הדדיות, כפי שהעיד דני.
אני מקבל את טענת ב"כ התביעה כי יש להתפלא על כך, שטוביה מעיד בבית המשפט כי הקשר הטלפוני שהיה לו בגין האירוע היה ביום שישי, אך בהודעתו במשטרה - שהיה יותר קרוב לאירוע מאשר מועד מסירת עדותו בבית המשפט - לא הזכיר כי היה זה ביום שישי.
זאת ועוד, טוביה נשאל כיצד מסביר הוא את הסתירה, שדני אמר כי לאחר 3 ימים ביקש הוא ממנו לדבר עם עפרה ולומר לה שלא תתקשר, בעוד שהוא - טוביה - אמר במשטרה כי היה זה בערך שבועיים-שלושה, אך תשובה ענינית לא ניתנה על ידי טוביה כדי להסביר סתירה זו ואני מקבל טענת ב"כ התביעה כי בהמשך מנסה טוביה לפטור עצמו בתשובה כללית של "לא זוכר מתי זה היה, לא זוכר לוח זמנים". (ראה 74 סיפא ועמ' 75 רישא לפ').

(3) מעדותו של דני בבית המשפט משתמעת גירסה שלא נאמרה במשטרה. בעוד שבמשטרה מתאר דני כיצד ניגש הוא אל עפרה על מנת שתבדוק נתונים במחשב ואז מסר לה מספר פלאפון של טוביה, אומר בעדותו בבית המשפט כי בהגיעו לבית המשפט, ניגשה אליו עפרה ואז שאלה אותו אם הוא מכיר חוקר ואז מסר לה מספר פלאפון..(עמ' 58 לפ', ש' 18-19).
דני טוען כי לא שאל למה עפרה רוצה הטלפון של טוביה כי לא רצה להיכנס לפרטים כי הוא יודע שזה דברים אישיים. (עמ' 59 לפ', ש' 11-12) עפרה גם לא אמרה לו לאיזה צורך היא צריכה הטלפון. (עמ' 61 לפ', ש' 12-17 ועמ' 73 לפ', ש' 1-3).

ב) דני מכחיש בהודעתו במשטרה וגם בעדותו בבית המשפט כי פנה אל עפרה כדי להציע לה את שמיחסים לו. (עמ' 4 לת/12, ש' 15-28 ועמ' 5 ועמ' 58 לפ', ש' 15-16). דני מאשר כי עפרה מסרה לו את מספר הפלאפון שלה, אך זאת על מנת שטוביה יתקשר אליה. (עמ' 5 לת/12, ש' 12-28).
דני טוען כי רק ביקשה ממנו טלפון של חוקר ונתן לה. (עמ' 62 לפ', ש' 13-19).
גם טוביה מכחיש כי הציע לעפרה בטלפון 50 ₪ על כל מידע. (ראה בת/11, ש' 62-65) אך איני מקבל עדויות אלה של הנאשמים, משום שהן לא אמינות עלי ואינן מתישבות עם ההתקשרות והקשר שהיה להם עם עפרה וגם בהסתמך על עדותה של עפרה לאורך כל הדרך, שלה אני מאמין - הכל כפי שפורט לעיל.

8. סוף דבר, לאחר שהתיחסתי לעדויות ולמסמכים כפי שהובאו בפני
ולאור הנימוקים שהובאו בהרחבה בהכרעת דין זו, אני מקבל טענת ב"כ התביעה כי הוכחו יסודות העבירה .
הנאשמים הכירו זה את זה, עבדו לא פעם במשותף - כאמור בהכרעת דין זו - ואין לי ספק כי במסגרת עבודתם ותפקידיהם היו מודעים הם לאקט ההצעה שהציעו לעפרה - מעשה שאסור על פי החוק.
כשם שבענינים אחרים - שבמסגרת עבודתם - עבדו במשותף, כך גם היתה הצעה זו משותפת, בדעה ובעצה אחת, שבאה תחילה מדני ולאחר מכן מטוביה - כאשר מקבל אנוכי את טענת ב"כ התביעה כי ההצעה באה בזיקה ישירה לתפקידה הציבורי של עפרה ובעד פעולה הקשורה בתפקידה, שכן הוכח כי עפרה לא רק היתה קלדנית באותה עת אלא גם עבדה בקבלת קהל בהוצל"פ.
ההצעה, יש בה את הכוונה הדרושה על פי הדין.
הנאשמים הואשמו בעבירה לפי סעיף 291 + 294 לחוק וער אנוכי כי סעיף 291 ענינו בנותן שוחד, כאשר במקרה שבפני
לא היתה נתינה של ממש אלא הצעה, ברם מאחר וסעיף 294(ב) לחוק קובע כי "המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד" ומאחר והתביעה הוכיחה את האישום במידה הדרושה במשפט פלילי, אני מחליט להרשיע כל אחד מהנאשמים בהצעת שוחד - עבירה לפי סעיפים 291+294 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ה (20 ביוני 2005) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד מאושר, ב"כ הנאשמים - עו"ד רוב ליאור ובנוכחות הנאשמים בעצמם.
ברק גדעון - שופט
ב"כ הצדדים:
נבקש לדחות את הטיעונים לעונש על מנת שנוכל ללמוד את הכרעת הדין.

החלטה
על מנת לאפשר לב"כ הצדדים לעיין בהכרעת הדין שהיא ארוכה כשלעצמה, אני דוחה את הטיעונים לעונש.
מאחר וב"כ הנאשמים במילואים, ימים המגיעים עד הפגרה, אני קובע את הטיעונים לעונש ליום 8/9/05 שעה 13:30.
הוסבר לנאשמים כי עליהם להתייצב שאם לא כן ישפטו שלא בפני
הם.

ניתנה היום י"ג בסיון, תשס"ה (20 ביוני 2005) במעמד הצדדים.
ברק גדעון - שופט
001647/03פ 133 דקלה בן








פ בית משפט שלום 1647/03 מדינת ישראל נ' דני בן יעקב יופר, טוביה בן יהושע שועלי (פורסם ב-ֽ 20/06/2005)