פסקי דין על עמנואל ברגמן | פסקי דין על חיים מולכו | פסקי דין על יזהר נצר ואח' | פסקי דין על עודד גולד

15444-06/17 א     09/11/2017




א 15444-06/17 עמנואל ברגמן, חיים מולכו, יזהר נצר ואח' נ' עודד גולד








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"א 15444-06-17 גולד ואח'
נ' מולכו ואח'









מספר בקשה:
4

בפני

כבוד השופטת
הדס עובדיה


מבקשים

(הנתבעים 2-6)

עמנואל ברגמן

חיים מולכו

יזהר נצר
עוקץ מערכות בע"מ
בית ברח' יפת 186 יפו בע"מ

על ידי ב"כ עו"ד יוסי חכם
נגד


משיב
(התובע)

עודד גולד
על ידי ב"כ עו"ד שרגא צייגר




החלטה

לפני בקשה לחיוב המשיב-התובע בהפקדת ערובה להוצאות בהתאם להוראות
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
(להלן: "הבקשה").

תמצית התביעה
עסקינן בתביעה כספית על סך של כ- 3.2 מיליון ₪, במסגרתה טוען התובע כי זכויותיו בשיעור של 60% מהזכויות בנתבעת 6, חברת בית ברח' יפת 186 יפו בע"מ ובנכס מקרקעין שהוחזק על ידה,
נמכרו ללא ידיעתו ונגזלו שלא כדין על ידי הנתבעים.

תמצית טענות הצדדים בבקשה
הנתבעים 2-6 (המבקשים) טוענים, בין היתר, כי סיכויי התביעה קלושים, ומסתמכים בהקשר זה על הטענה לפיה ככל שקיימת עילת תביעה היא אינה שייכת לתובע אלא לחברה זרה בשם
catherine trading ltd
המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים (
להלן: "חברת קתרין"ׂ)
שהיא זו שהחזיקה ב- 60% ממניות הנתבעת 6 וכן על החלטתי בבקשה לסעדים זמניים שניתנה בתובענה קודמת שהוגשה על ידי התובע - ה"פ 36000-03-16 גולד ואח'
נ' ברגמן ואח'
(25.8.2016) - ומסתמכת על מסכת עובדתית זהה לחלוטין.

בהתייחס לסיכויי הגבייה וליכולתו הכלכלית של התובע לשלם את הוצאות הנתבעים במידה ותידחה תביעתו, טוענים המבקשים כי
התובע מודה בכתב התביעה שנקלע לסחרור כלכלי; כי בית המשפט העליון קבע ביחס לתובע כי הוא פשע במעשי מרמה והונאה חמורים כלפי רשויות המדינה שהובילו לכך שקיבל מהמדינה שלא כדין עשרות מיליוני שקלים תוך יצירת מצגי שווא שקריים [ע"פ 816/10 עודד גולד
נ' מדינת ישראל (3.9.2012)]; כי הושת עליו קנס בסך מיליון וחצי ש"ח [ת"פ (ת"א) 40431/99 מדינת ישראל נ' עודד בן דוד גולד (24.9.2009)] וכי ערעורו לקבוע כי הקנס הושת עליו יחד ולחוד עם נאשם נוסף שהורשע עמו – נדחה [ע"פ 1338/14 עודד גולד
נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (13.11.2014)]; כי חוייב באופן אישי לשאת בכל חובות חברת דימונה טקסטיל (1979) בע"מ (בפירוק) – חובות הנאמדים בעשרות מיליוני ש"ח - לאחר שנקבע שניהולה נעשה על-ידו במרמה [פר"ק 299/96 (מחוזי ת"א) דימונה טקסטיל (1979) בע"מ (בפירוק) נ' עודד גולד
(25.04.2016)]; וכי לאחרונה הועמד חובו של התובע בגין כפל מס בו חוייב על סך של כ- 2.3 מיליון ₪ [ע"א 6267/14 עודד גולד
נ' מנהל מע"מ תל אביב (26.03.2017)], תוך שבית המשפט העליון מתייחס ל"הרעה המשמעותית שחלה במצבם הכלכלי והאישי של המערערים" (התובע הוא אחד מהמערערים).

לאור הטענות האמורות עותרים המבקשים לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ- 300,000 ₪.

בתשובה לבקשה טוען התובע כי תביעתו מבוססת ונתמכת בראיות רבות, לרבות מסמכים "מזמן אמת" אשר צורפו לכתב התביעה ויש בהם כדי לתמוך בטענותיו. יצוין כי לתשובה לבקשה צורפו לראשונה תמליל הקלטה של שיחה בהשתתפות הנתבע 2 מר עמנואל ברגמן
, וטענת התובע היא כי במסגרת אותה שיחה מאשר הנתבע 2 כי לתובע זכויות בשיעור 60% (כפי הנטען בכתב התביעה).
עוד צורף מסמך נושא כותרת "תצהיר" (שאינו מאומת כדין) בחתימת מר עמי וילקר, במסגרתו נטען כי במסגרת התיק העיקרי הוא עתיד להגיש תצהיר עדות ראשית התומך בטענות התובע ואליו יצרף מסמכים רלוונטיים נוספים. אציין כי לא ניתן הסבר מדוע מסמכים אלה לא צורפו לכתב התביעה. בנוסף, ה"תצהיר" האמור כולל טענה המועלית לראשונה לפיה הנתבע 4 מר יזהר נצר שימש כנאמן גם עבור מר וילקר; כי מר וילקר הינו שותף של התובע בזכויות הנתבעות בהליך כאן, וכי מכיוון שלא היה מעוניין להיות רשום "באופן ישיר" כבעלים של נכס סוכם בינו לבין התובע כי יקבל "ביטוי" לזכויותיו באמצעות התובע.
בהתייחס ליכולתו הכלכלית של התובע נטען כי שילם את מלוא האגרה הנדרשת בגין התובענה דנא וכי המבקשים לא הביאו כל ראיה לטענותיהם ביחס למצבו הכלכלי.

דיון והכרעה
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
(להלן: "התקנות") שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", קובעת כי:
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב)
לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.
כפי שנפסק, כאשר בית המשפט בוחן בקשה לחיוב תובע בערובה להוצאות עליו לאזן בין תכליות נוגדות רבות משקל: מחד גיסא, זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מושכות את החבל לכיוון התובע, ומצדדות בגישה לפיה יש לאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט, מבלי להיתקל במכשולים כלכליים.
מאידך גיסא, החיוב בהפקדת ערובה נועד למנוע תביעות סרק, ולהבטיח כי נתבע שיצא מן ההליך השיפוטי שנכפה עליו כשידו על העליונה לא ייפגע בקניינו וייאלץ לשאת בהוצאותיו [ראו: רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (02.10.2017) (להלן: "עניין תועלת לציבור"); רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014); רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 6 (27.6.2010); רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ הנדסה")].

ביחס לחיוב תובע יחיד בהפקדת ערובה, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבע כי על בית המשפט להתחשב בשיקולים הבאים: קיום קושי "טכני" מובנה בגביית הוצאות המשפט בתום ההליך; סיכויי תביעה קלושים; ומצב כלכלי ירוד של התובע (ראו לדוגמה: עניין תועלת לציבור, פסקה 3).

עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע מאשר ומודה שהתנהלותו נעשתה בכוונת מכוון על מנת להסוות ולהסתיר את התמונה האמיתית בדבר זהות הבעלים במקרקעין ובחברת קתרין. כל אחד מהצדדים טוען עתה שהמציאות ביחס לזהות הבעלים היא כטענתו, וכי הצד שכנגד אינו דובר אמת.
טענת התובע היא כי הוא בעל המניות היחיד בחברת קתרין ומיופה הכוח שלה, חברת קתרין היא בעלת רוב מניות

בנתבעת 6, שלא הייתה רשאית לקבל החלטה על מכירת המקרקעין שהיוו את הנכס היחיד שלה ללא הסכמת חברת קתרין ולמעשה הסכמתו של התובע.
אולם, הקושי בהוכחת טענות הנובע היא תוצר של פעולות התובע עצמו, כך לפי טענותיו הוא. לטענת התובע, המטרה היתה להסתיר את מעורבותו ברכישת המקרקעין ולכן בתחילה נרשם הנתבע 4, מר נצר, כבעל המניות ולאחר מכן המניות הועברו לחברת קתרין שעל פי הנטען היא בעלת מניות למוכ"ז שלא ניתן לעקוב אחר בעלי המניות בה.
כבר בכתב התביעה מגדיר התובע עצמו את המסכת העובדתית הנטענת על ידו כ"שרשרת אירועים בלתי תאמן" (פס' 5 לכתב התביעה), ואכן בעת הזו עולים ספקות לא מבוטלים לגבי כל אחד מהטיעונים המרכיבים את עילת התביעה, באופן שמערים קושי לכאורי ממשי בהוכחת עילות התובענה.

לכך יש להוסיף את העובדה שבמסגרת התשובה לבקשה מתחוור לראשונה כי הזכויות להן טוען התובע בכתב התביעה אינן זכויותיו בלבד, וכי למעשה מחצית משווי הזכויות הנתבעות בהליך שייכות על פי הטענה למר
וילקר, שפעל לכאורה באמצעות התובע כדי להסתיר את אחזקותיו מכיוון שלא היה מעוניין להיות רשום "באופן ישיר" כבעלים של נכס. סבורתני כי יש בטבעה של הטענה כמו גם במועד העלאתה כדי ללמד, לכל הפחות, כי סיכויי התובענה להתקבל מוקשים. זאת בנוסף לכך שהתנהלות זו, כמו ההתנהלות אשר מייחס התובע לעצמו בכתב התביעה, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות תמת לב.
בהתייחס לסיכויי הגבייה וליכולתו הכלכלית של התובע לשלם את הוצאות הנתבעים במידה ותידחה תביעתו, מקובלים עלי טיעוני המבקשים לפיהם טענות התובע עצמו וחיוביו המשמעותיים כפי שנקבעו בהחלטות שיפוטיות, מלמדים כי מצבו בכלכלי של התובע אינו שפיר וסיכויי הגביה ממנו מסופקים ביותר. בנוסף, אין בתשובת התובע כדי להדוף את הטענות בדבר מצבו הכלכלי.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם [ראו: רע"א 8575/14 אשרף עזיז גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, פסקה 10 (30.12.2014); עניין ל.נ הנדסה, פסקאות 8-9 וההפניות שם; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פסקה 7 (3.4.2013); רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)], סבורתני כי לפנינו שילוב של סיכויי תביעה נמוכים ומצב כלכלי רעוע של התובע, אליהם מצטרפים שיקולים הנוגעים לנסיבות הקונקרטיות של תיק זה כמו גם לאופן התנהלותו של התובע כפי שעולה מטענותיו הוא - המצדיקים חיוב התובע בערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע לקבלת יומו בבית המשפט איני מוצאת לחייבו בהפקדת ערובה בסכום לו עתרו המבקשים. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהטענות החדשות אותן העלה התובע מלמדות כי למעשה מחצית מהתביעה כאן נועדה לשרת את מר וילקר (
אשר על פי הנטען זכויותיו "יקבלו ביטוי" באמצעות התובע) ניתן להניח כי התובע יוכל לגייס את סכום הערובה הדרוש ממי שהצהיר על עצמו כאיש עסקים וכבעל אינטרס משמעותי בתביעה - מר וילקר - באופן
שמחד לא יחסום את זכותו של התובע לגישה לערכאות ומאידך יאפשר לנתבעים להיפרע ככל שייפסקו הוצאות לטובתם.

התוצאה
לאור האמור אני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד - וזאת עד ליום 30.11.2017. ככל שלא תופקד הערובה במועד תידחה התובענה בהתאם להוראות
תקנה 519(ב)
לתקנות.
התובע יישא בהוצאות המבקשים בגין הבקשה בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ח, 09 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 15444-06/17 עמנואל ברגמן, חיים מולכו, יזהר נצר ואח' נ' עודד גולד (פורסם ב-ֽ 09/11/2017)