פסקי דין על מור אדר (עציר) | פסקי דין על עמנואל פרג' (עציר) |

7529-08/17 מת     06/11/2017




מת 7529-08/17 מדינת ישראל נ' מור אדר (עציר), עמנואל פרג' (עציר)








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



מ"ת 7529-08-17 מדינת ישראל
נ' אדר(עציר) ואח'




לפני כבוד השופט יוסי טופף




המבקשת

מדינת ישראל
על-ידי ב"כ עוה"ד מרדית שיבאן פרקל
(פמת"א)

נגד

המשיבים
.1
מור אדר (עציר)
על-ידי ב"כ עוה"ד תמיר סננס

.2
עמנואל פרג' (עציר)
על-ידי ב"כ עוה"ד משה סוחמי


החלטה
בעניינו של המשיב 1

1.

לפניי בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן : "חוק המעצרים").

כתב האישום

2.
כנגד המשיבים ואחרים
הוגש
כתב אישום, במסגרתו יוחסו למשיבים ביצוע עבירות של נשיאת נשק, תחמושת ואביזר לנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא ו- 144(ב) סיפא + (ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); החזקת נשק, תחמושת ואביזר לנשק לפי סעיף 144(א) רישא ו-144(א) סיפא + (ג)(1) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין והחזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בנוסף לכך, למשיב 1 יוחסו שתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, ולמשיב 2 יוחסה עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.


בהתאם לכתב האישום, אשר הוגש כנגד המשיבים ושלושה נאשמים נוספים, במהלך חודש מאי 2017 קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר לשאת ולהחזיק אקדחים, מחסניות וכדורים לאקדחים, ולהסתירם בתוך אופנוע, אותו ירכשו לשם כך, והכל לצורך שימוש עתידי.


כחודש וחצי עובר ליום 12.7.2017 פנו המשיבים 1 ו-2 לעומרי נחמיאס וביקשו לרכוש ממנו אופנוע, שהיה בבעלותו, מסוג הונדה מ.ר. 42-346-78 (להלן: "האופנוע").


לאחר דין ודברים בין הצדדים, מסר המשיב 2 לעומרי נחמיאס כסף במזומן (בדולר אמריקאי) תמורת האופנוע, והעביר באמצעות אחר את רישום בעלות האופנוע על שמו.


ביום 5.6.2017 הגיע המשיב 2 עם אדם נוסף כדי לקחת את האופנוע מהמקום בו הוחזק בנתניה.


עובר ליום 12.7.2017, במסגרת הקשר שקשרו המשיבים ולשם קידומו, קיבלו לידיהם המשיבים שני אקדחים ונשאו אותם עמם, כמפורט להלן: הראשון, אקדח מסוג "איטקה", מס' סידורי 1257869, כשהוא טעון במחסנית ובה 7 כדורים, אשר נגנב ממר אברהם בירנבוים; השני, אקדח מסוג "גלוק" מס' סידורי
bm416
, כשהוא טעון במחסנית וב- 14 כדורים (להלן: "הנשקים").


ביום 12.7.2017 בחניית הביניים שנמצאת ברח' יצחק כוכבי 13 בתל-אביב, סמוך לשביל גישה להולכי רגל (להלן: "החניה"), חנה האופנוע כשחלקו הקדמי לכיוון שביל הגישה, ובתוכו, מתכת למכסה המושב, הוסתרו הנשקים.


בנסיבות אלה, כך נטען בכתב האישום, החזיקו המשיבים באופנוע, בנשקים, בכוונה לעשות בהם פשע או עוון, או לאפשר לאחר לעשות בהם פשע או עוון.


עוד נטען, כי המשיב 1 החזיק ברכב מסוג שברולט מ.ר. 72-962-69 שהינו בבעלות הנאשמת 3, אשר חנה בסמוך לאופנוע באזור החניה, סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל נטו של 0.42 גר' לשימוש עצמי.


בהמשך לאותן נסיבות, במסגרת חיפוש שנערך בביתו של המשיב 1 בתל-אביב, נמצא כי המשיב 1 החזיק בביתו סמים מסוכנים מסוג קנאביס במשקל נטו של 2.99 גר' לשימוש העצמי.


עוד נטען, כי עד ליום 20.7.2017 נעשו פעולות שונות לצורך איתורו של המשיב 2, לשם הבאתו לחקירה במשטרה, אך המשיב 2 התחמק מלהגיע לחקירה במשטרה, חרף ידיעתו כי הוא דרוש לשם כך, ועל מנת לשבש את חקירתו שלו ושל המשיב 1 ואחרים נוספים שנעצרו. לצורך כך, נעזר המשיב 2 בנאשמים 5-3 שבכתב האישום.

במסגרת הפעולות המפורטות בכתב האישום, על בסיסן נטען כי הנאשמים 5-3, ביחד ולחוד, פעלו כדי להניא את המשיב 2 מלמסור הודעת אמת במשטרה, התקיימה שיחה ביום 19.7.2017 בשעה 17:22 בין הנאשם 5 למשיב 2, ובתגובה לדברי המשיב 2, לפיהם האחרים מכחישים קשר לאופנוע, אמר לו הנאשם 5: "עכשיו מוטל עליך העניין", ואף הדיח אותו לדבר שקר בחקירתו בכך שאמר לו למסור במשטרה את האמירה הבאה: "הייתי בבית חולים, הייתי באילת, הייתי בטבריה, הייתי בזיבי, גנבו לי את האופנוע, זה כל הסיפור.. עובדה בגלל זה לא הגשתי תלונה עד עכשיו, יכולתי להגיש תלונה תיק תק, לא יודע מה מדובר בכלל".


בתאריך 20.7.2017 בשעה 15:01 התקשרה הנאשמת 3 למשיב 2 ועדכנה אותו בפרטי מעצרם של המשיב 1 ואחרים, והורתה לו להמשיך ולהסתתר מהמשטרה בכך שאמרה לו: "אתה תמשיך להתחבות כמה שיותר, הבנת?... תשתדל כמה שפחות לטייל ולהיראות". בתגובה, ביקש ממנה המשיב 2 לשוחח עם עורך הדין ולמסור לו להתקשר אליו, כשהוא מוסר לה כי הוא אינו יודע מה לומר במידה וייעצר וייחקר, והוסיף: "עכשיו אם באים ועוצרים אותי הכל חם באזור, מה אני אומר? אני לא יודע מה להגיד... אחר כך אני אגיד משהו ויכעסו עליי".


בסופו של דבר, ביום 20.7.2017, אותר המשיב 2 בדירתו של הנאשם 4, ושם השניים נעצרו.


מכל המקובץ, נטען בכתב האישום כי המשיבים 1 ו-2 החזיקו ונשאו נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין להחזקתם ו/או נשיאתם, קשרו קשר לעשות פשע והחזיקו בנשק כשיש לגביו חשד סביר שהוא גנוב, בלא שהיה בידם להניח את הדעת שרכשו בו החזקה כדין.


עוד נטען, כי המשיב 1 החזיק בסמים לשימוש עצמי ללא היתר וכי יתר הנאשמים עשו דבר בכוונה כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין.


טענות הצדדים

3.
במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר הוגשה כאמור אך ורק בעניינם של המשיבים (הם הנאשמים 2-1 בכתב האישום), נטען כי השניים קשרו קשר, רכשו אופנוע על מנת להסליק בו נשקים טעונים לצורך שימוש עתידי, נשאו לשם כך שני אקדחים חצי אוטומטיים ובהם מחסניות וכדורים, אשר הוסלקו באופנוע שרכשו, כמפורט בכתב האישום, עד לתפיסתם על ידי המשטרה.


עוד עולה, כי ביום 12.7.2017 חנה האופנוע בחניה הסמוכה לשביל גישה להולכי רגל, כשחלקו הקדמי לכיוון שביל הגישה ובתוכו הנשקים מוכנים לפעולה. נטען כי המשיב 1 ואחרים נתפסו בקרבת האופנוע, ובאופנוע נתפסו כאמור שני האקדחים.


נטען כי צפייה במצלמות האבטחה במקום מלמדת על סיור מקדים שביצע נהג שברולט, שהקיף את האזור מספר פעמים עד שנעצר בסמוך לאופנוע. בחיפוש ברכב נתפסו ממצאים שונים, ביניהם ביגוד להחלפה, קסדות, כפפות וסמים.


המשיב 1 ואחרים נתפסו "על חם" במקום, לאחר ששוטר בתפקיד הבחין במעשיהם.


עוד נטען כי מרגע מעצרם, החל המשיב 2 בבריחה, בכוונה להתחמק ממתן עדות במשטרה בקשר לחלקו, על מנת שלא לסבך הן את המשיב 1 והן את עצמו, ולצורך כך נעזר באחרים.


המבקשת טענה לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, ובכלל זה הפנתה לתפיסת שני האקדחים ובתוכם שתי מחסניות עם כדורים; חוות דעת מעבדת נשק במז"פ; בדיקת שרידי ירי ופירופרינט חיובית בקשר למשיב 1; דו"חות פעולה וחיפוש שנערכו על ידי השוטרים; האזנות סתר המלמדות על קשר בין המשיבים; בריחתו של המשיב 2 מחקירה; זיקה של המשיבים לאופנוע; עדויות שנגבו ממדובב; עדויות מעורבים שונים לעניין רכישת האופנוע והקשר בין המשיבים ודו"חות מחקרי תקשורת.


צוין כי המשיב 1 הודה בהחזקת הסמים בביתו וברכבו לשימושו העצמי, אך הכחיש קשר לאופנוע ולנשקים שנתפסו. בהמשך החקירה בחר המשיב 1 לשמור על זכות השתיקה. ביחס למשיב 2, צוין כי הוא מסר גרסה ראשונית בחקירתו, במסגרתה הודה כי האופנוע בבעלותו, אך טען כי הוא נגנב ממנו במועד לא ידוע. המשיב 2 הודה כי אין ברשותו רישיון נהיגה לאופנוע וטען כי לא התייצב לחקירה בשל לחץ. בהמשך, ביתר החקירות, בחר המשיב 2 לשמור על זכות השתיקה.


עוד נטען בבקשה כי מתקיימות בעניינם של המשיבים עילת מעצר בשל חשש לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה או השפעה על עדים, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים; וכן, עילת מעצר בשל מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים.


בהקשר זה הדגישה המבקשת את המסוכנות הנודעת מהחזקת אקדח טעון, כאשר בנקל יכלו האקדחים הטעונים והאופנוע, לשמש לצורך ביצוע עבירות פליליות חמורות ולפגיעה בחיי אדם.


נמסר כי לחובת המשיב 1 ארבע הרשעות קודמות ושני רישומים ללא הרשעה, כשהאחרונה מיום 21.10.2014. רובן של העבירות בתחום האלימות, לרבות תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפה חבלנית, איומים, תקיפה סתם, תקיפת שוטר, בגינן אף ריצה המשיב 1 מספר עונשי מאסר והופעלו עונשי מאסר מותנים.


ביחס למשיב 2, נמסר כי בעברו רישום אחד ללא הרשעה מבית המשפט לנוער מיום 6.1.2013 בגין עבירות שבוצעו בשנת 2011 בשל איומים והעלבת עובד ציבור.


מכל המקובץ, עתרה המשיבה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים וצוין כי העבירות שבוצעו לכאורה על ידם מלמדות על העדר מורא הדין החל עליהם וכי אין תחליף ראוי למעצרם עד לתום ההליכים.

4.
בפתח הדיון שהתקיים בבקשה ביום 24.9.2017 הודיע ב"כ המשיב 2 כי לאחר שעיין בחומר החקירה הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב 2, למעט נשיאת נשק, וכמו כן לקיומן של עילות המעצר. על יסוד ההסכמה, הופנה המשיב 2 לקבלת תסקיר מעצר ונקבע דיון המשך בעניינו.

5.
בעניינו של המשיב 1 חזרה באת כוח המבקשת על הנטען בבקשה והפנתה לחומר החקירה שהוצג לבית המשפט. נטען כי רכישת האופנוע נעשתה הלכה למעשה על ידי שני המשיבים יחדיו, והאופנוע היה בחזקת שניהם ונועד לשימושם, הגם שהאופנוע נרשם בבעלותו של המשיב 2 והכסף הועבר פיזית על ידו. זאת, על סמך המעורבות הפעילה של שני המשיבים לצורך רכישת האופנוע והתכתובות ביניהם. הודגשה שתיקת המשיב בחקירה. נטען כי מר ישראל עמר, שהינו חברו של המשיב 1, ביצע באזור סיור מקדים בכך שהסתובב כ-6 סיבובים באזור במהירות אטית ברכב שברולט הרשום על שם אמו של המשיב 1. נמסר כי לאחר שרכב השברולט ביצע את התצפיות במקום הגיעו למקום בריצה המשיב 1 ואדם אחר והחלו לפשוט את חולצותיהם, קסדות וכפפות, וכל זאת בסמוך לבגז' רכב השברולט. שוטר שהגיע למקום שאל אותם לפשר מעשיהם ולפשר הציוד שברשותם, אך הם הכחישו שהם פשטו קסדות או חולצות או כל קשר לאופנוע. היות והאופנוע חנה במקום, באופן חשוד, הוא נבדק על ידי חבלן ואז נתפסו בו הנשקים. לא נצפו סימני פריצה על האופנוע. למחרת היום, נמצא המפתח היחיד של האופנוע במרחק של כ- 20 מ' מהאופנוע וכ- 3 מ' ממקום עמידתו של המשיב 1 יום קודם לכן.


בזירת האירוע נעצרו המשיב 1 ואחרים, נתפסו ברכב ציוד, לרבות בגדים ונעליים להחלפה, טלפון סלולרי של אחר, שהיה עם המשיב 1. מכאן, ביקשה המבקשת להסיק כי מדובר בציוד שלא שייך אך ורק למשיבים, אלא גם לאחרים.


בהקשר זה אישר ב"כ המשיב 1 כי רק מפתח אחד של האופנוע נמסר לידי המשיב 2, וציין כי הוא זה אשר רכש את האופנוע.


ב"כ המבקשת מסרה כי בחיפוש שנערך בביתו של המשיב 2 הוא התבקש להראות לחוקרים היכן נמצא אותו מפתח בודד של האופנוע, אך הוא לא הצליח לעשות כן. לא נמצא ציוד המשמש לנהיגה על אופנוע, וקרוביו של המשיב 2 מסרו כי הוא כלל לא נוהג על אופנוע, ואף אין לו רישיון נהיגה על אופנוע. האופנוע לא היה מבוטח.


צוין שהמשיב 2 מתגורר במקום מרוחק ממקום החניה שבו נמצא האופנוע, כך שניתן לשלול שהמשיב 2 החנה את האופנוע באותה חניה.


צוין כי מהאזנות סתר עלה שהיה קשר בין המשיבים, קרובי משפחתם וחברים משותפים, בזמן שהמשיב 2 הסתתר במשך ימים ארוכים מהמשטרה. הדבר מלמד, כך לטענת המבקשת, על טיב הקשר בין המשיבים. עוד נטען כי
מהאזנות סתר למשיב 2 ואמירותיו בפני
מדובב, עלה שהמשיב 2 חיפש גרסה שלא תסבך את המשיב 1 ולא תקשור אותו לאותה פרשה, כמו גם מעורבים נוספים.


נטען כי
הגם שהאופנוע נמכר על ידי אדם בשם עומרי, הוא נמסר בפועל על ידי שרון, בעלי מוסך בנתניה, שעמו עשה עמרי עסקה לרכישת האופנוע החלופי שרכש. נטען כי אותו שרון סיפר בעדותו על מסירת האופנוע לשני אנשים שהגיעו אליו. הוא אמנם זיהה את המשיב 1 בלבד, אך תיאר שתי דמויות שהגיעו במעמד המסירה ומסר את האופנוע עם מפתח אחד.


מכאן, טענה המבקשת כי האופנוע היה בשליטה ישירה ובלעדית של שני המשיבים גם יחד, והייתה להם חזקה בו ובנשקים שהוסלקו בתוכו.

6.
ב"כ המשיב 1 אישר כי המשיבים 1 ו-2 הם חברים טובים ומכאן קיומה של תקשורת ענפה ביניהם. אושר כי המשיב 1 עושה שימוש ברכב השברולט, הרשום על שם אמו. הודגש כי למשיב 1 לא מיוחסת עבירה של שיבוש מהלכי משפט כמו ליתר המעורבים. נטען כי ה
"סיפור שמספר כתב האישום ... הוא לא הגיוני בעליל, כמעט הזוי, ולכל הפחות מאולץ". ב"כ המשיב 1 הדגיש כי אף המבקשת מאשרת כי אין בידיה ראיות באשר לפורנזיקה, די. אן. איי, טביעות אצבע או עדי ראיה. באשר לטענת שרידי ירי נטען כי הגם שנמצא פרופרינט חיובי על ידיו של המשיב 1, אין בזה דבר, היות ועסקינן בבדיקה שמעידה על נגיעה בברזל ותו לא. צוין כי אין בידי המבקשת חוות דעת מומחה שמייחסת למשיב 1 נגיעה באקדח.

נטען כי לא ייתכן לייחס נשיאה קונסטרוקטיבית של כלי הנשק באמצעות שלוח, היות ויש לייחס את נשיאת האקדח רק למי שהביא את האקדח.

נטען לקיומן של שאלות רבות, בלתי מוסברות מבחינה ראייתית, באשר למציאת המפתח, הצורך בכפפות וחלקם היחסי של כלל המעורבים שנמצאו בזירה.

נטען כי המשיב 2 הוא זה שרכש את האופנוע, שילם מכספו ונרשם כבעליו, אף אם לצורך הרכישה נעזר בחברו, המשיב 1.

7.
בהליך זה, מכוח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם להרשיע נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר (ראו: בש"פ 6187/95 מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם; בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל
, פד' נ(2) 133; בש"פ 825/08 מדינת ישראל
נ' מוחמד דחלה, פד' נב(1) 625).


אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך מאידך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן.

8.
אכן, אין חולק כי הראיות בהליך דנא הן נסיבתיות ברובן. בהקשר זה, נקבע לא אחת כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות ובלבד שהראיות לכאורה, ככל שהן נסיבתיות, תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה [ראו למשל: בש"פ 8114/06 אלהוזייל נ' מדינת ישראל
(15.11.2006); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל
(26.2.2004)]. "כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני
עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר האחת ברעותה, נעשית "חזקת חפותו" של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ("פזל"), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על כן, תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני
עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי" [ראו: בש"פ 8006/09 עופר בוכניק נ' מדינת ישראל
(25.10.2009); בש"פ 9877/03 מדינת ישראל
נ' עקירו (25.11.2003)].

9.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני באי כח הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שקובץ בתיק החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים, באתי לכלל מסקנה כי מכלול הראיות לכאורה העומדות כנגד המשיבים, יוצר לכאורה "תצריף" ראייתי, המצביע כמכלול על אשמתו לכאורה של כל אחד מהמשיבים במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

10.
להלן אפרט את עיקרי המסכת הראייתית הלכאורית, שבבסיס מסקנתי.

10.1
עומרי נחמיאס היה בעליו הקודם של האופנוע (להלן: "עומרי"). עומרי מסר בהודעתו במשטרה מיום 25.7.2017 כי ברוב הפעמים שראה את המשיב 2, לצורך עסקת מכירת האופנוע, נכח גם המשיב 1. לדבריו, בשל עיכוב בקבלת האופנוע החדש שרכש לעצמו, הוא עיכב את העברת האופנוע לידי המשיב 2, היות ונזקק לו כדי להגיע לעבודתו. נוכח העיכוב קיבל מסרון מהטלפון של המשיב 1, בזו הלשון: "עומרי מה אחי, צריך את האופנוע איפה אתה, תביא אותו בחייאט עומרי". עומרי ציין כי הדבר לא נראה לו מוזר היות ושני המשיבים היו לרוב יחדיו בכל הנוגע לעסקת המכירה של האופנוע. עומרי מסר שהעביר רק מפתח אחד של האופנוע, באמצעות בעל המוסך אצלו השאיר את האופנוע עבור המשיב 2.
מתכתובות בין המשיב 1 לעומרי מיום 2.6.2017 עולה כי המשיב 1 מתאם עם עומרי איך, ומתי להגיע למוסך, שאצלו השאיר עומרי את האופנוע שמכר לכאורה למשיב 2.

10.2
עומרי סיפר כי בין המשיבים לבינו היו גם עסקאות קודמות של מכירת שעונים, והמשיב 2 שילם עבורו ועבור המשיב 1 בשיק מטעמו, אך כעבור מספר ימים המשיב 1 הוא זה שביקש מעומרי שלא להפקיד את השיק, מפני שהוא נפצע בתאונה וחשש שהשיק יחזור, והבטיח להביא לו כסף ביום ראשון. המשיב 1 שאל את עומרי האם הם עשו העברה של האופנוע ועומרי השיב בשלילה והוסיף כי צמוד למוסך יש דואר, והעברה תעשה במקום.

10.3
למשיב 2, אשר נרשם כבעליו של האופנוע שנרכש מעומרי, כלל אין רישיון נהיגה על אופנוע. בחיפוש שהתקיים בביתו של המשיב 2 לא נמצא ציוד ייעודי לרכיבה על אופנוע (כגון: קסדה, מגנים וכפפות). לעומת זאת, המשיב 1 נתפס כשברשותו קסדה וכפפות, והוא בחר שלא להשיב לשאלות גם בקשר לכך.

10.4
אחיו של המשיב 2, פול פרג', מסר בהודעתו במשטרה מיום 19.7.2017 כי למשיב 2 אין רישיון נהיגה לקטנוע או לרכב, ולמיטב ידיעתו הוא מתנייד באמצעות קורקינט חשמלי ובמוניות. עוד מסר כי מעולם הוא לא ראה את המשיב 2 נוהג על אופנוע או שיש ברשותו קסדה וציוד אחר שקשור לאופנוע. פרג' מסר שידוע לו שהמשיב 2 מסובך בחובות כבדים. בהקשר זה יש לציין כי עומרי מסר שהמשיב 2 נהג על אופנוע.

10.5
אח נוסף של המשיב 2, רומריו פרג', מסר בהודעתו במשטרה מיום 19.7.2017 כי לפי ידיעתו למשיב 2 אין רישיון לאופנוע, ומעולם לא ראה אצלו אופנוע, קסדה או ציוד לאופנוע. הוא מתנייד על קורקינט חשמלי. רומריו מסר כי לפי ידיעתו למשיב 2 חובות כבדים בסכומים של כ- 200-300 אלף ₪.

10.6
אחות של המשיב 2, סטפני גליסון, מסרה בהודעתה במשטרה מיום 23.7.2017 כי למשיב 2 אין רישיון לאופנוע, והיא לא ראתה אותו רוכב על אופנוע. לדבריה לא ידעה כי המשיב 2 מחזיק בבעלותו אופנוע, וככל שהייתה יודעת על כך הייתה מונעת זאת. סטפני לא ידעה מדוע המשיב 2 מחזיק אופנוע בבעלותו.

10.7
האופנוע נתפס כאמור בחניה מרוחקת ממקום מגוריו של המשיב 2. האופנוע לא היה מבוטח.

10.8
המשיב 2 מסר גרסאות סותרות ביחס לאופנוע. תחילה, בהודעתו מיום 20.7.2017, טען כי האופנוע מסוג הונדה נגנב לו ובד בבד מסר שכלל אין לו רישיון. לדבריו, קנה את האופנוע ממסוך בנתינה כחודשיים קודם לכן, כדי שחבר "יקפיץ" אותו. לדבריו קיבל מפתח אחד בלבד. כשנשאל מדוע לא דיווח במשטרה על אודות גניבת האופנוע, השיב: "אין לי צורך להגיש תלונה, אין למה". לדבריו, התכוון להשיב את האופנוע בדרכים שלו, כגון: "מוסכים וכאלה". בחקירות נוספות בחר המשיב 2 לשמור על זכות השתיקה.

10.9
המשיב 1 בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירותיו.

10.10
כאמור, המשיב 1, ישראל עמר שנהג ברכב השברולט שבבעלות אמו של המשיב 1 וחבר נוסף בשם תומר ברכה נצפו על ידי שוטר כשהם
החלו לפשוט את חולצותיהם, קסדות וכפפות, וכל זאת בסמוך לבגז' רכב השברולט, בעוד האופנוע הועמד בחניה הסמוכה, באופן שעורר חשד אצל השוטר. ברכב נתפסו ציוד, לרבות בגדים ונעליים להחלפה וטלפון סלולרי של אחר. בחיפוש שנעשה במקום למחרת היום, נמצא המפתח היחיד של האופנוע במרחק של כ- 20 מ' מהאופנוע וכ- 3 מ' ממקום עמידתו של המשיב 1 יום קודם לכן. יצוין כי מלבד המשיב 1, גם ישראל עמר ותומר ברכה בחרו לשמור על שתיקה בחקירתם.

10.11
לפי דו"חות פעולה של השוטרים צחי אלבז וערן שלו מיום 12.7.2017 נמצאו באופנוע שני האקדחים המתוארים לעיל.

10.12
מדו"ח מז"פ מיום 16.7.2017 עולה כי נמצאו על ידיו של המשיב 1 תגובה חיובית להימצאותם של שרידי ירי או חשיפה לברזל.


11.
הנה כי כן, סבורני כי כלל הראיות, הגם שהן בעיקרן נסיבתיות, משתלבות הן זו לצד זו ויוצרות על פני הדברים פסיפס ראייתי לכאורי של עובדות פליליות שיכולות לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות לכל אחד מהמשיבים. כאמור, עת עסקינן בראיות נסיבתיות לכאורה יש לבחון אם הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי.

12.
כאמור המשיב 1 נתפס בזירה סמוך לאופנוע ולמפתח היחיד שלו, שבו הוסלקו כאמור הנשקים. מדובר באופנוע שמוכר היטב למשיב 1, הגם שנרשם בבעלותו של המשיב 2, שלו כלל אין רישיון נהיגה ומקום מגוריו רחוק מאותה חניה שבה נצפו המשיב 1, ישראל עמר ותומר ברכה. ברכב השברולט של אמו המשיב 1, נמצאו קסדות, כפפות ובגדים להחלפה לשימוש ברכיבה על אופנוע; וכן, טלפון סלולרי וסמים. על ידיו של המשיב 1 נמצאה אינדיקציה לאחיזת ברזל או שרידי ירי. כנגד כל זאת, שתק המשיב 1 ולא מסר כל הסבר.


ידיעת המשיב 1 על הימצאותם של הנשקים באופנוע, ניתן, לכאורה, לבסס על: "[ה]חזקה שבעובדה שלפיה מקום שבו נכח הנאשם במקום שבו שהו אחרים שהחזיקו דבר מה אסור, או במקום שבו מוחזק דבר מה אסור, ונוכחותו לא היתה מקרית, חזקה כי ידע והסכים להימצאותו של הדבר במקום" (ראו פס' 19 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן בע"פ 8416/09 מדינת ישראל
נ' חרבוש (9.6.2010)).

13.
הנה כי כן, מצופה היה מהמשיב 1 כי ישטח גרסתו, בקול רם וברור, כנגד כל הראיות שהוצגו בפני
ו, כדי לדחות המיוחס לו ולבסס חפותם. ברם, המשיב 1 בחר כאמור בזכות השתיקה. ויובהר, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, זכות השתיקה כשמה כן היא – זכות, היונקת כוחה מזכותו של אדם שלא להפליל את עצמו. אולם, השומר על זכות השתיקה, עלול לשלם מחיר בגין מימושה. אכן, כי אין בה בשתיקה לבדה כדי להוות ראיה עצמאית לאשמתו של נאשם; אין לה כוח עצמאי, אלא מעין כוח נלווה לעצמתן של הראיות. בסופו של יום, השתיקה יכולה לחזק ולסייע לראיות התביעה במשפט. בהקשר זה ראו פסיקת כב' השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 7216/05 ויסאם אגבריה נ' מדינת ישראל
(23.8.2005):

"אכן זכות השתיקה הינה זכות המוקנית לנאשם על-פי דין וכל נאשם רשאי לעשות שימוש בזכות זו – אולם במקרה שלנו העורר יכול היה בנקל להפריך את החשדות המיוחסים לו על ידי מסירת גרסה מפורטת מטעמו, אך הוא, מטעמים השמורים עימו, בחר שלא לעשות כן ודבק בזכות השתיקה. אם העורר היה מוסר את גרסתו למהלך האירועים, המשטרה יכולה הייתה לבדוק גרסה זו ולנסות לאמתה, ואם גרסתו הייתה מתאמתת, יש להניח, כי היה משוחרר ממעצר עוד מלפני זמן רב".


וכפי שציין כב' השופט י' אנגלרד בבש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל
(26.3.1999):

"גם שתיקת העורר במשטרה, אשר לא נתן גרסאות מטעמו כנגד הגרסאות שמסרו המתלוננים, מחזקת את התשתית הראייתית לכאורה. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר הנסיבות קוראות למתן הסבר מפי הנאשם, אשר ירחיקו מן המעשים המיוחסים לו, והוא נמנע מלעשות כן, מתחזקת גרסת התביעה (ראה, למשל, בש"פ 8948/96 בן שטרית נ' מדינת ישראל
). הסבריו של הסנגור אינם תחליף למסירת גרסה מפי הנאשם עצמו, ואין בהם כדי 'לכרסם' בחומר הראיות".


הנה כי כן, שתיקתו המוחלטת של המשיב 1 בכל הנוגע לאירוע הנחקר וקשריו עם האחרים, מחזקת במקרה דנא את הראיות הנסיבתיות נגדו.

14.
אשר לטענות ב"כ המשיב 1 לעניין העדר ראיות פורנזיות, הרי שיש לציין את שנקבע בפסיקה, לא אחת, כי: "אין משמעות ראייתית מזכה להיעדרן של טביעות אצבע או דנ"א, שכן כוחן של ראיות מדעיות מסוג זה הוא בהימצאותן ולא בהעדרן" (ראו: ע"פ 216/16 רדיאדה נ' מדינת ישראל
, פסקה 51 (29.01.2017)).

15.
בהתייחס לטענה כי אין
לייחס למשיבים נשיאה קונסטרוקטיבית של כלי הנשק באמצעות שלוח, אציין כי
עבירת נשיאת הנשק, המעוגנת בסעיף 144(ב) לחוק העונשין, קובעת כי "הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו – מאסר עשר שנים". לשם גיבוש העבירה, נדרשת, אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת – קרי המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מיידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין. לצד זה נדרש יסוד נפשי של מודעות כלפי טיב המעשה וטיב הנסיבות. "הגם שכל נשיאת נשק מהווה גם החזקה שלו, המסקנה ההפוכה איננה הכרחית, ולא כל המחזיק בנשק גם נושא אותו. משכך, הגדיר המחוקק את הנשיאה כעבירה נפרדת, ובכך הגביר את המימד ההרתעתי הכרוך בה, ואף ייחד לה גמול עונשי פרטני" (ע"פ 8416/09 מדינת ישראל
נ' מחמוד חרבוש (9.6.2010)). בעניין חרבוש הובהר, כי נדרש שזיקתו הפיסית של הנאשם אל הנשק תהיה קרובה ומידית, כך שהוא נושא את הנשק בעצמו או "שהנשק מצוי תחת הישג ידו", ובדרך זו הורחב במידת מה רכיב ה"נשיאה" "למצבים שאין ביניהם לבין נשיאה הבדל ממשי".


בשלב דיוני זה, בו נבחנת תשתית ראייתית לכאורית בלבד, סבורני כי יש מקום לאבחן בין המשיבים ביחס לעבירת הנשיאה. כאמור, מצאתי תשתית ראיית לכאורית המקימה זיקה של רכישת קניין או יכולת שימוש באופנוע שבתוכו הוסלקו הנשקים. המשיב 1 נתפס בזירה, אותה חניה שבה חנו רכב השברולט והאופנוע, והמפתח היחיד נמצא מטרים ספורים ממקום הימצאו. משכך, ישנן ראיות לכאורה לכך שהנשקים היו מצויים תחת הישג ידו של המשיב 1. התמונה שונה בקשר למשיב 2, שכאמור על אף שהאופנוע נרשם על שמו, כך שישנה תשתית ראייתית לכאורית לעבירת ההחזקה (בדומה למשיב 1), הוא כלל לא נכח בקרבת מקום, כך שאינני סבור כי התגבשה תשתית ראייתית לכאורית לביצוע עבירת הנשיאה ביחס למשיב 2.

16.
למען שלמות התמונה אציין בקשר
לעבירת החזקת נשק כי הפסיקה הסיקה מהוראותיו של סעיף 34כד לחוק העונשין שני "סוגי" החזקה – פיסית וקונסטרוקטיבית. ההחזקה הפיסית בנשק משמעותה, מעבר להחזקה ממשית (פיסית) בכלי נשק, היא שלנאשם הייתה שליטה בנשק, קרי, הייתה לו היכולת להגיע לעשייה פיסית בנשק או לקבוע את גורלו הפיסי, גם אם יכולת זו טרם מומשה. הסעיף גם איננו מחייב שהנשק יימצא בקרבת הנאשם או במקום השייך לו. בפסיקה הובעה עמדה לפיה, נדרש גם שאותה יכולת עשייה בנשק – המבטאת את השליטה בו – תהיה בלעדית לאותו אדם או לו ולאחרים הפועלים עמו בצוותא, כאשר מתקיימת שליטה ביחד. לבסוף, נראה כי בנוסף להוכחת יכולת השליטה בנשק, נדרש גם להצביע על פרק זמן מינימאלי במהלכו התקיימה השליטה ואין די "במומנט הראשוני של יצירת האפשרות לשלוט בחפץ". הסוג השני עניינו בהחזקה קונסטרוקטיבית. כדי לייחס עבירת החזקה לנאשם, שלא אחז באופן פיסי בנשק ולא הייתה לו שליטה עליו, נדרש כי לפחות אחד מבני החבורה אליה הוא משתייך היה בעל שליטה בנכס, ושהדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו. יסוד ההסכמה הנדרש בסעיף אינו הבעת נכונות בלבד, אלא נדרשת הידברות מוקדמת בין בני החבורה, התייעצות או "עסק משותף".

כפי שציינתי נחה דעתי כי התגבשה תשתית ראייתי לכאורית כנגד שני המשיבים בקשר לעבירת החזקת הנשקים הטעונים בתחמושת.

17.
עם זאת, יש לשוב ולהדגיש כי מצויים אנו בשלב המעצר והראיות הנסיבתיות הללו טרם עברו ב"כור ההיתוך" של ההליך הפלילי. על כן, אין זה השלב לקבוע ממצא סופי בדבר הרשעת המשיבים בסיום המשפט. חזקת החפות עומדת להם גם בשלב זה. בשים לב לטיבן של הראיות, והתלות שלהן זו בזו לשם יצירת רצף ראייתי ברור, ונוכח הקושי הראייתי הפוטנציאלי הכרוך בכך שכלל המעורבים בפרשה מבקשים להרחיק עצמם ממעורבות באירוע, ולא ניתן לשלול את האפשרות, שבסופו של דבר לא ניתן יהיה לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, שהמשיב 1 ידע על הימצאות הנשקים, הרי שאין להתעלם מחולשה מסוימת בעצמת הראיות, אך לא בעצמה כזו המובילה למסקנה כי המבקשת לא עמדה ברף הראייתי הדרוש להליך זה. נכון לשלב זה של ההליך, יש ראיות בעלות פוטנציאל להוכיח את האמור בכתב האישום, גם אם קיים כרסום מסוים במשקלן.

18.
משהגעתי למסקנה אשר הגעתי, הרי שדומני כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, והעדר שיתוף פעולה עם החקירה, הרי שמתקיימות בעניינם עילת מעצר בשל חשש לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה או השפעה על עדים, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.


בנוסף על כך, כפי שהובהר בפסיקה לא פעם, עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין מקימה עילת מעצר סטטוטורית מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים בהיותה בגדר "עבירת ביטחון" לפי בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, הכרוך בה משום סיכון שלום הציבור ובטחונו. עסקינן בכלי נשק בעל פוטנציאל קטלני שביכולתו לזרוע הרס ולגרום לפגיעה בחפים מפשע, בהיותו מוחזק שלא כדין בידי אדם לא מיומן וללא פיקוח רשויות המדינה המוסמכות (ראו למשל: בש"פ 1366/11 אלזיאדנה ואח' נ' מדינת ישראל
(3.4.2017); בש"פ 8702/15 מדינת ישראל
נ' אבו קטיש (24.12.2015); בש"פ 3265/16 בדיר נ' מדינת ישראל
(5.5.2016)).

כן הודגש לא פעם כי, "עבירות נשק ועילת המסוכנות הולכות יד ביד, והשגת מטרת המעצר על דרך של חלופה שמורה למקרים חריגים" (ראו: בש"פ 75/17 מדינת ישראל
נ' נאסר (3.1.17); בש"פ 5518/13 אבו עראר נ' מדינת ישראל
(12.8.2013); בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל
(9.2.2012); בש"פ 5874/10 מנצור נ' מדינת ישראל
(1.9.2010)).


בהקשר עילת המסוכנות הנשקפת מהמשיב 1 יש מקום לציין לחובתו כי ברקעו 4 הרשעות קודמות ושני רישומים ללא הרשעה, כשהאחרונה מיום 21.10.2014. רובן של העבירות בתחום האלימות, לרבות תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפה חבלנית, איומים, תקיפה סתם, תקיפת שוטר, בגינן ריצה מספר עונשי מאסר והופעלו עונשי מאסר מותנים.


ביחס למשיב 2, יצוין כי בעברו רישום אחד ללא הרשעה מבית המשפט לנוער מיום 6.1.2013 בגין עבירות שבוצעו בשנת 2011 בשל איומים והעלבת עובד ציבור.

19.
המשך הדיון במועד שנקבע במעמד הצדדים.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ח, 06 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.








מת בית משפט מחוזי 7529-08/17 מדינת ישראל נ' מור אדר (עציר), עמנואל פרג' (עציר) (פורסם ב-ֽ 06/11/2017)