פסקי דין על יוסף אקוס | פסקי דין על עירית רמת השרון | פסקי דין על עירית יהוד-מונוסון |

34288-04/17 תצ     13/11/2017




תצ 34288-04/17 יוסף אקוס נ' עירית רמת השרון, עירית יהוד-מונוסון








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 34288-04-17 אקוס נ' עירית רמת השרון
ואח'










לפני:
כבוד השופטת
מיכל נד"ב


המבקש:

יוסף אקוס


נגד


המשיבות:

1. עירית רמת השרון
2. עירית יהוד-מונוסון



החלטה

1.
לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
רקע והשתלשלות ההליך
2.
ביום 23.4.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד משיבה 2 (להלן: "המשיבה") להשבת כספים שנגבו ביתר בשל חיוב עודף בגין שעת חניה באזורי חניה מוסדרים ברחבי העיר, בניגוד לתעריף הקבוע בחוק העזר ליהוד מונסון (העמדת רכב וחנייתו), התש"ע -2010 (להלן: "בקשת האישור", ו"חוק החניה" בהתאמה). המשיבה גובה עבור כל שעת חניה סכום של 6.2 ₪. בתוספת השנייה לחוק החניה נקבעו תעריפי החניה, כשתעריף שעתי במקום חניה מוסדר נקבע על סכום של 50
אג' פחות מהמחיר המרבי שנקבע לפי סעיף 70ב' בפקודת התעבורה עבור כל שעת חניה או חלק ממנה. המחיר המרבי לשעת חניה על פי פקודת התעבורה עומד על 6.2 ₪
ועל כן תעריף החניה השעתי במשיבה אמור להיות 5.7 ₪
בלבד.
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל ציבור הנהגים שנאלץ להחנות את רכבו באזוריהם המוסדרים של המשיבות בתעריף חניה שעתי גבוה מהתעריף הקבוע בחוק החניה של המשיבה במהלך ה-24 חודשים שקדמו להגשת כתב התביעה זה" (ס' 68 בבקשת האישור).
3.
ביום 20.7.17 הגישה המשיבה הודעה בדבר חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לפיה המשיבה חדלה מגביית היתר החל מיום 21.7.17 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה). הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של עו"ד רוני חלמיש, היועץ המשפטי של המשיבה, אשר הצהיר כי המשיבה חדלה מגביית היתר החל מיום 21.7.17.
4.
ביום 6.8.17 אישרתי ב

פסק דין
את הודעת החדילה של המשיבה ובהתאם נדחתה בקשת האישור (להלן: "פסק הדין"). עוד קבעתי בפסק הדין כי הצדדים יגישו טיעוניהם לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
5.
לאחר שניתן פסק הדין ובעקבות בקשת המבקש, הגישה המשיבה ביום 10.8.17 הודעה בדבר נתוני גביית אגרת החנייה. על פי המשיבה, בתקופה שבין תחילת חודש אפריל 2015 ועד חודש מרץ 2017 (כולל) נגבתה אגרת חניה בסכום כולל של 2,577,000 ₪.
פסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו
6.
תמצית טיעוני המבקש -
מתבקש לפסוק גמול למבקש בסכום של 16,625 ₪ (4% מהיקף גביית היתר לעבר ולעתיד, 8% לעבר בלבד) ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 66,503 ₪ (16% מהיקף הגביה לעבר ולעתיד).
חוסר תום לבה של המשיבה - המבקש שלח למשיבה מכתבי התראה בטרם הגיש את בקשת האישור אך אלו לא נענו. לאחר שהוגשה בקשת האישור שלחה המשיבה מכתב למבקש ובו "המלצה" למבקש להסתלק מבקשת האישור בין היתר מכיוון שהוגשה בעבר בקשת אישור דומה (ת"צ 54429-03-15 טסלר נ' עיריית יהוד מונסון (להלן: "עניין טסלר")) שהמבקש שם הסתלק ממנה וכי עסקינן במעשה בית דין (להלן: "מכתב המשיבה"). המשיבה הבהירה עוד כי ככל שהמבקש לא ימשוך את התובענה, תעמוד המשיבה על פסיקת הוצאות נכבדות. המשיבה מודעת היטב לכך שהודעת הסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין ואף צוין במפורש בעניין טסלר כי בית המשפט מתיר את ההסתלקות נוכח העובדה שזו אינה מקימה מעשה בית דין. נוכח התנהלות חסרת תום לב זו יש לפסוק גמול ושכר טרחה על הצד הגבוה.
שיקולי תפוקה – התובענה הביאה תועלת כספית וחוקתית לציבור החונים ביהוד מונסון באופן של הפסקת הגביה שלא כדין. אלמלא התובענה הגבייה הייתה ממשיכה וזאת בהתחשב בהצהרת המשיבה לפני למעלה משנתיים במסגרת הליך קודם שהוגש כי היא פועלת להיטיב עם הנהגים. למרות זאת המשיכה גביית היתר מאז ועד להגשת הודעת החדילה. מתוך אגרת החניה בסכום של 2,577,000 ₪ גביית היתר היא 207,822 ₪. כך שהתובענה הביאה לחדילה מגביית היתר בסכום זה ולחסכון לעתיד בסכום זהה, היינו תועלת כוללת של 415,645 ₪.
שיקולי תשומה – בקשת האישור הצריכה היערכות, התכוננות ומאמצים משמעותיים. פניות מוקדמות של המבקש למשיבה לא נענו. ההליך היה כרוך בסיכון גבוה גם נוכח מכתב המשיבה הממליץ לו למשוך את בקשת האישור תוך הבהרת כוונת המשיבה לעמוד על תשלום מלוא הוצאותיה.
שיקולי הכוונה ציבורית – לבקשת האישור, שהביאה להפסקת הגבייה הלא חוקית, חשיבות ציבורית. יש להרתיע מפני הפרת החוק. נפסק כי משעה שרשות הודיעה על חדילה יש לראות לצורך פסיקת גמול ושכר טרחה את התובענה כמוצדקת.
אופן ניהול ההליך – המשיבה אמנם הגישה הודעת חדילה אך התנהלה בחוסר תום לב בין היתר במשלוח המכתב שתכליתו הייתה להטעות את המבקש ולזרוע אימה בליבו על מנת שימשוך תביעתו. בעניין טסלר הצליחה המשיבה לגרום למבקש שם להסתלק מבקשת האישור
עת הצהירה בפני
בית המשפט על תיקון האגרה באופן שיטיב עם הנהגים. תחת זאת המשיכה המשיבה בגביית היתר עד להגשת בקשת האישור שבענייננו.
7.
תמצית טיעוני המשיבה –

לבקשת האישור תרומה מזערית לקבוצה שכן המשיבה פעלה עוד קודם להגשתה לתיקון חוק העזר כפי שהצהירה בעניין טסלר, (בעניין בקשת אישור זהה) ואף פירטה כי בכוונתה להפחית את תעריף אגרת החניה לסכום של 5.13 ₪ לשעה, תעריף מופחת מזה הנטען בבקשת האישור. אילו היה המבקש בודק בפנקס תובענות ייצוגיות היה מאתר את בקשת האישור בעניין טסלר הזהה לענייננו והיה מבין כי בקשת האישור בענייננו אינה צפויה להביא תועלת של ממש לקבוצה.
המשיבה עמדה בהתחייבותה בעניין טסלר ופעלה לתיקון חוק העזר (ר' תצהיר יועמ"ש המשיבה שצורף להודעת החדילה), ברם התיקון התעכב משיקולים שאינם תלויים בה הואיל והתיקון מצריך את אישור שר הפנים ושר התחבורה.
ביום 10.9.17 הודיע משרד הפנים כי השרים אישרו את חוק העזר המתוקן וכי ניתן לפרסמו ברשומות.
אילו הייתה התובענה מתבררת לגופה היא הייתה נדחית. על פי חוק העזר טרם תיקונו, תעריף אגרת החניה הוא 0.50 אגרות, היינו חצי אגורה, פחות מהמחיר המרבי שנקבע בסעיף 70ב בפקודת התעבורה, ולא חצי שקל כפי שנטען בבקשת האישור. נוכח העובדה שהמשיבה כבר פעלה לתיקון חוק העזר באופן שיעמיד את האגרה על סכום של 5.13 ₪, הנמוך משמעותית מהסכום הנטען בקשת האישור החליטה המשיבה להודיע על חדילה על מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלו ברי שאין לראות בהודעת החדילה כהודאה בטענות המבקש ואין לפסוק גמול ושכר טרחה.
לחילופין, לכל היותר יש לפסוק גמול ושכר טרחה בשיעורים מינוריים וסמליים בלבד, בשל כך שחוק העזר קבע הפחתה של חצי אגורה בלבד מהמחיר המרבי שנקבע בסעיף 70ב, כך שגביית היתר מסתכמת בסכום של 2,087 ₪ בלבד.
אין להתחשב בחסכון עתידי לקבוצה נוכח פעילות המשיבה לתיקון חוק העזר.
שיקולי תשומה – לא הושקעה טרחה מיוחדת, או אפילו ראויה בהכנת התובענה: לא נעשתה בדיקה בפנקס תובענות ייצוגיות, חוק העזר לא נבחן כראוי, לא מדובר בתביעה חדשנית או מורכבת, לא צורפה חוות דעת כלכלית, לא תוקנה בקשת האישור למרות שב"כ המבקש הועמד על הטעויות שבה ועוד. המשיבה הביאה לקיצור וייעול ההליך חרף התנגדותה לטענות המבקש.
שיקולי תפוקה – התפוקה שהביא ההליך לקבוצה היא מינורית ולפרק זמן קצר נוכח פועלה של המשיבה לתיקון חוק העזר ולהפחתת האגרה לסכום הנמוך מזה שנדרש בבקשת האישור. גם התועלת העתידית היא תוצר של תיקון חוק העזר ולא של בקשת האישור.
שיקולי הכוונה ציבורית – טענות המבקש מנוגדות ללשון חוק העזר. המבקש לא הקדים בדיקה מקדימה בפנקס תובענות ייצוגיות. יש להתחשב בפער העצום בין סכום ההשבה הנטענת לבין סכום גביית היתר בפועל, וזאת אף לשיטת המבקש שיש להפחית חצי שקל.
דיון
8.
סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1)
על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2)
לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
9.
סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, שיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית.
10.
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) (להלן: "עניין אבוטבול") התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של
הרשות
, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני
תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון (ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)"
(
שם
, בפסקאות 30-29).
ולענייננו.
11.
לעניין החדילה והודאה בגביית היתר – אני סבורה כי ניתן לראות בהודעת חדילה כ"הודאה" בגביית היתר וזאת לצורך הדיון בסוגיה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה.

(לעניין הודעת חדילה כ'הודאה' בגביית היתר וזאת לעניין הסוגייה של פסיקת הגמול ושכר הטרחה ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, בפסקה נ"ד (23.07.15), הש' רונן בבש"א (מח'-ת"א) 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.09), החלטותיי בת"צ (מח'-מרכז) 27755-06-11 אדרי נ' המועצה המקומית שהם (13.11.11) ות"צ (מח'-מרכז) 10192-02-11 מרגלית נ' מועצה מקומית קדימה צורן (21.3.12), ולאחרונה בת"צ (מח'-מרכז) 15807-07-16 צדיק נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגבייה, בפסקה 12 (2.12.16) וכן בת"צ (מח'-מרכז) 63172-06-16 שגב נ' הנהלת בתי המשפט, בפסקה 13 (2.12.16)).
12.
המשיבה טענה כאמור כי הודעת החדילה לא הביאה תועלת לקבוצה. משלא התבררו הטענות שבבקשת האישור לגופן, לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה לפיה בירור לגופו של העניין היה מביא לדחיית התובענה. מעבר לנדרש אציין, כי מדובר בשאלה פרשנית ומעיון בנוסח הסעיף שבמחלוקת בהחלט יתכן שטענת המשיבה בעניין זה לא הייתה מתקבלת. השופטת ר' רונן בעניין טסלר שאישרה את בקשת ההסתלקות מצאה לציין בין היתר
כך: "לכאורה, והגם שלשון חוק העזר אכן נוקבת בסך של 0.50 אגורות, שאותו יש להפחית מהמחיר המרבי, לא ניתן לשלול את הפרשנות שנתנה המבקשת להוראות החוק, כאילו המדובר ב-50 אגורות" (שם, בפסקה הרביעית בסעיף 2).
13.
שיקולי תפוקה -
התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. התובענה הביאה להפסקת גבייתה ביתר של אגרת החניה. החל מיום 21.7.17 החלה המשיבה לגבות אגרת חניה שעתית בסכום של 5.70 ₪, קרי, לשיטת המבקש, חצי שקל פחות מהתעריף המירבי שנקבע בסעיף 70ב' בפקודת התעבורה. אין בעובדה שבקשת אישור דומה נמחקה מחמת הסתלקות המבקש שם נוכח הודעת המשיבה בשעתו, כדי לאיין את התועלת הנ"ל, וזאת נוכח המשך הגבייה ביתר לכאורה. אשר לטענת המשיבה כי התרומה לקבוצה מזערית נוכח הליכי תיקון חוק העזר - התמשכות הליך תיקונו של חוק העזר מחודש מאי 2015 (מועד הודעת המשיבה לבית המשפט בעניין טסלר) ועד לאחר הגשת בקשת האישור שלפניי משך למעלה משנתיים והמשך גביית היתר הנטענת, מצביעה דווקא על כך שהתובענה הביאה תועלת לקבוצה.
14.
שיקולי תשומה -
השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו. הגשת בקשת האישור כרוכה בסיכון ככל בקשת אישור, לחיוב בהוצאות. המבקש ובא כוחו נטלו את הסיכון שהמשיבה לא תודיע על חדילה כפי שאף ארע בעניין טסלר, ולאחר שינהלו את ההליך (על כל ההוצאות המשתמעות מכך עבורם), תידחה בקשת האישור. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן סבירה, אם כי אין מדובר בנושא מורכב.
15.
שיקולי הכוונה ציבורית
- חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית בכך שהביאה
להפסקת
גביית היתר הנטענת וגבייה בהתאם לדין.
16.
שיקול רלבנטי נוסף הוא אופן ניהול ההליך בידי התובע הייצוגי ובא כוחו ובענייננו אופן ניהול ההליך בידי המשיבה.
בעניינו, המבקש פנה למשיבה פעמיים בטרם הגשת בקשת האישור (ביום 5.3.17, נספח ו' לבקשת האישור וביום 4.4.17 במכתב תזכורת, נספח ז' לבקשת האישור) אך לא זכה לכל מענה מהמשיבה. כך שההליך נוהל בידי
המבקש
ובא כוחו באופן ראוי.
17.
התנהלות המשיבה יכולה אף היא להוות שיקול רלבנטי בענייננו. המבקש טען כאמור כי המשיבה במכתבה שנשלח למבקש לאחר הגשת בקשת האישור "המליצה" לו להסתלק מבקשת האישור בין היתר מכיוון שאישור ההסתלקות בעניין טסלר מקים מעשה בית דין.
ברור שהסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין, ומוטב היה שהמשיבה, שהיא רשות, לא הייתה כותבת כך במכתב התשובה.
18.
לעניין
שכר הטרחה בתביעת השבה נגד רשות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) כך:
"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן".
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול"
.
(ההדגשות שלי – מ' נ').

בעניין
מי הגליל, המאוחר לפסיקה בעניין ברקאי, נקבע:
"בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות ובכך שהמדובר בכספי ציבור"
(שם, בפסקה ס"ג).
19.
הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהיקף גביית היתר משך 24 חודשים לכל היותר (ר' עניין אבוטבול, ועניין מי הגליל). האמור גם עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט מן העת האחרונה לפיה תביעת השבה נגד רשות לא תעלה על 24 חודשים (עע"מ 7741/15 מנירב נ' מדינת ישראל-רשות המיסים (22.10.17)).
20.
גביית היתר – המשיבה טוענת, פי פרשנותה את חוק העזר, כי סך גביית אגרות החנייה במשך 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור הסתכמה ב-2,577,000 ₪. על כן, גביית היתר הנטענת של חצי שקל הנגזרת מכך היא 207,822 ₪ [207,822=(5.70/6.20 - 1) * 2,577,000].
סוף דבר
21.
לאור האמור עד כאן, אני פוסקת למבקש ג
מול בסכום של 3,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 29,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט לעניינים מנהליים 34288-04/17 יוסף אקוס נ' עירית רמת השרון, עירית יהוד-מונוסון (פורסם ב-ֽ 13/11/2017)