פסקי דין על רוני למנופאים בע"מ | פסקי דין על סאלח בובו יהודה אבני | פסקי דין על מיכאל איטח |

39795-12/16 א     13/11/2017




א 39795-12/16 רוני למנופאים בע"מ נ' סאלח בובו יהודה אבני, מיכאל איטח








בית המשפט המחוזי בחיפה




ת"א 39795-12-16 רוני למנופאים בע"מ
נ' איטח ואח'




תיק חיצוני:
מספר תיק חיצוני





בקשה מס'
10





בפני

כבוד השופט שמואל מנדלבום


מבקש
ת/תובעת

רוני למנופאים בע"מ


נגד


משיבים

סאלח בובו ת.ז. 040100133

יהודה
אבני
ת.ז. 067753129
מיכאל איטח
ת.ז. 012484846



החלטה

פתח דבר
בפני
בקשת התובעת, חברת רוני למנופאים בע"מ
(להלן-"התובעת" או "המבקשת"), להקטנת סכום התביעה בתיק העיקרי שבכותרת ולהשבה חלקית של האגרה בהתאם להקטנת סכום התביעה המבוקשת, וזאת בשל היקלעותם של הנתבעים 1, 4, 5 להליכי חדלות פירעון.



אציין כי הבקשה הוגשה תחילה ביום 26.4.17, לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק, ללא התייחסות לנושא הסמכות העניינית הקשורה בתיקון סכום התביעה המבוקש ולאחר שהתקבלה תגובת הנתבעים הוריתי לתובעת להגיש בקשה מתוקנת להפחתת סכום התביעה בצייני כי מדובר למעשה בבקשה לתיקון כתב התביעה וכן הוריתי לתובעת לפרט בבקשה המתוקנת את נסיבות ומועדי גילוי העובדות החדשות המבססות את בקשתה תוך תמיכה במסמכים ובתצהיר ערוך כדין. החלטה זו עוסקת, אפוא, בבקשה המתוקנת שהוגשה על ידי התובעת ביום 21.5.17.


רקע
עסקינן בתביעה שהוגשה ביום 19.12.16 בגין הפרה יסודית נטענת של הסכם עקרונות להסדרת יחסים בין שני בעלי מניות בחברת "יחד באמונה בע"מ" (להלן-"החברה") ואשר לפי הנטען נכרת בינואר 2016 בין החברה לבין הנתבעים 1, 5 ו- 6 באופן שפגע בתובעת ובחברה תוך גרימת נזק ממון. אי לכך, התובעת עותרת בכתב התביעה לסעדים הצהרתיים וכן לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים עבור הנזקים שנטען כי נגרמו לה כפועל יוצא מהפרת ההסכם ובנוסף בפיצויים בשל הפרת ההסכם. כמו כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום הכספים להם היא זכאית, לטענתה, על פי הוראות ההסכם.

משסכום התביעה הועמד על סך של 6,365,906 ₪ + מע"מ בלבד, הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בהיותה הערכאה המוסמכת לדון בתביעה מכוח סעיפים 40(1) ו- 51(א)(2) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.

ביום 16.3.17 הגישו הנתבעים 2, 3 ו-6 בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם מכוח סע' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ו/או תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וביום 26.3.17 הוגש כתב הגנה מטעם אותם נתבעים 2, 3 ו-6 בלבד.

טענות המבקשת
:
בבקשה שבכותרת נטען על ידי המבקשת כי לאחר הגשת התביעה נקלעו הנתבעים 1, 4 ו-5 להליכי חדלות פירעון, כך שכנגד הנתבע 1 (גבי איטח) ניתן ביום 15.3.17 צו כינוס נכסים וכנגד הנתבעות 4 ו-5 (חברת הבית הלבן למסחר מוצרי צריכה בע"מ וחברת ניקוי הגליל בע"מ ) ניתנו ביום 16.2.17 צווי הקפאת הליכים, וכי בימים אלו מתנהלים הליכים למימוש נכסיהם. לבקשה צירפה התובעת העתק של צווי הקפאת ההליכים וצו הכינוס.

לטענת התובעת, התביעה הוגשה ביום 19.12.16 כאשר הנחת העבודה היתה כי הנתבעים סולבנטיים ובעלי הון משמעותי ולכן לא חששה להגיש תביעה על מלוא סכום הנזקים שלטענתה נגרמו לה ובהתאם השקיעה כספים רבים בהכנתה ועריכת התביעה ובאגרת בית המשפט. התובעת טוענת כי רק לאחר שהוגשה בקשה להקפאת הליכים בעניינן של שתי החברות (הנתבעות 4 ו- 5) התברר לה למעשה כי "אין כל יכולת כלכלית לפרנס את סכום התביעה" כאשר חלק מהנתבעים שהם בעלי ההון, כפי שחשבה התובעת, קרסו כלכלית ומצויים בהליכי חדלות פרעון. אשר לנתבעים 3 ו-6, התובעת טוענת כי הם ערבו לחלק מחובות אותן שתי חברות שנקלעו להליך של חדלות פרעון והנתבע 2 ערב לחלק מחובותיה של חברת יחד באומנה בע"מ שכאמור לעיל בעניינה הוגשה התביעה דנן וכי גם כנגדה ניתן צו פירוק זמני לאחר הגשת התביעה.

נוכח הנתונים שלעיל, ונוכח הנתונים שבידי התובעת ביחס לנכסיהם של הנתבעים 2, 3 ו-6 ,התובעת טוענת כי יהיה זה מיותר ולא מעשי לפעול כנגד הנתבעים 2, 3 ו-6 שנותרו בהליך (להלן-המשיבים) על מלוא הסכום עליו הועמדה התביעה וכי אילו הנתבעים 1,
4 ו-5 היו נקלעים להליכי חדלות פרעון טרם הגשת התביעה, התובעת הייתה שוקלת מלכתחילה את סכום התביעה, לצרכי אגרה, ולא הייתה משקיעה סך של 80,000 ₪ באגרה. התובעת מוסיפה וטוענת כי סמיכות המועדים של נקיטת הליכי חדלות הפרעון אל מול המועד בו הוגשה התביעה, עוד טרם הוגש כתב ההגנה, מלמד אודות תום הלב שלה בהגשת התביעה כפי שהוגשה ובדרך אשר גורמת לפגיעה כלכלית בה שלא לצורך.

לאור האמור, התובעת מבקשת מבית המשפט להתיר לה לתקן את כתב התביעה על ידי הקטנת סכום התביעה לסך של 1,000,000 ₪ וכפועל יוצא מכך להורות על השבה חלקית יחסית של סכום האגרה ששילמה בפתיחת ההליך.

התובעת טוענת כי הנתבעים הסתירו את קריסתם הכלכלית בחוסר תום לב וכי אין כל הצדקה "להעניש" אותה בשל חוסר תום ליבם של הנתבעים .

אשר לבקשה להשבה יחסית של האגרה, התובעת טוענת כי אין בתקנות הרלוונטיות כל מגבלה להורות על השבת אגרה כאשר לא התקיים כל דיון בתיק וכאשר בכל מקרה התביעה תועבר לבית המשפט השלום.

אי לכך התובעת מבקשת להעביר את התביעה כנגד הנתבעים שנותרו, לאמור המשיבים, לבית המשפט השלום לאחר ההיעתרות לבקשתה לתקן את כתב התביעה על ידי הפחתה של סכום התביעה לסכום שהוא בגבולות הסמכות של בית המשפט השלום.

תגובת הנתבעים 2, 3 ו-6- המשיבים בבקשה שבכותרת
:
המשיבים סבורים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב תוך גרימה נזקים למשיבים וזאת מאחר והבקשה הוגשה לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמם, לאחר שהתובעת התנגדה לבקשתם להארכת המועד להגשת כתב ההגנה וכן רק לאחר הגשת הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה. בנסיבות, טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב המצדיקים אי היעתרות לבקשה לתיקון כתב התביעה.

לשיטת המשיבים, הגשת כתב הגנה בתביעה שהועמדה על סך של מעל 6 מיליון ₪ אינה דומה להגשת כתב הגנה בתביעה שהועמדה על סך של 1 מיליון ₪, לא מבחינת ניהול הסיכונים ולא מבחינת שכר הטרחה.

המשיבים טוענים עוד כי התובעת לא התייחסה בבקשה וממילא לא הוכיחה כל שינוי במצבם הכלכלי של "הערבים"- הם הנתבעים 2, 3 ו-6 , להבדיל ממצבם הכלכלי של הנתבעים 1, 4 ו-5, המצדיק היעתרות לבקשה לתקן את סכום התביעה.

לאור האמור, המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה, ולחילופין, וככל שבית המשפט יקבל את הבקשה, להתנות את התיקון בחיוב התובעת לשלם למשיבים הוצאות בשיעור "שישקף שכ"ט ביחס שבין סכום התביעה המקורי לסכום המבוקש כאילו ניתן

פסק דין
לדחיית תביעה על סך 5,350,000 ₪ " וכן בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים ורק לאחר מכן להורות על העברת התביעה לבית המשפט השלום.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לתיקון סכום התביעה להתקבל ויחד עם זאת יש לדחות את הבקשה להעביר את התביעה לבית המשפט השלום, תוך השבת חלק יחסי מהאגרה בה חוייב ההליך;

אשר לבקשה לתיקון סכום התביעה
-
סמכותו של בית המשפט להורות על תיקון כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקסד"א הקובעת בזו הלשון:
"
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות
"

באשר לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בדונו בבקשה לתיקון כתב טענות לפי תקנה 92 לתקסד"א אפנה לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון ולפיהם:

"... סמכותו של בית המשפט בהתאם
לתקנה 92

לתקנות הינה סמכות ששיקול דעת רחב בצידה ושבית המשפט רשאי להפעילה
בכל עת
במהלך ההליך המשפטי
בדרך ובתנאים שייראו לו צודקים
,
ובלבד שהשתכנע שהתיקון המבוקש נדרש כדי להכריע הכרעה מלאה במחלוקת שבין בעלי הדין
. במילים אחרות, בית המשפט לא יתיר שינוי או תיקון בכתבי הטענות אם לא השתכנע שיהיה בתיקון כדי להועיל להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין [ראו לדוגמא: עניין
סאן
]. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הגישה הנהוגה בפסיקת בית משפט זה ביחס לבקשות תיקון הינה גישה מקלה וגמישה.
....
בנוסף נקבע לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה לו עקב התיקון, הרי שתמיד ניתן לפצותו על ידי פסיקת הוצאות לטובתו [ראו: עניין
אגמון
בעמ' 218 והאסמכתאות המוזכרות שם].
עם זאת, בית משפט זה הדגיש לא אחת כי על אף
שתקנה 92

לתקנות קובעת כי ניתן להתיר תיקון "בכל עת", הרי שלא בכל שלב ולא בכל מקרה יתאפשר תיקון כתב התביעה, וכי יש להביא בחשבון בהקשר זה שיקולים של
תום לב
ושל
שיהוי
מצד מבקש התיקון. כמו כן נקבע כי אין לאפשר
תיקון שעלול לשנות לרעה את הגנתו של הצד שכנגד
:

"לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב-תביעה.
במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום-לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון
. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב-תביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לוֹ לוּ הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות..." [עניין
אגמון
בעמ' 219-218 (ההדגשה הוספה – י.ד.). ראו גם:
רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב

(3) 427 (1998)].

ברוח דומה נקבע כי "אם בית המשפט משתכנע כי בקשה לתיקון כתב טענות מוגשת
מטעמים טקטיים או מניפולטיביים
, הרי דינה להידחות" [השופט (כתארו אז)
א' גרוניס
בפסקה 6 בעניין
בן ציון
(ההדגשה הוספה – י.ד.)].

[ראו: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר (פורסם בנבו, 1.1.15) בפסקה 13].

בהמשך סיכם בית המשפט העליון את ההלכות בשאלה דנן כך:
"ניתן לסכם ולומר כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט
בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי

הינו רחב, וכי הגישה שבה נוקטים בתי המשפט ביחס לבקשות תיקון הינה גישה ליברלית ככלל. עם זאת, כל השיקולים שנמנו לעיל – תום הלב, השיהוי, הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד והשיקול הציבורי-מערכתי – שניתן להגדירם כרכיבים שונים של "המשחק ההוגן" [כדברי השופט
א' רובינשטיין
בעניין
מרקט-פלייס
בפסקה ט"ו], תומכים במסקנה כי יש לבחון בקפידה את
מועד הגשת הבקשה על פני ציר הזמן של ההליך המשפטי
.
דהיינו, ככל שבקשת התיקון מוגשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך נטיית בית המשפט תהיה לדחותה: אין דינה של בקשה המוגשת בשלב מוקדם מאד של ההליך, לאחר הגשת כתבי הטענות המרכזיים אך בטרם התקיימו ישיבות כלשהן לפני בית המשפט, כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט, על כל הכרוך בו; ואין דינה של בקשה המוגשת לאחר סיום שלב קדם המשפט כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהתקיימו ישיבות הוכחות, ועל אחת כמה וכמה אם הסתיים שלב ההוכחות כולו [ראו למשל: עניין
טרכטנברג
]; ולבסוף, אין דינה של בקשה המוגשת בטרם ניתנה החלטה מהותית או

פסק דין
חלקי בתיק כדינה של בקשה המוגשת לאחר מכן [ראו למשל: עניין
מרקט-פלייס
]. והכל, כמובן, במסגרת שיקול דעתו הרחב של בית המשפט, ובכפוף להפעלת שכל ישר והיגיון בריא בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה."
[שם,
בפסקה 15].

19.
לאחר שיישמתי את השיקולים האמורים על המקרה שבפני
, ובמיוחד בשים לב למועד המקדמי בו הוגשה הבקשה, בטרם החל בירור התביעה לגופה, ולאור פתיחת הליכי חדלות הפרעון בעניינם של הנתבעים 1, 4 ו-5 ובהתחשב בגישה הליברלית לבקשות לפי תקנה 92 לתקסד"א, הגעתי למסקנה כי יש להתיר את התיקון המבוקש;

20.
בתיק זה טרם התקיימה ישיבת קדם משפט אחת והתיקון המבוקש מתייחס אך לסכום התביעה ולא מדובר בתיקון עילותיה או בשינוי כלשהו בעובדותיה. כמו כן, לא שוכנעתי מטיעוני המשיבים כי בנסיבות המקרה התיקון עלול לשנות לרעה את הגנתם וכי הבקשה לוקה בחוסר תום לב או בשיהוי רב המצדיקים את דחייתה.

21.
מעיון בכתב ההגנה שהוגש מטעם המשיבים, ניתן ללמוד כי טענות ההגנה של המשיבים התמקדו בתשתית העובדתית של כתב התביעה ובטענות המשפטיות שהופנו כלפי המשיבים וכלל לא הייתה התייחסות מפורשת לסכום התביעה, כגון העלאת טענות להפרכת הנזקים הנטענים על ידי התובעת וכדו'. אי לכך, איני סבור כי תיקון סכום התביעה והקטנתו בשלב זה פוגעת בהגנה של המשיבים וכי יש בה כדי ליצור יתרון דיוני לתובעת או לגרום עוול למשיבים. מטעם זה, אינני מקבל את טענת המשיבים שלפיה הגשת כתב הגנה בתביעה שהועמדה על סך של מעל 6 מיליון ₪ אינה דומה להגשת כתב הגנה בתביעה שהועמדה על סך של מיליון ₪, ולעמדתי אין בטענה זו כדי להצדיק דחיית הבקשה.

22.
מן הטעמים שלעיל גם אין לראות כי הבקשה לוקה בשיהוי, וממילא לא בשיהוי רב, מאחר והוגשה כעבור כחודשיים מיום מתן צווי הקפאת ההליכים

בעניינן של הנתבעות 4 ו-5 ולאחר הגשת כתב ההגנה. בהקשר זה אוסיף כי טענת המשיבים לפיה הבקשה הסבה נזקים מיותרים למשיבים נטענה באופן סתמי ללא פירוט ומבלי לנסות ולהביא תשתית ראייתית מינימלית לאותם נזקים נטענים.

23.
מכל מקום, בנסיבות המקרה דנן מדובר לכל היותר בטרחה דיונית שנגרמה למשיבים עקב התיקון ונקבע לא אחת בפסיקה, כפי שציינתי לעיל, כי כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה לו עקב התיקון,
הרי שתמיד ניתן לפצותו על ידי פסיקת הוצאות לטובתו. במילים אחרות, התרופה לתיקון המבוקש בענייננו תהיה בחיוב התובעת לשלם הוצאות לטובת המשיבים.



מן המקובץ לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון סכום התביעה.


מאידך, הבקשה להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט השלום בעקבות תיקון סכום התביעה, דינה להידחות
;

הכלל הוא כי
הסמכות העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה לפי שוויו הכספי של הסעד המבוקש או סכום התביעה ואין בשינויים שאירעו לאחר הגשת התביעה כדי לשנות את הערכאה לה נתונה הסמכות העניינית, עם זאת נקבע
חריג לכלל זה ברע"א 2992/98 ספקטור נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(3) 673 (להלן-"עניין ספקטור") לפיו כאשר כתב תביעה תוקן באופן המוציא את הסעד המבוקש מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום שהיה מוסמך לדון בתביעה ביום הגשתה, יעביר בית המשפט את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.

ואולם, בענייננו, חלה ההלכה שנקבעה מאוחר יותר ברע"א 60/03 רובין נ' אפלבוים, פ"ד נז(3) 475
(להלן-"עניין רובין") שלפיה כי אין להחיל את החריג שנקבע בעניין ספקטור במקרה ההפוך, כמו בענייננו, וכך נקבע בעניין רובין:

"ההפך אינו נכון. במקרה שבית המשפט המחוזי מתקן כתב-תביעה באופן שסכום התביעה פוחת אל מתחת לתקרת סמכות בית -המשפט השלום, אין מתקיים הקושי האמור עד שניתן להותיר בבית-המשפט המחוזי תביעות שהסכום הנתבע בהן נמוך יותר. בשל כך העברתו של תיק מבית -המשפט המחוזי לבית המשפט השלום נעדרת הצדקה מהותית, והמניע האפשרי היחיד לה הוא האינטרס של המערכת במניעת יצירת עומס-יתר בבית המשפט המחוזי. אולם בהעברתה של תובענה מבית משפט אחד אל רעהו, אחרי שכבר החל בה הדיון, כרוכות עלויות מערכת לא מבוטלות. עלויות שכאלה כרוכות גם בעצם הדיון בבקשה להעברה. בעלויות אלה אין תוחלת בשל היעדר חשש מפני השלכות המשך הדיון בבית המשפט המחוזי. והתוצאה היא: בית- המשפט המחוזי שאינו רשאי להעביר את הדיון לבית-המשפט השלום- גם לאחר שתוקן סכום התביעה"
.
[שם, בעמ' 479].

את ההלכה שנקבעה בעניין רובין, בהתייחס לבקשות להעברת דיון מבית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום עקב תיקון סכום התביעה, הדגיש בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין מאוחרים יותר [ראו פסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 3075/17 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ציון ארד (פורסם בנבו, 21.5.17) והאסמכתאות שפורטו בפסקה 11 לפסק הדין).

לאור האמור, הבקשה להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט השלום, לאחר תיקון הסכום כמבוקש על ידי התובעת, נדחית בזאת.

אשר לבקשה להשבה חלקית יחסית של סכום האגרה-
כלל היסוד הוא כי המועד בו נקבעה חבות האגרה הוא מועד הגשת התביעה, ואין בשינויים שנעשו לאחר מועד זה כדי להשפיע על שיעור האגרה שנקבע.
פטור מאגרה או החזר מאגרה יינתן רק במקרים הנזכרים בתקנות האגרה, כאשר מקרים אלו יהוו רשימה סגורה
[ראו: רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717 (להלן-"עניין סיס")].

חריג לכלל זה נקבע בתקנה 10 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן-"תקנות האגרות") העוסקת בהשלמת אגרה לאחר תיקון תובענה ושהותקנה לאחר מתן פסק הדין שניתן ב"עניין סיס".תקנה 10 קובעת בס"ק (ד) הרלוונטי לענייננו כדלקמן:
"התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה, רשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים".

תקנה 10(ד) קובעת 3 תנאים להחזר האגרה, דהיינו 3 תנאים שבהתקיימותם, במצטבר, יהיה בית המשפט רשאי להורות על החזרת ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע לפי כתב התביעה המתוקן והם : (1) בית המשפט התיר לתקן את כתב התביעה והקטין את הסכום או שינה את הסעד; (2) טרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה; (3) ישנם טעמים מיוחדים להחזר ההפרש.
בענייננו, הותר בהחלטה זו לעיל תיקון כתב התביעה ואין למעשה מחלוקת כי כלל לא התקיימו ישיבות בתיק. כך שהשאלה המרכזית שיש לבחון אותה היא האם קיימים "טעמים מיוחדים" בנסיבות המקרה דנן להשבת ההפרש לתובעת.
אשר לשאלה מה הם "טעמים מיוחדים" המצדיקים" החזר הפרש האגרה, מלשון התקנה ניתן ללמוד כי לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב שכן לא התוו כללים המגדירים אותם טעמים.
על שאלה זו עמד כב' השופט רון סוקול בת.א. (חי') 31782-11-11 האוניה "
rio
" בכינוס נכסים נ'
perla navigation ltd


(פורסם בנבו, 9.2.12) (להלן-"עניין האוניה
rio
")
שם אמר:
"אין חולק כי אירועים כמו התרשלות התובע בהכנת כתב התביעה, תקלות שניתן היה לצפותן
וכדומה עשוי למנוע מהתובע לקבל את החזר האגרה. אין גם חולק כי תובע נדרש לפעול בתום לב ולהימנע מהגשת תביעה על סכום מוגזם ומופרך רק למען השגת מטרות זרות (כמו איום על נתבע) (ראה ע"א 2623/02 סיס
עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פ"ד נז
(1) 717 (2002))."

ובהמשך רשם:
"הביטוי טעמים מיוחדים שיירשמו מלמדנו כי מחוקק המשנה ביקש שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו, יאזן בין האינטרסים השונים ויעתר לבקשה רק במקרים מתאימים. "טעם מיוחד" המצדיך העתרות לבקשה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראה והשווה לעניין טעמים מיוחדים למתן ארכה,
ע

"

א

796/79

מועלם

נ

'

מטא

,

פ

"

ד

לה

(1) 376 (1980);
בש"א 5636/06

נשר נ' גפן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23/8/06); ע"א 10035/06 גאון נ' שלמה שחר – כונס הנכסים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10/5/07))."

הש' סוקול גם הדגיש באותו עניין כי:
"כאשר בוחנים את הטעם המיוחד להקטנת סכום התביעה ולהחזר האגרה יש לזכור גם מהי תכלית תשלום האגרה. בדרך כלל נוהגים לומר כי תשלום האגרה נועד לממן את עלות ההתדיינות מחד, ולמנוע הגשת תביעת סרק מאידך (ראה.ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי משפט'
עמ' 4 (2003)). "

בענייננו,וכפי שיפורט להלן אני סבור כי ישנה הצדקה
להשיב לתובעת חלק מהפרש האגרה הנובע מהקטנת סכום התביעה ;

אני נכון לראות במתן צווי עיכוב ההליכים בעניינן של הנתבעות 4 ו- 5 כחודשיים לאחר הגשת התביעה בסכומה המקורי ומתן צו הכינוס בעניינו של הנתבע 1 כחודש לאחר מכן, כטעמים מיוחדים המצדיקים באופן עקרוני החזר הפרשי אגרה בגין הפחתת סכום התביעה. בהקשר זה אציין שוב כי לא מצאתי כי הבקשה לתיקון סכום התביעה בעקבות פתיחת הליכי חדלות הפרעון בעניינם של נתבעים אלה הוגשה בחוסר תום לב מצד התובעת ואיני סבור כי מדובר בבקשה לתיקון

מטעמים טקטיים או מניפולטיביים.
שכן, כמתחייב מפתיחת הליכי חדלות הפרעון בעניינם של נתבעים אלה, ירד מספר הנתבעים מ-6 ל- 3 נתבעים ולא ניתן לשלול כי לשינוי נסיבות זה השלכה על היקף ההליך ועל סיכויי הצלחת התביעה בסכום המקורי שלה. כמו כן, התובעת טענה בבקשתה המתוקנת כי מצבם הכלכלי של הנתבעים
1, 4 ו-5 שבגינו נקלעו להליכי חדלות פרעון, לא היה ידוע לה במועד הגשת התביעה והעמדתה על הסכום המקורי מעל 6 מיליון ₪ ואילו ידעה על כך מלכתחילה לא היתה מגישה תביעה בסכום זה. טענה זו, שנתמכה בתצהיר מטעם התובעת שצורף כתצהיר תומך לבקשה שבכותרת, לא נסתרה על ידי המשיבים.




יחד עם זאת, בכתב התביעה התובעת עתרה לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום התביעה שהועמד כאמור על 6,365,906 ₪ ללא הבחנה כלשהי בין חלקם של הנתבעים 1, 4 ו-5 לחלקם של המשיבים, כאשר בבקשה לתיקון כתב התביעה טענה התובעת כי המשיבים 3 ו-6 ערבו לחלק מחובות הנתבעות 4 ו-5 ואילו המשיב 2 ערב לחלק מחובות חברת "יחד באמונה בע"מ". התובעת לא ציינה בבקשת התיקון מהו חלקם של כל אחד מהמשיבים בחובות לפי הערבויות הנטענות על ידה וכן לא ביססה את הטענה שלפיה אין למשיבים (הנתבעים שנותרו) יכולת כלכלית "לפרנס את סכום התביעה"
בראיות כלשהן. בנסיבות אלו,אני סבור כי כאמור לעיל קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים עקרונית החזר הפרשי אגרה, אך לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את החזר מלא של הפרשי האגרה לפי תקנה 10(ד) לתקנות האגרות וזאת לאחר שלא הונחה בפני
תשתית מספיקה אשר תצדיק את מלוא ההפחתה בסכום התביעה המבוקשת על ידי התובעת.

בנסיבות ולאחר ששקלתי את כל השיקולים לעיל, מצאתי להורות על השבה חלקית של הפרש האגרה באופן שבו התובעת תשלם אגרה על התביעה אשר ממשיכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי, כאילו סכום התביעה עומד על הסכום המינימלי של תביעה המצויה בסמכות בית המשפט המחוזי, דהיינו סך של 2.5 מיליון ₪, והתובעת תהיה זכאית להפרש אגרה בגין ההפרש שבין סכום התביעה המקורי 6,365,906 ₪ ובין הסך של 2.5 מיליון ₪.


לעמדתי, העמדת סכום האגרה על הסכום המינימלי הנדרש לצורך התדיינות בבית המשפט המחוזי משקפת נכונה גם את הרציונל שהועלה על ידי כבוד השופט סוקול
בעניין "האוניה
rio
"
שלפיו סכום האגרה נדרש לשקף את עלות ההתדיינות ו"השימוש" שעושה התובע במשאבי מערכת המשפט, וממילא אך טבעי הוא כי תביעה כספית המתנהלת בבית המשפט המחוזי תחוייב לכל הפחות בסכום האגרה המינימלי הנדרש לניהול תביעה שכזו.

סיכומו של דבר אני מורה על המשך הדיון בתביעה בבית המשפט
המחוזי לאחר תיקון סכום התביעה כמבוקש, תוך השבה חלקית של האגרה ששולמה בפתיחת ההליך כמפורט בסעיף 32 לעיל.

אין באמור בהחלטתי לעיל כדי למנוע מהתובעת- המבקשת, אם תרצה בכך, למחוק את תביעתה, ולהגישה מחדש לבית המשפט השלום, והכל על פי שיקול דעתה ובדיקתה המשפטית באשר לתוצאות מהלך שכזה
על פי תקנות האגרות.

בנסיבות ועל אף שלא קיבלתי חלק נכבד מטענות המשיבים, אני מוצא לנכון לחייב את המבקשת –התובעת- בהוצאות המשיבים אך בסכום מתון של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.


אני קובע ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק ליום 5.2.2018 שעה 11:00.

הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים עד מועד הישיבה, לרבות הליכי גילוי ועיון במסמכים, ולצורך כך ניתן על ידי צו גילוי ועיון במסמכים כללי וספציפי.

כל צד המבקש להגיש בקשה שתידון בקדם המשפט יגישה עד ליום 1.1.2018. ועד למועד האמור תגיש התובעת גם את תגובתה לבקשה לחיובה בהפקדת ערובה .(בקשה מס' 6).



ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.











א בית משפט מחוזי 39795-12/16 רוני למנופאים בע"מ נ' סאלח בובו יהודה אבני, מיכאל איטח (פורסם ב-ֽ 13/11/2017)