פסקי דין על יולי פרודקשן | פסקי דין על אסתר שמילוביץ | פסקי דין על פיליפ שמילוביץ ואח' | פסקי דין על עומרי - השכרת ציוד לאירועים בע"מ

63771-09/17 רעא     15/11/2017




רעא 63771-09/17 יולי פרודקשן בע"מ, אסתר שמילוביץ, פיליפ שמילוביץ ואח' נ' עומרי - השכרת ציוד לאירועים בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 63771-09-17 יולי פרודקשן בע"מ
ואח'
נ' עומרי - השכרת ציוד לאירועים בע"מ




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקשים – המערערים:

1.יולי פרודקשן בע"מ
2.אסתר שמילוביץ
3.פיליפ שמילוביץ
4.עומרי שמילוביץ
5.אליה שמילוביץ

ע"י ב"כ עו"ד אבי הכספי


נגד


המשיב
ה:

עומרי - השכרת ציוד לאירועים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורי בן יוחנה




פסק דין


1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 30.7.17 בת"א 36838-03-14
ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע

פסק דין
מיום
19.6.17. כן הוגשה בקשת רשות הערעור על החלטות מיום 20.7.17 ומיום 26.7.2017.

2.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ביום 19.9.17 במסגרת ע"א 47695-09-17 אך כיוון שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה טרם הגשת הערעור לערכאה הדיונית והיא נדחתה, הדרך הנכונה היא הגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, כפי שפעלו המבקשים (ולא הגשת בקשה מקורית לעיכוב ביצוע לביהמ"ש המחוזי שדן בערעור.ראה: החלטת כב' השופט אטדגי מיום 19.12.16 בע"א 40094-12-16).

3.
פסק דינו של בימ"ש קמא ניתן בתביעה לסעד הצהרתי וצו עשה שהגישה המשיבה נגד המבקשים.



בכתב התביעה
נטען כי המשיבה היא חברה שעסקה בהפקת אירועים ובהשכרת ציוד לאירועים בדרום הארץ אשר לצורך מימון פעילותה המסחרית ורכישת ציוד גייסה הון שמקורותיו מכספים שהעביר בעל המניות היחיד בחברה - מר אנטון קוגן. כמנהל יחיד שימש
אחיו – מר דניס קוגן אשר הסתייע לניהול והפעלת התובעת בבני משפחתה של אשתו – נתבעת 5, אלה הם נתבעים 2-4.
נטען כי נתבעת 1 היא חברה בע"מ שהוקמה ע"י הנתבעים ועשתה שימוש פסול בפעילות מסחרית של התובעת, כאשר נתבע 4 שימש כבעל מניות יחיד בה.


בכתב התביעה עתרה התובעת כי בימ"ש יצהיר כי:
-
הציוד שנלקח ע"י הנתבעים ואוחסן במחסן ברחוב התושיה 13 באילת שייך לתובעת וכי על הנתבעים להשיבו במלואו לתובעת.
-
המשאית מסוג "ניסן" מ"ר 39-459-63 (להלן: "המשאית") שנרכשה ע"י התובעת ונרשמה במרמה על שמו של נתבע 4 (משיב 4) שייכת לתובעת ועל הנתבעים להשיבה לתובעת.
-
כי הנתבעים עשו דין לעצמם, נטלו את הציוד של התובעת שלא כדין וכי עליהם להשיבו לתובעת באופן מיידי.

בפסה"ד שניתן ביום 19.6.16
נקבע כי התובעת הוכיחה תביעתה במידה הדרושה במשפט
האזרחי , לאחר שבימ"ש קמא העדיף את גרסת עדי התובעת על פני עדויות הנתבעים.
במסגרת פסה"ד ניתנו
סעדים הצהרתיים לפיהם:
הציוד שהוצא ע"י
הנתבעים או מי מהם מהמחסן ברחוב התוכנה 3, אילת שייך לתובעת.
משאית מסוג ניסן מ"ר 39-459-63 שייכת לתובעת.
התובעת רשאית להעביר את המשאית על שמה במשרד הרישוי ולתפוס את החזקה בה.
כמו כן חויבו הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום האגרה ששולמה בצירוף
הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.


4.
להלן החלטות בימ"ש קמא שניתנו לאחר מתן פסה"ד:

א.
התובעת הגישה בקשה למתן סעדים זמניים לצורך הבטחת ביצועו היעיל של פסה"ד.


התובעת ביקשה צו מניעה למניעה ואיסור דיספוזיציה בציוד ובמשאית, צו עשה המורה לנתבעים להשיב לאלתר לידיה את הציוד והמשאית וכן צו על תנאי למינוי כונס נכסים לצורך חיפוש בחצרים ולתפיסת הציוד והמשאית.


בהחלטה מיום 4.7.17 נקבע:
"בהתייחס למשאית, ניתן

פסק דין
ברור ואין כל מניעה כי התובעת תפעל לתפיסתה
בהסתמך על פסק הדין.

בהתייחס לציוד הרי שמאחר שכפי שנקבע בפסק הדין לא ניתנה רשימת ציוד, וההצהרה שניתנה הינה כללית, אין מקום ליתן צווים ערטילאיים והבקשה בעניין זה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות".

בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.7.17 שהוגשה ע"י התובעת נדחתה אף היא בהחלטה מיום 10.7.17.

ב.
ביום 18.7.17 הגישה התובעת בקשה ליתן צו למשרד הרישוי להעביר את הבעלות במשאית על שם התובעת ולהורות על הסרת העיקולים שרובצים על המשאית בגין חובות נתבע 4.

בהחלטה מיום 19.7.17 התובעת התבקשה לצרף תדפיס מפורט של העיקולים ונתבע 4 ליתן תגובה.


בהחלטה מיום 20.7.17 נקבע כי משרד הרישוי ימציא לב"כ התובעת תדפיס פרטי העיקולים כמבוקש בבקשה שהוגשה מטעם התובעת באותו יום.

לאחר שהומצא דו"ח עיקולים מטעם משרד הרישוי, ביום 26.7.17 ניתנה החלטה לפיה:
"בעקבות פסק הדין שניתן על ידי ביום 19.6.17, הנני מורה כי הבעלות על המשאית מסוג ניסן מ.ר. 39-459-63 הרשומה ע"ש שמילוביץ עמרי ת.ז. 303121495 תועבר במשרד הרישוי ע"ש חברת עמרי השכרת ציוד לארועים בע"מ ח.פ. 514765445, כן אני מורה על מחיקת כל העיקולים הרשומים על המשאית טרם ביצוע העברת הרישום".


ג.
המבקשים הגישו ביום 27.7.17 בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד מיום 19.6.17 עד לדיון בערעור שהם מתכוונים להגיש על כל ראשיו של פסה"ד.

נטען כי לא ניתן יהיה להיפרע מן המשיבה במידה והערעור יתקבל. עוד נטען באשר לסיכויי הערעור, כי בימ"ש קמא שגה בפסה"ד בעניינים שונים.
הבקשה נדחתה.
בהחלטת בימ"ש קמא
מיום 30.7.17 נקבע:
"מדובר ב

פסק דין
כספי ועל פי פסיקה עקבית של בית המשפט העליון,
אין מקום בד"כ
לעיכוב ביצוע של פסק הדין עקב הגשת ערעור.
אין מדובר באחד המקרים החריגים שבהם יש מקום לעיכוב ביצוע של

פסק דין
כספי
הבקשה נדחית".

מכאן הבר"ע שלפני.

5.
המבקשים מבקשים בבקשת רשות ערעור לבטל את החלטות בימ"ש קמא מימים 20.7.17, 26.7.17 ו- 30.7.17, לעכב את פסה"ד ולהחזיר את המצב לקדמותו (המשאית רשומה במשרד הרישוי על שם נתבע 4 ועליה רובצים עיקולים שנרשמו במסגרת עסקו).

מבוקש צו מניעה זמני לפיו המשאית תישאר בידי המבקשים עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשים עיכוב ביצוע התבקש נגד פס"ד שכולו צו הצהרתי על בעלות בציוד ובמשאית (ולא פס"ד כספי).

נטען כי ההחלטה בנוגע
למחיקת העיקולים ניתנה בהעדר סמכות שכן בימ"ש קמא סיים מלאכתו לאחר מתן פסה"ד. ההחלטה ניתנה בהעדר נימוק, ללא שקילת טענות המבקשים, תוך התעלמות מזכויות צדדי ג' שהטילו עיקולים
על המשאית ואי מתן זכות תגובה למבקשים או לנושים.

בנוסף נטען כי למשיבה חובות רבים ועל כן אם המבקשים יזכו בערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.


לחלופין, במידה ולא יעוכב ביצוע פסה"ד ויוחזר המצב לקדמותו וככל שהמשאית כבר עברה על שמה של המשיבה מבוקש להטיל צו עיקול זמני על המשאית וצו מניעה לפיו המשאית תישאר בידי המבקשים (סעיף ו' לבר"ע בחלק של "המבוא").








6.
המשיבה מבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור ומסכימה לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור.
לטענת המשיבה המבקשים לא הצביעו על טעם המצדיק ביטול ההחלטה ולא הצביעו על טעם המצדיק עיכוב ביצוע פסה"ד.

המשיבה מציינת בתשובתה כי
הבעלות במשאית עברה במשרד הרישוי על שם המשיבה.

לטענת המשיבה מדובר בפס"ד במסגרתו נקבעו חיובים כספיים ברורים לצד סעדים הצהרתיים והמבקשים ממילא לא פירטו והסבירו את ההצדקות לעיכוב החיובים ההצהרתיים בפסה"ד.

נטען כי ההחלטה מיום 26.7.17 ניתנה בסמכות מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984, מדובר בהחלטה בעלת אופי טכני, בהמשך לפסה"ד שניתן, ולמבקשים ניתנה זכות תגובה במסגרת ההליך שהתנהל. עם מחיקת העיקולים בהתאם להחלטה מיום 26.7.17 קיבלו כלל נושי מבקש 4 הודעות בדבר מחיקת העיקולים במסגרת תיקי ההוצל"פ ואף אחד מהנושים לא טרח לפנות בבקשה כלשהי. כמו כן, עם הכרעת ההליך לטובת המשיבה פוקעות למפרע כל זכויות משיב 4 במשאית והעיקולים שהוטלו על זכויות נחזות אלו.

נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה.
המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשיבה הינו תוצר ישיר של פעולות המבקשים. המשיבה פועלת לשיקום פעילותה והסדרת חובותיה כלפי נושיה. המשיבה הינה חברה פעילה וחובותיה הינם בסך 30,000 ₪ (סכום זעום).

אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד הדבר ייפגע אנושות בזכויות המשיבה לקבל את פירות זכייתה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 502967-10-17 (להלן: "תיק הוצל"פ") שנפתח על ידה נגד המבקשים והמבקשים ינצלו את הזמן להבריח נכסים השייכים למשיבה.

עוד נטען כי לערעור אין סיכויים להתקבל וכי בבעלות המשיבה רכוש העולה עשרות מונים על סכום ההוצאות אותו תצטרך להשיב למבקשים ככל שיתקבל הערעור.

עוד נטען כי הבקשה לעיקולים זמניים לא נזכרה בבקשה לעיכוב ביצוע בבימ"ש קמא, ולכן המבקשים מנועים מלהעלות טענות בעניין זה כעת וממילא לא הצביעו על טעמים להצדיק את הטלת העיקולים.



7.
לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, המבקשים ביקשו ביום 13.11.17 זכות להשיב לתגובה בצירוף מסמכים.

לא מצאתי כי בנסיבות שלפני יש צורך
במתן זכות תשובה לתגובה ואיני נעתרת לבקשה זו.

8.
להשלמת התמונה אציין כי ביום 29.10.17 הגישו המבקשים בקשה לביטול עיקולים שהוטלו עליהם בתיק ההוצל"פ וכן על עיכוב הליכי הוצל"פ עד להכרעה בערעור.

בהחלטת כב' הש' רחל ברקאי מיום 2.11.17 נקבע כי:
"בקשת המבקשים לביטול עיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הוצל"פ יש להפנות לתיק ההוצל"פ.
ככל שמבוקש עיכוב הליכי הוצל"פ ו/או עיכוב ביצוע פסק הדין שבמהותו הינו סעד הצהרתי, אזי, בהינתן הטענות הנטענות בבקשת רשות הערעור ומבלי לקבוע מסמרות בנדון ניתן בזאת צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת בתיק זה, בסייג ולפיו אין לעכב הליכי עיקול ברישום בלבד".

9.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל וכי יש מקום לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור ברובו, מהנימוקים כדלקמן:

10.
נקודת המוצא היא כי יש לגלות ריסון בקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות לעיכוב ביצוע.
התערבותה של ערכאת הערעור בעניינים אלה תהא שמורה למצבים בהם מתעורר צורך למנוע עוול או נזק
(רע"א 5096/16 רוזנשיין נ' רוזנבלום, סעיף 14 להחלטת כב' הש' ד' ברק-ארז (4.1.2017)).


סעד של עיכוב ביצוע נמנה על "משפחת" הסעדים הזמניים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם אלא במקרים חריגים (ראה לעניין זה: רע"א 8284/14 קורקוס נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (29.12.14) סעיף 10 ופסקי הדין הרבים שאוזכרו שם).


המקרה שלפני נופל לטעמי לגדר החריג המצדיק התערבות.

11.
בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב
את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ובהתאם להלכה הפסוקה על המבקש עיכוב ביצוע של פס"ד לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים:
האחד
כי סיכויי הערעור טובים.
השני
כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם הביצוע לא יעוכב והמבקש יזכה בערעור בסופו של יום.
בין שני השיקולים מתקיימת "מקבילית כוחות"; ככל ששיקולי מאזן הנוחות בעלי משקל רב יותר, הצורך לשכנע כי סיכויי הערעור טובים יפחת, ובלבד שאין מדובר בערעור סרק (ראה: ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל, סעיף 9
להחלטת כב' הש' זילברטל
(12.11.14); ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני, סעיף 7 להחלטת כב' הש' ד' חשין
(10.12.06)).

12.
במקרה דנן, אין עסקינן ב

פסק דין
לחיוב כספי שרק במקרים יוצאי דופן מעכבים ביצועו, כי אם ב

פסק דין
הצהרתי.

הגם שלכאורה ומבלי לקבוע מסמרות נראה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים הואיל ופסה"ד מתבסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהם , מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה וזאת בהתחשב בכך שעסקינן בסעדים הנוגעים
לבעלות וחזקה בציוד ובמשאית ואי היענות לבקשה עלולה ליצור מצב בו לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והמערערים יזכו בערעורם.
אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המערערים בשים לב לכך שהמשיבה בתגובתה לא הצביעה על כל נזק ממשי שייגרם לה כתוצאה מעיכוב ביצוע החלטת בימ"ש.
לעומת זאת, דחיית בקשת העיכוב עלולה להפוך את החלטת ביהמ"ש לחלוטה וההכרעה בערעור תהפוך לאקדמית.


לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לעכב את ביצועו של פסה"ד שניתן ביום 19.6.17 עד למתן הכרעה בערעור.

ניתן בזה צו לעיכוב ביצוע
פסה"ד מיום 19.6.17, עד למתן החלטה בערעור, ככל הנוגע לציוד.

עם זאת, בנוגע למשאית, בשים לב לעובדה שהמשיבה ציינה בתגובתה לבר"ע (סעיף 33) כי הבעלות במשאית במשרד הרישום רשומה כעת על שמה, הרי שלא ניתן באמצעות
צו לעיכוב ביצוע להשהות את ביצוע הסעד ההצהרתי שנקבע בפסה"ד לגבי המשאית ולמנוע יצירת עובדות בשטח אשר יהיה קשה לשנותן.
לפיכך,
מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשים ליתן סעד זמני
בהתאם לסמכותי עפ"י תקנה 467 (ב) לתקסד"א.

יובהר כי השיקולים שעל ביהמ"ש לבחון לצורך מתן סעד זמני זהים לשיקולים שנשקלו לעיל בנוגע לעיכוב ביצוע (ראה לעניין זה: רע"א 5223/15 מזרחי נ' עו"ד ורסנו לי, סעיף 7 להחלטת כב' הש' דנציגר (10.8.15)).

זאת ועוד;
משהועברה המשאית לבעלות המשיבה


מתייתר הצורך להכריע בבקשת המבקשים באשר לביטול החלטת בימ"ש קמא מיום 26.7.17 והחזרת את המצב לקדמותו כך שהמשאית תהא רשומה במשרד הרישוי על שם משיב 4 יחד עם העיקולים שנרשמו במסגרת העסק.
באשר להחלטה מיום 20.7.17 לא מצאתי כי טעם המצדיק את ביטולה.

13.
לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל ברובו כך שהחלטת בימ"ש קמא שניתנה ביום 30.7.17 תבוטל.

כאמור, ככל הנוגע לציוד ניתן בזה צו לעיכוב ביצוע פסה"ד מיום 19.6.17 עד להכרעה בערעור.
בנוגע למשאית - ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה או מי מבעלי התפקידים בה להעביר בעלות במשאית.
צו זה מותנה בהפקדת התחייבות עצמית וכן הפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד בסך 40,000
₪ וזאת עד ליום 21/11/17.
ככל שהמבקשים לא יפקידו את הערבות במועדה, יפקע הצו.

14.
המשיבה תישא בהוצאות המבקשים
- המערערים ובשכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.
העירבון שהופקד ע"י המבקשים – המערערים יוחזר להם באמצעות בא כוחם.

15.
המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.


ניתן היום,
כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 63771-09/17 יולי פרודקשן בע"מ, אסתר שמילוביץ, פיליפ שמילוביץ ואח' נ' עומרי - השכרת ציוד לאירועים בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2017)