פסקי דין על מוחמד חאג' | פסקי דין על חאלד חאג' | פסקי דין על איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח |

47460-05/17 רעא     14/11/2017




רעא 47460-05/17 מוחמד חאג' נ' חאלד חאג', איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 47460-05-17 חאג' נ' חאג' ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



לפני כבוד השופט שמואל מנדלבום



המבקש
מוחמד חאג'


נגד

המשיבים
1. חאלד חאג'
2. איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין

פתח דבר
זוהי בקשת רשות ערעור (להלן-"הבקשה") על החלטת בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת פנינה לוקיץ')(להלן-"ההחלטה") שניתנה ביום 21.5.17
בת.א. 35461-10-16, בהעדר הצדדים, ובה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והנוירולוגי, שהוגשה מכוח תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן-"תקנות המומחים").
רקע
המבקש, מוחמד חאג'
יליד 1993 (להלן-"המבקש") נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.8.16, עת נסע ברכב שהיה נהוג בידי המשיב 1 והמבוטח אצל המשיבה 2. אין חולק כי במהלך התאונה נפתחו כריות האוויר ברכב בו נסע המבקש עקב התנגשות הרכב ברכב של צד ג'.

על פי כתב התביעה והתיעוד הרפואי שצורף לבקשה, ממקום התאונה הובהל התובע למיון במרכז הרפואי לגליל בנהריה. במיון אובחנה אצל
המבקש חבלת חזה ראש והמבקש התלונן על כאבים בכל עמוד השדרה, ללא איבוד הכרה, ללא הקאות עם בחילות. המבקש נבדק ועבר צילומים ללא עדות לחזה אוויר וללא עדות לשברים ושוחרר לביתו עם המלצות, בין היתר, למנוחה בבית למשך 3 ימים, המשך מעקב אורתופדי לפי הצורף במסגרת קופת חולים.

בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה, הגיש המבקש לבית המשפט קמא תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 וביקש מינוי מומחים רפואיים בתחומים הנוירולוגי, א.א.ג., הנפשי והאורתופדי לפי תקנה 2 לתקנות המומחים.


החלטת בית המשפט קמא
בית המשפט קמא קיבל בהחלטה את הבקשה למינוי מומחה בתחום א.א.ג
לאחר שמצא כי יש בתיעוד הרפואי ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום זה, וזאת, כפי נימק בית המשפט קמא, לאור תלונת המבקש על חבלה אפשרית באוזן שהופיעה יומיים לאחר התאונה וממצא בבדיקת השמיעה שבוצעה למבקש אשר יכול להעיד על אפשרות לקיומה של נכות בתחום האמור כאשר שאלת הקשר הסיבתי צריכה להבחן על ידי המומחה שימונה.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה למינוי מומחים ביתר התחומים: הנפשי, הנוירולוגי והאורתופדי וזאת, נימק, בהעדרה של ראשית ראיה לאפשרות כי נותרה נכות בתחומים אלו.

אשר לתחום הנפשי והנוירולוגי- בית המשפט קמא קבע כי אין בחומר הרפואי שצורף כתמיכה לבקשה בתחומים אלו "אפילו ראשית –ראשיתה של אפשרות לקיומה של נכות". בית המשפט קמא הוסיף ונימק כי הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו למבקש היו תקינות כולן והמבקש כלל לא הופנה לבדיקה בתחום הנפשי ולא תועדו תלונות בתחום זה.

אשר לתחום האורתופדי, בית המשפט קמא דחה כאמור את הבקשה למינוי מומחה בתחום זה שכן קבע כי למרות שתועדו תלונות בגין כאבי גב וצוואר בהמשך התקופה לאחר ששוחרר המבקש מהמיון וזאת על אף שממה שתועד בתיעוד הראשוני מחדר המיון מיום התאונה ניתן ללמוד כי מדובר בפגיעה קלה בתחום האורתופדי ואף שצויין בדו"ח סיכום טיפול מהמכון לפיזיותרפיה כי לאחר 12 טיפולים פיזיותרפיים
קיימת מגבלה בתנועה וכי הטיפול הוריד את דרגת הכאב במידה מסויימת, לא נמצא תיעוד בדבר המשך קיומה של הגבלה בתנועה או קיומם של ממצאים הדמייתיים המעידים על אפשרות קיומה של נכות צמיתה – להבדיל מנכות זמנית בסמוך לאחר התאונה. מנימוקים אלה, בית המשפט קמא לא מצא מקום למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

כאמור, הבקשה שבפני
היא בקשה להרשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה למינוי מומחים בתחום הנוירולוגי והאורתופדי.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, בית המשפט קמא טעה בהחלטתו לדחות את הבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים האורתופדי והנוירולוגי. לטענתו, בחומר הרפואי הרב שהונח בפני
בית המשפט קמא (ואשר צורף לבקשה) קיימת הרבה יותר מראשית ראיה ואף אפשרות ממשית לקיומה של נכות בתחומים אלה וכי בוודאי קיימת הצדקה למינוי מומחים רפואיים בשני התחומים בהתאם לרף שנקבע בפסיקה.

לטענת המבקש,
בהתאם לפסיקה הנוהגת אין אפילו צורך בקיומה של ראשית ראיה לנכות אלא די בחשד כלשהו לפגיעה כדי להורות על מינוי מומחה רפואי.

המבקש טוען כי החלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה
הינה החלטה שגויה מיסודה שנתקבלה ללא הנמקה מבוססת וכי הנימוקים שניתנו לה שגויים בתכלית לאור החומר הרפואי שעמד בפני
בית המשפט קמא.

אשר לתחום האורתופדי:
המבקש טוען כי בפני
בית המשפט קמא עמדו תלונות מתועדות על הגבלות תנועה ניכרות בעמוד השדרה וכן עמדו תוצאות בדיקות הדמיה
c.t.
אובייקטיביות שהדגימו בלטי דיסק עם לחץ על השק התקאלי, שלטענת המבקש נותנות הסבר מעשי לתלונותיו, הולמות באופן מוחלט את סוג הפגיעה בתאונה ומדגימות חשש אמיתי לקיומה של נכות.

המבקש טוען כי בית המשפט קמא שקבע כי מהתיעוד הרפואי לא ניתן ללמוד על אפשרות קיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהפגיעה בתאונה, שם את עצמו כמומחה רפואי וזאת בניגוד להלכות המפורשות שהותוו בבית המשפט העליון ולפיהן בית המשפט הדן בבקשה למינוי מומחה לפי תקנות המומחים אינו יכול לשים עצמו כמומחה ולקבוע מתי יש נכות צמיתה ומתי יש נכות זמנית.

אשר לתחום הנוירולוגי
-
לטענת המבקש, בית המשפט קמא התעלם לחלוטין במישור הפגיעה הנוירולוגי הנושק לטענתו לאורתופדי. שכן, לטענת המבקש, בתאונה נגרמה לו פגיעה מסוג
whiplash injury
שהינה פגיעה משמעותית המערבת גם פגיעה בגידים ובעצבים ואין ספק כי פגיעה מסוג זה משליכה גם על התחום הנוירולוגי ודי בכך כדי לצדיק מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי.

בנוסף לכך המבקש טוען כי במקרה דנן קיים תיעוד מפורש אודות פגיעת הראש כבר בתיעוד הראשוני לאחר התאונה, לרבות במסמכי המיון בהם
תועדה פתיחת כריות האוויר במהלך התאונה. בהמשך, מוסיף המבקש, תועדו תלונותיו על כאב ראש, עם הרגשת נימול בראש וכן על "אירועים של הרגשת רדימות, זרמים בקרקפת מימין פעם לשבוע, אירוע הנמשך עד שתי דקות". המבקש טוען עוד כי הממצא-לחץ על השק התקאלי שנמצא בבדיקת ה-
c.t.
, מחייב בדיקה בידי נוירולוג.

לטענת המבקש, העובדה שבבדיקה הנוירולוגית שביצע לא נמצא המקור לתלונותיו אינה מונעת מינוי מומחה רפואי שכן הבדיקה הגופנית נעשתה לפני בדיקת ההדמייה ואין תיעוד כי בוצעה למבקש בדיקה נוירולוגית משמעותית ששללה את התסמינים.

לאור האמור, המבקש טוען כי הונחו בפני
בית המשפט קמא מסמכים רפואיים המצדיקים מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי ובדחיית הבקשה ברכיב זה נמנעה מהמבקש האפשרות לבסס את הנכות הנטענת בתחום האמור ואת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. בהקשר זה מדגיש המבקש כי אין כל דרך אחרת להוכיח את נכויותיו הרפואיות, זולת מינוי מומחים מטעם בית המשפט ועל כן אי המינוי מהווה במקרה דנן צעד דרקוני וקיצוני שעלול לגרום למבקש נזק רב וכי בית המשפט יכול היה לנקוט בצעד פחות קיצוני כגון קיזוז שכר המומחה מהפיצוי שייפסק למבקש ככל שלא תיקבע בסופו של יום נכות בתחום הנוירולוגי.

תשובת המשיבים
המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט קמא נשוא הבקשה.

לטענת המשיבים, הבדיקות שבוצעו למבקש בתחום האורתופדי והנוירולוגי לאחר התאונה היו תקינות והמבקש לא צירף כל חומר רפואי המעיד על בעיה רפואית או קשר סיבתי בגין הפגיעה הנטענת
לבין התאונה אשר מצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחומים האמורים.

המשיבים טוענים כי בית המשפט קמא בחן את התיעוד הרפואי שצורף לבקשה והגיע למסקנה מנומקת מדוע אין מקום למינוי מומחים בתחומים האמורים.

בהתייחסם לתחום האורתופדי, המשיבים טוענים כי מהתיעוד הרפואי עולות תלונות סובייקטיביות של המבקש על כאבים לא ממוקדים במקומות שונים בגופו כמו בכתף, או כאבים ורגישות מעל המותן או כאבים מעל גב תחתון ובצוואר, שאין בהן כדי להקנות נכות על פי מבחני תקנות המוסד לביטוח לאומי ואינן מהוות ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה רפואי.

המשיבים טוענים כי בלטי הדיסק שנמצאו בבדיקת ה-
c.t.

שבוצעה למבקש כ-5 חודשים לאחר התאונה אינם קשורים לחבלה מטראומה, במיוחד כשמדובר באותו ממצא במספר מרווחי חוליות,
וכי התיעוד הרפואי אינו מעיד על קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בתחום האורתופדי לבין התאונה אשר מצדיק מינוי מומחה רפואי.
בהקשר זה הפנו המשיבים לתיעוד רפואי מעברו של התובע (שצורף לתגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור), עובר לתאונה נשוא התביעה, המלמד לטענתם על פגיעות אחרות בתחום האורתופדי אצל התובע ושאינן קשורות לתאונה ומבקשים לקבוע כי תלונותיו של המבקש בתחום האורתופדי נובעות מתאונות קודמות ולא מהתאונה נשוא הדיון.

בהתייחסם לתחום הנוירולוגי, המשיבים טוענים כי התיעוד שצורף לבקשה אינו מעיד על קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בתחום הנוירולוגי אשר מצדיק מינוי מומחה רפואי ואין בו עדות ולו לראשית –ראשיתה של ראיה על פגיעה בתחום הנוירולוגי. המשיבים מפנים לסיכום הייעוץ מיום 9.2.17 אצל הנוירולוגי ד"ר סמי וליד שבהתייחס לתלונותיו של המבקש על אירועים של הרגשת רדימות וזרמים בקרקפת מימין פעם לשבוע רשם כי מדובר בתלונה לא ספציפית כאשר הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה ואף קבע כי אין צורך בבירור או טיפול מיוחד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות הטענות שהועלו בדיון שהתקיים בפני
ביום 18.7.17, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור ככל שהיא מתייחסת להחלטת בית המשפט קמא שלא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי ולקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי ולהלן אנמק;
המסגרת הנורמטיבית
:
תחילה יש לציין כי ההחלטה נשוא הערעור הינה "החלטה אחרת" של בית המשפט השלום ועל פי
סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984
מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט השלום בעניין אזרחי תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אכן הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
מלשון הסעיף נלמד כי לשם מתן רשות ערעור על החלטת ביניים מוטל על המבקש להצביע על עילה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה מעין זו, וזאת על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל.

בפסיקה נקבע כי ככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים; יפים לעניין זה דבריו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (כתוארו אז) ברע"א 6514/10
פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר
(פורסם בנבו, 22.5.11) לפיהם:

"במרביתם של המקרים, אין זכויותיהם של הצדדים או יעילות הדיון נפגעים כתוצאה מדחיית ההכרעה במכלול השגותיהם של הצדדים עד לאחר מתן

פסק דין
סופי. כך הוא הדבר באשר לערעור על החלטות ביניים ככלל...".
כבר נפסק כי ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על החלטה אחרת תיבחן בהתאם למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים (
רע"א 7682/06
אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' אלוש
(פורסם בנבו), מיום 25.6.2007).

בענייננו, לא צריכה להיות מחלוקת על נחיצותה של בחינת החלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה למינוי מומחים רפואיים כבר כעת וזאת לאור השלכותיה על תביעה לפי חוק
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975
שבמסגרתה התובע אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה ועל כן קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור במובן סע' 52(ב) לחוק בתי המשפט.


אשר לביקורת הערעורית על אי -מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתביעות לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן-"חוק הפלת"ד") ותקנות המומחים שהותקנו מכוחו-
כבר נפסק כי עקרון יסוד בתחום זה הוא, שכיוון שהתובע- הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה (להבדיל מתביעה נזיקית שאינה מכוח חוק הפלת"ד) על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני
התובע. כך שדחיית בקשה למינוי מומחה, כמוה, במידה מסויימת, כדחיית התביעה (או חלקה הנוגע לנכות מסויימת). מכאן הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה.
[ראו: פסק דינו של כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.12) (להלן-"עניין הראל") בפסקה 8, והאסמכתאות המפורטות שם].

בשל חשש זה, ובשל העוול העלול להיגרם לתובע -הניזוק בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, על בית המשפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפלת"ד לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה וההלכה המושרשת בפסיקה קובעת כי לא נדרשת ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסויים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום וכי די בראשית ראיה המצביעה על אפשרות לקיומה של נכות עקב התאונה [רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון פ"ד מד(2) 216 ו-רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136 בעמ' 138-139]. עוד הוטעם בהקשר זה כי כיוון שעל התובע להראות שיש אפשרות לקיומה של נכות עקב התאונה, הרי שהמסמכים הרפואיים עליהם הוא נסמך אמורים לבסס גם את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנכות הנטענת, אך בהקשר זה נפסק כי בית המשפט עשוי להסתפק גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי ובכל מקרה די בראשית ראיה לקשר הסיבתי כשם שדי בכך לעניין עצם קיום הנכות [ראו "עניין הראל" בפסקה 9].
לאור האמור נקבע גם כי במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם ("עניין הראל" בפסקה 8)

עקרונות אלה משליכים גם על מידת התערבות ערכאת הערעור, במיוחד כאשר הערכאה הדיונית מחליטה שלא למנות מומחה. אמנם כן, ניתן יהיה לערער על דחיית הבקשה למנות מומחה במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא שכאשר בשלב הדיון בבקשה למינוי מומחה כבר ברור, שעל פי הדין יש למנות מומחה, אין כל טעם להמתין לסיום ההליך, מה גם שמדובר בבחינה פשוטה יחסית. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי חוק הפלת"ד תעמוד, איפוא, לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור ("עניין הראל" בפסקה 8).

על רקע העקרונות שלעיל יש לבחון את הבקשה לרשות ערעור שבפני
;

31.
בהתייחס לבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי
– אני סבור , בניגוד למסקנת בית המשפט קמא, כי המבקש עמד ברף של 'ראשית ראיה', ולמיצער, הספק צריך לפעול לזכותו ויש להותיר לקביעת המומחה אם נותרה למבקש הגבלה בתנועות ע"ש צווארי-מותני, או כל הגבלה או נכות אחרת בתחום האמור
ו
זיקתה לתאונת הדרכים נשוא התביעה;

כפי שתועד במסמכים הרפואיים, כבר במיון במרכז הרפואי לגליל, אליו הובהל ממקום התאונה, התלונן המבקש על חבלת חזה ראש ועל כאבים בכל עמוד השדרה. למחרת, ביום 8.8.17, המבקש נבדק ע"י רופא אורתופד שבבדיקה מצא אצל המבקש רגישות במימוש קו האמצע בצוואר ורגישות בע"ש תחתון וסיכם "ללא עדות לבעיה אורתופדית חריפה" והמבקש שוחרר לביתו עם המלצות שונות, בין היתר, טיפול פיזיותרפי בקופת חולים ומעקב אורתופדי לפי הצורך במסגרת קופת חולים. ביום 10.8.16, כשלושה ימים לאחר התאונה, התלונן המבקש בפני
רופא משפחה, בין היתר, על כאבים באיזור כתף וחזה מצד ימין -איזור החבלה- ובבדיקה נמצא כי תנועות הכתף ובית החזה מכאיבות. יומיים לאחר מכן, המבקש פנה שוב למיון במרכז הרפואי לגליל עקב כאבי מותן ימין ובבדיקה גופנית נמצאה רגישות בניקוש מעל למותן מימין. המבקש שוחרר מהמיון, בין היתר, עם המלצה למעקב אורתופדי במסגרת אמבולטורית והומלץ עוד על ביצוע בדיקת
c.t.

ע"ש גבי/מותני במסגרת אמבולטורית. ביום 27.8.17 נבדק המבקש על ידי רופא אורתופד שתיעד כי המבקש עדיין מתלונן על כאבים ורגישות מעל גב תחתון, הגבלה בתנועות, כאבים בצוואר והרגשת קליקים בצוואר והרופא הפנה את המבקש לטיפולי פיזיותרפיה והמליץ על מנוחה. תלונותיו של המבקש כפי שתועדו כבר במסמך חדר המיון הראשוני מיום התאונה וממצאי הבדיקות שבוצעו לו-במיון ועל ידי הרופאים שטיפלו בו לאחר התאונה ( רופא המשפחה ורופא אורתופד) מצביעים ביחד על ראשית
ראיה לקיומה של נכות בתחום האמור כתוצאה מהתאונה,
גם אם לא ברף גבוה, ומתקיים אפוא הצורך במינוי מומחה רפואי, אשר במסגרת מומחיותו והידע הרפואי שבידיו יסייע לבית המשפט בשאלת קיומו של חשש לפגיעה של ממש במבקש וזיקתו לתאונת הדרכים נשוא התביעה.


יתרה מכך, על פי התיעוד הרפואי המבקש החל לקבל טיפולים פיזיותרפיים כבר ביום 3.9.16, דהיינו כחודש לאחר התאונה, וסיים 12 טיפולים במהלך חודש ימים (סיום טיפולים ביום 3.10.16). מכאן ניתן לראות כי הוכח רצף טיפולי מסויים שהתחיל בסמוך לאחר התאונה ושגם בו יש כדי להצביע על ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום האורתופדי ועל זיקתה לתאונה הנדונה.


על ראשית ראיה לקיומה של נכות מסויימת בתחום האורתופדי ניתן ללמוד גם מדו"ח סיכום טיפול ביניים / סופי מיום 3.10.16 מטעם המכון בו קיבל המבקש את הטיפולים הפיזיותראפיים, שם דווח, בין היתר כדלקמן:

"בעקבות הטיפול: המטופל מדווח על הקלה יחסית .....אך עדיין יש החמרה בכאבי גב תחתון וצוואר אחורי בעת ישיבה ממושכת ליותר מ 90 דקות הליכה ממושכת ליותר מ 300 מטר ובזמן שינויי תנוחה בשינה, הגבלה בטווחי תנועה בעיקר כיפוף ויישור גב תחתון רוטציה צווארית ימין+שמאל, כוח גס ירוד עקב כאבים זוקפי גב 4/5 מיישרי צוואר 4/5 +, רגישות במישוש מעל חוליות צוואריות .....וחוליות לומבריות....., ספזם שרירי קל בשרירים פאראוורטיברליים ע"ש צווארי מותני....חוזר לרופא המטפל".

על פי מסמך רפואי מיום 7.12.16 המבקש המשיך להתלונן על כאבים והגבלה בצוואר וגב תחתון שמקרינים לרגל שמאל עד כף רגל עם נימול ועקב תלונות אלה הופנה על ידי רופא אורתופד לבדיקת
c.t.

ע"ש צווארי –מותני. הבדיקה בוצעה ביום 19.1.17 והדגימה בלטי דיסק דיפוזיים קלים עם מגע בשק התקאלי בגובה

l3-l4


ו-
l4-l5
.
גם בממצאים אלה של בדיקת
c.t.
שבוצעה למבקש כשמספר חודשים בלבד לאחר התאונה יש לראות כראשית ראיה לקיומה של נכות כלשהי בתחום האורתופדי וזאת, נוכח תלונותיו של המבקש שכבר תועדו במסמך הרפואי הראשוני מיום התאונה ובשים לב לרצף בתלונות במשך מספר חודשים עד הבדיקה וכן בשים לב לדו"ח הסיכום מטעם המכון שבו קיבל המבקש את סדרת הטיפולים הפיזיותראפיים.

בהקשר זה אציין כי טענת המשיבים לפיה הממצאים של בלטי הדיסק אינם קשורים לחבלה מטראומה, במיוחד כשמדובר באותו ממצא במספר מרווחי חוליות וכי כפי שטענו בדיון שהתקיים בפני
כי ממצאים אלה אינם חריגים (ש' 3 בעמ' 4 לפרוט') דינה להידחות בשלב זה מאחר ומדובר בטענה בעניין שבמומחיות שיש להותיר אותו לקביעת המומחה שימנה בית המשפט בהתאם להסדר הקבוע בחוק הפלת"ד והתקנות מכוחו. כך גם אני קובע באשר למסקנת בית המשפט קמא לפיה לא הונח בפני
ה תיעוד אודות "ממצאים הדמייתיים המעידים על אפשרות קיומה של נכות צמיתה
(להבדיל מנכות זמנית בסמוך לאחר התאונה)" ולעמדתי יש להותיר קביעה זו למומחה הרפואי שימונה ואותם הדברים אמורים גם ביחס לטענת המשיבים אודות מצב רפואי קודם אצל המבקש כעולה ממסכים רפואיים מעברו שצורפו לתשובתם לבקשה וזאת מבלי להידרש לשאלה אם המסמכים הוגשו כדין בשלב של תשובה לבקשת רשות ערעור.

מן המקובץ לעיל, אני סבור כי המבקש עמד ברף של "ראשית ראיה" המצדיק מינוי מומחה בתחום האורתופדי ו
מכל מקום,
היה וייקבע על ידי המומחה שלא נותרה נכות למבקש, ינוכה שכר טרחת המומחה מהפיצוי שייפסק לזכותו.

בהתייחס לבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי-
אני סבור כי החלטת בית המשפט קמא שלא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי מעוגנת בחומר הרפואי שהוגש בפני
ו לצורך הבקשה למינוי המומחה בתחום האמור ומסקנתו מקובלת עלי ודין הבקשה לרשות ערעור ברכיב זה להידחות;
בשונה מהתחום האורתופדי, אין בחומר הרפואי שהוגש כדי להצביע על "ראשית ראיה" לקיומה של נכות בתחום הנוירולוגי ואף לא ברף הנמוך ;

ממצאי הבדיקות שבוצעו למבקש בתחום האמור תועדו כתקינים. בתיעוד הראשוני מחדר המיון מיום התאונה דווח כי למבקש בוצעה בדיקה נוירולוגית גסה שממצאיה היו בגדר הנורמה ללא כל חסר עצבי. ביום 20.9.16 התלונן המבקש על "טשטוש בראיה" (תלונה שתועדה ובצידה סימן שאלה) מבלי שנרשם דבר בהתייחס לתלונה זו בהמשך. ניתן להניח כי תלונה ראשונה של המבקש בתחום האמור היתה לפי התיעוד הרפואי ביום 15.12.16 (כארבעה חודשים לאחר התאונה) בביקור של המבקש אצל רופא המשפחה, שם התלונן על כאב ראש עם הרגשת זרם חשמלי ונימול בראש ובעקבות כך הופנה המבקש לבדיקת רופא נוירולוג שבוצעה ביום 9.2.17 וממציאה דווחו כתקינים ונרשם כי אין צורך בבירור או טיפול מיוחד פרט למעקב רופא מטפל.


מכל מקום, ככל שקיימת זיקה בין הפגיעה בתחום האורתופדי לפגיעה בתחום הנוירולוגי כפי שטוען המבקש בסעיפים
41 -45 לבקשת רשות הערעור, נוכח סוג הפגיעה שנגרמה בתאונה-
whiplash injury
ובשים לב לממצאי בדיקת ה-

c.t.
, דחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי בשלב זה, בהעדר ראשית ראיה לקיום נכות לפי דרישת הפסיקה, אינה בהכרח נועלת את השערים בפני
המבקש להוכחת טענותיו לנכות בתחום זה ואינה חורצת את גורל התביעה. שכן המומחה שימונה בתחום האורתופדי
יוכל להתייחס בחוות דעתו לשאלה האם נמצאו על ידו ממצאים רפואיים המצביעים על צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי לבדיקת תלונות המבקש שאינן בתחום מומחיותו.

סיכום
:
לאור האמור , ובהתאם להסכמת המשיבים להפעלת סמכותי על פי
תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984,
אני נותן רשות ערעור למבקש, ככל שהבקשה מתייחסת לתחום האורתופדי, ודן בטענותיו כאילו הוגש הערעור גופו ובהתאם אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה אשר זהותו תיקבע ע"י בית משפט קמא, ומומחה זה יחווה דעתו גם בשאלת הצורך אם קיים לעמדתו במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

כמו כן, הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה שלא למנות מומחה בתחום נוירולוגי נדחית בזאת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 47460-05/17 מוחמד חאג' נ' חאלד חאג', איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/11/2017)