פסקי דין על זיאדה עמאד | פסקי דין על ירון מדמוני | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

28020-01/15 א     16/11/2017




א 28020-01/15 זיאדה עמאד נ' ירון מדמוני, שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריות


ת"א 28020-01-15 עמאד נ' מדמוני ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
שלמה מיכאל ארדמן


תובעים

זיאדה עמאד


נגד


נתבעים

1. ירון מדמוני
2. שירביט חברה לביטוח בע"מ



החלטה

במסגרת תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם באזור יהודה ושומרון
(בשטח
c
על פי תעודת עובד ציבור שניתנה מטעם משרד הבטחון) הוגשה בקשה למינוי מומחה רפואי על פי הפרוצדורה שנקבעה בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים"). בתגובתם לבקשה טענו הנתבעים, בין היתר, כי נוכח מקום האירוע, לא חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפיצויים"), והתקנות לפיו, ולפיכך היה על התובע לפעול בדרך הקבועה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ולהגיש חוות דעת רפואית מטעמו.

בהחלטתי מיום 22.8.17, קבעתי, כי בטרם אכריע בבקשה למינוי מומחים רפואיים, מתבקשים הצדדים להגיש טיעונים בכתב בשאלה האם על הבקשה תחול הפרוצדורה החלה על תביעות על פי חוק הפיצויים, או זו החלה על תביעות נזיקין אחרות על פי תקנות סדר הדין האזרחי. תשומת לב הצדדים הופנתה בהחלטה האמורה, לפסיקה הסותרת של הערכאות הדיוניות בשאלה זו לגבי תביעות בשטחי איו"ש (ראה למשל: ת.א. (שלום י-ם) 18675-12-14 סמארה נ' גולאני [ניתן ביום 28.4.2015]; ת.א. (שלום ת"א) 13627-12-11 שחאדה רמדאן סמוח נ' קבאני [ניתן ביום 1.2.2015]).

כעת באה העת להכריע בתיק זה בשאלה האמורה.

התובע טוען כי יש לאמץ את הפרוצדורה החלה על תאונות דרכים בישראל, על פי תקנות המומחים ולא הפרוצדורה החלה על מומחים בתקנות סדר הדין האזרחי. הוא מפנה לכלל כי בענייני פרוצדורה חל דין הפורום, ומוסיף כי חוק הביטוח הפלסטיני אינו קובע פרוצדורה להחלתו, אך מטרותיו זהות לחוק הפיצויים. הנתבעים לעומת זאת טוענים, כי נוכח העובדה שלא חל חוק הפיצויים מאחר והינו חוק טריטוריאלי, על התובע להוכיח את דין המקום, וזאת גם בעניין השאלה כיצד מוכיחים עניין שברפואה. לטענת הנתבעים, מקום בו לא חל חוק הפיצויים, לא חלים גם ההסדרים שנקבעו מכוחו, לרבות בעניין מינוי מומחים, ועל כן, יש להחיל את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.

דיון והכרעה:
לאחר עיון, אני מאמץ את עמדתו של התובע, ודוחה את עמדת הנתבעים, וזאת הן מטעמי דין מצוי והן מטעמי דין רצוי.

טרם חתימת ההסכמים המדיניים בין ישראל לפלסטינים, הופעלו הסמכויות הנוגעות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים באזורי יהודה ושומרון בידי המושל הצבאי מכוח הסמכות הנתונה לו מתוקף דיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבינלאומי. ההסכמה בדבר העברת הסמכויות בתחומים האזרחיים השונים, לרבות בכל הנוגע לפיצוי תאונות דרכים, לידי הרשות הפלסטינית, עוגנה בחקיקה במספר שלבים (לפירוט ראה: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 50-67 (מהדורה רביעית, 2012)). החשוב לענייננו הוא, שבפרוטוקול הכלכלי (הידוע כ"פרוטוקול פריס"), שהוא חלק מההסכם בין הצדדים, קיבלה על עצמה הרשות הפלסטינית להמשיך ולהנהיג משטר של ביטוח חובה – באחריות מוחלטת – לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, נשמרה לה הזכות לקבוע תקרה משלה לסכום הפיצויים. בנוסף לכך התחייבה הרשות הפלסטינית להקים קרן לפיצוי נפגעים שאינם יכולים לתבוע בשל העדר ביטוח.
בהתאם לסמכות שהוענקה לה בהסכמים, חוקקה המועצה הפלסטינית ביום 13.10.05 את חוק הביטוח מס' 20 לשנת 2005 (להלן: "חוק הביטוח הפלסטיני"). חוק זה, אשר נכנס לתוקף ביום 25.4.06, חל על תאונות דרכים שאירעו בשטחים שבשליטתה או אחריותה של הרשות הפלסטינית. חוק הביטוח הפלסטיני ביטל את תחולתם של הצווים הצבאיים בנוגע לביטוח שהיו בתוקף בעבר (צווי המושל הצבאי באיו"ש ובעזה, הידועים כצו מס' 677 וצו מס' 544). חוק הביטוח הפלסטיני מחיל באופן עקרוני דין דומה לחוק הפיצויים, היינו, החוק מחיל אחריות מוחלטת, וביטוח חובה, וקיימת בו תקרת פיצויים להפסדי שכר ולנזק לא ממוני.

הנה כי כן, לחוק הביטוח הפלסטיני ולחוק הפיצויים הישראלי מטרות דומות ועקרונות דומים.

אין חולק בין הצדדים, כי חוק הפיצויים הישראלי אינו חל בענייננו בהיותו חוק טריטוריאלי (ראה: רע"א 1667/09 שושה נ' נתשה [ניתן ביום 2.8.2010] וראה גם פסק דיני בת.א. (שלום קריות) 20428-08-16 פלונים נ' קיפר [ניתן ביום 21.4.2017]). עם זאת, עסקינן בעניין פרוצדוראלי ולא מהותי. ככזה חל עליו דין הפורום
(lex fori)

ולא הדין המהותי (השווה למשל: ע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד (3) 45 (1990)). על כן, אין לחפש את התשובה לפרוצדורה החלה, בדין הפלסטיני, אלא בדין הפורום, היינו בדין הישראלי. משכך הם פני הדברים, יש לחפש את התשובה במקרה המקביל, הוא המקרה בו היה נדון מקרה שאירע בישראל – היינו תאונת דרכים שאירעה בישראל. במקרה כזה כידוע חלות תקנות המומחים ולא תקנות סדר הדין האזרחי.

גם מבחינת דין רצוי, יש לזכור את הדברים הבאים: כאמור, חוק הביטוח הפלסטיני וחוק הפיצויים הינם כאמור דומים. אין הצדקה להחיל פרוצדורה שונה על שני המקרים. לא זו אף זו, יש לזכור כי הרקע לחקיקתם של סעיפים 6א-6ב לחוק הפיצויים הוא הנסיון לייעל את סדרי הדין בכל הקשור לבירור נכותו של הנפגע.
בדברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ד-1984 (הצעות חוק תשמ"ד, 193), אשר הוסיפה את סעיף 6א לחוק הפיצויים, נכתב:

"נושא חוות דעת של מומחים הסותרות זו את זו מעורר בעיות קשות ביותר בבתי המשפט וזכה לביקורת חריפה הן מצד שופטי בתי המשפט והן מצד הגופים הנזקקים להן. המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לנפגע בתאונת דרכים מובאות שתי חוות דעת רפואיות: אחת של התובע והשניה של חברת הביטוח, ולרוב אין מנוס מבקשת חוות דעת שלישית של מומחה שקבע בית המשפט. מצב זה גורם לסחבת ולבזבוז זמן משווע של משאבים ומוצע לבטלו".

שינוי זה התקבל באהדה גם על ידי בתי המשפט (ראה למשל: רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול – חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה (4) 230, 241-242 (1991); ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 690 (1986); ע"א 504/90 בר זאב נ' ג'ומעה, פ"ד מד (2) 200 (1990); ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 5.3.2009]). לא נראה ראוי אפוא כי בדרך פרשנית, נחזיר את הגלגל אחורנית לגבי תאונות דרכים שאירעו בשטחי הרשות הפלסטינית, הנדונות בישראל. ההסדר הקיים בתקנות סדר הדין האזרחי הינו מסורבל, ובסופו ממילא בדרך כלל מתמנה מומחה מטעם בית המשפט. עדיף אפוא לאמץ את ההסדר החל ממילא בישראל לגבי תאונות דרכים.

אני קובע דיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים ליום 20.2.18 שעה 09:30.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 28020-01/15 זיאדה עמאד נ' ירון מדמוני, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/11/2017)