פסקי דין על ניסים ארביב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

52759-03/17 בל     16/11/2017




בל 52759-03/17 ניסים ארביב נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 52759-03-17


16 נובמבר 2017

לפני
:

כב' השופט
דורי ספיבק

המערער:
ניסים ארביב


ע"י עו"ד תמי (בבאי) גולברי


נגד
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי


ע"י עו"ד מוניר ח'יר

פסק דין



1.
בפני
י
ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.1.17 שקבעה כי לא חלה החמרה במצב המערער.
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2.
המערער יליד
1954, מכונאי רכב, נפגע בראשו
ביום 12.6.05 לאחר שנפל מגובה. התאונה
הוכרה כפגיעת עבודה. ועדה רפואית מיום 4.7.07 קבעה לו נכותו
יציבה בשיעור 0%
החל מיום 1.10.05.
ביום 19.7.16 ניתן למערערת אישור רפואי על החמרת מצב
לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956
וזאת בגין ליקוי קוגניטיבי ותסמונת לאחר חבלת ראש. ועדה רפואית שדנה ביום 25.9.16 בתביעתו להחמרת מצב קבעה כי

לא
חלה החמרה עקב התאונה. על
החלטה זו הוא הגיש ערר, שנדחה בהחלטה מיום 31.1.17. על החלטה זו של הוועדה נסב ערעור זה. דיון בערעור התקיים בפני
חברתי כב' הרשמת
מרב חבקין
. לאחריו, הועבר התיק למותב זה למתן

פסק דין
.

טענות הצדדים בתמצית

3.
לטענת המערער
, הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה כראוי לחוות דעת שניתנה על ידי ד"ר קוריצקי; בכך שלא התייחסה לאבחונים נוירופסיכולוגיים מיום 15.5.12 וממרץ 2016; בכך שייחסה את הפגיעה לגילו שכן הליקוי הקוגניטיבי אובחן טרם הגיעו לגיל 60; בכך שלא דנה בשאלה האם הפגיעה הקוגניטיבית הייתה מתרחשת אילולא התאונה; בכך שלא התייחסה לעובדה שלפי המסמכים שהוצגו לה הליקוי הקוגניטיבי היה קיים מיום התאונה, אך המערער גייס אסטרטגיות
פיצוי שהתרופפו ככל שהתבגר; בכך שהתעלמה מכך שהוא התלונן על ליקוי קוגניטיבי סמוך לתאונה; בכך שהתעלמה מאופי התאונה וסוג החבלה; בכך שהתעלמה מהקשיים שתיאר לגבי יום עבודתו; ובכך שלא התייחסה לליקוי הנוסף המפורט בחוות הדעת
בדבר
התקפי כאבי ראש.
לטענת המשיב
, דין הערעור להידחות שכן לא פורטו בו נימוקים המצביעים על טעות משפטית, ובהיות הקביעות שבהחלטת הוועדה רפואיות מובהקות, שניתנה להן הנמקה מספקת לרבות התייחסות לחוות דעתו של ד"ר קוריצקי, וכל זאת לאחר שהוועדה האזינה לתיאוריו של המערער בדבר סדר יומו והתרשמה מהפרעה אופיינית לגיל.
דיון והכרעה

4.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים
בתיק מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואנמק.

5.
מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה שהיא ערכה למערער בדיקה קלינית נוירולוגית שנמצאה תקינה. הוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים
וקבעה
כך:
מדובר בנבדק שעבר ב-2005 תאונת עבודה עם חבלת ראש. לפי התיאור במכתב שחרור מחלקה כירורגית בי"ח לניאדו היה איבוד הכרה למספר דקות ואנמנזה לאירוע.

הבדיקה הנוירולוגית ללא ממצאים ובדיקה סי טי ראש שבוצה 16.6.2005 ללא ממצאים חבלתיים. נבדק ב-18.8.2005 ע"י נוירולוג בקהילה שלא התרשמה משינויים אובייקטיביים בבדיקה אך התייחסה לכאבי ראש וסחרחורת.

אין מעקב נוירולוגי במהלך השנים.

במשך השנים ממשיך להתלונן על
הפרעה בזיכרון ובריכוז. ממכתבו של ד"ר קוריצקי 22.5.2016 "בדיקה נוירולוגית תקינה" וד"ר קוריצקי מבקש 10 אחוזי נכות לפי סעיף 34(ב) 2 ו-32 (א) ג.

הוועדה התרשמה מתיאור יום העבודה של המערער שתיאר שעובד כל יום משרה מלאה מנהל את המוסך מבחינה מקצועית ופוגש הלקוחות וגם תיאר במפורט נסיעות לעבודה וחזרה בפירוט. הוועדה מתרשמת מהפרעה שיכולה להתאים לגיל המבוטח.


6.
הוועדה סיכמה מסקנותיה:
הוועדה דוחה הערר גם לא סביר שלאחר פגיעה מוחית חד פעמית עם איבוד הכרה לזמן קצר ללא ממצאים נוירולוגיים בבדיקה מידית ועם בדיקות דימוי תקינות שזה יגרום להפרעה קוגניטיבית משמעותית במשך השנים. סביר להניח שהמצב הקוגניטיבי הדרוש יהיה הכי ירוד מיד לאחר התאונה.


7.
כידוע, כי כשוועדה בוחנת האם חלה החמרה במצבו של מבוטח, עליה לבחון שתי שאלות: האחת, האם חלה החמרה בליקוי שהוכר לעומת המצב הרפואי שהיה נכון למועד הוועדה הרפואית האחרונה. השנייה, האם אותה החמרה קשורה לתאונה שהוכרה. שתי השאלות הללו הן שאלות רפואיות הנתונות לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה. רק תשובה חיובית לשתיהן מובילה למסקנה בדבר
החמרה במצב בהתאם לתקנות.
במקרה שלפניי, הוועדה הסבירה, כי היא אינה סבורה שקיים קשר סיבתי בין מצבו הקוגניטיבי של המערער, לבין התאונה. הוועדה ביססה קביעה זו על מספר טעמים אותם שפירטה. כך, היא ציינה את העובדה שבדיקות הדמיה לאחר התאונה לא הדגימו ממצאים חבלתיים, בדיקת נוירולוג לאחר התאונה לא הדגימה שינויים אובייקטיביים, ולא היה מעקב נוירולוגי רציף משך השנים. עוד ציינה הוועדה, שאילו התרחשה פגיעה קוגניטיבית עקב התאונה, המצב הירוד היה מופיע
דווקא סמוך לתאונה, ולא שנים לאחר מכן. כל אלה הם נימוקים רפואיים עקרוניים שמסבירים את מסקנת הוועדה.
אכן, בחוות דעתו של ד"ר קוריצקי קיימת מסקנה שונה.
עם זאת, ההסבר
לדעתו, ההסבר לכך שהתלונות החמורות הופיעו דווקא
לאחר חלוף שנים רבות
הוא כי בשנים הקודמות נעזר המערער באסטרטגיות פיצוי, ובהמשך נכשל בכך. מנגד, הוועדה הסבירה בפירוט מדוע לדעתה אין
קשר בין המצב הקוגניטיבי
לבין התאונה, תוך שהיא מפרטת
נימוקיה כמתואר לעיל. מכאן עולה בבירור, כי הטעם עליו ביסס ד"ר קוריצקי את חוות דעתו אינו מקובל על הוועדה
לסיכום, מדובר במחלוקת רפואית מקצועית, ומשניתן להבין את הלך מחשבתה של הוועדה אזי אין לומר כי נפלה בהחלטתה
טעות משפטית.

8.
אשר לטענה, כי הוועדה נדרשה להתייחס במפורש לאבחון משנת 2012, הרי שאין בידי לקבלה. אני סבור כי לנוכח מסקנת הוועדה והטעמים שאותם פירטה, ברור מדוע היא סבורה שלא קיים קשר בין ההפרעה הנטענת בתחום הקוגניטיבי לבין התאונה. משכך, אין לומר כי נפלה טעות בנושא זה, המצדיקה השבת התיק לדיון נוסף.
העובדה, כי הוועדה ציינה שהליקויים מהם סובל המערער אופייניים לגילו, אך ברור כי זה אינו הטעם העיקרי עליו מבוססת קביעתה. הדבר נכון מכוח קל וחומר,
כשהאבחון משנת 2012 נערך שנים ספורות טרם בדיקת הוועדה, ואין מדובר בפער שנים משמעותי. כמו כן, הוועדה אינה צריכה להצביע על הגורם לליקוי הנטען. די בכך שהיא מצאה לנכון לשלול את הקשר הסיבתי בין הפגימה לבין התאונה, והיא אינה מחויבת לערוך דיון בגורמים האחרים שיכלו להשפיע על הופעת הליקוי הנטען.
זאת ועוד, הוועדה ציינה את התרשמותה מהשיחה שערכה עם המערער, ומצאה לנכון לקבוע כי הקשיים שעליהם דיווח אופייניים לגילו. מדובר בקביעה הנוגעת לחומרת ההפרעה הקוגניטיבית הקיימת,
נכון למועד בדיקת הוועדה. אין כל טעם ממשי להשיב את התיק להתייחסות נוספת לסוגיה זו, מקום בו ממילא נשלל הקשר הסיבתי בין ההפרעה לבין התאונה.

עם זאת, מקובלת עליי טענת המערער בכל הנוגע להמלצת ד"ר קוריצקי לקבוע
נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת לאחר חבלת ראש לפי פריט 34(ב)(2) לתקנות. צודק המערער שהוועדה לא התייחסה לנושא זה במפורש במסגרת הדיון שערכה, ואין זה ברור מדוע היא אינה מקבלת את המלצת חוות הדעת בנקודה זו.
משכך, נדרש להשיב את התיק להשלמת דיון בסוגיה זו בלבד.
סוף דבר

9.
עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית, באותו הרכב, על מנת שתתייחס במפורש להמלצת ד"ר קוריצקי להעניק למערער נכות בשיעור של 10% לפי פריט 34(ב)(2) לתקנות.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בנושא זה.
משהתקבל הערעור בחלקו בלבד, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, (16 נובמבר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 52759-03/17 ניסים ארביב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/11/2017)