פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על ערפאת אחמד מוצטפא אגנימאת xxx

10848/17 תיק     05/11/2017




תיק 10848/17 התביעה הצבאית נ' ערפאת אחמד מוצטפא אגנימאת xxx




בפני
כב' השופטת: רס"ן לידור דרכמן
התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ סגן שרון גולדברג
)

נגד
הנאשם: ערפאת אחמד מוצטפא אגנימאת xxx
/ עצור - נוכח
(באמצעות ב"כ עו"ד שמעון שרביט
- נוכח)

רמ"שית: סמל חיה סיגל
מתורגמן: רב"ט ראני טויל

תאריך הדיון: 5/11/17

מהלך דיון
בית המשפט מזהה את הנאשם.
הנאשם מצהיר כי מייצג אותו עו"ד שמעון שרביט
.

ה ח ל ט ה
רקע

הנאשם שבפני
י נעצר ביום 18.9.2017 בחשד לעבירות שעניינן החזקת רכוש החשוד כגנוב לצד עבירות נוספות. מעצרו הוארך מעת לעת לצרכי חקירה. ביום 15.10.2017, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של קנייה, מכירה ותיווך של רכוש גנוב ועבירה נוספת של איומים. על פי הנטען, בצוותא עם מחמד הור, מכר הנאשם לאדם שלישי, אשרף שלאלדה (להלן: אשרף), ארבעה מנועים, ארבע משאבות ושמונה רדיאטורים גנובים. עבור הרכוש שמכרו לכאורה, קיבלו הנאשם ושותפו, מחמד הור, 11,200 ש"ח. אשר לעבירת האיומים, נטען כי לאחר שהובא לחקירה ובמהלך עימות שנערך בין הנאשם לבין אשרף, איים הנאשם על אשרף. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה הצבאית
כי אורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בא כוחו של הנאשם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך עתר לשחרורו של מרשו לחלופת מעצר. נטען, כי המדובר בעבירת רכוש, שככלל אינה מצדיקה מעצר עד לתום ההליכים, וכי מכל מקום, על פי חומר הראיות הקיים חלקו של הנאשם בעבירה מצומצם באופן המצדיק את שחרורו. אשר לעבירת האיומים, טען הסנגור הנכבד כי "אין חשש שהנאשם יפגע בעד". עוד עמד הסנגור על היות הנאשם אב לשבעה ילדים ועל משך הזמן שבו היה עצור עד כה, קרוב לחודשיים ימים.

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

לאחר שעיינתי בחומר החקירה הקיים בתיק, השתכנעתי כי התשתית הראייתית הלכאורית מקימה סיכוי סביר להרשעת הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו (לאופן בחינת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-148 (1996); בש"פ 3361/17 מדינת ישראל נ' ליזרוביץ (פורסם בנבו, 22.6.2017)). מכיוון שההגנה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, אעמוד להלן, בקצרת האומר, על ראיות אלה.

הנאשם הופלל, כאמור, בעבירה שעניינה מכירת רכוש גנוב על-ידי אשרף שלאלדה, באמרתו מיום 26.9.2017. המדובר באמרה מפורטת, שאם תימצא מהימנה ויינתן לה משקל מלא במסגרת ההליך העיקרי, תוכל להביא, בצוותא עם ראיות מחזקות, להרשעת הנאשם. חיזוק לאמרתו המפלילה של אשרף ניתן למצוא בדבריו של עד תביעה מס' 9, טאלב עיסא חוסין עיד, מיום 28.9.2017, וכן בדבריו של עד תביעה מס' 7, צדאם שלאלדה, מיום 28.9.2017.

אשר לעבירת האיומים, עיון בתמלול העימות שנערך בין הנאשם לבין אשרף ואשר תועד בתיעוד קולי וחזותי, מעלה כי הנאשם אכן איים, לכאורה, על אשרף במהלך העימות, באמרו לו כי "אתה תשלם על זה יקר... כשאתה מביא אותי ועומד... נגדי, אתה משלם על זה ביוקר... כשאתה יוצא מפה אתה משלם..." (עמ' 34 לתמלול העימות).

בנסיבות אלה, מצאתי כי קיים פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, באופן המצביע על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו.

עילות מעצר
העבירה שעניינה סחר ברכוש גנוב היא, בעיקרו של דבר, עבירת רכוש. עם זאת, בית המשפט הצבאי לערעורים קבע בעבר, שיש לראות את הסוחרים בחלקי רכב גנובים כבעלי חומרה גבוהה יותר מאלה העוסקים בגניבת כלי רכב (עד"י 1616/12 התביעה הצבאית
נ' שאור (פורסם בנבו, 25.6.2012)). מכאן, שמתקיימת בענייננו עילת מעצר של מסוכנות.

עם זאת, בענייננו מדובר בסחר בהזדמנות אחת בלבד. הגם שהיקף החלקים שבהם סחר הנאשם לכאורה איננו מבוטל, לא השתכנעתי כי יש בו כדי להצביע על עיסוק בהיקף מסחרי נרחב בחלקי רכב גנובים. אין מדובר במי שהיה מעורב במספר עסקאות, באופן שממנו ניתן ללמוד עליו כגורם משמעותי "בתעשיית גניבות הרכב" (השוו: ע"מ 1934/16 מרואן עומר נ' התביעה הצבאית
(3.5.2016)). לא מדובר במעשים שנעשו, לכאורה, "באורח שיטתי או בהיקף ניכר... או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268 (1998)). גם העובדה שהנאשם, בגילו, נעדר עבר פלילי בעבירות רכוש, מצביעה על סבירות גבוהה יותר כי המדובר בהזדמנות ספוראדית שנקרתה בדרכו למכירת הרכוש הגנוב לכאורה, ולא במי שזהו עיסוקו בשגרה.

מחומר הראיות עולה עוד, כי הנאשם לא יזם את מכירת החלקים אלא הצטרף למחמד הור בביצוע העסקה. האחרון, הוא שיזם את מכירת הרכוש והוא שעמד בקשר עם אשרף לקראת העסקה. משחלקו של הנאשם במעשים לכאורה לא היה מרכזי ומשמעורבותו התמצתה, בעיקרו של דבר, במכירה אחת של רכוש גנוב, מצאתי כי בכל הנוגע לעבירה זו, יש לבחון בחיוב שחרור לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה (השוו: ע"מ 2597/15 סאמר פאחורי נ' התביעה הצבאית
(16.9.2015)).

לצד המסוכנות הנובעת מעבירת הרכוש, גם מעבירת האיומים המיוחסת לנאשם משתקפת, לכאורה, מסוכנות שמא ינסה לפגוע באשרף, או למצער, להשפיע על העד לשנות את גרסתו במהלך משפטו, ובכך לשבש את הליכי המשפט בעניינו.

ואכן, עבירה של איומים מלמדת על מסוכנות אינהרנטית ומעצם טבעה יש בה כדי לעורר חשש לשיבוש הליכי המשפט. על כן, לא אחת נקבע בפסיקה כי בשל הפוטנציאל הטמון בעבירות אלה להטלת אימה על עדים, יש להורות בגינן על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים (הגם שקביעות אלה התייחסו, בעיקר, לעבירה החמורה יותר של סחיטה באיומים. ראו: בש"פ 34/15 מדינת ישראל נ' חייא (פורסם בנבו, 22.1.2015); בש"פ 5026/14 מירילאשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.7.2014); בש"פ 996/12 אלסראיעה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.2.2012)).

עם זאת, במקרים מסוימים הורו בתי המשפט על שחרור בחלופה גם בעבירות איומים, ואף בעבירה החמורה יותר של סחיטה באיומים (ראו למשל: בש"פ 1764/06 מדינת ישראל נ' אבוחצירה (פורסם בנבו, 7.3.2006); בש"פ 4272/12 מדינת ישראל נ' זזה (פורסם בנבו, 1.6.2012); ובש"פ 4803/12 ענו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.7.2012)). יש, אפוא, לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו.

בענייננו, מחד גיסא, הגם שמדובר באיום מילולי ומרומז בלבד, יש לראות בחומרה את האיום שהשמיע הנאשם באוזני אשרף במהלך העימות ביניהם. גם העובדה שהדברים נאמרו בתוך תחנת משטרה ובנוכחות שוטרים, מצביעה על כך שהנאשם אינו נרתע מלהטיל אימתו על אחר גם בנוכחות גורמי אכיפת החוק ומצביעה, על כן, על זלזול בהם ובחוק, באופן המלמד על מסוכנותו.

מאידך גיסא, מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו. בענייננו, מצאתי כי גם אשר לעבירה זו, אין מדובר ברף הגבוה של מסוכנות. ראשית, המדובר באיום מרומז בלבד, שלא ניתן ללמוד ממנו על כוונה לפגיעה פיזית בגופו של המאוים. כזכור, מסר הנאשם לאשרף במהלך העימות "כשאתה יוצא מפה אתה משלם" ודברים נוספים ברוח זו. אמנם, אשרף מסר בעדותו מיום 15.10.2017, כי הנאשם אמר לו גם כי "איך שנצא מפה אנחנו נחתוך אותך לחתיכות", אולם דברי איום אלה אינם מופיעים בתמלול העימות וממילא, הם לא יוחסו לנאשם בכתב האישום. בנסיבות אלה, לא סברתי כי המשפט שאמר, לכאורה, הנאשם במהלך העימות, הוא איום המצוי ברף הגבוה של מסוכנות. שנית, והוא עיקר, האיום נאמר לכאורה על רקע התדרדרות השיח להטחות הדדיות של איומים בין השניים, באופן המפחית את הסיכון כי הנאשם יממש את איומיו וירצה לפגוע באשרף הלכה למעשה. במה דברים אמורים?

ממזכר שנערך על-ידי רס"ר מגאמס מיום 28.9.2017 עולה כי "במהלך העימותים היו איומים וקללות משני הצדדים". ואכן, עיון בתמלול העימות שבוצע בין אשרף לשותפו של הנאשם לכאורה, מחמד הור, מעלה כי היה זה אשרף שהחל באיומים דווקא, באומרו למחמד כי "אני אצא מפה, באלוהים אני אשרוף את צוריף במה שיש בה...", ובהמשך אמר אשרף "באלוהים אני אשרוף את הדם שלך והדם שלהם" וכן "באלוהים אני אשרוף אותך בחיים" (ראו עמ' 16-17 לתמלול העימות).

ראוי לציין, בהקשר זה, כי ממזכר של משטרת ישראל מיום 8.10.2017 המצוי בתיק, עולה כי אף-על-פי שדברי האיום שהשמיע אשרף חמורים מאלה שהשמיע לכאורה הנאשם שבפני
י, תיק החקירה כנגד אשרף נסגר בעילת חוסר אשמה והוא שוחרר ממעצרו. כידוע, לשיקול השוויון ישנו משקל ממשי במסגרת ההחלטה בדבר מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים, הגם שאין בו כדי להוות את חזות הכל (בש"פ 6326/97 מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.11.1997); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(6) 753, 768 (2003)).

מהמזכר האמור עולה עוד, כי אף לאחר תום העימות, בעת שאשרף לווה מחוץ לתאו ועבר ליד התא של הנאשם ומחמד הור, החלו הנאשם ומחמד – "לגדף את אשרף ואף לאיים עליו בצעקות מתוך התא, 'אנחנו נדאג לנקום בך', 'יא בן זונה', 'יא בן שרמוטה', 'אנחנו נטפל בך שנצא מפה', 'אין לך לאן לברוח'". ואכן, חלק מאמירות אלה יוחסו לנאשם בכתב האישום במסגרת פרט האישום שעניינו איום. עם זאת, ממזכר זה אין זה ברור כלל מי מהשניים (מחמד או הנאשם) אמר איזה מהמשפטים המוזכרים שם, שחלקם אמנם מהווה איום אך חלקם האחר מהווה גידוף גרידא. בנסיבות אלה, לא אוכל להניח לחובת הנאשם, כי היה זה הוא שאמר את דברי האיום דווקא. ואכן, כשנשאל על כך בחקירתו מיום 28.9.2017, מסר הנאשם בהקשר זה כי "הוא (הכוונה לאשרף – ל.ד.) קילל אותי ואני החזרתי לו, לא איימתי" (עמ' 2, ש' 4), מבלי שניסה להפחית מאחריותו לדברי הגידוף שמסר.

לצד האמור, ניתן ללמוד על עוצמתה המוגבלת של המסוכנות גם מעברו הפלילי של הנאשם. בענייננו, עברו של הנאשם אינו נקי, אולם הוא אינו רלוונטי לעבירות המיוחסות לו כעת ונוגע, רובו ככולו, לעבירות שעניינן כניסה לישראל שלא כחוק והפרת הכרזת שטח סגור. בשים לב לגילו של הנאשם, שהוא כבן 40, בהעדר עבר פלילי בעבירות רכוש או אלימות, מצאתי כי אף בכך יש כדי להפחית, במידה משמעותית, את המסוכנות הנשקפת ממנו. גם העובדה שהנאשם מפרנס ואב לשבעה ילדים, אשר שוהה במעצר זמן לא מבוטל בטרם החל משפטו, עשויה להצביע על סיכוי נמוך כי יהין לשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו או לממש את איומו כלפי אשרף.

בחינת האפשרות לשחרור לחלופת מעצר
בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ומשקבעתי כי מתקיימות בעניינו של הנאשם עילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט, נותר לבחון האם יש בנמצא חלופת מעצר ראויה אשר תשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור לחלופה, שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. כידוע, נקבע בעבר בפסיקת בית המשפט העליון כי "קיים יחס ישיר והפוך בין 'עוצמת' עילת המעצר לבין מידת נכונות בית המשפט לשקול חלופת מעצר" (בש"פ 6695/15 גריב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.10.2014)).

אמנם, חלופת מעצר לעולם אינה יכולה לספק את הביטחון ההרמטי שניתן להשיג באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח. על כן, נקבע בעבר כי "אין לתור אחר חלופה המספקת מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם" (בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.9.2009)), אלא נדרש כי החלופה תפחית את הסיכון הנשקף מהנאשם במידה סבירה בנסיבות העניין.

נוכח המסקנה שאליה הגעתי, בדבר עוצמה פחותה ומוגבלת של מסוכנות בעניינו של הנאשם ובשים לב לכך שאשרף, שאיים אף הוא על הנאשם ועל שותפו, שוחרר ממעצר והתיק כנגדו נסגר – מצאתי כי באיזון הכולל ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם בשחרור לחלופה בתנאים מכבידים.

אני מורה, אפוא, על שחרור הנאשם ממעצרו בכפוף לתנאים הבאים:
א. הפקדת ערבות במזומן בסך של 15,000 ש"ח. מס' שובר:0000563116.
ב. החתמת שני ערבים בעלי תעודת זהות ישראלית על ערבות בסך 10,000 ש"ח כל אחד.
ג. עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו, הנאשם לא יצא משטח כפר צוריף.
ד. הנאשם לא יצור קשר עם מי מעדי התביעה, לרבות אשרף, בין באמצעות טלפון ובין באמצעי תקשורת אחרים.
כל הפרה של תנאי ג' או ד' תגרור אחריה את חילוט הערבות שיפקיד לצורך שחרורו ותהווה עילה לשקילת מעצרו.
ה. התייצבות לדיונים במשפטו בבית המשפט הצבאי. זימון באמצעות הסנגור ייחשב זימון כדין. מס' טלפון של הנאשם : 0597309605.
התיק נקבע לבדיקת ערבות ליום 19.11.2017.

התיק ייקבע לישיבת הקראה בפני
כבוד השופט רס"ן חיים בלילטי ביום 27/12/17.

זכות ערר כחוק.
ניתנה והודעה היום, 5/11/17, בפומבי ובמעמד הצדדים.
___________
שופטת

תוב"צ: אבקש עיכוב ביצוע למשך 72 שעות.

סנגור: לדעתי התנאים הם מחמירים והתביעה יכולה לוותר על הבקשה. המשיב היה מלמעלה מחודשיים וחצי במעצר.
ה ח ל ט ה

אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע החלטתי למשך 72 שעות.

ככל שהתביעה תחליט להגיש ערר תודיע על כך לסנגור ביממה הקרובה.

השעה כעת 15:06

ניתנה והודעה היום, 05/11/17, בפומבי ובמעמד הצדדים.
___________
שופטת

תאריך: 05/11/17 בית המשפט הצבאי ביהודה תיק מס': 10848/17
6

צ ב א ה ה ג נ ה ל י ש ר א ל
בית המשפט הצבאי ביהודה תיק מס': 10848/17
1








תיק בית המשפט הצבאי 10848/17 התביעה הצבאית נ' ערפאת אחמד מוצטפא אגנימאת xxx (פורסם ב-ֽ 05/11/2017)