פסקי דין על חמזה ח'אלד אבו ליל | פסקי דין על אחמד אבו ליל | פסקי דין על חברת א.בטון מואסי בע"מ

16777-05/14 א     12/11/2017




א 16777-05/14 חמזה ח'אלד אבו ליל, אחמד אבו ליל נ' חברת א.בטון מואסי בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 16777-05-14 אבו ליל ואח' נ' א. בטון מואסי בע"מ


לפני כבוד השופטת הבכירה רים נדאף


התובעים

1
.
חמזה ח'אלד אבו ליל

2
.
אחמד אבו ליל


נגד




הנתבעת
חברת א. בטון מואסי בע"מ

פסק דין


1.
ענייננו בתביעה כספית על-סך 83,145 לפיצוי התובעים על נזקיהם, עקב אספקת טיט פגום על-ידי הנתבעת.

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים:
2.
התובעים טוענים בכתב התביעה, כי הינם בעלי הזכויות בשתי דירות אשר נבנו בחלקה 7, גוש 16940, מאדמות עין מאהל. על החלקה 7 הנ"ל, בנוי בניין בן 3 קומות מעל קומת הקרקע, ובמבנה זה שתי הדירות, כשכל דירה מורכבת משני מפלסים, מצב שלד.

3.
התובעים הזמינו טיט מהנתבעת, וביום 18.8.2013 הטיט סופק להם (ראה: תעודות המשלוח – ת/2), ואוחסן בשני מפלסי מבנה התובעים וחלק ממנו בגג (להלן: "החומר"/"הטיט"/"התערובת"). בעדות התובע, חמזה אבו ליל (להלן: "חמזה") התברר, כי הטיט שהוזמן מהנתבעת, הוא רק לביתו, ואילו אחיו, תובע מס' 2, הביא טיט מדבוריה (ראה: עמ' 13 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 25-32) (להלן: "המבנה"/"הדירה").

4.
התובעים טוענים כי בסמוך לקבלת הטיה מהנתבעת, החל טייח מטעמם לבצע עבודות טיח במבנה, וכעבור מספר ימים החלו להתגלות בטיח סדקים עוברים. הטייח הפסיק את העבודות, והם פנו לנתבעת והודיעו לה על הבעיה שהתגלתה בטיח, וזו שלחה אנשים מטעמה, אשר ראו ובחנו את הבעיה בטיח, ומסרו להם חומר- מרכך טיט-וביקשו להמשיך בביצוע העבודות ולהשתמש בו, ובכלל זה ביקשה הנתבעת להוסיף עוד מלט לטיט. התובעים ביצעו את אשר התבקשו לעשות, אך הסדקים המשיכו להופיע, והטייח הפסיק את עבודות הטיח. התובעים פנו לנתבעת בנדון, אך זו התעלמה מפניותיהם.

5.
התובעים טוענים, כי הנתבעת סיפקה להם מוצר פגום ו/או בניגוד למוסכם ו/או תוך הפרה לחוקי החוזים, חוקי המכר ו/או כל חוק אחר, ובכלל זה, כי אספקת טיט פגום ו/או שאינו עונה על הדרישות שלשמן הוזמן, נובע מרשלנותה הבלעדית של הנתבעת, שהתבטאה בין היתר במעשים ו/או במחדלים כמפורט בכתב התביעה.

6.
התובעים תמכו את תביעתם בחוות-הדעת של השמאי והסוקר סלאמה חאלד (להלן: "סלאמה"), אשר העריך את סה"כ הנזקים הישירים והנלווים ב- 68,145 ₪ (כולל מע"מ), ובחוות הדעת של המהנדס סרוג'י נאדר (להלן: "נאדר"), אשר חיווה דעתו, בין היתר, כי בטיט הנמצא בערימה במרפסת ואשר ממנו בוצע הטיח, נראו גידולים של צמחים, מה שמוכיח כי בתערובת הטיט קיים חומר אורגני שאסור לו להיות בתערובת בניגוד לדרישות ת"י 1920 חלק 1 סעיף 1.3.3.2, וכי המסקנה הברורה והחד משמעית היא, כי החומר ממנו עשויה תערובת הטיח פגומה, ולכן יש להסיר כל עבודת הטיח שבוצעה ולבצע מערכת חדשה.

7.
חמזה הצהיר כי בוצעו התיקונים שנדרשו לעשות בטיח, באמצעות קבלן שהוא חברת א.ו.ר הפרח לבניין בע"מ (להלן : "אור הפרח"), בעלות של 50,000 ₪, ולשם כך צירף לתצהירו הסכם אשר נחתם בנידון מיום 10.2.14 (להלן: "ההסכם").

8.
התובעים טענו בכתב התביעה לנזק על-פי חוות-דעת המומחים בסך של 68,145 ₪ ולנזק בסך של 15,000 ₪, בגין עיכוב באכלוס דירותיהם, הוצאות מיותרות, עוגמת נפש, אי נוחות, טרדות וביטול זמן.

9.
הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את אחריותה לנזק הנטען על-ידי התובעים, וטענה כי היא משווקת בטון וטיט באיכות טובה ביותר ובהתאם לדרישות התקן הישראלי, וכי אינה אחראית על אופן ו/או דרך אחסון הטיט לאחר פריקתו בבית הלקוח, כאשר מכתב
התביעה לא ברור מה הוא פרק הזמן בו אוחסן הטיט בחצרי התובעים עד לתחילת השימוש בו, וכי ככל שנגרם לתובעים נזק כלשהו במהלך עבודות הטיח, נגרם הדבר בשל אחסונו הלא תקני של הטיט ו/או עבודתו הלא תקינה של הטייח. כמו כן, מכוח הוראות הדין, לרבות הוראות חוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר"), על התובעים החובה לבדוק את הממכר מיד עם קבלתו, דבר שהיה בו, ככל שמדובר בליקוי הנראה לעיל, כדי להימנע משימוש בטיט מלכתחילה.

10.
עוד טוענת הנתבעת, כי הסוכן שלה סיפק חומר לתובעים בחינם, על-מנת לסייע להם בפתרון בעייתם, מבלי להודות בכל אחריות לכל ליקוי ומבלי להודות בליקוי כלשהו בחומר שסיפקה להם.

11.
הנתבעת הגישה חוות-דעת של המהנדס והשמאי ג'מאל ח'טיב (להלן: "ג'מאל"), אשר ציין כי בזמן הביקור במקום, בתאריך 14.7.15, שתי הדירות היו לאחר גמר עבודות טיח וצבע, כך שלא ניתן להבחין באיכות עבודות הטיח. בחוות דעתו התייחס, בין היתר, לבדיקות באתר לפי ת"י 1920, חלק 2, בדיקות של המוצר המוגמר.

12.
מטעם התביעה הוגש תצהיר חמזה בלבד, ומטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר פטין מואסי, אחד ממנהלי הנתבעת (להלן: "פטין"), של מר אילן בוהדנה, אשר עובד כטכנולוג אצל הנתבעת (להלן: "אילן"), ושל חסן חסנין, איש מכירות בשירותי הנתבעת (להלן: "חסן"). בשלושת ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתיק, נחקרו המצהירים דלעיל ואף מומחי הצדדים, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה, כאשר ב"כ התובעים הגיש גם סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:
13.
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במכלול החומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומים בכתב, ושמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי, כי יש לדחות את התביעה, ואנמק;
האחריות:
14.
השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם התובעים הוכיחו את אחריות הנתבעת לסדקים אשר הופיעו בטיח, ואם הנתבעת סיפקה טיט פגום.

15.

מטעם התובעים העיד חמזה בלבד לעניין האחריות, ואילו תובע מס' 2 לא העיד, כך שנותרנו עם עדות יחידה של בעל דין במגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971, וגם עדות זו אינה נקייה מספקות כפי שאפרט בהמשך.

16.
אף בחוות-דעת המומחים מטעם התובעים, לא היה בכדי להועיל לתובעים, שכן התרשמתי מחוות-הדעת שאינן מבוססות דין, כאשר גם הבדיקה של המומחים נערכה זמן לא מבוטל אחרי אספקת החומר.
הראשון שביקר בדירה היה בכלל השמאי סלאמה, אשר ביקר בה בתאריך 5.9.13, בעוד החומר סופק כאמור ב-18.8.13, דהיינו למעלה משבועיים לאחר שזה סופק והיה חשוף לאוויר העולם. בחקירתו של סלאמה התברר כי הוא ביקר בנכס בתאריך נוסף, ביום 25.1.14 (ראה:
עמ' 6 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 1-2), 4 חודשים לאחר הביקור הראשון, אז צילם העשבים בחומר.
בתמונות שצולמו ב- 25.1.14 אומנם נראו עשבים שצמחו בחומר.
יחד עם זאת, קשה להגיע למסקנה על סמך אותן תמונות לפיה אותם צמחים צמחו בחומר בגלל שמדובר בחומר פגום, הרי החומר אז היה חשוף לאוויר, רוחות, מזג אויר וכו' כבר מספר חודשים ממועד אספקתו, עם כל מה שכרוך בכך.

17.
סלאמה בעצמו ציין בחוות-דעתו, שהיות ומדובר בבעיה חמורה שנתגלתה בטיח שבוצע במבנה, ראו לנכון למנות מהנדס, שיבדוק את סיבת הופעת הסדקים והנזקים שנצפו בטיח, והנה כי כן נאדר ביקר במבנה ב- 31.1.14
ראה: חוות-דעתו ועמ' 22 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 2-5),
כאשר החומר בכלל סופק ביום 18.8.13, דהיינו, המדובר בפער מהותי בין המועדים, במיוחד שעה שחלק מהחומר אוחסן על הגג כטענת חמזה (ראה גם: סעיף 3.3. לחוו"ד נאדר), ואין מניעה שאופן אחסונו כפי שיובהר, הוא שגרם למצב החומר ו/או לגידולים שהופיעו בו.

18.
מעבר לכך,
החומר אשר סופק על-ידי הנתבעת, לא נשלח על-ידי מי ממומחי התביעה לבדיקת מעבדה, כאשר התברר בכלל, כי מסקנת נאדר מבוססת על סמך בדיקה ויזואלית בלבד, ומשכך אין להישמע בכל טענה כנגד טיב ואיכות החומר, ונהי הוא, כי התובעים לא הצליחו לסתור את טענת הנתבעת, כי סופק להם חומר באיכות טובה ביותר.

19.
בעניין שיטת הבדיקה של נאדר, קיים פער בין עדותו לעדות סלאמה, שכן בעוד סלאמה העיד, כי הוא היה עם המהנדס בשטח: "
הוא עבר על כל העבודה בבית ובדק כמעט כל קיר ויש להם שיטה לבדוק, הם דופקים על הקיר לבדוק אם זה חלול ואם יש סדקים" (ישיבה מיום 9.2.17, עמ' 8, שורות 27-28), הרי מעדות נאדר התברר, כי הוא התבסס רק על בדיקה ויזואלית (ראה: שם, עמ' 23, שורות 17-23, עמ' 26, שורות 31-33, עמ' 27, שורה 1), כאשר לשאלה, האם השתמש בפטיש, השיב בשלילה, ולדבריו כל הבדיקה הינה ויזואלית בלבד.

20.
נאדר שלל את התיזה לפיה הגידולים הצמחיים בטיט נגרמו עקב חשיפת החומר לגשם, וטען כי זה מעיד על כך שהוא כלל חומר אורגני. דא עקא, שהלה לא בדק את מרכיבי הטיט, לא לקח דגימות ממנו, על אף שאישר שיש דבר כזה בדיקת מעבדה לטיט, וכי בבדיקת המעבדה היינו מגלים אם הטיט כלל חומר אורגני. לשאלה מדוע לא ביקש לבצע בדיקה כזאת השיב, שהוא ראה שיש צמיחה של נבטים וצמחים וזה מופיע בתמונות. אף שנאמר לו
שאם חושפים חול או טיט לאבק ולאוויר, ומאוגוסט עד סוף ינואר היה חורף והסתיו מתאפיין ברוחות, והרוחות נושאים גרגירי אבק וחול, האם לא ראה לנכון לבדוק אם יש אורגנים או אין, השיב על כך ש"ברגע שאני רואה שיש צמחים נובטים מתוך חומר שמיועד לביצוע טיח, מהמראה הראשון אני פוסל אותו ולא מוכן להשתמש בו" (שם, עמ' 24, שורות 18-19).

21.
איני מקבלת טענה זו,שכן
לא ברור הכיצד יכול נאדר לחוות דעה לגבי החומרים שבתערובת אם לא בדק את מרכיביה
, ומה היה יותר קל מאשר לשלוח את החומר לבדיקת מעבדה כדי להוכיח את טענתו. הוא לא טרח לעשות כן וסמך על בדיקה ויזואלית בלבד, שגם היא נערכה חודשים מספר לאחר אספקת החומר לחמזה, שבמהלך התקופה הזו יש עברו עונות הסתיו והחורף, המאופיינות בגשם ומשבי רוח, הנושאים עמם גרגרים, צמחייה, חול, אבק וכיוצ"ב, שיכולים בהחלט לגרום לצמיחת הגידולים, או לפגיעה באיכות החומר.

22.
ג'מאל חיווה דעתו בנוגע לבדיקות של המוצר המוגמר, ולדבריו בהתאם לדרישות ת"י 1920 חלק 2, יש לערוך את הבדיקות הבאות לפי טבלה 2 לתקן לאחר 28 יום לפחות מתום השמת השכבה המיישרת או שכבת הגמר אם קיימת כלהלן: בדיקת אנכיות לקירות ועמודים, בדיקת מישוריות לקירות ותקרות, הידבקות מערכת בטיח לקירות, עובי השכבות לקירות ותקרות וחוזק בכפיפה ובלחיצה לשכבת הרבצה תחתונה ושכבת הגמר.

בחקירתו בפני
י לא שלל נאדר את הבדיקות הללו, ולשאלה האם ביצען, השיב כי: "
בדיקות אנכיות ומישוריות אינן קשורות לטיב החומר. מה שכן קשור זו בדיקת הידבקות ועובי השכבות וחוזק בכפיפה ובלחיצה. את הדברים הללו לא ביצענו כי ראיתי מהמראה הוויזואלי של הטיח שהוא בצורה קטסטרופלית, כך שמבלי לערוך בדיקות הן מטיט פגום לגמרי" (שם, עמ' 23, שורות 20-23). לא ברור הכיצד ניתן לומר שהטיט פגום, אם לא נעשו הבדיקות הנדרשות ולא נעשתה בדיקת מעבדה של החומר שסופק על-ידי הנתבעת.

23.
עד ההגנה פטין העיד כי: "
.. כשאני מקבל את החומר הזה ומספק אותו לא רק ללקוח הזה, מאותה משאית שמגיעה אלינו של חול או של החומר הכימי הזה שאני מספק לא רק ללקוח הזה, אלא גם ללקוחות אחרים שאין להם תלונות, זה אומר לי שגם לתובע סיפקתי חומר טוב. אנחנו עובדים עם הספקים הכי טובים מבחינת חומר הגלם. זה חומר אחיד לכולם" (ראה: ישיבה מיום 26.4.17, עמ' 37, שורות 9-12. ראה גם: עמ' 39, שורות 1-3). יחד עם זאת, אישר הוא, כי הייתה להם תביעה בעניין חוזק של בטון. אין בתביעה בעניין החוזק של הבטון, בכדי להשליך על תביעה דנא, שעה שהתובעים לא הוכיחו כי החומר שסיפקה הנתבעת היה פגום.

24.
עד ההגנה אילן העיד, כי הבעיה עם הטיט שזה בעצם אבקה, חול הטיח הוא אבקה, וברגע שהוא בא במגע עם המים הוא מתחיל להתגבש, ואז מתחיל תהליך של התקשות וזה פוגע בעבודה. כן מסר כי
יש צמחים שגדלים בחול ים בלבד ולא צריך שום חומר אורגני שם. לדבריו, הנתבעת מביאה חול ממחפורת, שממנה כולם מביאים את חול הים לכל מפעלי הבטון, והוא מסתמך על הבדיקות שלהם (ראה: עמ' 41 לפרוטוקול מיום 22.5.17). משכך, וככל שיש טענה לתובעים כנגד החול ו/או אחד מהמרכיבים שיש בחומר, אשר סופק על-ידי הנתבעת, היה עליהם להמציא בדיקת מעבדה המאשרת את טענותיהם בנידון, אך זאת לא עשו.

25.
מעבר לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי
התובעים לא נתנו כל הסבר המניח את הדעת, מדוע לא טרחו להעיד את החוליה המהותית, הנחוצה והחשובה ביותר לליבון המחלוקת, הלא היא הטייח, אשר היה ביכולתו לשפוך אור על המחלוקת, נשוא דיוננו, ולהאיר את עינינו אודות מועד תחילת עבודתו, מצב החומר בעת שביצע את העבודה, האם ידע להשתמש בחומר שסופק על-ידי הנתבעת, מה הם שלבי עבודתו וכיצד השתמש בחומר, מתי גילה לראשונה את הנזק, מה עשה לאחר גילוי הנזק, מדוע המשיך בעבודות לאחר גילוי הנזק, הכיצד ידע שהבעיה בטיט, ובכלל זה מה אירע לחומר לאחר שנמסר לו מרכך הטיט וכיוצ"ב. הימנעות מהעדת עד פועלת לרעת הצד שנמנע מלהעידו, במיוחד אם מדובר בעדות חשובה ומהותית למחלוקת. הדבר מקבל משנה תוקף לאור האפשרות במקרה דנן לפיה הסדקים בטייח נבעו דווקא מעבודה לקויה של הטייח, כטענת הנתבעת. לו היו טורחים התובעים להעידו, ניתן
היה לברר את כל האמור מולו.

26.
בחקירתו של מומחה התביעה נאדר הוא נשאל על תו תקן 1920 חלק 1, המונה את שלבי ביצוע טיח, כך שנשאל הוא אם בדק שהשלבים הללו בוצעו, ואז השיב בשלילה, מכיוון שראה טיח על הקיר ולא היה נוכח במהלך ביצוע העבודה. כמו כן, נשאל אם בדק שבוצעה אשפרה לטיח אחרי השמתו, ועל-כך השיב שלפי מראה הטיח, אין מה לשאול, כי יש המון סדקים, סדקים רחבים מידי והטיח מתנתק מהקרקע, כך שאין מה לבדוק. יחד עם זאת, לשאלה אם בוצע הטיח ולא עשו אשפרה, האם זה יכול לגרום לסדקים, השיב: "
כן, אבל לא בצורה בהם הופיעו בקירות הקיימים" (ישיבה מיום 9.2.17, עמ' 23, שורה 31).
בחקירתו אישר נאדר כי בתו התקן נקבעה כמות יחסית של צמנט ומים בתערובת, אך לדבריו הוא לא בדק מה הכמויות, כאשר לשאלה האם לכמות שמוסיפים כן ישנה השפעה, לפי התקן, השיב: "יש השפעה בכל מקרה, אבל אם יש חומר אורגני, הביצוע הנכון גם לא יביא לתוצאות חיוביות" (שם, עמ' 24, שורה 8).

27.
מכל האמור לעיל, מתחזק הצורך בעדות הטייח, הן לגבי ביצוע האשפרה והן לגבי כמויות הצמנט והמים שביצע הטייח בפועל בתוך התערובת, כדי לברר ולהוכיח את מקור הסדקים בטייח.
משלא הובא הטייח לעדות, לא ניתן לדעת
אם עבודת הטייח הייתה תקינה אם לאו, ומה הקשר בין רמת ואיכות עבודות הטייח לבין הסדקים שנתגלו בטייח.

28.
עד ההגנה אילן העיד כי:
"
...הטיט זה בסה"כ שני סוגי חולות בנוסף ואנו מוכרים מוצר בתהליך, כלומר אני לא מוכר בלוק שהוא כבר מוכן, יש עוד שלבים, להוסיף צימנט בכמות שהטייח יודע לשים כמה שצריך, לשים מים כמה שצריך. לפני שהוא מתחיל את העבודה יש שם חיות, לשטוף את הקיר כמו שצריך שלא יהיה בו אבק ומיד לאחר ביצוע העבודה במשך 7 ימים בגלל שיש צימנט, לבצע אשפרה, ז"א להרטיב את הקיר" (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 22.5.17, שורות 29-33. ראה גם עדות פטין, ישיבה מיום 26.4.17, עמ' 38, שורות 4-12).
בחוות דעתו של ג'מאל, גם הוא פירט מהם שלבי העבודה הנדרשים, ומהי ההכנה שיש לבצע לפני הטייח.
משהטייח לא העיד, לא ניתן לדעת אם ביצע הוא את העבודה כמפורט לעיל או את עבודות ההכנה כנדרש.

29.
עדותו של חמזה בנוגע לטייח הייתה תמוהה ולא הוסיפה למהימנותו, כך למשל למרות שטען ששילם לטייח, לא זכר את שמו, אלא טען שאור הפרח זו חברה שלו (ראה: ישיבה מיום 9.2.17, עמ' 14, שורות 15-20). כלום יעלה על הדעת, שאדם יזמין טייח לעבוד בביתו וישלם לו תמורת עבודתו מבלי לדעת את זהותו? לשאלה, האם לא ראה
לנכון להביא את האדם מאור הפרח להעיד לגבי הטיח שהוא לא בסדר ואשר תוקן על ידו, השיב על כך שהלה ביצע את העבודה, והוא אינו קשור לפיצוי שהוא אמור לקבל (שם, עמ' 15, שורות 6-7). תשובתו של חמזה בעניין זה היא תמוהה ואינה מקובלת כלל.

30.
חמזה הצהיר בסעיף 9 לתצהירו כי הם פנו לנתבעת והודיעו לה על הבעיה שהתגלתה בטיח, וזו שלחה אנשים מטעמה, הגיע אליהם בחור בשם חסן חסנין, אשר ראה ובחן את הבעיה בטיח, ומסר להם חומר שקראו לו מרכך טיט (ראה גם: עמ' 15 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 10-13). אלא שבחקירתו בפני
י התברר שלא כך פני הדברים, שכן מחד העיד, כי חסן היה בביתו והוא הביא לו את החומר המעכב של הטיט, אלא שלשאלה אם נכנס חסן בפועל לביתו השיב בשלילה, ולשאלה האם נכון שלא ביקשו מחסן שייכנס לראות את הנזק, השיב: "לא".
מעדותו של חמזה אם כך עולה כי חסן לא ראה את הנזק ובכלל זה לא נכנס לביתו, הכל בהתאם לעדותו של חסן לפיה מעולם לא ביקר בביתו של חמזה או בדק את הסדקים הנטענים, ומעולם גם לא נדרש לעשות כן (ראה: סעיפים 12 ו-14 לתצהירו).

31.
אומנם חסן אישר בחקירתו כי חמזה אמר לו שיש לו בעיה עם הטיט, והוא מסר לו חומר לטיט (ישיבה מיום 26.4.17, עמ' 34, שורות 18-21), אך אין בכך הוכחה לקיומו של פגם בחומר, משלא עלה בידי התובעים להוכיח כי קיים פגם כאמור, או כי אותם סדקים נגרמו בשל פגם בחומר של הנתבעת, ולא בגין כל סיבה אחרת כפי שפורט לעיל.

32.
חסן העיד כי כשאדם
מזמין טיט ידוע שהוא אמור להשתמש בו מרגע לרגע, אם הטיט נשאר תקופה ללא טיפול, שהוא לא השתמש בו, כל החומר שבטיט כבר לא שמיש (ישיבה מיום 26.4.17, עמ' 35, שורות 1-2), ואף ג'מאל חיווה דעתו, כי דחיית השימוש במלט לזמן ארוך לאחר קבלתו, עלול לגרום לכך שהמלט מאבד את איכותו, הואיל ואורך החיים של המוסף הוא לתקופה מוגבלת, ואחסון לזמן ממושך גורם למלט לאבד את איכותו (ראה: סע' 3, בעמ' 7 בחוו"ד, ועמ' 28 לפרוטוקול, מיום 26.4.17). בעדותו הסביר, שהמלט צריך להיות עביד בכדי להשתמש בו, זו האיכות. ישנם כאלה שמוסיפים צימנט ויש כאלה שמוסיפים חומר אחר, אם משאירים אותו באוויר, יש חמצן והוא מאבד את איכותו. גם אם הצימנט נשאר הרבה זמן הוא מתקלקל. לדבריו: "
בזמן המקרה שלנו, הביאו חול טבעי וחול לטיח בתוספת מים והחומר הכימי שנותן עבידות, אז החומר הזה, יש הוראות של היצרן שאין להשהות את השימוש במלט הזה, זה עד 48 שעות עד 72 מקסימום אחרת החומר הכימי פג תוקפו והמלט מתקלקל..." (שם, עמ' 29, שורות 9-12).

33.

לא עלה בידי התובעים להוכיח מה הוא פרק הזמן במשכו אוחסן הטיט בחצריהם עד לתחילת השימוש בו, ובכלל זה לסתור את טענת עדי הנתבעת, כי למשך האחסון ישנה השפעה על האיכות, והשהיית השימוש בתרכובת הטיח מובילה לתוצאה לא רצויה של איבוד תכונות התערובת המקורית, וכלל לא ברור מעדויות התביעה מתי החלו העבודות, וגם בעניין זה דרושה הייתה עדותו של הטייח.

34.
ג'מאל בחקירתו הופנה לתדפיס כמויות הייצור שצורפו לתצהירו של אילן, מהם הורכבה התערובת, ונאמר לו שרשום חול טבעי, חול טיט ומים מהברז, ואין כל תוספת של חומר כימי, השיב שחול לבד לא יעשה מלט, וכי הוסיפו את החומר הכימי בכדי שיהיה מלט לטיח, וזאת בנוסף לחומרים שצוינו בתדפיס כמויות הייצור. לשאלה, איך הוא יודע בתור מומחה, שלחומר הזה הוסף חומר כימי, השיב, כי הוא סומך על תצהיר הטכנאי של המפעל, אשר בדק במחשב וכתב את הכמויות שהיו במלט, ובכלל זה העיד: "למלט שמים חומר מעכב שגם ייתן עבידות למלט וגם הוא מעכב יומיים שלושה עד שיעבדו במלט הזה" (שם, עמ' 30, שורות 25-26).

35.
לא נסתרה הטענה שהתערובת הכילה גם חומר כימי כנדרש, הגם אם בתדפיסי כמויות הייצור אשר צורפו לתצהיר אילן צויין רק חול טבעי, חול טיח ומי ברז. אילן הצהיר, והצהרתו לא נסתרה, כי תערובת הטיח שסופקה לתובעים מורכבת גם מחומר הנקרא מוסף מרטח. לו אכן סברו התובעים כי התערובת שסופקה להם לא הכילה חומר כימי כלשהו, היה מן הראוי לזמן כאמור את הטייח לחקירה או להציג אסמכתא ממעבדה המאשרת את רכיבי התערובת, שעה שעול ההוכחה עליהם ולא על הנתבעת.

36.
התובעים גם לא סתרו את הטענה, כי אופן אחסון של החומר לא היה תקין, ויכול היה להשפיע על איכותו. בעניין זה, ג'מאל חיווה דעתו, כי אחסון לא טוב למלט, עלול לגרום שהמלט יאבד את איכותו, כי תערובת המלט המובא מכילה חול ים, חול טיח ומוסף כימי, כאשר המוסף הזה רגיש להשפעת אוויר שמכיל אבק, לכן אם נשאר באוויר כפי שמוזכר שהתערובת נשארה באוויר על גג הבניין, הדבר גורם שהמוסף מאבד את תכונותיו ומתקלקל (ראה גם: סע' 11 לתצהיר אילן).

37.
סלאמה העיד, כי הטיט שצילם היה בשני מקומות, בתוך אחד החדרים בדירה, וחלק על הגג חשוף לשמש (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 15-18). אומנם לטענתו, החלק של הדירה לא היה חשוף, והעשבים היו גם למטה וגם למעלה. יחד עם זאת, לשאלה האם החלק שהיה בתוך הבית היה מכוסה בניילון, השיב שלא. בדומה העיד חמזה כי הטיט היה בקומה הראשונה ועל הגג, ולדבריו, מה שנשאר ממנו, נשאר עד שהמהנדס הגיע. אחרי הגשם גם החלו להופיע עשבים בטיט, ולשאלה מתי העשבים הללו החלו, האם אחרי שהגשם ירד על זה, השיב: "
אני חושב אחרי שעבדו על הטיט באותו שבוע. לא רק מה שהיה בגג, גם מה שהיה בתוך הבית, אז מן הסתם לא מטפטף שם שיהיה עשבים" (שם, עמ' 19, שורות 12-13).

אין להתעלם מכך, כי החומר לא נלקח לבדיקת מעבדה ומשכך כל טענה כנגד מה שהכיל ואיכותו דינה להידחות, והגם אם העשבים היו בחומר שהיה בתוך הבית, הרי שהמדובר בשלד בניין פתוח, ומשכך אין מניעה, משלא הוכח אחרת, שגם האחסון בתוך הבית אינו סטרילי, במיוחד שעה שסלאמה העיד שהחלק שהיה בתוך הבית לא היה מכוסה בניילון, ומשכך האחסון הלא תקין יכול בהחלט לגרום לצמיחת אותם גידולים כנטען.

38.
בכל הנוגע להוראות השימוש בחומר, אישר ג'מאל כי בתעודות המשלוח (ת/3), לא רשום שיש תנאי כלשהו שאומר שצריך להשתמש בטיט תוך זמן מסוים. בדומה, אישר פטין, כי הדרישות או התנאים המנויים בסעיף 13 לתצהירו (עפ"י המלצת ספק המוסף לטיח יש להשתמש בתערובת תוך תקופה קצרה, כאשר כל שיהוי בשימוש בתרכובת הטיח מובילה לתוצאה לא רצויה של איבוד תכונות התערובת המקורית), לא מופיעים בתעודת המשלוח, ואף לא מופיעים בהסכם שהוא מחתים עליו, הואיל ולדבריו בד"כ אם מזמינים טיט אצלו זה אחרי שהטייח כבר הכשיר את השטח והוא ממתין לחומר בכדי להתחיל לעבוד. גם אילן העיד בנידון, כי ישנם שני סוגי טיט, כאשר יש את הטיט בלי הצימנט שזה רק חולות ומוסף, זה הטיט שהם הכינו ומכרו לתובעים, ומי שבמקצוע חייב לדעת מה לעשות עם זה, אם הוא קבלן רשום.

39.
ב"כ התובעים טען בסיכומיו בעניין זה, כי לא היו הוראות שימוש, ואי אספקת הנחיות ו/או הוראות שימוש על-ידי הנתבעת, יש בה התרשלות שמכוחה יש להטיל עליה את מלוא האחריות לנזקי התובעים.

40.
איני מקבלת טענה זו, שכן מצופה מהתובעים שיתקשרו עם בעל חוזה מקצועי ומיומן אשר ידע כיצד להשתמש בחומר. על מנת להוכיח טענת התרשלות כאמור עקב אי אספקת הוראות שימוש או אי מתן הסבר, היה מקום להעיד את הטייח, בכדי שיאשש את הקשר שבין אי רישום/מתן הוראות שימוש בחומר או אי מתן הסבר ע"י הנתבעת לבין הנזק
שנגרם, אך כאמור לעיל, התובעים לא טרחו להעיד את הטייח, ומשכך הטענה נדחית.

41.
ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי מתקיימת עילת תביעה כנגד הנתבעת בגין הטעייה ומצג שווא, ובטלותו של הסכם מכר לאור אי התאמה במוצר והתנהגות שלא ביושר ושלא בתום לב, הן בניהול מו"מ לקראת עסקת מכר טיט, והן בקיום ההתחייבויות מכוח הרכישה והאחריות למוצר.

איני מקבלת טענות אלו, שעה שלא עלה בידי התובעים להוכיח, כי סופק להם על-ידי הנתבעת חומר פגום, או שלא מותאם למה שדרשו, ובכלל זה לא עלה בידם להוכיח, כי הוצג בפני
הם מצג שווא או שהם הוטעו, או שהנתבעת ידעה כבר משלב היצור, כי הטיט פגום וכי הסתירה מידע זה מהתובעים.
42.
התובעים טענו הן בכתב התביעה והן בסעיף 24 לסיכומיהם בכתב לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. איני מקבלת טענה זו, הואיל ובמקרה דנא לסדקים בטיח יכולות להיות כמה סיבות אשר לא עלה בידי התובעים לסתור אותן כמו עבודת טייח לקויה, חשיפת הטיט לתנאי אחסון לא ראויים, משך הזמן בו אוחסן וכיוצ"ב, ומשכך אין זה המקרה להעברת הנטל מכתפי התובעים לנתבעת, במיוחד משלא עלה בידי התובעים להוכיח (בהעדר עדותו של הטייח) כי לא הייתה להם ידיעה/יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו בסופו של דבר לסדיקה בטיח.

43.
נטל ההוכחה מוטל על התובעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ומכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל זה, ולא הוכיחו את אחריות הנתבעת לקרות הנזק הנטען. עם קביעתי זו, ניתן היה לסיים בזאת את פסק הדין, אך מצאתי לנכון להתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק.
הנזק :
44.
גם אם הייתי מקבלת את מכלול טענות התביעה והייתי קובעת, כי הנתבעת סיפקה מוצר פגום ו/או בניגוד למוסכם, עדיין על התובעים היה להוכיח את הנזק שנגרם להם הלכה למעשה, ואשר הינו בר פיצוי, אלא שגם זאת לא עלה בידם לעשות, ואנמק;

45.
חמזה הצהיר, בין היתר, כי לאחר הופעת הסדקים, הפסיק הטייח את עבודתו, והוא פנה למומחים, ולאחר מכן בוצעו התיקונים שנדרשו בטיח באמצעות קבלן שהוא חברת א.ו.ר הפרח לבניין בע"מ בעלות של 50,000 ₪, ולשם כך צירף הוא את ההסכם אשר נחתם בעניין הנ"ל ביום 10.2.14.

46.
אומנם חמזה אישר בחקירתו כי חתם על ההסכם הנ"ל, אך עלו מספר תהיות ושאלות לגבי אותו הסכם שלא ניתן להם הסבר המניח את הדעת. כך למשל לא זכר הוא מי הדפיס או כתב את ההסכם, לא זכר היכן הוא היה כשחתם עליו, ואף לשאלה איפה פגש את הטייח הזה והכיצד הגיע אליו, השיב שדיבר עם אחד מהחברה, הוא אינו זוכר, הוא חושב שזה רו"ח עבדאללה אבו ליל. אותו טייח שביצע את התיקונים כמובן לא הובא לעדות ע"י התובעים, למרות שהיה בנקל יכול להגיע אליו באמצעות אותו רו"ח, אלא שגם כאשר נשאל על פרטי אותו רו"ח אבו ליל שכביכול נתן לו את פרטי הטייח, השיב כי גם את פרטי רו"ח אבו ליל אין לו.
(ישיבה מיום 9.2.17, עמ' 17, שורות 26-27). יתרה מכך, כשנשאל על שמו של אותו טייח שעבד בביתו וביצע את התיקונים השיב חמזה: "אני אוכל לחזור למקום שלי, לעבדאללה ולברר את הפרטים של הטייח" (שם,שם, שורה 29).

47.
יתרה מכך, כשנשאל חמזה בחקירתו מי זה אור הפרח בע"מ, השיב שאלו הטייחים שעשו לו את העבודה, והם חתומים על ההסכם, אך גם לשאלה מי חתום על הסכם, אם זה המנכ"ל של החברה או הטייח בעצמו, השיב שאינו זוכר (ראה: שם, עמ' 18, שורות 1-7). כשנשאל אם בעל החברה היה בביתו ואם הוא זה שביצע ת העבודה, השיב בשלילה ואמר ששלח לו פועלים, כאשר לא זכר אם היה בביתו. כשנשאל הכיצד אם כך העריך בעל החברה את שווי העבודה, העלה חמזה גרסה חדשה, והשיב כי: "דרך העובדים שלו שהיו אצלי בבית. סתם דוגמא, אחד מהעובדים, סעיד מהכפר שלנו שעבד אצלי בבית, הוא ביצע את העבודה" (שם, עמ' 18, שורות 13-14). מסתבר אם כך עתה כי סעיד הוא זה אשר העריך את העבודה בביתו של חמזה, ולו הוא בכלל שילם את הכסף, והוא אף ידע לומר כי המדובר בסעיד מטר מעין מאהל, וכי הוא עובד של אור הפרח (ראה: שם, שורות 15-28). חרף האמור לעיל, לא מצא חמזה לנכון להזמין את אותו סעיד לעדות כדי להוכיח את ביצוע התיקונים או את עלותם.

48.
יתרה מכך, תמוהה עדותו של חמזה כי
עבד עם אור הפרח ללא חשבוניות, אך מאידך טרח גם טרח לערוך מולה הסכם בכתב! (ראה: שם, עמ' 17, שורות 3-5).

49.
באשר לתשלום עלות ביצוע התיקונים, עולה מעדותו של חמזה שהוא אינו יודע לומר במדויק כמה שילם בפועל, לא בגין העבודה המקורית ולא בגין עבודות התיקונים כפי שיפורט בהמשך.

50.
באשר לעבודה המקורית, הראשונה, העיד חמזה כי בהתחלה שילם 10,000 ₪ והוא שיל בהמשך עוד 5,000 ₪, כאשר הסכום הכללי היה 27,000 ₪. לשאלה כמה בפועל שילם עבור העבודה הראשונה, השיב שהוא חושב שנותר חייב 3,000 ₪, מתוך 27,000 ₪ (ראה: שם, עמ' 14, שורות 5-10). את ה- 24,000 ₪ הראשונים, שילם במזומן לטייח, אשר אינו זוכר את שמו, אור הפרח זו החברה שלו, כאמור לעיל, ללא חשבוניות. לדבריו, אחיו היה נוכח בעת ששילם את הסכום לטייח, אך משום מה לא הביא את אחיו לעדות. (עמ' 14 לפרוטוקול).

51.
באשר לעבודות התיקון, העיד חמזה כי סיכמו ע"ס 28,000 ₪ עבור הטיח ו- 22,000 ₪ על עבודות קילוף, פינוי, סיתות ומכולות לפינוי (ראה: שם, עמ' 14, שורות 11-12), אלא שסכום זה אינו עולה בקנה אחד עם הסכום הנתבע בכתב התביעה- 68,145 ₪, אשר נקבע בחוות-דעת מומחי התביעה. לאחר שעומת חמזה עם סעיף 21 לתצהירו, שם הצהיר כי ביצעו את התיקונים בסכום של 50,000 ₪ ועם סעיף 16 לתצהירו שם הצהיר, כי המומחים מטעמו העריכו את נזקיהם בסכום של 68,145 ₪, השיב כי: "
לדעתי הנתבעת צריכה להחזיר לי את מחיר הטיט שרכשתי ממנה, את מה ששילמתי לטייח בפעם הראשונה, וכן פיצוי על הנזק. אם היו באים לקראתי בהתחלה הייתי סוגר את הכל. אני לא בן אדם שמחפש כסף. אני גם צריך לקבל בחזרה שכ"ט עו"ד ושכ"ט שמאי" (שם, עמ' 19, שורות 26-29). כשנשאל בחקירתו כיצד זה שהוא זוכר מה ששילם על הטיח הראשון ולא על השני, השיב כי הוא יכול לזכור דברים משנת 1981, אך לא לזכור דברים מהשנה האחרונה !

52.
הנטל מוטל על התובעים להוכיח את הנזקים להם טענו ואת הסכומים בהם נשאו בפועל, והם כשלו מלעשות כן, וכל טענותיהם בנידון נטענו בעלמא. יתרה מכך, מקום בו קיים הפרש בין מה ששולם בפועל ע"י חמזה לבין מה שנקבע בחוות הדעת מטעמו, הרי הוא זכאי לסכום הנזק בפועל, היינו הסכום בו הוא נשא כדי לתקן את הנזק, הא ותו לא. אם היה עולה בידם של התובעים להוכיח את אחריות הנתבעת, הרי בכל מקרה אין הם זכאים לקבל יותר מהסכום אותו נשאו בפועל בגין

שווי העבודה שבוצע, קילוף ופינוי הטיח הפגום, ובכלל זה החומר.

53.
בכל הנוגע לתשלום סך של 50,000 ₪ בגין עבודות התיקון כאמור לעיל, ההתרשמות מעדות חמזה הייתה כי רב הנסתר בה על הגלוי, שכן מחד העיד, כי אינו זוכר אם שילם את ה- 50,000 ₪, אולם מאידך העיד כי שילם חלק ממנו:
"שילמתי 5,000 ₪... (העד חושב). אני לא זוכר בדיוק את הסכום. שילמתי להם אבל בסוף נגמר לי הכסף ואמרתי שאני עכשיו נכנס בתביעה. היום אין לי כסף והם הסכימו לחכות כי אין ברירה" (שם, עמ' 20, שורות 11-13). לשאלה עם מי סיכם את זה, השיב עם סעיד, שאותו כאמור לא טרח להעיד
, ובכלל זה לשאלה, איזה חלק מה- 50,000 ₪ הוא שילם, השיב שהוא מאמין שמשהו בסביבות לא יותר מ- 20,000 ₪.
אם עסקינן באותו טייח שביצע את שתי העבודות, לא ברור הכיצד התחיל לשלם על העבודה השנייה מבלי ששילם את יתרת החוב של 3,000 ₪ בה נותר חייב בגין העבודה הראשונה כאמור בדבריו.

54.
לשם הוכחת הנזק, צירפו התובעים כאמור את חוות-הדעת של השמאי סלאמה ושל המהנדס נאדר, ואנמק;

55.
באשר לחוות-דעתו של השמאי סלאמה (ת/1) מחקירתו עולה כי הוא לא פגש את הטייח, ועל-אף שנראה שכתב את חוות-הדעת לאחר ביצוע התיקון, כפי שיפורט, לא טרח לברר מהן עלויות התיקון בפועל, זאת אף בהתעלם מאופן התחשיב שביצע, שאינו ברור כלל, הואיל ולו הייתה מוכחת אחריות הנתבעת, היו התובעים זכאים לפיצוי בגין שווי העבודה שבוצעה, קילוף ופינוי הטיח הפגום ובכלל זה החומר,
אך בטח ובטח לא בעבור ביצוע טיח חדש, שכן על התובע לשאת בעלויות הטיח בביתו ולא הנתבעת היא זו שאמורה לשאת בעלות זו (ראה בעניין זה: עדות סלאמה, בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 21-33. ראה גם: את הסברו של ב"כ התובעים בסיכומיו, בעמ' 43 לפרוטוקול מיום 22.5.17, שורות 9-14).

56.
מחוות-דעתו של סלאמה עולה, כי ביום 10.2.14 הוא ביקר במבנה ונוכח כי מספר עובדים מבצעים סיתות לטיח הניזוק מהקירות והמחיצות של הדירה, ועובדים אחרים מוציאים את ערימות הטיט הפגום מהדירה. בעדותו, תיקן סלאמה את מועד כתיבת חוות-הדעת, כך שלדבריו נכתבה היא ביום 28.4.14 (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 1-4). סלאמה העיד, כי אינו יודע כמה זמן נמשכה עבודת הסיתות, וכמה זמן צריכה היא להימשך (ראה: שם, עמ' 9, שורות 30-33 ועמ' 10, שורות 5-6). יחד עם זאת, לשאלה, האם בדק ביום 28.4.14, אם עבודת הסיתות הסתיימה, השיב שנדמה לו שהוא סיים לטייח מחדש את הטיח החדש.
עוד העיד סלאמה כי הוא
ערך את שומתו לפי מחירון דקל וממנו הוריד 40%, ולא לפי מה ששולם בפועל כי הוא אינו יודע כמה שולם, ולשאלה,
האם יכול להיות שהתובע בפועל שילם פחות, השיב שאינו יודע. סלאמה עוד נשאל אם חמזה מסר לו על
ההסכם שהוא חתם עם הקבלן על שווי התיקון, אשר נחתם חודשיים ו-18 ימים לפני חוות דעתו, והשיב: "לא. אני לא בעסק. אני לא יודע אם סיכם בכלל" (שם, עמ' 11, שורה 18).

57.

לא היה מקום לתבוע לפי הסכום שנקבע בחוות הדעת מקום שההסכם אותו צירף התובע מצביע על סכום אחר בכלל. מה עוד שלא ברור מדוע היה החישוב צריך להתבצע לפי מחירון דקל פחות 40%, שעה שסלאמה אינו שולל, כי עבודות הסיתות והטיח בפועל כבר הסתיימו בעת שערך את חוות-דעתו, ומשכך גם לו הייתה מוכחת אחריות הנתבעת, התובעים היו זכאים לתשלום בעבור מה ששולם בפועל/הוסכם עליו, ולא לפי מחירון זה או אחר. סלאמה לא נתן הסבר המניח את הדעת, מדוע לא פנה לתובע לשאול אודות הסכומים ששילם בעבור עבודות הסיתות והטיח (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול מיום 9.2.17, שורות 20-22). בחקירתו אף נשאל סלאמה
מה הצורך בחוות-דעת שמאית אם ידוע לו שמזמין העבודה כבר שילם, גם לטייח הראשון, גם על הסיתות וגם על הטיח השני, ואז השיב כי:
"
אני לא יודע להשיב לך. כשיש לו נזק בבית, הוא קודם כל מזמין שמאי, השמאי בודק את הנזק ואז הוא מזמין מהנדס להבין מה הסיבה. הוא צריך חוות דעת כדי להוכיח את הנזק שלו" (שם,עמ' 11).13).

58.
במקרה כגון דא, בו בוצעו העבודות של התיקון לפני כתיבת ועריכת חוות הדעת, היה על השמאי לבחון את עלות התיקון של הנזקים, מול מה ששולם בפועל, ולהתייחס בחוות דעתו לשאלה אם העלויות ששולמו מהוות עלויות ריאליות לתיקון אותם נזקים. חוות הדעת כאמו נערכה במנותק ממה שהיה בשטח, וממה ששולם בפועל, כך שהערך הראייתי שיש לייחס לה בהערכת הנזק (בהנחה שהייתי מגיעה למסקנה בדבר אחריות הנתבעת) הוא נמוך מאוד. בכל מקרה, היה על התובע כאמור להציג לבית-המשפט אסמכתאות אודות עלויות התיקון, חשבוניות, או להעיד את הטייח שביצע את העבודה, אך הוא לא עשה כן, ואין בחוות דעתו של סלאמה כדי לרפות פגם זה.

59.
סלאמה הוסיף לסכומים בחוו"ד מע"מ, מאחר והתובע אינו עוסק מורשה, אך מעדותו של
התובע עולה כי הוא והקבלן לא עבדו עם חשבוניות (שם, עמ' 14, שורות 15-24), ומשכך לבטח אינו זכאי למע"מ.

60.
מעבר לכל האמור לעיל, לא הוברר דיו איזה שטח מהבית טויח בפועל ונגרם לו הנזק, שכן לשאלה, איזה חלק מהבית הספיקו לטייח, השיב סלאמה: "עשו טיח פנים, קירות וחלק מהתקרה אבל לא שכבה סופית, לא שכבת הגימור. זה שני המפלסים האחרונים, צילמתי אותם" (ישיבה מיום 9.2.17, עמ' 7 שורות 2-3), לדבריו הטייח עשה טיח לקירות הפנימיים וללא שכבת גימור. חמזה בחקירתו לא ידע להעריך בכמה מהחומר שסופק הם הספיקו להשתמש, ולדבריו הטייח הספיק לעשות חלק גדול מהעבודה (ראה: שם, עמ' 15, שורות 16-17). משלא העיד בפני
י הטייח, ולאור כל האמור לעיל, לא ניתן לדעת איזה שטח כבר הספיק הטייח לטייח עד שהפסיק לעבוד בגלל הסדקים.

61.
גם נאדר לא זכר לומר איזה שטח בקירות הפנים ובתקרה היה כבר מטויח בעת ביקורו ביום 20.2. לא רק זאת אלא שבחקירתו של נאדר גם התברר כי מדידת השטח שהוא ערך לקירות הפנים בבית בשטח של 750 מטר גם לא הייתה מדויקת, שכן הלה אישר שכתב ששטח קומה ב' 121 מטר והמפלס הנוסף הוא 96 מ"ר. הוא נשאל כי לפי מידות אלו יוצא ששטח קירות פנים צריך להיות 490 מטר ולא 750 מטר, ועל כך השיב: "
יש נוסחה אמפירית שאומרת שטח טיח פנים הוא כולל התקרה כמובן פי 3 וחצי משטח הדירה, אני כתבתי כ-750 מטר, כך שזה לא מדויק על המטר, זה לפי נוסחה אמפירית. יש שם 350 מטר מרובע טיח פנים" (שם, עמ' 26, שורות 7-9).

62.
לא ניתן לבצע שומה המבוססת על המדידה של נאדר, משהתברר כי מדידה זו לא מדויקת, כאשר אף לא הוברר דיו מה השטח שטויח, וזאת בנוסף לכך שחמזה העיד כי לא סיכם עם הטייח על מחיר למטר (ראה: שם, עמ' 15, שורות 18-19), ומשכך נראה כי גם מטעם זה, חוות דעתו של סלאמה המבוססת על מדידת נאדר, אינה רלבנטית.


63.
מומחה ההגנה, ג'מאל, חיווה את דעתו ששטח הקירות לטיח פנים כולל תקרות הוא כ- 490 מ"ר, כאשר בעדותו טען, כי יש לו את התכנית של הדירה, הוא עשה הערכה, עיין בתכנית ומדד לפי התכנית של היתר הבנייה, ובפועל דווקא ביטלו קירות, דבר שאמור להקטין את שטח הטייח מבפני
ם. לשאלה, מדוע לא מדד בפועל, השיב שיש לו תוכנית, וכי הוא ראה לפי התוכנית שזה השטח המקסימלי של הקירות או פחות.
על התובעים הנטל להראות כי המדידה שלהם היא הנכונה, וכשלו הם גם בעניין זה.

64.
לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום,
כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 16777-05/14 חמזה ח'אלד אבו ליל, אחמד אבו ליל נ' חברת א.בטון מואסי בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/11/2017)