פסקי דין על פלוני | פסקי דין על ארתור פייס | פסקי דין על מיכאל קירשטיין |

45300-10/11 א     14/11/2017




א 45300-10/11 פלוני נ' ארתור פייס, מיכאל קירשטיין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 45300-10-11 פלוני
נ' פייס ואח'




בפני

כבוד השופטת לימור בן-שמן








תובע

פלוני



ע"י ב"כ עו"ד אילת שלו

נגד


נתבע
ים

1. ארתור פייס
ע"י ב"כ עו"ד דוד טובול

2. מיכאל קירשטיין

ע"י ב"כ עו"ד שרון גושן






פסק דין


כללי
1.
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

2.
התובע, יליד 15.9.1973, נפגע ביום 11.6.2010 בהיותו כבן 37. כיום, התובע הינו כבן 46.

3.
כנגד הנתבעים התנהל הליך פלילי ב-ת"פ 26012-06-10, בבית משפט השלום ברחובות.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 11.6.10 בלילה, הנתבע 1, פצע את התובע בידו, באמצעות שבר של בקבוק זכוכית והמתלונן נפל ארצה. כתוצאה מהתקיפה, נגרם לתובע חתך עמוק במרפק ידו, והוא נזקק לטיפול רפואי בבי"ח, לרבות ניתוח ותפירת הפצע בהרדמה כללית. באותן הנסיבות, הנתבע 2 יחד עם הנתבע 1, בעטו ברגליהם בראשו, בידיו, ברגליו ובחלקים שונים בגופו של התובע. כתוצאה מן התקיפה בצוותא, נגרמו לתובע חבלות של ממש, שהתבטאו בחבלות יבשות ביד ובגפיים התחתונות, שריטה ביד, סימן אדום ושפשוף ליד האוזן וכן במצח מעל הגבה ושריטה באגודל.

הנתבע 1 הודה והורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וכן חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. הנתבע 2 הודה והורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.


על הנתבעים נגזרו עונשים שונים. בין השאר הוטל על הנתבעים תשלום פיצוי לתובע- סך של 10,000 ₪ על הנתבע 1 וסך של 3,000 ₪ על הנתבע 2.


חבות
דיון עובדתי
4.
התובע טוען כי הנתבעים, ביחד ולחוד, תקפו אותו. לנוכח הרשעתם, עליהם לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה.

5.
לטענת הנתבע 1, כל נזק שנגרם לתובע הוא תוצאה ישירה של תקיפה בצוותא חדא של שני הנתבעים. משכך מידת אחריותם זהה. חלוקת הפיצוי כבר בוצעה בעת גזירת העונש בהליך הפלילי.

6.
לטענת הנתבע 2, אחריות הנתבעים איננה שווה. עיקרה של התביעה הוא בצלקות התובע, אשר נגרמו על ידי תקיפת הנתבע 1 באמצעות בקבוק שבור.
כפי שהעיד התובע בהליך הפלילי, הנתבע 1 היה הדומיננטי באירוע התקיפה.

7.
עסקינן ב

פסק דין
חלוט בהליך פלילי, המהווה ראיה לכאורה במשפט אזרחי, לפי סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. מקום שבו לא ניתנה רשות להבאת ראיות לסתור, כמו במקרה דנן, שבו כלל לא נתבקשה רשות, הופך פסק הדין הפלילי לראיה כמעט מכרעת.

המחלוקת כיום הינה היקף האחריות המוטלת, במישור האזרחי, על כל אחד מהנתבעים.

8.
אשר לנסיבות האירוע, הצהיר התובע כי פגש את הנתבעים ברחוב, ועימם שתי בחורות,
אשר עם אחת מהן יצא בעבר. הנתבעים שאלו מדוע עוקב אחריהם והוא השיב כי הוא יהיה איפה שרוצה. נתבע 1 תקף את התובע וחתך אותו עם בקבוק שבור. התובע נפל לרצפה, הוא ניסה לקום ולברוח, אבל הנתבעים החלו לבעוט בו בחלקי גופו. הוא הצהיר כי לא הכיר את הנתבעים עובר לאירוע, לא דיבר איתם ולא "התחיל איתם".

הנתבע 1 לא הגיש תצהיר עדות ראשית וכן לא העיד בפני
י. הנתבע 2 לא פרש תשתית עובדתית בתצהירו.

הנתבע 2 הפנה להודעות התובע במשטרה וחקירתו בהליך הפלילי, מהם עולה לטענתו כי הצטרף לקטטה אך בסיומה. אולם, טענה זו לא עוגנה כממצא בהכרעת הדין. הנני מפנה לעובדות כתב האישום המתוקן, לפיו הנתבעים תקפו את התובע בצוותא.
אזכיר כי הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אינן חלות על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין- סעיף 42א(ב)(2).
התובע העיד בפני
כי שני אנשים פגעו בו - "ארתור ומיכאל היו מעורבים בעניין" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 17-24). הנתבע 2 העיד בפני
י כי פגע בתובע ובעט בו שתי בעיטות ברגליים (עמ' 19 ש' 28, ע' 20 ש' 4).

9.
בהעדר בקשה ורשות להבאת ראיות לסתור ולנוכח עדויות התובע ונתבע 2, אשר סיבך עצמו בעדותו, הנני קובעת כי מסכת האירועים כללה שני אירועי תקיפה- תקיפת התובע על ידי הנתבע 1, באמצעות בקבוק שבור והמשכה תקיפת התובע בצוותא, על ידי
בעיטות הנתבעים.

על פי הכרעת הדין וכן על פי גרסת התובע, ניתן להפריד את הנזק אשר נגרם לתובע בגין שני מעשי התקיפה
:
בגין מעשה התקיפה הראשון, נגרם לו חתך עמוק ביד, אשר טופל בהטריה. התובע הרחיב בעדותו, לגבי תחושותיו באשר למהות הפגיעה והצלקת שנותרה (עמוד 12 ש' 16-20).
בגין מעשה התקיפה השני, נגרמו לו חבלות נוספות, כפי שהובאו בהכרעת הדין ובתעודה הרפואית ממרכז רפואי קפלן (חלק ממוצגי המאשימה בהליך הפלילי ומוצגי התובע בהליך זה).
התובע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. על כן, בגין האירוע בכללותו לא נגרמה לו נכות.

דיון משפטי

10.
עסקינן בעוולת התקיפה, בהתאם לס' 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – "הפקודה"). בבסיס העוולה עומדת הזכות שלא להיפגע בגוף, שהיא אחת מזכויות היסוד של האדם, המהווה חלק מזכותו של הפרט לחירות אישית. ור' ע"א 506/88 פלוני
ת (קטינה) נ' מדינת ישראל פ"ד מח(1) 87, 179 (1993).

11.
היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעוולת התקיפה הוא "במתכוון". עם זאת הכוונה הנדרשת אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר, היינו מודעות לעצם המעשה (
רע"א 1272/05
כרמי נ' סבג
(פורסם במאגרים); ישראל גלעד, 'אחריות בנזיקין', סעיף 12.33 בעמוד 1201).

12.
לנוכח הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין ולאחר עיון בתיק הפלילי, הנני קובעת כי המעשים אותם ביצעו הנתבעים בתובע ובמתכוון, בעל כורחו וללא הסכמה, מהווים תקיפה כמשמעותה
בסעיף 23
לפקודה.
די בכך כי יסודות עוולת התקיפה מתקיימים וכי לא נטען או הוכח לקיומה של הגנה במסגרת סעיף 24 לפקודה.

13.
הנני דוחה
מכל וכל את טענתם של הנתבעים בדבר אשם תורם אותו יש לייחס לתובע. לנוכח הנסיבות בהן הותקף התובע, בהולכו לתומו ברחוב, מהות המעשים הכרוכים באלימות ופערי הכוחות ביניהם, דין טענה זו להידחות על הסף.

14.
משכך, אפנה לדון בהיבטים המשפטיים של חלוקת האחריות בין הנתבעים לעניין תקיפת התובע.

15.
ס' 11 לפקודה מסווג מיהם מעוולים יחד:

"היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני
, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים ביחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד."

16.
בהלכה הפסוקה הותוו שלוש קטגוריות הרלבנטיות לס' זה: מעוולים בצוותא אשר גרמו נזק אחד; מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד; ומעוולים בנפרד שגרמו לנזקים נפרדים.

17.
בקטגוריה הראשונה, ראה בית המשפט מעוולים שכאלו כמזיקים במשותף, הפועלים ביחד למען מטרה משותפת, וגורמים נזק אחד שלא ניתן לחלוקה. ור' על כך ע"א 269/82 הילמן נ' כרמי מא(4) 1 (1987) (להלן – "עניין כרמי"), שם נקבע כי שותפות במטרה מביאה לשותפות בחובה. משהופרה החובה על ידי מי מהמעוולים, יש לראותם כמעוולים במשותף.

18.
בקטגוריה השנייה, המדובר במעוולים שביצעו מעשי עוולה נפרדים, אך גרמו לנזק אחד שלא ניתן לחלוקה. קבע בית המשפט ב-ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן פ"ד ל(1) 701 (1976) - שם נחבל אדם על ידי שני כלי רכב שפגעו בו בזה אחר זה - כי רואים את המעוולים כחייבים ביחד ולחוד לכל הנזק בשלמותו. והוסיף על כך בית המשפט ב-ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר פ"ד מד(2) 89 (1990), כי אמנם לא פעלו המעוולים במשותף כיוון שלא פעלו בצוותא. אולם, ככל שניתן לבצע מבחן פיזי-מוחשי, על פיו ניתן יהא לקבוע באופן סביר והגיוני ולהצביע על חלוקה צודקת, יש לבכר זאת. באותו עניין, נגרם לנפגע נזק שאינו ניתן לחלוקה, ומשכך לא ניתן היה לבצע חלוקה שכזו, עקב חסר עובדתי. לפיכך, נקבע כי במצב שכזה יועבר נטל ההוכחה לעניין חלקו של כל מעוול אל כתפי המעוולים עצמם.

19.
הקטגוריה השלישית, המדובר במזיקים אשר גרמו נזקים נפרדים במעשי עוולה נפרדים אף הם.

20.
במקרה שבפני
י, הנתבע 1 הינו מעוול יחיד בגין מעשה התקיפה הראשון, בו נגרם לתובע חתך עמוק ביד.

הנתבעים 1-2, הינם מעוולים בצוותא בגין מעשה התקיפה השני, בו נגרם נזק בגין חבלות נוספות לתובע. בגין מעשה התקיפה השני, יהיו הנתבעים חייבים ביחד ולחוד.

21.
על פי אומדני, יש לייחס שני שליש מהנזק הכולל למעשה התקיפה הראשון ו-שליש למעשה התקיפה השני.

הנזק-

22.
חישוב הנזק יעשה על בסיס נקודת מוצא של העדר נכות רפואית. על כן, הנני דוחה את טענות התובע בכל הנוגע לעניין שברפואה, לרבות בתחומים כירורגיה פלסטית, כירורגיה, אורתופדיה ופסיכיאטריה.


23.
הפסדי שכר לעבר ולעתיד- לטענת התובע, כתוצאה מפגיעתו, אושרו לו 26 ימי מחלה בהם לא עבד כלל עד ליום 7.7.2010. משכך, דרש כי יפוצה בגין הפסד של חודש ימי עבודה. גם לאחר מכן, נאלץ לערוך טיפולים רפואיים תכופים אשר גרמו לו להפסדי שכר נוספים. משכך, דרש פיצוי גלובלי על סך של 30,000 ₪. מנגד, הנתבעים חולקים על טיב הראיות ומפנים לפיצוי בהליך הפלילי.

24.
הפסדי שכר לעבר הינם נזק מיוחד טעון ראיות, על כן יש להגיש בגינו פרטים ועובדות להוכחת טענה זו. ור' צבי המרמן, קבלן לבניין בע"מ נ' חסן פ"ד מג(3) 810 (1989).

25.
התובע העיד כי לאחר האירוע עבד כמחסנאי ובשנתיים האחרונות הוא עובד כמנופאי בתחום הבנייה (עמ' 11 ש' 30 – עמ' 12 ש' 3). הוא העיד כי עובד כל יום משבע בבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים. הוא העיד כי עובד במשמרת בת תשע שעות וחצי, כאשר המקסימום הוא 12 שעות. לעיתים נשאר עד השעה ארבע לכל היותר. בעבודתו, הוא לא מפעיל כוח פיזי, אלא רק עובד עם הידיים (עמ' 12 ש' 8-11, 22-30). הוא העיד כי כאשר עובד הרבה עם השלטים ומפעיל לחץ על היד, אז מתחיל להרגיש כאבים ביד. עם זאת, לא פנה לרופא תעסוקתי, אלא רופא כללי שנתן לו משחה (עמ' 12 ש' 16-20).
הוא העיד כי פוטר מעבודתו ולאחר מכן עבר לעבודה בה לא הרים דברים כבדים (עמ' 14 ש' 10-12). הוא העיד כי ידו הימנית היא הדומיננטית (עמ' 16 ש' 11-12).
הוא העיד כי השבר באף אירע עובר לתקיפה, ובתקיפה הוא נשרט באף (עמ' 16 ש' 11-21).

26.
מעיון במסמכים שצורפו לתיק מצטיירת תמונה חלקית בלבד. כך, בסיכום מחלה מ-13.6.2010 (נספח ב' לתצהיר התובע) עולה כי ניתנה לתובע חופשת מחלה בת 14 יום. כמו כן, ניתן לתובע אישור מחלה הואיל ו"אינו מסוגל לעבוד" בתאריכים 4-8.7.2010.
אישור נוסף שניתן על ידי מומחה לכירורגיה אורתופדית מ-8.7.2010 (נספח ב' לתצהיר התובע) מצביע כי התובע "מסוגל לעבוד בכל עבודה קשורה למאמצים פיזיים" החל מתאריך זה.
דא עקא, עדות התובע אינה יכולה להוות תחליף לחוות דעת או לחסר במסמכים הרפואיים.
בהעדר חוות דעת ולפנים משורת הדין, וכאשר סביר כי לקיחת ימי המחלה בתקופת אי הכושר תהא כרוכה בהפסד כספי, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי על סך של 3,000 ₪.
בהעדר חוות דעת יש לדחות גם את הדרישה להפסדי שכר לעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

27.
בהתחשב במהות הפגיעה ובהעדר נכות ולנוכח עדותו ממנה עולה כי הוא מבצע את מטלות הבית, אפסוק פיצוי גלובלי לעבר בגין תקופת ההחלמה בלבד, על דרך האומדנא בסכום של 1,500 ₪.





הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות לעבר ולעתיד:


28.
לטענת התובע הוא עבר מספר טיפולי פיזיותרפיה אך אלו היטיבו מצבו באופן חלקי.
כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות רבות לנסיעות לטיפולים, השתתפות בטיפולים רפואיים, חבישות, תרופות, לרבות משככי כאבים. הוא לא טרח לשמור על הקבלות.
הנתבעים חולקים על כך ומפנים למסמכים אשר הוגשו בהליך.
בהעדר נכות ולנוכח המסמכים הרפואיים אשר צורפו, יוערך הפיצוי על דרך האומדנא, בסכום של 1,500 ₪.

נזק לא ממוני - כאב וסבל

29.
התובע הצהיר כי התקיפה גרמה לו לפגיעה נפשית, בעקבותיה לא יכול ללכת ברחוב מבלי שיפחד כי מישהו יתקוף אותו ואף עבר להתגורר בעיר אחרת. הוא מרגיש כי כבודו נפגע קשות כתוצאה מהתקיפה וכי הוא נותר עם צלקת פיזית ונפשית.

30.
לדברי התובע בסיכומיו, הוא אושפז בבית החולים כשהוא סובל מחתך עמוק במרפק יד שמאל. הוא נותח ואושפז למשך שלושה ימים. הוא הצהיר כי נותר עם צלקת ארוכה וברורה בידו השמאלית וכי עודנו סובל מכאבים ומגבלות ביד זו.

31.
הוא העיד כי יש לו נפיחות קבועה ביד שמאל לעומת יד ימין שהיא ישרה (עמ' 14 ש' 1). הוא העיד כי הצלקת פוגעת בו, כאשר מקבל מכה ביד (עמ' 14 ש' 22).
הוא העיד כי קשה לו לראות את הצלקת בידו וזה תמיד מזכיר לו את האירוע. הוא העיד כי לא פנה לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי כיוון שקיבל תרופות הרגעה (עמ' 14 ש' 15-19).

32.
התובע טען בסיכומיו, כי יש לפצותו באופן שישקף הפגיעה בכבודו, בחבלה הקשה שנגרמה לו, לרבות אשפוז וניתוח, הצלקת שבידו וחוסר האונים שחש במהלך התקיפה, על סך של 100,000 ₪.

33.
לטענת נתבע 1, על התובע היה להניח תשתית עובדתית ראויה למידת הפיצוי בגין ראש נזק זה. אין די באמירה סתמית, ואין בה כל נפקות ממשית.

34.
לטענת הנתבע 2, אין בסיס לטענות התובע בדבר כאבים והגבלות מהן סובל בידו השמאלית הנמשכים עד היום, כמו גם הפגיעה הנפשית, שכן הוא לא צירף כל חוות דעת רפואית בנושא. הוא הצהיר כי התובע לא צירף כל ראיה לטענותיו בדבר בעיות נפשיות בעקבות התקיפה.

35.
בהיעדר חוות דעת רפואית לעניין קיומה של נכות בתחום האורתופדי והנפשי ובכל תחום אחר, יחושב ראש נזק זה על בסיס העדר נכות. בראש נזק זה הנני מתחשבת בימי האשפוז בעקבות התאונה, כמו גם מכאביו מהם סבל בסמוך לתאונה. הנני נותנת אמון בגרסת התובע לגבי סבלו והתחושות אשר התעוררו בו בעקבות אירועי התקיפה.
לנוכח כלל הנסיבות ובשים לב לסכומים אשר נפסקו לו בהליך הפלילי, מכל אלה יועמד רכיב הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 15,000 ₪.

סוף דבר

36.
התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בגין מעשי התקיפה:

הפסדי שכר לעבר
3,000
₪
עזרת הזולת לעבר
1,500
₪
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
1,500
₪
כאב וסבל
15,000 ₪

____________________
ובסה"כ


21,000 ₪



לאור האמור לעיל, בגין מעשה התקיפה הראשון- ישולם פיצוי בסך של 14,000 ₪ על ידי הנתבע 1 בלבד.
בגין מעשה התקיפה השני- ישולם פיצוי בסך של 7,000 ₪, על ידי שני הנתבעים בחלקים שווים ביניהם, ביחד ולחוד.


הנני קובעת כי סכומי הפיצוי בהליך זה, מתווספים לפיצוי אשר נפסק לתובע בהליך הפלילי.


37.
אוסיף כי הטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית לתשלום נוסף לתובע, אינה רלבנטית כלל בהליך זה ועל כן יש לדחותה.
על סכום הפיצויים יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה ושכר עדים וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,200 ₪.

לנוכח ניהול ההליך על ידי שני הנתבעים ואופן ניהולו, ישולם סכום זה בחלקים שווים על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד.

38.
סכומים אלו - בתוספת תשלום ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל - ישולמו תוך 30 יום מהיום.


ניתן היום,
כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.








ניתן היום,
כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.




חתימה








א בית משפט שלום 45300-10/11 פלוני נ' ארתור פייס, מיכאל קירשטיין (פורסם ב-ֽ 14/11/2017)