פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מעוזי מלמד אליהו חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על חליל המאם | פסקי דין על קבוצת המסיעים הכשרה חברה לביטוח |

22434-02/14 תאמ     24/11/2017




תאמ 22434-02/14 איילון חברה לביטוח בע"מעוזי מלמד אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חליל המאם, קבוצת המסיעים בע"מ הכשרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 22434-02-14 איילון חברה לביטוח בע"מ
נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ ואח'

תא"מ 42011-12-13 מלמד ואח' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ואח'

ת"א 31293-08-13 אליהו חברה לביטוח בע"מ
ואח' נ' לביטוח בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
שלמה מיכאל ארדמן


תובעים

1. איילון חברה לביטוח בע"מ

2. עוזי מלמד ת.ז. 51229367
3. אליהו חברה לביטוח בע"מ

נגד


נתבעים

1.חליל המאם
ת.ז. 50093178

2.קבוצת המסיעים בע"מ ח.פ. 51048205

3. הכשרה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


תביעות פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר רכבים.

א. רקע עובדתי:
1.
בפני
3 תביעות שאוחדו בבית משפט זה בגין תאונת דרכים מיום 6.11.12 שארעה בכביש 85 ליד שזור. בתאונה היו מעורבים ארבעה רכבים. הרכב הראשון בסוף השיירה הינו מיניבוס מסוג פולקסוואגן מ.ר. 24-395-59 בבעלות קבוצת המסיעים בע"מ המבוטח אצל חברת הכשרה חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "המיניבוס"), כאשר בין הצדדים מחלוקת מי נהג בו בעת התאונה, האם זהו מר חליל המאם
או בנו אחסאן המאם. לפניו נהגה הגב' עירית מלמד ברכב מסוג הונדה מ.ר. 34-909-78, המבוטח אצל אליהו חברה לביטוח בע"מ
שהינו בבעלות בעלה מר עוזי מלמד (להלן: "רכב ההונדה"). לפניו נהגה הגב' אליה לוי ברכב מסוג רנו שמספרו 48-346-57 המבוטח אצל איילון חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "רכב הרנו") ובראש השיירה היה רכב נוסף צבאי שזהותו לא התבררה במשפט.

2.
בתא"מ 22434-02-14 תובעת איילון חברה לביטוח בע"מ
את אליהו חברה לביטוח בע"מ
, את חליל המאם
ואת קבוצת המסיעים בע"מ בתביעת שיבוב לתשלום סך של 22,304 ₪. בסיכומיה ויתרה למעשה התובעת על תביעתה כנגד אליהו חברה לביטוח בע"מ
ותובעת את הנתבעים האחרים בלבד.

3.
בתא"מ 42011-12-13 תובע עוזי מלמד את הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ואת קבוצת המסיעים בע"מ על נזקיו בסך 4,614 ש"ח. קבוצת המסיעים בע"מ הגישה הודעת צד שלישי כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ
.

4.
בת.א. 31293-08-13 תובעת אליהו חברה לביטוח בע"מ
את חליל המאם
, את קבוצת המסיעים בע"מ ואת הכשרה חברה לביטוח בע"מ
, בתביעת שיבוב לתשלום הסך של 107,565 ₪. קבוצת המסיעים בע"מ הגישה הודעת צד שלישי כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ
.

ב. טענות הצדדים:
5.
בין הצדדים לא קיימת מחלוקת באשר לשאלת הנזק בתיק זה. המחלוקת מתמקדת בשאלת האחריות ובשאלת הכיסוי הביטוחי בלבד. למעשה נוצרה חזית אחת של כל חברות הביטוח ומר עוזי מלמד כנגד חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ.

6.
גרסת חברות הביטוח ועוזי מלמד הינה כי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של מר חליל המאם
אשר נהג במיניבוס, כאשר בנו אחסאן כלל לא היה ברכב ופגע ברכב ההונדה, אשר נהדף לרכב הרנו, אשר נהדף לרכב הצבאי. כתוצאה מכך, טוענת הכשרה חברה לביטוח בע"מ
, כי אין כיסוי ביטוחי הואיל ומר חליל המאם
נהג במיניבוס בלא רשיון נהיגה תקף. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
, מוסיפה וטוענת
לתחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כאשר לטענתה, עקב מסירת עובדות כוזבות על ידי המבוטח בכוונת מרמה, פטורה היא מחבותה.

7.
חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ, טוענים לעומת זאת, כי במיניבוס נהג אחסאן המאם, בנו של חליל, כי הוא פגע ברכב שלפניו, כאשר התאונה לפניו כבר ארעה, וכי נוכח העובדה כי לאחסאן המאם היה רשיון נהיגה תקף במועד התאונה, הביטוח אצל הכשרה חברה לביטוח בע"מ
מכסה את אירוע התאונה. לחילופין הם טוענים, כי גם אם יקבע בית המשפט שהנוהג ברכב היה חליל המאם
, גם אז ישנו כיסוי ביטוחי, מאחר ושלילת הרשיון נעשתה בשל חוב של חליל המאם
בלשכת ההוצאה לפועל ולא בשל סיבות אחרות.

ג. הכרעה בשאלת הגורם לתאונה עצמו:
8.
אני דוחה את טענות חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ באשר לתיאור אירוע התאונה כפגיעה ברכב שכבר היה מעורב בתאונה קיימת. לא מצאתי את עדותם כמהימנה. לכך מספר טעמים.
9.
ראשית, גרסה זו לתאונה, לא הועלתה במועד סמוך לתאונה, אלא נולדה בשלב מאוחר. בניגוד לגרסתו הנוכחית, בגרסה שנתן אחסאן המאם בחתימתו לחוקר חברת הביטוח מר יריב אוחיון הוא אמר את הדברים הבאים
:
"ש. האם יתכן שההונדה פגע ברנו עוד לפני שאתה פגעת בהונדה?


ת. לא. אני פגעתי והם אחרי הפגיעה עפו אחד על השני."

10.
גם בהודעתו של חליל המאם
שניתנה לחוקר, אין זכר לטענה כי התאונה ארעה עוד קודם לפגיעת המיניבוס ברכב ההונדה. גרסה זו נתמכת בהודעה שמסרה הגב' מלמד לחברת אליהו – ת/1 וגם בהודעת אחסאן המאם לחברת הכשרה – נ/4. עדות הגב' מלמד בפני
גם היא נשמעה קוהרנטית ועקבית, והיא חזרה על גרסתה שבהודעתה לחברת הביטוח. אני קובע כי גרסתה מהימנה. לכך משמעות גם לשאלת זהות נהג המיניבוס אליה אתייחס בהמשך. גם הגב' אליה לוי העידה כי רכב המיניבוס פגע ברכב שלפניו ודחף אותו לכיוון רכבה שנפגע אף הוא (עמ' 36 שורה 29 לפרוטוקול).

ד. הכרעה בשאלת זהות הנהג:
11.
גם בעניין זה אינני מקבל את גרסת חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ וזאת ממספר טעמים: ראשית, העידה במפורש הגב' עירית מלמד כי אחסאן המאם שאין חולק כי הינו בחור צעיר יליד שנות ה-70' כלל לא היה ברכב המיניבוס ברגע הפגיעה, אלא שני אנשים מבוגרים יותר בשנות ה-60' לחייהם. הגב' מלמד הכחישה בנחרצות את טענת המאם כי יתכן והיה אדם שלישי ברכב. כאמור עדותה של הגב' עירית מלמד, היתה מהימנה בעיני, להבדיל מעדות חליל המאם
ואחסאן המאם שלא היתה מהימנה בעיני. על פי עדותה של הגב' מלמד גם אמר האדם המבוגר שישב ליד נהג המיניבוס, לנהג המיניבוס
"אמרתי לך לא לנסוע כל כך מהר"
. מר אחסאן המאם אף הוצג בבית המשפט בפני
הגב' מלמד, וזו הכחישה בוודאות את הימצאותו במיניבוס.

12.
על האמור יש להוסיף כי מי שנתן לה את הפרטים של המיניבוס לאחר התאונה היה חליל המאם
ולא אחסאן המאם, וכי אין חולק כי חליל לא נתן לגב' מלמד את פרטיו של בנו אחסאן. חליל טען בתחילה כי לא נהג רק בשל בעיות ראיה (עמ' 12 שורה 22), אך לא הציג כל אישור רפואי. מגרסתו של בנו, עלה לעומת זאת כי לגרסתו האב לא נהג בשל העדר רשיון תקף (עמ' 30 לפרוטוקול). חליל המאם
אף "נכשל" בשלב מסוים בעדותו וציין
"ניסיתי לבלום ללא הצלחה"
, אך תיקן כי לא נהג ברכב (עמ' 16 שורות 2-3). אחסאן המאם אף הכחיש את עדות אביו (עמ' 30 לפרוטוקול) כי נודע לו על העדר הרשיון רק לאחר חצי שנה מהתאונה (עמ' 12 לפרוטוקול).

13.
גם עדותו של העד ג'לאל חוסין לא היתה מהימנה בעיני. הוא טען כי לא ראה את התאונה, על אף שאין חולק כי ישב ליד הנהג. מדובר בעובד בתי הזיקוק, בקו הסעות קבוע של קבוצת המסיעים בע"מ (עדות חליל המאם
עמ' 16 שורות 26-27 לפרוטוקול), כאשר העד גם אישר כי חליל המאם
הסיע אותו בעבר (עמ' 24 שורות 4-14) ולפיכך, סביר להניח כי מדובר בעד המוכר אישית לחליל המאם
ובנו, ולא בעד ניטרלי.

14.
על כך יש להוסיף, כי אחסאן המאם כלל לא זיהה את הגב' עירית מלמד בבית המשפט (עמ' 27 שורה 29- עמ' 28 שורה 1), על אף שעל פי עדותה ניגשה למיניבוס לאחר התאונה. עובדה זו תומכת במסקנה כי אחסאן כלל לא נכח במקום.

15.
לא זו בלבד אלא שחליל ואחסאן ניסו לשלול כל קשר למסמכים כלשהם שעלולים לפגוע בגרסתם, ולפיכך שללו את חתימתם על טופס ההודעה לחב' הביטוח הכשרה ואת חתימתם על ההודעות שמסרו לחוקר הביטוח. עובדה זו מוסיפה חוסר אמינות לגרסתם.

16.
לאחר שקלול כל העדויות והראיות בפני
, אני קובע כי הוכח בפני
על פי מאזן הסתברויות כי במועד האירוע נהג ברכב חליל המאם
ולא בנו אחסאן המאם, וכי חליל ואחסאן ידעו היטב במועד התאונה כי חליל חסר רשיון נהיגה תקף, ולפיכך הסתירו את עובדת נהיגתו של חליל במיניבוס וטענו כי אחסאן נהג בו, עובדה שאינה אמת.

ה. שאלת האחריות לתאונה – הכרעה משפטית:
17.
המסקנה המתחייבת משקלול העדויות בפני
הינה כי הגורם הבלעדי לתאונה היה חליל המאם
, אשר נהג במהירות שלא בהתאם לתנאי הדרך, לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו שנע באיטיות בפקק תנועה, ולפיכך נגרמה תאונת שרשרת. לקבוצת המסיעים בע"מ כבעלת המיניבוס ומעסיקת חליל המאם
, גם כן אחריות לתאונה, אם משום שאיפשרה לנהג חסר רשיון תקף לנהוג במיניבוס בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ואם מכוח סעיפים 13 ו- 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (השווה למשל: ע"א (ב"ש) 51905-03-17 אבו רביעה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ [ניתן ביום 22.6.2017]).


ו. שאלת הכיסוי הביטוחי:
18.
אין חולק בענייננו כי לחליל המאם
לא היה רשיון נהיגה תקף במועד האירוע וכי אף ידע על כך במועד התאונה. הדבר גם עולה מאישור ממשרד הרישוי
מיום 9.2.15, שצירף חליל המאם
לכתבי טענותיו, ממנו עולה כי היה בידו רשיון זמני עד ליום 2.8.12 ורשיון זמני נוסף היה בתוקף רק מיום 20.11.13. באישור מצוין קוד
"979 – ביטול רשיון נהיגה – חוק ההוצאה לפועל".
עוד מצוין קוד
"971 – תנאי לרשיון קבוע – תשלום קנסות"
. לא הוגשה תעודת עובד ציבור המסבירה האם אכן במועד התאונה, הסיבה להעדר הרשיון הינה רק חובות בתיק ההוצאה לפועל, וקנסות או סיבות נוספות, והאם הקודים המצויינים לעיל מתייחסים למועד התאונה או לתאריך אחר.

19.
לסיבת העדרו של רשיון תקף חשיבות מרובה. הטעם לכך הוא, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, שנפסקה בהתייחס לסעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, העדר רשיון נהיגה מחמת חובות אגרה או קנסות על פי תקנה 172ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, אינו שולל את הכיסוי הביטוחי (ראה: ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ
נ' יחיאל נאה, פ"ד נג (2) 193 (1999)). הדבר נכון גם לגבי שלילת רשיון על פי חוק ההוצאה לפועל, על פי לשון סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 עצמו ועל פי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הקובע כי לגבי הגבלת קבלת רשיון נהיגה מכוח חוק זה
"...יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רשיון נהיגה כמי שרשיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי תשלום אגרה"
.

20.
על פי פסיקת בית המשפט העליון, ראוי להחיל את הפרשנות של סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, גם על שאלת הכיסוי הביטוחי בנזקי רכוש, כדי לא ליצור תוצאות שונות בביטוח בגין נזקי גוף לעומת ביטוח בגין נזקי רכוש (ראה: רע"א 2605/07 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' מרי אבו [ניתן ביום 10.3.2009]). אכן, כך גם נפסק בערכאות הדיוניות לגבי חובות הוצאה לפועל (ראה: תא"מ (ת"א) 32319-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ
נ' אשרף דעאס [ניתן ביום 23.2.2017]).

21.
כאמור, מהאישור שהוצא ממשרד הרישוי, גם אם אתעלם מדרך הגשתו שלא באמצעות תעודת עובד ציבור, לא ניתן לדעת בוודאות כי שלילת הרשיון מחמת הקנסות או חובות ההוצאה לפועל היא הסיבה להעדרו של רשיון תקף במועד התאונה. על פי ההלכה הפסוקה, נטל השכנוע להוכיח קיומו של חריג ביטוחי, להבדיל מהוכחת מקרה הביטוח עצמו, רובץ על חברת הביטוח ולא על המבוטח (ראה: ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד מג (4) 177 (1989); רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נג (1) 450 (1999)]. עם זאת, חברת הביטוח בענייננו עמדה בנטל השכנוע להוכיח כי התקיים חריג ביטוחי, היינו כי לנוהג במיניבוס לא היה רשיון תקף במועד התאונה. לפיכך, עבר נטל הבאת הראיות להוכיח כי העדר הרשיון נבע מטעמי אגרה, קנס או חוב, לחליל המאם
ולקבוצת ההסעים בע"מ והם לא עמדו בו (השווה: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ
נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא (3) 18 (2006), בסעיף 53 לפסק הדין). יש להדגיש בהקשר זה כי עסקינן בעובדות שהינן בידיעתו הבלעדית של המבוטח.

22.
נוכח מסקנתי, יש לקבוע כי הכיסוי הביטוחי לא בתוקף, נוכח התקיימותו של חריג לפוליסה.

23.
עם זאת, וככל וטעיתי במסקנתי זו אדון להלן בשאלת תחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

24.
הסעיף שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע כדלקמן:


"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו"

25.
סעיף זה פוטר את חברת הביטוח מחבותה לשלם תגמולי ביטוח אם המבוטח העלים ממנה עובדות, או מסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה. על פי ההלכה הפסוקה, לצורך תחולתו של הסעיף, צריכים להתקיים מספר יסודות: האחד, מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות. השני, מודעות של המבוטח בעת מסירת המידע, לאי נכונות המידע שנמסר. השלישי, כוונה להוציא כספים שלא כדין על בסיס המידע שנמסר (ראה: ע"א 10199/09 אפרים אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 1.4.2012]; רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ' נסרה [ניתן ביום 19.5.1998]). הסעיף יחול גם אם לא הוכיחה חברת הביטוח את המניע למסירת העובדות הכוזבות ביודעין, ובמקרה כזה תחול חזקה, כל עוד לא הוכח אחרת, כי הדבר נעשה בכוונה להוציא כספים שלא כדין על בסיס המידע הכוזב שנמסר
(ראה: רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 12.4.2011]).

26.
לגבי הסעיף, קיימת שאלה שטרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון וקיימת לגביה מחלוקת בפסיקת הערכאות הדיוניות. מחלוקת זו מצריכה הכרעה בתיק זה. השאלה הינה, האם כאשר מסתבר כי גם אלמלא העובדות הכוזבות, היה המבוטח זוכה בתביעתו, האם די בעובדה כי המבוטח שסבר כנראה כי העובדות האמיתיות אינן מזכות אותו בכיסוי ביטוחי, הציג מצג עובדתי חילופי כוזב, כדי לזכות בתגמולי הביטוח, כדי לפטור את המבטח מחבותו על פי סעיף 25 לחוק.

27.
חלק מהפסיקה בערכאות הדיוניות שלל את תוקפו של הביטוח בנסיבות אלה ופטר את המבטח מתשלום תגמולי הביטוח (ראה: ע"א (י-ם) 9625/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ' סימה מלכה [ניתן ביום 5.9.2007]; ת.א. (שלום תל אביב) 170256/02 דויטש נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 5.1.2004]; ת.א. (שלום ירושלים) 2353/02 רמי צ'ונה נ' ביטוח ישיר איי.די.איי [ניתן ביום 7.8.2003]; ת.א. (שלום ירושלים) 2334/06 שטילמן מזל נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 3.12.2007]). פסקי דין אחרים בנסיבות אלה לא הסכימו להחיל את סעיף 25 לחוק (ראה: ת.א. (שלום אשקלון) 670/94 סטיבצקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 22.3.1995]; ת.א. (שלום תל אביב) 67880/06 טרפיק ליס נ' חזן איגור [ניתן ביום 22.7.2007]; ת.א. (שלום תל אביב) 36904/84 שילוח חברה לביטוח בע"מ
נ' אביבה ויאה , פ"מ תשמ"ח (ב) 96 (1986); ת.א. (שלום רחובות) 1882/00 טרבלוס יצחק נ' הדר חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 7.11.2002]; ת.א. (שלום ירושלים) 1126/04 נורני שמעון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 30.12.2004]; ת.א. (שלום תל אביב) 196399/02 ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ
נ' הרוש רמי [ניתן ביום 14.7.2003]; ת.א. (שלום ירושלים) 5761/05 סימה מלכה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 3.10.2006]; ת.א. (שלום תל אביב) 49227/05 רהיטי רגבה אגש"ח בע"מ נ' סעב חסיב [ניתן ביום 4.10.2013]; ת.א. (שלום ירושלים) 9776/06 אמסלם רוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
[ניתן ביום 26.11.2007]). בגישה המצמצמת את החלתו של סעיף 25 בנסיבות אלה תומך גם המלומד ירון אליאס דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016), בעמ' 1062.

28.
גם במשפט המשווה הדעות חלוקות. ב

פסק דין
שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון באנגליה בעניין
versloot dredging bv v. hdi gerling industrie versicherung ag
[2016] uksc 45
, הוחלט בדעת רוב שלא לשלול את תגמולי הביטוח בנסיבות אלה. ב

פסק דין
זה, צוינה פסיקה אנגלית מוקדמת יותר, לרבות של מועצת המלך, בה נפסק ההיפך. צוינה שם גם פסיקה אוסטרלית סותרת (ראה:
gre insurance ltd. v. ormsby
(1982) 29 sasr 498
בו לא נשלל הביטוח ופסיקה הפוכה בעניין
tiep thi ho v. australian associated motor insurers ltd.
[2001] vsca 48
). הוצגה שם גם הגישה בארצות הברית שאינה מצמצמת, ושוללת את תגמולי הביטוח כשמוסתרות עובדות מהותיות, כאשר המבחן לכך הוסבר בפסק הדין בעניין
fine v. bellefonte underwriters insurance co.,
725f. 2d 179 (1984)
, כך:

"false sworn answers are material if they might have affected the attitude and action of the insurer. they are equally material if they may be said to have been calculated either to discourage mislead or deflect the company's investigation in any area that might seem to the company – at that time, a relevant or productive area to investigate"

29.
הטעמים שהוסברו בפסיקה הדוגלת בפרשנות מצמצמת לסעיף 25 לחוק הם:
א.
אין להניח שהמחוקק רצה לפטור מחבות כאשר מעשה המרמה, גם אם היה מצליח, לא היה משנה את חיובו של המבטח.
ב.
יש להניח שהמחוקק התכוון למצגים המשנים מהותית את חיובו של המבטח, כפי שגם דורש החוק מהמבוטח בעת מתן המצגים על ידו למבטח, קודם לכריתת חוזה הביטוח.
ג.
יש לפרש את הסעיף פרשנות מידתית ומצמצמת.
ד.
עובדות שאינן משנות את חיובו של המבטח, אינן מצג כזב בעניין מהותי.
ה.
אין הצדקה לשלול את חבות המבטח, כאשר לא נגרם כל נזק למבטח ממצג המרמה.
ו.
פטור למבטח בנסיבות אלה הינו עשיית עושר ולא במשפט של המבטח על חשבון המבוטח.

30.
הטעמים שהוסברו לעומת זאת בפסיקה הדוגלת בהחלת סעיף 25 לחוק בנסיבות אלה הם:
א.
מתן תגמולי ביטוח למבוטח בנסיבות של מרמה נגוע בפסול מוסרי, בבחינת חוטא יהא נשכר.
ב.
ניתן לראות בסעיף 8(2) לחוק, כי על אף שמתן תשובה שאינה מלאה וכנה במקרה שלא השפיע על חבות המבטח אינה פוטרת את המבטח, חריג לכך הוא כאשר ניתנה התשובה בכוונת מרמה. הוא הדין בסעיף 18(ג)(1) לחוק אשר פוטר את המבטח מאי הודעת המבוטח על החמרת סיכון במהלך תקופת הביטוח, לגבי היחס בין דמי הביטוח היקרים יותר שהיה דורש לדמי הביטוח המוסכמים, ואילו כאשר ההסתרה נעשית בכוונת מרמה הוא פטור כליל מחבותו.
ג.
מרמת מבוטחים גורמות למבטחים לשלם כספים בגין הטעייה, וגם להוציא כספים רבים על חקירות ביטוח. כתוצאה מכך מתייקרות הפרמיות המוטלות על כלל המבוטחים ומתעכב תשלום תגמולי הביטוח למבוטחים ישרים, דבר המצדיק הטלת הרתעה על מי שפועל בכוונת מרמה להטעות את חברת הביטוח, גם אם בפועל הדבר לא פגע במבטח.
ד.
גם מבחינה לשונית אין כל עיגון לגישה המצמצמת לפרשנותו של סעיף 25 לחוק.

31.
עמדתו של בית משפט זה היא כי גם בנסיבות אלה, חל סעיף 25 לחוק. הטעמים לכך, מהותיים ולשוניים כאחד. מעבר לנימוקים שהוזכרו בסעיף 30 דלעיל, יש לזכור כי מטרתו של סעיף 25 לחוק הינה עונשית. מצד אחד, הסיכון היחידי המוטל על הרמאי בסעיף הינו שלילת תגמולי הביטוח ולא פיצוי חברת הביטוח על נזקיה מתביעת המרמה, וזאת להבדיל מהפיצויים בהפרת חוזה רגילה (ראה: שחר ולר חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (כרך ראשון, 2005), בעמ' 548). שנית, כאמור מטרתו של הסעיף הרתעתית ועונשית. ממילא, הטענה כי לא נגרם נזק למבטח, או כי הינו מרוויח מאי התשלום, אינה רלבנטית. זו אכן מטרת הסעיף, כדי להרתיע ממעשי רמאות, על מנת שכלל המבוטחים לא יינזקו מהעלאת פרמיות הביטוח. יתר על כן, פרשנות מצמצמת למעשה הופכת את סעיף 25 לאות מתה, שכן במקרים בהם גילוי האמת היה שולל את הביטוח, נמנעת חבות המבטח ממילא על פי סעיפים 24(א)(2) לחוק וסעיף 24(ב) לחוק. מכאן שסעיף 25 לחוק, נדרש דווקא למקרים, בהם גילוי האמת לא היה שולל את הביטוח, אך מאחר והעובדות הכוזבות ניתנו בכוונת מרמה, שכן על פי ההבנה הסובייקטיבית של המבוטח (גם אם אינה נכונה), היה בעובדות האמיתיות לשלול את הביטוח, קיימת הצדקה לשלול את תגמולי הביטוח.

32.
יש להדגיש כי גם על פי הפרשנות המרחיבה, עסקינן במקרים שמדובר בעובדות מרכזיות לביטוח ולא בהסתרת עובדות שוליות או בהפרזה בנזקו של המבוטח. הכוונה לעובדות שבראייתו של מבטח סביר יש להם משמעות מבחינת בדיקתו את תביעתו הביטוחית של המבוטח. הכוונה היא בזמן אמיתי, גם אם בסופו של דבר מסתבר כי עובדות אלה אינן שוללות את הביטוח (ראה:
(victor e. schwartz & christopher e. appel, encouraging constructive conduct by policyholders in the restatement of the law of lability insurance, 68 r
utgers
u.l. r
ev
. 455, 471-476 (2015)
ׂ), שכן הן שיקול אצל המבטח האם לשלם את תגמולי הביטוח כולם או חלקם, להתפשר עם המבוטח, או לנהל הליך משפטי. עובדת העדרו של רשיון נהיגה, הינה עובדה מהותית לביטוח הנבדקת על ידי מבטח סביר. כאשר בפני
המבטח מוצג מצג כוזב, לפיו נהג ברכב נהג אחר שהינו בעל רשיון, לא יבצע המבטח בדיקות באשר לסיבות לשלילת הרשיון של הנהג האמיתי. לעומת זאת, העובדה האם נשלל מהנהג רשיון הנהיגה מסיבות מהותיות או תשלום אגרות או קנסות, או חוב להוצאה לפועל, הינה עובדה מהותית שכל מבטח סביר היה בודק אילו היה יודע כי הנהג ברכב היה משולל רשיון נהיגה.

33.
המסקנה המתחייבת הינה שעל פי פרשנותו הראויה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 נשלל הכיסוי הביטוחי במקרה דנן.

ז. הסעד
:
34.
אשר על כן, אני מחייב את חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ, ביחד ולחוד, בת.א. 31293-08-13 לשלם לאליהו חברה לביטוח בע"מ
, סך של 107,565 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪. התביעה כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ
וההודעה לצד שלישי בתיק זה נדחית.
בתא"מ 42011-12-13 תשלם קבוצת המסיעים בע"מ לעוזי מלמד סך של 4,614 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. התביעה כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ
וההודעה לצד שלישי בתיק זה נדחית.
בתא"מ 22434-02-14 אני מחייב את חליל המאם
וקבוצת המסיעים בע"מ, ביחד ולחוד לשלם לאיילון חברה לביטוח בע"מ
סך של 22,304 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. התביעה נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ
נדחית.

המזכירות תסגור את התיק.


ניתן היום,
ו' כסלו תשע"ח, 24 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 22434-02/14 איילון חברה לביטוח בע"מעוזי מלמד אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חליל המאם, קבוצת המסיעים בע"מ הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/11/2017)