פסקי דין על עתיד טורס בע"מ | פסקי דין על יורופאק 2002 | פסקי דין על זאברו אליהו | פסקי דין על זברו אברהם | פסקי דין על בר אריק | פסקי דין על קולטניוק דימיטרי | פסקי דין על כהן אביבית |

40511/03 א     26/06/2005




א 40511/03 עתיד טורס בע"מ נ' יורופאק 2002 בע"מ, זאברו אליהו, זברו אברהם, בר אריק, קולטניוק דימיטרי, כהן אביבית




34
בתי המשפט
א 040511/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
26/06/2005
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

עתיד טורס בע"מ

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד בראונשטיין
נ ג ד
1 . יורופאק 2002 בע"מ

2 . זאברו אליהו

3 . זברו אברהם

4 . בר אריק

5 . קולטניוק דימיטרי

6 . כהן אביבית
הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד חברון

פסק דין
בפני
י תביעה כספית בסך 42,67.40 ₪.

טענות הצדדים
בהסכמת הצדדים, נמחקו נתבעת מס' 6 ביום 27.5.04,נמחקה בהסכמת הצדדים, ונתבעים 4 ו-5 ביום -15.3.05.

דיון ההוכחות התנהל כנגד נתבעים 1,2,3 ו-7.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה בע"מ, מאוגדת כדין ובין יתר עיסוקיה, היא סוכנות נסיעות בארץ ובחו"ל. נתבעת 1 הינה חברה בע"מ, מאוגדת, ועוסקת בייצוא או יבוא, ואילו נתבע 2 רשום כמנכ"ל החברה. נתבעות 1 ו-7 הן חברות בע"מ אשר בפועל מנוהלות על ידי נתבע 3, והוא המוציא והמביא ועל פיו יישק דבר.

2. בתקופה הרלוונטית, עשו הנתבעים 2 ו-3 יד אחת, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות, ובמטרה לסכל את הדין ולהונות ולקפח את התובעת, עת נתבע 3 הציג עצמו כמי שרשאי לחייב את נתבעת 1 או נתבעת 7, והזמין מהתובעת, עבורו כרטיסי טיסה, שירותי השכרת רכב, ביטוח נסיעות, חדרים בבתי מלון ושירותי תיירות שונים אצל התובעת.

3. הנתבעים מימשו את ההזמנות, לאחר שהתובעת שילמה לחברות הטיסה, חברות ביטוח, בתי המלון, וחברות השכרת הרכב ,ונהנו על חשבון התובעת, קרי טסו ליעדים והשתמשו בשירותי התיירות שהוזמנו. עד ליום הגשת התביעה, הנתבעים לא פרעו את חובם.

טענות הנתבעים

4. נתבעים 1 ו-2 טוענים, כי בהתאם לתדפיס רשם החברות, נתבעת מס' 1, אשר נתבע 2 הוא הבעלים בה, הוקמה בחודש יוני 2002, יתרה מכך הנתבעת החלה את פעילותה רק בסוף שנת 2002.
אי לכך, לטענתם, נתבעת מס' 1, לא הייתה קיימת ולא הייתה יכולה, להזמין שירותים בחודשים אוקטובר 2001 ואפריל 2002. משכך, גםלא ניתן לעשות "יד אחת תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות" מקום שהחברה כלל לא קיימת. לגרסתם, מי שהזמין את שירותי התובעת היא החברה בשם "יורופאק מערכות אריזה" בע"מ, היא נתבעת 7, שלנתבעים 1 ו-2, אין יד ורגל בה.

לטענת נתבע 2, הבעלים של נתבעת 1, לא היה לו על קשר עם התובעת, טרם התאגדותה של נתבעת ולאחר מכן.
לטענת נתבעים 1- 2-3, הם לא עשו כל שימוש בשירותי התובעת.
לטענת הנתבעים, הם מעולם לא הזמינו באופן אישי מהתובעת שירותים כלשהם. משכך, בכתב התביעה אין ולו כל עילה אחת המוכרת בחוק לעניין "הרמת המסך".
לגרסתם, מי שהזמין את השירותים, היא נתבעת 7.

5. נתבע 3 טוען כי נתבעת 1 הוקמה בחודש יוני 2002, ועל כן לא יכולה הייתה להזמין שירותים בחודשים אוקטובר 2001 ואפריל 2002.
לטענתו, מי שהזמין את הכרטיסים היא נתבעת 7.

6. נתבעת 7 טוענת כי מנהלה הוא נתבע 3, אשר אינו מנהל את נתבעת 1.
נתבעת 7 היא בלבד, הזמינה את השירותים הנטענים בכתב התביעה , עבור עובדיה או מנהליה.

7. נתבעת 7 טוענת כי אינה חייבת כל סכום שהוא לתובעת, עבור השירותים אותם נתנה לה. התובעת ונתבעת מס' 7 היו קשורים בניהם בעבר במסכת התקשרויות של הזמנת שירותי טיסה, שירותי קרקע וכו'.
היקף ההזמנות של נתבעת 7 מהתובעת היה בסכומים גבוהים, עד אלפי שקלים בשנה, ואלה שולמו במלואם.
לאחר תקופה ארוכה של עבודה משותפת, עקב חוסר שביעות רצון, הן מהשירות והן ממחירי התובעת, הזמינה נתבעת 7 את שירותי הטיסה ושירותי הקרקע ממתחרים של התובעת. מנהל התובעת פנה אל מנהל נתבעת 7, כדי לברר מדוע אין הזמנות מטעם הנתבעת. מנהל נתבעת 7 מסר לו, כי המחירים שהוא גובה גבוהים יותר מהמחירים של המתחרים, אשר מעניקים לנתבעת 7 הנחות משמעותיות. בעקבות השיחה בין הצדדים, סוכם כי הצדדים יחזרו לעבוד במשותף, ותינתן הנחה בגין הזמנות שתבצע נתבעת 7 מהתובעת.

8. 8. נתבעת 7 טוענת כי לאור הסיכום שהושג בין הצדדים, עדיין לא הגיע מועד סיום ההתחשבנות בין הצדדים.
לטענתה, התובעת מפרה את ההסכם, אשר סוכם בין הצדדים, ללא הפחתת
ההנחה האמורות לעיל.

דיון

9. הצדדים חלוקים בשאלה, האם מי מהנתבעים 1,2,3, ו-7, חייבים לתובעת את סכום התביעה, ואם כן, מי מהם חייב בתשלום זה.
אין מחלוקת כי הזמנות שירותי הטיסה והקרקע בוצעו, ומי מטעם הנתבעים, השתמש בשירותים אלה.

10. שלמה חליבנר, מנהל התובעת, הצהיר כי נתבע 3, פנה אל התובעת בתקופה הרלוונטית, והזמין כרטיסי טיסה, שירותי השכרת רכב ולינה בבתי מלון, הן עבורו והן עבור אחרים מטעמו.
דרישות התשלום והחשבוניות, הוצאו על שם יורופאק בע"מ, על פי בקשת נתבע 3 אשר הציג מצג שזו חברה שבבעלותו. הוא מעולם ציין שם אחר של חברה שבבעלותו.

11. לגרסתו, התובעת הכירה את נתבע 3 בלבד, אשר ביצע את כל ההזמנות, הן טלפונית והן אישית במשרדי התובעת, והוא אשר היה מגיע לקבל את הכרטיסים, הוא ביצע את התשלומים והעביר את פרטי הנוסעים. הקשר היה באמצעותו בלבד.
נתבע 3 גם שילם את כל ההזמנות, ויצר הרגשת אמון אצל התובעת, אשר האמינה לו וסמכה על הבטחותיו שישלם את החוב, מושא תביעה זו.
נתבע 3 לא מסר ולא ציין שם של כל אדם אחר אשר אמור לשלם עבור שירותי התובעת.

12. לטענת שלמה חליבנר, לנתבע 3 לא היו מעולם טענות ו/או חוסר שביעות רצון מהמחירים ומעולם לא נערך הסכם לגבי הנחה באחוז כזה או אחר, עם מי מטעם הנתבעים.

13. לטענתו של שלמנה חליבנר, נתבעים 2 ו- 3 עושים שימוש בחברות שבבעלותם, כדי להזמין בשמן שירותים מאת התובעת, ללא כוונה לשלם, ונתבעת 1 היא המשך ישיר לנתבעת 7, כאשר היא בבעלות נתבע 2, אך בפועל מנוהלת על ידי נתבע 3.

14. בחקירתו הנגדית השיב, כי החשבוניות הונפקו על שם החברה, כפי שביקש נתבע 3. והוא אשר הזמין את כרטיסי הטיסה.
לגרסתו התביעה הוגשה גם נגד נתבעת 1, כיוון שנתבע 3 הוא בעל מניות בה, ויתכן שחלק מהשקים שולמו מחשבונה.
לגרסתו, התביעה הוגשה גם נגד נתבעים 1 ו- 2, כיוון שבפועל נתבע 2 השתמש בשירותי התובעת ואינו בטוח שלא דיבר איתו. הוא גם השיב שהוא לא החתים את הנתבע 3 על ערבות אישית.

15. לגרסתו, החשבוניות הונפקו על שם יורופאק בע"מ כיוון שהוצאו על שם מושך השיק, וגם כאשר הן הוצאו על שם יורופאק בע"מ לא הייתה כל טענה מצד מי מהנתבעים.

16. בתשובה לשאלה ענה, כי הסוכן, מר מוחאי, אשר עבד בעבר אצל התובעת, טיפל בנתבעים בשנות ה- 90' ולא בשנת 2000 והיום בדיעבד הוא גם יודע שהם עברו לעבוד עמו, לאחר שהפסיקו לעבוד עם התובעת.
בהמשך הוא השיב שאינו נוהג לתת הנחות בתשלום עבור שירותי הנתבעת.

17. ישראל חליבנר, מנהל התובעת, הצהיר כי נתבע 3 פנה אליו והוא הפנה אותו אל בנו שלמה חליבנר, להזמנת שירותי טיסה, הזמנת השכרת רכב ולינה בבתי מלון, באמצעות התובעת.
לגרסתו, לא הכיר איש מלבד נתבע 3, בחברות יורופאק השונות, אשר ביצע את ההזמנות, טלפונית, הגיע למשרדי התובעת לקבלת הכרטיסים, העביר את פרטי הנוסעים, והקשר היה עמו בלבד. הוא דיבר בשמו ולא בשם אחרים ו/או חברה שבבעלותו.
ההזמנות מומשו לאחר שהתובעת שילמה עבורם.

לטענתו, נתבע 3 לא התלונן מעולם על המחירים ולא נחתם על הסכם להנחה למי מהנתבעים.
נתבע 3 הוא זה שעשה את הקשר עם התובעת ושילם עבור ההזמנות בזמן, למעט עבור ההזמנות אשר בוצעו בתקופה הרלוונטית לתביעה.

ישראל חליבנר, בחקירתו הנגדית השיב כי את הטיפול העיקרי בנתבע 3 ביצע בנו, שלמה חליבנר. את נתבעות 1 ו- 7 אינו מכיר, אלא את נתבע 3 בלבד. נתבע 3 הוא זה שאמר לו להנפיק את החשבוניות והודעות התשלום על שם החברה, למרות שהנסיעה הייתה עבורו.
ישראל חליבנר אישר, כי אצל התובעת עבד סוכן נסיעות בשם מוחאי, אשר עזב את התובעת, ונתבע 3 עבר לעבוד עמו, במקום עבודתו החדש של מוחאי.
כן השיב כי אינו נותן הנחות בגין תשלום עבור שרותי התובעת.
מר ישראל חליבנר אישר כי מי שהזמין את ההזמנות הוא נתבע 3, וכי נתבעת 1 לא
היתה קיימת בתקופה הרלוונטית, כך עולה מתמצית רישום רשם החברות.

18. נתבע 2, אליהו זברו פירט בתצהירו, כי נתבעת 1 החלה לעבוד רק בשנת 2002, הוא הבעלים שלה ולא היה לו כל קשר עם התובעת, טרם התאגדותה של נתבעת 1 ואף לאחר מכן. גם לנתבעת 1 לא היה כל קשר עם התובעת.
לגרסתו הוא לא היה מעולם הבעלים של נתבעת 7 ולא היה עירוב חברות בין נתבעות 1 ו- 7.
לגרסתו, עולה מבדיקה, שהחשבוניות שהנפיקה התובעת הוצאו על שם נתבעת 7 ולא על שם הנתבעת 1, וגם מסמכי התובעת מעלים טענות, מול נתבעת 7 ולא מול נתבעת 1.

19. בחקירתו הנגדית השיב כי נתבעת 1 לא מנהלת את עסקיה, ממקום מושבה של נתבעת 7 וכן, כי יש לנתבעת 1 לקוחות במדינות שונות בעולם, במסגרת עבודתו נסע לחו"ל אך לא באמצעות התובעת, אלא באמצעות חברה אחרת.

20. נתבע 3, זברו אברהם
, הצהיר כי ההתקשרות הייתה עם נתבעת 7 ורק הוא מוסמך לחייב אותה. הוא הצהיר כי הוא אינו קשור לנתבעת 1.

לגרסתו, נתבעת 7 והיא בלבד הזמינה את השירותים מהתובעת עבור עובדיה, כאשר היא פעלה באמצעותו כמנהל ו/או באמצעות מזכירות החברה. לכן, הוא כמנהל נתבעת 7 הזמין את שירותי התובעת לצורכי עבודה.
לגרסתו, מעולם לא שילם אישית עבור ההזמנות, אלא באמצעות הנתבעת 7, וגם מהחשבוניות עצמן, אשר הופקו ע"י התובעת, עולה שחובת התשלום היא על יורופאק ולא עליו.

21. לגרסתו, נתבעת 7 לא חייבת לתובעת כל תשלום עבור השירותים שהאחרונה נתנה, כיוון שבמסגרת עבודתם המשותפת ביצעה נתבעת 7, הזמנות בסכומים של מאות אלפי שקלים, עבורם שילמה.
בהמשך הזמן עברו לעבוד עם חברת נסיעות אחרת, ובעקבות פנייתו של שלמה
חליבנר אל נתבע 3 במטרה לחזור לעבודה משותפת, התקיימה פגישה, ובה סוכם
כי התובעת תיתן לנתבעת 7, הנחות מההזמנות אשר יבוצעו בעתיד, בשיעורים
כדלקמן : 2% עבור שירותי טיסה, 7.5% עבור שירותי קרקע, ומכל הזמנה שתבוצע
בעתיד תינתן הנחה זו.
לטענתו , סוכם עוד, כי בגין תקופת עבר, לא תינתן הנחה במזומן, אלא באמצעות שירותי טיסה וקרקע, אשר היקפם יגיע לסכום ההנחה האמורה.

לטענתו, רק בעקבות סיכום דברים זה חזרה הנתבעת 7 לעבוד עם התובעת.
לטענתו, משהפסיקה שוב הנתבעת 7 לעבוד עם התובעת, הפרה התובעת את ההסכם והגישה את התביעה שבפני
י.
את גרסתו הוא תומך בכך שהתובעת הגישה את התביעה באיחור רב של כשנה ו- 9
חודשים.

22. בחקירתו הנגדית אישר כי לנתבעת 7 מספר תביעות המתנהלות נגדה בבתי המשפט, וכי חשבונה הוגבל בבנק לאומי לתקופה של שנה.
עוד אישר כי הכרטיסים עבור עובדיה של נתבעת 7 הוזמנו הן על ידו והן באמצעות מזכירתו, והכל בשם ועבור החברה, נתבעת 7, ולא בשמו אישית.
הוא השיב כי במשך כ- 10 שנות עבודת הנתבעת 7 מול התובעת, הוזמנו מהתובעת שירותים שסכומם כ- 250,000 ש"ח בשנה, כאשר בשנים הראשונות קיבלו הטבות בכרטיסי טיסה ושירותי תיירות נוספים.
לגרסתו, היה על התובעת לקזז מחוב הנתבעת כ- 100,000 ש"ח, כאשר הסיכום בינו לבין שלמה חליבנר, כמפורט לעיל, היה טרם הזמנת הטיסות.
לגרסתו החשבוניות הונפקו ע"י התובעת לצורך התחשבנות עם שלטונות המס, וזו בחירה של התובעת.

נתבע 3 הסביר כי אין חברה בשם יורופאק בע"מ, אך פעמים רבות נרשמו מסמכים בשם זה וכך גם התקבלו אצלם תשלומים על שם יורופאק בע"מ.

23. בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם נתבעים 1 ו-2 נאמר בסעיף 13 ג : "למיטב ידיעת
הנתבעים, מי שהזמין את שירותי התובעת היא החברה בשם "יורופאק מערכות אריזה" בע"מ, שלנתבעים אין כל יד ורגל בה".

נתבעת מס' 7 בכתב הגנתה בסעיף ב': "מודה כי השירותים האמורים הוזמנו על ידה בסכומים המופרטים בכתב התביעה".

גם בסעיף 12 א' לתצהיר, נתבע 3 מודה בשם נתבעת 7 כי אכן הוזמנו השירותים הנטענים בכתב התביעה: "יורופק היא בלבד, הזמינה את השירותים הנטענים בכתב התביעה, עבור עובדי החברה ועבורי. כמובן, כי חברה הפועלת באמצעות מנהליה , ואני הייתי מנהל ביורופאק, לכן הזמנתי ליורופאק את שירותי התובעת".

אין הכחשה גם בתצהיר כי נתבעת מס' 7 ביצעה את ההזמנות מהתובעת.

24. נתבעים 1-2
לגבי נתבעת 1, עד התביעה מר שלמה חליבנר נשאל האם כל העילות נשוא התביעה רק כלפי נתבעת 7 והשיב: "הנסיעות והחשבונות הונפקו על שם החברה שנתבע 3 ביקש".
עוד נשאל האם החתים את נתבע 3 על כתב ערבות אישית , תשובתו "לא".
כאשר נשאל הוצאת את החשבוניות לחב' יורו פאק , תשובתו "החשבוניות הוצאו לחברת יורופאק" .

על פי עדותו של נתבע 2 , שלא נסתרה, הוא זה אשר הקים את נתבעת 1, אינו מכיר
את התובעת, לא השתמש בשירותיה אלא בחברת נסיעות בשם עלית טורס.
גם עדי התובעת לא ידעו להשיב לשאלה, האם נתבע 2 הזמין אצלם שירותי טיסה (עמ' 6 שורה 8-9 לפרוטוקול).
אכן חברת יורופאק (2002) בע"מ נתאגדה על פי רישום רשם החברות ב-23.06.02 ,כאשר נשאל מר שלמה חליבנר האם נתבעת 1 הזמינה אצלך כרטיסי טיסה אי פעם ? תשובתו "לא החברה עצמה, אלא מישהו מטעמה".

כל החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה מעידים כי הונפקו עבור חברת יורופאק (2002) בע"מ.אחת החשבוניות הן מיום ה- 01.10.01, כאשר נתבעת 1 כלל לא הייתה קיימת. אז אל מול מי עבדה התובעת ולמי הנפיקה חשבוניות?

נטל השכנוע חל על התובעת והוא מבטא את החובה העיקרית המוטלת עליה להוכיח את טענותיה כלפי הנתבעת.אי עמידה בנטל זה משמעה דחיית הטענות.

איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת ולפיה, העובדה שנתבע 2 העיד כי יש לו ספקים מספרד ומתורכיה ואף, כי הוא נוסע במסגרת עבודתו, מוכיחה, כי נתבע 2 הזמין את שירותי התובעת.

מחומר העדויות והראיות שהובאו בפני
י עולה, כי בעת הזמנת השירותים מאת
התובעת נשוא תביעה זו, לא הייתה כלל קיימת נתבעת 1.
נתבע 2, הנו הבעלים של נתבעת 1, אין לו ולא הוכח שהיה לו, כל שר עם נתבעת 7
לטענתו של נתבע 2, אשר לא נסתרה, אינו מכיר את התובעת, לא הי לו קשר עקיף
ו/או ישיר ו/או באמצעות נתבעת 1 עם התובעת.
עדי התובעת, אף הם, העידו כי כל הקשר היה באמצעות נתבע 3, עבור חברת
יורופאק, חברה, שאת שמה מסר נתבע 3.

לאור המקובץ לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2.
25. טענת הקיזוז של נתבעת 7

לטענת נתבעת 7, יש לקזז מחובה לתובעת, הנחות המגיעות לה , וזאת, לאור סיכומי דברים, אליהם לטענת נתבע 3, הגיע, כמנהל נתבעת 7 עם מנהלי התובעת.

לטענתו, הובטח לו בשיחה בינו לבין מנהל התובעת, כי התובעת תיתן לנתבעת 7, הנחה מההזמנות אשר ביצעה, כך שבגין נסיעות בעתיד, תינתן הנחה בגובה 2 אחוז בגין שירותי טיסה ושבעה וחצי אחוז בגין שירותי קרקע לעתיד, ובגין העבר, ההנחה לא תהיה במזומן, אלא, בהספקת שירותי טיסה וקרקע בהיקפים של סכום ההנחה באחוזים המפורטים לעיל.

לטענת הנתבע 3 רק בעקבות סיכום דברים זה חזרה הנתבעת 7 להזמין שירותים אצל התובעת.
טענה זו של נתבע 7 בעלמא היא.

26. איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו ולפיה, שלמה חליבנר שיקר בעניין ההנחות.
כל שהשיב הוא, שאינו נוהג לעשות הנחות , אם כי עשה זאת בעבר, בדבריו אלו אין כל סתירה.
לא הומצא, על יד נתבעת 7, כל מסמך לפיו היה סיכום דברים לגבי ההנחות הניתנות לגבי נתבעת 7.
גם אם נוהג העבודה, לקבלת הנחות, כטענת נתבעת 7, היה בעל פה, לא הוצג בפני
, כל מסמך בו פונה נתבעת 7 אל התובעת, לאחר שקיבלה חשבוניות ו/או דרישות תשלום, בהם היא טוענת כי מגיעה לה הנחה, על פי סיכום דברים בין הצדדים.
למרות שהחשבוניות נשלחו לנתבעת 7 במשך תקופה ארוכה, נתבעת 7 לא קבלה על עצם הגשתם, על עצם הדרישה, ו/או על גובה החוב.

לא הוצג בפני
כל חישוב של סכום הקיזוז, לו טוענת נתבעת 7.

על אי הבאת ראיה כבר נאמר:
החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)

לעניין זה אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה עדי התובעת העידו, כי אינם נותנים הנחות. מה עוד שהנתבעת 7 לא המציאה כל תחשיב מדויק של סכום ההנחה הנטענת. טענת הקיזוז לא מפורטת ולא ברור, מדוע לא הוצא כל מסמך שהוא של נתבעת 7 אל התובעת לפיו, היא דורשת את ההנחה המגיעה לה, וזאת לאחר שהתובעת הוציאה לנתבעת 7 חשבוניות לתשלום.

אני גם מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי מדובר בהנחות בסכומים מאוד גבוהים וכל מה שיכול היה נתבע 3 לומר, היה הערכתו לגבי סכום ההנחה. כך, בע"מ' 11 שורות 17-27 לפרוטוקול. ובעמ' 16 בשורות 3-16 השיב נתבע 3, כי אכן הונפקו לו חשבוניות על מלוא סכום התביעה, וכי הוא לא שתק אך לא עשה דבר כדי לטעון לקיזוז והמשיך להזמין שירותים מהתובעת.

טענה זו של התובעת, נתמכת בעובדה שהחשבוניות אשר הונפקו בעבור השירותים מושא תביעה זו, הם מהשנים 2001, 2002, ועד הגשת התביעה, הנתבעת 7, לא מצאה לנכון להתכחש להן, או לטעון כל טענה כלפיהן.

27. טענת הקיזוז

לטוען טענת הקיזוז, לא די בטענת קיזוז סתמית, אלא על המודיע, הנתבע, להתכבד ולהיכנס בפרטי, טענת הקיזוז.
פסיקה ענפה ניתנה על בסיס פירוט טענת הקיזוז, ובקשות רשות להתגונן רבות נדחו, עקב אי-פירוט מספק.

ר"ע 511/85 - משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ . פ"ד לט(3), 727.
"יתרה מזו, נקבע שכלל לא הונח יסוד עובדתי לטענת הקיזוז."

ע"א 721/82 - ידע גליל ואח' נ' .onda machinery trading co . פ"ד לט(4), 720 ,עמ' 724-725.
"מכאן דעתי כי המערערים לא יצאו ידי חובת הפירוט, בתצהיר, של טענתם העובדתית לבסוס הגנת זכות הקזוז שהם טוענים לה. טענה זו העלתה על ידם רק על דרך הסתם ובכך אין די. טעם זה בלבד דיו לדחות הערעור."

ע"א 725/87 - חברת ביר-סל סחר מזול בע"מ נ' חברת אוליבקס . פ"ד מד(1), 177 עמ' 179-180.
"צדק, על כן, בית המשפט קמא כשדחה את הבקשה בשל העדר פירוט מדוייק לטענת הקיזוז."

28. טענת קיזוז טענה דיונית, דוגמת טענה המהווה תביעה שכנגד, שברגיל אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק רשות להתגונן. היא נובעת מתוך דיני החוזים המהותיים (ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב (188 (1), זאת להבדיל מהלכה קודמת יותר, שקבעה אחרת בסוגיית הקיזוז (ע"א 82/75 לשוביץ חברה לבנין בע"מ נ' פרבמן בע"מ, פ"ד כט(660 (2).

מכיוון שמקורה של טענת קיזוז היא בדין המהותי, הריהי מהווה הגנה טובה כנגד תביעה, בבחינת תרופה של "עזרה עצמית" להפחתת שיעור חוב. הקיזוז כמוהו כתשלום. עם זאת, בעוד שבבקשה רגילה לרשות להתגונן חייב הנתבע "להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות", ברצותו להניח הגנה בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן (י' זוסמן, שם, 674; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(200-199 ,188 ,(3), הרי ביתר שאת אמורים הדברים לגבי טענת קיזוז. כאן על הטוען לפרט את טענותיו "במידת הפירוט הדרושה לניסוח כתב תביעה" (י' זוסמן שם, שם; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(133 (5, 142-141). כך נוסח הכלל בספרו של השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שישית, תשס "א) 321:

"אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב-תביעה. הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - רק מטעם זה בלבד".

הטעם לכך הנו, שהקיזוז משמש הגנה חיצונית מפני חיוב אחר שחובה לקיימו, אלמלא החיוב הנגדי על דרך של קיזוז. כפי שניווכח להלן דברים אלה יפים ביותר לטענה השנייה המועלת בענייננו.
29. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) נקבעה המסגרת הכללית של קיזוז חיובים. זוהי לשונו:
"53(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

סעיף 53(א) הנ"ל על כל חלקיו - הן לגבי חיוב קצוב והן לגבי חיוב בלתי קצוב - חל אפוא גם על ענייננו. בכך ניתן ביטוי בולט יותר להיבט ההסכמי שבשטר, כל אימת שהמדובר בצדדים הסמוכים לו, על-פני ההיבט הסחרותי שבו (ראו: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(811 ,804 (4 מול ד'). השטר אינו נחשב עוד כעסקה עצמאית העומדת בפני
עצמה, להבחין מעילת התביעה (לגישה אחרת, שבה נתפס השטר גם כמעין עסקה אחרת, ראו: ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלרטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(568 ,565 (2 מול ג').

נקבע במקרה זה, כי תנאי הכרחי להחלת הקיזוז הנו, שהטוען לו יעמוד בתנאים הדיוניים של פירוט הטענה כיאות. כזכור, טענת קיזוז לסילוק חוב, כטענת הגנה, כמוה כהגשת תביעה. על-כן, אין די באמירה גרידא שלטוען קיימת זכות נגדית לגביה ניתנה הודעה על קיזוז. עליו להתכבד ולפרט את מלוא טענותיו בנושא ולשכנע לכאורה בקיומה של זכות בת קיזוז.

30. בע"א 664/76, הלכת רמט, נקבע כי המונח "חובות" האמור בהוראות קיזוז (נאמר לעיל במסגרת החקיקה ) טעון פירוש אחיד. כל הוראות הקיזוז בחוקים דנים באותה סוגיה, ואין להניח כי המחוקק התכוון לאותו המונח בהוראת קיזוז אחת משמעות שונה מזו שנתן לו בהוראת קיזוז אחרת. יש לפרש את המונח "חובות" בכל הוראות הקיזוז שבחוקים השונים ככולל גם חובות קצובים וגם חובות בלתי קצובים.
נקבע כי היכן שהמחוקק רצה להבחין , לעניין זכות קיזוז , בין חוב קצוב לבין חוב בלתי קצוב, הבחין בלשון מפורשת , ומכאן שמקום שלא הבחין בלשון מפורשת , לא התכוון להבחין בניהם כלל.
אך לא כל חיוב מוליד חוב, חוב הוא תוצאה מחיוב. וחיוב הוא מקור החוב.

בע"א 2433/96 אמנון סגל ואח' נגד סולניר בע"מ:

1. פעולת קיזוז על פי סעיף 53 לחוק החוזים יכולה להתבצע בשני מצבים, האחד, קיזוז בין שני חיובים קצובים והאחר קיזוז של חיובים כספיים, אף אם הם אינם קצובים- אשר הצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת.
2. טענת קיזוז, המפורשת בבקשת רשות להתגונן או בכתב ההגנה, נחשבת כהודעה מספקת על קיזוז.

על הטוען קיזוז חל נטל ההוכחה (ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ - בפירוק נ' סלע חב' לביטוח בע"מ).

31. איני מקבלת את טענת ב"כ בסיכומיו ולפיה סכום הקיזוז ידוע לתובעת מהסיבה שהנתונים לגבי היקף הנסיעות בעבר נמצאים בידיה.
אותם נתונים, הנטענים על ידי נתבעת 7, אמורים להיות אצל נתבעת 7 אשר הזמינה את השירותים, שילמה עבורם בעבר ואותם מסמכים, ו/או חישובים ו/או ראיות, לגבי חישוב היקף הנסיעות מצוי בהנהלת החשבונות שלה.
אותן ראיות, אותם מסמכים, אשר בידי התובעת מצויים גם בידי נתבעת 7, והיא, אשר טוענת טענת קיזוז הייתה אמורה לצרפם.

כאן המקום לציין כי מדובר בטענת קיזוז בסכומים גבוהים מאוד, אשר אין לטעון אותה בעלמא ויש להביא לגביה ראיות.
בנוהג העסקים המקובל יש להניח שהנחות בסכומים כה גבוהים, גם אם אינן מוסדרות במסמך בכתב, היה על נתבעת 7 לטעון להם בכל פעם, כאשר קיבלה חשבונית לתשלום.

משכך, איני מוצאת כי, קיימת לנתבעת 7 טענת קיזוז ואני דוחה טענה זו.

32. עילת הרמת המסך נתבע 3

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן "החוק") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות:

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על-כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".

סעיף 54 לחוק קובע:

"54. אחריות יחידי האורגן.
(א). אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האיש שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס.
(ב). נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית המשפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6 (ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור".

33. שלושה מקורות משפטיים בחוק הישראלי להרמת המסך של חברה לגבי מנהליה, חוק החברות, פקודת הנזיקין , וחוק החוזים.

חוק החברות, התשנ"ט-1999 סעיף 6. הרמת מסך:
"(א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה;
(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית משפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה".

34. לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, נקבעו חריגים, אשר מטרתם למנוע מצבים בהם המסך משמש את בעלי המניות, על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים.
יחד עם זאת החוק קבע, שהרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים ביותר, בהם תכונותיה של חברה נוצלו על ידי אורגן שלה לטובתו ושלא בתום לב, זאת כדי שלא לערער את חיי המסחר במדינה.

כאשר מתקיימים אי אילו מן החריגים, הרי שניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת.

אישיותה המשפטית העצמאית של החברה מבוססת על חציצה בינה לבין בעלי מניותיה. מסך זה מפריד בין זכויות וחובות החברה לבין אלה של בעלי המניות. זהו עקרון יסוד בדיני התאגידים, המאפשר מסחר בעולם המודרני, בכך שהוא מאפשר לבעלי מניות לקחת סיכונים מסחריים סבירים, זאת בנוסף ליתרונות מיסויים וכספיים:

לחברה, מיום שנרשמה, אישיות משפטית עצמאית הנפרדת מזו של חבריה והיא כשרה לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד. לחברה אישיות משפטית כללית והיא משמשת מושא לזכויות ולחובות בתחומי המשפט השונים... עם הרישום קם גוף מאוגד אשר הדין מקנה לו קיום עצמאי. זוהי פיקציה שיצר החוק במגמה לאפשר לאנשי עסקים ולאחרים לנהל את פעילותם במסגרת משפטית מלאכותית, על יתרונותיה וחסרונותיה." (פרופ' יוסף גרוס, חוק החברות החדש מהדורה שניה, 43-44).
הרמת מסך הינה שלילת האחריות המוגבלת, כאשר נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
עקרון הפרדת האישיות המשפטית הנפרדת הינו עיקרון על בדיני החברות והוכר בפסיקה ובחקיקה ככזה.

35. החריג לכלל זה הוכר ועוגן כאמור לעיל בחוק החברות בסעיף 6.

הרמת המסך תתבצע אך ורק " במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". יש לזכור כי הרמת מסך הנה החריג לכלל אשר בו לחברה ישות משפטית נפרדת מבעלי המניות בה, כלל זה אומנם חזק אך אינו כלל ברזל, מטרתו היא יצירת וודאות בדבר התוצאות הנובעות מהפעלת עסק, אצל בעלי המניות, תוך מתן הגנה לפעולותיהם במסגרת התאגיד, כאמור בהלכת סלומון הוותיקה, ופסיקה מקומית ענפה.

יפים לכך דבריה של כב' השופטת ורדה אלשיך -בש"א (תל-אביב-יפו) 13857/01 - שמואל רובננקו נ' שיא החזקות . תק-מח 2001(2), 5984 ,עמ' 5985. "מהותה של "הרמת מסך" במובנה ה"קלאסי" הינה ביטול "קו החיץ" של האישיות המשפטית הנפרדת, ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעלי המניות בחברה. אין חולק, כי צעד זה, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט (1999), הינו צעד חריג, הננקט אך ורק במקרים קיצוניים בלבד, בהם נעשה שימוש בולט לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, או שפעולות בעלי המניות עצמם שמו אותו לפלסתר."

36. המבחן הראשון והבולט מכולם, בו נעשה שימוש לצורכי הרמת מסך הינו "שימוש לרעה" במסך ההתאגדות.

דר' חביב סגל בספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש", כרך א', מציינת, כי עצם העובדה שבעל מניות מבקש להימנע מהטלת אחריות עליו, עדיין אינה נחשבת לשימוש לרעה במסך ההתאגדות [עמ' 253]. ואולם, מציינת המלומדת:
"הנחתה של מערכת המשפט היא, שעל היזם לעשות שימוש הוגן במבנה ההתאגדות והיתרונות שזה מקנה לו .... כמו כן, עליו להימנע ממימון פעילותו במבנה הון הצפוי להוביל את החברה לחדלות פירעון, קרי, למצב שבו לא יהיו לנושים די מקורות הון בכיס העושר של החברה על מנת להיפרע את חובותיהם. עליו להתאים את גובה ההתחייבויות וההלוואות שנוטלת החברה לשווי ההון העצמי שהושקע בה, ואף להתאים את שווי נכסי החברה שהוא משיב לכיסו הפרטי, בכל דרך שהיא של חלוקה לבעלי המניות, למצבה של החברה ולהתחייבויותיה". (עמ' 253).

דהיינו, כאשר בית המשפט ימצא כי בעלי המניות של החברה נהגו בחברה כבתוך שלהם, כשלא טובת החברה ורווחיה עומדים נוכח עיניהם אלא טובתם האישית, ניתן יהיה לומר כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ויהא זה נכון וצודק להרים את המסך.
קיימים מספר מקורות משפטיים להטלת חבות אישית על אורגן של חברה או אחד מבעליה.

37. תרמית בדיני חברות
לעניין עילת התרמית כבר נפסק כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות בהתקיימותם של יסודות עובדתיים מסוימים, (ע"א 4606/90 -הנל). "הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק."

בע"א (ירושלים) 1390/00 - חברה לבניין מלון הנביאים נ' אליהו פז.
תק-מח 2001(1), 710 ,עמ' 711. נקבע "ואכן, גם מבחן הרמת המסך המרחיב, לפי סעיף 6(ג)(2) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, אינו מסתפק בנטילת הסיכון העסקי, בכדי לגרום להרמת מסך ההתאגדות וליצור חיוב אישי. הסעיף מונה שני תנאים מצטברים: האחד, שבניהול עסקי החברה היה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה; והשני, שניהול עסקי החברה כאמור "לא היה לטובת החברה". הנה-כי-כן, אין די בקיומו של התנאי לפיו האורגנים פועלים תוך כדי נטילת סיכון לגבי יכולת הפירעון, אלא קיימת דרישה לתנאי נוסף, שפעילותם אינה לטובת החברה. כל שכן לפי המבחנים שקדמו לחוק, אשר חייבו הוכחה של פעילות המגיעה עד לכדי מרמה של ממש (למשל: מעשי מרמה והונאה, תוך תכנון קלוקל מראש, שלא בתום לב ולשם הפקת רווחים אישיים - כפי שהדבר נדון בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(705 (5)."

ולעניין נטל ההוכחה באשר להטלת אחריות אישית על אורגן בעילה של תרמית, ראה ע"א 125/89 - רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח' . פ"ד מו(4), 441 ,עמ' 448-449.

"תוך התייחסות לע"א 260/82, סלומון נ. אמונה, פד"י ל"ח(257 ,253 ,(4):
אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא".
ע"ע 300023/98 - אלדד קונשטוק נ' נאוה דגן ו-2 אח' .תק-אר 2000(3), 85 ,עמ' 88. ""מטרה פסולה" היא לעניין זה "הוכחה מעל לכל ספק של תרמית בין בעת הקמת החברה בין בעת פעילותה ובין בסיום פעילותה" (הלכת וגיה עמ' 350 סעיף 16 ). דברים אלה שנאמרו לגבי הצדקת הרמת מסך, יפים גם לחיוב בעל שליטה בתאגיד מכוח דיני השליחות."

שאלת ניהול עסקים בתרמית, עלולה להתעורר גם בהתייחס לתקופת ניהול העסקים, ללא קשר לפירוק או אי פירוק החברה. ראה : ע"א 4747/93 - דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי . פ"ד נ(2), 27 ,עמ' 37-38.

38. עניין אחריותם של נושאי משרה לפעולות התאגיד נדון בע"א 5017/92, מרכז הארגזים נ' עוזר, פ"ד נא (2) 200, 201 בו קבע כב' השופט טירקל כי תורת האורגנים באה לשרת יעדים חברתיים מסויימים. אין היא באה להגן על נושא משרה שסרח על ידי יצירת מצב שבו נשללת מן החברה או מן המפרק, האפשרות לתבוע אותו בגין מעלליו.

יש לבחון את התנהגות בעל התפקיד בחברה כדי לברר האם התנהגות זו עומדת בקריטריונים הנדרשים כגון הגינות אלמנטרית, תום לב מינימלי והעדר הטעיה בוטה או מרמה.

הקריטריונים לניהול עסקים בתרמית במסגרת דיני החברות פורטו בתיק פירוק 315/92 המרצה 377/94, עו"ד גולדשטיין כמפרק ס. עויסאת נ' עויסאת, דינים מחוזי כו(8), 713. בפסק הדין הנ"ל קבע כב' השופט גינת כי שיטות המשפט השונות נוהגות להרים את מסך ההתאגדות בדרך של הטלת אחריות אישית, לצורך הגנה מתרמית. לדבריו:
"במקום שבו התרמית יוצרת מצג שווא, יש מקום להטיל על המנהלים שהיו חלק מתרמית זו את הנזקים שהביאה התרמית, יהא הכינוי שניתן לפעולה אשר יהא".

בספרו של פרופ' י. גרוס, "דירקטורים ונושאי משרה בחברה" (המכון למחקר עסקים בישראל, תשמ"ט), ציין המחבר כי בעל מניות עשוי להיות אחראי מכוח הסעיף הנדון, רק אם יוכח כי הוא נטל חלק פעיל בהחלטות ניהוליות של החברה, אשר נעשו למטרת מרמה.
בתי המשפט נהגו להרים את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות.

39. עירוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן יותר, יחס מינוף גדול במיוחד והברחת נכסים מהחברה לבעלי המניות ללא תמורה ראויה, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך.

אם כן הקריטריונים אשר בהם נקטה הפסיקה הוא מצג מלא של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית, בדרך העולה על מאזן ההסתברויות הרגיל של המשפט האזרחי, קרי הוכחה מעל לכל ספק של תרמית.

בפסיקה נקבע כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי (ע"א 125/89, רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4),441, 448-449).

טענת התרמת אותה טוענת התובעת כלפי הנתבעים הינה כללית, לא מפורטת ובעצם מהווה אמירה סתמית. גם עד התובעת התרשם , שלא מדובר ב"עוקץ" אלא בניהול עסקים רגיל. נתבע 2 העיד כי הזרים לחשבון הנתבעת 1 כספים, אותם לווה כדי לעזור ולהפעילה.

אינני מוצאת כי בוצעה תרמית על ידי נתבע 3 כנגד התובעת והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להרמת המסך בעילת תרמית. התובעת לא ביקשה מהנתבע 3 ערבות אישית ולא הצליחה להראות כי הוא ניהל את החברה שלא ביושר ובניגוד לאינטרסים שלה.

מיותר לציין כי טענת מרמה בקשר לכך חוסה בצל ס' 57 לפקודת הנזיקין, ראה על כך - ע"א 783/83 - שמואל קפלן נ' מרדכי נובוגרוצקי ו-2 אח' . פ"ד לח(3), 477 ,עמ' 489-490.

40. אורגנים של החברה מחוייבים בשתי חובות אשר זוכות להדגשה במסגרת החוק, ונגזרות ממעמדם בחברה ומאופי תפקידם. הפרת חובות אלה מקימה עילה להטלת חבות אישית ישירה עליהם:

1. 1. חובת זהירות ומיומנות (סעיפים 252, 253 לחוק החברות): חובת זהירות זו שואבת את תוכנה מחובת הזהירות הכללית אשר בפקודת הנזיקין. אמת המידה למיומנות הועלתה, והושוותה לזו הנדרשת מבעל מקצוע בתפקיד דומה, מידת מיומנות גבוהה יותר מהאדם הסביר הרגיל. החוק קובע אמת מידה למיומנות אותה צריך נושא המשרה לנקוט - "נושא המשרה הסביר", כלומר נדרשת מיומנות מקצועית. ההלכה בעניין זה נקבעה בע"א 817/79 - אדוארד קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ פ"ד לח(3), 253 ,עמ' 278-279. נושא משרה חב את חובת הזהירות כלפי החברה בה הוא מכהן (על פי הלכת percival - percival vs. wright [1920] 2ch. 421), ולא כלפי צדדים נוספים כגון נושים, בעלי מניות ועובדים. עם זאת, ניתן להרחיב את חובת הזהירות כלפי גורמים נוספים, אם אחריות כזו כלפיהם קיימת מכוח הוראות חוק אחרות.

2. 2. חובת אמונים (סעיפים 254 - 257 לחוק החברות): העקרון בבסיס חובה זו הוא כי אסור לנושא המשרה לנצל את מעמדו המיוחד בחברה כדי להרוויח רווח אישי או יתרונות אישיים אחרים. בד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696 אמר הנשיא שמגר, כי חובת תום הלב במשא ומתן המוטלת על מנהליה, הינה ביטוי נוסף לחובות האמון המוטלות על המנהלים גם כלפי צדדים מחוץ לחברה.
41. חוק החוזים
חוק החוזים ועילות חוזיות אשר הוא מקים, כמו למשל הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה (סעיף 12 לחוק החוזים), בקיום חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים), וכן בכל דיני החיובים באשר הם, על פי סעיף 61(ב) לחוק, יכולים להביא לחיוב אישי של האורגן אשר אחראי לכריתת החוזה. זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון. גם הטעיה יכולה להיות עילה להרמת מסך, שכן היא פוגעת ביסוד הרציה שבבסיס ההסכמה בין הצדדים:

42. הטעיה
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

חשוב להדגיש כי הפסיקה מסוייגת מהטלת אחריות אישית במקרים הללו, שכן הבא להתקשר בחוזה עם תאגיד, עושה זאת מרצון. בניגוד לנושה נזיקי שהוא "נושה כפול", הנושה החוזי יכול לברור עם מי הוא מתקשר ואת אופי ההתקשרות החוזית ולכן הוא "נושה מרצון". הנושה החוזי יכול לאמוד את סיכוייו וסיכוניו ולהתגונן מבעוד מועד. בעניין ע"א צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואחרים פד"י מח'(5) 669.

להלן הדגיש הנשיא שמגר את האבחנה בין השניים:
"הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קנינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר)....... נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרוניתו כי החברה חדלת פרעון (להוציא מקרים נדירים דוגמת תרמית)"
עם זאת, הבחנה זו אינה מוחלטת ויש לבחון כל מקרה לגופו, שכן תכלית החוק היא להגן על מי שלא אמור היה להתגונן מראש מפני הנזק שנגרם. גם הנושה החוזי אינו אמור לצפות ניצול לרעה של מסך ההתאגדות כמו למשל הפרת אמונים של נושא משרה.
גם את עילת ההטעיה, לגבי נתבעות 1, 7 וחברת יורופאק, אותה טוענת התובעת , לא הוכיחה התובעת.
כל שהוכיחה הוא, שנתבע 3 עשה שימוש בשם יורופאק בע"מ, כשם קיצור, של נתבעת 7. הגם שאין מדובר בשמה המלא של נתבעת 7, כפי שפרטתי לעיל, התובעת הסכימה לעבוד מול נתבעת 7, גם בשם הקיצור שלה, מדובר בעבודה משותפת, במשך כ- 10 שנים, בהם התובעת הנפיקה חשבוניות לתשלום על שם יורופאק בע"מ וייתכן שגם על שמה המלא של נתבעת 7, נתבעת 7 שלמה את כל החשבוניות, הן אלה שהונפקו על שמה המלא והן אלה שהונפקו על שם "הקיצור" שלה. וכל עוד, במשך שנים רבות, נתבעת 7 , שילמה עבור השירותים אשר קיבלה מאת התובעת, התובעת לא טנה, כל טוענה שהיא, לעניין שימוש בם הקיצור הנ"ל.
אין זה ראוי, שאחרי ז\נים רבות של עבודה משותפת, תתכחש התובעת, לדרך העבודה, בה הסכימה לעבוד במשך כל השנים מול נתבעת 7.

להזכירנו, אין כל טענה נגד מצבה הפיננסי של נתבעת 7

43. לעניין עקרון תום הלב:
"מהותו של עקרון תום הלב טמון בכך שהוא משלב סייגים חברתיים-אתיים לתוך הכללים החלים על פעולות משפטיות ועל פעולות אחרות המתלוות אליהן (ד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696). זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה באר שבע נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לה(1), 828)".

בע"א (ת"א) 2643/01, זילברפלד יפה נ' טיצר סופט בע"מ:
"קביעת הערכאה הדיונית משמעה גזירה שאין הציבור העסקי יכול לעמוד בה ואף אין הוא צריך לעמוד בה. שכן, מתעורר חשש כבד מפני תופעת "כדור השלג", לפיה כל אימת שחברה תיתקל בקשיים כלכליים כלשהם במסגרת פעילותה העסקית הרגילה, מיד תחול עליה חובת גילוי כלפי נושיה. אלו האחרונים, מטבע הדברים, יפסיקו עמה את הקשר ואף ידרשו את פירעון חובותיהם המיידי. התוצאה העגומה היא מניעה מראש של כל סיכוי להצלת העסק. שכן, בכך נמנעת מההנהלה האפשרות לנסות לשקם ולהציל את החברה שנקלעה לקשיים. בעצם הטלת חובת הגילוי במקרים כגון דא, מביאים את הקץ על כל חברה שנקלעת לקושי כלכלי. למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו..." (עניין טיצר סופט לעיל).

חוק החברות מתייחס בצורה שונה לחברות קטנות העונות על הגדרות מסוימות. גם לעניין הרמת המסך קיימת בפסיקה התייחסות שונה, ובע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו (5) 353, 367-366 נקבע :

"מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו שמצאה את ביטויה בפסקי דין לרוב, היא שבמקרה כגון זה יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך (בע"א 213/79 קליר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לה(3) 696, 698; בג"צ 397/67 ברגרהיים נ' יו"ר ההוצאה לפועל ואח', פ"ד כב (1), 533, 539)".

לדידי לא הצליחה, התובעת להוכיח אף אחת מהסיטואציות הנ"ל בקשר להתנהגותו של נתבע 3.

44. חיוב אישי בחובות החברה הוא צעד מרחיק לכת המתבקש במקרים מסוימים כאשר נפל דופי בפעולות בעלי המניות או המנהלים בחברה.

כפי שפורט לעיל, הרמת מסך אפשרית במקרים של תרמית חוסר הגינות ופגיעה בעקרונות היושר וחוש הצדק, במקרים שבעלי מניות עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות. גם באלו לא הצליחה התובעת להוכיח , במידת ההוכחה הנדרשת את טענותיה נגד נתבע -3.

45. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הונחו לפני בית המשפט ראיות שבכוחן ליצור יסוד להניח שפעולתם של נתבע -3 בחברה - הנתבעת 7 - נעשתה תוך הצגת מצגי שווא ו/או תרמית, שכן הלכה היא, כי כמות הראיות הנדרשת להוכחת תרמית היא "מעבר למידה הרגילה" (ע"א 125/89 עובדיה בלס נ' עזבון רוזנברג, פ"ד מ(4), 441, בעמ' 449, מול האות ב').
כך גם לא הוכח שנעשה שימוש לא ראוי שמסך ההתאגדות, או שהוקמו מספר חברות, כדי להטעות את התובעת.
ובכלל, הקמת עילה נזיקית כנגד מנהל, שלכאורה פעל בשם התאגיד, מחייבת הוכחת התקיימות יסודות העוולה אצל המנהל (ע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל פ"ד נא(4), 769) ועל פי מערך העובדות שהוצגו, לא ניתן להגיע למסקנה כי הנתבעים 2-3 ביצעו עוולה, במיוחד לא עוולת התרמית, אותה מייחסת להם התובעת. הדרך לקביעה, שחברה הנתונה בחובות אך ממשיכה בפעילות עיסקית שוטפת, נוטלת סיכון בלתי סביר כשהיא מתחייבת בתשלומים שונים, עד כי יש מקום לחייב אישית את מנהליה - ארוכה מאוד.

אציין כי כלל לא נטען ולא הוכח כי החברה נטלה סיכון על עצמה.

יודגש, כי ע"פ האמור בכתב התביעה ובסיכומי ב"כ התובעת, הטענה לאחריות נתבע -3 מבוססת על טענות חלשות, כגון העובדה שנתבע-3 הוא אורגן של הנתבעת 7, ונתבע 2- הקים חברה בשם דומה וכן לטענה לפיה, נתבע 3 השתמש בשם דומה ו/או מקוצר של נתבעת 7.

בהתחשב ברמת ההוכחה המוגברת הנדרשת כתנאי להרמת מסך כדי לחייב מנהל חברה ולצורך ייחוס תרמית למנהל, לא מצאתי הצדקה להרמת מסך החברה וקביעת אחריות אישית של נתבע -3. אשר על כן אין אני רואה מקום לחייבו אישית.

לא נמצאה כל ראיה המעידה כי נתבע 3 ניצל את מסך ההתאגדות של נתבעת 7, כדי להפיק טובות הנאה.

התובעת לא ביססה תשתית עובדתית שתצדיק הרמת מסך כזו.

46. התובעת לא החתימה בערבות אישית את נתבע 3 , ואין לה על להלין אלא על עצמה.

47. בחקירה הנגדית נשאל מר שלמה חליבנר מיהם בעלי המניות בנתבעת 1 ו-7 תשובתו הייתה "אין לי את זה פה" ו - "אין לי את זה" .

תשובתו מאשרת כי ההזמנות בוצעו על ידי הנתבעות עצמן ולא על ידי בעלי המניות .

הנתבעים היו ביחסים עסקיים עם התובעת במשך 10 שנים , כך מעיד נתבע 3 "במשך כ-10 שנים רכשנו שירותי קרקע - טיסה מהתובעת ".

במשך השנים יכלה התובעת לברר למי היא נותנת שירותים, התובעת הנפיקה חשבוניות , והיא הייתה יכולה לצפות כי ביום מן הימים אם אכן תיווצר מחלוקת בין הצדדים, היא צריכה לדעת מול מי היא תיווצר מול בעלי המניות בנתבעות או מול הנתבעות עצמן.
מר שלמה חליבנר נשאל האם הוציא חשבוניות לחב' יורופאק, תשובתו הייתה "החשבוניות הוצאו לחב' יורופאק, והחשבוניות שולמו יצאו לפי השם של מושך השיקים. אף פעם לא הייתה טענה כשמופיע יורופאק בע"מ הם לא משלמים".

מנהלי התובעת לא בדקו כלל, כמפורט לעיל, מיהו הגוף מולו הם עובדים, כל עוד שההזמנות שולמו.

חובת הראיה חלה על התובעת אשר נושאת בנטל השכנוע,משמעות החובה היא להביא ראיות לשם עמידה בנטל השכנוע.

השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו,ובית המשפט בוחן שאלה זאת על סמך כל הראיות שהובאו בפני
ו,ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

48. איני סבורה כי הופרך המפורט בתצהירו של נתבע -3 , לא הוכח כי הייתה תרמית או חוסר תום לב או שימוש לרעה במסך ההתאגדות של נתבעת-7.

התובעת ניסתה להראות שיטה של שימוש לרעה במסך ההתאגדות,אך בכל השאלות נשאלו נתבעים 2 ו-3 לא מצאתי בתשובותיהם כל ניסיון לשימוש לרעה במסך ההתאגדות.

התובעת ניהלה מול נתבעת 7 יחסיים עסקיים בסדר גודל של 250,000 ₪. מן הראוי כי התובעת תדע מול מי היא מנהלת יחסים במיוחד בסכומים בסדר גודל אשר נזכר לעיל.

לגבי נתבע-3 התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי בדין קיימת איזו מהעילות להרמת מסך. ובכך התביעה נגדם נדחית.

איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה יש לחייב את נתבע 3 באופן אישי.
נתבע 3 העיד בפני
י כי ההזמנות בוצעו עבור החברה באמצעותו או באמצעות עובדיה.
ואכן, כל החשבוניות וכל המסמכים אשר הונפקו על ידי התובעת היו על שם יורפאק.

כפי שקבעתי כבר לעיל, הרי שהשימוש בשם יורפאק ללא תוספת שם החברה הרלוונטית היה נהוג במסגרת של עסקיה של תובעת 7 וגם התובעת קיבלה עובדה זאת כוודאית, היא הנפיקה חשבוניות על שם יורפאק, קיבלה בגינם כספים מנתבעת 7 ואין לה, אלא להלין כנגד עצמה שלא עמדה בכך שיירשם בכל המסמכים שמה המלא של נתבעת 7.

איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, כי נתבעים 2,3 יצרו עירוב חברות ו/או השתמשו בשמות החברות כאוות נפשם.
נתבע מס 3 הסביר מפורשות את השימוש בשם יורופאק.

איני מוצאת כי נתבע 3 עש שימוש בשם החברה לשם ביצוע מעשה תרמית ו/או נהגו בחוסר הגינות המקובלים במסחר הוגן אצל אנשי מסחר ואין בהתנהגותם, רמייה ו/או הונאה.

לא הוכח בפני
י כי הנתבע 3 התכוון שלא לשלם עבור השירותים שרכש מהתובעת, כיוון שגם עדי התובעת העידו כי נתבעת 7, שילמה בעבר עבור ההזמנות שביצעה.
יש לציין כי מדובר ב- 10 שנים של עבודה משותפת בין התובעת לנתבעת 7.
אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים כי בכך שנתבע 3 הקים מספר חברות, אין בכך חזקה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות.
אני מקבלת את הטענה שנתבע 3 העיד שלכל אחת משלושת החברות שהקים היה תחום פעילות שונה, בכולם היה השם יורופאק, אך כל אחת בתוספת מילים נוספות.
אני מקבלת את הטענה כי הנתבע 3 רשאי היה לפצל את פעילותו הכלכלית, בתחומי עסקים שונים בין שלוש חברות שונות.
אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים כי לא הוכח שהפעילות בחברות שבבעלות נתבע 3 נועדה כדי להתחמק מחובות ו/או נעשה שימוש לרעה בחברות ו/או היה עירוב נכסים.

אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בכך שבחרה לעבוד מול נתבעת 7 בלא שדרשה כתב ערבות אישית לתשלום החוב מבעלי המניות, מעשה שהוא נפוץ במצב הכלכלי הרגיש בשנים האחרונות במחוזותינו.

49. סוף דבר

א. לגבי נתבעת 1, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן נתבעת 1 הזמינה שירותים ממנה, במיוחד כי לאור העובדה שהחברה נתאגדה ביום ה- 23/06/02, וחשבוניות על שם החברה הוצאו לפני שהיא נוסדה. ולאור עדותו של נתבע 2, אשר לא נסתרה, ולפיה, לא היה בקשר עם התובעת, בין בעקיפין ובין במישרין.

ב. אני מקבלת את טענת נתבע 2 כי כמנהל נתבעת 1 בלבד, לא היה לו כל קשר עם התובעת ולא הזמין ממנה שירותים.
ג. נתבע 3 - התובעת לא הוכיחה כל עילה לטענת הרמת מסך ההתאגדות ו/או חיובו אישית ואני דוחה את התביעה נגדו.

ד. נתבעת 7 - נמצאה הודאה בכתב ההגנה של נתבעים 1 ו-2 בסעיף 13 ג' כי אכן נתבעת 7 הזמינה את השירותים הנטענים. נתבעת מס' 7 עצמה הודתה בכתב הגנתה בסעיף 4 ב' כי השירותים האמורים הוזמנו על ידה בסכומים המפורטים בכתב התביעה.

אני דוחה את טענת הקיזוז של נתבעת 7.

התובעת הרימה את נטל ההוכחה לגבי נתבעת מס' 7, בחקירה הנגדית לא הוכחש כלל כי נתבעת 7 הזמינה את השירותים הנטענים בכתב התביעה.

ה. אני מקבלת את התביעה כנגד נתבעת מס' 7 ודוחה אותה כנגד שאר הנתבעים.

ו. התובעת תשלם לכל אחד מנתבעים 1,2,3 הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
נתבעת 7 תשלם לתובעת את הסך 42,667 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, מיום 25.6.03 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, תשלם נתבעת 7 לתובעת הוצאותיה, וכן שכר טרחה בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
040511/03א 120 כהן מזל








א בית משפט שלום 40511/03 עתיד טורס בע"מ נ' יורופאק 2002 בע"מ, זאברו אליהו, זברו אברהם, בר אריק, קולטניוק דימיטרי, כהן אביבית (פורסם ב-ֽ 26/06/2005)