פסקי דין על משה הרשקוביץ | פסקי דין על אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

57377-05/17 תק     21/11/2017




תק 57377-05/17 משה הרשקוביץ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 57377-05-17 הרשקוביץ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב


התובע

משה הרשקוביץ


נגד


הנתבעת

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה כספית כנגד הנתבעת, שהיא מפעיל תחבורה ציבורית על פי רישיון שניתן לה ממשרד התחבורה.

בהתאם לכתב התביעה, בתאריך 5.3.16 המתין התובע בתחנת רבי עקיבא בבני ברק לקו 970 כדי לנסוע לחיפה. האוטובוס היה אמור לצאת מתחנת המוצא בשעה 21:00 ולהגיע כעבור 20 דקות או חצי שעה לתחנה בה המתין התובע. בהתאם לנטען, בסמוך לשעה 21:30 עברו ליד התחנה 3 אוטובוסים קו 970 של הנתבעת, אך אף אחד מהם לא עצר בתחנה, כאשר לטענת התובע, הוא ראה שחלקם לא היו מלאים.

התובע התקשר למוקד אגד בשעה 21:45, והובהר לו שלא יגיעו אוטובוסים נוספים בזמן הקרוב, ועל כן החליט לקחת מונית מבני ברק לחיפה ושילם בגינה 500 ₪.

עוד טען התובע כי ידוע לו שזו אינה הפעם הראשונה שאוטובוסים של הנתבעת אינם עוצרים בתחנה וכי שבוע לפני כן התרחש אירוע דומה. להוכחת האמור צירף התובע תשובה ששלחה הנתבעת למר יהושע וייס בתאריך 10.3.16 בעקבות תלונה זהה.

התובע שלח תלונה לנתבעת ולאחר התכתבות מתמשכת איתם קיבל החזר של 500 ₪ בגין הוצאות עבור המונית. מתשובות של הנתבעת לתובע עלה כי לאחר בירור תלונתו, לפחות שני אוטובוסים של הנתבעת שעברו בתחנה ולא עצרו, דיווחו בזמן אמת כי הם מלאים, כאשר האוטובוס השלישי, על אף שלא דיווח בזמן אמת, לאחר בירור בדיעבד מול הנהג, הובהר כי אף הוא היה מלא, כאשר כורטסו 45 כרטיסים, וסביר להניח כי באוטובוס נסעו ילדים מתחת לגיל 5 שהשלימו את כמות האנשים המותרת להסעה הן בישיבה והן בעמידה.

התובע אף פנה למשרד התחבורה וקיבל ממנו תשובה כי הוטל קנס על הנתבעת בגין אירוע זה.

בכתב התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אובדן זמן של 45 דקות, שנגרם לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

אציין כבר כעת, כי התביעה נערכה ע"י חברת "זכותך", ובמהלך הדיון התברר כי התובע כלל לא היה מודע לסכום הפיצוי, אותו תבע בכתב התביעה.

בכתב ההגנה נטען כי שלושת האוטובוסים שעברו בתחנה בסמוך לשעה 21:30 היו מלאים, ולאור התקנות החדשות שהוצאו ע"י משרד התחבורה, קיימת הגבלה של הסעת נוסעים בעמידה, ו נאסר על נהגים של אוטובוסים בין-עירוניים להסיע מעבר ל- 10 נוסעים בעמידה. עוד נטען כי הנתבעת עושה ככל יכולתה כדי לספק תחבורה נאותה לציבור הנוסעים, ואף מתגברת את לו"ז הנסיעות במקרה הצורך, אך יתכנו מקרים של עומס נוסעים נקודתי ובלתי צפוי, כאשר במקרים אלו אין היא יכולה ואינה נדרשת ע"י משרד התחבורה לתת מענה לעומס בלתי סביר ובלתי מוגבל בכל שעה שיחפצו הנוסעים לנסוע. לפי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעת לא ציפתה לעומס חריג בקו 970, וזאת על בסיס מידע שנצבר אצלה מדיווחים של פקחים, נהגים, ונתוני כרטוס בקו הרלוונטי (הנתבעת לא צירפה כל ראיה בהקשר זה).

עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבעת פעלה לפי רישיון הקו בהתאם להוראות משרד התחבורה וכי חלה עליה חובה לתגבר את הקו רק לאחר בדיקת נסיעות דגימה ע"י משרד התחבורה. כך גם נטען כי החובה לעשות את מיטב יכולתה ולהוסיף נסיעות תגבור חלה רק על תחנת המוצא וזאת בהתאם למסמך שצורף על ידי הנתבעת. אציין כי המסמך בקושי קריא וחתום על ידי החשב הכללי, ולא ברור, מה תוקפו המשפטי.

עוד נטען ע"י הנתבעת כי הדרישה לפיצוי של 1,500 ₪ היא מוגזמת נוכח העובדה כי האוטובוס היה אמור להגיע לתחנה, בה המתין התובע, בסמוך לשעה 21:30, ובשעה 21:45 התובע כבר נסע מהמקום עם מונית, ולכן לא מדובר בבזבוז זמן של 45 דקות, אלא 15 דקות לכל היותר.

במהלך הדיון הוסיף התובע כי תחילה ביקש כי הנתבעת תחזיר לו רק סך 500 ₪, אותו שילם עבור המונית, אך הנתבעת אילצה אותו להמתין כ-7 וחצי חודשים לקבלת ההחזר, ועל כן החליט לתבוע.
באשר לסכום התביעה, טען התובע כי הוא מבקש שבית המשפט יחליט, מהו הסכום הראוי, וכי לא ידע כי החברה "זכותך", שניסחה לו את כתב התביעה, דרשה פיצוי בגובה של 1,500 ₪ במסגרת כתב התביעה.

באשר לאירוע עצמו, חזר התובע על העובדות הכתובות בכתב תביעתו והסביר כי הגיע לתחנה בטרם הזמן המשוער להגעת האוטובוס והמתין בתחנה. כמו כן, נטען על ידי התובע כי הוא ראה שחלק מהאוטובוסים לא היו מלאים, ובנוסף כי לא יתכן שהנתבעת לא ידעה באשר לעומס בקו, כאשר שבוע קודם לכן דווח לה ע"י אחר (מר וייס) על מצב דברים זהה.

נציג הנתבעת העיד בבית המשפט, כי שניים מתוך האוטובוסים שעברו דיווחו על 10 נוסעים בעמידה עוד בטרם הגעתם לתחנה, בה המתין התובע, והאוטובוס השלישי, שנהגו לא ביצע את הדיווח, נקרא לברור, ונמצא כי כרטס 45 מכירות, ובאוטובוס יש רק 51 מקומות ישיבה, ואפשר להוסיף עוד 10 אנשים בעמידה, ולכן סביר הוא, שילדים מתחת לגיל 5 שלא צריכים כרטיס אף הם נסעו באוטובוס, ועל כן גם האוטובוס השלישי היה מלא.

באשר לשאלה, מדוע אין תגבור בקווים בין בני ברק לחיפה במוצאי שבת, הסביר נציג הנתבעת כי לאור שיטת התשלום לנתבעת ממשרד התחבורה, ששונתה ע"י הרגולטור לאחרונה, אין באפשרות הנתבעת לתגבר את הקו. נציג הנתבעת הסביר כי במידה והאוטובוס המתגבר יתמלא באנשים, הרגולטור ישלם עבור נסיעה זו, אך במידה ולא, את הנזק תספוג הנתבעת, ועל כן לא נעשה תגבור ללא בדיקה מקדמית של משרד התחבורה ואישורו.

עוד טענה הנתבעת כי התובע נעזר בגורם חיצוני, חברת "זכותך", לשם הגשת כתב התביעה, ואותה חברה גובה אחוז מסכום הפיצוי הנפסק לטובת התובע, והדבר אינו תקין.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה.

למעשה, אין מחלוקת של ממש לגבי העובדות שבבסיס כתב התביעה, ואין מחלוקת כי 3 אוטובוסים של הנתבעת, שיצאו בשעה 21:00 מתחנת המוצא, לא עצרו בתחנת, בה המתין התובע, והוא נאלץ לנסוע לחיפה במונית.

בהתאם לתקנה 399 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, על בעלת הרישיון להפעיל את השירות "באורך תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה בטוחה ויעילה ולהתחשב בצורכי הציבור".

בהתאם לפסיקה של בית המשפט העליון (ע"פ 222/78 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ג (1) 566) על מפעיל שירות לעשות מאמץ למעלה מן הסביר על מנת לתת שירות ראוי לאזרח. בהתאם לרת"ק 41943-10-10 אגד אגודה שיתופית בע"מ נ' סיני (25.10.10), קבע בית המשפט המחוזי, כי תנאי רישיון שניתן למפעיל יש לפרש בצורה מרחיבה, המיטיבה עם האזרח.

לא מקובלת עלי טענה של הנתבעת, לפיה לא ציפתה מראש עומס נוסעים בקו 970 היוצא במוצאי שבת מבני ברק לחיפה. הנתבעת, על אף הטענה כי לאור המידע המצטבר בידיה היא מודעת לכמות הנוסעים המבקשים לעשות שימוש בשירותיה, לא הציגה כל ראיה לעניין זה. לעומת זאת, התובע הציג הוכחה, לפיה זמן קצר לפני האירוע נשוא כתב התביעה קיבלה הנתבעת תלונה דומה בנוגע לאי עצירת אוטובוסים בתחנה, ולפי בדיקתה של הנתבעת עצמה, אותם אוטובוסים דיווחו על תפוסה מלאה עוד בטרם הגיעו לתחנות איסוף בבני ברק.

מכאן שברור כי היה על הנתבעת לתגבר את מערך האוטובוסים בקו בשעות הרלבנטיות, שעות שיא, בהן נוסע הציבור החרדי במוצאי שבת בקו זה.

הטענות של הנתבעת המופנות כלפי משרד התחבורה, לפיהן אין הוא מאשר תגבור ללא בדיקה המקדמית ואישורו, אינן מקובלות עלי בהיעדר זימון נציג מטעם משרד התחבורה, שיכול היה להעיד בעניין זה.
בהקשר זה התובע הפנה לתשובה שנשלחה מטעם מנהלת מחלקת פניות הציבור במשרד התחבורה לאחד הפונים במענה לתלונה דומה: "ההיבט האכפתי – מפעילי התחבורה הציבורית מחויבים לאסוף את כל הנוסעים המחכים לאיסוף מתוקף החוזה עליו חתמו במשרד התחבורה. המשמעות היא במידה ונוסעים לו נאספו ע"י נהג האוטובוס מסיבה בטיחותית (מספר הנוסעים באוטובוס מגיע למותר ברישיון) על המפעיל לבדוק לאיסופם בזמן סביר. במידה ולא יעשה כן, מפעיל צפו להיענש בהתאם לחוזה". מכאן, שעל הנתבעת היה לדאוג לאסוף הנוסעים תוך זמן סביר ולא להותיר אותם בתחנה ללא מענה, כאשר האוטובוס הבא היה אמור לצאת מתחנת המוצא רק בשעה 22:30 (ראה נספח א לכתב ההגנה).

מכאן כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו באירוע.

אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובע בגין הנזק הממוני שנגרם לו.

הנזק שנתבע לפני הינו נזק לא ממוני הנובע מאי נוחות ובזבוז הזמן שנגרמו לתובע. הפסיקה הכירה בסמכות בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק במקרים, בהם הוכחה הפרה חוזרת של חובות מפעיל התחבורה הציבורית, כאשר תכלית פיצוי זה היא להרתיע את בעל הרישיון מלהוסיף ולהפר את הדין ואת תנאי רישיונו (ראה ת"ק 35502-08-16 שווירץ נ' אפיקים קו שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ ואחרים (26.1.17)).

הנתבעת הלינה על כך כי התובע נעזר בגורם חיצוני, חברת "זכותך", לשם הגשת כתב תביעה. אומר כי טענה דומה לגבי חברה "ספאם אוף" נידונה פעמים רבות בהקשר לתביעות המוגשות בהתאם לסעיף 30 א' לחוק התקשורת. לאחרונה ברת"ק 31506-05-17 מארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ (23.7.17) נפסק כי: "בימ"ש לתביעות קטנות נועד להיות המקום שבו התובע הפרטי יכול לקבל במהירות וביעילות את הסעד המגיע לו, תוך הגמשת סדרי הדין והפשטתם. הגשת תביעות בסיוע חברה שזו התמחותה, גם אם החברה איננה עומדת בחזית ואיננה בעלת דין פורמלית, איננה מתיישבת עם מטרת ההליכים העומדים בבסיס הליך התביעה הקטנה". במסגרת פסק הדין נדחה ערעור שהוגש על

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות שדחה תביעות שהוגשו בסיוע של אותה חברה ומטעמה.

במקרים רבים ניסוח התביעות על ידי גורם חיצוני מביא לתוצאה של הכבדה על בירור עובדתי של התביעה, מאחר והתובע אינו מתמצא בעובדות הכתובות בכתב התביעה, ולעתים העובדות הנרשמות אינן מדויקות.
אציין כי במקרה זה הסתייעות בגורם חיצוני הביאה למצב, בו התובע, על אף שהכיר היטב את העובדות שבבסיס כתב התביעה, כלל לא היה מודע לסכום התביעה, דבר שאינו ראוי בלשון המעטה.

סבורני, כי ישנו שוני מהותי בין תביעות ה"ספאם" המוגשות באמצעות חברה חיצונית לבין התביעות המוגשות כנגד מפעלי תחבורה ציבורית בהקשר להתנהלות. השוני נעוץ בעיקר בעובדה כי הפיצוי הנפסק בהתאם לחוק התקשורת אינו משקף את הנזק שנגרם לתובע בפועל, אלא נועד להוות פיצוי לדוגמא המשמש להרתעת מפרי החוק. לעומת זאת, הפיצוי הנפסק בהקשר להתנהלות מפעיל תחבורה ציבורית הינו פיצוי המבוסס הן על נזק שנגרם לתובע בפועל והן על שיקולי הרתעה והכוונת התנהגות של מפעיל תחבורה ציבורית, ועל כן אין מקום לשלול את הפיצוי רק בגלל מעורבות של חברה חיצונית בניסוח כתבי טענות.

בהקשר זה יפים דברים של כבוד שופט יורם ברוזה בת"ק 14960-02-17 גרינפלד אח' נגד אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
(24.5.17) :
"אולם העובדה כי מי שערך את כתב התביעה אינם התובעים אלא גוף אחר שעשה זאת בעבורם בתשלום מלמדת כי על בית המשפט להפחית את הפיצוי הנפסק, גם אם טרם בשלה העת למנוע פיצוי רק עקב כך שמי שערך ועודד את הגשת התביעה הינו גוף פרטי כפי בהחלו בתי המשפט לעשות בכל הקשור לתביעות בהן מעורבת "ספאם אוף")"

מכאן כי אין בעובדה שהתובע הסתייע בגוף חיצוני כדי לשלול ממנו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בפועל.

בשכלול כלל הנתונים, ובכלל זה אי נוחות, שללא ספק, נגרמה לתובע עקב התנהגותה של הנתבעת, שהמתין בתחנה דקות ארוכות עד שנאלץ להזמין מונית ולהוציא סכום לא מבוטל מכיסו שלא תכנן להוציא, והעובדה שהמתין להחזר סכום זה מהנתבעת במשך 7.5 חודשים ללא כל הצדקה סבירה, שיקולי הרתעה והכוונת התנהגות, והעובדה כי התביעה הוגשה ע"י חברה פרטית, והרצון שלא לעודד הגשת תביעות באופן זה, (ראה לעניין זה ת"ק 24931-01-17 איזנטל ואח' נ' אפיקים – שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ (7.8.17)) ורמת הפיצויים שנפסקו לאחרונה במקרים דומים (ראה לעניין זה רת"ק 60056-11-16 מנלה נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
(2.2.17)), אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום של 400 ₪ לתובע.


סוף דבר,
הנתבעת תשלם לתובע סך 400 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 150 ₪, סכום זה כולל גם אגרת בית המשפט, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 57377-05/17 משה הרשקוביץ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/11/2017)