פסקי דין על דורון מנשה לוי | פסקי דין על נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

1646-02/17 תאמ     19/11/2017




תאמ 1646-02/17 דורון מנשה לוי נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 1646-02-17 לוי נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ
ואח'



לפני
כבוד הרשמת הבכירה נעמה פרס


התובע

דורון מנשה לוי
, עו"ד


נגד


הנתבעות

1.נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ
2.הראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


מבוא
לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 56,843 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע, בעטיה של תאונת דרכים מיום 13.5.16 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 13:25 או במועד סמוך לכך, בצומת הרחובות יהודה הלוי והרצל בתל אביב, והיו מעורבים בה, רכב התובעת
מסוג מרצדס, שנת ייצור 2014, נהוג בידי התובע, ואוטובוס הנתבעות, נהוג בידי מר סמאר נערה (להלן גם: "נהג אוטובוס הנתבעות"). שתי מחלוקות קיימות בין הצדדים: המחלוקת האחת, עניינה בנסיבות בהן התרחשה התאונה, וכפועל יוצא מכך, בשאלת אחריות מי מן הנהגים לגרימתה והמחלוקת האחרת, עניינה בשאלת הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה ושיעורו. במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 13.11.17, נשמעו עדויותיהם של התובע ושל נהג אוטובוס הנתבעות. כמו כן, הוגשו במהלך הדיון שני טפסי הודעה מטעם נהג אוטובוס הנתבעות, האחד מוקלד והאחר בכתב יד (נ/1 ו-נ/2) וכן חשבונית מס על סך 30,318 ₪ בגין עלות תיקון רכב התובע (ת/1). בתום דיון ההוכחות סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. כאן המקום לציין, כי ביום 14.11.17, יום לאחר הדיון, הגיש התובע, באמצעות מערכת נט המשפט, קבלה בגין עלות תיקון רכבו. בהתחשב בכך שמדובר, למעשה, בבקשה לקבלת ראיה באיחור, הועברה הבקשה לתגובת ב"כ הנתבעות. בהיעדר תגובה מטעם ב"כ הנתבעות, בחלוף המועד הנקוב בהחלטה, מצאתי לנכון ולצודק, לקבל באיחור את הקבלה כראיה, וזאת על מנת לרדת לשורשו של עניין ולהגיע לחקר האמת.

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מישור החבות :הצגת גרסאות הצדדים לאופן התרחשות התאונה
התובע טוען, בטופס ההודעה מטעמו, בסעיף 5 לכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט, כי התאונה אירעה שעה שרכבו פנה ימינה מן הנתיב הימני ברחוב יהודה הלוי לרחוב הרצל. או אז, אוטובוס הנתבעות ביצע אף הוא פנייה ימינה מן הנתיב השמאלי ברחוב יהודה הלוי לרחוב הרצל. במהלך הפנייה ימינה, פגע אוטובוס הנתבעות בצדו השמאלי אחורי של רכב התובע.
לטענת התובע, התאונה נגרמה באחריותו המלאה של נהג אוטובוס הנתבעות, אשר לא לקח סיבוב רחב דיו כאשר פנה עם האוטובוס ימינה לרחוב הרצל, ובעשותו כך מחץ את רכבו. וכה העיד התובע בבית המשפט (עמ' 2 עד 3 לפרוטוקול):

"ש.
התאונה הייתה בזמן שהיית בעמידה?
ת.
הייתי בנסיעה.
ש.
באיזה שלב של הפניה?
ת.
תוך כדי הסיבוב זה היה.
ש.
אתה ראית אותו שהוא עשה משהו לא בסדר?
ת.
כן, הוא לקח את הסיבוב לא מספיק רחב , ומדובר בכביש צר והיה עומס תנועה. היה צריך להתקדם עוד קצת קדימה.
ש.
האם ראית?
ת.
ראיתי שהוא עומד לידי ברמזור.
ש.
ראית אותו שעשה משהו לא בסדר?
ת.
ראיתי אותו שהוא עולה עליי.
ש.
אולי אתה נכנסת אליו?
ת.
אני הייתי בנתיב שלי. הדבר מדבר בעד עצמו. הוא היה עם אוטובוס וזה מאוד קשה וזה כביש צר ולא לקח את הסיבוב מספיק מקצועי. בסיטואציה הזו של סיבוב מהנתיב האמצעי לימין הוא צריך לקחת את הסיבוב יותר רחב כדי לא לפגוע באוטו שעומד או נוסע לצדו מצד ימין.
ש.
אתה נשאלת האם ראית אותו סוטה אליך?
ת.
עניתי שראיתי אותו עולה עליי".

גרסת הנתבעות שונה בתכלית. בכתב ההגנה (סעיף 5) טוענות הנתבעות, כי התאונה נגרמה עת נסע אוטובוס הנתבעות כדין בנתיבו והחל פנייה ימינה בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו. לפתע, הגיח במהירות מופרזת רכב התובע ותוך כדי ביצוע עקיפה שלא כדין של אוטובוס הנתבעות, התפרץ לנתיב נסיעת האוטובוס ופגע בו. דא עקא, בשני טפסי ההודעה מטעם נהג אוטובוס הנתבעות, אשר הוגשו במסגרת הדיון, מוצגת גרסה שונה. בהתאם לנטען בטפסי ההודעה, אוטובוס הנתבעות החל לבצע פנייה ימינה מן הנתיב השמאלי, כאשר רכב התובע נמצא במקביל לאוטובוס, בנתיב הימני. או אז, במהלך ביצוע הפנייה ימינה, עקף רכב התובע מימין את אוטובוס הנתבעות ופגע באוטובוס בדופן הימנית ובדלת אחורית ימנית. בעדותו בבית המשפט נהג אוטובוס הנתבעות, כי כאשר החל לבצע את הפנייה ימינה מן הנתיב השמאלי ברחוב יהודה הלוי לא נמצא אף כלי רכב בנתיב הימני. לגרסתו של נהג האוטובוס, במהלך ביצוע הפנייה ימינה שמע מכה ואז הבחין ברכב התובע מצד ימין. וזה קטע רלבנטי מעדותו של נהג אוטובוס הנתבעות (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 6-10):

"ש.
היית ראשון ברמזור?
ת.
כן. הייתי ראשון ולא היה מהצדדים שלי אף אחד.
ש.
לפי מה שאמרת שלא היה שום אוטו ואני באתי אז הייתי אמור להיכנס בך בחזית שלי ולא מאחורה?
ת.
כשהתחלתי לנסוע הסתכלי אם יש מישהו. לא היה. הוא בא במהירות".


דיון והכרעה
לאחר ניתוח מארג הראיות, ראיתי לקבוע, כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה, רובצת לפתחו של נהג אוטובוס הנתבעות וכי דין התביעה להתקבל ברובה. להלן תמצית נימוקיי לקביעתי זו. המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, וזאת על סמך כל הראיות שהובאו בפני
ו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. בית המשפט בוחן את הגיונן של הגרסאות, את העקביות שבן ואת מהימנותן. ככל שקיים שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל לתת בגרסתו של העד ועל האפשרות לקבוע ממצאים של עובדה על סמך עדותו. בנסיבות המקרה דנן, הכרעתי מתבססת על מהימנות הגרסאות וסבירותן כאחד כמו גם על מתווה הדרך (כביש חד סטרי צר בעל שני נתיבים) והנזקים שנגרמו לכלי הרכב.

ראשית
, במישור המהימנות, לאחר התרשמות בלתי אמצעית מעדות העדים על דוכן העדים, אני מעדיפה באופן מוחלט את עדות התובע על פני עדות נהג אוטובוס הנתבעות. אני מקבלת כנכונה ואמינה את עדותו של התובע, לפיה, התאונה אירעה עת אוטובוס הנתבעות סטה לנתיב נסיעת רכב התובע, בשל אי ביצוע פנייה ימינה בקשת רחבה, כנהוג וכמתבקש בפני
ה ימינה של אוטובוס. התובע הותיר בעדותו רושם אמין ביותר, וראיתי לקבוע, על יסוד עדותו, את תרחיש התאונה הנכון.

שנית
, לא ראיתי לתת אמון כלשהו בגרסת נהג אוטובוס הנתבעות. בעוד התובע הציג גרסה אחת ויחידה לאופן קרות התאונה, נהג אוטובוס הנתבעות אחז בגרסאות שונות, ולמעשה הודה בעדותו בבית המשפט כי לא ראה את התאונה אלא שמע מכה ואז התוודע לקיומה. ניתן לראות, כי קיים פער מהותי בין הגרסאות שנמסרו בטפסי ההודעה נ/1 ו-נ/2, לרבות השרטוט שנערך בנ/2 בכתב ידו של נהג אוטובוס הנתבעות, לבין עדותו בבית המשפט. כך למשל, מקריאת טופס ההודעה נ/2, הכתוב בכתב ידו של נהג אוטובוס הנתבעות, לא ניתן להסיק מי מבין שני הנהגים סטה לנתיבו של השני וגרם לתאונה. לעומת זאת, בטופס הודעה המוקלד נ/1, חל שיפור בגרסה והודגש בה, כי נהג אוטובוס הנתבעות הרחיב את הסיבוב וכי רכב התובע הוא זה שפגע באוטובוס תוך כדי ביצוע עקיפה. אולם בכך לא סגי. בעדותו בבית המשפט, העיד נהג אוטובוס הנתבעות כי טרם ביצוע הפנייה לימין הסתכל לצדדים ולא הבחין ברכב מימינו. לעדותו, רק תוך כדי ביצוע פנייה ימינה, לאחר ששמע חבטה בצד ימין, הבחין ברכב התובע. אם הייתי מקבלת גרסה זו כנכונה, ולא היא, הינו צריכים לראות נזק מסוג שפשוף/מעיכה במוקד קדמי שמאלי ברכב התובע. בפועל, מוקד הנזק ברכב התובע
הוא בכנף שמאלית אחורית, נתון אשר לא מתיישב עם גרסת נהג אוטובוס הנתבעות להֵילך התאונה.

שלישית,
מוקדי הנזק ברכבים המעורבים מתיישבים בצורה טובה יותר עם תרחיש התאונה המתואר על ידי התובע (כנף שמאל אחורית ברכב התובע ודופן ימנית קדמית במשאית, באזור הגלגל). לו הייתי מקבלת את מנגנון התאונה המתואר על ידי נהג אוטובוס הנתבעות, ואינני עושה כן, הייתי מצפה לראות נזק בצד שמאל קדמי ברכב התובע ולא בכנף שמאל אחורית, כפי שאירע בפועל.

רביעית,
גרסת התובע בעניין נסיבות קרות התאונה, הגיונית ומסתברת יותר בעיני מגרסת נהג אוטובוס הנתבעות, והיא מתיישבת בצורה טובה יותר עם המציאות התחבורתית, לפיה מדובר בשעת לחץ בצומת מרכזי ועמוס בתל אביב, בשעות הצהרים של יום חמישי, 31.3.16. אין זה סביר ומתקבל על דעתי כי הצומת בשעה בה אירעה התאונה היה ריק מרכבים, פרט לאוטובוס הנתבעות.

הנזק ושיעורו:
התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של השמאי מר שמוליק שמש מיום 19.6.16. בחוות הדעת נקבע כי הנזק הישיר לרכב התובע הינו בסך של 30,318 ₪ וכי נגרמה לרכב התובע ירידת ערך בשיעור של 5%, בסכום של 14,054 ₪. התובע העיד בבית המשפט כי תיקן את רכבו והגיש כראיה קבלה בגין עלות התיקון בסך של 30,318 ₪. הנתבעות מצדן לא ביקשו לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו השמאית ואף לא הציגו חוות דעת שמאית נגדית. משלא נסתרו ראיות התובע לעניין הנזק שנגרם לרכבו, אינני מוצאת מקום להתערב בהערכת השמאי מטעמו בנדון זה. אציין, כי התובע התבקש להציג עבר ביטוחי לרכבו רק במועד החקירה הנגדית, וברי לכל, כי זו לא העת להצגה. לו רצו הנתבעות לבחון את עברו הביטוחי של רכב התובע היה עליהן לפנות לתובע בדרישה מתאימה לאחר הגשת כתב התביעה ולפני ישיבת ההוכחות. כזאת לא עשו הנתבעות. אף לגופם של דברים, לא מצאתי מקום לפקפק בשיעור ירידת הערך שפסק שמאי התובע בחוות דעתו. התובע העיד, כי רכבו עבר שתי תאונות קודמות במוקדים שאינם קשורים לתאונה. די בכך כדי לדחות את טענות הנתבעות בעניין ירידת ערך.

התוצאה
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ברובה (ללא רכיב עוגמת נפש, אותו לא מקובל לפסוק בתביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב). אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע, סכום של 46,843 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום
1.2.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, באגרת בית משפט בסך 710 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו לו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע ישלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 יום ממועד קבלת פסק הדין והנתבעות ישפו את התובע, באמצעות הנתבעת 2, בסכום המחצית השנייה של האגרה, כפי שישולם.

ניתן היום,
א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 1646-02/17 דורון מנשה לוי נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/11/2017)