פסקי דין על מיכאל נצר

2278/04 פ     27/06/2005




פ 2278/04 מדינת ישראל – פמ"מ נ' מיכאל נצר





מדינת ישראל - פמ"מ

בעניין:
המאשימה
ליאת גלבוע

על ידי ב"כ עו"ד
נ ג ד
מיכאל נצר
- בעצמו

הנאשם
אמנון זכרוני

על ידי ב"כ עו"ד
גזר דין

כללי

1. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, שימש הנאשם כראש אגף הכספים של מכון ויצמן למדע (להלן: "מכון ויצמן" או "המכון"). מתוקף תפקידו, היה הנאשם מורשה חתימה בכל חשבונות הבנקים של המכון.
משך כ- 5 שנים, בין השנים 2000-1995, בהיותו מורשה ותוך רישום כוזב במסמכים, גנב הנאשם, מכספים שהיו מיועדים למכון ויצמן, סכום כולל של כ- 2,700,000 דולר ארה"ב. (סכום של 2,998,000 מרקים גרמניים, השווים לכ- 1,200,000 דולר ארה"ב וסכום נוסף של 1,500,000 דולר ארה"ב, שערכם, כיום למעלה מ- 12 מיליון ₪).
בעקבות חשיפת הפרשה, החזיר הנאשם סך מליון ו- 80,000 $.

2. להלן, יפורטו, הנתונים הרלבנטיים, לצורך הבנת שיטות הפעולה של הנאשם, והצלחתו להימנע, משך שנים, מחשיפת המעשים.

א. תפקיד הנאשם
הנאשם שימש בתפקידו הבכיר מאז שנת 1988. מהראיות שהובאו בפני
בית המשפט, עולה כי הנאשם זכה לאמון ולהערכה בלתי מסויגים, הן מצד הממונים עליו והן מצד הכפופים לו. עד כדי כך גדול היה האמון בנאשם, עד שסמוך לפני חשיפת מעלליו, יועד הנאשם, לקידום, לתפקיד סגן נשיא המכון לכספים ומינהל.
ב. חשבון "הוועד האירופאי"
בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, התנהל בסניף בנק לאומי ברחובות, חשבון, (להלן: "חשבון הוועד") על שם "הוועד האירופאי למען מכון ויצמן למדע" (להלן: "הוועד האירופאי").
חשבון הוועד, הוא חשבון מטבע חוץ, הרשום על שם הוועד האירופאי, שתפקידו גיוס תרומות בחו"ל עבור המכון, והעברתם למכון, באמצעות הפקדתם בחשבון הוועד. הכספים בחשבון הוועד, היו בשליטה מלאה של מכון ויצמן.

ג. הסיבות לבחירת חשבון הוועד
מאחר שהחשבון לא היה רשום על שם מכון ויצמן, ולא היה קיים בספרי החשבונות של המכון, ושימש - כדברי הנאשם, עתודה כספית לבטחון - לא התנהל, במכון ויצמן, מעקב אחר חשבון הוועד.

מנגד, מאחר שהחשבון היה בשליטה מלאה של מכון ויצמן, לא התנהל בוועד האירופאי, מעקב אחר הפעולות בחשבון הוועד.

הנאשם - שמתוקף תפקידו היה אחראי על הפעילות בחשבון הוועד ומורשה חתימה בחשבון - ניצל, עד תום, את תפקידו, את האמון המוחלט שניתן בו, והיעדר פיקוח על הנעשה בחשבון, ושלח יד בכספים בחשבון.
כדברי הנאשם: "...וכך יכולתי לפעול בחשבון כראות עיני ומבלי שאצטרך לדווח לאיש" (הודעת הנאשם במשטרה, ת/1, עמוד 5, שורות 13-14).

ד. סכומי הגניבה ודרכי ההעברה
בכדי להסוות מעשיו, בחר הנאשם בתחכום רב, את יעדי העברת הכספים.
כ-3 מיליון מרקים גרמניים, העביר הנאשם לחשבונות הבנק של מכון מחקר גרמני ושל מנכ"לו (אישום ראשון(.
1.5 מיליון דולר ארה"ב העביר הנאשם לחשבון בנק פרטי שפתח בשוויץ.
גניבת כ- 3 מיליון מרקים גרמניים (אישום ראשון)

3. gesellschaft fur schwerionenforschung הוא מכון מחקר בתחום הפיזיקה המצוי בגרמניה (להלן: "g.s.i").
מנכ"ל g.s.i הוא ד"ר הלמוט צייטרגר (להלן: "צייטרגר") חברו של הנאשם, מאז שנת 1985.
הנאשם גנב מחשבון הוועד,סכום של 3 מיליון מרקים גרמניים, בשתי דרכים:
א. העברה לחשבון g.s.i.
ב. העברה לחשבונו הפרטי של צייטרגר, כפי שיפורט להלן.

4. א. מכון g.s.i, וצייטרגר
ל- g.s.i יש חשבונות על שם מוסדות וגורמי חוץ שונים, לצורך מימון, בין היתר, של שהות, נסיעות ושימוש במתקני המחקר של g.s.i.
כל גורם חוץ המעוניין לעבוד עם g.s.i, יכול לפתוח חשבון שכזה, המיועד להוצאות שונות.

ב. פתיחת חשבון הוצאות על שם המכון
מתוקף תפקידו, נהג הנאשם, לפתוח חשבון הוצאות בין המכון לגורמי חוץ שונים, בעקבות הסכם שנחתם בין המכון לאותו גורם חיצוני.
הנאשם פתח חשבון הוצאות על שם המכון ב- g.s.i (להלן: "חשבון g.s.i") מבלי שנחתם כל הסכם, בין המכון ל-g.s.i.

ג. מצג כוזב בפני
צייטרגר
במהלך שנת 1995, פנה הנאשם לחברו צייטרגר, והציג בפני
ו מצג כוזב, לפיו, כביכול, ברשותו כספים במטבע חוץ, בחשבונו הפרטי, וכי על מנת להמירם לשקלים, עליו להפקידם בבנק, ולשלם עמלות גבוהות, אך אם ימירו בשוק השחור, יחסוך עמלות אלו.
ד. העברת כספים לחשבונות צייטרגר
בהסתמך על המצג הכוזב, הסכים צייטרגר כי הנאשם יעביר את הכספים במטבע חוץ, לחשבונותיו הפרטיים, צייטרגר ימשוך את הכספים במזומן, ויעבירם לידי הנאשם, כביכול, על מנת שהנאשם יפדה אותם בשוק השחור, וכך יחסוך את תשלום העמלה.

ה. סכומי ההעברה
במהלך השנים 1995-2000, ב-13 הזדמנויות שונות, העביר הנאשם סכום כולל של 2,998,000 מרקים גרמניים מחשבון הוועד, לחשבון g.s.i ולחשבונותיו הפרטיים של צייטרגר.

ו. החתמת גזבר המכון
לצורך משיכת הכספים, ומאחר שעל מנת לבצע העברת כספים ופעולות בכספי המכון, דרושות שתי חתימות מורשי חתימה, חתם הנאשם והחתים את גזבר מכון ויצמן, ראובן כהן, הכפוף לו, תוך הצגת מצג כוזב בפני
ו, לפיו, כביכול, הוחלט במכון להעביר כספים ל- g.s.i, בגין מימון פרוייקט משותף בין המכון, לבין g.s.i, ואף החתים את אבנר אידן מנכ"ל הוועד האירופאי, על הוראת ההעברה הראשונה.

ז. אופן משיכת הכספים על ידי הנאשם
בסמוך לאחר העברת הכספים, מחשבון הוועד, לחשבון g.s.i, ולחשבונותיו הפרטיים של צייטרגר, נסע הנאשם לגרמניה, במטרה לקבל את הכספים.

ח. משיכת הכספים שהועברו לצייטרגר
בסמוך להגעת הנאשם לחו"ל, לבקשת הנאשם, משך צייטרגר את הכספים, שהועברו על ידי הנאשם לחשבונותיו, והעבירם לנאשם במזומן.

ט. משיכת הכספים שהועברו ל- g.s.i
על מנת לקבל לרשותו את הכספים, שהעביר מחשבון הוועד לחשבון g.s.i, העביר הנאשם לצייטרגר, חשבוניות וקבלות, ללא פרטי הלקוח, עבור הוצאות שונות, שהוצאו לכאורה, עבור המכון, כאשר בפועל היו אלה הוצאות פרטיות של הנאשם, כגון, שהות בבתי מלון, אירוח, טיפולים רפואיים שקיבל הנאשם (ראו ת/1, עמוד 3, שורות 4-7).
בהסתמך על מצגי הכזב המתוארים, העביר צייטרגר את הכספים לנאשם.

י. סכומי הגניבה
הנאשם העביר מחשבון הוועד סך של 737,000 מרקים גרמניים לחשבון מכון g.s.i, וסך של 2,261,000 מרקים גרמניים לחשבונותיו הפרטיים של צייטרגר, ובסך הכל 2,998,000 מרקים גרמניים.

גניבת 1.5 מיליון דולר ארה"ב

5. א. בחודש נובמבר 2000, פתח הנאשם חשבון פרטי בבנק לאומי בשוויץ, ציריך.
(להלן: "החשבון בשוויץ").
הנאשם בחר בשם קוד של החשבון "iec-atlas", על מנת שייחזה כביכול להיות חשבון של הוועד האירופאי.

ב. בחודש דצמבר 2000, חתם הנאשם והחתים את ראובן הגזבר, על הוראת העברה של 1.5 מיליון דולר מחשבון הוועד, לחשבונו בשוויץ.
העבירות

6. על יסוד העובדות המתוארות, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות הבאות:
א. גניבה בידי מורשה - לפי סעיף 393 (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. (להלן: "חוק העונשין") (2 עבירות).
ב. מרמה והפרת אמונים בתאגיד - לפי סעיף 425 לחוק העונשין, (2 עבירות).
ג. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא לחוק עונשין, (2 עבירות).
ד. רישום כוזב במסמכי תאגיד - לפי סעיף 423 לחוק העונשין, (2 עבירות).

7. הנאשם הודה, בנסיבות המחמירות בהן בוצעו עבירות המרמה כדלקמן:
א. היקף סכומי המרמה.
ב. תיחכום בביצוע המרמה.
ג. ניצול מעמדו כראש אגף הכספים של המכון.
ד. ביצוע שיטתי ולאורך זמן.

חשיפת הפרשה

8. בשלב מסוים, נתברר לנאשם כי מנהל ההשקעות, בשם הינפלד, בסניף בבנק לאומי בציריך, בו התנהל חשבונו הפרטי של הנאשם, מעל בכספים.
לדברי הנאשם, רכש הינפלד, ללא ידיעת הנאשם, באמצעות כספים מחשבונו הפרטי בשוויץ - מניות בסכום של 400,000 $.
בעקבות פרסום ההסתבכות בסניף בנק לאומי בשוויץ, נקרא הנאשם לממונה עליו, לבירור פשר העברת סך 1.5 מיליון דולר, לבנק לאומי בשוויץ.
9. אין חולק, שמבחינה כרונולוגית, לאחר שנקרא לבירור, ולשאלת הממונה עליו, התוודה הנאשם וחשף מעלליו.
לדברי הנאשם, חשף הפרשה מיוזמתו, בשל יסורי מצפון שתקפוהו, ולדבריו: "לא יכולתי לשמור זאת יותר" (פרוטוקול עמוד 9, שורות 26-27).

10. לטענת התביעה, החשש מחשיפת מעשיו, בעקבות גילוי המעילה בסניף בנק לאומי בשוויץ - ולאוו דווקא נקיפות המצפון שלו - הם אלה שגרמו לנאשם להתוודות.

11. בית המשפט אינו בוחן כליות ולב.
עם זאת, המסקנה המתבקשת, ממכלול הנסיבות ומניסיון החיים, ואף מהתרשמותי מגירסת הנאשם בפני
י, נוטה דווקא, לטובת עמדת התביעה.

בשים לב להתמשכות מעשי הנאשם, משך למעלה מ- 5 שנים, לשימוש הציני והשיטתי שעשה הנאשם, בריש גלי, בכספי הגניבה, ובמיוחד לעיתוי התוודות הנאשם, רק לאחר חשיפת המעילה בבנק בשוויץ, וקריאתו לבירור, מתקשה אני לקבל גירסת הנאשם - ואף אין זה סביר בעיני - שהסיבה היחידה להתוודותו, היא נקיפות המצפון שלו דווקא.

אם כל כך נקף מצפונו של הנאשם, מה מנע ממנו, בשלב מוקדם יותר, משך למעלה מ- 5 שנות גניבה מתמשכת, לחדול ממעשיו, או להתוודות עליהם?

אין זאת אלא, שהחשש שהקרקע החלה בוערת תחת רגליו, הניעו את הנאשם - אדם מתוחכם, וערמומי, המרוכז בעצמו ובצרכיו - לעשות מעשה, שיהא בו כדי להקל בעונשו.
בנסיבות אלה, יינתן משקל מוגבל בלבד להתוודות הנאשם.
נסיבות אישיות ותסקיר שירות המבחן

12. כללי
הנאשם, יליד 1945, ללא עבר פלילי, כלכלן במקצועו, נשוי ואב לשני ילדים בגירים.

תעודת פסיכיאטר

13. לדברי הנאשם, הרקע למעשיו, התמכרות להימורים ולמשחקי מזל. הנאשם נהג להמר בעיקר בחו"ל, במסגרת נסיעותיו בתפקיד, ובאופן פרטי. לדברי הנאשם, בבתי ההימורים חש נוח ומשוחרר מאורח חייו, ממתחים ותסכולים יומיומיים.

עקב תלונות על עצב, נדודי שינה ומחשבות אובדניות, בעקבות הסתבכותו, פנה הנאשם לפסיכיאטר, פרופ' פטר סילפן, והיה בטיפולו מחודש ספטמבר 2002, עד פברואר 2003.

הטיפול הופסק מאחר ולא חל שיפור במצב הנאשם.

לדברי הפסיכיאטר, עולה כי חיי המשפחה של הנאשם לא היו מאושרים, וכי אישיות הנאשם מאופיינת על ידי הסתגרות, התרחקות, קרירות רגשית, קשיים לפתח אמפטיה, וקווים דכאוניים קבועים, למרות הצלחתו המקצועית נותר הנאשם אדם בודד עם קשיי קומוניקציה.
בשל מבנה אישיותו, זקוק הנאשם לגירויים חיצוניים, על מנת להגיע למצב של עוררות ואושר ארעי.

על פי הפסיכיאטר, מצא הנאשם הפתרון בעיסוק בהימורים, ובאכילת יתר, המאפיינת אותו.
הפסיכיאטר מצא לנכון לציין כי התעודה ניתנת לבקשת הנאשם, ולצורך ניהול המשפט, ואינה "חוות דעת מדיקו-לגלית, אלא סיכום טיפול".
מצב רפואי

14. הנאשם חולה, סובל ממחלת לב כללית, בלתי יציבה וקשה, מסכרת תלויה באינסולין, יתר לחץ דם בלתי מאוזן, ומחלת ריאות כרונית. בשנת 1990 נכרת אשך שמאל של הנאשם, עקב גילוי סרטן, ובהמשך טופל הנאשם ברדיותרפיה ובכימותרפיה.
על רקע מצבו הרפואי מוכר הנאשם, על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100%.
רעיית הנאשם סובלת ממחלה ממארת, לקתה בליבה, ומוכרת כנכה בשיעור 50%.

להערכת פרופ' מרדכי רביד, שבדק את הנאשם, לבקשתו, עולה כי הנאשם מצוי בסיכון גבוה לתמותה פתאומית.
פרופ' רביד אף חווה דעתו, בהרחבה, ביחס לסיכונים לנאשם אם יישלח למאסר. לדבריו, למיטב הבנתו - השירות הרפואי בבתי הסוהר, אינו ערוך לטיפול בחולה מסוגו של הנאשם.
לדעת פרופ' רביד, "דחק נפשי חד, מאמץ, איחור בעזרה רפואית קור וגירויים נוספים עשויים להתבטא בהפרת האיזון העדין ולגרום למפולת בריאותית ולסיכון חיים".

המלצת השירות

15. השירות התרשם, כי הנאשם מודע לחומרת מצבו, כי הוא צפוי לריצוי מאסר בפועל, ושרוי בחרדה גבוהה מאוד מפני המאסר. הנאשם חושש שלא יצליח לשרוד את המאסר, בין היתר, בשל מצבו הרפואי.
השירות המליץ כי אם יידון הנאשם למאסר, כי יתאפשר לו, נוכח מצבו הרפואי הקשה וגילו המתקדם, לשהות בתנאים הולמים, המותאמים למצבו הרפואי. השירות העריך כי חשוב שהנאשם יקבל עזרה מקצועית במסגרת הכלא.
השימוש שעשה הנאשם בכספי הגניבה

16. מהודעות הנאשם במשטרה עולה, שהשתמש בכספי הגניבה, למגוון צרכים פרטיים שלו, של חברתו לחיים ושל ילדיו.
לדברי הנאשם, "חלק מהכספים הלך על בזבוזים, טיסות, מסעדות, מלונות ומתנות לילדים, וכן חלק מהכסף הלך על בזבוז בקזינו בגרמניה, באוסטריה, בצרפת, באיטליה" (ראו ת/1, עמוד 5, שורות 17-19).
לחלק מהנסיעות לחו"ל, כ-8 פעמים בשנה, התלוותה לנאשם, חברתו, פקידה באגף הכספים, עמה ניהל רומן, משך 12 שנים.
הוצאות החברה, לרבות הימורים, מומנו על ידי הנאשם, מכספי הגניבה.
לבתו העביר הנאשם, בין היתר, מזומנים בסך 30,000 $, סייע לה בבניית ביתה, באמצעות סכום נוסף של 120,000 ₪, ורכש עבורה, רכב, מתוצרת "טויוטה", בשווי 200,000 ₪. לרגל נישואיה, רכש הנאשם עבור בתו, מוצרי חשמל ביתיים, ופרטי ריהוט.
לבנו הסטודנט, מימן הנאשם, בין היתר, שכר לימוד באוניברסיטה, שכר דירה, וסיפק לו תמיכה כספית שבועית, כיסה חובותיו הכספיים, ואף רכש עבורו אופנוע.
הנאשם רכש לשני ילדיו ולעצמו מערכות סטריאו, ואף פתח תוכניות חסכון לשתי נכדותיו.
בשנת 2001 הפתיע הנאשם את חברתו לחיים, ורכש עבורה רכב מסוג "פולקסווגן פאסאט", אם כי, לדבריו, שילמה לו החברה תמורת הרכב, סכום מסוים, שאותו ביזבז.

עדי אופי
17. לזכות הנאשם העידו שני עדי אופי.
הגברת מירה טולדנו, שעבדה עם הנאשם, במכון ויצמן, שנים רבות, העדיה כי הנאשם אחד האנשים החכמים, החרוצים, המסורים וההגונים שהיא מכירה.
ציינה כי הנאשם זכה להערכה בלתי רגילה בגין עבודתו, והפליגה בשבחיו, "לא היה במכון ויצמן ועדיין אין, מנהל כספים כמו שהיה הנאשם" (פרוטוקול, עמוד 8, שורות 4-5).

18. עוד העיד מטעם הנאשם מר נחום פורת, אדריכל, שהכיר את הנאשם במהלך עבודתו במכון ויצמן, ואף תיכנן את ביתו. לדברי העד, הנאשם אחד האנשים ההגונים והישרים שהכיר מעודו.
עתירת התביעה

19. התובעת המלומדת, עורכת הדין ליאת גלבוע
- שטענה בטוב טעם - התביעה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה, קנס כספי שישקף את הסכום הגבוה שגנב הנאשם, תוך כדי התחשבות בסכום שהחזיר, ופיצויים, וזאת, מהטעמים הבאים:

התכנון והתחכום שנהג בהם הנאשם בעת ביצוע העבירות; מעמדו הבכיר של הנאשם, אותו ניצל לרעה, בביצוע זממו; הפגיעה באמון ציבור התורמים למכון; התמשכות העבירות, משך 5 שנים ברציפות, ושיטתיותן; הקושי הרב בגילוי העבירות, ובמיצוי הדין עם העבריינים; העובדה שהנאשם החזיר רק חלק קטן מהכסף, כ- מליון ו- 80,000 דולר, סכום זעום לעומת, שווי הסכום שנגנב.

התביעה ביקשה לדחות טענת הנאשם כי נפל קורבן להתמכרותו להימורים.
התובעת ציינה כי, עובדה היא, שהנאשם ידע לעשות אבחנה, ולהמר בכספים שאינם שלו. הנאשם לא הימר בכספי חסכונותיו, לא מישכן ביתו, לא נטל כספים מבני משפחתו, או מחברתו לחיים.

לדברי התובעת, ככל הנראה, קל יותר להיכנע לחולשות, על חשבון אחרים.
לטענת התביעה, אף למצבו הרפואי של הנאשם, יש ליתן משקל מוגבל בלבד, הן נוכח חומרת העבירות, והן משום שמבחינה עובדתית, לא מנע ממנו מצבו הרפואי של הנאשם לטוס פעמים רבות לחו"ל, ולהמר, למרות הצורך - על פי חוות הדעת הרפואית - מהימנעות, מהתרגשות ועליית לחץ הדם הכרוכה בכך.
לתמיכה בעמדתה העונשית, הגישה התביעה אסופת גזרי דין.
עתירת ההגנה

20. הסניגור המלומד, עו"ד אמנון זכרוני
- שטען כל שניתן לטובת שולחו - ביקש מבית המשפט להקל עם הנאשם, ולהימנע מהטלת עונש שיכלול רכיב מאסר בפועל, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים:

א. הנאשם נורמטיבי
לטענת הסניגור, יש בעברו הנקי של הנאשם, שמלבד הסתבכות זו, משך כל שנות חייו - אף בשנים שחלפו מאז גילוי העבירה - לא הסתבך בפלילים, כדי ללמד על מידת הנורמטיביות שאפיינה התנהגותו, כל השנים.

ב. חלוף הזמן מאז העבירות
העבירות בוצעו עד שנת 2000.
הנאשם הודה בביצוע העבירות, בחקירתו במשטרה, בחודש יולי 2001, ועוד קודם לכן, חשף את הדברים בפני
הנהלת המכון. למרות זאת, הוגש כתב האישום רק בחודש נובמבר 2004.
לשיטת הסניגור, יש ליתן משקל של ממש לקולא לשיהוי הרב בהגשת כתב האישום, בשל מחדלי התביעה, ולעינוי הדין, שנגרם לנאשם בגין כך.

ג. חשיפת העבירות ביוזמת הנאשם, ושיתוף הפעולה עם החוקרים
הנאשם חשף מיוזמתו, העבירות שביצע, הודה בפני
מעסיקיו, עוד בטרם החלה החקירה, בביצוע העבירות ושיתף פעולה, באופן מלא, עם חוקריו.

ד. הודאתו המיידית של הנאשם, בבית המשפט, וחסכון זמן שיפוטי.

ה. חרטה מלאה, ברורה וכנה של הנאשם - כפי שעולה מחשיפת העבירות, משיתוף הפעולה ומהודאתו המיידית של הנאשם בבית המשפט.

ו. השבת חלק מסכום הגניבה
הנאשם החזיר סך מיליון ו- 80,000 $, חלקו מכספי קרנות תגמולים שפדה, ואף ויתר למכון על זכויות סוציאליות, כ- 200 ימי חופשה לא פדויים.

ז. הרקע לעבירות - מצבו הנפשי הרעוע של הנאשם, כפי שעולה מהתעודה הפסיכיאטרית (נ/1).

ח. גילו המתקדם של הנאשם

ט. הפגיעה הקשה בנאשם
מאז חשיפת הפרשה, איבד הנאשם את מקום עבודתו ואת שמו הטוב. למעשה, חרב עליו עולמו. כיום שב הנאשם לחיות עם רעייתו, אף היא חולה.

י. מצבו הבריאותי של הנאשם
הסניגור המלומד, הפנה לשתי חוות דעתו של פרופ' רביד, והדגיש שמאסר עלול לסכן את חיי הנאשם, ובוודאי שיקצר את תוחלת חייו.
הסניגור ביקש מבית המשפט ליישם הכלל, שאין להטיל על נאשם עונש, שלא יוכל לעמוד בו מבחינה נפשית, פיסית ובריאותית.

דברי הנאשם
21. בעדותו סיפר הנאשם כי הרקע למעשיו הוא התמכרותו להימורים.
הנאשם פירט בהרחבה שלל מחלותיו והסיכונים הכרוכים בהן.
עוד הסביר הנאשם שחשף מעשיו כי "לא יכולתי לשמור זאת יותר" (פרוטוקול, עמוד 9, שורה 27). הנאשם אישר, שמבחינה כרונולוגית חשף מעשיו, לאחר שמנהל ההשקעות בבנק לאומי בציריך נחשד במעילה, אך טען שאין כל קשר בין הדברים.
בדברו האחרון, ציין הנאשם, כי מאז חשיפת הפרשה ועד היום, עבר תקופה קשה ביותר, במהלכה חלה התדרדרות במצבו.
הנאשם הביע "חרטה כנה ועמוקה וצער אינסופי על מה שקרה" (פרוטוקול, עמוד 21, שורה 26).

שיקולי הענישה
שיקולים לחומרא
22. חומרת מעשי הנאשם זועקת לשמיים, וניכרת כמעט בכל אספקט אפשרי, כפי שיפורט להלן:

א. היקף סכומי הגניבה
בסך הכל גנב הנאשם כ- 2,700,000 $.
בערכים של היום, מדובר בסכום של למעלה מ- 12 מיליון ₪.
המדובר בסכום עצום.
ניתן להמחיש את היקף המרמה האדיר, באמצעות בחינת שנות העבודה הנדרשות כדי להשתכר סכום זה. אף לעובד בעמדה בכירה, כפי ששימש הנאשם - בהנחה שהוא משתכר שכר גבוה של 50,000 ₪ ברוטו בחודש - יידרשו 40 שנות עבודה, כדי להרוויח, נטו, את הסכום שגנב הנאשם.
למרבית האנשים, מן היישוב, שאינם זוכים אפילו למחצית משכר חודשי זה, יידרשו למעלה מ- 80 שנות עבודה - שאינם בנמצא - כדי להשתכר בסכום המתואר.

ב. התחכום במעשי הנאשם
לא בכדי תוארו בהרחבה, לעיל, פרטי שיטות הפעולה של הנאשם.
התמונה הכוללת המתקבלת היא, שלצורך מימוש מטרתו, טווה הנאשם מערכת שתוכננה בתחכום רב, לפרטי פרטים, בין היתר, באמצעות פעולות תרמית מתוחכמות, מצגי שווא, ניצול, היכרותו העמוקה את המערכת ופרצותיה, והאמון שניתן בו על ידי הממונים והכפופים, בין היתר, אלה:

(1) בחירה מתוחכמת של חשבון הוועד - שלא היה בפיקוח גורם כלשהו - לצורך הוצאת הכספים.

(2) העברת סכומים, לא גבוהים יחסית, בכל פעם.

(3) פתיחת חשבון הוצאות על שם המכון, על מנת להקנות לסכומי הגניבה, אופי של פעילות שגרתית ואופיינית למכון, ולהקשות בכך על גילוי מעשי הגניבה.

(4) יצירת מצג כוזב בפני
צייטרגר.

(5) החתמת הגזבר בתואנות שווא.

(6) העברת הכספים לחשבונות g.s.i וצייטרגר, בכדי להקשות חשיפת המעשים.

(7) אופן קבלת הכספים - במזומן.

(8) משיכת הכספים שהועברו לחשבון g.s.i, תוך הצגת חשבוניות וקבלות, ללא פרטי הלקוח.

(9) בחירת שם קוד של החשבון בשוויץ באופן שייחזה כביכול כחשבון של הוועד האירופאי.

ג. ניצול מעמדו כראש אגף הכספים של המכון
עת החל במעשיו, שימש הנאשם בתפקיד ראש אגף הכספים במכון, משך כ- 7 שנים.
כפי שצוין, בפרק זמן זה צבר הנאשם אמון והערכה בלתי מסוייגים, הן מצד הממונים עליו, והן מצד הכפופים לו.
הנאשם- בערמה, בקור רוח, ובניכור אופייניים - ניצל אמון זה, עד תום, לצורך מימוש תאוות הבצע שלו. במיוחד בולטים ניצולו את אמון הגזבר, הכפוף לו, ואת אמון חברו צייטרגר.
מתקשה אני להבין התנהלות הממונים על הנאשם במכון, שמשך למעלה מ- 5 שנים, לא הצליחו לגלות מעללי הנאשם.
ד. התמשכות העבירות, לאורך זמן ובשיטתיות
משנה חומרא יש בהתמשכות העבירות, ובשיטתיותן, משך למעלה מ- 5 שנים.
אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בשרשרת פעולות, אינטנסיביות, שהפכו בתקופה הרלוונטית, לדרך חיים.
הנאשם יכול היה, בכל שלב, משך התקופה הממושכת להימלך בדעתו ולחדול ממעשיו.
לא זו בלבד, שהנאשם לא עשה זאת, אלא שככל שחלף הזמן, גברו התיאבון, תאוות הבצע, ועזות המצח של הנאשם. סכומי הגניבה, שהחלו ב- 165,000 מרקים גרמניים, תפחו ל- 550,000 מרקים גרמניים, ובסופו של דבר איבד הנאשם, כל מורא, וגנב, באיבחה אחת, סכום עצום, של לא פחות מ- 1.5 מיליון דולר.

ה. מניעי הגניבה ושימושיה
כל גניבה פסולה היא.
לעיתים, ניתן להבין עבריינות רכוש על רקע דוחק ומצוקה כלכלית קשה.
אין חולק שהנאשם לא בא מרקע כזה של דוחק ומצוקה כלכלית.
עבריינות הנאשם היא עבריינות צווארון לבן, הבאה ממקום של כוח, שררה, תחכום והשכלה, וכל כולה שחיתות ובצע כסף.
הנאשם עשה בכספי הגניבה, שימוש ציני, צורם, מנקר עיניים, לצורך ניהול אורח חיים פזרני ונהנתני על גבול ההפקרות - תוך שהוא מרפד את תנאי המחייה, של הסובבים אותו, כביכול, מתוך נדבנות, והכל, מתוך כספים לא לו, כספי עבירה מעילה וגניבה.

ו. הפגיעה במוניטין מכון ויצמן והפגיעה בתרומות פוטנציאליות
אין ספק שיש בפרשה כדי לפגוע במוניטין של מכון ויצמן, ואף לפגוע בבטחונם של תורמים פוטנציאליים, כי בכספם נעשה השימוש המקורי לו יועדו.
שיקולים לקולא
23. לעניין שיקולי הקולא:
השבת חלק מסכום הגניבה
א. יינתן משקל מסוים לקולא, להשבת חלק מסכום הגניבה, בסך מיליון ו- 80,000$.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שחלק הארי של סכום הגניבה, לא הושב, והוא עומד, בערכים של היום, על סך הקרוב ל- 8 מיליון ₪ (מיליון ו- 720,000 $) .

חלוף הזמן
ב. יינתן משקל הולם לקולא, לחלוף הזמן מאז העבירות.
לא שמעתי מפי התביעה הסבר כלשהו, לפשר השיהוי הממושך, כ-4 שנים, בהגשת כתב האישום.

ג. חשיפת הפרשה על ידי הנאשם
כפי שפורט בהרחבה לעיל, מתקשה אני לקבל טענת הנאשם כי יזם חשיפת הפרשה, מתוך נקיפות מצפון בלבד.
קרוב לוודאי, שהדברים קשורים קשר הדוק, לבירור אליו נקרא הנאשם, לפשר העברת 1.5 מיליון דולר לחשבון בשוויץ, ולחשש הנאשם, שחשיפת מעשיו, אותה עת, היא רק עניין של זמן, ולפיכך, עדיף לו להקדים תרופה למכה.
התנהגות זו אופיינית מאוד למבנה אישיות הנאשם, כפי שעולה מתעודת הפסיכיאטר, מהתסקיר ומהתרשמותי מהנאשם.
לפיכך, אף לטעם זה יינתן, כאמור, משקל מוגבל בלבד.

ד. עבר נקי, שיתוף פעולה והודאת הנאשם
יינתן משקל הולם לקולא לעברו הנקי של הנאשם, לשיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, ולהודאתו המיידית.

ה. הפגיעה בנאשם
לעניין הפגיעה הקשה בנאשם, בעקבות גילוי מעשיו, סבורני, כי אין לנאשם אלא להלין על עצמו. נסיבותיו האישיות הקשות כיום, הן במידה רבה, תוצר לוואי של מעלליו.

ו. גילו ומצבו הבריאותי של הנאשם
על פי ההלכה הפסוקה, בעבירות חמורות מסוג זה, חרף גיל מתקדם ומצב בריאותי רעוע, לא יימנע בית המשפט מהטלת ענישה ממשית ומחמירה (ראו ע"פ 1075/98 מ.י. נ' אופנהיים, פ"ד נ"ד (1), 303).

ז. מצבה הבריאותי של רעיית הנאשם
בשים לב לשותפות חברתו לחיים של הנאשם - ולא של רעייתו - למעלליו בכתב האישום, המדובר בטענה צינית.
הרושם המתקבל הוא שרעיית הנאשם, לא היתה הנהנית הישירה או העיקרית, ממעשי הנאשם, וספק רק בעיני, אם יש הצדקה להקל כיום עם הנאשם, בשל מצבה הבריאותי של רעייתו.

ח. התמכרות להימורים
נפסק שהתמכרות להימורים אינה צידוק להקלה בעונשו, נוכח חומרת המעשים והנזק שנגרם לציבור.
(ראו רע"פ 227/04 מכלוף נגד מ.י., דינים עליון, כרך ס"ז 18).

דיון
24. מלאכת גזירת הדין, היא, אולי, התפקיד הקשה ביותר, המוטל על שופט.
אמנם המחוקק קובע את העונש המירבי, אך על בית המשפט, העוסק בענישה אינדיבידואלית - כפי שטען, בצדק, הסניגור - ליישם את שיעור העונש, בתוך הגבולות שקבע המחוקק, לפי העבירה, לפי העבריין, ולפי צרכי השעה.
(ראו ע"פ 212/79 פלוני נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ד (2), 421).

מעשי הנאשם הם מעשי שחיתות חמורה, בסכומי כסף גדולים, לצרכי נהנתנות, ומתוך רדיפת בצע לשמה.
מדובר במעשים המשקפים שפל מוסרי עמוק.
מעשים אלה, מחייבים תגובה עונשית חמורה, שיהא בה כדי להרתיע עבריינים בכח, ולמנוע מהנאשם ליהנות מפירות מעשי העבירה שלו.
בנוסף, בעניינו של הנאשם, משקל משמעותי למטרת התגמול, שיש בה כדי להביע את סלידת החברה ממעשי הנאשם. אין מדובר בנקמה, אלא בביטוי ליחס הולם בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש.
(ראו ע"פ 156/80 בנימין כהן נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ה (4), 744, 746-747).

בענין חומרתן המופלגת של עבירות הצווארון הלבן, נקבע כי:

"עבריינות צווארון לבן מסוג זה שלפנינו נושאת עימה יסודות חומרה קשים עד מאוד. היא מסבה פגיעה קשה בציבור הרחב. פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מליוני שקלים. שורשי הפגיעה עמוקים יותר, והשלכותיה חודרות ומזעזעות את תשתית האימון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו...
העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפיתחה של העבריינות שבאיתורה הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות, ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כח המשרה".
וכן:

"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה זו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט..." (דברי השופט ברק בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ה (3) 211, 217-218).

חומרתה של עבריינות הצווארון הלבן, הגובלת לרוב במעשי שחיתות ובצע כסף, מתעצמת דווקא נוכח התופעה כי על פי רוב מבצעיה אינם באים מרקע של דוחק המצוקה כלכלית-קיומית ומתנאים סוציו-אקונומיים ירודים מתמשכים, העשויים להסביר, לעיתים, את פישרה ומניעיה של עבריינות הרחוב בתחום הרכוש, השכיחה והיומיומית בתחום הפלילי. היא באה דווקא ממקור של כח ושררה, תיחכום והשכלה, ונכונות לנצל את חולשתו וחוסר האונים של הזולת כדי להאדיר כח ועוצמה כלכלית. מציאות זו מחריפה את הדופי המוסרי הנילווה לעבריינות הכלכלית ואת השלילה שבה כתופעה חברתית.

תוצאותיה ההרסניות של העבריינית הכלכלית והקלון הדבק במבצעיה מחייבים את בתי המשפט בהבעת מסר עונשי הולם אשר יבטא תכלית חברתית ברורה המבקשת למגר תופעות של ניצול כספי ציבור, שהופקדו בנאמנות בידי גורמים ציבוריים למטרות העשרת הפרט אגב מעשי העבירה".
(ראו ע"פ 9788/03 מ.י. נ' גולן ואח' וערעור שכנגד פ"ד נ"ח (3) 245).

ולענין הצורך לענוש נאשמים, דוגמת הנאשם, שמעל באמון המערכת וסרח, יפים תמיד דברי השופט, כתוארו אז, ח. כהן:

"ולענין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא-פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון: עבירתו של בעלי 'הצווארון הלבן', המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיו כפיו, חמורה פי כמה וענשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים. ואם בכל מועלי המעל כן, בעובדי ציבור וראשי מוסדות ונאמני המדינה, לא-כל שכן..." (ראו ע"פ 395/75 צור נגד מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 589, בעמוד 598).

לענין אמות המידה, בקביעת שיעור העונש, יפים דברי כבוד השופט י. קדמי:
"לשיטתי, במקרים מסוג זה, תקרת העונש שקובע המחוקק צריכה להיות "נקודת המוצא", שממנה יוצא בית המשפט לדרך הקשה של קביעת העונש ההולם את המקרה שלפניו, ואין להתייחס אליה כאל "נקודת סיום", שאותה רואים ואליה אין מגיעים. הותרת עונש מרבי בגד "הלכה ואין מורין כן", עומדת בניגוד להנחייתו המפורשת של המחוקק ונוטלת מידה לא מבוטלת מכוחו לשמש גורם מוקיע, מתריע ומרתיע" (ראו ע"פ 2620/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מ"ט (3), 1, 3-4).

במקרה דנן, העונש המירבי המצטבר, בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם, מגיע ל- 40 שנות מסר.

רכיבי הענישה הראויים
מאסר ממשי

25. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, טיעוני הצדדים, שיקולי החומרא והקולא, מדיניות הענישה, והפסיקה הרלבנטית, נוכח חומרתם המופלגת של מעשי הנאשם, הסכומים הגבוהים, ואי השבת חלקו הניכר של סכום הגניבה, ועל מנת יראו וייראו, מסקנתי היא כי על בית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר ממשי, לתקופה ממושכת, שיהא בו כדי להביע את שאט הנפש של החברה ממעשי הנאשם, ומהשימוש המופקר שנעשה בכספי הגניבה.

קנס או מאסר תמורתו
26. בנוסף, העבירות בהן הורשע הנאשם, שהסבו לו טובות הנאה מרובות, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מצדיקות הטלת קנס כספי.
לענין השיקולים, בשאלה, האם יש להטיל מאסר, תמורת הקנס, אם לא ישולם נקבע כי ראוי שסנקציה זו תוּחל:
"...במיוחד בעבירות כלכליות, בנוסף לשלילת חירותו של הנאשם. זאת, כדי שחוטא לא יצא נשכר משללו, והעבירה תיהפך לבלתי משתלמת גם מההיבט הכלכלי. אולם על אף שיקול זה, על בית המשפט לקבוע את שיעור הקנס בהנחה כי בידי הנאשם לשלמו, כשמשמעות אי-תשלום הקנס היא תוספת מאסר על המאסר. והרי לא בא הקנס להגדיל בעקיפין את תקופת המאסר" (ראו ע"פ 8573/98 מרקדו נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"א (5), 481, 587).

אמנם טען הנאשם, כי כיום מצבו הכלכלי אינו שפיר.
עם זאת, בשים לב, להיקף הגניבה, לנזק שגרם הנאשם, ולסכום שטרם הוחזר - מעט פחות מ- 8 מליון ₪ - סבורני, שקיימת הצדקה מלאה, להטלת מאסר במקום קנס, שמטרתה לאלץ את הנאשם להשיב, ולוּ במעט, מהכספים שגנב.

סוף דבר
27. סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל, והיתרה 2 שנות מאסר, מותנות, למשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירת פשע או עבירה שיש בה יסוד של מרמה או הפרת אמונים.

ב קנס בסך 360,000 ₪, או 18 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בתוך 60 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) בנוכחות התובעת עו"ד גלבוע, הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד זכרוני.
____________
ירון לוי
, שופט
הסניגור:
אבקש לעכב ביצוע גזר הדין עד לערעור.
אני מפנה לע"פ 111/99, שוורץ נ' מ.י. בית המשפט קבע בפרשת שוורץ שיש להעמיד כנגד האינטרס הציבורי בביצוע העונש, את האיטרסים של הפרט הנדון, כבוד השופטת בייניש הצביעה אמנם על הצורך לבצע גזרי דין, כנגד שיקולים אלה "להימנע מפגיעה קשה ..." אם יתברר כי מאסרו היה בלתי מוצדק, מפנה לפסק הדין סעיף 19. פרשת שוורץ בית המשפט הצביע על השיקולים הרלוונטים בדבר ההחלטה על עיכוב ביצוע, ואתייחס בקצרה לשיקולים אלה. אחד השיקולים בפרשת שוורץ הוא עברו הפלילי של הנדון והתנהגותו במהלך המשפט, ונתונים אלה יכולים להצביע על מידת הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו של הנדון ועל קיום חשש להימלטות. הנאשם בן 61,כפי שצוין בהכרעת הדין, אין לו עבר פלילי, הוא לא ביצע עבירות גם ב- 5 שנים שחלפו מאז האירועים נשוא הכרעת הדין, לא היה במעצר במהלך המשפט והתייצב לכל הישיבות ולא עשה כל נסיון להמלט, גם לא ניסה להמלט בשנים שחלפו מאז תום החקירה בשנת 2001, ועד תום המשפט. שיקול נוסף שעלה בפרשת שוורץ הוא הנסיבות האישיות של הנדון, השופטת בייניש ציינה שיש ליתן משקל לנסיבות אישיות, בעת החלטה על עיכוב ביצוע, עמוד 28, החלטה שיפוטית ואני מפנה לפסק הדין "בדבר מצבו האישי של האדם...", זאת ועוד, קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות עשוי להשפיע גם על משקלו של האינטרס הציבורי, לא אחזור על הנסיבות האישיות כפי שהצגתי אותם בפני
בית המשפט, אתמקד בנקודה אחת, מצבו הבריאותי הקשה, וזו הטענה שעומדת בבסיס בקשתי לעיכוב ביצוע. הנאשם חולה והטענה נתמכת בחוות דעת רפואיות מבוססות ונראה לי שעד שהסוגיה הזו לא תתברר באופן סופי בפני
ערכאת הערעור יש לעכב ביצוע העונש. כפי שקבע השופטת בייניש בפרשת שוורץ, גם ערעור בגין גזר הדין בלבד יצדיק עיכוב ביצוע, ונראה לי שהמקרה של הנאשם על מצבו הרפואי הקשה והשאלות המשפטיות שעולות כתוצאה מכך הוא בדיוק אותו מקרה חריג אליו התייחס השופטת בייניש שמצדיק עיכוב ביצוע, ביצוע מיידי של העונש יגרום סכנה של חייו ובריאותו של הנאשם, סכנה שאם יתברר הערעור לפחות לגבי עונש המאסר יתברר כמיותרת. זו בעצם ליבה של הבקשה לעיכוב הביצוע, ואני סבור כפי שבמקרה כגון זה שמצד אחד ברור שהמאסר כרוך בסכנה בריאותית קשה לנדון, מצד שני אין כל חשש להימלטות ראוי לעכב ביצוע המאסר עד לתום הדיון בערעור או לפחות למספר שבועות כדי למצות עד כמה שניתן את האפשרות כדי להגן על בריאותו של הנדון, גם מבחינה חוקתית נראה לי שעיכוב ביצוע מתחייב כאן, סעיף 2 לחוק כבוד האדם וחירותו מציב את זכותו של האדם לחיים וזכותו שתמנע פגיעה בגופו, כזכויות שהפגיעה בהן יכולה להיות רק בתנאי פיסקת ההגבלה. אני מבקש מבית המשפט להורות על עיכוב הביצוע עד לתום הדיון בערעור או לחלופין למשך מספר שבועות כדי להכין הערעור.
התובעת:
מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע, הכלל הוא שהעונש ירוצה עם מתן גזר הדין, המקריםש בהם אנו נוטים להסכים לעיכוב ביצוע הם מקרים שבהם נגזרת תקופת מאסר קצרה, כך שבפועל לא יספיקו לשמוע הערעור עד שהנאשם ירצה גזר דינו, במקרה זה מדובר בתקופה ממושכת, ולכן מסיבה זו אין להסכים לעיכוב. מעבר לכך, לענין טענותיו הרפואיות של ב"כ הנאשם, שירות בתי הסוהר ערוך ומוכן לטפל גם בנאשמים שמצבם אינו טוב, בבתי הסוהר נמצאים אסירים שמצבם הרפואי גרוע בהרבה יותר ממצבו הרפואי של הנאשם הזה, והם זוכים לטיפול הראוי בין כתלי בית הסוהר, אם תהיה לו טענה על טיפול לא נאות יוכל לפנות בעתירת אסיר שזו הדרך המקובלת, ולכן אנו עותרים לביצוע גזר הדין במועד.
החלטה
1. הסניגור נימק בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על הנאשם, עד להגשת ערעור, בעיקר בשל נסיבות אישיות מיוחדות.
על פי הטענה, נוכח מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם, וחוות הדעת בדבר הסכנה לחייו, אם ישלח למאסר, קיים סיכוי גבוה, שבעקבות ערעור הנאשם, על חומרת העונש, לא ישלח הנאשם למאסר.
לטענת הסניגור, מאחר שהמדובר בהגנה על בריאות הנאשם, אף מבחינה חוקתית מתחייב עיכוב ביצוע עונש המאסר, ודחיית הבקשה לא תהא חוקתית ואף לא מידתית.
עוד ציין הסניגור, כי אין כל חשש להימלטות הנאשם מאימת הדין. הראיה, מאז חשיפת מעשיו ועד היום לא נמלט הנאשם, ואף התייצב לכל ישיבות בית המשפט.

2. התביעה התנגדה לבקשה, בעיקר בשים לב, למשך המאסר הממושך שנגזר על הנאשם. לענין טענותיו הרפואיות של הנאשם, השיבה התביעה כי שירות בתי הסוהר ערוך ומוכן לטפל אף בנאשמים, שמצבם הרפואי גרוע ממצב הנאשם, וכי הם זוכים לטיפול הראוי בין כתלי בית הסוהר.
אם תהא לנאשם טענה אודות טיפול רפואי לא נאות, רשאי הוא לפנות בדרך המקובלת, של עתירת אסיר.

3. אמות המידה להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 111/99 א, שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (2), 241 (להלן: "הלכת שוורץ").
ואלה השיקולים הרלוונטים לענייננו.

א. חומרת העבירה ונסיבות ביצועה
נקבע שחומרת העבירה ונסיבות ביצועה משפיעות על עצמת האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש מאסר.
ככל שהעבירה ונסיבות ביצועה גדול יותר, גדל האינטרס הציבורי בהשגת ההרתעה וגובר החשש לפגיעה באפקטיביות הענישה ובאמון הציבור, אם ישלח הנאשם לחופשי.
בהלכת שוורץ, צוין מפורשות, כי שחרורו של מי שהורשע בביצוע עבירות הפוגעות באינטרסים חברתיים מוגנים בעלי חשיבות, ובהם גם עבירות תרמית רחבות היקף או עבירות שחיתות שבוצעו תוך ניצול לרעה של תפקיד ציבורי, עלול לפגוע, באמון הציבור, ברשויות אכיפת החוק, וביעילות האכיפה הפלילית.

ב. אורך תקופת המאסר
המדובר בתקופת מאסר ממושכת.
אין כל חשש שהנאשם יסיים ריצוי עונשו טרם ישמע ערעורו.

ג. המדובר בערעור על חומרת העונש
בערעור מסוג זה הנטיה תהא שלא לעכב את ביצוע המאסר.
וודאי שאין זה מתפקידו של בית משפט זה, לחוות דעתו בדבר העונש שהוטל, אך מבחינת הפסיקה הרלוונטית בעבירות מסוג זה, אף אם תתערב ערכאת הערעור בעונש, עדיין צפוי הנאשם, במסגרת מדיניות הענישה המקובלת, למספר שנות מאסר העולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור.
ד. נסיבותיו האישיות של הנאשם
כפי שעולה מהתעודות הרפואיות שהוגשו לבית המשפט, הנאשם חולה כבר שנים רבות, והסכנות הכרוכות בדחק נפשי - שהן חלק בלתי נפרד מעבירות הימורים - לא מנעו ממנו, משך כל השנים הללו, לעבור את העבירות ולעסוק, באינטנסיבות רבה, בפעילות זו, פעולות הכרוכות כאמור במתח נפשי רב.
עיננו הרואות, כי בשלב זה, לא גרמו פעולות אלה, לתוצאות הקשות עליהם הצביע הסניגור.
זאת ועוד, מקובלת עלי טענת התובעת כי חזקה על שירות בתי הסוהר שישכיל ליתן לנאשם הטיפול הרפואי הראוי.

ה. מצבו הנפשי של הנאשם
נסיבה אישית נוספת, המטה את הכף, לטובת דחיית הבקשה, כרוכה במצבו הנפשי של הנאשם.
על פי הפסיכיאטר המטפל, בעקבות הסתבכותו, היו לנאשם, בין היתר, מחשבות אובדניות.
קיים חשש כבד בליבי שבעקבות גזר הדין, עשוי מצבו הנפשי של הנאשם להשפיע עליו לרעה.

4. לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלוונטים, תוך מתן משקל ראוי לחשש מפגיעה בזכויות הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, שאין מקום, להעתר לבקשה.
נדחית בזאת, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

5. תשומת לב שירות בתי הסוהר, מופנית למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' מרדכי רביד, ולמצבו הנפשי, כפי שעולה מתעודה רפואית של הפסיכיאטר פרופ' סילפן.
חוות דעת הפרופ' רביד, ופרופ' סילפן, יועברו לשירות בתי הסוהר יחד עם גזר הדין.
ניתנה היום כ' בסיון, תשס"ה (27 ביוני 2005) במעמד הצדדים.
___________
ירון לוי
, שופט

הסניגור:
אבקש דחייה לתחילת ריצוי העונש כדי שהנאשם יוכל להתארגן, כמו כן אבקש חלוקת הקנס לשיעורין לאחר תום ריצוי עונש המאסר.
התובעת:
אנו מתנגדים לבקשה להתארגנות, הנאשם היה צריך להיות ערוך להיות וידע שהוא צפוי לעונש מאסר, לענין הקנס, אנו מבקשים שהקנס ישולם באופן מיידי כפי שקבע בית המשפט, יחד עם זאת נעתר לפריסה למספר תשלומים.
החלטה
השיקולים למימוש גזר הדין פורטו בהרחבה.
לענין ההערכות הנאשם, צודקת התובעת כי מן הראוי היה שהנאשם יערך לגזר הדין הצפוי, במיוחד נוכח עתירתה המפורשת של התביעה. מתעודת הפסיכיאטר ואף מהתסקיר עולה שהנאשם ידע כי הוא צפוי לעונש מאסר.
לענין חלוקת הקנס לתשלומים, בשים לב לעמדת התביעה ונוכח מכלול שיקולי החומרא שפורטו, ישולם הקנס ב-6 תשלומים שווים ורצופים, בסך 60,000 ₪ כל אחד, או 3 חודשי מאסר כנגד כל תשלום ותשלום. התשלום הראשון ישולם עד ולא יאוחר מיום 1/10/2005 ויתר התשלומים ישולמו עד ולא יאוחר מ- 1 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן.
לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפרעון מלא לאלתר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום כ' בסיון, תשס"ה (27 ביוני 2005) במעמד הצדדים.
___________
ירון לוי
, שופט
002278/04פ 133 טובה/שרה
??

??

??

??

23
בתי המשפט
פ 002278/04
בית משפט השלום רחובות
27/06/2005
תאריך:
בפני
כבוד השופט ירון לוי








פ בית משפט שלום 2278/04 מדינת ישראל – פמ"מ נ' מיכאל נצר (פורסם ב-ֽ 27/06/2005)