פסקי דין על א.מ.ת.י. אנרגיה | פסקי דין על מסיעי שקמים | פסקי דין על אברמוביץ יונה | פסקי דין על ניר שדה | פסקי דין על ל.מ.ל אור אנרגייה (2005) שמר ואח' |

18709-10/12 פשר     27/11/2017




פשר 18709-10/12 א.מ.ת.י. אנרגיה בע"מ, מסיעי שקמים בע"מ נ' אברמוביץ יונה, ניר שדה, ל.מ.ל אור אנרגייה (2005) שמר ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע




פש"ר 18709-10-12 תדהר ואח'
נ' אברמוביץ ואח'





בפני

כב' השופט
ישראל פבלו אקסלרד


המבקשות

1. א.מ.ת.י. אנרגיה בע"מ
2. מסיעי שקמים בע"מ


נגד


המשיבים

1. אברמוביץ יונה
(חייב בצו הפטר)
2. ניר שדה
(נאמן)
3. ל.מ.ל אור אנרגייה (2005) שמר - נושה

4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ- נושה

החלטה
1.
לפניי בקשתן של הנושות (להלן: "המבקשות"), להורות כי תשולם לזכותן מחצית מתביעת החוב שאושרה על ידי הנאמן, וכן להורות על החזר הוצאות שהוצאו על ידן בקשר להליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו של החייב.

2.
תביעת החוב שהגישו המבקשות נבדקה ואושרה על סך של 958,366 ₪.

3.
ביום 3/1/2017 אושרה בקשת החייב לפדות את זכויותיו בבית המגורים תחת העשרת הקופה בסך של 1,250,000 ₪ וכן נקבע כי החייב יפקיד סך של 100,000 ₪ עבור חוב הפיגורים. סך הכל היה על החייב להפקיד סך של 1,350,000 ₪.

4.
ביום 9/3/2017, לאחר שעמד החייב בתנאים הנ"ל, ניתן לו צו הפטר.

טענות הצדדים בתמצית:
5.
לטענת המבקשות, הן הנושות היחידות שנטלו חלק פעיל בהליך פשיטת הרגל של החייב, ובין היתר הן שהגישו בקשות ותגובות, התייצבו לדיונים, ובעקבות מידע רב שמסרו לנאמן, הועשרה קופת פשיטת הרגל בסכום ניכר. נטען, כי הנושות נקטו בשלוש פעולות עיקריות אשר הביאו להגדלת קופת הכינוס באופן משמעותי, כדלקמן:
האחת
, גריעת נושה פיקטיבי - נטען כי המבקשות פעלו לחשיפת העובדה כי "תדהר", הנושה אשר הגיש כנגד החייב את הבקשה למתן צו כינוס, הנו נושה פיקטיבי אשר פעל בשיתוף פעולה עם החייב, וכי בעקבות מידע שנמסר על ידה, תביעת החוב שהגיש הנושה נדחתה כולה.

השנייה
, הגדלת התשלום החודשי מ"שירותי הרכבת" - נטען כי הנושות הן אלו שחשפו את העובדה כי החייב מקבל משירותי רכבת סך של 38,000 ₪ מדי חודש ולא 20,000 ₪ כפי שטען החייב וכי בעקבות גילוי זה, הוגדל התשלום החודשי לקופת פשיטת הרגל.

והשלישית
, השאת התמורה בגין הנחלה - נטען, כי בעקבות התנגדויות שהגישו הנושות לבקשת החייב לפדות את זכויותיו בנחלה בסך של 300,000 ₪ ובעקבות הצגה של חוות דעת שנערכה על ידי שמאי מטעמן, לפיה שווי זכויותיו של החייב בנחלה הנו גבוה מהשווי הנטען, החייב הגדיל ושיפר את הצעתו עד לסך של 1,250,000 ₪. נטען, כי למרות שלחייב נושים מקצועיים, כגון בנקים, המבקשות הן היחידות שפעלו על מנת להגדיל את קופת הכינוס.
עוד טענו המבקשות, כי אם לא תתקבל בקשתן, הרי שתתקבל תוצאה אבסורדית, לפיה נושים שלא נטלו כל חלק בהליך יקבלו את חלקם בהתאם לשיעור הדיבידנד הומדלחלוקה, ואילו המבקשות תקבלנה סכום נמוך יותר בשל כך שנאלצו להוציא הוצאות משמעותיות לצורך הגדלת קופת הכינוס.

המבקשות הפנו לפסיקה ממנה עולה כי נושים אשר גילו מעורבות משמעותית בהליכי פשיטת הרגל קיבלו לידם סעד עודף וגמול מיוחד (ראו פש"ר 2196/08 ברגד נ' סנדרס ואח'
, ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר הנאמן על נכסי אייפרמן אסף ועוד).

6.
בקשתן של הנושות הומצאה לכלל נושיו של החייב, אולם רק שניים מנושיו הביעו עמדתם לבקשה.

7.
הנושה ל.מ.ל אור אנרגיה (2005) (להלן:" ל.מ.ל") טענה, כי הנאמן הוא זה אשר הגיש בקשה למימוש הנחלה כי בשל פעולה זו, הועשרה קופת הכינוס בסכום שהופקד. כמו כן נטען, כי תביעת החוב של הנושה תדהר נבדקה בקפדנות על ידי הנאמן ובשל כך, נדחתה, וכי למבקשות לא היתה כל תרומה לכך.
נטען, כי קבלת עמדת המבקשות תהווה העדפתן על פני יתר נושי החייב וזאת בניגוד להוראת סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, המורה על חלוקת תביעת החוב באופן שווה בהתאם לשיעור החוב ולעדיפות על פי דין.
ל.מ.ל הוסיפה וטענה, כי ההוצאות אותן הוציאו הנושות הנן מסוג כזה שכל נושה נזקק להן וכי אין להעדיף את הוצאותיהן של הנושות על הוצאות יתר הנושים.
ל.מ.ל טענה כי היא מעולם לא זנחה את הניסיון לגבות החוב מן החייב והיא אף הטילה עיקול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל על זכויות החייב בנחלה.
נטען, כי בפש"ר 2196/08 ד.ב. נ' הכונ"ר ובנק איגוד קבע כב' השופט אורנשטיין, כי ניתן לסטות מכלל השוויון כאשר מדובר בנושים בעלי זכויות נשייה מדרגה זהה, כאשר נשייתו של אחד מהם גדולה באופן משמעותי מזו של הנושה השני, אולם הנושה הראשון לא פעל דיו על מנת לגבות את החוב ולכן, חריג זה לא מתקיים במקרה דנא, שהרי סכום תביעת החוב של המבקשות הנו זהה לסכום תביעת החוב שהוגשה על ידה ל.מ.ל..

8.
הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") גם הוא התנגד לבקשה וטען, כי גם המבקשות הן אלו אשר העבירו לנאמן מידע אשר שימש בסיס לדחיית תביעת החוב של הנושה תדהר, הרי שאין בכך כדי לזכות את המבקשות בתשלום דיבידנד גבוה יותר.
הבנק טען, כי בקשר עם הטענה בדבר הגדלת התשלום החודשי משירותי הרכבת, צירפו המבקשות חוות דעת שהגישה עו"ד שרית בוטנסקי ז"ל בתיק 2888-08-11, קרי בתיק אחר, וככל שסברו כי הגיעה להם תמורה על פעילות שבוצעה בתיק האחר, היה עליהן לפנות ולהגיש הבקשה באותו התיק.
אשר לפעולה השלישית, אליה הפנו המבקשות בבקשתן, טען הבנק כי היתה לו תרומה משמעותית להגדלת הסכום שנקבע לצורך פדיון זכויות החייב בנחלה. נטען, כי מפרוטוקול הדיון שבו נדונה שאלת הפדיון עולה בבירור כי לב"כ הבנק היתה מעורבות בהליך, אשר הביאה גם היא ולו באופן שווה, להפעלת לחץ על החייב לשיפור הצעתו.
באשר לטענה בדבר זכאותן של המבקשות להחזר הוצאות נטען, כי לא הוצאו הוצאות שהוצאו לצורך נקיטת הליכים שהביאו לגבייה ולראייה, לא הוגשה בקשה לאשר הוצאות מעין אלו קודם לחלוקת הדיבידנד. באשר להוצאות הכלליות נטען, כי מדובר בהוצאות רגילות כמו שכ"ט ואגרות שאין מקום להשיבן.
הוסיף הבנק וטען, כי בעצם הבקשה להגדיל את שיעור החלוקה של המבקשות בנוסף להחזר ההוצאות המבוקשות, ישנה דרישה לפיצוי כפול.

9.
המבקשות השיבו לתגובות ל.מ.ל והבנק וטענו, כי כל מטרת צירוף חוות הדעת מהתיק האחר נעשתה על מנת לבסס את טענתן לפיה החייב קיבל מחברת שירותי רכבת סכום גבוה יותר מזה שהוצהר עליו על ידי החייב. נטען, כי מדובר בפעולות שנעשו בתיק זה, וכי הכספים שהועברו מחברת שירותי הרכבת הופקדו בתיק זה. עוד נטען, כי טענת הבנק לפיה היה לו חלק משמעותי בהגדלת הצעת החייב לפדיון הזכויות לא הוכחה שכן הבנק לא מפרט אילו פעולות נעשו על ידו בעניין זה. נטען, כי הבנק כלל לא טרח להתייצב לכל הדיונים שהתקיימו בקשר עם הבקשה למימוש הנחלה, אלא שבפועל הבנק התייצב לדיון אחד בלבד הוא הדיון האחרון בעניין זה.
לעניין ההוצאות נטען, כי אין המדובר בהוצאות רגילות שהוצאו כבכל תיק אחר. הנושות חזרו וטענו כי נאלצו לשכור שירותי שמאי לעניין גובה שווי הזכויות בנחלה, וחוות דעתו שאפשרה בסופו של דבר, להגדיל את התשלום לקופת פשיטת הרגל, כנטען.

10.
הנאמן מסר תגובה מטעמו ובה התנגד לבקשת המבקשות. הנאמן הסכים כי המבקשות נטלו חלק פעיל בהליך למן תחילתו. כמו כן, הנאמן אישר כי המבקשות מסרו לו מידע אשר הביא בסופו של דבר לדחיית תביעת החוב של הנושה שפתח בהליכים. יחד עם זאת נטען, כי אין בכך כדי להצדיק מתן תמריץ, שאז טענה מעין זו עתידה לעלות בכל תיק ותיק. הנאמן טען, כי התועלת הגדולה היתה בהגדלת התשלום כנגד פדיון הזכויות בנכס, אולם בעניין זה סבר הנאמן כי המבקשות והבנק תרמו את חלקם באופן שווה.

11.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
אין חולק, ונראה כי הדבר מוסכם גם על הנאמן, שהמבקשות נטלו חלק פעיל בהליך פשיטת הרגל בתיק זה. יחד עם זאת, לא מצאתי כי מעורבותן של המבקשות הנה כזו אשר מצדיקה תשלום דיבידנד נוסף, ומטעם זה גם איני סבור כי המבקשות זכאיות להחזר ההוצאות בהן נשאו, למעט ההוצאה עבור שירותי שמאות.
12.
ראשית יצוין, כי המבקשות אמנם גילו מעורבות רבה בהליך, אך אין בידי לקבל את טענת המבקשות לפיהן הן אלו שחשפו כי החייב היה זכאי לתשלום עבור שירותי רכבת בסכום של 38,000 ₪ לעומת סך של 20,000 ₪.
אכן, מחוות הדעת שנערכה על ידי המנהלת המיוחדת, שרית בוטנסקי ז"ל שהוגשה בתיק 2888-08-11, אשר בוטל , צוין כי החייב מקבל מחברת שירותי רכבת סך של 20,000 ₪ בחודש, אולם עיון בתיק שלפניי מעלה כי החייב הצהיר, כבר בבקשה שהגיש מטעמו ביום 15/1/2013 כי הוא זכאי לקבלת סך של 38,000 ₪ ואילו מעורבותן של הנושות בהליך זה שלפניי החל רק ביום 27/1/2013, עם הגשת הבקשה לביטול ההליכים שהגישו מטעמן. רוצה לומר, החייב הצהיר בהליך שלפניי כי הוא זכאי לסך של 38,000 ₪ עוד קודם למועד שבו היו מעורבות המבקשות בהליך זה. על כן, לא ניתן לקבל הטענה לפיה הנושות הן אלו אשר חשפו נתון זה בעצמן. מכל פנים, מלבד חוות הדעת שהוגשה על ידי עו"ד בוטנסקי ז"ל, לא הציגו המבקשות ראיות כלשהן לטענה זו, ועל כן, כאמור, אין לקבלה.

13.
שונה הדבר באשר לטענת המבקשות לפיה הן אלו אשר חשפו את היותה של תביעת החוב של הנושה תדהר בבחינת תביעת חוב פיקטיבית, ובאשר לטענה לפיה התנגדותן להצעת החייב לפדיון זכויותיו בנחלה, היא זו אשר אפשרה את הגדלת התשלום לקופה.

14.
באשר לחשיפת הנושה תדהר כנושה פיקטיבי - אין חולק, כי המידע שמסרו הנושות לנאמן, אפשר בסופו של יום להגיע לחקר האמת ולהביא לדחיית תביעת החוב הפיקטיבית שהוגשה.
המידע שמצוי היה בידי הנושות, סייע כאמור להפחתת מצבת נשייתו של החייב, והדבר אפשר בסופו של דבר, חלוקת דיבידנד גבוה יותר בין הנושים שנותרו ושתביעותיהם אושרו. הנאמן אישר בתגובתו כי המבקשות הן אלו אשר חשפו את דבר היות הנושה תדהר נושה פיקטיבי ועיון בתיק מעלה כי הדבר אכן נטען על ידי המבקשות לראשונה בבקשה שהוגשה על ידן בתיק זה ביום 27/1/2013.
יחד עם זאת, איני סבור כי חלוקת מידע המצוי בידי הנושה עם הנאמן, הנו כזה אשר מצדיק פסיקת תמריץ מיוחד. מדובר במעשה מתבקש, אשר כדוגמתו נוקטים בו נושים, לא אחת, בתיקים אחרים, אשר יש בו להועיל ולהטיב עם הנושה אשר בידו מצוי המידע הרלוונטי. ועל כן, הדבר נתפס כמובן מאליו.
מאחר ועם פתיחת הליכי פשיטת הרגל, הדרך היחידה הפתוחה בידי הנושה הרגיל (להבדיל מהנושה המובטח) לפעול להחזר החובות שנוצרו כלפיו הנה באמצעות פעולות גבייה שתתבצענה בתיק הפש"ר, ניתן בהחלט לקבוע כי שמירת מידע אשר עשוי לשמש את הנאמן בעבודתו בידי הנושה בלבד, נוגדת את ההיגיון והשכל הישר, ואין זה סביר כי נושה אשר בידו מצוי מידע מעין זה, ישתמש בטקטיקה של "החזקת הקלפים קרוב לבית החזה".
איני סבור כי יש לפסוק תמריץ מיוחד עבור פעולות שביצע הנושה הפעיל, שהיה עליו לעשותן, כדבר אשר הנו כמעט בבחינת הברור מאליו, גם כאשר היה בפעולות אלו כדי לקדם את הליך פשיטת הרגל או להטיב עם יתר הנושים, שלא נטלו חלק פעיל בהליך.
התמריץ המיוחד תפקידו לעודד נושים לפעול בהליך פשיטת הרגל, באופן היוצא מגדר הרגיל, ואין לדידי לתמרץ נושים עבור פעולות בסיסיות כמו חלוקת המידע המצוי בידם עם המנהל המיוחד, גם כאשר יש במידע זה כדי להביא לתפנית חשובה של הליך פשיטת הרגל, ודווקא בשל כך. ככל שנושה יתוגמל עבור פעולות כגון דא, עשויה אכן לעלות דרישה לתגמול מיוחד בכל תיק כמעט, ולא ירחק היום שיתבקש תגמול מיוחד על עצם הגשת תביעת חוב כנגד החייב.
בנוסף לאמור לעיל, הרי שבהינתן שתביעות החוב נבדקות באופן קפדני על ידי בעל התפקיד, אשר נדרש לבחון האם הנושה אשר הגיש את תביעת החוב אכן הוכיח את החוב כלפיו, איני מוציא מכלל אפשרות שתביעת החוב שהגיש הנושה תדהר, היתה נדחית ממילא, לאחר בחינת השטרות שהוצגו והמסמכים ששימשו יסוד לתביעת החוב שהוגשה.

15.
באשר לטענה לפיה קיים קשר ישיר לשיפור הצעתו של החייב להתנגדות המבקשות להצעתו המקורית, אכן, המבקשות התנגדו להצעת החייב לפדיון זכויותיו בנכס, על אף שהצעת החייב לפדיון הזכויות תחת תשלום של 1.1 מיליון ₪ זכתה לתמיכת הנאמן. ניתן להניח, שאילו לא היו המבקשות מתנגדות להצעת החייב, הרי שהצעת החייב היתה מתקבלת מאותם נימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה מיום 3.01.2017. כפי שצוין בהחלטה מיום 3.01.17 כאמור, בעקבות התנגדות הנושים, היה נכון החייב לשפר את הצעתו ולהעמידה על סך של 1,250,000 ₪. זה המקום לציין, כי המבקשות הותירו את התנגדותן על כנה גם לאחר שהחייב שיפר כאמור את הצעתו, וגם לאחר שהנושה בנק דיסקונט הסיר את התנגדותו והותיר ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.
לפיכך, לכאורה, יש ממש בטענת המבקשות לפיה, החייב שיפר את הצעתו בעקבות ההתנגדות שהשמיעו, באופן אשר הביא להעשרת הקופה בסכום גבוה יותר מזה שהוצע על ידו תחילה. יחד עם זאת, איני סבור כי מדובר במעורבות אשר מצדיקה להורות על תגמול מיוחד למבקשות.
המדובר בשיקול אישי של הנושה באם לקחת חלק פעיל בהליך פשיטת הרגל ואם לאו, ומשבחרו המבקשות לקדם את הליך פשיטת הרגל, להופיע לדיונים, ולפעול למקסום השאת קופת הכינוס עד תום, אין אלא לברך על כך, אולם לא כל מעורבות מבורכת מעין זו מצדיקה כאמור תגמול מיוחד.
לא ניתן להתעלם מכך, שבסופו של דבר, התנגדות המבקשות אפשרה את הגדלת התשלום לקופה בסך של כ- 150,000 ₪, שהנו סכום נמוך יחסית ליתר הכספים שהצטברו בקופת הכינוס, שלא בשל מעורבותן של המבקשות בהליך. לפיכך, לא יהיה זה סביר לפסוק תמריץ מיוחד עבור השאת קופת פשיטת הרגל בשיעור נמוך יחסית ביחס למכלול הכספים שהושגו והופקדו לקופת פשיטת הרגל.

16.
פסק הדין שניתן בפש"ר 2196/08 ברוך אליעזר סנדרס נ' כונס הנכסים הרשמי, הנו שונה מהעניין דנא. שם, דובר על נושה אשר פעולותיה (חשיפת העברת חלקו של החייב בדירה לידי אשתו ללא תמורה) הם שהניבו את כל הכספים בקופת הכינוס ושאילולא היתה מגלה הנושה מעורבות בהליך פשיטת הרגל, קופת הכינוס היתה נותרת ריקה. במיוחד הדברים נאמרו לאור העובדה שנושה נוסף ועיקרי של החייב בעניין סנדרס
היה נושה מקצועי, בנק, שהיקף נשייתו היה גדול מזה של הנושה הפעילה, כך שמרבית הכספים שהצטברו בקופה היו משולמים לבנק וזאת על אף שהבנק לא פעל ולא גילה מעורבות כלשהי בהליך. בעניין סנדרס, יצא אפוא שמעורבותה של הנושה הביאה לגביית חובו של הנושה המקצועי, אשר על אף שלא נקט בכל מעשה, צפוי היה לקבל דיבידנד על חשבון השקעתה של הנושה הפעילה.
מקרה זה, אינו דומה במהותו לעניין הנדון בסנדרס. ראשית, לא הוכח כי הכספים שהופקדו בקופת פשיטת הרגל הנם כתוצאה ישירה של מעורבותן של המבקשות בהליך שלפניי. לכל היותר המבקשות הוכיחו כי ההפרש בין הצעתו של החייב קודם להתנגדותן לבין ההצעה שהציע לאחר התנגדותן בסך של 150,000 ₪, רק הוא תוצאה של מעורבותן. שנית, אין יוצא מצב לפיו המבקשות אינן זכאיות כלל
לתשלום דיבידנד בשל קיומם של נושים אחרים, גדולים יותר במהותם. המבקשות תקבלנה דיבידנד בהתאם לחלקן במצבת הנשייה של החייב ואין הן עלולות להימצא במצב של קיפוח.

17.
באשר לבקשת המבקשות, לפסיקת הוצאות, הרי שדין בקשה זו להידחות.
תקנה 22(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה- 1985 קובעת, כי "הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו הכינוס יחולו על מי שנקט בהליך, אלא אם ציווה בית המשפט אחרת..."
במקרה דנא, גם אילו היה נקבע כי המבקשות זכאיות להחזר הוצאות, הרי שמרבית מהאסמכתאות לתשלום אשר הציגו המבקשות הנן בגין הוצאות שהוצאו קודם למועד מתן צו הכינוס, ועל כן, אין מקום להשיתן על קופת הכינוס.
כך למשל, ההוצאה הנטענת עבור חקירות בסך של 12,180 ₪ כולל מע"מ שולמה ביום 8/5/2011, כך גם חשבוניות בגין תשלון שכר הטרחה שהונפקו בתאריכים 13/5/2012 ו-
25/3/2012, קודם למועד מתן צו הכינוס, ויוזכר כי מדובר בבקשת נושה אחר שאינן המבקשות, למתן צו כינוס לנכסי החייב.
מעבר לכך, יתר ההוצאות הנטענות כגון הוצאות שליחים, צילומים וכו', וכן תשלום עבור ימי עבודה של מנהלן של המבקשות כלל לא הוכחו, שכן לא הוצגה ביחס להוצאות אלו כל אסמכתה.
באשר להוצאה עבור חוות הדעת שהציגו המבקשות, הרי שמאחר וחוות הדעת הוגשה לאחר שהוצגה חוות דעת של שמאי מטעם בית המשפט, וזאת ללא שניטלה רשות של בית המשפט לכך, ומאחר ולא ניתן היה לתת לחוות הדעת משקל כלשהו באשר לטענת החייב כי כלל לא בוצע ביקור בנכס, וכן מאחר והשמאי מטעם המבקשות כלל לא נחקר על חוות דעתו והטענה בדבר שווי הנחלה בהתאם לחוות הדעת שהוצגה מטעמן לא התקבלה סופו של דבר, הרי שאיני רואה מקום להורות על השבת ההוצאה שהוצאה לצורך הכנת חוות הדעת.

18.
לאור האמור לעיל, אני סבור כאמור שבקשת המבקשות דינה להידחות. על אף שהמבקשות גילו מעורבות רבה בהליך, איני סבור כי יש במעורבות זו כדי להצדיק פסיקת תגמול מיוחד, או החזר הוצאות.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.








פשר בית משפט מחוזי 18709-10/12 א.מ.ת.י. אנרגיה בע"מ, מסיעי שקמים בע"מ נ' אברמוביץ יונה, ניר שדה, ל.מ.ל אור אנרגייה (2005) שמר ואח' (פורסם ב-ֽ 27/11/2017)