פסקי דין על סטניסלב ספנייב | פסקי דין על רפאל יעקב | פסקי דין על טי.גי.חלפים |

20012-10/16 תאמ     29/11/2017




תאמ 20012-10/16 סטניסלב ספנייב נ' רפאל יעקב, טי.גי.חלפים בע"מ








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 20012-10-16 ספנייב נ' יעקב ואח'

בפני
: כב' השופטת אורית חדד





התובע
:
סטניסלב ספנייב


ע"י ב"כ עו"ד חנן דהרי
, ע.יוספי




נ ג ד

הנתבעים
:
1.רפאל יעקב
2.טי.גי. חלפים בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד אלירן ג'נח




פסק דין


התובע – בעל רכב מסוג סקודה שמספרו 68-333-53 (להלן: "רכב התובע") תובע מאת הנתבעים סך של 50,244 שקלים, נזקיו הנטענים בעקבות תאונה מיום 30.5.16 שארעה במתחם הסמוך לצומת "עד הלום" ובה היו מעורבים רכב
התובע ורכב נוסף מסוג פולקסווגן בו נהג הנתבע 1 (מ.ר 19-436-12, להלן: "רכב הנתבע") .

הסך הנתבע מורכב מאלו: הפסד מערכו של הרכב מחמת פגיעתו ע"פ חוות דעת השמאי רפי ונציה – 39,744 שקלים; שכ"ט השמאי – 1,500 שקלים; השכרת רכב – 4,000 שקלים; עגמת נפש ודמי טיפול בתביעה – 5,000 שקלים.

אין חולק בהתייחס למיקום התאונה ועצם התרחשותה, אלא שכל צד מייחס למשנהו חוסר זהירות ואשם בתאונה זו. הנתבעים בהגנתם טוענים לחילופין לקיומו של אשם תורם משמעותי , כשמכל מקום מכחישים הם את היקף הנזק הנטען.


בדיון שהתקיים ביום
18.7.17 העידו הנהגים המעורבים (ספנייב אלכסנדרה מצד אחד והנתבע 1 מצד שני).
כמו כן הוצג סרטון שצולם ע"י העדה מטעם התובע ותמונות מהזירה (נסרקו בבקשה מס' 3).
לא נתבקשה חקירת השמאי מטעם התובע והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ בסיום הדיון.
עם זאת, לאחר טענות שהועלו בענין זה בדיון ובהמשך לו, נתן בית המשפט שתי החלטות המאפשרות לנתבעים להציג חוות דעת נגדית ללא בדיקה של רכב התובע, אשר הובהר כי נמכר ואינו נגיש (ראה הסברו של התובע בתגובתו מיום 24.7.17 וההחלטות מיום 18.7.17 ומיום 24.10.17). בהמשך לכך הגישו הנתבעים ביום 26.10.17 חוות דעת נגדית. משלא הודיעו הצדדים על הסכמה כלשהי בהתייחס לגובה הנזק כהמלצת בית המשפט, ניתנה לשניהם זכות לטיעון משלים בענין זה, אולם הצדדים שניהם בחרו, כל צד משיקולו שלו, להימנע מכך. התיק הועלה לפיכך למתן

פסק דין
כהנחייתי.
4.
בכל הנוגע לארוע התאונה
מעידה אלכסנדרה ספנייב כי זו ארעה עת היא נכנסה למתחם אשר בקניון המצוי בו היא עובדת. ע"פ תאורה, לאחר מעבר בכיכר, נכנסה היא לכביש ישר אשר משני
עבריו ישנה חניה לרכבים ובעברו הימני ישנו אף מתקן לשטיפת רכבים.
כך מתארת העדה את התאונה (עמ' 1 סיפא): "הכביש ישר, אני ממשיכה ונכנסת, פתאום משום מקום קולטת כי מצד ימין פשוט נכנס בתוכי רכב, אני ישר בלמתי, לא היה מצב שם לעקוף אותו ופתאום קולטת אותו בתוכי, הוא נכנס בתוכי, גם לא יכולתי לברוח ממנו. הוא הגיע מהצד, הנסיעה השלו חזיתית, נכנס בי ישר במהירות ומאז הוא בא והתנצל ..."

העדה מוסיפה כי מנקודת ראותה שלה היא נוסעת בכביש ישר בעוד הנתבע 1 אשר להערכתה הגיע ממתקן שטיפת הרכבים ובמהירות, צריך היה להבחין בה ממקום הגעתו .

בחקירתה הנגדית ביקש ב"כ הנתבעים להמחיש כי העדה, בניגוד לטענתה, אינה מגיעה מכביש ישר כי אם מכביש המתעקל שמאלה וזאת, כפי הנראה, על מנת להמחיש כי שדה ראייתה אינו רחב וכי היה עליה לנקוט לפיכך משנה זהירות, אלא שהעדה אינה מאשרת זאת ומבהירה כי אמנם נדרשת פניה ימינה אחרי הכיכר ופניה שמאלה לתוך המתחם, אלא שהתאונה ארעה לשיטתה כאשר מצויה היתה בכביש ישר כבר (עמ' 2 שורות 10-18, 28). בהמשך אף העריכה כי קיים מרחק של 5 מטרים ויותר בין אותו עיקול לבין מקום התאונה (עמ' 4 רישא). אעיר כבר עתה כי מצאתי כמהימנה את עדות העדה בנקודה זו.

העדה שללה אף את הניסיון לייחס לה רשלנות באי מניעת התאונה. לדבריה, מצב הכביש הכולל עיקול ופניה אינו מאפשר נסיעה מהירה מצידה וכך אף נהגה בפועל– "לאט ובזהירות".
העדה מוסיפה ומציינת כי בצידה הימני באותו כביש ישר היו מכוניות חונות המגבילות את שדה ראייתה בכיוון זה והגם שטרחה והסתכלה לצדדים, הנתבע 1 מבחינתה
"פשוט הגיע משום מקום" מצידה הימני והיא נוכחה בו אך שניה טרם הפגיעה ואף בלמה באופן אינסטינקטיבי. הנתבע 1 אשר התפרץ לכביש בו נסעה, הוא לשיטתה שאמור היה להסתכל לצדדים ולוודא שאין רכבים טרם כניסתו לנתיב נסיעתה (עמ' 3).

5.
מצד שני העיד הנתבע 1 ואומר כבר עתה, כי לא ניתן לומר שעדותו הודפת את גרסת העדה הנ"ל או מקעקעת את זו.
מבהיר הנתבע 1 כי ביום התאונה הגיע למתחם הנדון, ושאינו מכיר כל כך, לשם שטיפת רכבו
במתקן המצוי בתחום מגרש החניה שבמתחם.
בבואו לצאת מהמתחם נסע תוך שהוא למעשה מתרחק ממתקן השטיפה, שנמצא בגבו, ומתקדם לכיוון הכביש בו נסע הרכב. העד מאשר בפה מלא כי נסיעתו זו חייבה אותו להשתלב בנתיב נסיעת רכב התובע (עמ' 6 שורה 24).

ב"כ התובע הציג בפני
העד את הסרטון הנ"ל על מנת להמחיש לו כי היציאה ממתקן השטיפה נעשית ממקום אחר וכי הלה נסע בניגוד לכיוון החץ המצוי על הכביש. העד לא שלל אמנם את קיומו של החץ עליו הוצבע, אולם העיר כי אפשר וקיים חץ אף בכיוון ההפוך (עמ' 7). יצוין כי אפשרות זו נותרה בגדר השערה בלבד .
לשאלת בית המשפט מאשר העד כי קיים מרחק מה בין העיקול הנ"ל לבין מקום התאונה ולשיטתו, פחות מ-10 מטרים (עמ' 5 סיפא).

כאן המקום לחזור להערת בית המשפט בראשיתו של סעיף זה ולציין כי המשך חקירתו הנגדית של הנתבע 1 (מעמ' 7 שורה 24 ואילך) יש בה כדי להמחיש הערה וקביעה זו. הנתבע 1 אמנם אינו מתיימר להודות כי הוא האשם בתאונה, אולם הוא אף לא מתיימר לטעון כי העדה היא האשמה ולייחס לה באופן מפורש התנהגות רשלנית.
הנתבע 1 מאשר שבטופס ההודעה ציין כי אינו יודע מיהו האשם. לדבריו (בעמ' 7 שורה 26): "קרה המקרה, מאיפה אני יודע". לשיטתו, הסתכל לצדדיו ולא הגיע במהירות ובכל הנוגע לרכב התובע שהגיע משמאלו, הוא מציין באופן מהוסס ומשוער בלבד
(בעמ' 8 שורה 18): "לא יודע, אולי היא באה במהירות, קרה, לא ידוע".
בניסיון לקבל מהנתבע 1 התייחסות לשאלת זהותו של הרכב שלו זכות קדימה מבין השניים, השיב הוא "לרכב הבא מימין" (עמ' 8 שורות 6-7) וכאשר צוין בפני
ו כי הוא זה שהשתלב בנתיב רכב התובע, השיב (בשורות 8-9): " שנינו יודעים כאשר אתה יוצא מהחניה בבית שלך זכות קדימה לצד השני. אמרתי לה שזכות קדימה לצד ימין, אבל היא באה ...". בהקשר זה ראוי עוד לציין כי בטופס ההודעה מזכיר הנתבע 1 כי לא היה בכיוונו תמרור עצור או פס עצירה ונראה כי לא בכדי הוא מציין זאת, מתוך הבנה שהמציאות הצדיקה להטיח בו אשם.

6.
אקדים ואציין כי בעצם התרחשות התאונה יש כדי לעורר תמיהה, שכן ניכר מהסרטון שהוצג ומהתמונות (שנסרקו בבקשה 3) כי עסקינן באזור פתוח למדי, מגרש חניה ריק למדי, שבו שדה ראיה נרחב והנתבע 1 מאשר זאת בפה מלא (בעמ' 9 שורה 18) לשאלת בית המשפט אשר הפנה שאלה דומה אף לעדה. זו מצידה השיבה כי בכל זאת יש במקום שיחים ומכוניות וכי היא מניחה שמפגש הרכבים נעוץ בנסיעה מהירה של רכב הנתבע. יצוין כי הנהגים שניהם מאשרים כי לא ראו זה את זה עד לרגע התאונה עצמו ולשיטת העדה כאמור – שניה לפני.

7.
עוד אציין כי הניסיון מצד הנתבעים לצייר תמונה לפיה רכב התובע נדרש להשתלב או לעבור
בנתיב נסיעת רכב הנתבע או לתאר מציאות המדמה צומת שבו כידוע נתונה זכות הקדימה דווקא לרכב הבא מימין, קרי – לרכב הנתבע, לא היה בו כדי לשכנעני.
אין ספק כי ניכר קיומם של נתיבי נסיעה שלהם נקודת מפגש: זה הישר הנכנס למתחם
- משם הגיע רכב התובע וזה מימין המגיע מכיוון מתקן השטיפה – משם הגיע רכב הנתבע. עם זאת, התמונה הנחזית בסרטון אינה ממחישה נתיבים שווי מעמד ולא בכדי הודה הנתבע 1 כי נדרש להשתלב בנתיב נסיעתו של רכב התובע על מנת לצאת מהמתחם. עסקינן בנתיב המפריד בין שני חלקי החניה שבמקום ועל פניו חובת הזהירות העיקרית מוטלת על רכב הנתבע בנסיבות אלה. היה עליו לוודא כראוי כי אין רכב חוצה וכי השתלבותו בנתיב רכב התובע אפשרית ובטוחה הינה. עצם התרחשות התאונה במצבו המתואר של המתחם, יש בה כדי להצביע על נהיגה במהירות מה שאינה הולמת את תנאי המקום או בהיסח הדעת או ללא הקפדה על בחינת צדדיו בעת כניסתו של רכב הנתבע לנתיב רכב התובע.

8.
אוסיף ואציין כי רכב התובע ניזוק ע"פ עדות העדה הנ"ל בשתי הדלתות הימניות ובכנף (עמ' 3 סיפא) וכך אף עולה מחוות הדעת שהוגשה
מטעם התובע בה מפורטים מרכיבי הנזק במוקד הימני (עמ' 5 לחוות הדעת בעיקר). אין כל פגיעה בחזית רכב התובע, פגיעה שעשויה היתה להעיד כי רכב הנתבע הספיק להתחיל להשתלב בנתיב נסיעת רכב התובע טרם מפגש הרכבים. נמצא אם כן, כי רכב התובע הספיק לעבור חלקית את רוחב רכב הנתבע טרם הפגיעה.

9.
בהינתן האמור מוצאת אני כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של רכב הנתבע, אשר ניסה להשתלב
ולמעשה לחצות את נתיב רכב התובע באופן לא זהיר מספיק ויצוין כי לא עלה בידו לסתור את שנחזה מהסרטון, קרי – שנסע בניגוד לכיוון סימון החץ
היחיד המצוי על הכביש.

10.
אשר לאשם התורם שמבקשים הנתבעים לייחס לרכב התובע, הרי שבענין זה אומר כי טענה זו אינה משוללת כל יסוד ולא מפאת קיומו של מתחם החניה בסביבה, שהרי מפגש הרכבים לא התקיים בנקודה שבה רכב יוצא מחנייתו לתוך נתיב נסיעה. הדבר נעוץ בכך שהסביבה הנחזית בסרטון ובתמונות מאפשרת מעבר רכבים מכיוונים שונים בשל קיומם של כניסות למתחם (שמאחד מהם הגיעה העדה), מתקן לשטיפת רכבים, תחנת דלק ויחידות חניה, נתון שעל כל נוהג להביא בחשבון ולנקוט זהירות בהתאמה.
בהקשר זה תודגש תמיהת בית המשפט לגבי עצם התרחשות התאונה, כך מששדה הראיה כה פתוח ורחב ונראה כי הנהגים שניהם ערים היו לבעייתיות זו בתשובותיהם. אף בהנחה שהנתבע 1 כשל, לא ברור כיצד העדה לא הבחינה ברכב הנתבע מוקדם יותר ולא החלה בבלימה קודם לבלימתה בפועל. אמנם החובה והאפשרות המעשית למנוע את התאונה נתונה היתה בעיקרה בידי הנתבע 1, אשר יכול ואמור היה להאט ואף לעצור כמידת הצורך, טרם השתלבותו – חצייתו את נתיב נסיעתה, אולם ועדיין מוצאת אני כי נסיעה במהירות סבירה לצד הקפדה על התבוננות זהירה על המרחב, עשויה היתה לאפשר להיווכח ברכב הנתבע מוקדם יותר בהינתן מקום יציאתו .
במצב דברים זה, מצאתי מקום להטיל
אשם תורם בשיעור לא גבוה - 10%.

11.
ומכאן למחלוקת לגבי הנזק
:
כל שיש בפני
בית המשפט הינו שתי חוות דעת, אשר האחת
- מצד התובע ניתנה ביום 2.6.16 (ע"י ונציה רפי) לאחר בדיקת רכב התובע והשניה – מטעם הנתבעים, ניתנה ביום 25.10.17 וזאת על סמך מסמכים שונים שהונחו בפני
המומחה (סולומון גיא) ולהלן סיכומיהם:

בהתייחס למרכיב ירידת הערך

- מסכימים המומחים כי עסקינן ב – 8% (בהבדל מסוים בנימוקים),
אולם קיים פער קל בהערכת שווי הרכב (93,744 שקלים לעומת 92,160 שקלים בהתאמה) ומכאן הפרש קל במרכיב זה: 7,499 שקלים לעומת 7,372 שקלים בהתאמה.
בהתייחס לשווי נזקי הרכב לצורך תיקון

-
מומחה התובע מסכמם בסך של 35,550 שקלים המהווים לשיטתו 38.23% מערך הרכב,
בעוד מומחה הנתבעים מסכמם ב – 28,168 שקלים.

שיעור נזקו של התובע בפועל
-
לשיטת מומחה התובע הואיל ושווי רכב התובע הינו 93,744 שקלים בעוד ערכו במצבו הניזוק (שרידים) הינו 54,000 שקלים ובהתאם נמכר לצד ג' (עמ' 1 לחוות הדעת והסכם המכירה מיום 2.6.17 שצורף לכתב התביעה), הרי ששיעור הנזק 39,744 שקלים, שהוא למעשה הסך הנתבע במרכיב זה.

12.
אפתח במחלוקת לגבי שיעור ירידת הערך
. בענין זה מפרטים
מומחה התובע בעמ' 3 לחוות דעתו ומומחה הנתבעים בעמ' 8 לחוות דעתו את אופן חישוב ערך הרכב. הפער נעוץ בתוספת של 4,650 שקלים שמקורה בגג חשמלי נפתח שנמצא כי ישנו ע"י מומחה התובע.
ניכר מנוסח חוות דעת מומחה הנתבעים כי יש משמעות למרכיב זה, אלא שלטעמו יש לוודא קיומו למעשה וזאת לא מצא בתמונות דלפניו (עמ' 2, 4 לחוות הדעת). כן העיר כי מס' הקילומטרים שרכב התובע ביצע לא נבדק, חרף חשיבות הדבר לצורך הערכתו.
הואיל ואך מומחה התובע בדק פיסית את רכב התובע ולא נתבקשה חקירתו והואיל וקיומו מצוין מפורשות ברשיון הרכב, הרי שאין לי אלא לקבל עדותו בענין זה ולהעדיף הערכתו שלו לגבי קיומו של הגג החשמלי. משנה תוקף לכך משעה שמומחה הנתבעים סבור כי ישנה אף החמצה מסוימת מצד מומחה התובע בכל הנוגע לירידת הערך (סעיף 3 בעמ' 2 לחוות דעתו).
אשר לסוגיית הקילומטרים, הרי שניתן היה לבקש לחקור את התובע או את המומחה מטעמו לשם השלמת מידע זה ומשלא נעשה הדבר, אין להיתלות בטענה זו סתם כך.

13.
אשר למחלוקת הנוגעת לשווי נזקי הרכב לצורך תיקון

- מומחה הנתבעים מעיר כי נבצר ממנו לבדוק את רכב התובע, בדיקה שהיתה מסייעת לגבש אמדן מדויק יותר (ויוזכר כי הנתבעת השתהתה
משמעותית בדרישתה לבדקו). עם זאת, על סמך תצלומים וחוות דעת התובע מצא: א.
אכן יש מקום להחלפת החלקים המפורטים בחוות דעת התובע, למעט – עמוד מרכב קדמי ימין, עמוד מרכב אמצעי ימין וסף המפתן (עמ' 2).
ב.

אכן יש מקום לעבודות המוצהרות בחוות דעת התובע (עמ' 2).
ג.

ניתן לטעמו לתקן את רכב התובע בעלויות נמוכות מהמוצהר (עמ' 4 רישא לחוות דעתו), זאת מפאת קביעה לגבי החלפת חלקים שאינה מאושרת ע"י מומחה הנתבעים (כאמור בסעיף א' לעיל וכמנומק בסעיף 6 בעמ' 3 לחוות הדעת). מומחה הנתבעים ובענין זה מסוכם הנטען בדו"ח הפרשים המסתכם ב – 7,381 שקלים (בעמ' 12).
ד.

חוות דעת התובע ניתנה ללא חשבוניות תיקון ו/או מעקב אחר תיקון, אלא לאחר שהרכב נמכר במצבו הניזוק ונראה כי התובע לא עשה מאמץ לתקן את רכבו והעדיף למכרו.

נמצא אם כן, כי הסך של 7,381 שקלים הוא העומד בבסיס המחלוקת ובסעיף 6 לחוות דעתו מבהיר מומחה הנתבעים את נימוקי הסתייגותו:
·
בהתייחס לטענת מומחה התובע בדבר הצורך בהחלפת עמוד קדמי ימין (2,038 שקלים) וסף מפתן ימני (2,242 שקלים) מעיר מומחה הנתבעים כי ניתן היה להסתפק ביישור וצביעה בלבד. לדבריו, עסקינן בחלקים שלהם משמעות גבוהה בנושא ירידת הערך, כך שיש להניח שאלו לא יוחלפו בפועל.
אף בנקודה זו ובאין הסבר מפורט ומשכנע לקבוע אחרת, אין לי אלא להעדיף חוות דעתו של מומחה התובעת אשר התרשם באופן בלתי אמצעי ממצב רכב התובעת. יתרה מכך, ההנחה לפיה משיקולי כדאיות כלכלית ממילא לא היו מוחלפים חלקים אלה, אינה יכולה לשרת את הנתבעים משעה שנמצא שבפועל יש צורך בהחלפתם לשם השבת המצב לקדמותו. אשוב ואזכיר אף כאן כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את מומחה התובעת, כפי המתבקש על מנת לקעקע התרשמותו לגבי עצמת הפגיעה וכפועל יוצא מכך – טיבו של התיקון הנדרש.
·
בהתייחס לטענת מומחה התובעת לגבי הצורך בהחלפת חישוק הגלגל משיב מומחה
הנתבעים כי ניתן להסתפק בצביעתו של זה בעלות של 700 שקלים. הוא אף מוסיף שלהערכתו מקור השיפשוף הקל הוא בפגיעה משפת מדרכה ולא בארוע התאונה דנן.
בענין ספציפי זה אומר כי אמנם עסקינן בגלגל אשר מצוי בקרבת אזור הפגיעה ברכב התובע, אולם ועדיין על התובע הנטל לטעון ולהמחיש זיקתו לארוע התאונה. העובדה שהפגם מצוין בחוות הדעת אין בה די ובפרט כאשר המומחה לא נדרש להתייחס להיתכנות הפגיעה בחלק זה בשים לב לאופן מפגש הרכבים. כאן המקום להדגיש כי
בעוד העדה ידעה לציין מפורשות ולעמוד על כך שרכב התובע נפגע בארוע זה בדלתות ובכנף, הרי שבכל הנוגע לגלגל השיבה כי אינה זוכרת אם זה ניזוק (עמ' 3 סיפא).
הספק בנקודה זו ובפרט עת בעל הרכב אינו מעיד ומומחה הנתבעים אינו נחקר לגבי פשר הערכתו, פועל לרעת התובע שעליו הנטל בבחינת "המוציא מחברו" ויודגש כי כאן לפחות אין כל יתרון למומחה התובעת בעצם בדיקת הרכב. אי לכך, יופחת הסך של 2,729 השנוי במחלוקת, אם כי וכמבואר להלן, אין לכך נפקות בפועל.
14.
משמעות האמור לעיל היא כי שיעור נזקי רכב התובע, כפי שהוכח הינו 7,499 שקלים בצירוף 35,550 שקלים בניכוי 2,729 שקלים ובסך הכל: 40,320 שקלים. הואיל והתובע מעמיד מרכיב זה כדי סך של 39,744 שקלים מהטעם המצוין לעיל, לא יוכל לדרוש מעבר לכך.

סוף דבר
:
אשר על כן מוצאת אני כי מכלול העדויות והנתונים מצדיק העדפת עמדת התובע בעיקרה, כשפועל יוצא מכך הינו קבלת התביעה תוך חיוב הנתבעים לשלם לתובע את אלו:

א.
נזקי הרכב שהוכחו: 39,744 שקלים בניכוי 10% אשם תורם: 35,770 שקלים.
לא מצאתי כי ישנה עדות שיש בה כדי לבסס את מרכיב השכרת הרכב ודמי הטיפול הנתבעים ובכל הנוגע לעגמת הנפש בשל הטרדה, ניתן להסתפק בהוצאות המשפט.
ב.
שכ"ט השמאי ע"פ אסמכתא שהוצגה (חשבונית מס קבלה): 1,500 שקלים.
ג.
אגרות המשפט (כדי שיעור תשלומן בפועל) ושכר העדה שנפסק (200 שקלים) בצרוף שכ"ט עו"ד אשר בשים לב לקביעות בית המשפט לכאן ולכאן, מועמד על
שיעור של
4,200 שקלים.

חיובי סעיף א' ואגרות המשפט ישאו הפרשים כחוק מיום הגשת התביעה והיתר - מהיום.

16.
המזכירות תוודא חיוב במחצית השניה של האגרה.
דיסק הסרטון שהוגש יושמד בחלוף 60 ימים, אא"כ יבקשו מי מהצדדים.

17.
בשולי פסק הדין יביע בית המשפט מורת רוחו ולו מהתעלמות הצדדים מההחלטות האחרונות שייעודן לפשט את ברור סוגיית הנזק. נראה כי הצדדים לא טרחו כלל לבוא בדברים כמצופה כי ייעשה בשים לב לכך שבסופו של דבר לא נמצאו פערים משמעותיים בין חוות הדעת. ראוי לציין כי מומחה הנתבעים העיר והמליץ המלצתו בהקשר זה מפורשות (בעמ' 4). הצדדים אף לא טרחו לילך ע"פ שורת הדין ולסכם טענותיהם בעקבות חוות הדעת הנגדית כנדרש מהם.
עסקינן בתיק שמסוגו רבים מאד תלויים ועומדים בבתי המשפט ואין ספק כי התנהלות מסוג זה יש בה כדי להכביד על ניהול ההליך ולהקשות על עבודת בית המשפט וחבל שכך.

ניתן היום,
י"א כסלו תשע"ח, 29 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 20012-10/16 סטניסלב ספנייב נ' רפאל יעקב, טי.גי.חלפים בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/11/2017)