פסקי דין על דרור חטר ישי | פסקי דין על אסנת - חברה לעבודות קבלניות | פסקי דין על אביוד | פסקי דין על שלתם בנין |

59532/05 א     02/12/2017




א 59532/05 דרור חטר ישי נ' אסנת - חברה לעבודות קבלניות בע"מ, אביוד, שלתם בנין בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 59532-05 חטר ישי נ' אסנת - חברה לעבודות קבלניות בע"מ
ואח'





לפני כבוד השופט עדי הדר

ה
תובע:
דרור חטר ישי
ע"י ב"כ עו"ד


נגד

ה
נתבעים:
1. אסנת - חברה לעבודות קבלניות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
2. אביוד
– ניתן

פסק דין
3. שלתם בנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
4. ע. צובארי בנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
5. מוסך האחים – ניתן

פסק דין
6. ששון נמני
ע"י ב"כ עו"ד
7. רן נמני
ע"י ב"כ עו"ד
8. אלי דרויש
ע"י ב"כ עו"ד
9. עובדיה רפי שוחט
ע"י ב"כ עו"ד
10. יצחק שוחט

11. גבריאלי ראובן נכסים והשקעות בע"מ – ניתן

פסק דין
ע"י ב"כ עו"ד
12. יעקב גבריאלי

13. גשיב – נכסים והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד




החלטה

לפני שתי בקשות:
בקשת הכונס עו"ד מזיוב לפסוק שכרו שהוגשה בשנת 2014.
בקשת התובע לבטל החלטה שנתנה תוקף של

פסק דין
חלקי להסדר גישור.

1. כאמור לעיל, ביום 7.5.14 הוגשה בקשת הכונס לפסיקת שכר טרחתו. הכונס לא ציין מי הם המשיבים לבקשה, אלא ציין בכותרת הבקשה את שמו ככונס ואת שם התובע ושמות 13 הנתבעים, למעט נתבעים 2 ,5 ו – 11 שהתביעה נגדם נמחקה.

2. הכונס טען כי בתום הליכים רבים ומגוונים בהם נקטו החייבים
מאז מונה ביום 7.3.10 ככונס נכסים, לצורך ביצועו של

פסק דין
לפינוי שניתן ביום 24.4.06, ובחלוף כ- 4 שנים, פונה ביום 19.2.14 הנכס והושלם הליך הפינוי.

3. הכונס ביקש כי בימ"ש יורה על קביעת שכרו בגובה שלא יפחת מהסך של 864,000 בתוספת מע"מ כחוק.

4. הכונס חישב שכ"ט בהתאם לסעיף 3 א 1 לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס – 2000 (להלן: "כללי לשכת עורכי הדין") לפי שיעור של 2% מערך שווי הנכס כשהוא פנוי.

5. הכונס ציין כי שווי ערך המקרקעין נקבע בהתאם לחוו"ד כפי שהוגשה בתיק בימ"ש מיום 9.2.13 ע"י השמאי נתן בן חיים לפיה, שווי דמי השכירות ל – 1 מ"ר חקלאי הינם 4 ₪, וזאת לטענת הכונס על הצד הנמוך, בשים לב כי חלקים מן הנכס מושכרים בעת שהגיש בקשתו ב"שווי למ"ר העולה בעשרות מונים מעבר לאמור בחוו"ד".

6. הכונס טען כי דמי השכירות החודשיים לכל דונם הינם 4,000 ₪, ובמכפלת כ – 18 דונם שפונו, סה"כ שווי דמי השכירות החודשיים לשטח הפינוי הינם בסך של 72,000 ₪, ובתחשיב שנתי סך של 864,000 ₪.

7. הכונס הוסיף וטען כי בחישוב תשואה שנתית של 4% לשטח חקלאי, שווי הנכס הפנוי הינו 21.6 מיליון ₪ ומכאן שהוא זכאי לכל הפחות באותו שלב לסך של 432,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

8. הכונס ביקש תוספת מאמץ בגין פעולות שמנה בפרק ב לבקשתו תוך שהוא מפנה ל – 158 בקשות ותגובות להן נדרש ו – 93 כתבי בי דין שהגיש (בנספחי הבקשה, הכונס פרט אחד לאחד ההליכים השונים). כמו כן, הזכיר ביקורים רבים בשטח, תיאומים מול גורמים שונים, לרבות משטרת ישראל וכן קבלני הוצל"פ ובעלי מקצוע שונים. כמו כן, ציין שהחייבים פעלו לא פעם להעברתו מתפקידו וביטול מינויו.

9. הכונס ביקש מבימ"ש ללמוד לעניין מתן תוספת מאמץ מיוחד מתקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א – 1981 (להלן : "התקנות") המחייבת בימ"ש לבחון מידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד. הכונס טען כי עמד בדרישות הפסיקה לעניין התקנות המחייבת עמידה בהצלחה בפני
קשיים החורגים במובהק מן הרגיל וביקש תוספת של 100 %, כך שסה"כ ישולם לו הסך של 864,000 ₪ בתוספת מע"מ.

10. תחילה בימ"ש (כבוד השופטת ניב) קבע כי יש להביא הבקשה לפני ראש ההוצל"פ. אולם, לאחר שהכונס הגש בקשה לעיון חוזר, בימ"ש קבע ביום 14.5.14 כי מכיוון ששניים מהמשיבים חסרי יכולת פרעון, הוא מורה למשיבים להגיב לבקשה ולהבהיר מדוע, אם נהנו מפירות הפנוי , לא ישאו בהוצאות. כמו כן, בימ"ש הורה לכונס להבהיר איזה סכום, מתוך הסכום המבוקש על ידו, כבר קיבל במהלך הזמן ובהליכים השונים.

11. נתבעים 6 ו – 7, ה"ה נמני, טענו בתשובתם כי השכר המבוקש "גבוה עשרות מונים מהשכר המקובל". הם העלו הטענות שלהלן:
"רוב הפינוי בוצע על ידי אברג'יל מרצונם".
למרות שהכונס הרס ביתו של אברג'יל והאורווה, הוא השאיר ההריסות במקום ומכיוון שאין באזור גדרות הוא הפך למזבלה.
הכונס פעל בכוחנות ודורסנות כנגד מי שלא היו "חייבים" על פי פסק הדין לפינוי וכך גרם לסיבוך ההליכים.
הכונס פתח 5 תיקי הוצל"פ ולא ידוע מדוע עשה כן.
לא הוגש דו"ח כספי כמה שכ"ט גבה הכונס וכי גבה לכיסו 100,000 ₪ "לכאורה מבלי שקיבל לכך רשותו של כב' בימ"ש".

12. בנוסף לטענה כי הכונס כבר גבה סכומים לכיסו, נטען שעל פי סעיף 9 (ג) לכללי הלשכה, יש להביא בחשבון לעניין הליכי הוצל"פ מחצית משכר הטרחה אליו הפנה הכונס.

13. לעניין שווי המקרקעין מהם יש לגזור שכ"ט, נטען כי דמי השכירות מהם יש לחשב שווי המקרקעין "נמוך בהרבה מ – 2 ₪", אך גם לפי תשואה של 4% כפי שחישב הכונס, שווי המקרקעין הוא 10.8 מיליון ₪ ולא כפי שחישב הכונס.

14. על פי שווי המקרקעין, שכ"ט בהתאם למדרגות על פי כללי הלשכה הינו הסך של 166,020 ₪.

15. לעניין התקנות, והבקשה לתוספת מאמץ, בימ"ש הופנה לתקנה 11 השוללת תוספת מאמץ בעד שירותיו המקצועיים. נטען כי אמנם ניתן לפסוק שכר מיוחד בגין פעולות החורגות מתפקידיו הרגילים של בעל התפקיד, אולם, הכונס כבר משך לעצמו הוצאות ושכ"ט בסכומים העולים על התעריף המינימלי.

16. לעניין פירוט הפעולות הרבות שמנה הכונס נטען שרבות מהן לא הצריכו מאמץ רב ובחלק מהמקרים פעולות נמנו פעמיים.

17. עוד נטען כי "הפניית האש" ע"י הכונס אל המשיבים תוך שטען כלפיהם כי הם ידו הארוכה של אברג'יל נבעה מרצונו של הכונס לשים ידו על המלאי העסקי שלהם. אילו התמקד רק בפינוי אברג'יל, נטען, היה זוכה לסיוע מבעלי הזכויות בחלקה 77.

18. לעניין מקורות המימון נטען כי אלה אמורות לחול על מי שניתן נגד צו פינוי, דהיינו, אברג'יל.

19. לעניין, חלוקת הנטל, בימ"ש הופנה להחלטה מיום 21.10.09 על פיה הוטל על הנתבעים לשאת בסכום הראשוני של 100,000 ₪ למימון ראשוני של הוצאות הפינוי ולאחר מכן בימ"ש יחליט על חלוקת הנטל. כמו כן, נטען שיש לחייב התובע בתשלום שכרו של הכונס, או לפחות ברובו, שכן הם כבר נשאו בחלק מההוצאות בהתאם לאותה החלטה, הם נשאו בהוצאות ההליכים בתיק בו ניתן

פסק דין
לפינוי והתובע הוא הנהנה מתוצאותיו של פסק הפינוי.

20. נתבעת 1 הצטרפה בתגובתה לטיעוני נתבעים 6 ו – 7.

21. הכונס הגיש דו"ח כספי ותחילה הבהיר כי כל הסכומים שחולטו, חולטו בהתאם להחלטות של בימ"ש ורשם ההוצל"פ וכי קופת הכונס מנוהלת בלשכת ההוצל"פ. הכונס ציין כי התקבל הסך של 288,510.70 ₪
וממנו שולם לכונס הסך של 104,957 ₪, לא כולל מע"מ בגין הוצאות פסוקות. במועד הגשת הדו"ח נותר בקופת הכינוס הסך של 38,112 ₪.

22. התובע פרט בתגובתו פעולות שונות של הנתבעים שגרמו לעיכוב הליך הפינוי של אברג'יל וטען כי לפי שיטת נתבעים 6 ו -7 לפיהם על אברג'יל לשאת בהוצאות הפינוי מכיוון שהם סייעו לאברג'יל לסכל הליכי הפינוי הם צריכים לשאת בהליכי הפינוי. לנוכח האמור לעיל, התובע הודיע כי אין בכוונתו להתייחס להיקף שכ"ט המבוקש ע"י הכונס "אשר השקיע מלאכה רבה ולא פשוטה מול פולש בעייתי ואלים". לא זו אף זו, התובע אף ענה במקום הכונס לטענות נתבעים 6 ו -7 נגדו. נטען כי אברג'יל לא התפנה מרצונו, המקרקעין, אינם מהווים מזבלה, השטח לא גודר עקב קיום צו מניעה ביחס לשטח תפוס נוסף והטענות לכוחנות ודורסנות מושמעות ללא אסמכתא כלשהיא ומפי מי ששיתפו פעולה עם אברג'יל כדי למנוע מימוש הפינוי. לעניין זה, התובע הזכיר את הסברו של ב"כ נתבעים 6 ו – 7 להתפטרותו וחזרתו בו לאחר מכן.

23. לאחר הגשת הדו"ח הכספי, נתבעת 1 הגישה טיעון משלים בו טענה כי סוכם ביום 21.10.09
כי היא לא תישא במימון הראשוני של הפינוי.

24. בספטמבר 2014 החל הליך גישור, אולם הכונס הודיע במרץ 2015 כי הגישור איננו מתקדם. בימ"ש קבע דיון בבקשה.

25. ביום 15.10.15 התקיים דיון בבקשה.
חברת איציק הובלות הודיעה כי לוקחת על עצמה התחייבויות נתבעות 3 ו – 4, אולם בקשתה
להחליף בינה לבין נתבעים אלה, נדחתה.
נתבעים 6 ו – 7
טענו שהתובע קיבל העידית שבמקרקעין וביקשו לחקור את הכונס.
הכונס חזר על האמור בדו"ח ופרט הפעולות שנקט מעבר להליכים המשפטיים ושבגינם נפסקו לטובתו הוצאות.
התובע דחה הטענה כי קיבל העידית שבמקרקעין.
בתום הדיון, הצדדים הסכימו לחזור להליך הגישור ובימ"ש המליץ להמיר הגישור בבוררות.

26.
ביום 24.9.17 ניתן לבקשת הכונס תוקף של

פסק דין
חלקי בעניין בקשת הכונס לפסוק שכרו להסדר גישור חלקי בין הכונס לכל בעלי הדין למעט התובע ונתבעת 13.

27.
ביום 1.10.17 התקיים דיון לפני מותב זה בו החליט בימ"ש כי מעכב פסק הדין החלקי לנוכח הכללת סעיף בהסדר ששולל מהתובע זכותו להיפרע מהנתבעים בהמשך וקצב לתובע פרק זמן להגשת בקשה לביטול פסק הדין החלקי. בדיון השתתפה גב' גלעדי, בעלת נתבעת 13 שטענה כי היא פינתה בעצמה פולש כאשר רכשה הקרקע לפני תשע שנים ולכן אין היא אמורה לשאת בהוצאות הפינוי.

28. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין החלקי ובימ"ש הורה לצדדים להגיש תשובותיהם.

29. גב' גלעדי הגישה עמדתה בכתב וטענה שלא היה צורך כלל במינוי הכונס וכי אם היא וחברי הקבוצה שהם בני משפחתה היו מבקשים מאברג'יל לפנות המקרקעין היינו "ככל הנראה נענים".

30. נתבעים 6 ו - 7 כינו עצמם משיבים 5 ו -6
והגישו תגובה יחד עם נחום שלטענתם נכנסו בנעליהם של נתבעים 9 ו - 10. המשיבים טענו כי משנשמט הבסיס לפשרה, הם מסכימים לביטול פסק הדין החלקי.

31. כונס הנכסים טען שהיחידה שרשאית לטעון לביטול ההסכם היא נתבעת 11 (רחל גלעדי – ע.ה.) שכן פסק הדין אינו פוגע בתובע, אולם השאיר העניין לשיקול דעת בימ"ש.

32. נתבעת 1, כמו בתגובה קודמת, נצמדה לעמדת ה"ה נמני. גם אלי דרויש וגבריאלי יעקב הצטרפו לעמדה לפיה משאירים לשיקול דעת בימ"ש ההחלטה אם לבטל פסק הדין, אך מתנגדים לשינוי ההסדר.

33. בדיון שהתקיים ביום 9.11.17 בימ"ש הבהיר וחזר על הבהרה זו בהחלטה שפורסמה מיד לאחר הדיון כי בכוונתו להכריע בבקשת הכונס לאחר שתוגש תגובת התובע לתשובות שהוגשו לבקשתו לבטל ההחלטה שנתנה תוקף לפסק הדין החלקי.

34. ביום 28.11 התובע הגיש תשובה תמציתית לתשובות לבקשה לביטול פסק הדין בה טען כי הדיון בבקשת הכונס "נקטע בזמנו באיבו"
וכי "אין מנוס מהשלמת הדיון". בימ"ש הורה לו להבהיר מידית מה היא אותה "השלמת דיון" הנדרשת בעיניו, למעט כתיבת החלטה.

35. באותו יום הוגשה גם הודעה ובקשה של ה"ה נמני ונחום בה נטען כי הופקדו בתיקים השונים כספים בסך העולה על
400,000 ₪ וכי יש לברר מה עלה בגורלם וספק אם הכונס זכאי לתשלום נוסף. כן נטען כי יש לחייב החייבים בתיק ההוצל"פ לשלם שכרו של הכונס ורק אם אין די בכספים ששילמו החייבים , שומה על הזוכים (התובע והנתבעים בתיק זה) לשלם ההפרש. כמו כן, ביקשו לקיים דיון בעל פה. בימ"ש קבע לאחר עיון בהודעה ובבקשה כי דיון בעל פה כבר התקיים.

36. בהתאם להחלטה הראשונה שניתנה ביום 28.11, התובע הגיש ביום 30.11 הבהרה שמתפרשת על פני 8 עמודים. מהבהרה זו עלה כי בניגוד לתשובתו הקודמת לבקשת הכונס, התובע מתנגד לבקשת הכונס, תוך שהוא מעלה בעמודים 6 עד 8 טענות לבסס התנגדות זאת שבחלקן, אם לא ברובן, דומות עד זהות לטיעוני ה"ה נמני ונחום.

37. על פי חישוב התובע , לכונס מגיע הסך של 216,000 ₪ לפי 1% משווי המקרקעין, כאשר משכר זה יש לנכות השכר שנפסק לטובתו בסך של 104,957 ₪ אותו קיבל במלואו וגם את השכר אותו נותר לו לגבות בגין ההליכים הנוספים שנוהלו נגד הפולש בסך של 73,952 ₪. הסך שנזכר בסיפא, מורכב מהסך של 38,345 ₪ שהנתבעים טרם הפקידו על פי ההסכם מיום 21.10.09 והסך של 38,112 ₪ המצויים בקופת הכינוס, כפי שדיווח הכונס בדו"ח.

38. התובע טען בסעיף 10 לתשובתו הכולל טבלה מפורטת של תקבולים, כי גם אם יפסק כי עליו להשתתף בתשלום שכרו של הכונס, יש לנכות מסכום זה הסך של 67,500 ₪, דהיינו, הסכום שנפסק לטובת הכונס והתובע שהאחרון ויתר עליו כזוכה נוסף בתיק ההוצל"פ.

דיון והכרעה

39. ראשית, יש להידרש לבקשה לביטול פסק הדין החלקי. מעמדות הצדדים עולה בברור שאין מנוס מביטול פסק הדין. התובע מתנגד ובצדק לחסום דרכו לחזור אל הצדדים להסדר. האחרונים, גם כן, בצדק, טוענים כי נשמט הבסיס לפשרה שכן הסכמתם מבוססת על חסימת זכותו של התובע לחזור אליהם. לנוכח עמדה זאת, עולה השאלה, מדוע, אם כן, הוגש ההסדר לאישור מלכתחילה, אך לכך בימ"ש יידרש בהמשך.

40. אשר על כן, בימ"ש מבטל פסק הדין החלקי, ללא צו להוצאות בנסיבות העניין.

41. לעניין ההכרעה בבקשת הכונס לשלם לו שכרו, יש לביא בחשבון מספר ממצאים.

42. כונס הנכסים מונה בתיק זה כדי לממש פינוי של אחר שאינו בעל דין כאן, אברג'יל, לנוכח טענת התובע כי הנתבעים משתפים עמו פעולה.

43. מיד בראשית ההליך הושגה הסכמה כי ימונה כונס שיכנס בנעלי הנתבעים כזוכה בתיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין לפינוי כדי לפנות אברג'יל מהמקרקעין והתובע יצורף עמו כזוכה בתיק ההוצל"פ.

44. כמו כן, הושג הסכם לפיו הנתבעים יממנו ראשית הליך הפינוי ע"י תשלום הסך של 100,000 ₪ וככל שיהיה צורך בתשלום נוסף, בימ"ש יכריע כיצד לחלק הנטל. התובע טען, וטענתו לא נסתרה, כי הנתבעים הפקידו רק חלק מהסכום.

45. התיק העיקרי נמצא בשלב בו בקרוב מאד תסתיים שמיעת הראיות. אולם, לנוכח ההחלטות ופסקי הדין במסכת המסועפת שהתפתחה מהליכי פינוי החלקה הממושכים, ומעדויות ששמע מותב זה, עולה שישנם סימני שאלה לגבי התנהלות הנתבעים, או חלקם, לגבי מימוש הסכמתם הראשונית לקדם פינוי אברג'יל. בין היתר, נעשה ניסיון לבטל מינוי הכונס ע"י הנתבעים, וחלק מהעדים אישרו כי הדבר נעשה על פי בקשה של אברג'יל.

46. הכונס פתח מספר תיקי הוצל"פ ונגבו כספים לתיק הוצל"פ וחלקם התקבלו אצל הכונס, לטענתו, על פי החלטות של רשמי הוצל"פ ובתי משפט שדנו בבקשות שונות שנועדו לעכב הפינוי.

47. מאז הגשת הדו"ח הכספי הקודם חלפו מספר שנים ונטען כי התקבלו כספים נוספים אצל הכונס.

48. יש לנכות הסכומים שהתקבלו אצל הכונס כשכר טרחה. זאת להבדיל מסכומים שהועברו אליו לצורך תשלום לבעלי תפקידים ששירותיהם נשכרו לביצוע הפינוי, כאשר בחלק מהפינויים שתוכננו, הפינוי עוכב ברגע האחרון, עקב הגשת בקשות לצווי מניעה.

49. נקודת המוצא, היא שאמנם הכונס מונה בתיק זה, אולם לא נטל חלק בתביעת הפינוי, אלא בפועל עסק בפינוי ואף פתח לצורך כך תיק, או תיקי הוצל"פ. לכן יש לחשב שכ"ט לפי סעיף 9 (ג) לכללים, כפי שטענו ה"ה נמני בתשובתם
הראשונה וכפי שטוען התובע בתשובתו השנייה שהוגשה לפני ימים ספורים.

50. על פי הנסיבות המיוחדות של התמשכות על פני ארבע שנים, עקב ניסיונות חוזרים ונשנים לסכל ביצוע פסק הדין, והמספר הבלתי סביר של הליכים אליהם נקלע הכונס שלא בטובתו, יש להביא בחשבון תוספת מאמץ מיוחדת המשקפת חריגות הליך הפינוי לעומת הליך פינוי רגיל. בנסיבות העניין, יש מקום לתוספת בשיעור של 20%.

51. בימ"ש ער לטענת ה"ה נמני ונחום, שהכונס לכאורה שקל שיקולים זרים וגרם במו ידיו להתמשכות וסרבול ההליך. אולם, בשלב זה , כפי שטען התובע, זו גרסה שאינה מבוססת
על ראיות חיצוניות ולכן יש קושי להוכיח גרסה זו. בימ"ש יכריע בטענה הנזכרת לעיל לאחר שיסתיים שלב שמיעת הראיות ויוגשו הסיכומים. לעת הזאת, לעניין פסיקת שכרו של הכונס, התמונה הלכאורית המבוססת על פסקי דין והחלטות, היא שהנתבעים, כולם, או חלקם, אכן חברו במידה זו אחרת לאברג'יל ויהיו מניעיהם אשר יהיו, או היו, וכך גרמו במו ידיהם להתמשכות הפינוי ותוספת העלויות.

52. לצורך חישוב שכ"ט הכונס יש להזדקק לחוו"ד שמאית כדי לגזור ממנה שווי המקרקעין שפונו. לאחר שתוגש חו"ד של שמאי מטעם בימ"ש ניתן יהיה לגזור הסכום לתשלום על פי כלל 9 (ג), להוסיף התוספת בשיעור של 20% , להפחית הסכומים שהתקבלו אצלו כשכ"ט להבדיל מהחזר הוצאות.

53. סוגיה נוספת היא אופן חלוקת נטל הסכום שיקבע. הנתבעים טענו, כי על אברג'יל לשאת בתשלום שכ"ט הכונס. אין בידי לקבל טענה זו. הכונס מונה כקצין בימ"ש כדי לקדם עניינם של בעלי המקרקעין בחלקה, התובע והנתבעים. מי שאמור לתבוע את אברג'יל, ככל שיש לכך מקום, הם בעלי הדין ולא הכונס. לא זו אף זו, בפועל כך עולה מהנתונים שהוצגו, אברג'יל אכן נשא בחלק מהוצאות הכינוס עקב פסיקות שניתנו במהלך המאבק המשפטי שניהל נגד הכונס כדי למנוע הפינוי.

54. טענה נוספת של הנתבעים היא כי על התובע לשאת בתשלום שכן הינו בעל מחצית מהמקרקעין וקיבל עידית המקרקעין. הטענה לקבלת עידית המקרקעין לא בוססה בראיות חיצוניות. אולם לעניין הטענה שגם התובע נהנה מעבודת הכונס, גם אם יש ראיות לכאורה המבססות טענות התובע להתנהלות של הנתבעים המעלה סימני שאלה, אין מקום לפטור אותו לחלוטין מחלקו בתשלום שכר הכונס. כאמור לעיל, התובע טען כי ויתר לכונס על סך של 67,500 ₪ שנפסק לטובתו.

55. יש למנוע מהכונס המתנה עד בוש עד סיום שמיעת התיק לאחר שהמתין ארבע שנים לפסיקת שכרו. לכן
יש מקום להכרעה בחלוקת הנטל של תשלום שכרו של הכונס כעת תוך שמירת זכויות התובע והנתבעים, לאחר מתן פסק הדין בתביעה העיקרית, לחזור זה אל זה, כדי החלק ששילמו לטעמם מעבר למתחייב על פי החלטה זו.

56. לעת הזאת שקלול הבעלות בזכויות החכר במקרקעין, מחצית של התובע ומחצית של הנתבעים עם סימני השאלה העולים מהתנהלות הנתבעים, מביא לתוצאה לפיה החלוקה תהיה כך שהתובע יישא בשליש מעלות שכרו של הכונס והנתבעים בשני שליש. מהשליש בו אמור לשאת התובע יש לנכות הסך של 67,500 שנפסקו לטובת התובע כמפורט בהבהרה שמסר בכפוף לבדיקת הנתונים ע"י רו"ח שימונה ע"י בימ"ש.

57. לעניין חלוקת הנטל החל על הנתבעים בינם לבין עצמם, יש להתבסס על החלוקה שהם ביצעו בינם לבין עצמם בהסדר הגישור שמצאו להגיש לבימ"ש. פסק הדין, אמנם בוטל, ועמו הסכום הסופי כביכול שהתיימרו לחייב עצמם, אך החלוקה ביניהם לא התאיינה ואין גם הצדקה להתעלם מחלוקה זו. הסוגיה היחידה שיש לדון בה היא כיצד יש לשנות, אם בכלל, היחס בין הנתבעים לבין עצמם, אם תצורף נתבעת 13 כנתבעת נוספת שחולקת בנטל של שני שלישים.

58. כדי ליישם העקרונות לקביעת שכרו הסופי של הכונס שנקבעו בהחלטה זו ואופן החלוקה הפנימי בין הנתבעים יש לבצע הפעולות שלהלן:

58.1 למנות שמאי מקרקעין מטעם בימ"ש שישום המקרקעין למועד פינויים.
בימ"ש מציע לצדדים המועמדים שלהלן:


אדי סנדרוביץ 0523332279
גלית אציל 0522908987
יעקב אשור 035474760
כפיר גוואטה 036735150
ניצן גרינפלד 0547571366
ציפור שפירא 0547738138.
הצדדים יודיעו תוך 10 ימים מהיום האם מי מהמועמדים מנוע מהגשת חוו"ד, או שמא הסכימו על מועמד מוסכם מהרשימה או שלא מהרשימה.

58.2 בשים לב לכך שלא הוגש דו"ח מעודכן של הכונס ואופן העלאת טענות התובע לעניין חישוב שכרו של הכונס ימים ספורים לפני מתן ההכרעה, יש למנות רו"ח שיכין דו"ח סופי ומעודכן של הסכומים שגבה הכונס, החלוקה בין שכר שנגבה לבין תשלום הוצאות בעלי תפקידים מטעם הכונס, הסכומים שנפסקו לטובת התובע ואשר ויתר עליהם לטובת הכונס, הסכומים שנפסקו לטובת הכונס וטרם גבה והסכום שנותר בקופת הכינוס. כמו כן, יבדק מי שילם וכמה ומי לא, חלקו בסך של 100,000 ₪ שנקבע כמימון ראשוני.
בימ"ש מציע לצדדים המועמדים שלהלן:
רו"ח אמרוסיו ממשרד שיף הזנפרץ 037919111
רו"ח חמוטל כהן 0989201100
רו"ח יגאל טולדנו 036386894
בועז יפעת 036353010
פרופ' עדן יורם 0525610725
רו"ח נועם עמיר 0506666035
פרדס ושות' 0722218202

הצדדים יודיעו תוך 10 ימים מהיום האם מי מהמועמדים מנוע מהגשת חוו"ד, או שמא הסכימו על מועמד מסוים מהרשימה או שלא מהרשימה.

58.3 לאחר שבימ"ש יציע למי מהמועמדים להגיש בקשה לתשלום שכ"ט, תינתן הזדמנות לצדדים להגיש הסתייגות לבקשה, ככל שימצאו לנכון. לאחר אישור הבקשות לתשלום שכ"ט, שכ"ט של רואה החשבון והשמאי יופקד מראש בקופת בימ"ש ע"י התובע והנתבעים לפי השיעור שנקבע בהחלטה זו, שליש התובע ושני שליש הנתבעים. היחס הפנימי בין הנתבעים יקבע סופית לאחר הכרעה בטענת גב' רחל גלעדי כי יש לפטור נתבעת 13 מנשיאה בנטל וככל שתדחה טענתה, שיעור חיובה ביחס לנתבעים האחרים.

58.4 היה ומי מהצדדים, התובע מצד אחד והנתבעים כחטיבה אחת מצד שני,
לא יפקיד מלוא חלקו וכך יסכל מינוי בעל התפקיד, בימ"ש יבטל המינוי ויאמץ השומה שהציע הכונס ויורה לכונס להכין השלמה לדו"ח הכספי עליה יתבסס בימ"ש.

58.5 לנוכח הקשיים בעבודת המגשר עקב הצורך להמתין מעת לעת למי מהצדדים עד שיואיל לשלם חלקו בשכר המגשר, ככל ומי מהנתבעים לא יפקיד חלקו במלואו ובמועדו, אין בכוונת בימ"ש להמתין עד שכל אחד ואחד מהנתבעים יואיל להפקיד חלקו בקופת בימ"ש. היה ומי מהנתבעים ישלים חלקו של המאחר לשלם מה טוב, היה ולא, יראו הנתבעים כמי שמנעו מינוי המומחה.

58.6 הנתבעים וגב' רחל גלעדי יגישו תוך 10 ימים מהיום טענותיהם לעניין אופן חלוקת הנטל בין הצדדים להסדר עם הכונס לבינה. לאחר שבימ"ש יכריע במחלוקת בין הצדדים להסדר עם הכונס שבוטל לבין נתבעת 13, יקבע היחס הסופי בחלוקת נטל שני השלישים בשכר הכונס בין הנתבעים.


תז"פ ליום 15.12.17.




ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ח, 02 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 59532/05 דרור חטר ישי נ' אסנת - חברה לעבודות קבלניות בע"מ, אביוד, שלתם בנין בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/12/2017)