פסקי דין על רהיטי עמק איילון דויד וזוהר כהן בע"מ | פסקי דין על רהיטי אסדי | פסקי דין על אסדי אמין יוסף | פסקי דין על יאסין אנתסאר | פסקי דין על סאלח איברהים |

6228/97 א     29/06/2005




א 6228/97 רהיטי עמק איילון דויד וזוהר כהן בע"מ נ' רהיטי אסדי בע"מ, אסדי אמין יוסף, יאסין אנתסאר, סאלח איברהים




1
בתי המשפט
א 006228/97
בית משפט השלום עכו
29/06/2005
תאריך:
כב' השופט ג'מיל נאסר

בפני
:

רהיטי עמק איילון דויד וזוהר כהן בע"מ

בעניין:
התובעת
עבוד אלי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . רהיטי אסדי בע"מ

2 . אסדי אמין יוסף

3 . יאסין אנתסאר

4 . סאלח איברהים
הנתבעים
גאנם אמיר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בתיק זה ניתן על ידי

פסק דין
סופי, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים והוגשו סיכומים בכתב.
על פי פסק הדין הנ"ל נתקבלה תביעת התובעת במלואה וארבעת הנתבעים חוייבו, באופן הדדי, לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. לגבי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"),היא לא התגוננה בתיק, ואין מחלוקת לגבי חיובה על פי פסק הדין. לגבי הנתבעים 2 עד 4 (הנתבע מס' 1 בעל מניות ומנהל החשבונות של הנתבעת;הנתבע מס' 2, בעל מניות, והנתבע מס' 3 מנהל הנתבעת - כולם להלן ייקראו: "הנתבעים") - לגבי נתבעים אלה, החלטתי לחייבם לאחר הרמת המסך, כפי שפורט בפסק הדין.

2. הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.
ערכאת הערעור כתבה ב

פסק דין
קצר כי יש מקום לבטל את פסק הדין שניתן, שכן בכל הקשור לקביעות העובדתיות לא צוינה ההנמקה המבוססת על חומר הראיות, דבר אשר הקשה על ערכאת הערעור לבחון את השגותיהם של הנתבעים.

בסעיף 3 לפסק הדין של ערכאת הערעור צוין כי:"לצערנו, אין בידינו לבחון טענותיהם (של המערערים שם שהם הנתבעים כאן. ג.נ.) באשר לא מצאנו בפסק דינו של בית המשפט קמא הסבר וטעם כיצד הגיע למסקנותיו כי "הוכח ש...", לאורך כל סעיפי המשנה של סעיף 8 לפסק הדין. הנמקות אלה, על בית המשפט קמא להשלים".

ערכאת הערעור ביטלה את פסק הדין מנימוק זה, ומנימוק זה בלבד, תוך שהיא מציינת בסיפא של סעיף 4 לפסק הדין כי:"ברור שאין בתוצאה זו משום הבעת דעה כלשהי לגוף הקביעות שבפסק הדין נשוא הערעור".

3. אגש למלאכת הכתיבה פעם נוספת כאשר הפעם אפרט, כהנחיית ערכאת הערעור, מה היא התשתית הראייתית שהובאה בפני
בית המשפט, ואשר על פיה נקבעו כל המסקנות העובדתיות, שפורטו בסעיף 8 לפסק הדין הראשון.
4. תחילה, להלן סקירה היסטורית קצרה:
התובעת הגישה תביעה כספית על סכום קרן של 50,470 ₪ שהם הסכום המצטבר של 10 שיקים שונים אשר חזרו בציון:"אין כיסוי מספיק" ואשר שולמו ע"י הנתבעת לתובעת בגין סחורה שנרכשה על ידה. הנתבעת לא התגוננה ועל כן אין חולק כי יש לחייבה במלוא הסכום. הנתבעים נתבעו בהיותם בעלי מניות והמנהלים של הנתבעת ואשר על פי טענת התובעת עשו יד אחת להבריח נכסים של הנתבעת ולהכשיל את האפשרות לכיסוי השיקים ששולמו ע"י הנתבעת. טענת התובע להרמת מסך התקבלה, ועל כן חויבו הנתבעים יחד עם הנתבעת בחיובים הדדיים כלפי התובעת לתשלום מלוא סכום החוב.

5. ערכאת הערעור לא פירטה בפסק דינה האם השגות המערערים (הנתבעים) מתייחסות לכל סעיפי המשנה של פסק הדין, אך אצא מנקודת הנחה כי כך הוא המצב ועל כן אביא להלן את הנמקותיי ביחס לביסוס של הקביעות העובדתיות הנ"ל על סמך החומר הראייתי שהוגש במהלך שמיעת הראיות.

6. בעניין סעיף 8 א' לפסק הדין -

העובדה שהנתבעת החלה לפעול ב - 1990 מוכחת על פי תדפיס של רשם החברות שצורף לכתב התביעה וממנו עולה כי תאריך היסוד הינו 28/11/90. בנוסף ב"כ הנתבעים בעצמו מודה בסיכומיו לעניין זה, כאמור בסעיף 4, עמ' 2 לסיכומיו.
נקבע על ידי כי הקשיים הכלכליים של הנתבעת החלו ב - 1/95 עת החלו לחזור שיקים שלה. על פי רשימת השיקים המפורטת בהודעת ההגבלה, מוצג ת/4 ניתן ללמוד על תאריכי החזרת השיקים וזאת החל משנת 1994. רשימת שיקים מסורבים זו כוללת שני שיקים משנת 94 ו - 12 שיקים נוספים שהיו במרוצת החודשים 2/95 ועד 6/95. גם עדותו של סאלח מנהל הנתבעת בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון, בסוף העמוד, מלמדת על הקשיים הכספיים החל משנת 1995. סאלח הנ"ל נשאל בחקירתו מתי החלו להיות בעיות כספיות בעסק, והוא אמר שאינו זוכר. משהוצגו בפני
ו שיקים שחזרו לבנק ערבי עוד ב - 1/95 וגם בחודשים שלאחר מכן הוא השיב שיכול להיות שלא הצליחו לעמוד בתשלומי שיקים. ויודגש כי לא מדובר בשיק אחד או שניים בודדים שחזרו אלא במספר לא קטן של שיקים. טענת הנתבעים כי המדובר במחזוריות גדולה ויש לראות את העובדה של סירוב מספר מועט של שיקים כמצב סביר, טיעון זה נדחה ברמה העקרונית וגם ברמה המעשית משלא הובאו נתונים ע"י הנתבעים לעניין זה.
העובדה השלישית שצוינה בסעיף הנ"ל של פסק הדין הינה, כי חשבון הבנק של הנתבעת הוגבל ב - 8/6/95. עובדה זו עולה באופן ברור מהמוצג ת/4 שהוא ההודעה על הגבלת החשבון של הנתבעת שבו צוין כי החשבון הוגבל ב - 8/6/95. גם עדותו של מנהל הנתבעת סאלח (בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון בשתי השורות הראשונות לעדותו) מלמדת כי הוא מסכים עם נתון זה.
סעיף 8 ב' לפסק הדין:

נקבע כי החברה הקפיאה את פעילותה לקראת אמצע שנת 95. קביעה עובדתית זו מבוססת על 4 נתונים שהובאו בפני
בית המשפט: ראשית, על סמך עדותו של אמין שהוא כאמור גם בעל מניות וגם מנהל חשבונות של החברה. בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון הוא נשאל לגבי המועד שבו החלו הבעיות הכספיות של הנתבעת ומתי הקפיאה את פעילותה והוא מאשר כי הבעיות הכספיות החלו באמצע שנת 1995. שנית, סאלח, מנהל הנתבעת, העיד בעמ' 16 לחקירתו כי עוד בתחילת שנת 95 לא יכלו לעמוד בתשלומי השיקים והשיקים החלו להיות מסורבים. הנתון השלישי הינו כי חשבון הנתבעת הוגבל ב - 8/6/95 וברור כי הגבלה זו באה לאחר סירוב 14 שיקים בתקופה יחסית קצרה. נקודה רביעית - שיקים של החברה החלו חוזרים עוד בשנת 94 על פי הפירוט המופיע בהודעת ההגבלה, וביתר שאת החל מחודש 1/95 ואילך.

סעיף 8 ג' לפסק הדין:

נקבע כי הנתבעת המשיכה לרכוש סחורה מהתובעת גם לאחר שחשבון הבנק שלה הוגבל בהגבלה חמורה. עובדה זו מתבססת על הודאת בעל דין, שכן על פי עדותו של סאלח (בעמ' 17 לפרוטוקול) באמצע הוא נשאל על ידי ב"כ התובעת לגבי הטענה שהחברה המשיכה לקנות סחורה מהתובעת גם לאחר שהחשבון שלה הוגבל בהגבלה חמורה ותשובתו היתה שזה נכון.
כמו כן, נקבע כי טענת הנתבעים כי מדובר בהחזרת מספר קטן של שיקים ממכלול גדול נדחית על ידי וזאת על סמך הנתונים המופיעים במספר השיקים שהופיעו בהודעת ההגבלה ת/4 מחד, ומאידך, מהעובדה שהטענה כי היתה מחזוריות גדולה של שיקים נשארה כטענה בעלמא מבלי שהובאה לכך ראיה שהיא בשליטת הנתבעים.

סעיף 8 ד' לפסק הדין:

נקבע כי הנתבעים שהפעילו את החברה המשיכו לרכוש סחורות גם לאחר שהחברה שלהם הסתבכה בחובות ונקלעה למצב כלכלי קשה ואף הקפיאה את פעילותה. האמור כאן הוא בעצם חזרה לכאורה על קביעות קודמות והדברים עולים מעדותו של סאלח כפי שצוטטה בסעיפים הקודמים וגם מעובדת הגבלת החשבון של הנתבעת ב - 6/95 לרבות קיום קניות מתועדות בחודש אוגוסט עד אוקטובר 95.
סעיף 8 ה' לפסק הדין:

הנתבעים היו צריכים לצפות לא רק באופן נורמטיבי אלא גם בפועל שהשיקים שפוזרו יוחזרו: המדובר בקביעה משפטית אשר מבוססת על הקביעות העובדתיות הקודמות ועל כן לא מדובר בדבר שניתן להוסיף עליו ביסוס בחומר הראיות.

לגבי סעיף 8 ו' לפסק הדין:

נקבע על ידי כי הוכח שהיה לנתבעת עסק של דוד שמש וכי עסק זה הועבר מהנתבעת לאח של הנתבעים ללא תמורה: ובכן, נתון זה עולה מעדותו של אמין בעמ' 8 לפרוטוקול עת נשאל כדלקמן:

"ש. החברה הזו דודי שמש הוקמה ב - 2/95, מייד עם הקמת החברה, הנתבעת מס' 1 העבירה את עסקי דודי השמש לחברה, אתה מסכים איתי?
ת. כן".

הנה כי כן, יש כאן הודאה של מנהל החשבונות של הנתבעת כי אכן היה לנתבעת עסק של דוד שמש אשר הועבר לחברה חדשה בשם "דודי שמש".
לשם ההעברה הנ"ל הקימו הנתבעים חברה בע"מ עבור האח חוסין אברהים כאשר אגרת הרישום שולמה ע"י הנתבעת עצמה. קביעה זו מתבססת על המוצג ת/5 לפיו: חב' דודי שמש הוקמה ב - 5/2/95, הבעלים של החברה הנ"ל הינו האח חוסין אברהים ואגרת הרישום שולמה על ידי סאלח, כפי שהוא העיד עצמו בעמ' 17 לפרוטוקול תוך שהוא מציין כי הוא נתן את זה במתנה לאח שלו.
ההעברה הנ"ל נעשתה ללא תמורה כפי שהדברים עולים באופן ברור מעדותו של סאלח בעמ' 17, שתי השורות האחרונות וכן עמ' 18 לפרוטוקול, שתי השורות הראשונות.

כמו כן, נקבע על ידי כי ההעברה הנ"ל נעשתה בעיצומה של הבעיה הכלכלית של הנתבעת, כאשר קביעה זו מבוססת על עובדת הקמת החברה ב - 2/95 על פי האמור בת/5 כאשר במועדים אלה כבר חזרו שיקים של הנתבעת.

סעיף 8 ז' לפסק הדין:

נקבע כי הנתבעים השכירו מגרש של הנתבעת. עובדה זו עולה מחקירתו של אמין בעמ' 9 לפרוטוקול בית המשפט. אמנם, אמין אמר בתוקף כי המדובר במגרש שהוא בבעלות פרטית של סאלח עם שותף בשם ח'טיב מוחמד אך ממאזן הבוחן שאמין לא יכול היה לסתור, עולה כי נרשמה הכנסה מהשכרת המגרש ואמין אישר זאת (עמ' 9 לפרוטוקול, שלוש שורות אחרונות של הפרוטוקול הנ"ל). כמו כן, בהמשך של העדות של אמין, ניתן ללמוד על כך שדמי השכירות הנ"ל לא נרשמו במאזני בוחן של הנתבעת. אמנם אמין ניסה לתת תשובה בש' הראשונה של עמ' 10 לחקירתו, אך אין לו כל הסבר מדוע במאזן הבוחן נרשם הכנסה ממגרש בעוד שעל פי טענתו של אמין, מנהל החשבונות, הם השכירו רק חלק מהחנות. האם לא היה קל יותר להפריך טענה זו שעלתה לאורך כל הדרך מצד התובעת, על ידי המצאת חשבונית לגבי מהות השכירות, היקפה והסכום ששולם?

סעיף 8 ח' לפסק הדין:

האמור בסעיף זה של פסק הדין מבוסס על עדותו של אמין לאורך עמ' 12 לפרוטוקול בית המשפט ממנה עולה באופן ברור כי הנתבעים מכרו מלאי של הנתבעת ובגין המכירה נטלו את השיקים והפקידו אותם בחשבון שבו היו להם ערבות אישית שאותה היה צריך לכסות. הפעילות הנ"ל נעשתה עוד ב 10/95 על פי עדות אמין. בשלב זה, כבר היתה הנתבעת בהקפאת הליכים כפי שצוין בקביעות הקודמות.

סעיף 8 ט' לפסק הדין:

האמור בסעיף זה של פסק הדין לפיו סאלח נטל שיקים של הנתבעת והעבירם לעסק שלו בשם "אתגר" כאשר הוא פותח תיקי הוצל"פ בשמו ולא בשם הנתבעת כזוכה, קביעה זו מבוססת על עדותו של סאלח עצמו בעמ' 16 לפרוטוקול באמצע. סאלח נשאל אם יש לו עסק של גביית שיקים והוא השיב בחיוב. תיקי הוצל"פ נפתחו על שם "אתגר" שהיא חב' לגביית שיקים בבעלות של סאלח, והוא אישר זאת, אך הוא הוסיף והסביר כי הוא פתח תיקי הוצל"פ על שם "אתגר" (שזה הוא בעצמו) עד שקיבל הוראה לא לפתוח את תיקי ההוצל"פ בשם "אתגר" אלא בשם הזוכה ישירות, אך זה היה לאחר התקופה של שנת 95. עדות זו מדברת בעד עצמה לעניין המהלך שביצע סאלח.

סעיף 8 י' לפסק הדין:

בסעיף זה קבעתי כי הובאו ראיות נוספות אשר תומכות בטענת התובעת שהנתבעים פעלו באופן מודע ומתוכנן על מנת להבריח נכסים של הנתבעת. קביעה זו הסתמכה בעיקר על מצבור הנתונים שהובאו באופן מפורט בסעיפים 23 עד 27 לסיכומי ב"כ התובעת ואני מסתפק בהפנייה לשם.

7. הפירוט לעיל הינו הביסוס הראייתי של הקביעות העובדתיות שפורטו על ידי בסעיף 8 לפסק הדין הראשון. בזאת, קיימתי את מלאכתי על פי הנחיות ערכאת הערעור כאמור בפסק דינה. אך מתבקשת הערה, שלפיה חלק הארי של העובדות שהצבעתי עליהן לעיל מבוססות על ראיות שהן בעיקר מסמכים בכתב הקיימים בתיק שאינם שנוים במחלוקת וכן על עדויות ברורות של עדי ההגנה דווקא, ועל כן ראוי היה כי ב"כ הצדדים ישכילו להפנות את ערכאת הערעור לנתונים אלה שהיו בחומר הראיות.

8. אני חוזר בזאת וקובע כי התביעה מתקבלת באופן מלא במובן זה שכל הנתבעים, הדדית, חייבים לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד כאמור בסעיף 10 לפסק הדין הראשון.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ג'מיל נאסר
, שופט
006228/97א 114 גלית גבאי








א בית משפט שלום 6228/97 רהיטי עמק איילון דויד וזוהר כהן בע"מ נ' רהיטי אסדי בע"מ, אסדי אמין יוסף, יאסין אנתסאר, סאלח איברהים (פורסם ב-ֽ 29/06/2005)