פסקי דין על אלברט אוחיון | פסקי דין על הכונס הרשמי מחוז חיפה | פסקי דין על עו"ד מוטי בן ארצי |

3685-11/15 פשר     06/12/2017




פשר 3685-11/15 אלברט אוחיון נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, עו"ד מוטי בן ארצי








בית המשפט המחוזי בחיפה



פש"ר 3685-11-15 אוחיון נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

בפני

כב' השופט איל באומגרט

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"

בעניין:

אלברט אוחיון
להלן: "החייב- המערער"
ובעניין:
הכונס הרשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
עו"ד מוטי בן ארצי
להלן: "המנהל המיוחד"
ובעניין:
עיריית עכו


להלן: "הנושה"




פסק דין


1.
לפניי ערעור החייב (להלן: "המערער")
על החלטת המנהל המיוחד, עו"ד בן ארצי (להלן: "המנהל המיוחד"), במסגרתה נעתר לבקשת הנושה, עיריית עכו (להלן: "הנושה"),
להאריך המועד להגיש תביעת חוב.
אלו הן העובדות הדרושות לעניין:
2.
ביום 8.12.15 ניתן, לבקשת החייב, צו לכינוס נכסיו. בד בבד, ניתן צו לעיכוב הליכים.
3.
בצו הכינוס נקבע כי על המערער להמציא את צו הכינוס בדואר רשום, עם אישור מסירה, בכל תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו וכן לנושים עצמם בין אם פתחו תיק הוצל"פ בין אם לאו. כמו כן, הורה צו הכינוס, לחייב להמציא למנהל המיוחד את אישורי המסירה לנושים השונים.
4.
בדו"ח שהגיש המנהל המיוחד ביום 16.5.17, צוין כי
בבקשה לצו כינוס הצהיר החייב על חמישה נושים שמצבת החובות כלפיהם היא 547,930 ₪. עוד ציין המנהל המיוחד כי נכון, להגשת הדו"ח, הוגשו ארבע תביעות חוב בסכום כולל של 931,223 ₪.
מתוך סכום זה אישר המנהל המיוחד סך של 643,774 ₪ מתוכם 7,778 ₪ בדין קדימה.
על פי פירוט מצבת החובות שאושרו על ידי המנהל המיוחד עולה כי לנושה אושר הסכום הגדול ביותר והוא 547,443 ₪.
5.
החייב הצהיר על הנושה, בבקשתו לצו כינוס.
6.
הנושה הגישה את תביעת החוב ביום 7.8.16. דהיינו, בחלוף ששת החודשים מיום מתן צו הכינוס. המדובר באיחור של 60 ימים.
7.
המנהל המיוחד
נעתר לבקשת הנושה להאריך המועד להגשת תביעת החוב ואישר אותה.
במועד אישור תביעת החוב של הנושה טרם נקבעה תוכנית פירעון לחייב.

טענות המערער (מתוך הודעת הערעור, עיקרי הטיעון והדיון במעמד הצדדים):
8.
המערער המציא את צו הכינוס לב"כ הנושה, עו"ד קקון, באמצעות משלוח מכתב בדואר רשום.
המערער מחזיק באישור מעקב
משלוח דואר רשום שהופק מאתר דואר ישראל (מוצגים מע/4, מע/5 ו-מע/6).
אין בהיעדר אישור מסירה של צו הכינוס לנושה כדי לסתור את הטענה כי הנושה ידעה בפועל אודות צו הכינוס.
הנושה, היא מוסד גדול, בעל מחלקת משפטית
והיה עליה לעקוב אחר הפרסומים ברשומות ובעיתונים, אודות מתן צו לכינוס נכסי המערער.
9.
המערער שלח הודעה בדואר רשום עם אישור מסירה, ללשכת ההוצל"פ בה ניהלה הנושה תיק נגד החייב.
לשכת ההוצל"פ עדכנה ביום 20.1.16
את סטטוס התיק לסטטוס של עיכוב הליכים. הנושה מחוברת למדיה
ועל כן ידעה בפועל אודות מתן צו הכינוס.
לעניין זה מפנה המערער למוצגים מע/7, מע/8, מע/9, מע/10 ו-מע/15.
משכך, ידעה הנושה, מתיק ההוצל"פ אודות הצו לכינוס נכסי החייב.
10.
יש לראות בתרשומת רשות הדואר הממוחשבת כי בוצעה מסירה, כמסירה כדין אף מתוך דו"ח המנהל המיוחד. לשם כך מפנה המערער לסעיף 6 לדו"ח המנהל המיוחד שם נכתב: "החייב הציג אישורי מסירה לנושים בדבר מתן צו הכינוס והדיון בבקשת פשיטת הרגל".
11.
מכוח סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), על נושה להגיש תביעת חוב בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. הארכת מועד אפשרית בהינתן קיומם של תנאים מיוחדים שיפורטו.
12.
הנושה לא הגישה בקשה להארכת מועד בצירוף תצהיר, חרף זאת אישר המנהל המיוחד את תביעת החוב.
הנושה לא טענה בעת הגשת תביעת החוב מהו המועד בו קיבלה לראשונה את צו הכינוס.
13.
בהתאם להלכה הפסוקה, קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, הוא אפשרי מקום בו קיימות נסיבות בהן לא ידע הנושה בפועל אודות מתן צו הכינוס. מאחר והנושה ידעה בפועל אודות צו הכינוס, נדרשות נסיבות נדירות על מנת לקבוע קיומם של תנאים מיוחדים להארכת מועד ואלו אינם מתקיימים.
14.
נוכח האמור לעיל, אין מקום להידרש לשאלה באם ייגרם נזק היה והבקשה להארכת המועד תיעתר.
אין חשיבות לשאלה באם המערער אוחז באישור מסירה של צו הכינוס לנושה. די בהוכחת הטענה כי הנושה ידעה אודות קיום צו הכינוס.
קיימים רמזים רבים כי הנושה ידעה אודות צו הכינוס והמבחן אינו הצגת אישור מסירה של דואר רשום אלא מבחן הידיעה בפועל.

טענות המנהל המיוחד והנושה (מתוך עיקרי הטיעון, התגובה לערעור והדיון):
15.
מכוח הוראות צו הכינוס, היה על המערער להמציא את צו הכינוס הן לנושה והן לתיק ההוצל"פ, בדואר רשום עם אישור מסירה. משלא הוצגו אישורי מסירה, במובחן ממשלוח צו הכינוס בדואר רשום, פעל המערער בניגוד להוראות צו הכינוס.
מתן אפשרות למערער להינות ממחדלו, בכך שאינו מחזיק באישורי מסירה, הוא מתן אפשרות למעוול להינות מפירות העץ המורעל.
16.
הנושה צירפה תצהיר התומך בבקשה להארכת מועד, ממנו עולה כי הנושה ידעה אודות צו הכינוס רק לאחר פניית המנהל המיוחד, שנועדה לברר באם המערער אינו יוצר חובות חדשים במהלך ניהול צו הכינוס.
17.
האיחור בהגשת תביעת החוב אינו איחור משמעותי שכן המדובר באיחור של 60 ימים בלבד, בעוד שהאסמכתאות שאליהם מפנה המערער עוסקות במי שאיחר למעלה משנה, לאחר שהוגשו הצעות הסדר, נערכו אספות נושים ואף אושרו תוכניות פירעון.
בעניינו של החייב, בקשת הנושה להארכת המועד, הוגשה טרם המועד בו נבדקו והוכרעו תביעות החוב ואף לא הוגשה הצעת הסדר. קל וחומר, לא אושרה תוכנית פירעון ולא קם אינטרס ההסתמכות של המערער או הנושים האחרים.
המנהל המיוחד השית על הנושה הוצאות בסך 10,000 ₪ בגין האיחור בהגשת תביעת החוב.
דיון:
18.
סעיף 71(ב) לפקודה קובע כי נושה רשאי להגיש תביעות חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס ובעל תפקיד רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך התקופה להגשת תביעת החוב "אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
19.
ההלכה המנחה ניתנה ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת רותם").
כעולה מפרשת רותם, הוראת סעיף 71(ב) לפקודה הינה הוראה מהותית בעלת חשיבות לאופן התנהלות הליכי חדלות הפירעון. ויודגש, מגבלת ששת החודשים הקצובה בפקודה אינה פורמלית טכנית בלבד.
20.
עוד נקבע בפרשת רותם כי הדיבור "לא יכול היה" מתייחס למצב בו חוסר היכולת להגיש את תביעת החוב במועד, נובע מנסיבות חיצוניות ואובייקטיביות "שאינן תלויות בנושה".
ודוק, יש לאבחן בין נסיבות חיצוניות ואובייקטיביות שאינן תלויות בנושה ובין מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכינוס ואזי בקשה להארכת מועד תיעתר בהתקיים "נסיבות נדירות".
לא זו אף זו, על מנת שלא לרוקן מתוכן את הוראות סעיף 71(ב) לפקודה, נקבע בפרשת רותם, כי על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, נדרש שילוב של אי ידיעה בפועל אודות מתן הצו וקיומו של טעם מיוחד. שאם נאמר אחרת הופך הפרסום ברשומות ובעיתון אודות מתן צו הכינוס, למיותר.
21.
בבחינת התכלית העומדת בבסיס קציבת פרק הזמן להגשת תביעת חוב, נמצא היסוד של ייעול וקידום הליך פשיטת הרגל. בפרשת רותם הוסבר כי "קביעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת להגשת תביעות החוב תורמת איפוא להגברת הוודאות של הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל – החייב, הנאמן והנושים – ומאפשרת להם להעריך את מצב הדברים שאיתו עליהם להתמודד במסגרת ההליך."
מכאן הגיע בית המשפט בפרשת רותם לידי מסקנה כי החריג לקציבת התקופה של שישה חודשים להגשת תביעת חוב הוא "בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא יפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת".

22.
והוסיף בית המשפט בפרשת רותם:
"אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא יפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה, אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד אינו בעל עוצמה רבה במיוחד."
ויודגש, גישה מחמירה, כלפי הנושה אשר לא ידע בפועל אודות צו הכינוס תגרום לכך שאם מתן הפטר לחייב יאבד הנושה את זכות התביעה שלו.
23.
פרשת רותם לא התעלמה מחזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית של נושים, הקמה בעקבות פרסום ברשומות ובעיתון. אולם, אין זו חזקה חלוטה ועוצמתה מוגבלת "כיוון שקשה לדרוש מציבור הנושים – אף אם מדובר בנושים מוסדיים כגון בנקים או רשויות ציבוריות לעקוב באופן שוטף אחר הפרסומים בעיתונות וברשומות אודות צווי כינוס ופירוק שניתנו."
24.
פרשת רותם הבהירה כי אין חובה בדין המוטלת על החייב להודיע לנושיו אודות קיום צו הכינוס נגדו. בד בבד, נקבע בפרשת רותם כי חייב נאמן או מפרק המבקשים לקדם את ההליך בדרך יעילה והוגנת "יכולים להשתמש בנתונים המפורטים בדוחות אלה כדי להודיע לנושים המצוינים בהם אודות ההליך ואודות מתן צו הכינוס או הפירוק".
25.
עוד ראו, פש"ר 42691-09-14 בסול נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת בסול") אשר אושרה ברע"א 8812/17 בסול נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים).
כפי שנקבע בפרשת בסול לא די בהקלדת עיכוב הליכים בהוצל"פ, אלא נדרשת ראייה כי החלטת עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ הומצאה לנושה.
דיון והכרעה:
26.
בענייננו, הורה צו הכינוס מפורשות כי על החייב הוא המערער, להמציא את צו הכינוס בדואר רשום עם אישור מסירה הן לתיק ההוצל"פ והן לנושה עצמו. בית המשפט מוכן לצאת מתוך נקודת ההנחה, המוסכמת על הצדדים, כי המערער אכן שלח את צו הכינוס בדואר רשום לנושיו השונים.
דא עקא, לא היה בידי המערער להציג את אישור המסירה. כל מה שהיה בידו להציג הוא רישום ממוחשב מרשות הדואר כי דבר הדואר נמסר ליעדו. בכך לא די. המדובר, ברישום פנימי של רשות הדואר שלא ברור כיצד נעשה ומאין נלקח המידע. ככל שביקש המערער לטעון כי הרישום מהווה רשומה מוסדית, הרי שלא הוכחו התנאים לקיומה.
לא בכדי הורה בית המשפט בצו הכינוס על אישור מסירה. זו ההוכחה החותכת אודות ביצוע המסירה וממנה ניתן ללמוד הלכה למעשה על ידיעה בפועל של צו הכינוס.
כלומר, לא די בקיום רישום של רשות הדואר כי דבר הדואר נמסר ליעדו כדי להוכיח ידיעה בפועל של הנושה.
27.
ברי, כי ככל שיוכח, והנטל בעניין זה רובץ על המערער, כי הנושה ידעה בפועל אודות צו הכינוס ממקורות אחרים, די בכך.
28.
בכל הנוגע למסירת צו הכינוס ללשכת ההוצל"פ, טובים גם כאן הדברים שנאמרו לעיל בעניין חשיבות
אישור המסירה. לא זו אף זו, עיון במע/7, מע/8, מע/9, מע/10 ו-מע/15 מתיק המוצגים של המערער, מלמד, לכל היותר, כי לשכת ההוצל"פ הורתה על עיכוב הליכים. הודעות לשכת הוצל"פ שותקות לעניין מקור עיכוב ההליכים. רוצה לומר, גם אם ידעה הנושה כי קיים עיכוב הליכים בתיק הוצל"פ היא לא ידעה מהו מקור עיכוב ההליכים.
29.
בתביעת החוב שהגישה הנושה מצוי פרק מיוחד שכותרתו "בקשה להארכת מועד". פרק זה אף מהווה תצהיר. כך נכתב שם: "הבקשה" (הבקשה להארכת מועד ותביעת החוב – התוספת שלי א.ב.) הוגשה למשרדנו במחלקת הגביה בתאריך 25.7.16 על ידי העו"ד."
יובהר כי העו"ד המדובר הינו המנהל המיוחד, אשר יצר קשר עם הנושה על מנת לוודא כי החייב אינו יוצר חובות חדשים במסגרת ההליך. ויודגש, גם אם המנהל המיוחד פנה ישירות לנושה, על מנת לברר עמה מדוע לא הגישה תביעת חוב, הרי שפעל כראוי ובתום לב. ראו לעניין זה פרשת רותם הקובעת כי בעל תפקיד המעוניין לקדם את ההליך יכול להשתמש בנתונים שלפניו להודיע לנושים על קיום ההליך.
30.
עינינו הרואות, לא הוכחה ידיעה בפועל של הנושה אודות קיום צו הכינוס הן באמצעות משלוח דואר רשום עם אישור מסירה אליה או לבא כוחה ואף לא באמצעות הודעה לתיק ההוצל"פ.
31.
נותר אם כך לדון בשאלה הידיעה הקונסטרוקטיבית, דהיינו הפרסום בעיתונות וברשומות. אין חולק כי הנושה הינה גוף גדול. אולם, אין צורך לשוב ולהכביר מילים אודות הקושי המובנה לדרוש גם מנושה, כגון העירייה, לעקוב באופן שוטף אחר הפרסומים השונים המונים מאות רבות של שמות בכל פרסום.
32.
לא זו אף זו, במקרה דנן הבקשה להארכת מועד והכרעתו של המנהל המיוחד ניתנו טרם שגובשה כל מצבת החובות, לא קם אינטרס ההסתמכות שהרי המנהל המיוחד לא הכריע בחובות באותה תקופה קל וחומר שלא הוגשה תוכנית פירעון ובן בנו של קל וחומר שלא אושרה תוכנית פירעון. כלומר, ההליך היה בשלבים הראשוניים בלבד.
גם למערער לא נגרם כל נזק מאישור תביעת החוב. הוא ידע אודות קיום החוב שהרי הצהיר על קיומו.
33.
עינינו הרואות, מתקיים במקרה דנן מצב בו הנושה לא ידעה בפועל אודות קיום צו הכינוס וצו עיכוב ההליכים. הידיעה בפועל אצל הנושה נוצרה רק
ביום 25.7.16 עת הודיע המנהל המיוחד לנושה אודות קיום צו הכינוס ומאז פעלה הנושה בקצב זריז ויעיל.
המערער לא יוכל להיבנות בעניינו מהאסמכתאות עליהם סמך יתדותיו במהלך הערעור, כגון פש"ר 17073-01-13 דנינו נ' כונס נכסים רשמי באר שבע (פורסם במאגרים), פש"ר 44660-06-14 אגא נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון (פורסם במאגרים). באותם עניינים נקבע מפורשות, על ידי בית המשפט, כי לנושים הייתה ידיעה בפועל אודות קיום צו הכינוס ועל כן בקשתם להארכת מועד נדחתה.
34.
בשולי הדברים יצוין כי המערער אף כפר, בהודעת הערעור, באישור תביעת החוב עצמה. אולם, בעיקרי הטיעון ובדיון עצמו זנח המערער טענות אלה ועל כן אין להידרש אליהן. בבחינת למעלה מהצורך יובהר כי טענות המערער נגד אישור תביעת החוב, כפי שהועלו בהודעת הערעור, הועלו על דרך הסתם, ללא פירוט ובעלמא.
35.
המורם מן המקובץ הוא כי הערעור נדחה.
המערער ישלם הוצאות המנהל המיוחד בסך של 2,000 ₪. העירבון שהפקיד המערער בגין הערעור יועבר למנהל המיוחד.

ניתן היום,
י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.











פשר בית משפט מחוזי 3685-11/15 אלברט אוחיון נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה, עו"ד מוטי בן ארצי (פורסם ב-ֽ 06/12/2017)