פסקי דין על יזהר בוכמן | פסקי דין על חן אינגל

29353-01/17 תק     07/12/2017




תק 29353-01/17 יזהר בוכמן נ' חן אינגל








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 29353-01-17 בוכמן נ' אינגל



לפני
כבוד השופטת דלית ורד


ה
תובע
:

יזהר בוכמן


נגד


ה
נתבעת
:

חן אינגל



פסק דין



רקע
לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שלפי הנטען נגרמו בתאונה מיום 25.11.16, בה היה מעורב רכבה של הנתבעת (להלן- הרכב).


טענות הצדדים
טענות התובע:
התובע טען כי ביום 25.11.16 שעה 09:00, פרץ הרכב מרח' סירקין אל רח' דרך דוד בן גוריון בגבעתיים, תוך כדי התעלמות מתמרור "האט ותן זכות קדימה", הניצב בצומת ברחוב סירקין. התובע רכב על קטנועו ברח' דרך דוד בן גוריון, מצפון לדרום ונאלץ לבלום בלימת חרום שכתוצאה ממנה איבד שיווי משקל, הקטנוע נפל על הכביש וניזוק (נספח ג' לכתב התביעה). צורף תרחיש מקום האירוע (נספח ו' לכתב התביעה) וכן צילומים של המקום (נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה).
התובע נחבל בקרסולו ברגל ימין ובירך השמאלי (נספח ז' לכתב התביעה).
נזקי הקטנוע הועמדו על סך של 2,850 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה). בנוסף, נטען
כי כתוצאה מהתאונה נשבר הצג במכשירו הנייד של התובע שערכו 450 ₪. בעקבות האירוע, תנועתו של התובע הוגבלה במשך חמישה ימים והתובע הפסיד שלושה ימי עבודה בשל קושי בעמידה על רגליו. מכתב ששלח התובע לנתבעת (נספח ה' לכתב התביעה) - לא נענה.
התובע הגיש תביעה על סך של
7000 ₪, בגין כל נזקיו עקב האירוע.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טענה כי במועד הנטען, יצאה מחניית ביתה ישירות לרחוב סירקין בגבעתיים. הנתבעת עמדה בצומת בטרם תפנה שמאלה לרח' דרך דוד בן גוריון, והייתה מודעת לקיומו של תמרור "תן זכות קדימה". משעצרה הנתבעת ווידאה כי הצומת פנוי משני צדדיו, התקדמה לתוך הצומת בנסיעה איטית. בהיותה באמצע הצומת הגיח לעברה מצד שמאל קטנוע אשר נסע במהירות גבוהה. הנתבעת המשיכה בנסיעה והקטנוע חלף את רכבה. לאחר כ – 200 מטר מהצומת, ראתה הנתבעת דרך המראה הקדמית של רכבה את התובע מביט לאחור לעברה, מאט את הנסיעה, מאבד שליטה ומועד על צדו של הקטנוע.
הנתבעת עצרה את רכבה על מנת לוודא אם התובע זקוק לעזרה. מס' רגעים לאחר שמעד, הרים התובע את הקטנוע, נסע לעברה של הנתבעת, ביקש את פרטיה וניהל עמה מו"מ ערני וקולני. הנתבעת בתום לב החליפה עמו פרטים, וללא שום חשש, נוכח העובדה שלא היה מגע פיזי בין כלי הרכב. בתום השיחה הודיע התובע לנתבעת שהוא בדרכו לחברת הביטוח שלו בכדי למסור את פרטי המקרה.
בחלוף שבוע, קיבלה הנתבעת שיחת טלפון מאישה שהציגה את עצמה כעו"ד של התובע, ואשר טענה בפני
הנתבעת, כי כדאי להם לסגור את העניין ביניהם, מבלי לערב את חברות הביטוח. ואולם הנתבעת סירבה להצעה ואף סירבה להמשיך את השיחה.
במשך כשמונה חודשים מיום האירוע לא שמעה דבר מן התובע.
ביום 19.7.17 הגיע התובע אל מקום עבודתה של הנתבעת, מסר לה זימון לבית משפט תוך כדי שהיא מצולמת על ידו, זאת בנוכחות מטופליה של הנתבעת ובנוכחות הקולגות שלה לעבודה.
בהקשר זה יצוין, כי התביעה הוגשה בחודש ינואר 2017, בחלוף זמן קצר יחסית מהאירוע. לטענת התובע הכתובת שנמסרה לו לא הייתה עדכנית, ורק בהמשך הצליח לאתר את מקום עבודתה של הנתבעת.


דיון והכרעה
:

1. הצדדים אינם חלוקים כי בכיוון נסיעת הנתבעת הוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". בסעיף 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, הוגדר המונח
"מתן זכות קדימה" כדלקמן: "מתן אפשרות לעוברי דרך אחרים שלהם נקבעה זכות קדימה, להתקדם בדרך בלי לעצור, להמתין, לשנות את מהירותם או לסטות מקו התקדמותם...".
במקרה דנן טענה הנתבעת הן בכתב הגנתה והן בטופס ההודעה שהגישה לחברת הביטוח כי עצרה ווידאה כי הצומת פנוי לחלוטין, ואו אז התקדמה בנסיעה איטית לתוך הצומת.
עיון בצילומים שהגיש התובע, ובפרט נספח א', מלמד כי מקו העצירה ניתן אמנם להבחין אם הצומת פנוי, אך נוכח מיקומו של קו העצירה בתוך רחוב סירקין, שדה הראיה מקו העצירה מוגבל למרחק קצר יחסית.
בעדותה העלתה הנתבעת טענה חדשה, לפיה בעת עצירתה ראתה רכבים עומדים ברמזור ברחוב בן גוריון. הכוונה לרמזור הממוקם בצומת הקודם לצומת דנן, במסלול נסיעת התובע. ניתן להבחין ברמזור האמור ובמיקומו מהצילום שצורף לנספח ו' לכתב התביעה, כאשר התובע העריך כי המרחק בין שני הצמתים עומד על 100 מטרים (פרוטוקול עמ' 1 שורה 11).
טענתה של הנתבעת כי בעת עצירתה הבחינה ברכבים העומדים ברמזור היא בגדר טענה כבושה, ולא מצאתי לקבלה. זאת ועוד, שדה הראיה מקו העצירה מוגבל
יחסית, ולא ניתן להבחין ממנו ברכבים העומדים לפני הרמזור בצומת הקודם. על מנת להבחין ברכבים המתקרבים לצומת יש להתקדם, ולעצור או להאט בקו הצומת. הנתבעת לא טענה בשום מקום כי עצרה את רכבה פעמיים בטרם כניסתה לצומת, ואף לא טענה כי בטרם הכניסה לצומת עצרה או האטה בקו הצומת, על מנת שיהיה לה שדה ראיה לעבר רכבים הנוסעים מכיוון הצומת הקודם, ומתקרבים לצומת דנן.
לעניין זה יש להביא את תקנות 64(ג) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה, הקובעות כדלקמן:
ג)נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר.
(ד) נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר.
מלשון התקנות עולה כי יש לתת זכות קדימה לא רק לרכב הנכנס לצומת אלא גם לרכב המתקרב אליו. לפיכך, גם אם משורטט קו עצירה, לא ניתן להסתפק בעצירה לפני הקו, אלא יש לעצור או להאט במקום ממנו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה המתקרבת לצומת.
הגם שלא נראתה תנועה בצומת והכביש היה
פנוי (ומכאן כנראה הסיקה הנתבעת כי ברמזור הקודם
דולק אור אדום), היה על הנתבעת לצפות כי האור ברמזור התחלף, וקטנועים או אופנועים החלו בנסיעה, זאת מחוץ לשדה הראיה שלה (ראה, רע"פ 7468/07 מרים לוקשינסקי נ' מדינת ישראל,
פסקאות 28 , 33). היה עליה לצפות אפשרות זו ואת הסיכון הטמון בהתממשותה, בפרט נוכח המרחק הקצר בין שני הצמתים. משלא עשתה כן- התרשלה.
אם הנתבעת הייתה
עוצרת או מאטה שוב בקו הצומת, היה ביכולתה לראות את הקטנוע עליו רכב התובע
המתקרב לצומת.
אני מקבלת אפוא את טענת התובע כי הנתבעת פרצה לצומת ללא מתן זכות קדימה.

2.

אינני סבורה כי התובע החליק בעת שהיה במרחק של 200 מטרים מהצומת, וללא כל קשר לרכבה של התובעת (פרוטוקול עמ' 2 שורות 30-32). הנתבעת טענה כי הבחינה במעידתו של התובע דרך המראה הקדמית, לאחר שהמשיכה בנסיעה מרחק של 200 מטרים לערך מהצומת. מכלול נתונים זה אינו סביר. ככל שהנתבעת לא סיכנה את הקטנוע, לא הייתה לה כל סיבה לעקוב אחר אופן נסיעתו של התובע לאחר שחלף את הצומת, כאשר גם היא התרחקה אותה עת מהצומת. בוודאי שלא הייתה לנתבעת בנסיבות אלה כל סיבה למסור את פרטיה. ראוי לציין כי הנתבעת טענה כי מסרה את פרטיה ללא חשש, כיון שלא היה מגע פיזי בין כלי הרכב, ולא טענה כי הכחישה בפני
התובע את אחריותה למעידתו של הקטנוע. העובדה כי בקרות האירוע הנתבעת החליפה פרטים עם התובע, זאת ללא כל התנגדות או התגוננות מצידה, מעידה לכל הפחות על ספק של אשמה מצידה.
אני מקבלת את עדות הנתבעת כי התובע החליק לאחר שחלף את הצומת, אולם זאת משום שנאלץ לסטות מנתיב נסיעתו ו'או לבלום בלימת חירום, לאחר שהנתבעת נכנסה לצומת (ואף המשיכה בנסיעה לאחר שהבחינה בקטנוע), ותוך כדי כך חסמה את נתיב נסיעת הקטנוע.
אני קובעת כי הנתבעת בכניסתה לצומת ובחצייתה את הצומת, יצרה חסימה בנתיב נסיעת התובע, ובכך הפרה את זכות הקדימה המוקנית לו על פי החוק.

3. אציין כי "קיום מגע פיזי בין הנפגע לבין כלי הרכב "המעורב" בתאונה אינו תנאי הכרחי לזכאותו של הנפגע, בין אם המדובר בנהג הרכב ובין אם המדובר בנוסע" (א. ריבלין, תאונות הדרכים , סדרי דין וחישוב פיצויים, (מהדורה רביעית) בעמ' 501).
4. בנוגע לנזקים שנתבעו, התובע לא צירף חוות דעת שמאי או מסמכים רפואיים. לגבי חלק מהנזקים, אף לא צורפה חשבונית. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון להכיר רק בסכום החשבונית שצורפה על סך של 1397 ₪. בנוסף, אפסוק לתובע סכום כללי עבור הוצאות וכאב וסבל בגין נפילתו והפגיעה שארעה לו כתוצאה מכך, שתועדה בנספח ז', זאת בסך של 2000 ₪.
סוף דבר :
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של
3397 ₪.
הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.



ניתן היום,
י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 29353-01/17 יזהר בוכמן נ' חן אינגל (פורסם ב-ֽ 07/12/2017)