פסקי דין על יניב קדוש | פסקי דין על שלמה חברה לביטוח בע"מ

58405-01/17 תק     07/12/2017




תק 58405-01/17 יניב קדוש נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 58405-01-17 קדוש נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'




לפני
כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא


התובע

יניב קדוש



נגד


הנתבע

שלמה חברה לביטוח בע"מ






פסק דין


1)
עניינה של התביעה הוא פיצוי לתובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 7.2.2016 (להלן: "
התאונה
") שבה נגרם נזק לרכבו, עת היה נהוג על-ידי אשתו. התובע עותר לפיצוי בגובה 3,830 ₪.

תמצית טענות הצדדים

2)
התובע טוען בתביעתו, בין השאר, כי ביום התאונה, רכב שהיה נהוג על-ידי מבוטח אצל הנתבעת (להלן: "
הנתבעת
") פגע ברכבו עת היה נהוג על-ידי אשתו. לרכב התובע נגרם נזק בגובה כ-15,800 ₪ וכן הוציא עבור שכר טרחת שמאי סך בגובה כ-1,700 ₪ (ובסך-הכל כ-17,511 ₪). הנתבעת שהכירה בחבות הביטוחית שלה על הנזק, שילמה לתובע פיצוי בגובה כ-13,700 ₪ בלבד, זאת לאחר שניכתה רכיב "רשלנות תורמת" כביכול בשיעור 20%, וניכתה גם חלק משכרו של השמאי מטעם התובע שבדק את הרכב. התובע עותר לפיצוי כאמור בגובה 3,830 ₪, כאשר סכום זה כולל את הפרש הנזק (סך 3,421 ₪) וכן הפרש שכרו של השמאי (סך 409 ₪). כמו כן, עותר התובע לפסיקת הוצאות משפט.

3)
הנתבעת טוענת כי פעלה כדין עת ניכתה את גובה הפיצוי בגין רשלנות תורמת. מדובר בתאונה שאירעה כאשר הנהג המבוטח אצלה נכנס לצומת כשהיה פנוי, ועת היה בעיצומה של חציית הצומת, אז התפרץ רכב התובע לצומת לא פנוי, ועל כן, לנהגת רכב התובע אחריות מסוימת בגין קרות התאונה. הגם רשלנותה התורמת של נהגת רכב התובע היא בשיעור גבוה, אולם מטעמי חיסכון בהתדיינות משפטית וזמן שיפוטי, הופחת שיעור 20% בלבד. בכל מקרה, בשעה ששולם לתובע הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אין לתובע כל חבות כלפי הנתבעת. לעניין שכר טרחת השמאי, טוענת הנתבעת כי מדובר בשכר מופרז ואינו הולם את הנזק. הנתבעת עותרת לדחיית התובענה נגדה.

דיון והכרעה

4)
לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מעדויות התובע ועד הנתבעת, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה באופן חלקי, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976,
לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

5)
ממכלול החומר הקיים בתיק, אין מחלוקת על כך שהאחריות על קרות התאונה רובצת על המבוטח אצל הנתבעת. המחלוקת היא אם לנהגת רכב התובע תרומה מסוימת לקרות התאונה. הנטל להוכיח אשם תורם, מוטל על הטוען זאת. בנסיבות העניין, הנתבעת לא הוכיחה כדבעי את טענת הרשלנות התורמת שאירעה, ככל שאירעה, ומה הוא שיעורה. לא רק שהנתבעת לא הניחה ראיות אובייקטיביות משכנעות אודות אשר התרחש - כגון: תמונות ממקום התאונה, מוקדי נזק ברכבים ועוד - אלא שגם, וזה העיקר, לאחר ששמעתי את עדות העד מטעם הנתבעת (המבוטח), לא מצאתי בעדותו בסיס לייחוס אשם תורם לנהגת רכב התובע.

6)
העד מטעם הנתבעת העיד כלהלן (שורות 29-23, עמוד 5):

"כפי שאני רואה את זה,
אני נכנסתי דרך צדדית אל דרך ראשית
, הנתיב הסמוך היה
חסום
, הנתיב שרציתי להשתלב אליו, יש את המסלול הרגיל ואני רציתי להשתלב ונתנו לי את האפשרות להשתלב, היה אוטובוס והיה ממש
גשום
, התקדמתי באיטיות לראות את שדה ראייה,
ועדיין לא השלמתי את העיקול המלא והיתה התנגשות
. אני מבחינתי רואה עצמי כאשם כמי שנכנס, לקחתי טופס ומילאתי, ואמרתי שאני חושב שזה אחריותי, אני חושב שציינתי גם בישיבה הקודמת וסיפרתי את אותו דבר שאני מספר עכשיו, אני מרגיש שהתלבות שמי שאשם, אבל יש צד משפטי שלא נוגע אלי"
(ההדגשות אינן במקור)

7)
הגם נהגת רכב התובע לא העידה במשפט, ואולם על-יסוד עדות בעלה שנכח במקום האירוע לאחר התאונה וראה את מיקום הרכבים כפי שנפגעו, וכלשונו: "
אני הגעתי 10 דקות אחרי התאונה, אני גר ממש ליד, ראיתי את נקודות המגע בין שני הרכבים, כשהגעתי שניהם עמדו עוד בתאונה עצמה כפי שקרתה התאונה
" [שורה 19, עמוד 4; ראו תשריט בכתב יד -
מוצג ת/1
] ובעיקר, כפי שניתן להתרשם מעדות עד הנתבעת אשר כפי שעולה ממנה וממכלול חומר הראיות, הוא ביקש להשתלב ברחוב ראשי מרחוב צדדי, כאשר רכב התובע נוסע במסלולו והכביש שלפני רכב הנתבעת היה פקוק, וכן מדובר ביום גשום (שורה 9, עמוד 6), לא סביר בעיניי כי בנסיבות אלו נופלת אחריות כלשהי לקרות התאונה על נהגת רכב התובע, שכן על המבקש לחצות צומת, כל שכן בתנאים כמתואר, מתבקש לעשות כן בזהירות מוגברת.

8)
בהתבסס על האמור, ובהעדר ראיות משכנעות אחרות, סבורני כי הניכוי שביצעה הנתבעת בשיעור 20%, נעשה באופן שרירותי, שאינו מבוסס או מנומק, ובכל מקרה לא הוכח במשפט. על כן, דין התביעה ככל שהיא מתייחסת להפרש בגובה הנזק - להתקבל.

9)
ביחס להפרש שכר טרחתו של השמאי מטעם התובע, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בשים לב לגובה הנזק (כ-15,800 ₪) מחד גיסא, ושכרו של השמאי (כ-1,700 ₪) מאידך גיסא, נראה כי שכרו עולה 10% משיעור הנזק. לדידי, בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת, יש ממש בטענת הנתבעת לפיה סכום זה אינו סביר, ובעיקר, משלא התרשמתי כי נעשו על-ידי השמאי פעולות מיוחדות כלשהן או חריגות בטיבן או היקפן, מעבר למה שנדרש לעריכת חוות דעת כגון-זו שהוגשה. על כן, סביר בעיניי כי החזר שכרו של השמאי יעמוד, כטענת הנתבעת, על סך 1,287 ₪.

סיכום

10)
על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

11)
הנתבעת תשלם לתובע סך 3,421 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 600 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו לתובע, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל
.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976,
ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום
.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום
.

ניתן היום,
י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 58405-01/17 יניב קדוש נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/12/2017)