פסקי דין על איילה נשיא | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ

57300-11/14 א     12/12/2017




א 57300-11/14 איילה נשיא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 57300-11-14 נשיא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ



לפני
כבוד השופטת בכירה יעל הניג



ה
תובעת
:

איילה נשיא
ע"י ב"כ עו"ד שטיין


נגד


ה
נתבעת
:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סער



פסק דין


תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).
הצדדים חלוקים על הנזק בלבד.

עובדות צריכות לעניין והנכות הרפואית
1. התובעת ילידת 1980, נשואה אם לשלושה ילדים, מנהלת חשבונות במקצועה. ביום 22.10.13 נפגעה בתאונת דרכים, כאשר אופנוע התנגש ברכב בו נהגה (להלן: התאונה). למחרת פנתה וטופלה בחדר מיון בבית חולים איכילוב, שם אובחנו
רגישות בברך שמאל ופגיעה במנגנון צליפת שוט. בהמשך טופלה בקהילה באמצעות פיזיותרפיה, הידרותרפיה ועדיין מטופלת במרפאת כאב.

2. ד"ר טיטיון, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי
(להלן: המומחה) קבע בחוות דעתו מיום 12.5.15 נכויות זמניות בשיעור 100% למשך 3 חודשים, 50% למשך 3 חודשים ו – 30% למשך 3 חודשים. החל מיום 19.7.14, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת, בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956:

פגיעה צווארית הגורמת למגבלת תנועה קלה וכאבים בעמוד שדרה צווארי
- 5% לפי סעיף 37(5)(א), לאחר ניכוי 5% בגין מצב קודם.

פגיעה מותנית הגורמת למגבלת תנועה קלה וכאבים בעמוד שדרה מותני - 5% לפי סעיף 37(7)(א) לאחר ניכוי 5% בגין מצב קודם.

3. פירוט הממצאים בחוות הדעת
-
התובעת התלוננה בפני
המומחה כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים בצוואר ובגב התחתון, מתקשה מאוד בעמידה, הליכה וכל מאמץ, מתקשה במדרגות, סובלת מפגיעה בתפקודיה השונים, מכאבים לאחר כל מאמץ ומכאבים המעירים אותה בלילה משנתה. לדבריה
החלו מכאוביה לאחר פגיעה בתאונה קודמת מיום 16.12.12 אך הפגיעה הייתה קלה והיא תפקדה באופן תקין לאחריה.

המומחה הפנה לבדיקות דימות לפני ואחרי התאונה וקיבל את תלונותיה כשלעצמן.
עם זאת, לאור "עבר עשיר של תלונות ובירור בנושא כאבים בצוואר ובגב התחתון", קבע כי קיים מצב קודם ברור בנושאים אלה וכי הקשר הסיבתי בין מצבה לבין הפגיעה בתאונה הוא קשר של החמרה בלבד.

בבדיקה הקלינית מצא הגבלה קלה וכאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני. והוסיף: "כמו כן קיימת תמונה קלינית שמתאימה למצב של פיברומיאלגיה, המחמירה מאוד את מכאוביה ומגבלותיה (נושא הפיברומיאלגיה איננו בתחום מומחיותי, לכן לא יידון בחוות דעת זאת, נושא זה בתחום מומחיות של מומחה בראומטולוגיה, במידה ובית המשפט מחליט על מינוי מומחה בנושא). ".

עוד קבע כי התובעת תיזקק בעתיד לטיפולים שמרניים כולל פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפול במרפאת כאב וכו'.

4. לטענת הנתבעת בסיכומיה, מתייחס המומחה לכך שהתובעת סובלת מפיברומיאלגיה ולא קובע קשר סיבתי לתאונה. כיצד הסיקה זאת מדבריו? לנתבעת הפתרונים. המומחה לא קבע שהתובעת סובלת מפיברומיאלגיה, אלא הצביע על תמונה קלינית בלבד, וממילא לא עסק בקשר בין אותה תמונה קלינית לבין התאונה, לחיוב או לשלילה. חבל שהנתבעת, שלא טרחה לבקש מינוי ראומטולוג, מעוותת את דברי המומחה וטוענת לעניין שברפואה בניגוד להסדרי חוק הפיצויים.

5. הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ולא זימנו אותו לחקירה. קביעותיו הרפואיות המצויות בתחום מומחיותו, לא נסתרו, והן המחייבות בתיק.

עדות התובעת
6. התובעת הסתפקה בעדותה היחידה.
הצהרתה לפיה פוטרה מרדיו ישראל – שירותי פרסומת אזוריים (להלן: רדיו ישראל) בשל היעדרויות מרובות על רקע
מומיה, נסתרה על ידי יניב פיינשטיין מרדיו ישראל, שהעיד מטעם הנתבעת. יניב העיד שפיטר אותה בעיקר בשל יחסה המזלזל כלפיו ולראיה, הגיש את פרוטוקול השימוע שערך לה (נ/1). כעולה מהפרוטוקול, התובעת הגיבה לטענות שהטיח בה, בין היתר התרעמה על אי העלאת שכרה ואמרה לו שיפטר אותה אם אינו מרוצה ממנה. יניב העיד שלא היה מפטר אותה בשל היעדרויות ואף הפרוטוקול אינו מעלה סיבה כזו לפיטורין. בתצהיר משלים, הצהירה התובעת שהפסיקה את עבודתה אצל נטשה דנונה בע"מ (להלן: דנונה) בשל מומיה שמנעו ממנה להרחיב את היקף משרתה כפי שנדרש. התובעת חזרה בה מטענותיה אלה בסיכומיה, אך עדותה הותירה רושם של הפרזה.

7. התובעת הצהירה על מגבלותיה בעבודה ובעיקר במלאכות הבית, על הטיפולים שעברה, הזרקות לידוקאין לווריד והצורך להחליף אותו ומשככי כאבים בקנביס רפואי. היא לא הצהירה בתצהיר בריאות ובתשובות לשאלון על פגיעתה בשלוש תאונות קודמות, לא הצהירה שפרופ' שקד עמו נועצה, סבר שהיא סובלת מפיברומיאלגיה, ובתלונותיה למומחה, שייכה את כל מכאוביה ומגבלותיה לתאונה. ואולם, היא עצמה הגישה את מכתביו של פרופ' שקד, מלוא התיעוד הרפואי עמד בפני
המומחה, לפני התאונה לא נקבעו לה נכויות בגין פגיעותיה בתאונות קודמות ובסופו של יום, הממצאים על כאביה ומגבלותיה אינם מבוססים על הבל פיה, אלא על קביעות רפואיות מוצקות של המומחה.

הפיצוי

הפסד השתכרות בעבר
8. עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת חשבונות ברדיו ישראל והשתכרה כ – 7,200 ₪ לחודש (שכר בסיס – 7,000 ₪ ודמי הבראה יחסיים, ללא הוספת הוצאות נסיעה וללא חיוב במס הכנסה).
במועד התאונה, אוקטובר 2013, שהתה בחופשת לידה ובסיומה, שבה לעבודה באותם תנאים.
בסוף יולי 2014 פוטרה ולאחר מכן הייתה מובטלת. ביוני 2015 החלה לעבוד בדנונה. בשלושת החודשים הראשונים עמד שכרה החודשי על 6,000 ₪ ולאחר מכן החלה להשתכר למעלה משכרה אצל רדיו ישראל. בינואר 2017 קיבלה בנוסף לשכר בסיס של 7,500 ₪ בונוס של 883 ₪ (בהתעלם מפדיון חופשה ונסיעות, בניכוי 124 ₪ למס הכנסה). בפברואר הפסיקה לעבוד אצל דנונה ללא קשר למומיה. לפי תצהירה המשלים, עד אוגוסט 2017 קיבלה דמי אבטלה ולאחר מכן לא מצאה עבודה שתתאים למגבלותיה והחלה ללמוד הילינג בתקווה להשתלב בתחום.
יוצא שהתובעת שימרה את מקצועה ואת שכרה לאחר התאונה ואף השביחה את שכרה במידה צנועה, עד שלפני עשרה חודשים, הפסיקה לעבוד.

9. ניצול ימי מחלה - לטענת התובעת בסיכומיה, נעדרה מעבודתה במשך חודש (יוני-יולי 2014) בשל כאבי גב, באישור רופא תעסוקתי. שכרה שולם על חשבון ימי מחלה ובנוסף, בסיום עבודתה, נאלצה להחזיר לרדיו ישראל סכומים בשל ניצול יתר של ימי מחלה.

לטענת הנתבעת, מאחר שהימים נוצלו סמוך לפיטוריה, לא נגרם לתובעת נזק שכן לא נזקקה להם עוד. הסכום שנוכה משכרה בחודש האחרון, נובע מניצול יתר של ימי חופשה, כפי שהעיד יניב.

התובעת לא הוכיחה את טענתה. מתלושי השכר עולה שבחודש יוני 2014 ניצלה התובעת 13 ימי מחלה ובחודש יולי 2014 ניצלה 21 ימי מחלה ובסך הכול – 34 ימי מחלה.
הניצול הביא ליתרה שלילית של ימי מחלה. אך התובעת לא פירטה בתצהירה נתון כלשהו המאפשר להתחיל לחשב הפסד ומדובר בראש נזק מיוחד. פרשנות של תלושי שכר בשלב הסיכומים אינה תחליף לפירוט ולהגשת ראיות בזמן אמת.

10. הפסד מאז הפסקת עבודתה בדנונה ועד היום – לטענת התובעת נגרם לה הפסד של 750 ₪ לחודש (10%
x
7,500 ₪) בעשרת החודשים שחלפו.

לטענת הנתבעת, אין מניעה שהתובעת תמשיך לעבוד בהנהלת חשבונות בהתאם לאישור רופא תעסוקתי, לשיטתה במשך 5.5 שעות ביום.
היא פוטרה ללא קשר לתאונה, קיבלה דמי אבטלה וכיום מנסה כיוון מקצועי חדש שבינו לבין התאונה אין קשר.

התובעת לא הוכיחה את טענתה. לו הייתה מנסה לשוב ולעבוד במקצועה ונתקלת בקושי רלוונטי, ניתן היה לשמוע לטענה.
אך בחירתה באפיק מקצועי חדש שרמת ההשתכרות בו אינה ידועה, אינה מאפשרת לחשב הפסד על יסוד רמת השתכרות במקצועה הקודם, במיוחד כאשר ההפסד דורש הוכחה בהיותו נזק מיוחד.

גריעה מכושר השתכרות והפסדי פנסיה
11. בית המשפט עשוי להיזקק לנכות תפקודית כאשר אין בפני
ו נתונים המאפשרים לחשב את ההפסד במדויק. הנכות התפקודית תיקבע על בסיס מכלול הראיות והנסיבות שהובאו לפני בית המשפט. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו [2010]).

12. לטענת התובעת נגרמה לה נכות תפקודית הזהה בשיעורה לנכות הרפואית וכך יש לחשב גם את הגריעה מכושר השתכרותה והתוצאה – 178,000 ₪ בתוספת 12.5% בגין הפסד פנסיה.

לטענת הנתבעת, לא הוצגו ראיות ברורות, אין דרך לחשב הפסד ממשי ולכן יש לפסוק סכום גלובלי של 80,000 ₪. מאחר שהתובעת יוצאת לדרך חדשה ללא וודאות לגבי פנסיה או מעביד שיקדמה, יש לפסוק גם בגין הפסד פנסיה פיצוי גלובלי.

13. התובעת ילידת 26.8.80, כיום בת 37 ולפניה כ
-
30 שנות עבודה. עתידה במקצוע ההילינג לוט בערפל ואין לדעת אם, באיזו מידה ובאיזו רמת השתכרות תיקלט בשוק העבודה. אם לא תיקלט, סביר שתבקש לשוב למקצועה כמנהלת חשבונות. מקצוע זה כרוך בישיבה מרובה בתנוחה קבועה.
גם אם מגבלותיה ובמיוחד כאביה לא באו לידי ביטוי בתקופה שחלפה מאז התאונה, קיימת בהחלט אפשרות שיבואו לביטוי בעתיד ויכבידו עליה בביצוע העבודה.
מנגד יש להביא בחשבון שמצבה הנוכחי הוא גם תולדה של מצב קודם, שאף הוא עשוי לבוא לביטוי בעתיד. לכך מתווספת העובדה שלאחר התאונה ועד לפני עשרה חודשים המשיכה לעבוד במקצוע ואף השביחה מעט את שכרה.

14. טרם אפנה לחישוב אציין טענה משונה למדי שהעלתה הנתבעת ולפיה כושר השתכרותה של התובעת עומד על
5,000 ₪ לחודש מפני שעבדה במשרה חלקית ולא לאורך כול התקופות. אין ממש בטענה. בשנים האחרונות, נע שכרה בין 7,300 ₪ ל – 7,500 ₪ (בשנים 2015-2017) ולמעט תקופת אבטלה בין עבודות, עבדה ברציפות. שכרה האחרון בסך 7,500 ₪ מבטא את כושר השתכרותה.

15. באיזון בין הנתונים השונים מצאתי לפסוק לתובעת 132,848 ₪ (לפי הפסד חודשי של 563 ₪,המהווים
7.5%
x
7,500 ₪).

16. לסכום זה מתווספים הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - 16,606 ₪.

עזרת זולת לעבר ולעתיד
17. התובעת הצהירה על חוסר יכולת לנהוג, לנקות, לנער כביסה או להחליף מצעים ולשם כך נעזרת בבני משפחה. בעדותה מסרה שהיא מתקשה לבצע את הפעולות.

התובעת מבקשת לפסוק 50,000 ₪ ואילו הנתבעת מבקשת לא לפסוק דבר לאור כלליות התצהיר ומטעמים של חוסר מהימנות והימנעות מהעדת בעלה שישב באולם.

התצהיר אכן כוללני ולא שוכנעתי כי מגבלותיה וכאביה של התובעת מונעים ממנה לנהוג, אף לא ראיתי רמז לכך בחוות דעת המומחה. ואולם, בהינתן לידת בנה כחודש וחצי לפני התאונה ותקופות אי הכושר הממושכות, סביר שנזקקה לעזרת משפחה מוגברת.

ייתכן שתיזקק לעזרה מסוימת גם בעתיד, לאור קביעות המומחה על היזקקות לטיפולים, אך יש להביא בחשבון שמחצית ממצבה הנוכחי נובע גם מבעיות ותחלואה שאינן קשורות לתאונה ומקורן במצב קודם.

18. פוסקת לתובעת לפי אומדן – 20,000 ₪ (מרביתם עבור העתיד).

הוצאות לעבר ולעתיד
19.
התובעת מבקשת לפסוק 118,000 ₪ עבור רכישת קנאביס רפואי ומצביעה על קבלות רכישה על סך 370 ₪ לחודש. על הצורך הרפואי היא למדה מהמלצת המומחה על טיפול במרפאת כאב, שידוע כי אישורם נדרש לקבלת אישור משרד הבריאות. כמו כן היא מבקשת לפסוק 10,000 ₪ עבור טיפולים אלטרנטיביים כגון הידרותרפיה, עליהם המליץ המומחה במפורש ואינם כלולים בסל בריאות.

לטענת הנתבעת זכאית התובעת להחזר מלא עבור שימוש בקנאביס. זאת בהיותה מבוטחת בקופת חולים מכבי ונפגעת עבודה מתאונה קודמת (לגביה העידה התובעת על החמרה או על תביעת החמרה במוסד לביטוח לאומי. באת כוחה הודיעה שתמציא אסמכתא מאוחר יותר (ולא המציאה) ושתמציא את תיק המוסד לביטוח לאומי לגבי התאונה הקודמת. בשלב זה התנגד
בא כוח התובעת להגשת ראיות
שלא הוגשו בתיק מוצגים. לטענת הנתבעת יש לחלק את יתר ההוצאות הנטענות באופן יחסי למצבה הכולל של התובעת.

20. המומחה לא המליץ על שימוש בקנאביס והתובעת לא הפנתה אליו שאלות הבהרה בעניין. זאת ועוד, אין בפני
י אפילו המלצה של מרפאת כאב על צורך בשימוש בקנאביס עד לאריכות ימים. אני מוכנה להביא בחשבון שחלק מהשימוש בעבר נועד להקל על מכאוביה של התובעת עקב הפגיעות בתאונה. אין בפני
י ראיה כלשהי לגבי זכאות להחזרים על ידי מכבי או המוסד לביטוח לאומי
כטענת הנתבעת. לתובעת נגרמו ותיגרמנה הוצאות עבור טיפולי רפואה אלטרנטיבית וכד', עליהם המליץ המומחה, אינם מכוסים במלואם בסל בריאות ועל כך אפילו הנתבעת אינה חולקת.

פוסקת לתובעת לפי אומדן 20,000 ₪.

נזק לא ממוני
21. נכותה המשוקללת של התובעת עומדת על 9.75%. הנתבעת הביעה בסיכומיה תקווה שבית המשפט "יפסוק בלי לעגל". מאחר שהנכות "נושקת" ל – 10%, מצאתי "לעגל" ולחשב לפי תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976.

פוסקת לתובעת 17,588 ₪.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת 207,042 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21% ואגרת משפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום,
כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 57300-11/14 איילה נשיא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/12/2017)