פסקי דין על אליאס אבו זהיאנור אבו זהיא | פסקי דין על ודאד זריק | פסקי דין על סלים מוניר זריק | פסקי דין על סנאבל מוניר זריק ואח' |

1453-04/08 א     10/12/2017




א 1453-04/08 אליאס אבו זהיאנור אבו זהיא נ' ודאד זריק, סלים מוניר זריק, סנאבל מוניר זריק ואח'








בית משפט השלום בנצרת


ת"א 1453-04-08 אבו זהיא ואח' נ' זריק ואח'




תיק חיצוני: קיים תיק נייר במזכירות



לפני כב' השופט אלעד טל


התובעים
:

1.אליאס אבו זהיא
2.נור אבו זהיא

(ע"י ב"כ עו"ד צ. אייזנברג)


נגד

הנתבעים
:

1.ודאד זריק
2.סלים מוניר זריק
3.סנאבל מוניר זריק
4.עליס זריק
5.סמאהר זריק
6.קייס זריק
7.סקר זריק

(

ע"י ב"כ עוה"ד האני חורי)
8.עזבון המנוחה באסמה זריק ז"ל
9.פאטמה חוראני
10.תופיק חטיני
11.פאלח חוראני
12.יוסף סויד
13.פרח אבו זהיא


ע"י ב"כ עוה"ד ראני רושרוש
14.פאטמה שואהדה
15.פריד שואהדה
16.אשרף שואהדה
17.רסמיה חאלד שואהדה
18.חנאא חאלד שוהאדה
19.סנאא חאלד שואהדה
20.סמירה חאלד שואהדה
21.ופאא חאלד שואהדה
22.רבאב חאלד שואהדה
23.אניסה אבו חנא
24.דועא ח'ורי
25.השאם ח'ורי
26.דורגאם דחיל חורי
27.ורד דחיל חורי
28.סמר דחיל חורי
29.מראם דחיל חורי
30.סלימאן חייב
31.נדיאה חייב
32.מוניר ח'ורי
33.נביל חורי
34.לוטפיה ח'ורי
35.סמיר חורי
36.מוניר סלטי חורי
37.סדיק חורי
38.נביל חורי
39.מוניפה סאלם
40.סמירה סרור
41.מהא בלאן
42.עדנאן הייב
43.יוסף הייב
44.מחמוד הייב
45.הועדה מקומית לתכנון ובניה-גליל מזרחי

(
ע"י ב"כ עוה"ד רני גורלי)
46.עזבון המנוח מועין סלים ז"ל

(ע"י ב"כ עוה"ד האני חורי)



החלטה

1.
לפני תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 15412 מאדמות הכפר עילבון
(להלן: "החלקה").

2.
התובעים, אב ובנו, הינם הבעלים של 802/9867 מהחלקה.

3.
הנתבעים 1-7, 46 (להלן: "הנתבעים") הם הבעלים הרשום של 4490/207207 חלקים מהזכויות בחלקה; הנתבעים 8-44 הם הבעלים במשותף של הזכויות בחלקה; הנתבעת 45 הינה הועדה המקומית לתכנון ובניה – גליל מזרחי (להלן: "הועדה").

4.
לטענת התובעים, בשנת 1975 רכש התובע 1 מלוטפי זרייק, שהיה מבעלי החלקה, והינו אחיו של מוניר זרייק, מורישם של הנתבעים 1-7, שטח של 500 מ"ר מהזכויות בחלקה, המהווים 3000/59202 חלקים מהחלקה. העיסקה נרשמה ביום 13.11.86 בטאבו.

התובע 1 בנה דירת מגורים בהתאם לזכויותיו לעיל במקרקעין.

5.
בשנת 1989 נערכה ונחתמה תוכנית חלוקה בין כלל השותפים בחלקה, לפיה יועד לתובע 1 מגרש 22/8 הגובל במגרש 22/10, שהינו מגרשם של הנתבעים.
ביום 27.6.89 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה – הנתבעת 45 -
את התוכנית.

6.
ביום 16.11.91 רכש התובע 1 שטח נוסף של 302 מ"ר המהווים 1812/59202 חלקים מהזכויות בחלקה, מאחיו של מוניר זרייק –מועיין, לוטפי ובאסמה. הרכישה נרשמה בטאבו ביום 26.12.93. בהסכם המכר צוין ע"י המוכרים כי השטח הנמכר, נמצא בסמוך לדירת התובע 1. כמו כן צורף כחלק בלתי נפרד מהסכם המכר תשריט שנערך על ידי המודד מר נביל חוראני (נספח ו' לתצהיר התובעים, ת/1) בו פוצל מגרש 22/10 של הנתבעים בני משפחת זרייק למגרש 22/10/1 שנותר בבעלות משפחת זרייק בשטח 1,634 מ"ר ברוטו או 1,611 מ"ר נטו ולמגרש 22/10/2 בשטח של 302 מ"ר ברוטו או 279 מ"ר נטו שצורף למגרש 22/8 בבעלותו של התובע. על גבי שטח המגרש 22/10/2 שבתשריט נרשם בעברית "צורף למגרש 22/8" ובערבית "השטח הנמכר".

7.
לאחר הרכישה, נערך עדכון לתשריט החלוקה, ולפיו צוין השטח הנמכר כתת חלקה 22/10/2, והוא נגרע ממגרשם של הנתבעים. ואולם בשל הרחבות בדרך העוברת בחלקה והמסומנת כתת חלקה 22/11 הפך השטר הנמכר לשטח בגודל של 279 מ' נטו (להלן "שטח המריבה").

8.
ביום
26.10.95 העביר התובע 1 לבנו נור את קומת הקרקע בדירת המגורים בשטח של 176 מ', המהווה 176/9867 חלקים מהחלקה והעברה נרשמה בטאבו ביום 30.4.97.

9.
לטענת התובעים, בעקבות הרכישה, הפכו הנתבעים לבעלים של 1,634 מ"ר בלבד, זאת חרף טענתם
בבקשה להיתר בניה שהגישו לועדה בתיק 22/07, כי הם הבעלים של 1,750 מ"ר, ובעקבות זאת אישרה להם הועדה 16 מקומות חניה ברצועת הקרקע שהינה חלק מתת חלקה 20/10/2, השייכת לתובע מס' 1. התובעים הגישו התנגדות לועדה, שנדחתה בנימוק שאין הועדה נדרשת
לזכויות הקנייניות של הצדדים. ערר שהגישו על ההחלטה נדחה אף הוא מאותו נימוק, ואולם ועדת הערר המחוזית הורתה לועדה לבדוק את נושא עמידת החניות בהנחיות משרד התחבורה.

10.
זאת ועוד, כל השותפים בחלקה מלבד הנתבעים, מסכימים לתוכנית חלוקה
המשקפת את הרכישה של המקרקעין ע"י התובע 1 בשנת 1991, ואף חתמו על תשריט החלוקה. משכך, מבוקש כי ינתן פס"ד המורה על פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם להצעת החלוקה של התובעים, ולהורות על בטלות ההיתר שניתן לנתבעים ע"י הועדה בעניין החניות.

11.
הנתבעים 1-7 (להלן: "הנתבעים") טוענים כי התובעים מנסים להשתלט על שטחים שאינם שלהם. לטענתם, כל אחד מהם הינו הבעלים הרשום של 4490/207207 חלקים מחלקה 22. בנוסף, הנתבעת מס' 1 היא הבעלים הרשום של 599/29601 חלקים נוספים בחלקה, ועזבון מועין זרייק, שנמחק מהתביעה, הינו הבעלים הרשום של 3000/59202 חלקים בחלקה. ובסה"כ הם הבעלים הרשומים של 2,196 מ"ר ברוטו בחלקה.

12.
לטענת הנתבעים, תוכנית החלוקה המאושרת והמוסכמת היחידה הינה משנת 1989, ולפיה התובעים הינם הבעלים הרשומים של 802 מ"ר ברוטו בחלקה, ולא נטו כטענתם.

13.
הנתבעים טענו להעדר סמכות עניינית של בימ"ש זה בעניין ביטול ההיתר ביחס לחניות. בנוסף, טענו כי
כבר ביצעו את בניית החניות בהתאם להיתר הבניה שנמסר להם כדין בשנת 2008.


14.
בישיבה שהתקיימה ביום 21.11.11 הוסכם
שיש להתקדם בתיק על ידי פירוק השיתוף בדרך של חלוקת המקרקעין, בהתאם לחוו"ד שמאי, וביום 5.12.11 מונה מומחה מטעם בית המשפט המודד סוהיל זידאן (להלן: "המומחה").
15.
ביום
6.10.15 ניתנה חוות דעתו של המומחה. במסגרת חוות הדעת צוין ש"שטח המריבה" (תת חלקה 19
- מגרש 22/10/2 הנ"ל) מוחזק בפועל ע"י התובעים, והוא מתוחם ע"י
אבן צד ומכוסה באספלט , כאשר לגבי פירוק השיתוף בחלקה ציין המומחה כי מדובר בסוגיה משפטית אשר בית משפט אמור לפסוק לגביה וכי הוא יבצע את החלוקה לפי הנחיות בית המשפט (ס' 8 ב לחוו"ד).

16.
המומחה הלך לעולמו ביום
4.1.16, בטרם הספיק להיחקר על חוו"ד.
מסכת הראיות
17.
מטעם התובעים הוגש תצהירם שלהם; תצהירו של נביל חוראני, מודד מוסמך, שביצע בשנת 1991 עבור לוטפי זרייק
מדידה בחלקה 22 גוש 15412 לצורך מכירת חלק מאדמותיו בשטח של כ-302 מ"ר לתובע ; תצהירו של פהמי סלייח, שסייע בניסוח הסכם רכישת המקרקעין בשנת 1991, ונכח במעמד החתימה על הסכם המכר; ותצהירו של וחיד קישק, קבלן עבודות עפר, שנשכר בשנת 2006 ע"י התובע 1 לבצע עבודות בשטח המריבה לצורך הכשרתו כמגרש חניה.


מטעם הנתבעים הוגשו תצהירו של קייס מוניר זרייק בשמו ובשם אימו אחיו ואחיותיו, הנתבעים 1-7 ועיזבון דודו, הנתבע מס' 46; ותצהירו של סלים עילבוני, שטיפל בבקשות להיתרי בניה עבור התובעים והנתבעים ושותפים אחרים בחלקה.


המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

18.
בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.4.17, מצאתי להורות לצדדים כי יסכמו טענותיהם בכתב לעניין זיקת שטח המריבה , כל צד לפי שיטתו.

סיכומי התובעים

19.
התובעים שבו על טענותיהם שהועלו בכתב התביעה. בנוסף טענו, כי הנתבעת 1 חתמה בשם כל משפחת זרייק, על
תשריט חלוקה, במסגרתו סומן השטח של נתבעים
1-8 ו-46
כתת חלקה 22/10
בשטח כולל של 1,913 מ"ר. הסכם החלוקה קיבל את אישור הועדה ביום
27.6.89.

20.
במהלך 1991 רכש התובע 1 ממועין סלים זרייק, באסמה זרייק
ולוטפי זרייק 302 מ"ר ברוטו במגרש 22/10, כאשר הוא היה מודע לכך שיקבל אך
279 מ"ר נטו בשל הפקעה לטובת דרכים שבוצעה. זכויותיו בגין רכישה זו , המהווה את שטח המריבה, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 26.12.93 כשטח ברוטו.
21.
השוואה בין תשריט החלוקה משנת 1989 לתשריט שצורף להסכם המכר משנת 1991, מעלה כי השטח שנמכר לתובע 1 נגרע רק ממגרש 22/10, מגרש משפ' זרייק וכך גם קבע המודד שמונה ע"י ביהמ"ש בחוו"ד, לפיה "התובעים 1,2 קיבלו את שטח הרכישה 302 מ"ר בתת חלקה 22/10 שהיתה מיועדת לפי תכנית החלוקה הישנה...לנתבעים 1-7". ממועד הרכישה, היה שטח המריבה בשליטתו המלאה של התובע 1, שאף עקר את העצים שהיו נטועים בו והכשיר חניון במקומו, כעולה אף מחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש: "שטח המריבה תת חלקה [19] מוחזק היום בפועל על ידי התובעים 1, 2 והוא מותחם על ידי אבן צד ומכוסה באספלט".
22.
בשנת 2000 ביצעו הנתבעים
עבודות עפר במגרשם 22/8 , ויצרו הפרשי גובה משמעותיים בין מגרשם לבין שטח המריבה שבבעלות התובעים, דבר המעיד כי הנתבעים לא ראו בשטח זה חלק משטחם.

23.
הנתבעים העלו לראשונה בשנת 2007 את הטענה כי השטח שבמחלוקת הינו שלהם, במסגרת
בקשה שהגישו לקבלת היתר לבניית חניות בו.



24.
לסיום טענו התובעים, כי
המצהיר היחיד מטעם הנתבעים
הינו הנתבע 6, שהיה בן 11 במועד בו נרכש השטח שבמחלוקת מדודיו, בעוד
אימו, הנתבעת 1, שטיפלה באותו מועד במקרקעין של המשפחה, כלל לא הגישה תצהיר ולא הובאה לעדות. משכך, מבוקש לקבוע כי שטח המחלוקת , מגרש 22/10/2 הינו בבעלותם של התובעים.

סיכומי הנתבעים
25.
לטענת הנתבעים, שטח המריבה משמש מאז ומתמיד כמגרש חניה עבור התובעים והשוכרים מטעמם, לרבות לקוחות מזדמנים, בין היתר של הנתבעים. מכאן שנשמט הבסיס מטענתם לפיה יש להם חזקה יחודית וזכויות קנייניות במקרקעין, הרשומות על שם הנתבעים.

26.
הנתבעים טענו לחוסר סמכות עניינית של ביהמ"ש לתת את הסעד המבוקש בסיכומי התובעים, הכרזה על בעלותם בשטח שבמחלוקת, החורג מהסעד המבוקש בכתב התביעה, פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם להצעת החלוקה שהציגו, ושאותה זנחו התובעים בתצהיריהם ובראיותיהם.

27.
לטענת הנתבעים, בשנת 1975 היו רשומים על שם התובע 1 בטאבו
500 מ"ר מהחלקה, ולאחר המכר בשנת 1991 רשומים על שמו 802 מ"ר מהחלקה , המהווים 8% מכלל הזכויות בחלקה. חרף זאת, בהצעת פירוק השיתוף מטעם התובעים,
הם מבקשים להותיר לנתבעים 1-7 ולנתבע 46, שטח של 1,600 מ"ר בחלקה בעוד שלפי המרשם והזכויות הרשומות שלהם בטאבו, שטחם הינו 2,196 מ"ר.

27.
לטענתם, וידאד זרייק על שמה רשומה חלקה 22/10 בתשריט החלוקה כנציגת משפחת זרייק
לא מכרה לתובעים דבר ואף התנגדה למכר שבוצע.

28.
לאור האמור, מתבקש ביהמ"ש לדחות את התביעה; לחילופין מבוקש כי ביהמ"ש ימנה
מודד מטעמו, שיכין תשריט חלוקה המשקף את זכויות הבעלים השותפים בחלקה, בהתאם לרישומי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.


תשובת התובעים
29.
המדובר בתביעה לפירוק שיתוף המצויה בסמכותו של בימ"ש זה.

30.
אין חולק כי עד שנת 1991 היה התובע 1
רשום כבעלים של 3000/59202 חלקים מהחלקה, המהווים כ-500 מ"ר. בשנת 1991, רכש התובע 1 ממועין סלים זרייק, באסמה זרייק ולוטפי זרייק , שאדמותיהם נכללו במגרש 22/10 על פי הסכם חלוקה משנת 1989, 302 מ"ר ברוטו או 279 מ"ר נטו. זכויותיו בגין רכישת המקרקעין הללו נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 26.12.93.

31.
להסכם המכר בין הצדדים צורף תשריט לפיו פוצל מגרש 22/10 בשטח כולל של 1,913 מ"ר, למגרש 22/10/1 שנותר בבעלות משפ' זרייק, בשטח של 1,634 מ"ר ברוטו או 1,611 מ"ר נטו; ולמגרש 22/10/2 בשטח של 302 מ"ר ברוטו או
279 מ"ר נטו ואשר צורף במסגרת הסכם המכר למגרש 22/8 שבבעלות התובע 1, כפי שאף קבע המודד מטעם ביהמ"ש בחוו"ד
"לפי נסםח "ב" התובעים 1,2 קיבלו את שטח הרכישה 302 מ"ר בתת חלקה 22/10 שהיתה מיועדת לפי תכנית החלוקה הישנה נספח "א" לנתבעים 1-7".

32.
בין הצדדים נכרת הסכם מחייב שדווח לרשויות המס ונרשם בפנקסי המקרקעין, כאשר תמורת רכישת הזכויות שילם התובע 1 תמורה מלאה. ככל שחסר לנתבעים שטח, פנויה להם הדרך לקבל את תמורתו במסגרת תשלומי איזון מבעלים אחרים המחזיקים בשטח עודף מהשטח הרשום במרשם המקרקעין, במסגרת הליך פירוק השיתוף, ולא מהתובעים שהשטח המוחזק על ידם משקף את השטח הרשום על שמם בפנקסי המקרקעין. בנוסף, מפנים התובעים לכך שלפי תשריט החלוקה משנת 1989, עליו חתומה הנתבעת 1
יש למשפ' זרייק 1,913 מ"ר ולא 2,196 מ"ר כטענתם כעת.

דיון והכרעה
33.
לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו בפני
י, עיינתי במסמכים שהוצגו ובמפות הגעתי למסקנה כי הדין עם התובעים.

34.
נקודת המוצא הינה, שהצדדים מסכימים לזכויות הרשומות במרשם המקרקעין. עפ"י זכויות אלו לנתבעים בעלות על שטח של 2,196
מ"ר מחלקה 22 ולתובעים בעלות על שטח של 802 מ"ר מהחלקה.

35.
לצד זאת, קיים הסכם חלוקה (נ/1) מיום 27.6.89 עליו חתומה בין היתר הנתבעת 1 וידאד זרייק כנציגת משפחת זרייק לפיו החלקה שהוקנתה לה הינה חלקה 22/10 בשטח של 1,913 ₪ בלבד.

36.
במקביל, על פי הסכם מכר משנת 1991 רכש התובע 1 ממועין, בסמה ולוטפי זרייק שלהם זכויות רשומות בחלקה 22/10, 302 מ"ר (ברוטו) מזכויותיהם במגרש כאשר להסכם המכר צורף כחלק בלתי נפרד ממנו תשריט ובו מסומן קטע הקרקע הנרכש בצבע כהה, המסופח למגרשו של התובע 1 מתוך מגרש 22 ועל הקטע המסומן נרשם למען הסר ספק כי זהו החלק הנרכש וכי הוא יצורף למגרש 22/8, מגרשו של התובע 1. הסכם זה נרשם בלשכת רישום המקרקעין בשטר 019954/1993/0001 בתאריך 26/12/1993.

37.
על עובדות בסיסיות אלו למעשה אין כל מחלוקת ממשית בין הצדדים. הבעייתיות מתעוררת לאור הפער בין זכויותיהם הרשומות במרשם המקרקעין של הנתבעים לבין המצב בפועל בו קטן השטח בשליטתם משמעותית מזכויותיהם על פי מרשם המקרקעין, בשל
הסכם החלוקה הרשום ובשל מכירת אותם 302 מ"ר לנתבע באופן בו קטן חלקם כדי
1,634 מ"ר ברוטו.

הסכם החלוקה והסכם המכר
38.
הנתבעים אינם יכולים לתקוף את הסכם החלוקה ואת הסכם המכר.

39.
הסכם החלוקה הרשום (נ/1), עליו חתמה הנתבעת 1
וידאד זרייק (להלן "וידאד") שייצגה את בני משפחת זרייק האחרים
במסגרתו הסכימה לקבל חלקה בשטח הקטן מחלקה על פי מרשם המקרקעין, אינו שנוי במחלוקת. גם בנה הנתבע 6 קייס זרייק (להלן "קייס") אישר את המשמעות הנ"ל של הסכם החלוקה (עמוד 70 שורות 11 – 13).

40.
לגבי הסכם המכר, ציין העד מר נביל חוראני שנשכר על ידי לוטפי זרייק, אחד מן המוכרים על מנת שיכין את המפה בה סומן השטח הנמכר, בסעיף 3 לתצהירו כי "מפת המדידה וסימון החלק הנמכר במסגרתה היווה את אחד התנאים המקדמיים לחתימה של מר אבו זהיא" (התובע 1). כמו כן צירף לתצהירו את מפת המדידה ת/1 וציין כי וידאד
זרייק
היתה מודעת לחלוטין להסכם (עמוד 33 שורות 27
- 28). אמנם, נאמר בשפה רפה על ידי העד, כי וידאד "לא היתה מרוצה" מן ההסכם (עמוד 33 שורות 27 – 28; עמוד
34 שורות 5 – 6). אולם בפועל, לא התנגדה לו ולא פעלה בדרכים משפטיות לסכלו. עדות זו אף נתמכת
בעדותו של התובע 1 שתיאר את מעורבותה של וידאד בהליכי המכר והיותה עדה לתהליך המדידה של השטח (עמוד 38 שורות 10 – 14):
"
שאלתי מה עם הבנים של אח של לוטפי, מוניר, הנתבעים 2-7
והוא אמר שהם לא מעוניינים לקנות. ביקשתי מלוטפי שיתן לי 24 שעות לתת לו תשובה. לקחתי את עצמי וירדתי לוידאד ושאלתי אותה לגבי הרכישה שהוצעה לי של ה-300 מטר, היא אמרה לי שלוטפי היה אצלה וביקש ממנה לקנות והיא אמרה לו שאין להם אפשרות. שאלתי אותה והיא נתנה לי את אותה תשובה ואמרה לי "שיהיה לך לבריאות" חזרתי ללוטפי ואמרתי לו שאני מוכן לקנות. לוטפי הזמין את המודד ווידאד הייתה נוכחת בזמן המדידה".

41.
גם העד מר סלייח, שהגיש תצהיר מטעם התובעים כמי שנשכר על ידי התובע 1 לסייע לו בניסוח ההסכם
ורישומו בלשכת רישום המקרקעין אישר בסעיף 2 לתצהירו את אותה מפה ת/1 בה סומן השטח הנמכר. אמנם, אותו עד כאשר הוצגה בפני
המפה בחקירתו הנגדית
לא היה בטוח כי מדובר באותה מפה אולם מנגד אישר את הרישום על גבי המפה "החלק הנמכר" ככתב ידו של לוטפי (עמוד 51 שורות 7 – 8). על כן, אני מקבל את עדותו של נביל חוראני שהעיד בתצהירו כי המפה שצירף ת/1 היא זו שצורפה להסכם המכר ואין בליבי כל ספק ביחס לכך.
העד סלייח תיאר עוד
כי לוטפי זרייק
היה "עמוד התווך" בעיסקה
הוא זה שניהל את המגעים מול התובע 1 בשם אחיו מועין ובסמה.

42.
התובע 1 העיד כי שילם את מלוא תמורת המכר עבור רכישת שטח המריבה, כאשר לקח לו לא מעט זמן לשלם את מלוא התמורה, אותה השלים כעבור שנה (עמוד 38 שורות 28 – 32; עמוד 39 שורות 1 – 19). גם העד סלייח אישר כי התמורה שולמה וכי הוא שאל את הצדדים אודות כך והם אישרו זאת בפני
ו (עמוד 50 שורות 8 – 15).

43.
על כן, הסכם המכר נרשם כדין והמפה המצורפת מתארת את השטח המדוייק שייגרע משטחם של משפחת זרייק ויעבור לבעלותו של התובע. הוכח בפני
י כי גברת וידאד זרייק, היתה מודעת לחלוטין להסכם ולמפה וגם אם לא היתה מרוצה מן העסקה מעולם לא עשתה דבר כדי לסכלה או להתנגד לה. עוד יש לציין כי וידאד לה מעמד מפתח בתביעה, לא הגישה תצהיר ולא העידה. הנימוק שהשמיע בנה מר קייס זרייק לפיו היא לא דוברת עברית ולא יודעת קרוא וכתוב (עמוד 62 שורות 5 – 6), היה רחוק מלשכנע שכן היות העד מחוסר השכלה אינה מונעת ממנו למסור גרסתו.

44.
המחלוקת היא אם כן כיצד יש לבצע את פירוק השיתוף, האם מכח העקרון של עליונות המרשם יש לבצע פירוק שיתוף "שיוויוני", כדרישת הנתבעים שבו נלקחים בחשבון שטחיהם על פי מרשם המקרקעין; או, לבצע פירוק שיתוף שלוקח בחשבון את מרשם המקרקעין בכפוף להסכם החלוקה עליו חתומה גברת וידאד והסכם המכר של מקרקעין מוגדרים וידועים מן המקרקעין שהיו בבעלותה.

45.
לצורך הכרעה במחלוקת זו יש לדון במצב העובדתי בשטח בפועל והיתרי הבניה שהוצאו במהלך השנים בחלקות נשוא התביעה שגם מהן ניתן ללמוד על החזקה בשטח ועל זכויותיהם של הצדדים.

החזקה בפועל בשטח המריבה
46.
על פי תצהירו של התובע 1, בסמוך לאחר רכישת שטח המריבה
על ידו הציב גדר רשת בין
החלקה שרכש לחלקתם של הנתבעים והפך את שטח המריבה לגינה בה נטע עצים וצמחיה אחרת (סעיף 18 לתצהיר), כאשר בשנת 2000 סלל את חלקו המערבי של השטח באספלט (סעיף 19 לתצהיר).
כמו כן ציין כי כ – 8 -9 שנים ממועד חתימת תצהירו (בשנת 2011) קרי בשנים 2002 – 2003 ביצעו הנתבעים עבודות עפר בשטחם והורידו את המפלס של הקרקע בשטחם כך שבפועל יצרו הפרדה בין מפלס מגרש המריבה המוגבה ומפלס מגרש התובעים למפלס המגרש שבחזקת הנתבעים (סעיף 20 לתצהיר).
עוד ציין כי בשנת 2006 התבקש על ידי הנהלת קופ"ח לה השכיר חלק מן המבנה שבבעלותו להכשיר חניות ללקוחות הקופה. לשם כך עקר את כל העצים והצמחיה והפכם לחניה ללקוחות (סעיף 21 לתצהיר). לאחר ביצוע עבודות אלו והפרשי הגובה בין מגרש המריבה למגרש הנתבעים הציב גדר עץ החוצצת בין שני המגרשים, וניצבת שם עד היום (סעיף 22 לתצהיר).
במהלך כל השנים הללו לא השמיעו הנתבעים כל טענה ביחס לפעולות שנקט בשטח המריבה.

47.
גרסה זהה מופיעה גם בתצהירו של בנו, התובע מס' 2. התובע הנ"ל צירף את התמונה נ/3 להדגמת המצב הנוכחי בשטח המריבה ובה נראית חלקת שטח המריבה ממוקמת במפלס הגבוה בעשרות סנטימטרים ממגרשם של הנתבעים כאשר גדר עץ ארעית חוצצת בין שני המגרשים.

48.
התובע 1 נחקר בנושא החזקה במגרש ודבריו לא נסתרו. הוא עומת עם העובדה שגם לקוחותיהם של הנתבעים להם יש בתי עסק במבנה שבבעלותם מחנים רכביהם במגרש החניה והשיב כי: "מעולם לא חשבתי לשאול את האנשים שחונים לאן הם באו וגם לא אשאל" (עמוד 42 שורות 3 – 4). דבריו אלו נתמכו על ידי דבריו של הנתבע 6 קייס זרייק אשר העיד כי: "ככה זה בכפר, זה בושה להגיד למישהו לא לחנות" (עמוד 67 שורה 32). על כן מדובר לכל היותר בנורמה מקומית מקובלת שאין לה דבר עם החזקה במגרש.

49.
גרסתם של התובעים אומתה על ידי העד עילאבוני שאישר גם הוא את טענתם של התובעים
בנוגע להקמת גדר שחצצה לאורך שנים בין שטח המריבה למגרשם של הנתבעים כאשר אישר כי "יכול להיות" שעל פי התשריט שצורף להיתר נ/8 משנת 2007 מסומנת גדר על גבול שטח המריבה ומגרש הנתבעים (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 5.4.17 שורות 25 – 25). כמו כן גם העד פהמי סלייח
אישר כי גדר חצצה בין שטח המריבה לשטחם של הנתבעים עוד בתקופה המוקדמת בה טרם נסללו החניות בשטח המריבה על ידי הנתבע 1(עמוד 53 לפרוטוקול מיום 6.2.17 שורות 25 – 29).

50.
שאר עדותו של התובע 1 נתמכה למעשה על ידי עדותו של מר קייס זרייק. מר קייס אישר את הנמכת השטח בבעלותם עד גבול שטח המריבה וטען כי הנמכת השטח היתה על מנת לבנות (עמוד 65 שורה 19). טענת העד כי "מבחינה כספית" אי אפשר היה להנמיך את שטח המריבה (עמוד 65 שורה 19 – 20), היתה רחוקה מלשכנע. זאת, כאשר ליישור חלק הארי של השטח בדיוק עד לגבולות שטח המריבה,
דווקא נמצא במפתיע מספיק כסף. התרשמתי כי הנתבעים נמנעו מלהנמיך את מפלס שטח המריבה משום שמעולם לא ראו אותו כחלק משטחם. כמו כן אימת מר קייס את עדותו של התובע 1 כי הוא ומשפחתו
מעולם לא פנו לתובעים ודרשו מהם שיתפנו מן השטח כי שטח המריבה שייך לנתבעים (עמוד 65 שורה 32; עמוד 66 שורה 3 ).
על כן, לא זו בלבד שההסכם
מכוחו הועברו כ - 300 מ"ר (ברוטו) משטחם של הנתבעים לשטחם של התובעים, הוכח בפני
י, אלא אף הוכח כי הצדדים פעלו בפועל על פי אותו הסכם ושטח המריבה שימש לאורך שנים את התובעים ללא שלנתבעים תהא דריסת רגל בו.

מרשם המקרקעין מול הסכם החלוקה והיתרי הבניה
51.
נראה כי גם ללא המצב בפועל, פעלו הצדדים לאורך שנים מתוך ראיית מציאות לפיה זכויותיהם של הנתבעים הינן קטנות משמעותית מן האמור במרשם המקרקעין.

52.
ראשית יש לציין את העובדה שגברת וידאד זרייק בחותמה על הסכם החלוקה הסכימה לוותר על חלק מזכויותיה הרשומות עד כדי רישום של 1,913 מ"ר (ברוטו) בלבד במקום 2,196 מ"ר אשר רשומים על שמה במרשם המקרקעין, קרי ביודעין הסכימה לוותר במסגרת היתר החלוקה הרשום על 300 מ"ר. הסיבות לכך לא הוכחו. ייתכן כי השטח המוקצה לה היה אטרקטיבי משום סמיכותו לשני כבישים מרכזיים ולכן הסכימה לשטח הקטן מזכויותיה במרשם המקרקעין, אולם לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר שכן הצדדים בחרו שלא להביא ראיות לעניין זה.

53.
יתרה מזאת, בתשריטים
שהוצגו בפני
י ושצורפו לבקשות היתרי הבניה שהגישו בני משפחת זרייק במשך השנים נראה כי משטח של 1,913 מ"ר הוגשו הבקשות להיתר על בסיס שטח של 1,750 מ"ר נטו בלבד. כך, בתוכנית נ/8 משנת 2007, נ/7 משנת 2001. כך אף בעדותו של העד עילאבוני שציין שבקשות ההיתרים של בני משפחת זרייק הוגשו תמיד על בסיס שטח של 1,750 מ"ר (עמוד 55 שורות 31 – 32). העד ציין כי השטח נטו קטן לאור ההפקעות שבוצעו משטחה של וידאד שגבל בשני כבישים ממערב ומדרום
שצמצמו את גודל השטח נטו (עמוד 54 שורות 12 – 15).
ןאילו בתשריט שצורף להיתר ת/2 משנת 2013 כבר קטן השטח כדי 1,450 מ"ר לאחר שהופחת ממגרש משפחת זרייק שטח המריבה. העד עילאבוני ציין כי: "בתוכנית הזו ניסינו להגיע לפשרה בגלל התביעה בבית המשפט שאבו זהיא
תובעים 300 מטר אז ניסיתי להגיע לפשרה עם הועדה. שאם אני מוציא את שטח המריבה מחוץ לתוכנית שלי ולא משתמש בו כחניה אז אקבל אישור" (עמוד 55 שורות 27 – 29).

54.
עוד יש לציין בעניין זה כי העד סלים עילאבוני שהגיש לאורך השנים את בקשות ההיתרים של הנתבעים משפחת זרייק, ציין בחקירתו הנגדית כי עד לשנת 2007 סומן שטח המריבה בתשריטים שהוגשו לועדה המקומית לתכנון ובניה (עמוד 51 שורות 28 – 29), וזאת למרות שלאור הסכם החלוקה (שקבע כי שטחה של ודאד משתרע גם על שטח המריבה) מכוחו הוצאו ההיתרים, כלל לא היה צורך לכאורה לסמנו ולצבעו באופן שונה. עובדה זו מלמדת על כך שהנתבעים, חרף טענתם בכתב ההגנה ולאורך ניהול ההליך, כלל לא היו בטוחים כי המדובר בשטח שהינו בבעלותם.

55.
איני מייחס משמעות רבה לעובדה שהיתרי בניה שהגישו התובעים לוועדה כללו רק את שטחם המקורי בגודל 500 מ"ר ללא תוספת
שטח המריבה בן 300 המטר. זאת מאחר וכל עוד הסכם החלוקה משנת 1989 לא שונה בוועדה, את הבקשות להיתרים יש להגיש לאורו והדברים ברורים. התובע מס' 1 ציין שהמניעה לציון שטח המריבה בבקשות ההיתרים נעוץ בוועדה בלבד (עמוד 44 שורות 1 – 4). גם העד עילאבוני אישר עובדה זו לפיה בכל היתר, ככל שלא ניתן לשנות את תכנית החלוקה יש להתבסס על תכנית החלוקה המצויה בועדה (עמוד 54 שורות 22 – 23, 30- 32). בנסיבות אלו וודאי שאין לראות באילוץ שנוצר למשפחת התובעים, שבחרו שלא להמתין לשינוי תוכנית החלוקה ואישור בניה על בסיס שטח של 800 מ"ר שטרם אושר בהליך משפטי, ונאלצו להגיש בקשה להיתר על פי תוכנית החלוקה המאושרת, משום ראיה כלשהי להכרה בזכותם של הנתבעים בשטח.

סיכום הפן העובדתי
56.
לאחר שמיעת הראיות התברר כי חלקה הרשום של משפחת הנתבעים ברשויות המקרקעין אשר הינו נכון ליום זה 2,196 מ"ר,
אינו משקף כלל את המצב בשטח.

57.
הנתבעים ערכו לאורך השנים הסכמים המצמצמים את שטחם בצורה משמעותית. ראשית, היה זה הסכם החלוקה משנת 1989 שצמצם את השטח ל – 1,913 מ"ר בלבד. ובנוסף היה זה הסכם המכר משנת 1991 שצמצם את השטח ב – 300 מ"ר (ברוטו) נוספים.
הנתבעים, בהסכמתם לתכנית החלוקה שצמצמה את המגרש בהחזקתם; ובהצהרתם לרשויות המס על מכירת שטח באופן שאינו תואם את זכויותיהם במרשם המקרקעין, מוחזקים כמי שקיבלו תמורה מלאה והוגנת עבור השטח שהעבירו לגורמים חיצוניים.

58.
הוכח בפני
י כי בענייננו, לאחר רכישת שטח המריבה על ידו כחלק מסויים ומובחן המובטח אף בתשריט, משטחם של הנתבעים, נהג התובע 1 מנהג בעלים בשטח. תחילה נטע בו עצים וגידר אותו תוך ניתוקו הפיזי מחלקת הנתבעים. בהמשך, משיקולים כלכליים הכשיר בשטח המריבה חניה לשירות לקוחות של העסקים ששכרו שטחים במתחם ביתו הבנוי בחלקתו. אמנם, אף לקוחות של העסקים שפעלו בחלקתם של הנתבעים השתמשו בחניה זו מידי פעם אולם אין הדבר מלמד על זכות כלשהי של הנתבעים בחניה שכן מדובר בנוהג רווח בכפר. אף הנתבעים, מצידם, נהגו כמי ששטח המריבה אינו חלק משטחם. הם מעולם לא פנו לנתבעים וטענו כי המדובר בשטח השייך להם אלא להיפך, מיוזמתם פעלו על מנת לנתק את שטח המריבה באופן פיזי מחלקתם באופן של שינוי מפלסי הקרקע בין חלקתם לשטח המריבה שסופח לשטחם של התובעים. כחלק ממסכת זאת ולמרות שלכאורה על פי תוכנית החלוקה חלקתם בשטח 1,913 מ"ר לא קטנה, הגישו הנתבעים היתרי בניה לאורך השנים על בסיס שטח של 1,750 מ"ר בלבד ובכל היתרי הבניה סומנה בדרכים שונות חלקת המריבה. הצדדים נהגו על פי מערכת יחסים זו קרוב לשני עשורים עד שהגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה בחלק המצוי בשטח המריבה.

הפן המשפטי
59.
כאמור, הנתבעים טוענים כי חרף המצב העובדתי הנתון שפורט לעיל יש לבצע את פירוק השיתוף בקרקע תוך היצמדות לזכויותיהם הרשומות במרשם המקרקעין. התובעים טוענים, לעומת זאת, כי מלבד העובדה ששטח המריבה נרכש בתמורה מלאה וההסכם נרשם בלשכת רישום המקרקעין באופן שאינו תואם את שטחם הרשום של הנתבעים, יש להתחשב במצב בשטח על פיו שטח המריבה מצוי באופן מוצהר בחזקתם המלאה של התובעים קרוב לעשרים שנה.
60.
אכן, הכלל מורנו כי פירוק שיתוף יהא על פי זכויות הצדדים הרשומות במרשם המקרקעין (רע"א 101/86
‎
מוסא קדמאני
‎

‎
נ' וסילה סלים אבו-אלחאג'ואח', פ''ד מ(1) 613)
.
עם זאת, כלל זה הועם במהלך השנים ובהדרגה פינה דרכו, במקרים המתאימים, לפירוק שיתוף על פי זכויות הצדדים כפי שהוסדרו בפועל בחלקה המשותפת והסכמים או עסקאות שנעשו בין הצדדים שאינם מתיישבים עם הזכויות המופיעות במרשם. עקב כך, הורו בתי המשפט המחוזיים ובעקבותיהם בתי משפט השלום, במקרים מסויימים על פירוק שיתוף שאינו תואם את זכויות הצדדים במרשם המקרקעין.
תחילתו של סחף זה בע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא פ"ד נ(1) 185 בו קבע בית המשפט העליון, מפי הנשיא ברק, כי ביצוע חלקי של עסקה במקרקעין, הגם שאינו ממלא את דרישת הכתב, יכול להתגבר על דרישה זו, מכוח עיקרון תום הלב:
"אכן, כאשר החוזה בוצע בחלקו, תוך הסתמכות אחד הצדדים עליו, יהא זה גם בניגוד לעקרון תום הלב אם הצד השני, אשר קיבל את התמורה הנגדית (כולה או חלקה), יוכל להשתחרר מחובתו."
עוד ראה
ע"א 8234/09
לילי שם טוב נ' כדורי פרץ


(פורסם בנבו ) שם מצא בית המשפט כי ניתן להתגבר על דרישת הכתב
מכח "זעקת ההגינות" לאור עקרון
תום הלב.

61.
כלל זה יושם גם בענייני מקרקעין הנוגעים לפירוק שיתוף כאשר פסק הדין הבולט בנושא הינו
בר"ע (מחוזי תל אביב-יפו) 3029/05 מחמוד עבדול קאדר אחמד חאג' יחיא נ' נעמאן עבדול קאדר אחמד חאג' יחיא (פורסם בנבו).
שם נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר קבע פירוק שיתוף בניגוד לזכויות הצדדים על פי מרשם המקרקעין והתגבר על היעדר הסכם חלוקה כתוב בין הצדדים על ידי שימוש בעקרון תום הלב הנ"ל, התנהגות הצדדים לאורך זמן המלמדת על ההסכמה לחלוקת המקרקעין
והסתמכות הצדדים על הסכמה זו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהוגש תוך שציין:
"בית המשפט לענייני משפחה קבע, כאמור, כי בנסיבות העניין ניתן להתגבר על דרישת הצורה, וזאת נוכח שורה של ראיות חיצוניות בהן מצא ליתן אמון, המצביעות על כוונת הצדדים ועל גמירות דעתם לחלק ביניהם את המקרקעין בניגוד לנתוני הרישום בלשכת רישום המקרקעין, ועל-פי הפרקטיקה אשר נקבע כממצא עובדתי כי נהגה ביניהם, בהסכמה, במשך שנים ארוכות. הגם שהדבר לא נאמר ברחל בתך הקטנה, נראה כי ביסוד החלטתו של בית המשפט עמדה התפיסה, הרואה את המערערים כמושתקים מלכפור בהתנהגותם וביתר הראיות המצביעות על הסכמתם לחלוקה שהתנהלה בפועל ביניהם עשרות בשנים. זאת, מכוח עיקרון תום הלב, אשר כפי שציין בית המשפט עומד ביסוד המגמה שלא לראות בדרישת הכתב משום דרישה מקודשת כאשר יתר הנסיבות מלמדות ללא צל של ספק על סיפוק התכלית העומדת ביסוד דרישת הכתב. תמים דעים אני עם השופט המלומד, כי נסיבות המקרה דנן ומכלול חומר הראיות (בו עיינתי אף אני), כפי שפורט על-ידו בהחלטתו, די בהם כדי להתגבר, במקרה זה, על היעדרו של כתב במובן המקובל "
בתי משפט השלום שיישמו עקרון זה במספר מקרים,

כגון תמש (קריות) 19014-06-12



פלוני נ'


אלמוני
בו קבע ביהמ
"
ש

לענייני משפחה כי די

היה

בחלוקת

השימוש

בפועל

מהלך

השנים
,
כדי

להצדיק

סטייה

מהמרשם
,
וכדי

לראות

בחלוקה

בפועל

הסכמה

לפירוק

שיתוף.


מקל

וחומר, מקום

בו

בצד

החלוקה

בפועל

והחזקה

רבת

השנים
,
נחתם

גם

הסכם

חלוקה

בין

מקור

הזכויות

של

שני

הצדדים,

התואם

למצב

ההחזקה

בפועל; תא ( חד) 13558-06-11



שמעון

גואטה

גבעתי

נ' דוד

תפירו
(פורסם בנבו) בו קבע בית המשפט חלוקה שלא בהתאם למרשם המקרקעין במקרה בו הרוכש שרכש זכות במקרקעין ידע כי הוא רוכש שטח שאינו תואם את זכויות המוכר על פי מרשם המקרקעין, ולאור החלוקה בפועל בין הצדדים אשר הנציחה את אותה חלוקה למשך זמן רב; תא (עכו) 2707/05
חליל

אחמד

זבידאת

נ

' זידאן

אחמד

קסום
בו קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי יש לאור השימוש בפועל במהלך השנים בו הנתבע קיבל ועשה שימוש בחלק מקרקעין ששטחו העולה על זכויותיו על פי מרשם המקרקעין ולאור תוכנית חלוקה בין הצדדים הסוטה משמעותית מנסח הרישום יש להעדיף את המצב בפועל המשקף את ההבנות בעל פה בין הצדדים כפי שטען הנתבע. עוד יש לציין את

ע"א (חיפה) 1862/05 עזבון המנוח אברהים בליק נ' עזבון המנוח פריד מח'ול
בו היה קיים הסכם שימוש משותף במקרקעין – שאינו שנוי במחלוקת – ולפיו השימוש שהוקנה לנתבע היה בשטח גדול יותר מזכויותיו במרשם המקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם השימוש והעובדות בשטח מלמדות על הסכמה לפירוק השיתוף באותו היחס, וכי הסכם זה נעשה, תוך שבעלי הזכויות בחלקה היו ערים לרישום זכויותיהם בה - בשיעורים שווים. בית המשפט קבע כי ככול שהוכח שהסכמה כזו קיימת, הרי שאין מקום להתיר למערערים לחזור בהם מאותה הסכמה, רק מן הטעם ש"גילו" בשלב מסוים, כי גודל שטחם של חלקים מן החלקה שבחזקתם קטן משטח החלקה שנותר בידי המשיבים.

62.
על כן המגמה העדכנית היא שימוש בעקרון היסוד של חלוקת המקרקעין על פי זכויות הצדדים במרשם המקרקעין תוך אפשרות לסטות מכלל זה במקרים המתאימים כאשר מוצא בית המשפט כי החלוקה בפועל נוהגת לאורך זמן, הצדדים הסתמכו על חלוקה זו ומכח עקרון תום הלב, וההשתק החוזי לא ניתן לאפשר לצד אשר נהג על פי הסכמה זו לאורך זמן לחזור בו מאותה הסכמה תוך העלאה מהאוב של זכויות הצדדים על פי מרשם המקרקעין כאשר הדבר נוח לו.

63.
לאור ממצאיי בפן העובדתי אני סבור כי המקרה שבפני
י מצדיק ביצוע חלוקה שלא בהתאם למרשם. ראשית, הסכם החלוקה בוצע ללא קשר למרשם, והסכם המכר העביר בתמורה מלאה חלק מסויים ומוגדר במקרקעין לידיו של התובע שאף נרשם בלשכת רישום המקרקעין כדין תוך הצהרה דה פקטו של הצדדים כי נרכש חלק מן המקרקעין שלא בהתאם לזכויות הרשומות; שנית, הצדדים, לאורך כשני עשורים פעלו בהתאם למכר זה והתובע נהג בחלקה הנרכשת מנהג בעלים, ביצע הפרדה באמצעות גדר בין שטחו הכולל את שטח המריבה לבין חלקתם של הנתבעים, נטע ועקר עצים, הכשיר במקום חניה בהתאם לצרכיו הפרטיים ללא כל קשר לנתבעים. הנתבעים, מנגד, אף ביצועו בעצמם ומיוזמתם הפרדה מפלסית בין חלקתם לחלקתו של התובע הכוללת את שטח המריבה ללא שאי פעם פנו לתובעים או עשו צעדים אחרים על מנת לשנות את המצב בשטח, עד לפרוץ הסכסוך לאחר כ – 20 שנה של שימוש כמפורט לעיל. את טענתם של הנתבעים כיום לפיה יש להצמד לזכויות על פי המרשם רק משום שכרגע הדבר משרת את מטרותיהם כאשר לאורך זמן פעלו ואף ערכו הסכמים בניגוד לו, אני מוצא כחסרת תום לב. גישה זו לא הוגנת ואני קובע כי יש להחיל בענייננו את כללי תום הלב וההשתק החוזי כמפורט לעיל.

64.
אכן, ברבות השנים הצטמצם חלקם של הנתבעים במקרקעין המשותפים אולם צמצום זה נבע מפעולות מודעות שלהם תוך שקיבלו תמורה מלאה עבור צמצום זה; או כתוצאה
מההפקעות בחלקתם של הנתבעים לאור דרכים התוחמות את החלקה משני כיוונים.

65.
בעניין ההפקעה יש לציין את
ע"א 5628/99 נחמה מרקין ואח' נ' שרה משה, יורשת המנוח יהודה משה ז"ל ואח', פ"ד נז

(1) 14 (2003) בו קבע בית המשפט העליון כי כאשר כוונת הצדדים הייתה לבצע מכר של חלק מסוים ומוגדר, הרי לאחר שהושלם המכר, נושא כל צד בעצמו בתוצאותיה של הפקעה הפוגעת בשטחו. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי גישת ה"שיתוף", לפיה ההפקעה צריכה "לנגוס" בחלקו של כל אחד מהבעלים באופן יחסי, "אינה מתיישבת עם כוונתם של הצדדים, שעשו ככל יכולתם כדי להימנע מיחסי שיתוף שכאלה". וראה גם

ע"א 7136/06

שלום קופמן נ' מרדכי ז"ל

(פורסם בנבו)
בו נקבע שכוונת הצדדים להסכם החכירה המקורי הייתה ליצור הפרדה בין החלקים של המחכיר לחלקים של החוכר. כך, החוכר לא היה שותף בזכויות הבנייה בשטח המחכיר, והמחכיר לא שותף בהפקעה בחלקו של החוכר.
הלכת מרקין
הורחבה גם לבעלים משותפים.
בע"א (מחוזי חי') 4623-03-12
עיזבון המנוח מוחמד סעיד ביאדסי ז"ל ואח' נ' מוחמד עטא קעדאן
ואח'

(פורסם בנבו)
. בית המשפט המחוזי בחיפה התייחס לאי ההתאמה לכאורה בין הלכת מרקין לבין
רע"א 6948/11

אורי חזקיהו
נ' עזבון המנוח עוזיאל לוי ז"ל ואח'

(פורסם בנבו)

שם בעלים משותפים ביצעו הסכם חכירה צולבת (כל אחד מהשותפים חכר את זכויותיו של השני במחצית בה החזיק). לימים, בוצעה הפקעה בשטח שבו החזיק אחד מהם ובית המשפט קבע כי הצדדים יישאו בתוצאות ההפקעה בשווה.
על פי בית המשפט המחוזי בעניין ביאדסי הנ"ל המתח בין הלכת מרקין לבין עניין חזקיהו הנ"ל הוא שאלה של פרשנות ההסכם בין השותפים. ככל שהסכימו כי החלוקה על פיה נהגו תקנה לכל אחד מהם חזקה ובעלות בלעדיים, התוצאה היא שכל אחד נושא בסיכון להפקעות בחלקו שלו. לכן, כאשר מבחינה עובדתית קיימת בפועל חלוקה שכל הצדדים פעלו לפיה, כל צד יישא בסיכוני חלקתו, לרבות הפקעה. דעת הרוב בעניין ביאדסי (שם דובר בפירוק השיתוף) קבעה כי אין מקום לערוך חלוקה מחדש של החלקה עקב ההפקעה.

66.
לאור האמור לעיל אני קובע כי פירוק השיתוף בחלקה 22 בגוש 15412 מאדמות הכפר עילבון יתבצע באופן בו "מגרש המריבה" בשטח 302(ברוטו) ו – 278(נטו) כמפורט בתשריט ת/1 ישוייך לחלקה 22/8 שבבעלות התובעים. בית המשפט ימנה מודד מטעמו שיפעל לביצוע חלוקה בהתאם לקביעה זו.

אני קובע ישיבה לצורך כך ביום 19.12.17 שעה 9:00.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ח, 10 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 1453-04/08 אליאס אבו זהיאנור אבו זהיא נ' ודאד זריק, סלים מוניר זריק, סנאבל מוניר זריק ואח' (פורסם ב-ֽ 10/12/2017)