פסקי דין על דגן רפאל | פסקי דין על גב' מורן נמני | פסקי דין על רוברט אזרייב

15360-06/17 תק     13/12/2017




תק 15360-06/17 דגן רפאל, גב' מורן נמני נ' רוברט אזרייב








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 15360-06-17


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט בדימוס
הרווי גרובס

תובע
דגן רפאל
- קטין באמצעות אמו אפו' הטבעית, גב' מורן נמני



נגד

1.רוברט אזרייב
- ת.ז- 306064742

נתבעים
2.איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


בפני
י תביעה לפיצוי כספי עקב נזקי גוף מיום 2.10.2013 שנגרמו לתובע במסעדה שבבעלות נתבע מס' 1 המבוטחת על ידי נתבעת מס' 2.

התביעה התנהלה על ידי אמו של התובע, הגב מורן נמני (להלן: "האם").
האם עותרת לסכום המקסימלי, קרי 33,400 ₪.

גרסת האם היא, תוך כדי הסעודה המשפחתית במסעדה ביקשה האם כוס מים חמים על מנת להכין לבנה הקטין בקבוק אוכל. לטענתה, המלצרית הניחה את כוס המים החמים בקצה השולחן בסמוך לקטין אשר ישב על רגלי האם. הקטין, מיד עם הנחת הכוס, שלח את ידו לעבר הכוס וזו נפלה על הקטין אשר נכווה בבטנו ובידו. וכך טענה בפני
בית המשפט:

"ביקשנו מים רותחים. הגיעה מלצרית והניחה את הכוס בקצה השולחן... הילד שישב לי על הברכיים שלח את היד וקלטתי אותו ותפסתי לו את היד כדי לנסות למנוע את האסון וזה לא צלח ועם האצבע הצליח להעיף את הכוס והמים נשפכו לו על הבטן."
(ע"מ 3 לפרוטוקול שורות 8-11)

הקטין פונה לחדר המיון, שם תועד כי לקטין "כוויה על ידי מים רותחים בבטן, יד ימין ופנים". בבדיקה הגופנית צוין כי הכוויות האמורות בדרגה 1-2 ולכן הוחלט לאשפזו במשך חמישה ימים. לאחר שחרורו מבית החולים קיבלה האם הנחיות להמשך טיפול בפגיעה על ידי חבישות, טיפול במשככי כאבים ושטיפות מקום הפגיעה. הקטין היה זקוק לטיפול יומי של חבישה ושטיפה במשך תקופה ממושכת. הביקור האחרון לרופא עקב התאונה היה ב12.4.2016.


יש להדגיש כי, במקום המסעדה היו מצלמות אשר תיעדו את המקרה. בתו של נתבע מס' 1, הגב' רויטל מייטיב אשר העידה, אישרה "בדקנו במצלמות את האירוע. ראינו כי הכוס שהייתה על השולחן נמשכה. לא יודעת למה הסרט לא פה... בסרט רואים שאחד הילדים מושך." (ע"מ 4 לפרוטוקול שורות 4-5)

גרסת הנתבעים היא, המלצרית בבית הקפה הניחה את כוס המים החמים על השולחן בצורה בטוחה. הכוס האמורה נשפכה מסיבה שאינה ידועה/ קשורה לנתבעים. נוסף על כן, הכוס נשפכה רק לאחר מספר דקות כאשר המלצרית התרחקה מהשולחן. לטענתם האם לא השתמשה בכיסא הבטיחות המצוי במסעדה אלא הניחה את בנה על רגליה, ולכן היא זו שהתרשלה בגין חוסר זהירותה ופזיזותה והיא האשמה הבלעדית לקרות האירוע.

וכך מסר נציג מטעם הנתבעת, מר' קרמר גלעד לבית המשפט:
"היא זו שבחרה שלא להשתמש באביזרי הבטיחות שיש לילדים בבית הקפה מטעמי נוחות והנאה... היו כיסאות שמיועדים לתינוקות והיא רצתה להושיב אותו עליה. "
(ע"מ 5 לפרוטוקול שורות 27-28).

נוסף לכך, לטענת הנציג, "האחריות של האם מוחלטת. לקחת ילד ולשים ליד מנות חמות ולא משנה אם ייעוד המנה החמה היא כוס מים חמים או סלט מוקפץ שכרגע יצא.... זו הסתכנות מרצון של האם." (ע"מ 6 לפרוטוקול, שורה 31).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים לכך:

1. כללית, קיבלתי את גרסת האם על פני גרסת הנתבעים. גרסתה הייתה משכנעת ועקבית, אם כי נמסרה בהתלהמות תוך סערת רגשות. ניכר מדבריה כי בנה הקטין סבל רבות בעת ובעקבות האירוע.

2. למעשה אין גרסה נגדית לגבי עובדות האירוע. העדה, הגב' רויטל מייטיב, בתחילת דבריה התיימרה לטעון שהיא הייתה עדה לאירוע אך התברר שלא כך הם פני הדברים. היא הייתה אכן נוכחת במסעדה בתפקיד מנהלי והתייצבה מיד אחרי האירוע כדי להושיט יד לתובעת, אך היא לא ראתה כיצד הכוס נמשכה או את המקום שבו המלצרית הניחה את הכוס על השולחן. באשר למלצרית, הנתבעים הגישו דו"ח חוקר אשר לפיו המלצרית לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם הנתבעים בקשר לתביעה, לכן היא לא התייצבה לדיון. אולם, הנתבעים לא היו חייבים לקבל שיתוף פעולה מאותה עדה והייתה זאת זכותם לבקש מבית המשפט להזמינה לדיון, אך הדבר לא נעשה. לכן, בחרו הנתבעים שלא להעיד אותה. בנסיבות אלו הכלל הוא, כאשר בעל דין נמנע מלהביא עד שאמור לתמוך בגרסתו, בית המשפט זכאי להניח שאותו עד לא היה תומך בגרסת אותו בעל דין.
באשר למצלמות, מתברר שהמסעדה סגורה ונתבע מס' 1 לא ידע שתוגש נגדו תביעה לכן לא דאג לשמור על המצלמות. לכן, אני מסיק שהמלצרית, כטענת האם, שמה את הכוס בקצה השולחן בצורה רשלנית. האירוע התרחש מיד אחרי הנחת הכוס.

3. באשר לאחריות התורמת של האם:
אין חולק שכאשר האם בחרה להשיב את הקטין על ברכיה בעת הסעודה כאשר מוגש אוכל חם, יש בכך מידה מסוימת של סכנה עצמית. היא הייתה חייבת להיות ערנית לסכנות הכרוכות בכך שהקטין לא היה בעגלתו. יחד עם זאת, האירוע התרחש מהר מאוד ולא הייתה לה הזדמנות לנטרל את המצב המסוכן שהמלצרית גרמה.

בנוסף, האם בחרה לא להשתמש באמצעי הבטיחות המצויים במסעדה. אם כי לא הוכח שאכן היו כיסאות בטיחות לתינוקות באותה עת פנויות בקרבתה.


לאור האמור, יש לראות במעשה האם משום רשלנות תורמת בשיעור של 25% אחריות לקרות האירוע.

4. באשר לסכום הנזקים:
ידוע הדבר שכוויות בדרגה 1-2 הן גורמות לכאבים עצומים ולאי נוחות, הכאב ממשיך בעת הטיפול לאחר הכוויות. כאשר מדובר בקטין, הדבר קשה עד למאוד מכיוון שלקטין אין את הכלים להתמודד עם כאבו. די להביט בתמונה הצבעונית שצורפה לכתב התביעה על מנת לדעת שדובר בכאב וסבל רב.

אולם, סכום התביעה הינו סכום מופרז ומופרך. לאחר ששקלתי את מידת הכאב והסבל של הקטין, אני רואה לנכון להעניק לקטין סכום של 15,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לאם עבור הקטין,
סכום של 11,250 ₪ ועוד 1,000 ₪ הוצאות הדיון בפני
י. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.






ניתן היום,
כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 15360-06/17 דגן רפאל, גב' מורן נמני נ' רוברט אזרייב (פורסם ב-ֽ 13/12/2017)